11,494
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 150: | שורה 150: | ||
ועד"ז זיינען דאָ די דריי ענינים בכללות עבודתו פון אַ אידן במשך ימי חייו – לאריכות ימים ושנים טובות – תחלת העבודה, אמצע העבודה, ביז סיום ושלימות העבודה. ועאכו"כ בדורנו זה – דער דור האחרון אין גלות און דור הראשון פון גאולה – לאחרי וואָס מ'האָט שוין דעם ריבוי הכי גדול פון "מעשינו ועבודתינו" פון אידן במשך כל הדורות והשנים שלפני זה, און איצטער האָט מען שוין פאַרענדיקט אויך די לעצטע בירורים – איז איצטער די הדגשה בעיקר ולכל לראש אויף דער סיום ושלימות וגמר העבודה – צו ברענגען דעם גימ"ל פון גאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! | ועד"ז זיינען דאָ די דריי ענינים בכללות עבודתו פון אַ אידן במשך ימי חייו – לאריכות ימים ושנים טובות – תחלת העבודה, אמצע העבודה, ביז סיום ושלימות העבודה. ועאכו"כ בדורנו זה – דער דור האחרון אין גלות און דור הראשון פון גאולה – לאחרי וואָס מ'האָט שוין דעם ריבוי הכי גדול פון "מעשינו ועבודתינו" פון אידן במשך כל הדורות והשנים שלפני זה, און איצטער האָט מען שוין פאַרענדיקט אויך די לעצטע בירורים – איז איצטער די הדגשה בעיקר ולכל לראש אויף דער סיום ושלימות וגמר העבודה – צו ברענגען דעם גימ"ל פון גאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! | ||
יב. און דער כח אויף דעם וואָס יעדער איד קען אויפטאָן אַלע ענינים (מתחלתם ועד סופם) קומט פון דעם ערשטן אל"ף – וואָס דער "אני" פון יעדער איד איז פאַרבונדן און איין זאַך מיט "אנכי" שלמעלה, ביז אַז אפילו ווי אַ איד קומט אַראָפּ למטה אין עולם – איז כל העולם באַשאַפן געוואָרן "בשביל ישראל שנקראו ראשית", דער ראש וראשית פון כל הבריאה כולה.{{הערות שוליים}} | יב. און דער כח אויף דעם וואָס יעדער איד קען אויפטאָן אַלע ענינים (מתחלתם ועד סופם) קומט פון דעם ערשטן אל"ף – וואָס דער "אני" פון יעדער איד איז פאַרבונדן און איין זאַך מיט "אנכי" שלמעלה, ביז אַז אפילו ווי אַ איד קומט אַראָפּ למטה אין עולם – איז כל העולם באַשאַפן געוואָרן "בשביל ישראל שנקראו ראשית", דער ראש וראשית פון כל הבריאה כולה. | ||
ויש לומר אַז דער כח צו דאָס מגלה זיין אין יעדער אידן קומט פון משה רבינו, ועד"ז אתפשטותא דמשה שבכל דור<ref>זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]].</ref>, ובדורנו זה – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, וואָס דורך אים ווערן אויפגעטאָן אַלע דריי ענינים פון לוחות הראשונות, שבירת הלוחות און לוחות האחרונות, צוזאַמען מיט די קרני ההוד. | |||
ועאכו"כ ווען מ'שטייט אין דעם שבת ווען מ'לייענט די גאַנצע פרשה פון "כי תשא את ראש בני ישראל" (תשא – משה רבינו) – אַז נוסף צו דעם וואָס אידן זיינען ראש בכלל, ווערט נאָך – בכחו של משה רבינו – די נשיאת ראש פון אידן, וואָס דאָס גיט דערנאָך דעם כח צו אויפטאָן דעם תוכן פון המשך הפרשה – דעם ענין פון אל"ף (לוחות הראשונות), דעם ענין פון בי"ת – די עבודה אין עולם, ביז אפילו אין אַ מצב פון תחתון שאין תחתון למטה ממנו, און דאָס איבערמאַכן און אויפהויבן צו דער דרגא פון די לוחות האחרונות, מיט דעם גילוי פון קרני ההוד, וואָס יעדער איד האָט בכח צו מקבל זיין, ביז אַז דורך דער עבודה אין עולם טוט ער אויף אַז אויך זייענדיק אין עולם זאָל ער דאָס קענען מקבל זיין. | |||
