עובדיה פרק א

תרי עשר
הושע
	פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד
יואל
	פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד
עמוס
	פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט
עובדיה
	פרק א
יונה
	פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד
מיכה
	פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז
נחום
	פרק א • פרק ב • פרק ג
חבקוק
	פרק א • פרק ב • פרק ג
צפניה
	פרק א • פרק ב • פרק ג
חגי
	פרק א • פרק ב
זכריה
	פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד
מלאכי
	פרק א • פרק ב • פרק ג

תוכן העניינים
גוף הפרק מקראות גדולות

פרק א

א: חֲזוֹן עֹבַדְיָה כֹּה אָמַר אֲדֹנָ־י יְ־הוִה לֶאֱדוֹם שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ מֵאֵת יְ־הוָה וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה:

ב: הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד:

ג: זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ:

ד: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְ־הוָה:

ה: אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה אֵיךְ נִדְמֵיתָה הֲלוֹא יִגְנְבוּ דַּיָּם אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת:

ו: אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו:

ז: עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ:

ח: הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְ־הוָה וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו:

ט: וְחַתּוּ גִבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל:

י: מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם:

יא: בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שערו [שְׁעָרָיו] וְעַל יְרוּשָׁלַ͏ִם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם:

יב: וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ וְאַל תִּשְׂמַח לִבְנֵי יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם וְאַל תַּגְדֵּל פִּיךָ בְּיוֹם צָרָה:

יג: אַל תָּבוֹא בְשַׁעַר עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ:

יד: וְאַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק לְהַכְרִית אֶת פְּלִיטָיו וְאַל תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו בְּיוֹם צָרָה:

טו: כִּי קָרוֹב יוֹם יְ־הוָה עַל כָּל הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ:

טז: כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קָדְשִׁי יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד וְשָׁתוּ וְלָעוּ וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ:

יז: וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם:

יח: וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְ־הוָה דִּבֵּר:

יט: וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד:

כ: וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב:

כא: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַי־הוָה הַמְּלוּכָה:

מקראות גדולות (ע"פ א"ב)

אבן עזרא

(א) לא ידענו דורו ולא נוכל לומר כי הוא הנזכר בספר מלכים בימי אחאב כי שם כתוב (מלכים־א יח, ג) ועובדיה היה ירא את ה'. ואילו היה זה הנביא בעצמו איך יקראנו ירא השם ולא יקראנו נביא כי הנבואה היא המעלה הנכבדת יותר. ולפי דעתי כי שמועה שמענו זה הנביא וירמיה וישעיה ועמוס שהתנבאו על אדום על כן אמר שמענו: וציר. כאילו ציר שלוח בגוים שהתחברו ויאמרו אלה לאלה קומו:

(ב) הנה קטן. כי מספרם מעט ואין ארץ מלכותם רחבה:

(ג) זדון. חסר כ"ף כי חשבת כי הר שעיר ימלטך כשוכני בחגוי הסלע:

(ד) אם תגביה כנשר. פועל יוצא והפעול חסר והוא מקום שבתך וככה (תהלים קיג, ה) המגביהי לשבת וכבר פירשתיו. [ו]הטעם תגביה מקום שבתך כנשר:

(ה) אם גנבים. בסתר: שודדי לילה . . נדמיתה. נכרתה כמו (הושע י, ז) נדמה שמרון:

(ו) איך . . נבעו. כמו (ישעיה כא, יב) אם תבעיון בעיו:

(ז) עד. לא יכלו אנשי בריתך להושיעך רק שלחוך עד סוף הגבול שלך בלכת פליטיך בשביה: לחמך. כאשר היית במקומך זהו תחתיך: אנשי שלומך. המאכילים אותך נותני מזור בלחמך ולא הרגשת: ומזור. כמו (הושע ה, יג) מזורו: ותחסר כ"ף ממלת אין כאיש אשר אין תבונה בו וכמוהו (ישעיה מ, כט) ולאין אונים עצמה ירבה ולאיש אין אונים. ורבי מרינוס אמר בו כמו ממנו (שמות יב, מח) וכל ערל לא יאכל בו לא התבוננת ממנו:

(ח) הלוא. לא יועילוך להצילך חכמיך וגם גבוריך:

(ט) וחתו . . תימן. אולי הזכירו לתקפו: גבוריך. שהם מתימן כי הוא מבני אדום: למען יכרת איש. מרוב ההרג ולא ישאר פליט: וטעם למען דבק עם והאבדתי:

(י) מחמס. אלו הפסוקים יורו כי זאת הנבואה על אדום היא אחר גלות ירושלם אל בבל וכן אמר המקונן (תהלים קלז, ז) זכור ה' לבני אדום שהיו אומרים לבבלים ערו ערו. וכתיב (איכה ד, כב) תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום. ונבוכדנצר השחית אדום ותהי ארצם שממה. וככה יתנבא יחזקאל כי ירושלים שבה אחרי גלות בבל ואדום לא שבה. וכבר פירשתי בספר דניאל כי אין ישראל בגלות אדום. ופירשתי דברי הקדמונים מלכות אדום הרשעה: והנה טעם מחמס בעבור החמס שעשה אדום לישראל ביום ירושלים:

(יא) ביום. לראות ולהנקם:

(יב) ואל. לא היה ראוי שתראה ביום נכרו הוא יום אידו שהוא נכר בעיניו שלא הכיר יום כמוהו בימים:

(יג) אל. בעבור שהיה לעולם אדום תחת יד יהודה על כן היה קשה עלינו שמחת אדום מצרתו: ואל תשלחנה. דרך קצרה. והטעם ידיך וככה יחפרו בעמק רגליו:

(יד) ואל הפרק. מקום שיתפרקו ממנו הדרכים לאמר לבבליים אי זה הדרך הלך הפליט: ואל תסגר שרידיו. למסור כאילו תסגור עליו:

(טו) כי. הטעם במהרה יקרה לכל גם לך כמקרה הזה:

(טז) כי. מדבר לישראל כאשר שתיתם כוס כן ישתו כל הגוים: ולעו. כמו ילע קדש. והטעם בליעה אלא שהוא חסר בית. ויפת אמר כאשר שתו הגוים ושמחו על הר קדשי כן ישתו על הר עשו:

(יז) ובהר ציון. כל הגוים יהיו כלא היו ואין פליט להם אבל בהר ציון תהיה פליטה. אמר יפת זה לעתיד. ורבי משה אמר על ימי חזקיהו. ור' ישועה אמר על בית שני:

(יח) והיה . . ובית יוסף. הטעם כפול והזכיר יוסף כנגד יעקב ויוסף:

(יט) וירשו. אנשי הנגב שם מקום או נגב ארץ ישראל והיושבים בשפלה כמו בערבה בהר ובשפלה ובנגב: ובנימין. ירש את הגלעד מעבר לירדן:

