שיחת כי תשא תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

שיחת כי תשא תשנ"ב - מוגה (הצגת מקור)

גרסה מ־15:49, 23 באפריל 2025

נוספו 24,600 בתים , 23 באפריל 2025

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,496

עריכות

@@ שורה 70: / שורה 70: @@
 חז"ל<ref>ספרי ופרש"י ס"פ ברכה.</ref> זיינען מפרש אויף "לעיני כל ישראל" (בסיום התורה) אַז דאָס גייט אויף שבירת הלוחות וואָס משה "נשאו<ref>ל' רש"י שם.</ref> לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר<ref>עקב ט, יז.</ref> ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר<ref>פרשתנו לד, א. עקב י, ב.</ref> אשר שברת, יישר כחך ששברת". ולכאורה: וואָס איז דער עילוי פון שבירת הלוחות ביז אַז דער אויבערשטער זאָגט אויף דעם "יישר כחך"?!
-וי"ל דעם ביאור אין דעם<ref>ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 240 ואילך.</ref>: כשם ווי דורך דעם חטא העגל איז באַ אידן צוגעקומען די מעלה פון בעלי תשובה<ref>ראה ע"ז ד, סע"ב – נעתק לקמן בפנים.</ref> [און צוליב דעם איז געווען דער חטא, כדלקמן], וואָס איז העכער פאַר עבודת הצדיקים ("מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין"<ref>ברכות לד, ב.</ref>, ביז אַז אין "'''יכולין''' לעמוד בו"<ref>רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.</ref>) – אַזוי איז אויך בנוגע צו שבירת הלוחות (דער מסובב פון חטא העגל), אַז דער טעם (פנימי) אויף דעם איז בכדי דורך דעם זאָל צוקומען אַן עילוי אין תורה – די לוחות האחרונות וועלכע האָבן אין זיך אַ מעלה לגבי די לוחות הראשונות, כדברי חז"ל<ref>שמו"ר רפמ"ו.</ref> אַז דער אויבערשטער האָט געזאָגט צו משה רבינו (אויף דעם וואָס ער האָט זיך מצטער געווען אויף שבירת הלוחות) "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות . . כפלים<ref>איוב יא, ו.</ref> לתושי'". וכדברי הגמרא<ref>נדרים כב, ב ובפרש"י שם. וראה אוה"ת פרשתנו ע' ב'נז. המשך תרס"ו ע' פז ואילך. סה"מ תש"ו ע' 36 ואילך. ועוד.</ref> "אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנאמר<ref>קהלת א, יח.</ref> כי ברוב חכמה רוב כעס", "לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר"<ref>פרש"י נדרים שם.</ref>.
+וי"ל דעם ביאור אין דעם<ref>ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 240 ואילך.</ref>: כשם ווי דורך דעם חטא העגל איז באַ אידן צוגעקומען די מעלה פון בעלי תשובה<ref>ראה ע"ז ד, סע"ב – נעתק לקמן בפנים.</ref> [און צוליב דעם איז געווען דער חטא, כדלקמן], וואָס איז העכער פאַר עבודת הצדיקים ("מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין"<ref>ברכות לד, ב.</ref>, ביז אַז אין "'''יכולין''' לעמוד בו"<ref>רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.</ref>) – אַזוי איז אויך בנוגע צו שבירת הלוחות (דער מסובב פון חטא העגל), אַז דער טעם (פנימי) אויף דעם איז בכדי דורך דעם זאָל צוקומען אַן עילוי אין תורה – די לוחות האחרונות וועלכע האָבן אין זיך אַ מעלה לגבי די לוחות הראשונות, כדברי חז"ל<ref>שמו"ר רפמ"ו.</ref> אַז דער אויבערשטער האָט געזאָגט צו משה רבינו (אויף דעם וואָס ער האָט זיך מצטער געווען אויף שבירת הלוחות) "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות . . כפלים<ref name=":5">איוב יא, ו.</ref> לתושי'". וכדברי הגמרא<ref>נדרים כב, ב ובפרש"י שם. וראה אוה"ת פרשתנו ע' ב'נז. המשך תרס"ו ע' פז ואילך. סה"מ תש"ו ע' 36 ואילך. ועוד.</ref> "אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנאמר<ref>קהלת א, יח.</ref> כי ברוב חכמה רוב כעס", "לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר"<ref>פרש"י נדרים שם.</ref>.