נאָכמער: נוסף אויף דעם וואָס יעדער איד איז מקבל דעם גילוי פון קרני ההוד, ווערט דער ענין פון קרני ההוד אויפגעטאָן באַ יעדער איד אַליין<ref>ראה איכ"ר פ"ב, ו: עשר קרנות הן כו' קרנו של משה דכתיב כי קרן עור פניו כו', וכולן היו נתונות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו ניטלו מהן כו', וכשישראל עושין תשובה הקב"ה מחזירן למקומם.</ref> – מצד בחי' משה שבקרבו: | |||
דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא<ref>[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|רפמ"ב]].</ref> במאחז"ל<ref>ברכות לג, ב.</ref> עה"פ<ref>עקב י, יב.</ref> "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך", "אטו יראה מילתא זוטרתא היא? אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא" – אַז מצד בחי' משה שבכל אחד איז פאַר אים "יראה מילתא זוטרתא". | |||
לפי"ז דאַרף מען פאַרשטיין לאידך גיסא: ווי איז מתאים זאָגן אַז באַ משה (און משה שבכל א') איז דאָ אַן ענין וואָס איז "זוטרתא" (אַ קטנות)? | |||
ויש לומר, אַז אין משה גופא זיינען פאַראַן כמה וכמה דרגות: רגלו של משה, גופו של משה, ביז ראשו וכתרו של משה. און בנוגע צו יראה '''תתאה'''<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא שם]].</ref>, פאַרבונדן מיט דרגת הרגל של משה (ע"ד "'''רגלי''' העם אשר אנכי בקרבו"<ref>בהעלותך יא, כא.</ref>), זאָגט מען דעם לשון "מילתא '''זוטרתא'''". אָבער למעלה מזה זיינען דאָ אין משה ענינים וואָס זיינען בדרגת בינוני, ביז בדרגת רבתי, דרגת הראש און נאָך העכער – כתר שלמעלה מהראש, וואָס דאָס איז דער ענין פון קרני ההוד של משה – די דרגא פון כתר<ref>ועפ"ז יש לבאר הקשר דתחלת הפרשה וסיומה (ד"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"): ע"י "תשא את ראש בני ישראל" (ע"י משה רבינו) נעשית ההתנשאות והעלי' לדרגת הכתר שלמעלה מן הראש. ושלימות גילוי זה הוא בקרני ההוד של משה (בסוף הפרשה), ומעין זה בבחי' משה שבכל א' מישראל.</ref>, כתר מלכות, כידוע<ref>ראה תנחומא ישן בהעלותך טו (תורה שלימה פרשתנו אות רלג). וראה פרש"י שבת פח, א (שקרני ההוד באו מכתרים שלקח משה). ובצפע"נ עה"ת כאן, שקרן עור פניו "הוה גדר מלוכה דאז נעשה מלך וכתר מלכות".</ref>. | |||
ועד"ז איז אויך מובן בנוגע צו בחי' משה שבכל ישראל – אַז מצד דעם איז אַ איד אין זיך כולל אַלע דרגות, פון "זוטרתא", "בינוני" ביז "רבתי", ביז – אויך דער ענין הכתר (קרני ההוד). און דער חידוש בדבר איז – אַז דער ענין הכתר (אמיתי) איז ניט שייך אין לעו"ז<ref>תו"א מגילת אסתר צא, סע"ב ואילך.</ref> און מ'האָט עס אָפּגעגעבן דוקא צו יעדער איד (וואָרום זיי זיינען "בני מלכים"<ref>שבת סז, א.</ref> און נאָכמער – "מלכים"<ref>תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).</ref>), אַז בכל הזמנים ובכל המצבים – אפילו אין זמן ומצב הגלות – האָט אַ איד דעם כתר מלכות פון קרני ההוד. | |||
ובכחות הנפש – גייט כתר אויף דעם כח הרצון ביז צו מסירת נפש<ref>ראה תו"א שם.</ref>. וואָס דער רצון לה' פון אַ אידן שטייט בתוקף בכל הזמנים, וואָס דערפאַר האָבן אידן אַלעמאָל געהאַט און האָבען דעם כח צו ביישטיין דעם גלות – ווייל אפילו ווען דער רצון שלו בעניני קדושה ותומ"צ שטייט אַמאָל פאַרבאָרגן – איז אויך דעמולט זיין רצון אמיתי צו מקיים זיין רצון ה', כפס"ד הרמב"ם הידוע<ref>הל' גירושין ספ"ב.</ref>. | |||