(כ) וגלות. אמר רבי משה הגלות שהחלו לגלות. ורבי מרינוס אמר כי החל כמו (איכה ב, ח) ויאבל חיל וחומה והטעם כי תתפש המדינה ונהרג מה שבתוכה גם הבורחים לא נמלטו רק מעטים שהיו בחיל: אשר כנענים. שמענו מפי גדולים כי ארץ אלמניי"ה הם הכנעניים שברחו מפני בני ישראל בבואם אל הארץ גם ככה צרפת היא פרנסי"ה. ותרגום יונתן בן עוזיאל ספרד אספמיא וזו היא גלות טיטוס וזאת הנבואה לעתיד. לא כאשר אמר רבי משה כי אז נפזרו מהבית הראשון:

(כא) ועלו מושיעים. הם שופטי ישראל לשפוט השרידים בהר עשו אז תהיה לשם המלוכה בגלוי כדרך והיה ה' למלך על כל הארץ שהוא לעתיד:

אברבנאל

תבנית:אברבנאל/עובדיה פרק א

מלבי"ם

תבנית:מלבי"ם/עובדיה פרק א

מצודת דוד

(א) וציר. ר"ל כאשר שמענו כן הוא כי כל העכו"ם התעוררו לבוא עליה למלחמה ושלחו שלוחיהם זה לזה לאמר קומו אתם ונקומה גם אנו ללכת עליה למלחמה: שמועה שמענו. ר"ל אני ושאר נביאים שמענו שמועה מאת ה' כי הרבה נביאים התנבאו על חורבן אדום: לאדום. על אדום: חזון עובדיה. זהו מראה הנבואה של עובדיה:

(ב) הנה קטן נתתיך. בתחילת ממשלתך בארץ שעיר הנה אז היית קטן בעכו"ם ומבוזה מאד ביניהם כי היתה ממלכה שפלה:

(ג) שוכני. כאלו אתה שוכן בבקעי הסלע עד שלא יוכל מי לקרוב אליך וכאלו היה מקום מושבו במקום מרום ונשא: אומר בלבו. לכן חושב בלבו מי הוא אשר יוכל להוריד אותי בשפל הארץ: זדון לבך השיאך. כאומר הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב כאשר באת אל הר שעיר וגו' לכן זדון לבך הסית אותך להתגאות יותר מדאי:

(ד) אם תגביה כנשר. אפי' אם תגביה לשבת כנשר העושה מדורו במקום גבוה ואם תשים מדורך בין הכוכבים משם אורידך לארץ ותהיה נמסר ביד העכו"ם:

(ה) הלא ישאירו עוללות. ומדוע לא השאירו לך מאומה: אם בוצרים. אם על כרמיך באו בוצרים: איך נדמיתה. איך נכרתה מכל וכל ואף כי תהיה באחרית הימים (אמר בלשון עבר כדרך הרבה מן הנבואות כי הנביא ראה כאלו כבר נעשתה): הלא יגנבו דים. ר"ל הלוא אין דרכם לגנוב אלא די ספוקם ויניחו המותר ומדוע א"כ נכרתה מכל וכל מבלי שארית: שודדי לילה. הם המתפחדים לגזול ביום וגוזלים בלילה: באו לך. באו עליך:

(ו) איך נחפשו עשו. איך נחפשו בתי עשו לקחת הכל ואיך נתבקשו ונדרשו מקומות מסתרים שלו לקחת כל הנמצא והוא כפל ענין במ"ש:

(ז) לחמך. אוכלי לחמך הלוקחים פרס ממך הם ישימו מכה תחתיך ר"ל במקומך הכינו לך כליון ואבדון כי ייעצו עליך רעה ואין בו תבונה להרגיש בדבר להיות נשמר מהם: השיאוך. האנשים שהיית עמהם בשלום הם הסיתו אותך ללכת למלחמה ויכלו לך כי שמעת להם והלכת: עד הגבול וגו'. כשיצא למלחמה מול העכו"ם ליוו אותו כל אנשי בריתו שהיה לו עמהם כריתת ברית הם ליוו אותו עד קצה גבול ארצו ומשם חזרו ולא הלכו למלחמה להיות לו לעזרה והטעו אותו כי הבטיחו ללכת עמו:

(ח) ותבונה וגו'. כפל הדבר במ"ש: מהר עשו. ר"ל מאותם שמקור מחצבם הוא מהר עשו כי משם באו ונתפשטו בארצות ובכרך הגדול: והאבדתי חכמים. לא יתחכמו בתחבולות המלחמה להציל נפשם: ביום ההוא. ביום בוא הפורעניות:

(ט) מקטל. ר"ל הכריתה תהיה מן ההרג שיעשו בהם ולא שימותו על מטתם: למען יכרת. באופן שיכרת איש מאותם שמקום מושבם הוא בהר שעיר ר"ל לא ישאר מהם איש: וחתו גבוריך תימן. אתה שמקור מחצבתך מאדום היושבת בדרומה של א"י הנה וישברו במלחמה:

(י) מחמס אחיך יעקב. בעבור החמס שעשית לאחיך יעקב תכסה אותך הבושה ותהיה נכרת עד עולם ולא תוסיף לקום:

(יא) גם אתה. ר"ל הואיל ועמדת מנגד ולא עזרת לישראל מעלה אני עליך כאלו היית גם אתה כאחד מן הנלחמים והשוללים וזהו החמס: ידו גורל. השליכו גורל וחלקו ביניהם לחלקים: שעריו. של יעקב: ביום עמדך מנגד. עתה יפרש מהו החמס שעשה ואמר הנה ביום שעמדת מנגד בעת ששבו הזרים העושר של יעקב ועל נ"נ יאמר המחריב הבית הראשון והוא ראה זה ועמד מנגד ולא עזר ליעקב אחיו:

(יב) ואל תגדל פיך. כ"ש שלא היה לך להגדיל פה ולהטיח דברי לעג ביום בוא להם הצרה וכאומר הנה באמת את כל אלה עשית ותחשב א"כ לחמס: ואל תשמח. ר"ל וכ"ש שלא היה לך לשמוח על בני יהודה בעת שנאבדו ונשמדו: ואל תרא. לא היה ראוי לך לראות ביום צרת אחיך בעת שנתנכר מארצו ונתגרש ממנו וכאומר ואם לא מצאה ידך לעזור לו עכ"פ היה לך לשבת בית ולא להסתכל בבשתו להכלימו:

(יג) ואל תשלחנה. וכ"ש שלא היה לך לשלוח ידך בעשרו לשללו לעצמך ביום שבא עליו האיד: אל תרא גם אתה. זה יאמר על בני עכו"ם היושבים בהר שעיר שכיני ישראל כי ביום שכבשו את ירושלים באו גם המה ושלחו ידם לשלול שלל ולבוז בז כמוזכר ביוסיפון ולזה אמר ואל תרא גם אתה וגו' ר"ל כמו שלא היה ראוי לבוא בשעריו לכבשם כן גם אתה היושב בשעיר לא היה ראוי לך לראות ברעת ישראל ביום שבא עליו האיד כי אין מהראוי להסתכל בבשתו להכלימו: אל תבוא. וכ"ש שלא היה לך לבוא בשער ערי עמי ביום שבא עליהם אידם ר"ל לא היה מהראוי לך שתבוא בשערי הערים לכבוש אותם כאשר עשית בחורבן הבית השני:

(יד) ואל תסגר. לא היה לך לסגור במאסר ביום צרה את הנשארים ר"ל במשך ימי הגולה לא היה לך לאסרם במאסר כאשר עשית בכל דור ודור: ואל תעמוד על הפרק. זה יאמר על אנשי טיטוס שהגלו את ישראל ואמר עכ"פ לא היה לך לעמוד ולהתחזק על השבר להכרית את פליטיו ר"ל עכ"פ בהיותו בגולה לא היה לך לאבד ולהכרית את יתר הפליטה כאשר האבדת והכרת בכל דור ודור:

(טו) גמולך. הגמול הראוי לך ישוב בראשך: כי קרוב יום ה'. ר"ל היה לך לחשוב אשר יום התשלומין מה' המיועד להביא על כל העכו"ם שהרעו לישראל הוא קרוב ומזומן לפניו להביא וכאשר עשית אתה לישראל כן יעשה לך:

(טז) והיו כלוא היו. ר"ל יהיו כלים כאלו לא היו מעולם: ושתו ולעו. וכאשר ישתו את הכוס יהיו נשחתים ומבולבלים והוא ענין מליצה ור"ל יהיו מבולבלים מן הפורעניות כאלו שתו כוס משקה המטמטם ומבלבל: כי כאשר שתיתם. אל מול יהודה יאמר כמו שאתם שתיתם על הר קדשי מכוס התרעלה כן כל העכו"ם שהרעו לכם ישתו תמיד את כוס התרעלה עד אשר יתמו:

(יז) את מורשיהם. את העכו"ם שירשו אותם מאז: והיה קדש. כי לא יוסיף לבוא בה טמא: ובהר ציון. אבל בהר ציון תהיה פליטה ושארית ר"ל אנשיה ישארו:

(יח) כי ה' דבר. ובודאי כן יהיה: ודלקו בהם. ישראל ידליקו את בית עשו וישרפם ר"ל הם יגמרו בהם הכליון ולא יהיה שארית להם: לקש. העכו"ם יהיו דומים לקש הנשרף מהר: אש. ישרפו כמו אש: ובית יוסף להבה. הוא כפל ענין במ"ש:

(יט) ובנימין את הגלעד. בנימין יירש את ארץ הגלעד (וזהו מלבד חלק רצועה הניתן לו בא"י בעבר הירדן המערבי כמ"ש בסוף יחזקאל ובני מנשה יושבי הגלעד יעמדו על נחלתם בעבר הירדן המערבי עם כל השבטים כמ"ש שם): ואת שדה שומרון. במלכים א' ט"ז נאמר שעמרי מלך ישראל קנה את ההר שומרון ואמר שלעתיד יירשו הכל ואף השדות: את שדה אפרים. כי בימי יהושוע לא ירשו כ"א הר אפרים ולא יכלו להוריש את העמק כי רכב ברזל לו כמ"ש שם ולכן אמר שיירשו גם שדות העמק: והשפלה. גם ירשו את השפלה וחוזר ומפרש את פלשתים כי ארץ פלשתים היתה בשפלה: וירשו הנגב. בית יעקב הנזכר במקרא שלפניו הם ירשו את הנגב וחוזר ומפרש את הר עשו שהיא בדרומה של א"י:

(כ) וגלות החל הזה וגו'. במקרא שלפניו נאמר שבית יעקב ירשו הנגב וגו' ויפרש עתה מי ומי מהם יהיו היורשים ואמר בני הגולה של החיל הזה של בני ישראל אשר ישבו עם הכנענים שברחו מארצם בימי יהושוע אשר מקום מושבם עד צרפת וגם בני הגולה של ירושלים אשר ישבו בספרד הם יירשו את ערי הנגב הוא הר עשו ארץ אדום (אבל ארץ פלשתים ושדות אפרים ושומרון המה בתוך גבולי א"י ויחולק אח"כ כמ"ש בסוף יחזקאל):

(כא) ועלו מושיעים. ר"ל המושיעים שבהר ציון הם מלך המשיח ושריו כאשר יעלו בהר שעיר לעשות בהם משפט על מה שהרעו לישראל אז תהיה לה' המלוכה ר"ל אז הכל יודו במלכותו ויקבלוהו:

מצודת ציון

(א) וציר. ענין שליח כמו וציר אמונים (משלי יג, יז):

(ב) בזוי. מבוזה:

(ג) השיאך. ענין הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג, יג): שוכני. היו"ד יתירה: בחגוי. ענין בקוע וחריץ כמו יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב, יד):

(ד) קנך. מלשון קן והוא מדור העופות:

(ה) שודדי. ענין גזל ועושק: נדמיתה. ענין כריתה ואבדון כמו ער מואב נדמה (ישעיה טו, א): דים. די הספוק כמו והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז): בוצרים. כן יקראו תולשי ענבי כרם כמו כי תבצור כרמך (דברים כד, כא): עוללות. הם הענבים הקטנים הגרועים כמו לא תעולל (שם):

(ו) נחפשו. רשי: נבעו. ענין דרישה וחפוש ודומה לו אם תבעיון בעיו (ישעיה כא, יב) שהוא ענין דרישת שאלה וכמו שמלת בקשה הונח לדרישת שאלה ולחפוש כן מלת בעה הונח לשניהם: מצפוניו. מלשון צפון ונסתר:

(ז) שלחוך. ענין לויה כמו ואברהם הולך עמם לשלחם (בראשית יח): השיאך. ענין הסתה: יכלו. מלשון יכולת ונצחון: לחמך. ר"ל אוכלי לחמך: מזור. ענין מכה ותקרא כן ע"ש שזורים עליה אבק מסממנים המרפאים וכן ולא יגהה מכם מזור (הושע ה, יג): תחתיך. במקומך:

(ט) וחתו. ענין שבירה כמו והחתתי את עילם (ירמיה מט, לה): תימן. הוא אדום היושב בהר שעיר בדרומה של ארץ ישראל: מקטל. ענין הרג כמו הן יקטלני (איוב יג):

(י) מחמס. ענין עושק:

(יא) מנגד. ממרחק: שבות. מלשון שבי: זרים. מלשון זר ונכרי: חילו. ענין עושר כמו ועזבו לאחרים חילם (תהלים מט, יא): ידו. ענין השלכה והפלה כמו ידו אליה (ירמיה נ, יד):

(יב) נכרו. מלשון נכר וזר:

(יג) אידם. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב לא, ג): בחילו. בעשרו:

(יד) תעמוד. ענינו התחזקות על הדבר וההשתדלות עליו ודומה לו אך יונתן וגו' עמדו על זאת (עזרא י, טו): הפרק. ענין שבירה כמו ופרסיהן יפרק (זכריה יא, טז): פליטי. ענין שארית כמו פליט ושריד (איכה ב, כב): תסגר. ר"ל מסגר המאסר: שרידיו. ענין שארית:

(טו) קרוב. ר"ל נכון ומזומן לפניו וכן כי קרוב יום אידם (דברים לב, לה):

(טז) ולעו. ענין השחתה ובלבול וכן על כן דברי לעו (איוב ו, ג):

(יז) מורשיהם. מלשון ירושה:

(יח) להבה. שלהבת: לקש. הוא תבן הדק: ודלקו. ענין שרפה והבערה:

(יט) והשפלה. העמק:

(כ) החל. כמו החיל ונפלה היו"ד:

רבי יוסף קרא

(א) חזון עובדיה. לאדום. על אדום: שמועה שמענו. מפי הנביאים מאת ה' וציר. ושליח שלוח אל הגוים ליפרע מהם. ואומר לישראל קומו ונקומה עליה למלחמה על אותה אומה להלחם עליה:

(ב) הנה קטן נתתיך בגוים. כתרגומו הא חלש יהבתך:

(ג) זדון לבך השיאך. השיא אותך שחטאת להקדוש ברוך הוא: שוכני בחגוי סלע. שהיִיתה אומר אשכון בשן סלע ואשב מרום והיית אומר בלבך מי יורידני ארץ:

(ד) והקדוש ברוך הוא משיבך שלא תינצל במרום שבתך שאפילו אם תגביה כנשר . . קנך שמגביה לעוף וכן אפילו אם בין כוכבים שים קנך משם הקדוש ברוך הוא היה מורידך:

(ה־ו) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דיים אם היה דבר זה שיבואו לך גנבים ושודדי לילה שלוקחים מה שמוצאים שאינם מחפשים לגנוב כל כך מפני חושך הלילה: איך נדמיתה. היית יכול לשתוק ולומר הלא יגנבו דיים והשאר יניחו. אבל שודדים הניתנים לך אינם דומים לא לגנבים שודדי לילה שגונבים דיים ולא לבוצרים שמשאירים עוללות. אבל הם יחפשו עשו ונבעו מצפוניו ולא שיחפשו בבית בלבד מה שבפניהם אלא יבעו ויבקשו אפילו מצפוניו שטמן במסתרים: נבעו. לשון יבקשו (שמואל־א טז, טז) שתרגומו יבעו (תרגום יונתן) וכן אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיה כא, יב):

(ז) כשתלך להלחם עם אויביך אתה ואנשי בריתך ישלחוך עד הגבול במלחמה ויחזרו להם: השיאוך יכלו לך. כלומר הם ישיאון אותך שתלך למלחמה ויכלו לך להשיאך שתשמע לעצתם: לחמך ישימו מזור תחתיך. כתרגומו אוכלי לחם פתורך שויאו תקלא תחותך (תרגום יונתן): אין תבונה בו. אין תבונה לאדם באותו מזור לרפואתו:

(ח) והאבדתי חכמים מאדום. תאבד חכמתם שלא יוכלו להתחכם על הגזירה שנגזרה עליהם:

(ט־י) וחתו גיבוריך תימן. כל גיבורי עשו ותימן: חתו. לשון שבירה: מהר עשו מקטל. מחמת הורג: וכל זה מפני חמס שעשית ליעקב אחיך:

(יא) ביום עמדך מנגד. ולא עזרת לאחיך ליעקב ביום ששבו ובזזו זרים חילו ונכסיו של יעקב: גם אתה כאחד מהם. ואם תאמר מה בכך אם לא עזרתי להם והלא לא היתה ידי עם האומות להרע להם. לכך נאמר גם אתה כאחד מהם:

(יב) ואל תרא ביום אחיך ביום נוכרו. לא היה לך לעמוד ולראות ברעתו: ביום נוכרו. ביום שוברו כמו נכר אלהים אתו בידי (שמואל־א כג, ז): אל תגדל פיך ביום צרה. שהיית משַׂחֵק על רעתו:

(יג) ואל תשלחנה בחילו ביום אידו. פתרון תשָלחנה ידיך צרתו:

(יד) ואל תעמוד על הפרק. לפי שהוא היה שכן לירושלם שאדום יושב בדרומה של ארץ ישראל והוא יודע מוצאיהם ומובאיהם (שמואל־ב ג, כה) וכל מקום הליכתם היו עומדין על פרשת דרכים להסגיר את שרידיו לזרים שבאו עליו שלא ידעו מוצאיהם ומובאיהם:

(טז) כי כאשר שתיתם על הר קדשי. אותו כוס התרעלה (ישעיה נא, יז) ששתו ישראל על הר קדשי כל ארץ ישראל קורא הר קדשי אותו כוס ישתו אדום וכל הגוים סביב תמיד ושתו ולעו. ולעו כמו ולועה (ראה שבת נד, ב) שימלאו לחייהם כוס התרעלה. וכן ירמיה הוא אומר שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבור כוס תשכרי ותתערי (איכה ד, כא):

(יז) תהיה פליטה והיה קודש. באדום אומר ונכרת לעולם (לעיל, י). אבל בישראל תהיה פליטה והיה קודש שלא יגעו בהן האומות: וירשו בית יעקב את מורשיהם. את האומות שהורישום מארצם:

(יט) וירשו הנגב את הר עשו. ישראל שיושבים בנגב יִרשו את הר עשו ויושבי השפילה יִרשו את פלשתים והיתה לה' המלוכה (להלן, כא):

רד"ק

(א) חזון עובדיה. זה הנביא לא ידענו באי זה דור התנבא ודעת רבותינו ז"ל (סנהדרין לט, ב) שזהו עבדיה שהיה עם אחאב ועוד אמרו (שם) כי עבדיה גר אדומי היה ונתנבא רע על אדום היינו דאמרי אינשי (פסחים כח, א) כפא דחק נגרא בגויה נשרוף חרדלא אמר הקדוש ברוך הוא (סנהדרין שם) יבא עבדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל ולא למד ממעשיהם ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבקה ולא למד ממעשיהם והנה כל נבואתו היתה על אדום ואמר כי עם חרבן אדום תהיה תשועת ישראל ובזה כלה נבואתו והנבואה הזאת היתה בבית שני שהרעו בני אדום לישראל כמו שפירשנו בנבואת עמוס בפרשת על שלשה פשעי אדום (עמוס א, יא) והנביא הזה התנבא שעתיד הקב"ה להפרע מהם באחרית הימים בעלות ישראל מן הגלות וארץ אדום אינה היום לבני אדום כי האומות נתבלבלו ורובם הם בין אמונת הנצרים ואמונת הישמעאלים ולא יכירו בהם מי הוא מאדום וממואב ומבני עמון ומשאר האומות כי כולם גלו מארצם ונתערבו האומות אלא שמלכות רומי היו בתחילה רובם בני אדום ומה שאמרו הנביאים בחרבן אדום באחרית הימים על רומי אמרו כמו שפירשנו בישעיה בפרשת קרבו גוים לשמוע (ישעיה לד, א) כי כשתחרב רומי תהיה גאולת ישראל וכן אמר ירמיהו במגילת קינות תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום וגו' (איכה ד, כב): כה אמר ה' אלקים לאדום. בעבור אדום כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג): שמועה שמענו מאת ה'. שיאמרו הגוים על אדום שמועה שמענו מאת ה' וכאלו ציר בגוים שולח ומהו השמועה שיאמרו גוי לגוי קומו ונקומה עליה למלחמה: עליה. על ארץ אדום או פי' הפסוק כמו הפוך אמר עבדיה שמועה שמענו אני והנביאים האחרים כי כה אמר ה' אלקים לאדום וציר וגו' כמו שפירשנו וכן אמר ירמיהו בנבואתו שמועה שמעתי מאת ה' (ירמיה מט, יד):