 און דאָס איז אויך דער עילוי אין דעם וואָס די לוחות האחרונות זיינען געווען מעשה ידי '''משה''' ("פסל לך"), ניט "מעשה אלקים" ווי די לוחות הראשונות:
@@ שורה 80: / שורה 80: @@
 ביז – אַז דאָס ברענגט צו שלימות ענין הגימ"ל – די גאולה האמיתית והשלימה, וואָס דעמולט וועט נתגלה ווערן בשלימות<ref>ראה לקו"ש ח"ט ע' 241. ושם, שזהו הטעם שפרש"י "יישר כחך ששברת" דוקא בסיום פ' ברכה, כשהקב"ה מראה למשה רבינו "עד היום האחרון", כי אז תתגלה המעלה הבאה ע"י לוחות האחרונות.</ref> די מעלה פון דער תשובה פון אידן אויפן חטא העגל<ref>ומכיון ש"ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" לחטא העגל (כנ"ל בפנים), מובן ששלימות התשובה תהי' דוקא לע"ל כשיבטל החטא לגמרי.</ref> און די מעלה פון די לוחות האחרונות<ref>ראה סה"מ עטר"ת ע' שנט ש"אמיתת הגילוי דלעתיד" הוא דוקא ע"י הבירורים בכח התורה של לוחות האחרונות. וראה ד"ה ויתן לך תרס"ו (המשך תרס"ו ס"ע צב) [בנוגע להמעלה דתלמוד בבלי לגבי תלמוד ירושלמי, שהיא בדוגמת המעלה שבלוחות השניות לגבי לוחות הראשונות (שם ע' צג)] ש"עיקר הגילוי מזה יהי' לעתיד".</ref> (וואָס איז געקומען דורך שבירת לוחות הראשונות) – די מעלה וואָס קומט אַרויס דורך עבודת האדם למטה (ובפרט דורך עבודת התשובה) צו אויספירן תכלית הבריאה – "בשביל התורה".
-קומט אויס אַז אין פ' כי תשא שטייען בגלוי אַלע דריי ענינים – דער אל"ף ("ראשית") פון תורה, דער בי"ת פון "בראשית ברא גו'", און דער גימ"ל – סיום התורה, "לעיני כל ישראל", "יישר כחך ששברת".{{הערות שוליים}}
+קומט אויס אַז אין פ' כי תשא שטייען בגלוי אַלע דריי ענינים – דער אל"ף ("ראשית") פון תורה, דער בי"ת פון "בראשית ברא גו'", און דער גימ"ל – סיום התורה, "לעיני כל ישראל", "יישר כחך ששברת".
+ז. און די אַלע דריי ענינים אין פ' כי תשא קומען אין איין המשך. ולכאורה: ווי קען מען פאַרגלייכן די לוחות הראשונות (שניתנו מלמעלה) מיט דעם חטא ושבירת הלוחות וואָס איז געקומען צוליב אַ חסרון למטה (דאע"פ וואָס דאָס ברענגט דערנאָך אַן עלי' נעלית יותר, איז דאָס אָבער פאָרט געקומען דורך חטא האדם)?
+וי"ל דעם ביאור אין דעם:
+די דריי ענינים ושלבים הנ"ל זיינען אַ סדר וואָס דער '''אויבערשטער''' האָט איינגעשטעלט, אַז אַלע ענינים זאָלן זיך טיילן אויף דריי – אל"ף, בי"ת און גימ"ל (ראש תוך וסוף): אַז נאָך ראשית הענין (אל"ף) זאָל קומען אמצע הענין (בי"ת) דורך וועלכען עס ווערט אויסגעפירט דער תכלית, און דוקא דאָס ברענגט צו גמר ושלימות הענין (גימ"ל), כמדובר לעיל.
+ויש לומר אַז די דרגא פון בי"ת איז ניט נאָר בנוגע צו כללות הבריאה (הצמצום), נאָר אויך בנוגע צו די תוצאות וואָס קומען דערפון אַרויס, ביז אויך דער ענין החטא ושבירה כו' (וואָס איז אַרויס דורך דעם צמצום כו', כנ"ל ס"ו),
+ווי חסידות<ref>תו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך (יג, א ואילך). ובכ"מ (נסמן בלקו"ש חי"ח ע' 395 הערה 45).</ref> איז מבאר דעם מאמר חז"ל<ref>תנחומא וישב ד.</ref> עה"פ<ref>[[תהלים פרק ס"ו|תהלים סו, ה]].</ref> "נורא עלילה על בני אדם", אַז דער חטא עה"ד איז געקומען דורך דעם וואָס "עלילה נתלה בו" (באדם הראשון) – אַז דאָס וואָס "לפעמים גובר הרע דיצה"ר על האדם ויחטא" איז עס דערפאַר וואָס "מלמעלה הסיתו עליו היצה"ר להביאו לחטא זה"<ref>ל' התו"ח שם.</ref>.
+וואָרום אידן מצד עצמם זיינען כלל וכלל ניט שייך צו ענין החטא ח"ו<ref>ובלשון הזהר (ח"ג יג, רע"ב. טז, א) "נפש כי תחטא – תווהא".</ref>, און דער גאַנצער ענין קומט נאָר צוליב דעם וואָס דער אויבערשטער בחסדו הגדול האָט געוואָלט ברענגען אידן צו אַן עלי' הכי גדולה (העכער ווי מצבם מצ"ע), דעריבער איז "עלילה נתלה בו" און עס ווערט אַ ירידה לפי שעה (ע"ד מש"נ "ברגע קטן עזבתיך"<ref>ישעי' נד, ז.</ref>) ובחיצוניות (נאָר למראית עינים), בכדי ברענגען די עלי' שלא בערך, און ניט נאָר אַן עלי' לרגע קטן (כנגד "רגע קטן עזבתיך"), נאָר אַן עלי' נצחית שאין אחרי' הפסק כלל. ווי עס וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה – וואָס קומט דורך דער ירידה גדולה אין גלות – אַ גאולה נצחית שאין אחרי' גלות<ref>מכילתא בשלח טו, א. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.</ref>, ואדרבה – עס קומען נאָך צו עליות, עלי' אחר עלי' עד אין קץ, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון"<ref>[[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref>. נוסף אויף דעם כלל וואָס כל ירידה איז צורך עלי', איז בנוגע צו אידן – די ירידה אַליין באמת קיין ירידה ניט, נאָר דער וועג צו אַן עלי' נעלית יותר שלא בערך.
+ועד"ז בנוגע צו דעם חטא העגל (וואָס איז דוגמת חטא עה"ד) – כמפורש אין גמרא<ref>ע"ז ד, סע"ב.</ref>, אַז "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", "לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה", נאָר "גזירת המלך היתה כו' כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה"<ref>פרש"י שם.</ref>.
+ווי אונטערשטראָכן אויך אין דעם אַז דער בי"ת (פון "בראשית") – וואָס איז כולל די ירידה וחטא – מצד עצם ענינו ברענגט אַז קודם לזה קומט דער אל"ף (פון אנכי), ד.ה. אַז דער בי"ת (די ירידה בחיצוניות) איז באמת נאָר אַ צווייטער שלב וואָס קומט נאָך דעם אל"ף און פירט צו דעם גימ"ל (די גאולה).
+ח. עפ"ז איז מובן ווי אַלע דריי ענינים אין דער פרשה – לוחות הראשונות, לוחות האחרונות און אפילו דער חטא העגל ושבירת הלוחות שבינתיים – זיינען אַלע אַ טייל פון איין סדר וסדרה "כי תשא", און נאָכמער – '''איין ענין ממש''', וואָס תוכנו איז – "כי תשא", די נשיאת ראש ועלי' פון אידן<ref>והרי "כי (תשא)" הוא גם לשון ודאי (ראה גיטין צ, א ובפרש"י שם).</ref>. נאָר דער ענין שטעלט זיך אויס אין דריי שלבים ודרגות: אל"ף, בי"ת און גימ"ל, דריי ענינים ואופנים אין ברענגען די נשיאת ראש פון אידן:
+('''אל"ף''') לוחות הראשונות, וועלכע האָבן בפשטות אויפגעטאָן די עלי' פון אידן באַ מ"ת. ('''בי"ת''') דער חטא ושבירת הלוחות ("יישר כחך ששברת"), וואָס האָט אויפגעטאָן דער ענין פון תשובה ("פתחון פה לבעלי תשובה"), אָנהויבנדיק פון דער תשובה פון אידן דעמולט, כולל אויך – דער ענין הכי נעלה פון גילוי כבודו של הקב"ה למשה און גילוי י"ג מדות הרחמים ("סדר בקשת רחמים"<ref>פרש"י פרשתנו לג, יט.</ref>), און דאָס האָט דערנאָך געבראַכט ('''גימ"ל''') – די עלי' הכי גדולה פון די לוחות האחרונות, כולל – דעם גילוי הכי נעלה פון "קרן עור פני משה" (כדלקמן), ביז די שלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה.
+ועפ"ז יש לומר אויך דעם טעם פאַרוואָס דער ענין פון די לוחות וכו' ווערט דערציילט דאָ אין פ' תשא – נאָך דעם ציווי אויף מעשה המשכן (אע"פ וואָס שבירת הלוחות איז געווען פריער, כפרש"י הנ"ל) – ווייל, עשיית המשכן ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"<ref>תרומה כה, ח.</ref>) איז די כוונה פון גאַנץ סדר ההשתלשלות, צו אויספירן דעם נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים<ref>ראה במדב"ר פי"ג, ב: אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן.</ref>, דורך דעם וואָס מ'איז מגלה אין וועלט אַז איר תכלית איז "בשביל התורה ובשביל ישראל", ווי עס וועט זיין בשלימות אין בית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז.</ref>.
+און דעריבער: לאחרי וואָס די תורה פאַרענדיקט דערציילן וועגן דעם ציווי ה' למשה אויף מעשה המשכן (אין פ' תרומה, תצוה ותחלת פ' תשא), איידער משה זאָגט עס איבער צו אידן (בפ' ויקהל) – דערציילט די תורה וועגן די דריי כללות'דיקע שלבים וואָס זיינען דאָ אין אויספירן די כוונה: אל"ף – די לוחות הראשונות, בי"ת – די ירידה ושבירת הלוחות, וואָס ענינה איז – ברענגען אַן עלי' נעלית יותר, דעם ענין פון גימ"ל – די לוחות האחרונות.
+ט. ובכללות יותר יש לומר, אַז אויך אין כללות פ' כי תשא – מתחלתה עד סופה – זיינען מרומז די דריי ענינים:
+(א) "כי תשא את '''ראש בני ישראל'''" (בתחלת הפרשה) גייט אויף דעם "ראש" (אל"ף) פון אַלע ענינים, וואָס דאָס איז ישראל ותורה, וואָס בשבילם נברא העולם, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו<ref>ירמי' ב, ג.</ref> ראשית<ref name=":4" />. ועאכו"כ "ראש בני ישראל", און ווי דער "ראש" שטייט אין אַ מצב פון "תשא".
+[ובפרטיות זיינען אין דעם גופא נכלל די אַנדערע צוויי ענינים (וואָרום אין דעם ראש ואל"ף איז נכלל אויך דער בי"ת וגימ"ל, דער אמצע וסוף:) די ירידה – "העובר על הפקודים"<ref>פרשתנו ל, יג־יד.</ref>, און די עלי' וואָס קומט דערפון – "לכפר על נפשותיכם"<ref>שם, טו.</ref>, דורך "כופר<ref>שם, יב. וקאי על חטא העגל כנ"ל הערה 29.</ref> נפשו"]<ref>ועפ"ז תומתק עוד יותר השייכות דהג' ענינים (לוח"ר, שבירת הלוחות ולוח"א) לשם הפרשה ("כי תשא") – כי בענין ה"ראש" (אל"ף) נכלל גם ענין הבי"ת (שבירת הלוחות) והגימ"ל (לוח"א).</ref>.
+(ב) המשך הפרשה – וועגן דעם מעשה העגל ושבירת הלוחות, דער ענין הבי"ת.
+(ג) סיום הפרשה – וועגן די לוחות האחרונות (ענין הגימ"ל), ביז דעם סיום ממש – ירידת משה מן ההר מיט די לוחות האחרונות מיט דער מעלה פון "קרן עור פניו וייראו מגשת אליו"<ref>פרשתנו לד, ל.</ref>, וואָס איז ע"ד דער ענין (בסיום חמשה חומשי תורה) פון "לכל האותות והמופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"<ref>ראה ספורנו ס"פ ברכה: לעיני כל ישראל, כאמרו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו.</ref> [נוסף אויף "אעשה נפלאות" וואָס רעדט זיך פריער אין דער פרשה<ref>לד, י.</ref>].
+ועד"ז זיינען די דריי ענינים מרומז אין די שלש רגלים (קרוב לסוף הפרשה): חג הפסח איז דער '''ראשון''' לרגלים<ref>ר"ה ד, א.</ref>, און פאַרבונדן מיט "חודש האביב"<ref>פרשתנו לד, יח.</ref> (ר"ת אל"ף און דערנאָך קומט דער בי"ת<ref>ראה זח"ב קפו, א.</ref>), אַ גילוי מלמעלה למטה<ref name=":6">ראה לקו"ש חי"ז ע' 148. וש"נ.</ref> ("שהתבואה מתבכרת בבישולה"<ref>פרש"י פרשתנו שם.</ref>). חג השבועות – דער שני לרגלים, און פאַרבונדן מיט "בכורי קציר חטים"<ref name=":7">פרשתנו שם, כב.</ref> – עבודת האדם מלמטה למעלה<ref name=":6">ראה לקו"ש חי"ז ע' 148. וש"נ.</ref>. און "חג האסיף תקופת השנה"<ref name=":7">פרשתנו שם, כב.</ref> – "בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית", "שהוא בחזרת השנה"<ref>פרש"י שם.</ref> – דער שלישי ברגלים, פאַרבונדן מיט דער אסיפה ושלימות פון כל העבודה, וואָס שלימותה איז בגאולה האמיתית והשלימה, ווען עס וועט זיין די אסיפה פון אַלע אידן (כמ"ש<ref>ירמי' ח, יג.</ref> "אסף אסיפם נאום ה'"), און פון אַלע ניצוצי קדושה שבכל העולם כולו.
