מאמר והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול תשכ"ח - מוגה

ספר המאמרים מלוקט
כרך א
באתי לגני תשי"א • היושבת בגנים תשי"א • באתי לגני תשי"ב • באתי לגני תשי"ג • הערות לד"ה באתי לגני תשי"ג • מכתב יו"ד כסלו תשי"ד • לכה דודי תשי"ד • מים רבים תשי"ז • באתי לגני תשי"ט • כי תשא תשכ"ח • כנשר יעיר קנו תשכ"ט • להבין ענין כתיבת ספר תורה תש"ל • סקירה קצרה ע"ד סה"ת לקבל פני משיח צדקנו • הללו את ה' תשל"א • מחר חודש תשל"א • איכה תשל"א • וידבר אלוקים אל משה תשל"ב • מכתב י"ג אייר תש"ל • אך בגורל תשל"ה • ציון במשפט תפדה תשל"ה (א) • ציון במשפט תפדה תשל"ה (ב) • שובה ישראל תשל"ו • בסוכות תשבו תשל"ו • נתת ליראיך תשל"ו • וה' אמר המכסה גו' תשל"ז • באתי לגני תשל"ז • הנני ממטיר לכם תשל"ז • בסוכות תשבו תשל"ח • להבין ענין שמחת תורה תשל"ח • בראשית ברא אלוקים תשל"ח • מים רבים תשל"ח • ויאמר ה' אל אברם תשל"ח • ואברהם זקן תשל"ח • יהודה אתה תשל"ח • ואלה המשפטים תשל"ח • וקבל היהודים תשל"ח • אתם נצבים תשל"ט • וביום שמחתכם תש"מ • שובה ישראל תש"מ • בסוכות תשבו תש"מ • ביום השמיני עצרת תש"מ • באתי לגני תש"מ • זה יתנו תש"מ • פדה בשלום תשמ"א • מכתב מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע אודות סדר הכנסת ס"ת לבית הכנסת • כנשר יעיר קנו תשמ"ב • אתה אחד תשמ"ב • יום טוב של ראש השנה תשמ"ג • אדון עולם תשמ"ג • וחג האסיף תשמ"ג • ואברהם זקן תשמ"ו • אתה הראת תשמ"ו • אני לדודי תשמ"ו • תקעו תשמ"ז • אלה מסעי תשי"ג • הללוי' תשט"ז • ושמתי כדכד תשט"ז • אתם נצבים תשט"ז • כנשר יעיר קנו תשכ"ב • פדה בשלום תשכ"ו • שיחה - ביאור לד"ה פדה בשלום תשכ"ו • וישב יעקב תשכ"ז • הפך ים ליבשה תשכ"ז • פדה בשלום תשל"א • וידבר אלקים תשל"א • אתה אחד תשל"ב
כרך ב
פדה בשלום נפשי תשל"ח • תנו רבנן מצות נר חנוכה תשל"ח • מצותה משתשקע החמה תשל"ח • כימי צאתך מארץ מצרים תשמ"ב • ונחה עליו רוח ה' תשכ"ה • הוי' לי בעוזרי תשי"ז • והי' עקב תשמעון תשכ"ז • שמח תשמח תשמ"א • את ה' האמרת תש"ל • זה היום תשמ"א • שיר המעלות תשמ"ח • בסוכות תשבו תשמ"א • ביום השמיני שלח תשמ"א • ויהיו חיי שרה תשמ"א • ושבתי בשלום תשמ"ח • פדה בשלום נפשי תשמ"א • וכל בניך לימודי ה' תשמ"א • שלום רב תשל"ח • ברוך שעשה נסים תשמ"ג • ועבדי דוד תשמ"ו • היושבת בגנים תשי"ג • באתי לגני תשכ"ח • באתי לגני תשמ"ח • בלילה ההוא תשד"מ • בלע המות תשכ"ה • החדש הזה תשמ"ז • ונחה עליו רוח ה' תשי"ד • להבין ענין רשב"י תשמ"ה • וישלח יהושע תשל"ו • ציון במשפט תפדה תשמ"א • ועתה ישראל תשל"ז
כרך ג
זה היום תחלת מעשיך תשמ"ב • שובה ישראל תשמ"א • פדה בשלום נפשי תשל"ט • להבין ענין תחיית המתים תשמ"ו • באתי לגני תשכ"ט • באתי לגני תשל"ח • וקבל היהודים תשי"א • החודש הזה תשל"ט • אשה כי תזריע תשכ"ה • ביום עשתי עשר יום תשל"א • מצה זו, תשמ"ט • כימי צאתך מארץ מצרים תשל"ט • והחרים תשמ"ט • השמים כסאי תשל"ו • להבין ענין פסח שני תשל"ח • פתח רבי שמעון תשל"ד • וידבר אלקים את כל הדברים תשכ"ח • אנכי הוי' אלוקיך תשמ"ט • בהעלותך את הנרות תשל"ד • ועתה יגדל נא תשי"ט • השם נפשנו בחיים תשח"י • זה היום עשה ה' תשל"ח • וחזקת והיית לאיש תשכ"ח • ציון במשפט תפדה, תשל"ו • לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב תשל"ה • ועתה ישראל תשכ"ז • אני לדודי ודודי לי תשל"ב • קומי אורי תשל"ג • לך אמר לבי תש"כ • יום טוב של ראש השנה תשל"ג