(ב) הנה קטן. בזוי ושפל כמו קטנתי מכל החסדים (בראשית לב, יא) וכן תרגם יונתן הא חלש יהביתך עשו רשיעא בעממיא. וכן אמר בזוי אתה מאד. כלומר שלא יחושו לך שאר הגוים אם תאבד: נתתיך. כמו אתנך (הושע יא, ח) כי בנבואות עבר במקום עתיד:

(ג) זדון לבך השיאך. להגדיל פה ולהרע אף לאחיך יעקב: שוכני בחגוי סלע. כשהיית שוכן בהר שעיר חשבת שאתה נשגב בו ואין מי שיורידך ממנו: מרום שבתו. מרום ישיבתו היה בחגוי סלע והוא הר שעיר ובירמיה מרום גבעה (ירמיה מט, טז) שוכני כמו שוכן (יואל ד, יז) והיו"ד נוספת. וכן חצבי מרום קברו (ישעיה כב, טז) היושבי בשמים והדומים להם (תהלים קכג, א): בחגוי. כמו חוג הארץ (ישעיה מ, כב) חג וחוג ענין אחד כלומר סביב הסלע ר"ל ראש הסלע והוא המגדל הבנוי עליו:

(ד) אם תגביה כנשר. אם תגביה שבתך כמו הנשר שיעוף גבוה מכל העופות: שים. כמו תשים וכן עלה . . ומות בהר (דברים לב, מט־נ) כמו תמות (עמוס ז, יז):

(ה) אם גנבים. אמר דרך תימה שיתמהו הרואים בעת חרבן אדום מה זה היה לך אם גנבים שדדוך בלילה שהיית ישן ולא הרגשת בהם למנעם ולקום כנגדם: הלא יגנבו דים. כי דרך הגנבים לגנוב דיים כלומר דֵי יוכלון שאת ויניחו השאר: אם בוצרים באו לך. כלומר אם באו לך שודדים ביום כבוצרים שיבצרו הכרם וישובו פעם אחר פעם לבצור כמו שאמר השב ידך כבוצר על סלסלות (ירמיה ו, ט) אעפ"כ אי איפשר שלא ישאירו עוללות שאין נראות להם מקטנותם והם נסתרות תחת עלי הגפן אבל אתה איך נחפשת שלא השאירו השודדים לך דבר ואפילו מטמוני מסתרים גנבים ושודדי לילה הענין אחד והוא כפול במלות שונות כי רוב הגנבים יגנבו בלילה: איך נדמית. נכרת כמו נדמו עמי (הושע ד, ו) נדמה נדמה מלך ישראל (שם י , טו) ויונתן תרגם איכדין הוית דמיך עד דגניבו מסתיהון כלומר איך היית ישן:

(ו) איך נחפשו עשו. פירושו מטמוני עשו כמו שאמר נבעו מצפוניו והענין כפול במלות שונות נבעו מתרגום ויבקש (בראשית מג, ל) ובעא (תרגום אונקלוס שם) וכן אם תבעיון בעיו (ישעיה כא, יב):

(ז) עד הגבול. אנשי בריתך ואוכלי לחמך שהיית בוטח בהם הם הגלוך ושלחוך עד גבול אויביך השודדים אותך כאלו הם נוהים ובוכים על גלותך והם הם שעזרו אויביך תחת יד ואתה לא הרגשת ולא הבנת כי ביום ההוא תאבד חכמתך וגבורתך: לחמך. פירושו אוכלי לחמך: מזור. פירושו חלי ומכה וכן וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו (הושע ה, יג): תחתיך. בסתר שהסתירו עצתם ממך והם נראים לך כאוהבים וכן תחתיו . . למי ארץ (שמואל־ב ג, יב) בסתר: אין תבונה בו. בעשו שלא הבין מה שהיו עושים לו אנשי בריתו וכן דרך המקרא לדבר בפסוק אחד לנוכח ושלא לנוכח:

(ח) הלא. באדום היו חכמים ובבא שברם אבדה חכמתם. וכן אמר ירמיהו נסרחה חכמתם (ירמיה מט, ז). וכן היו בהם גבורים והוא מברכת יצחק ועל חרבך תחיה (בראשית כז, מ). וביום שברם וחתו גבוריך תימן (לקמן פסוק ט):

(ט) וחתו גבריך תימן. הוא מבני אליפז בן עשו. ויונתן תרגם יתבי דרומא למען יכרת איש מהר עשו מקטל האל יתן חתת בהם למען יכרת איש מהר עשו מקטל מרוב הרג שיהרגו בהם יכרת כל איש מהם. ותרגום הרג (ישעיה ל, כה) קטול (תרגום יונתן שם) וכן אם תקטול אלוה רשע (תהלים קלט, יט). הן יקטלני לו אייחל (איוב יג, טו). ויונתן תרגם בדיל דישתיצי גברא דביה צורבא:

(י) מחמס. כבר פירשנו (לעיל פסוק א) כי בחרבן בית שני הרעו אדומים לישראל והנביא התנבא שהם עתידים להרע לישראל בבית שני והקדוש ברוך הוא יפרע מהם באחרית הימים שיכלה אותם מן העולם. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש העניין הזה בחרבן בית ראשון שהיו בני אדום מריעים לישראל בגלותם על ידי נבוכדנצר:

(יא) ביום עמדך מנגד. מ"ם עמדך מעמדת בגעיא. ולפירושינו יהיה פירוש הפסוק כי אע"פ שטיטוס ומחנהו שהחריבו היו אדומים רובם היו בני אדום ועדיין גרים בארצם בארץ אדום אבל לא היה המלכות להם כי לרומי היתה והרומיים היו על כולם אלא שמלכי רומי היו אדומים וכשצר טיטוס על ירושלם היו בני אדום בארצם שמחים לאידם ומריעים להם בארצם כאשר יוכלו להסגיר הפלטים מהם לבני רומי והיו עומדים מנגד ושמחים על חרבנם והיה ראוי להם לעזרם כי אחיהם הם והא־ל מנע את ישראל בעברם במדבר שלא להרע להם בעבור האחוה: ביום שבות זרים חילו. שבות מקור מן הקל מן השבח. פירוש ביום ששבו זרים והם הרומיים נכסיו וקנינו: ידו גורל. איפשר ששרשו ידד בשקל רבו מארבה (ירמיה מו, כג) או שרשו ידה מן לידות את קרנות הגוים (זכריה ב, ד) ומשפטו יְיַדו בשני יו"דין והוא אית"ן מן הדגוש וכשהפילו יו"ד השורש מפני כובד קריאת שני יודי"ן הטילו תנועת יו"ד השורש שהיא פת"ח ביו"ד האית"ן להורות עליה. אמר כי השליכו גורל על שבי ירושלם בחלקם אותו שרי חיל האויבים: גם אתה כאחד מהם. האדומיים שבאו עם הרומיים:

(יב) ואל תרא ביום אחיך. לא היה לך לראות ביום צרת אחיך. ואחר כן פירש ביום אחיך זהו ביום נכרו. ופירוש נכרו שנתנכר מארצו והיה כנכרי שהוציאו אותו ממנה. ויש מפרשים אותו ביום המסרו ביד אויביו. מן נכר אותו אלהים (שמואל־א כג, ז) שפירושו מסר: ואל תגדל פיך. בשחוק או בדברים אחרים. וכן תרגם יונתן ודאסגיתא למללא רברבן:

(יג) אל תבוא גם אתה. כמו האחרים שהיו נכרים ואתה אח: ואל תשלחנה. פירוש ואל תשלחנה ידיו בנכסיו וכן תרגם יונתן ודאושיטתא ידך בנכסוהי ביום תבריה:

(יד) ואל תעמוד על הפרק. הוא אם הדרך מקום שמתפרקין הדרכים אחת הנה ואחת הנה והאדומים היו עומדים על הפרק שלא יוכל לנוס אחד מישראל שלא יתפשוהו והיו שומרים עליהם הדרכים: פליטיו. בחירק כמו שרידיו:

(טו) כי קרוב. אף על פי שהיה רחוק מיום הנבואה: על כל הגוים. כי ביום גאולת ישראל יהיה אותו היום הרי הוא כמו קרוב כיון שהא־ל אמר שיהיה ראוי שיחשבו אותו כמו קרוב:

(טז) כי כאשר שתיתם. עשיתם משתה ושמחה על חרבן הר קדשי כן תשתו כוס התרעלה אתה וכל הגוים: ישתו כל הגוים תמיד. פירוש תמיד בלי הפסק עד שיכלו הרעים שבהם שהרעו לישראל וכן כמה דחדיתון על מחת טורא דקדשי כן ישתון כל עממיא כס פורענותהון תדירא: ושתו ולעו. ולעו כמו ילע קודש (משלי כ, כה): והיו כלא היו. ויהיו כלים עד שלא יכירו מקומם כאלו לא היו:

(יז) ובהר ציון תהיה פליטה. אף על פי שכלו רבים מישראל בגלות פליטה טובה להם עוד בהר ציון שגלו ממנה: והיה קדש. ישראל יהיה קדש לה' שיהיו קדושים לא יהיה בהם עוד ערל וטמא (ישעיה נב, א): וירשו בית יעקב את מורשיהם. כמו שירשו מתחילה יירשו ועוד ירשו שכניהם ארץ אדום וארץ פלשתים:

(יח) והיה. כמו האש אוכל הקש כן יאכלום ויכלם. ומה שאמר בית יעקב ובית יוסף כפל הענין במלות שונות כי בית יעקב נקרא בית יוסף מיום שנחלקה המלכות אבל לעתיד תשוב אחת. ורבותינו ז"ל פירשו (בבא בתרא קכג, ב) כי זכר יוסף לפי שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של יוסף:

(יט) וירשו הנגב את הר עשו. מהר עשו יירשו הנגב והוא ארץ המישור כי הר עשו יהיה שממה חרבן עולם: והשפלה את פלשתים. והשפלה יִרשו מארץ פלשתים כי לא יצטרכו להרים להשגב בהם ולא לזרוע בהם אם לא ירצו כי השפלה והנגב יספיק להם: וירשו את שדה אפרים ואת שדה שומרון. שמתחילה היו יושבים בהר אפרים ובהר שמרון ואז לא יצטרכו להרים לא לשבת ולא לזרוע אלא השדות שהם המישור: ובנימן את הגלעד. וכן בנימן שהיה בגבולו הירדן יירש משם והלאה את המישור בארץ הגלעד שהוא מעבר לירדן כי ירבה גבולו כל מישור הגלעד שהוא סמוך לנחלתו כי מנשה שהיה לו ארץ הגלעד יתפשט גבולו משם והלאה בארץ מואב ובני עמון. ותרגם יונתן וירשו הנגב ויחסנון יתבי דרומא ית כרכא דעשו רוצה לומר כי יושבי דרום ארץ ישראל יירשו את הר שעיר שהוא סמוך להם שהוא לדרום ארץ ישראל ויושבי השפלה בארץ ישראל יירשו את פלשתים שהוא סמוך להם. ותרגם יונתן ויחסנון ית קרוי אפרים וית קרוי שומרון דבית בנימן ית יתבי ארע גלעד:

(כ) וגלות החל הזה לבני ישראל. החל חסר יו"ד והוא כמו החיל (יהושע א, יד) ואם הוא בציר"י הנה כמוהו אל המלך חזקיהו בחיל כבד (מלכים־ב יח, יז) ופירוש גלות החיל הזה אשר לבני ישראל כלומר שהם בני ישראל שהם נפרדים בגלות: אשר כנענים. כלומר אשר גלו והם עם כנענים עד צרפת: וגלות ירושלם אשר בספרד יירשו את ערי הנגב. והם ערי יהודה כי חלק בני יהודה היה בדרום ארץ ישראל וכן אמר עליהם בירמיה ערי הנגב סגרו ואין פותח (ירמיה יג, יט) ואמר יירשו על גלות ירושלם שהיו מבני יהודה כלומר ישובו לארצם ולעריהם או אמר יירשו על כולם מפני ירושלם שהיא בחלק יהודה וכל שבטי ישראל יהיה להם חלק בירושלם כמו שכתוב בנבואת יחזקאל: וגלות החל הזה. הוא גלות טיטוס שהגלם בארצות מלכי רומי והם ארצות אלמניי"א ואשקלוני"א וצרפת שהיא שקורין פרנצ"א וארצות ספרד שקורין ספני"א ובני ירושלם הם שגלו בספרד והאחרים גלו לשאר ארצות הנזכרים שהיו ברשות רומי ומארצות אלו גלו מעצמם אותם שהם היום בארצות ישמעאל התפשטו בארצות ישמעאל ואומרים בקבלה כי בני ארץ אלמניי"א היו כנעניים כי כשפנה כנעני תחת יהושע כמו שכתבנו בספר יהושע (יהושע ט, ז) הלכו להם לארץ אלמניי"א ואשקלוני"א שקורין ארץ אשכנז ועד היום קוראין אותם כנעניים. ויונתן תרגם הפסוק כן וגלות עמא הדין דבני ישראל וגו':