ולא מיבעי בתחלת זמן הגלות, ווען ס'איז נאָך געווען דער ענין פון "ותותר בימי רבי"<ref>רות ב, יד. שבת קיג, ב.</ref>, און אַ משך זמן האָט מען ממשיך געווען מקדש זיין ע"פ הראי'<ref>ראה רמב"ם הל' קדה"ח פ"ה ה"ג.</ref>, נאָר אויך לאחרי זה<ref>ולהעיר שב"ד סמוך אפשר לקדש ע"פ הראי' גם לאחרי החורבן (ראה רמב"ן בסהמ"צ מ"ע קנג. וראה מג"א שם בסופו). כמו שהי' כנראה בב"ד של הרי"ף (ראה בארוכה שיחות [[שיחת ליל ערב ראש השנה תשמ"ה (פירושונים)|ליל ער"ה]] ו[[שיחת בראשית תשמ"ה (פירושונים)|ש"פ בראשית (התוועדות ב') תשמ"ה]]). וידועה שיטת הב"י בדברי הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) בנוגע לסמיכה בזמן הזה, ועד שהב"י קיבל סמיכה ממהר"י בי רב (ראה קונטרס הסמיכה שבסוף שו"ת מהרלב"ח. תו"ש חי"ב במילואים. וראה שיחת ש"פ בראשית הנ"ל), וז"ל הרמב"ם: "נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים, ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים". ובפירוש המשניות (סנהדרין פ"א מ"ג) מבאר, שאם לא תאמר כן שאפשר לסמוך גם היום אי אפשר שתמצא ב"ד הגדול לעולם והקב"ה הבטיח שישובו שנאמר "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה".</ref> – אפילו אין טיפעניש פון גלות – איז מאיר בכל התוקף והגילוי דער כתר פון קרני ההוד אין אידן. | |||
און דאָס שטייט נאָכמער בגלוי אין "מאן מלכי רבנן"<ref>ראה גיטין סב, סע"א.</ref>, די "שופטיך" און "יועציך" בכל דור ודור, ביז בדורנו זה, אָנהויבנדיק פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אַלס הכנה צו "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה"<ref>ישעי' א, כו. וראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 780 ואילך.</ref>, ובראשם – מלך המשיח, "וירם '''קרן''' משיחו"<ref>ש"א ב, י.</ref>, און ער וועט מחזיר זיין "מלכות בית דוד ליושנה ולממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות וכו'"<ref>רמב"ם הל' מלכים רפי"א.</ref>. | |||
יג. ויהי רצון, אַז שטייענדיק אין חודש אדר ראשון, וואָס איז אַ הכנה צו אדר שני – ו"מיסמך גאולה לגאולה"<ref>מגילה ו, ב.</ref>, גאולת פורים (באדר שני) לגאולת פסח בחודש ניסן, חודש הגאולה – זאָל שוין תיכף ומיד ממש קומען די גאולה האמיתית והשלימה, ובדרך ממילא וועט דער חודש אדר שני און חודש ניסן זיין חדשי הגאולה, באופן פון "מיסמך גאולה לגאולה". | |||
ובפרט דורך דעם וואָס מ'וועט מוסיף זיין אין קיום הוראת חז"ל<ref>תענית כט, סע"א.</ref> "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובפרט אַז מ'שטייט שוין כו"כ ימים נאָך דער כניסה פון חודש אדר ראשון, און מ'שטייט שוין נאָך פורים קטן און שושן פורים קטן, וועלכע זיינען אַ הכנה צו פורים גדול ושושן פורים גדול – באופן פון "זה הקטן גדול יהי'"<ref>נוסח סדר המילה.</ref>, און ניט נאָר "יהי'" לשון עתיד, נאָר "הי'" לשון עבר והוה, דורך דעם וואָס מ'האָט געפּראַוועט פורים קטן און שושן פורים קטן מיט אַ שמחה גדולה, און מ'איז מוסיף והולך ואור ושמחה מיום ליום באופן פון "מעלין בקודש"<ref>ברכות כח, א. וש"נ.