+י. ע"פ הנ"ל וועט מען אויך פאַרשטיין דעם חידוש פון קרני ההוד של משה וואָס איז געקומען דורך די לוחות האחרונות<ref>בהבא לקמן — ראה אוה"ת פרשתנו ס"ע ב'עה. ע' ב'עז־עח. סה"מ תרס"ח ע' קלב. המשך תער"ב ח"ב ע' א'קעז. עטר"ת ע' תכ. ועוד.</ref> [וואָס דאָס איז ע"ד דער עילוי פון גימ"ל, וואָס קומט דוקא דורך דער עבודה פון בי"ת, דער חטא העגל ושבירת הלוחות]:
+דוקא די לוחות האחרונות – וואָס זיינען געקומען דורך דער ירידה למטה צו אויפטאָן עבודת הבירורים (וואָס דאָס האָט זיך אויפגעטאָן דורך די לוחות האחרונות) – טוען אויף דעם גילוי פון "תעלומות חכמה כפלים לתושי'"<ref name=":5" /> אין תורה, בחי' פנימית ועצמית החכמה, העכער פאַר חכמה הגלוי' אין די לוחות הראשונות. וואָס דעריבער איז דורך דעם צוגעקומען אין משה רבינו (מקבל הלוחות האחרונות) "קרן עור פניו" (ע"ד "חכמת<ref>קהלת ח, א. וראה נדרים מט, ב.</ref> אדם תאיר פניו"<ref>אוה"ת שם.</ref>) – וואָס דאָס איז אַן אור עצמי שלמעלה מהתלבשות.
+ולאידך: היות אַז די מעלה פון די לוחות האחרונות קומט דוקא דורך דער ירידה והתלבשות למטה בעולם (דער בי"ת פון "בראשית"), "פסל לך" פון אבנים בעולם (ניט ווי די לוחות הראשונות וואָס זיינען "מעשה אלקים"), ביז צו מהפך זיין אויך די ענינים בלתי רצויים — דעריבער האָט דער "קרן עור פניו" גע'פועל'ט "וייראו מגשת אליו", און דערפאַר "ויתן על פניו מסוה"<ref>פרשתנו שם, לג.</ref>, בכדי מסתיר זיין<ref>ביאור ופירוש ענין המסוה – ראה תורה שלימה כרך כ"א מילואים סימן ו. וע"ד הקבלה והחסידות – ראה שער הפסוקים וס' הליקוטים (להאריז"ל) סוף פרשתנו. אוה"ת פרשתנו ע' ב'פא. המשך תער"ב שם. תורת לוי יצחק ע' קצט. ועוד.</ref> גילוי אלקות שבתורה פון די "התלבשות בענין הבירורים"<ref>המשך תער"ב שם. וראה פירוש העקידה והאברבנאל סוף פרשתנו (נעתקו בתו"ש שם).</ref>;
+דער הסתר המסוה איז אָבער ניט בנוגע צו אידן מצד '''עצמם''' – וואָרום "'''פנים בפנים''' דיבר ה' עמכם"<ref>ואתחנן ה, ד.</ref> (בלי הסתר כלל). און דעריבער, בשעת משה "דיבר אל בני ישראל את אשר יצוה"<ref>פרשתנו שם, לד.</ref> האָט ער אַראָפּגענומען די מסוה "וראו בנ"י את פני משה כי קרן עור פני משה"<ref>שם, לה.</ref>. און נאָר בשעת משה און אידן האָבן אַ שייכות מיט עניני העולם (בכדי אויפטאָן דאָרט דעם בירור בדרך התלבשות) – דעמולט "והשיב משה את המסוה"<ref>שם.</ref>, בכדי אַז די וועלט זאָל קענען אויפנעמען דעם גילוי און ניט נתבטל ווערן ממציאותה. דאָס הייסט, אַז אויך די מסוה איז כוונתה – ניט העלם, נאָר בכדי אַז דער גילוי זאָל קענען נתקבל ווערן אין עולם.