(כא) ועלו מושיעים. המלך המשיח וחביריו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם: לשפוט את הר עשו. לקחת משפט ישראל מהם על כל אשר הרעו להם. ויונתן תרגם ויסקון משזבין מטורא דציון למידן ית כרכא דעשו והוא כרך שלרומי: והיתה לה' המלוכה. ואז תהיה המלוכה לה' לבדו כי כל הגוים יודו במלכותו כמו שאמר בנבואת זכריה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט). ויונתן תרגם ותתגלי מלכותא דה' בקרוב על כל יתבי ארעא ותהי מלכותא דה' לעלם ולעלמי עלמיא:

רש"י

(א) חזון עובדיה. מאי שנא עובדיה לאדום ולא ניבא נבואה אחרת אמרו חכמי' עובדיה גר אדומי היה אמר הקב"ה מהם ובהם אביא עליהם יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל ולא למד ממעשיהם ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבקה ולא למד ממעשיה:

(ב) הנה קטן נתתיך. כלפי שקראו אביו בנו הגדול ואמו בנה הגדול אמר הקב"ה לפני קטן הוא רבותינו דרשו קטן שלא היה להם לא כתב ולא לשון: בזוי. שלא היו מעמידין מלך בן מלך:

(ג) שוכני בחגוי סלע. סומך על משענת אבותיו אברהם ויצחק והם לא יועילו לו חגוי כמו (ישעיה יט, יז) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא ברייטיינ"א בלע"ז ואל תתמה על וי"ו של חגוי שהיא כוי"ו של קצוי (תהלים סה, ו) וכוי"ו של כמטחוי (בראשית כא, טז) שאין יסוד בתיבה אלא טי"ת וחי"ת:

(ה) באו לך. עליך: איך נדמיתה. למה נרדמתה דומם עד שגנבו כל רצונם: הלא בוצרים ישאירו עוללות. ואלה לא ישאירו לך כלום כי יחפשוך ויגלו וידרשו מצפוניך:

(ו) נבעו. תרגום יונתן איתגליין ולשון ארמית נבעו נתבקשו וכן אם תבעיון בעיו (ישעיה כא, יב):

(ז) עד הגבול שלחוך. אותם שהבטיחוך לעזרה באו עמך ולווך עד גבול ארצך עד הספר ששם באו עליך למלחמה ובזאת השיאוך והצליחו: יכלו לך. לפתותך לצאת ושבו מאחריך: לחמך ישימו מזור תחתיך. אף מאכלך שם לך אחיך יעקב למזור שנתן לך לחם ונזיד עדשים ועל ידו בזית הבכורה: מזור. חולי:

(ט) וחתו גבוריך תימן. יחתו ויפחדו לנוס אל ארץ ישמעאל וי"ת ויתברון גברך יתבי ארעא דרומא: למען יכרת. כל איש גבור: מהר עשו מקטל. מרוב הרג שיבא עליכם:

(י) מחמס אחיך יעקב. בשביל חמס שעשית ליעקב:

(יא) ביום עמדך מנגד. שלא באת לעזור לו: גם אתה כאחד מהם. אעלה אני עליך כאילו אתה מן הבאים עליהם:

(יב) ואל תרא ביום אחיך. לא היה לך (להביט) ולעמוד מנגד: ביום נכרו. ביום הסגירו ביד אויב הוא הבבליים וכן הוא אומר בשאול (שמואל־א כג, ז) נכר אותו אלהים בידי הסגיר אותו בידי:

(יג) ואל תשלחנה בחילו. אל תשלחנה ידך בנכסיו כן תרגם יונתן ומקרא קצר הוא וצריך להוסיף עליו ידך:

(יד) ואל תעמוד על הפרק. מקום שהבורחים יוצאים דרך שם לימלט ובלשון לע"ז קוראים אותו טרו"ג: (אל תעמוד על הפרק. מכאן שאסור להפסיק בק"ש בין פרק לפרק הג"ה דר"ע):

(טז) כאשר שתיתם על הר קדשי. כמה דחדיתון על מחת טורא דקודשי: ולעו. כתרגומו ויסתלעמון ל' מהומה ושממון וטירוף דעת אישטורדישו"ן בלע"ז:

(יז) את מורשיהם. נכסי עממיא דהוו מחסנין להון:

(יח) כי ה' דבר. והיכן דבר (במדבר כד, יט) וירד מיעקב והאביד שריד וגו':

(יט) וירשו הנגב. ישראל שהיו יושבין בדרומה של ארץ ישראל ירשו את הר עשו שהוא במצר דרום ובני השפלה ירשו את ארץ פלשתים ואת הר אפרים ואת הר שומרון: ובנימין את הגלעד ובני מנשה שהיתה ארץ גלעד. שלהם יפשטו להם מהלאה לגבולותיה של ארץ ישראל במזרחה:

(כ) וגלות החל הזה. תרגם יונתן עמא הדין החל לשון חיל כמו (ישעיה לו, ב) ויבא ירושלמה בחיל כבד דרבשקה אלא שזה חסר יו"ד ויש עוד לפרש החל הזה גלות הגיא הזה: לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת. גלות אשר הוא מבני ישראל שגלו מעשרת השבטים לארץ כנענים עד צרפת: וגלות ירושלים אשר בספרד. שהם מבני יהודה אשר גלו לספרד הם ירשו את ערי הנגב שבדרומה של ארץ ישראל ואומרים הפותרים צרפת הוא המלכות שקורין פרנצ"א בלע"ז ספרד תרגם יונתן אספמיא:

(כא) ועלו. שרי ישראל מושיעים בהר ציון: לשפוט את הר עשו. ליפרע מהר עשו אשר עשו לישראל לשפוט יושטיציי"ר בלע"ז: הר עשו. י"ת כרכא רבא דעשו: והיתה לה' המלוכה. לימדך שאין מלכותו שלימה עד שיפרע מעמלק:

תרגום יונתן

(א) נְבוּאַת עוֹבַדְיָה כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לֶאֱדוֹם בְּסוֹרָא שְׁמַעְנָא מִן קֳדָם יְיָ וְאִזְגַד בְּעַמְמַיָא שְׁלִיחַ קוּמוּ וְנִתְעַתַּד עֲלָהּ לִקְרָבָא:

(ב) הָא חֲלָשׁ יְהַבְתָּךְ בְּעַמְמַיָא בְּסִיר אַתְּ לַחֲדָא:

(ג) רְשַׁע לִבָּךְ אַטְעַיָךְ דְאַתְּ דָמֵי לְנִשְׁרָא דְשָׁרֵי בְשִׁינֵי כֵיפָא בְּרוֹמָא מוֹתְבֵיהּ אֲמַר בְּלִבֵּיהּ מַן יַחֲתִינַנִי לְאַרְעָא:

(ד) אִם תְּרִים כְּנִשְׁרָא וְאִם בֵּינֵי כוֹכְבַיָא תְּשַׁוֵי מְדוֹרָךְ מִתַּמָן אַחֲתִינָךְ אֲמַר יְיָ:

(ה) אִם גַנָבִים אֲתוֹ עֲלָךְ אִם בְּזוֹזֵי לֵילְיָא אֵיכְדֵין הֲוֵיתָא דָמִיךְ עַד דִגְנָבוּ מִסִתְהוֹן וְאִם חָטוֹפִין כְּקִטוּפִין אָתוּ עֲלָךְ הֲלָא מַשְׁאֲרִין עוֹלְלָן:

(ו) אֵיכְדֵין אִתְבְּלֵשׁ עֵשָׂו אִתְגַלְיָן מַטְמוֹרוֹהִי:

(ז) מִן תְּחוּמָךְ אַגְלְיוּךְ כֹּל אֱנָשָׁא קְיָמָךְ אַטְעֲיוּךְ יְכִילוּ לָךְ אַנְשֵׁי שְׁלָמָךְ אָכְלֵי פְתוֹרָךְ שַׁוִיאוּ תַקְלָא תְּחוֹתָךְ מִדְלֵית בָּךְ סוּכְלְתָנוּ:

(ח) הֲלָא בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ וְאוֹבֵד חַכִּימִין מֵאֱדוֹם וְכָל גְבַר דְבֵיהּ סוּכְלְתָנוּתָא מִכְּרַכָּא דְעֵשָׂו:

(ט) וְיִתַּבְּרוּן גִבָּרָךְ יַתְבֵי דָרוֹמָא בְּדִיל דְיִשְׁתֵּיצֵי גְבַר דְבֵיהּ צוֹרְבָא מִכְּרַכָּא דְעֵשָׂו מִקְטוֹל:

(י) מֵחֲטוֹף אֲחוּךְ יַעֲקֹב תַּחְפִּינָךְ בִּהֲתָא וְתִשְׁתֵּיצֵי לַעֲלָם:

(יא) בְּיוֹם מְקִימָךְ מִקְבֵיל בְּיוֹמָא דְבָזוּ עַמְמַיָא נִכְסוֹהִי וְנִכְרָאִין עָלוּ בְקִרְוֹהִי וְעַל יְרוּשְׁלֵם רְמוֹ עַדְבִין אַף אַתְּ כְּחַד מִנְהוֹן:

(יב) וְדַחֲזֵיתָא בְיוֹמָא דְאֲחוּךְ בְּיוֹם תְּבִירֵיהּ וְדַחֲדִיתָא לִבְנֵי יְהוּדָה בְּיוֹם תְּבִירְהוֹן וּדְאַסְגֵיתָא לְמַלָלָא רַבְרְבָן בְּעִדַן עָקָא:

(יג) וּדְעַלְתָּא בְתַרְעֵי עַמִי בְּיוֹם תְּבִירְהוֹן וְדַחֲזֵיתָא אַף אַתְּ בְּבִישְׁתֵּיהּ בְּיוֹם תְּבִירֵיהּ וּדְאוֹשִׁיטְתָא יְדָךְ בְּנִכְסוֹהִי בְּיוֹם תְּבִירֵיהּ:

(יד) וּדְקַמְתָּא עַל פִּרְקָא לְשֵׁיצָאָה יַת מְעַרְקוֹהִי וְדִמְסַרְתָּא מְשֵׁיזְבוֹהִי בְּעִדַן עָקָא:

(טו) אֲרֵי קָרִיב יוֹמָא דְעָתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ עַל כָּל עַמְמַיָא כְּמָא דַעֲבָדַת יִתְעֲבֵיד לָךְ גַמְלָךְ יִתְּתָב בְּרֵישָׁךְ:

(טז) אֲרֵי כְּמָא דַחֲדֵיתוּן עַל מְחַת טוּרָא דְקוּדְשִׁי יִשְׁתּוּן כָּל עַמְמַיָא כֵּס פּוּרְעֲנוּתְהוֹן תְּדִירָא וְיִשְׁתּוּן וְיִסְתַּלְעֲמוּן וִיהוֹן כִּדְלָא הֲווֹ:

(יז) וּבְטוּרָא דְצִיוֹן תְּהֵי מְשֵׁיזַבְתָּא וִיהוֹן קַדִישִׁין וְיַחְסְנוּן דְבֵית יַעֲקֹב נִכְסֵי עַמְמַיָא דַהֲווֹ מַחְסְנִין לְהוֹן:

(יח) וִיהוֹן דְבֵית יַעֲקֹב תְּקִיפִין כְּאֵשָׁתָא וּדְבֵית יוֹסֵף חֲסִינִין כְּשַׁלְהוֹבִיתָא וּדְבֵית עֵשָׂו חֲלָשִׁין כְּקַשָׁא וְיִשְׁלְטוּן בְּהוֹן וְיִקְטְלוֹנוּנוּן וְלָא יְהֵי שֵׁיזְבָא לְבֵית עֵשָׂו אֲרֵי יְיָ גְזִיר כֵּן:

(יט) וְיַחְסְנוּן יַתְבֵי דָרוֹמָא יַת כְּרַכָּא דְעֵשָׂו וְיַתְבֵי שְׁפֶלְתָּא יַת אַרְעָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וְיַחְסְנוּן יַת קִרְוֵי אֶפְרַיִם וְיַת קִרְוֵי שֹׁמְרוֹן וּדְבֵית בִּנְיָמִין יַת יַתְבֵי אַרְעָא דְגִלְעָד:

(כ) וְגָלוּת עַמָא הָדֵין דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִבְאַרְעָא כְנַעֲנָאֵי עַד צָרְפַת וְגָלוּת יְרוּשְׁלֵם דִבְאַסְפַּמְיָא יַחְסְנוּן יַת קִרְוֵי אַרְעָא דְדָרוֹמָא:

(כא) וְיִסְקוּן מְשֵׁיזְבִין בְּטוּרָא דְצִיוֹן לְמֵידַן יַת כְּרַכָּא דְעֵשָׂו וְתִתְגְלֵי מַלְכוּתָא דַייָ עַל כָּל יַתְבֵי אַרְעָא:

תולדות אהרן

(א) חזון עובדיה. סנהדרין לט:

(ב) הנה קטן. עכו"ם י:

(ג) זדון לבך. סנהדרין כט. עקידה שער יט:

(ד) תגביה כנשר. נדרים לח:

(ו) נחפשו. ב"ק ו:

(ז) ישימו מזור. סנהדרין צב:

(י) מחמס אחיך.

קטע זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דטקסט והשלימו אותו

(יח) בית יעקב אש. ב"ב קכ"ג: לבית עשו. עכו"ם י:

(כא) מושיעים. זוהר בראשית (עכו"ם מ): לה' המלוכה. זוהר ויקרא: