11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == במקום תורה - שם חכמה == {{להשלים}} ==== תרגום ללשון הקודש ==== גדולה היתה השפעתו של ר' יצחק שאול, חתנו של הנפח, על זבולון בנימין, פושט הנבילות. לא פחות מכך הפיק ר' יצחק שאול תועלת מזבולון בנימין. אביו, ר' ניסן, הביא לידיעתו כי מחובתו להתמסר להעלאת ר...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר הזכרונות}} | {{ספר הזכרונות}} | ||
== במקום תורה – שם חכמה == | |||
== במקום תורה | |||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
| שורה 15: | שורה 14: | ||
גם מחצרות הפריצים החלו להביא מחרשות כדי להוסיף להן את המיתקן החדש. כן הגיעו משם הזמנות למחרשות חדשות, למרכבות, שכן הפריצים נוכחו לדעת כי חתנו של ר' אליעזר ראובן ואפילו הוא אומן במלאכתו. | גם מחצרות הפריצים החלו להביא מחרשות כדי להוסיף להן את המיתקן החדש. כן הגיעו משם הזמנות למחרשות חדשות, למרכבות, שכן הפריצים נוכחו לדעת כי חתנו של ר' אליעזר ראובן ואפילו הוא אומן במלאכתו. | ||
"אני עומד ליד הסדן כבר ארבעים שנה ולא הצלחתי לחדש דבר, והנה בא בן־ישיבה ומראה נפלאות!" | "אני עומד ליד הסדן כבר ארבעים שנה ולא הצלחתי לחדש דבר, והנה בא בן־ישיבה ומראה נפלאות!" – היה ר' אליעזר ראובן מתפלא. | ||
תגובתה של החותנת, אשתו של הנפח, היתה: "במקום תורה | תגובתה של החותנת, אשתו של הנפח, היתה: "במקום תורה – שם חכמה". | ||
ר' יצחק שאול תלה הצלחת המצאתו | ר' יצחק שאול תלה הצלחת המצאתו – בתורה. "לא חידשתי דבר משלי" – אמר – "כי אם לקחתי את הרעיון מהמשנה, הדנה בכלים המקבלים טומאה ושאינם מקבלים טומאה, ובה מוזכרת היתד המפוררת את האדמה תוך כדי חרישה. כאשר ראיתי לראשונה את המחרשות המובאות לבית המלאכה על־ידי האכרים כשלא צמודות אליהן היתדות – עלה בדעתי להוסיף להן את היתדות. כך שהמשנה היא המקור להמצאתי". | ||
לדידו של ר' יצחק שאול היתה המלאכה לא רק מקור לפרנסה כשרה, כי אם גם אמצעי להתקרב לפשוטי העם. כוונתו היתה להתרועע עם היהודים הללו ובדרך זו להעלותם לדרגה רוחנית גבוהה יותר | לדידו של ר' יצחק שאול היתה המלאכה לא רק מקור לפרנסה כשרה, כי אם גם אמצעי להתקרב לפשוטי העם. כוונתו היתה להתרועע עם היהודים הללו ובדרך זו להעלותם לדרגה רוחנית גבוהה יותר – על ידי נטיעת מדות טובות בנפשם ולימוד תורה אתם, עם כל אחד לפי הבנתו. לחיבתו ומסירותו לאנשים הפשוטים לא היה שיעור. | ||
היתה לו לר' יצחק שאול גם חיבה לחי ולצומח, ולכל בריותיו של הקב"ה. חיבה זו ירש מאביו, ר' ניסן, אשר משחר ילדותו החדיר בו את מדת הרחמים לכל ואת ההכרה כי אף את הזבוב והתולעת אסור לצער, וגם לא את העשבים והעלים, שכן גם הם | היתה לו לר' יצחק שאול גם חיבה לחי ולצומח, ולכל בריותיו של הקב"ה. חיבה זו ירש מאביו, ר' ניסן, אשר משחר ילדותו החדיר בו את מדת הרחמים לכל ואת ההכרה כי אף את הזבוב והתולעת אסור לצער, וגם לא את העשבים והעלים, שכן גם הם – כך לימד האב – חשים כאב וצער. | ||