כרך ד
שובה ישראל תשל"ז (א) • שובה ישראל תשל"ז (ב) • ולקחתם לכם תשל"ט • אתה הראת תשל"ז • ואשה אחת תשמ"ו • ואברהם זקן בא בימים תשל"ז • ויתן לך תשכ"ח • אתה אחד תשכ"ט • אשר ברא ששון ושמחה תשל"ט • אמר רבי אושעיא כו' צדקת פרזונו תשל"ט • ואתה ברחמיך הרבים תשמ"ח • ביום השמיני תשמ"ו • ויגש אליו יהודה תשל"ו • הבאים ישרש יעקב תשמ"ח • באתי לגני תש"ל • בחודש השלישי תשל"ד • "הדרן" על סדר הלימוד ל"יאָרצייט" • כל ישראל תשל"ג • בלילה ההוא תשכ"ה • החודש הזה לכם תשל"ה • ויקרא אל משה תשל"ב • כי ישאלך בנך תשל"ח • כימי צאתך מארץ מצרים תשי"ב • גן נעול תשמ"ז • ונקדשתי בתוך בני ישראל תשכ"ה • שיר המעלות לדוד הנה מה טוב תשכ"ב • בחודש השלישי תשכ"ט • וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר תשכ"ט • רני ושמחי בת ציון תשכ"ז • והנה פרח מטה אהרן תשל"ג • יהי ה' אלקינו עמנו תשכ"ד • עשרה שיושבין תשמ"ב (א) • עשרה שיושבין תשמ"ב (ב) • גדול יהי' כבוד הבית תשכ"ב • לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב תשמ"ז • ויענך וירעיבך ויאכילך תשכ"ג • אני לדודי ודודי לי תשכ"ו • השקיפה ממעון קדשך תשכ"ז • על שלשה דברים העולם עומד תשי"ד
כרך ה
יבחר לנו את נחלתינו תשכ"ג • וכל אדם לא יהי' באוהל מועד תשכ"ג • בסוכות תשבו תשכ"ג • תורה צוה לנו משה תשכ"ג • אלה תולדות נח תנש"א • ויהיו חיי שרה תשמ"ה • ויהיו חיי שרה תנש"א • ויזרע יצחק תשכ"ז • פדה בשלום תשמ"ו • מרגלא בפומי' דרבא תש"מ • פתח אליהו תשט"ו • ברוך שעשה נסים תשט"ו • ויגש אליו יהודה תשכ"ה • וארא אל אברהם תשל"ה • באתי לגני תשל"א • ארבעה ראשי שנים הם תשל"א • כי תשא תשל"א • על כן קראו לימים האלה פורים תשי"ג • אלה פקודי תש"ל • ביום השני הקריב תשל"ב • תפלה למשה תשכ"ט • אשרי תבחר ותקרב תשט"ז • ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח • דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תשכ"א • גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך תשל"ז • בשעה שעלה משה למרום תשכ"ה • בהעלותך את הנרות תשכ"ט • כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות תשל"ח • וידבר גו' זאת חוקת התורה תשכ"ט • קץ שם לחושך תשכ"ד • ועתה ישראל תשכ"ח
כרך ו
והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול תשכ"ח • ויהיו חיי שרה תש"ל • ויאמר לו יהונתן תשמ"ה • פדה בשלום, תשכ"ב • פדה בשלום תשכ"ו • משיחות ש"פ וישב־מקץ תשכ"ו • להבין ענין נרות חנוכה תשכ"ו • ודוד עבדי תשל"ב • באתי לגני תשל"ב • ואלה המשפטים תשמ"א • הדרן על מסכתות ברכות ומועד קטן • ואתה תצוה תשמ"א
קונטרסים - תשנ"ג
להבין ענין שמחת תורה תשמ"ב • בורא ניב שפתים תשל"ח • בשעה שעלה משה למרום תשכ"א • ואהי' אצלו אמון, תשכ"א

פתח דבר

בס"ד

לקראת ראש־השנה הבעל"ט, הננו מוציאים לאור את המאמר ד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול גו', שנאמר בהתוועדות דיום ב' דראש־השנה ה'תשכ"ח.

מערכת "אוצר החסידים"

כ"ה אלול, ה'תנש"א (הי' תהא שנת אראנו נפלאות),

שנת הצדי"ק להולדת כ"ק אדמו"ר שליט"א,

ברוקלין, נ. י.

בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ח

והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים, ומדייק אדמו"ר הזקן (בהמאמר ד"ה זה שבלקו"ת) מ"ש בשופר גדול, מהי המעלה דשופר גדול. גם צריך להבין (כמו שמדייק בהמשך המאמר) מ"ש יתקע סתם ולא נאמר מי הוא התוקע. ואדמו"ר האמצעי מוסיף עוד דיוק בזה שנאמר יתקע, דלשון יתקע (תי"ו בקמ"ץ) מורה שיתקע מעצמו. ונקודת הביאור (בהדרושים) היא, דההתעוררות שעל ידי שופר סתם הוא רק לאלה שהם בקירוב קצת, ובכדי לעורר את האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים שגם הם יתעוררו לבוא לירושלים ולהשתחוות לה', הוא על ידי שופר גדול.

ובכדי לבאר העילוי דשופר גדול שיהי' לע"ל, מקדים בהמאמר ביאור ענין שופר דראש השנה (עכשיו), דעל ידי שישראל תוקעין בשופר, שהיא הצעקה דפנימיות הלב שלמעלה מהשכל, עי"ז נמשך פנימיות הלב דלמעלה כביכול, רצון העליון שלמעלה מהחכמה. ועל זה נאמר ואד' הוי' בשופר יתקע, דכמו שתקיעת שופר דהאדם היא הצעקה דפנימיות הלב, עד"ז הוא למעלה, דענין תקיעת שופר הוא המשכת וגילוי הפנימיות. והחילוק בין שופר סתם לשופר גדול הוא, דשופר סתם הוא המשכת וגילוי הפנימיות דאלקות שלמעלה מעולמות אבל שייך לעולמות, סובב כל עלמין, ושופר גדול הוא המשכת וגילוי הפנימיות דאלקות שלמעלה משייכות לעולמות, למעלה גם מסובב. וזהו שבשופר סתם כתיב ואד' הוי' בשופר יתקע, דאד' הוי' הם שמות, אלא ששמות אלה (אד' הוי' בניקוד אלקים) הם נעלים ביותר, ובשופר גדול כתיב יתקע סתם ולא נאמר מי הוא התוקע, כי תקיעה זו היא המשכה וגילוי מבחינת סתימא דכל סתימין, שלמעלה משמות.

ב) ובכדי לבאר העילוי דשופר גדול עוד יותר, מביא הצ"צ (בהביאור שלו להמאמר ד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול שבלקו"ת) מ"ש בלקו"ת בד"ה להבין המשנה יו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, דזה שבראש השנה צריך לתקוע בשופר הוא בכדי לעורר עי"ז למעלה התענוג בבריאת העולמות, וכיון שבשבת מצד עצמו ישנו התענוג, לכן בראש השנה שחל להיות בשבת אין צריך [כ"כ] לתקיעת שופר. וזה שבמקדש היו תוקעין גם בראש השנה שחל בשבת הוא, כי בתענוג כמה מדריגות, ודרגת התענוג שממשיכים על ידי תקיעת שופר במקדש היא נעלית יותר מדרגת התענוג דשבת. שהתענוג דשבת הוא מבחינת חיצוניות הכתר, שרש הנאצלים, והתענוג שהמשיכו על ידי תקיעת שופר במקדש הוא מבחינת פנימיות הכתר, בחינה תחתונה שבמאציל. ומוסיף הצ"צ, שגם בהתענוג דבחינה תחתונה שבמאציל, ישנם כמה מדריגות. והתענוג שנמשך בבית ראשון על ידי תקיעת שופר הוא נעלה יותר מהתענוג שנמשך בבית שני. ובבית ראשון עצמו, השופר דיוהכ"פ דשנת היובל [שמצות יובל היתה רק בבית ראשון] הוא נעלה יותר מהשופר דראש השנה. ואעפ"כ גם בשופר דיובל נאמר והעברת שופר תרועה, שופר סתם. ומזה מובן, ששופר גדול הוא למעלה גם מהגילוי שנמשך על ידי שופר דיובל.

ג) ולהוסיף, דשופר גדול שיהי' לע"ל הוא למעלה יותר גם משופר דמתן תורה, שהרי גם בשופר דמ"ת נאמר ויהי קול השופר, שופר סתם. דזה שממשיך בכתוב ויהי קול השופר הולך וחזק מאד הוא שקול השופר היה חזק מאד, קול גדול, אבל בנוגע השופר שממנו נמשך הקול לא נאמר שהי' שופר גדול, ומזה מובן דשופר גדול שיהי' לעתיד הוא למעלה גם מהשופר דמתן תורה. וכדאיתא בפרקי דר"א בענין ב' קרניו של אילו של יצחק, דקרן של שמאל נשמע קולו על הר סיני שנאמר ויהי קול השופר, וקרן של ימין שהוא גדול מהשמאל עתיד לתקוע בו לע"ל, שנאמר והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול. והטעם על זה שהשופר דמתן תורה הי' שופר סתם והשופר דלע"ל יהי' שופר גדול, מבאר אדמו"ר האמצעי, כי במתן תורה היו כולם בקירוב לאלקות (גם לפני קול השופר), ולכן גם ע"י שופר סתם הי' אפשר לעוררם. אבל בכדי לעורר את האובדים והנדחים הוא דוקא ע"י שופר גדול. ועפ"ז מבאר מ"ש יתקע בשופר גדול, דלשון יתקע (תי"ו בקמ"ץ) מורה שיתקע מעצמו, כי הגילוי דבחינת שופר גדול לעורר את האובדים והנדחים יהי' מעצמו, בלי אתערותא דלתתא כלל.

ד) והנה מבואר בתחלת המאמר (לאחרי הדיוק בהפסוק והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול) דזה שאומרים בראש השנה זה היום תחלת מעשיך הוא כי בכל ראש השנה הוא התהוות כל העולמות מחדש כמו שהי' בפעם הראשונה. ומ"ש זכרון ליום ראשון (שראש השנה הוא רק זכרון ליום ראשון) הוא, כי בתחלת הבריאה, המשכת הרצון והתענוג בבריאת העולמות היתה מצד עצמו, כי חפץ חסד הוא, ועכשיו באתערותא דלתתא תליא מילתא. ומבאר שהעבודה (אתערותא דלתתא) שעל ידה ממשיכים הרצון והתענוג בבריאת העולמות היא כמאמר רז"ל אמרו לפני מלכיות כו' זכרונות כו' ובמה בשופר. והטעם על זה שההמשכה עכשיו היא על ידי עבודת האדם הוא כי ע"י שההמשכה (עכשיו) היא ע"י עבודתם של ישראל, דשורש ישראל הוא בהעצמות, הרצון והתענוג שנמשכים עכשיו הם נעלים יותר מהרצון והתענוג שנמשכו מצד עצמם (בתחלת הבריאה). ועפ"ז צריך להבין, שהשופר דלמעלה (פנימיות רצון העליון) שנמשך עכשיו, שהוא שופר סתם, המשכתו היא ע"י עבודת האדם, והשופר דלע"ל שהוא שופר גדול, יומשך מעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל.

והנה מבאר בהמאמר דזה שלע"ל יתקע בשופר גדול הוא ע"ד שופר דראש השנה עכשיו, כי מצות אינן בטילות לע"ל [אלא שאז יהי' השופר במדריגה נעלית יותר, שופר גדול]. ויש לומר, שהמקור לזה (שיתקע בשופר גדול שייך לתקיעת שופר דראש השנה) הוא מה דאיתא בגמרא, דטעמו של המ"ד בתשרי עתידין להגאל הוא אתיא שופר שופר, כתיב הכא תקעו בחודש שופר וכתיב התם ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ועפ"ז צריך להבין עוד יותר מה שהובא לעיל מהדרושים, דפירוש יתקע (תי"ו בקמ"ץ) בשופר גדול הוא יתקע בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל, הרי מענינים העקריים דראש השנה הוא עבודת האדם [וכמבואר בכ"מ דהטעם על זה שראש השנה הוא באחד בתשרי, אף שבכ"ה באלול נברא העולם ואחד בתשרי הוא יום הששי למעשה בראשית, הוא, כי ביום זה נברא האדם], וכיון דענין יתקע בשופר גדול הוא ע"ד תקעו בחודש שופר דראש השנה (תשרי), הי' ראוי לכאורה שהמשכת ענין זה תהי' על ידי עבודת האדם, ואעפ"כ מבואר בהדרושים, דפירוש יתקע הוא יתקע מעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל. גם צריך להבין, דכל הענינים שבתורה (מלשון הוראה), הם הוראה בעבודת האדם, וכיון דזה שיתקע בשופר גדול יהי' מלמעלה בלי אתערותא דלתתא, מהי ההוראה מזה בעבודת האדם.

ה) ויובן זה ע"פ המבואר בדרושי אדמו"ר מהר"ש, דזה ששופר צדו אחד קצר וצדו השני רחב הוא על שם מן המיצר קראתי י־ה ענני במרחב י־ה. דכמו שקול השופר, ע"י שיוצא מן המיצר מצדו הקצר עי"ז דוקא הוא במרחב ובהתפשטות בצדו הרחב, כמו"כ הוא ברוחניות, שע"י הצעקה מן המיצר והדוחק, מן המיצר קראתי י־ה, עי"ז דוקא ענני במרחב י־ה. ומבאר שם, דזהו שאמרו רז"ל כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, דרשה בתחלתה [שישראל עושין עצמן רשין בראש השנה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש] היא הקריאה מן המיצר, ועי"ז מתעשרת – ענני במרחב. וכמבואר במאמר הנ"ל של אדמו"ר מהר"ש המעלה דתפלת עני על תפלת עשיר. ויש לומר, שהמעלה בתפלת עני היא בשני ענינים. בהתפלה עצמה, כתורת הבעל שם טוב על הפסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני הוי' ישפוך שיחו, דתפלת העני היא שלפני הוי' ישפוך שיחו, וגם שתפלת העני מתקבלת יותר. ועוד ענין, שגם התענוג דהאדם מההשפעה שנמשכה לו ע"י תפלתו, התענוג של העני הוא תענוג גדול יותר, כתורת הה"מ שהובאה במאמר הנ"ל.

ועפ"ז יש לבאר השייכות דיתקע בשופר גדול לראש השנה, כי זה שלע"ל יתקע בשופר גדול בכדי לעורר את האובדים והנדחים, הוא, כי האובדים והנדחים הם בתכלית המיצר, וזה מעורר וממשיך התקיעה דשופר גדול (ההמשכה מבחינת סתימא דכל סתימין), תכלית המרחב. וזוהי השייכות דיתקע בשופר גדול לראש השנה (תקעו בחודש שופר), כי ענין ראש השנה הוא דע"י שהיא רשה בתחלתה (מרשית השנה, רשית חסר), היא מתעשרת.

ו) ויש לומר, דעל ידי התקיעה בשופר גדול בכדי לעורר את האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים נעשה עילוי גם בארץ אשור וארץ מצרים. כי הכוונה בזה שישראל גלו לארץ אשור ולארץ מצרים, ועד שעי"ז נעשו אובדים ונדחים, היא, בכדי שע"י מיצר הגלות, ובפרט מיצר הגלות של אלה שע"י הגלות נעשו במצב דאובדים ונדחים, יתעורר ויומשך השופר גדול, שעי"ז יתעלו ישראל למדריגה נעלית יותר מהמדריגה שהיו קודם שגלו. ולכן, כשיתקע בשופר גדול ותושלם הכוונה שבשבילה נבראה ארץ אשור וארץ מצרים, תהי' עלי' גם בהם.

ועפ"ז יש להוסיף עוד ענין בהשייכות דיתקע בשופר גדול לראש השנה, כי בראש השנה שני ענינים. שהוא יום בריאת האדם, ושעי"ז נעשה עילוי גם בכללות הבריאה (כדלקמן). והענין הוא כמ"ש אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, דצריך להבין, הרי ראש השנה (זה היום) הוא באחד בתשרי שהוא יום הששי למעשה בראשית, ואיך הוא זכרון ליום ראשון. ומבאר, דהרצון לבריאת העולם הוא חיצוניות הרצון, ופנימיות הרצון הוא בישראל. ושני ענינים אלה בזמני השנה הם בכ"ה אלול ובראש השנה. דבכ"ה אלול שבו נברא העולם הוא חיצוניות הרצון, ובראש השנה (אחד בתשרי) שבו נברא האדם, אתם קרויין אדם, הוא פנימיות הרצון. וזהו זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, דבראש השנה שני ענינים. ענין העיקרי דראש השנה הוא שהוא תחלת מעשיך, המשכת עצמות אוא"ס (שלמעלה מרצון לעולמות) ע"י עבודת האדם, ועוד ענין בראש השנה שהוא זכרון ליום ראשון, שההמשכה דעצמות אוא"ס נמשכת גם בהרצון לבריאת העולמות, ועי"ז בהעולמות. ועפ"ז, השייכות דיתקע בשופר גדול לראש השנה היא בשני הענינים שבו, המשכת הגילוי דשופר גדול לישראל שייכת לתחילת מעשיך, והעילוי שיהי' עי"ז בארץ אשור וארץ מצרים שייך לזכרון ליום ראשון.

ז) והנה ע"פ המובא לעיל (ס"ה) מהדרוש דאדמו"ר מהר"ש שהמיצר דשופר הו"ע שנה שרשה בתחלתה, דענין רשה בתחלתה הוא זה שישראל עושין עצמן רשין בראש השנה, מובן, דענין המיצר שעל ידו הוא המשכת המרחב הוא גם כשהמיצר הוא מצד הביטול, שעבודתו היא בשלימות אלא שמצד הביטול שלו הוא מרגיש שהוא נמצא במיצר, גם ע"י מיצר זה הוא המשכת המרחב. ועד"ז הוא בנוגע הגילוי דשופר גדול שמתעורר ונמשך ע"י המיצר דהאובדים והנדחים, דגם כשעבודתו היא בשלימות אלא שמתבונן שלגבי הרוממות דאוא"ס גם העבודה האמיתית לחטא יחשב ולכן הוא מרגיש את עצמו לאובד ונדח, שעי"ז נתעורר ונמשך הגילוי דשופר גדול. ויש לומר שגם אז (כשהמשכת הגילוי דשופר גדול היא ע"י הביטול שלו) שייך לשון יתקע (תי"ו בקמ"ץ), יתקע מעצמו, כי כשעושה עצמו עני ורש, דענין העני הוא שאין לו משל עצמו כלום והוא רק מקבל זה שנותנים לו בדרך צדקה, הוא מכיר ומרגיש דזה שע"י עבודתו נמשך הגילוי הוא לא מצד העילוי שלו (שבכחו להמשיך), אלא מצד חסד הקב"ה, יתקע מעצמו, וכאילו שההמשכה היא בלי אתערותא דלתתא כלל.