+און דורך דער עבודה פון אַ אידן אין בירור וזיכוך העולם טוט ער אויף, אַז אויך ווי אַ איד געפינט זיך אין וועלט זאָל ער קענען אויפנעמען דעם גילוי פון "קרן עור פניו", ווי עס וועט זיין בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה (גימ"ל) – "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].</ref> באַ אידן אויך ווי זיי געפינען זיך און האָבן צוטאָן מיט וועלט, ביז אַז עד"ז זאָל אויך זיין אין דער וועלט אַליין – "ונגלה כבוד ה' וראו כל '''בשר''' יחדיו"<ref>שם מ, ה.</ref>, "אבן מקיר תזעק"<ref>חבקוק ב, יא. וראה תענית יא, א. חגיגה טז, א.</ref>, דער גילוי פון כח הפועל בנפעל.
+יא. פון די דריי ענינים אין פ' תשא האָט מען אַ לימוד אין עבודת האדם בכל הזמנים, כאמור לעיל, אַז זייענדיק אַ פרשה וואָס מ'לייענט פעם אחת בשנה, האָט מען דערפון אַ לימוד לכל השנה כולה, ועאכו"כ שטייענדיק אין שבת פ' תשא עצמו ווען מ'לייענט – און מ'דאַרף לעבן מיט<ref>כתורת אדה"ז הידועה – [[היום יום ב' חשון|"היום יום" ב' חשון]]. ובכ"מ.</ref> – דער גאַנצער פרשה:
+אַ אידן האָט מען געגעבן דעם כח צו אויפטאָן '''כל הענינים כולם''' – מתחלתם ועד סופם וכל מה שבינתיים, פון "אל"ף ביז תי"ו", ובכללות – ווי זיי שטעלן זיך אויס אין די דריי ערשטע אותיות, אל"ף בי"ת גימ"ל.
+ווי מ'זעט די אַלע דריי ענינים אָנהויבנדיק אין זיין עבודה בכל יום ויום:
+מיד כשניער משנתו (ווען ער ווערט אַ "ברי' חדשה"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח רס"ד. רס"ו.</ref>) זאָגט ער "מודה אני לפניך כו' שהחזרת בי נשמתי"<ref>"סדר היום" – הובא בעט"ז ריש שו"ע או"ח. שו"ע אדה"ז ס"א ס"ה (ובמהדו"ת שם ס"ו). סידור אדה"ז בתחלתו. וראה [[קונטרס ענינה של תורת החסידות|קונטרס ענינה של תורת החסידות ס"ט]].</ref>.
+דער אל"ף – דער יסוד והתחלה – פון דער עבודה פון אַ אידן איז: זיין ביטול והודאה צו דעם אויבערשטן (דער אל"ף פון "אנכי").
+ביז אַז זיין גאַנצע מציאות, זיין אל"ף פון "אני" – איז "מודה . . לפניך", וואָרום דער "אני" פון אַ אידן (אויך ווי ער שטייט למטה) איז איין זאַך מיט דעם "אני" און "אנכי" שלמעלה (ישראל וקוב"ה כולא חד<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>) – וכמרומז אין צורת אות א': אַ יו"ד (איד) למטה און אַ יו"ד (דער אויבערשטער) למעלה און אַ קו וואָס פאַרבינדט זיי<ref>ראה [[היום יום ח' אדר א'|"היום יום" ח' אדר א']].</ref>. וכידוע אַז פשיטות פון אַ אידן איז איין זאַך מיט פשיטות העצמות<ref>ראה כתר שם טוב הוספות סקנ"ד.</ref>. און ענין הפשיטות קומט אַרויס בגלוי אין אמירת "מודה אני" (ענין ההודאה, למעלה מכל ענין השמות)<ref>ראה [[קונטרס ענינה של תורת החסידות|קונטרס שבהערה 130 סי"א]].</ref>. וואָס דערפאַר איז דער מנהג ישראל אַז אַלע אידן – אפילו גאָר קליינע קינדער – זאָגן "מודה אני".