</ref>, וואָס דעמולט וועט דער "גדול יהי'" פון פורים גדול און שושן פורים גדול זיין נאָכמער גדול, גדול למעלה מגדול<ref>ויש לקשר מועדים אלו (פורים קטן ושושן פורים קטן) עם המבואר לעיל בפרשת השבוע (כידוע שבכל המועדים של השנה יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן – של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א)):{{ש}}בימי הפורים "קיימו מה שקבלו כבר" במ"ת (אסתר ט, כז. שבת פח, א) ע"י המס"נ של היהודים בזמן ההוא (ראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' קל־לא. וש"נ), ע"ד המעלה של לוחות האחרונות לגבי לוחות הראשונות (והרי יום הכפורים, שהוא רק כ־פורים, הוא מ"ת של לוחות האחרונות (משנה תענית כו, ב ובפרש"י. גמרא שם ל, ב)). ובכח זה – מהפכים גם הענינים דלעו"ז (כמו חטא העגל), "ונהפוך הוא".{{ש}}ועפ"ז מובן המאחז"ל (מגילה ז, ב) "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ולכאורה – היתכן לומר בעניני קדושה שאא"פ להבחין בין "ארור המן" ו"ברוך מרדכי"?! ויש לומר הביאור בזה (ע"פ המבואר לעיל בפנים), שכל הכוונה ב"ארור המן" היא אך ורק כדי להביא עלי' נעלית יותר, למעלה מהעלי' בקדושה מצ"ע. וענין זה נעשה ע"י השמחה (לבסומי) בפורים, שמגלים הפנימיות ב"ארור המן" (מעלתו הכי נעלית), עד שמשום זה אא"פ להבחין בינו ובין "ברוך מרדכי" (ע"ד המדובר לעיל שכל הג' ענינים בפרשתנו (גם החטא והשבירה) תוכנם חד הוא – הענין ד"כי תשא את ראש בנ"י"). ולהוסיף, שהבירור של "ארור" (באות אל"ף) הוא למעלה יותר מענין של "ברוך" (הבי"ת של "בראשית"), המורה על הברכה שמצד טבע הקדושה.{{ש}}ויש לומר שבשושן פורים ניתוסף חידוש נעלה יותר (לגבי פורים) – כמודגש בשמו שנקבע לדורות "'''שושן''' פורים" (ולא פורים דמוקפין וכיו"ב), ע"ש עיר הבירה של לעו"ז, אחשורוש מלך פרס [אף שלדינא ה"ז נוגע לכל עיירות מוקפות חומה מזמן יהושע בן נון, ולא רק עיר שושן. ובפרט ע"פ דברי הרמב"ם (הל' מגילה פ"א ה"ה) "ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותו הזמן . . ויחשבו כאלו הם כרכין המוקפין חומה אע"פ שהם עתה חרבין"] – כי '''בשושן''' פורים מודגש שגם הלעו"ז (שושן) הוא ענין של פורים (דקדושה), היינו לא רק הבירור של ק"נ, אלא גם של גקה"ט, ולא רק באופן שדוחים הרע, אלא שהרע עצמו נעשה טוב (ראה לקו"ש חט"ז ע' 413).{{ש}}ובזה גופא – ניתוסף בשנה מעוברת, שיש בה פורים קטן ושושן פורים '''קטן''', אשר "זה הקטן גדול יהי'", כמ"ש (עמוס ז, ב. וראה חולין ס, ב) "מי יקום יעקב כי קטן הוא", שע"י הביטול (תשובה) בדרגא בי"ת, נעשית העלי' וגדלות יתירה (ע"ד דלוחות האחרונות – ראה לקו"ש חכ"ו ע' 250) בפורים ושושן פורים '''גדול'''. [וכמודגש בלשון "יקום" – המורה על אתהפכא ממעמד ומצב בלתי רצוי].</ref>. | |||
און דורך שמחה איז מען פורץ אַלע גדרים<ref>ראה סה"מ תרנ"ז ע' רכג ואילך.</ref>, ביז דעם עיקר – אַז פון דעם רגע האחרון פון גלות ווערט דער רגע הראשון פון גאולה, ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]] | [[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]] | ||
[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]] | [[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]] | ||
[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]] | [[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]] | ||
__ללא_עריכה__ | |||