ולהוסיף, דע"פ מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר (בהמאמר ד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול) שהשופר גדול יעורר את נקודת היהדות שבכל אחד מישראל, מובן, דזה שכל ישראל (גם וכולל האובדים והנדחים) ירצו לצאת מהגלות וללכת לירושלים ולהשתחוות לה' הוא שע"י הגילוי דשופר גדול יתעורר הרצון האמיתי דישראל. דזהו החילוק שבין הגאולה דיציאת מצרים וגאולה העתידה, שביציאת מצרים, חפצם של ישראל לצאת מטומאת מצרים ולדבקה בו ית' היתה מצד הגילוי דלמעלה, משכני, ובגאולה העתידה, הרצון לצאת מהגלות ולבוא לירושלים יהי' הרצון דישראל, והגילוי דלמעלה (שופר גדול) הוא רק סיבה שעל ידו יתגלה הרצון דישראל. והעבודה שלהם תהי' מצד עצמם – המעלה דראש השנה, עבודת האדם. אלא שבהאובדים והנדחים כפשוטם, המעלה דעבודת האדם היא לאחרי הגילוי דשופר גדול שעל ידו מתעורר רצונו האמיתי דהאדם, אבל המשכת הגילוי דשופר גדול הוא מצד מלמעלה. ועוד אופן ביתקע בשופר גדול, שגם המשכת הגילוי דשופר גדול היא ע"י עבודה, כנ"ל.

ח) וזהו והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול, דההוראה מזה שביום ההוא יתקע בשופר גדול, יתקע מעצמו, היא, שבסוף זמן הגלות שנשארו רק כמה רגעים שקודם ליום ההוא שיתקע בשופר גדול [ויתירה מזה שבנוגע לכמה ענינים התחיל כבר הענין דיתקע בשופר גדול, כמובן ממאמר הנ"ל דכ"ק מו"ח אדמו"ר, ובפרט שמעת כתיבת המאמר עד עכשיו כבר עברו כו"כ שנים, ועאכו"כ בזמן האחרון שראו במוחש שכו"כ שהיו תחלה במצב של אובדים ונדחים רח"ל התעוררו בתשובה ע"י התקיעה בשופר גדול] צריכה להיות העבודה בביטול, ההכרה והרגשה שכל הענינים שנפעלו ע"י עבודתו, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע לזולתו, היא לא מצד המעלות שלו אלא מצד הנתינת כח מלמעלה. ולהעיר, שהרגש זה אינו פועל חלישות בעבודתו, ואדרבה, ע"י הרגש זה, עבודתו היא ביתר שאת. דכשהעבודה שלו קשורה עם מציאותו, העבודה היא במדידה והגבלה. וגם כשהעבודה שלו היא באופן דבכל מאודך, הרי היא מאדך, מאד שלך, וע"י ההרגש שהענינים שנעשים ע"י עבודתו הם לא מצד הכחות שיש לו אלא מצד האלקות, עי"ז הוא יוצא מהמציאות וההגבלות שלו, והעבודה שלו היא למעלה ממדידה והגבלה.

ט) והנהמבואר בהמאמר ד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול בענין שופר דראש השנה, דהגם שעיקר ההמשכה היא ע"י הצעקה דפנימיות הלב מ"מ צ"ל התקיעה בשופר גשמי דוקא, כי עשי' היא לעילא, וגם בכדי שהגילוי דפנימיות רצון העליון [בחינת שופר דלמעלה] יומשך למטה בגשמיות. ומזה מובן, דכמו"כ הוא בנוגע להתקיעה דשופר גדול ביום ההוא, שאין מספיק הענינים שהיו עד עכשיו, והתקיעה בשופר גדול צריכה להיות באופן שכל ישראל, גם וכולל האובדים והנדחים, יבואו וישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים, בירושלים כפשוטה, ע"י משיח צדקנו שיוליכנו קוממיות לארצנו, בעגלא דידן בקרוב ממש.