+נאָכמער: אפילו דער וואָרט "מודה" איז אַ טפל ובטל צו דעם (אל"ף פון) "אני", וואָרום דער עיקר איז דאָ (לכאורה) דער וואָרט "אני" – ווייל מיד כשניער משנתו איז לכל לראש דאָ אַ מציאות פון אַ מענטשן (מיט רמ"ח אברים ושס"ה גידים), און ערשט דערנאָך טוט ער (דער "אני") אַ פעולה, אָנהויבנדיק פון דער אמירה ופעולה פון "מודה . . לפניך". און אעפ"כ זאָגט מען "מודה אני" און ניט "אני מודה" – ווייל עד כדי כך איז דער "אני" פון אַ אידן פאַרבונדן מיט דעם אויבערשטן, אַז הגם וואָס בזמן קומט פריער די מציאות פון "אני", איז אָבער דער "אני" תיכף אין אַ מצב פון הודאה לפניך.
+ולאחרי זה קומט ברכות השחר און תפלת שחרית, ומביהכנ"ס לביהמ"ד<ref>ראה סוף ברכות. ועוד.</ref> – דער כללות האל"ף פון עבודת היום.
+דערנאָך קומט דער בי"ת אין דער עבודה יומית פון אַ אידן – "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב"<ref>[[תהלים פרק ק"ד|תהלים קד, כג]].</ref>, ער גייט אַרויס (מביהכנ"ס וביהמ"ד) אין וועלט (דער בי"ת פון "בראשית ברא גו'") צו טאָן די עבודה במשך כל היום כולו, "הנהג בהן מנהג דרך ארץ"<ref>ברכות לה, ב.</ref>, זיין התלבשות והתעסקות בעניני העולם באופן פון משאו ומתנו באמונה<ref>ראה שבת לא, א.</ref>.
+דערנאָך, בסיום וחותם היום קומט דער גימ"ל – דער גמר ושלימות פון עבודת היום, ווען ער מאַכט אַ חשבון הנפש וסך־הכל פון אַלע זיינע ענינים ומעשים במשך היום, ובכללות – טוט ער דאָס אין תפלת ערבית, ביז סיומה – "אך צדיקים יודו לשמך גו'"<ref>[[תהלים פרק ק"מ|תהלים קמ, יד]].</ref>, אַ הודאה לה' (אַזוי ווי "מודה אני" בבוקר), אָבער אַלס גמר ושלימות העבודה, ביז – קריאת שמע שעל המטה, און ער גיט זיך אינגאַנצן אַוועק צו דעם אויבערשטן – "בידך אפקיד רוחי"<ref>[[תהלים פרק ל"א|שם לא, ו]].</ref>.
+ועד"ז זיינען דאָ די דריי ענינים בכללות עבודתו פון אַ אידן במשך ימי חייו – לאריכות ימים ושנים טובות – תחלת העבודה, אמצע העבודה, ביז סיום ושלימות העבודה. ועאכו"כ בדורנו זה – דער דור האחרון אין גלות און דור הראשון פון גאולה – לאחרי וואָס מ'האָט שוין דעם ריבוי הכי גדול פון "מעשינו ועבודתינו" פון אידן במשך כל הדורות והשנים שלפני זה, און איצטער האָט מען שוין פאַרענדיקט אויך די לעצטע בירורים – איז איצטער די הדגשה בעיקר ולכל לראש אויף דער סיום ושלימות וגמר העבודה – צו ברענגען דעם גימ"ל פון גאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש!
+יב. און דער כח אויף דעם וואָס יעדער איד קען אויפטאָן אַלע ענינים (מתחלתם ועד סופם) קומט פון דעם ערשטן אל"ף – וואָס דער "אני" פון יעדער איד איז פאַרבונדן און איין זאַך מיט "אנכי" שלמעלה, ביז אַז אפילו ווי אַ איד קומט אַראָפּ למטה אין עולם – איז כל העולם באַשאַפן געוואָרן "בשביל ישראל שנקראו ראשית", דער ראש וראשית פון כל הבריאה כולה.{{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]]
 [[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]
 [[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]