לאמתו של דבר לא היה ר' יצחק שאול רחמני בילדותו. כמו ילדים אחרים היה נוהג ליידות אבנים בעופות, להכות עזים ופרות, ולתלוש ענפים מן העצים, ואביו הוכיחו לא אחת על כך. | לאמתו של דבר לא היה ר' יצחק שאול רחמני בילדותו. כמו ילדים אחרים היה נוהג ליידות אבנים בעופות, להכות עזים ופרות, ולתלוש ענפים מן העצים, ואביו הוכיחו לא אחת על כך. | ||
| שורה 39: | שורה 38: | ||
עתה כאשר ראה ר' ניסן את תעלולי בנו, הכניסו לבית והורה לו להוציא מסכת שבת ולחזור בקול על המשנה (פרק י"ח, משנה ב'): "כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו". | עתה כאשר ראה ר' ניסן את תעלולי בנו, הכניסו לבית והורה לו להוציא מסכת שבת ולחזור בקול על המשנה (פרק י"ח, משנה ב'): "כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו". | ||
"רואה אתה, בני," | "רואה אתה, בני," – אמר ר' ניסן – "שאפילו בשבת מותר לטלטל חפץ על־מנת למנוע צער מן האפרוחים. דע לך כי צער בעלי חיים הוא מן התורה. הגמרא אומרת, במסכת ברכות (דף מ'): "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו", והדבר נלמד מן הפסוק שבו כתוב: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" – ורק לאחר מכן – "ואכלת ושבעת". ואילו אתה, בני נוהג באכזריות כזו, המתאימה לרוצח צמא דם. צערן של הבריות אינו נוגע לך". | ||
יצחק שאול המבוהל קיווה שאביו יסתפק, כדרכו, בדברי התוכחה שחדרו עד עומק נפשו, אך טעות היתה בידו. האב המשיך: | יצחק שאול המבוהל קיווה שאביו יסתפק, כדרכו, בדברי התוכחה שחדרו עד עומק נפשו, אך טעות היתה בידו. האב המשיך: | ||
| שורה 51: | שורה 50: | ||
ימים מספר התהלך יצחק שאול כשהוא נושא אתו את כאבו. ביום השלישי ניגש אל אביו, נשק לו את ידו, וביקש סליחה. עיניו של ר' ניסן מלאו דמעות. | ימים מספר התהלך יצחק שאול כשהוא נושא אתו את כאבו. ביום השלישי ניגש אל אביו, נשק לו את ידו, וביקש סליחה. עיניו של ר' ניסן מלאו דמעות. | ||
"הנך עדיין רך בשנים, וכל חטאיך נופלים על שכמי, מבחינה זו אין הענין כל כך גרוע. חמורה מזה בהרבה היא האפשרות שתגדל לאכזר ובריה צמאת דם. | "הנך עדיין רך בשנים, וכל חטאיך נופלים על שכמי, מבחינה זו אין הענין כל כך גרוע. חמורה מזה בהרבה היא האפשרות שתגדל לאכזר ובריה צמאת דם". | ||
המאורע הזה השפיע מאד על יצחק שאול, ומאז חש שינו בנפשו, ורגש של רחמנות כלפי כל הנבראים מלא את לבו. | המאורע הזה השפיע מאד על יצחק שאול, ומאז חש שינו בנפשו, ורגש של רחמנות כלפי כל הנבראים מלא את לבו. | ||
| שורה 65: | שורה 64: | ||
לאחר שחזר יצחק שאול ממינסק להרקי למד אצל ר' עזריאל יוסף , מגיד דמתא, שקיים ישיבה מקומית. ר' עזריאל יוסף היה נוהג לנסוע מפעם לפעם, יחד עם ר' ניסן, אביו של יצחק שאול, ועם אחרים, אל הבעל־שם־טוב. באופן כזה הגיעה תורת החסידות אל יצחק שאול. | לאחר שחזר יצחק שאול ממינסק להרקי למד אצל ר' עזריאל יוסף , מגיד דמתא, שקיים ישיבה מקומית. ר' עזריאל יוסף היה נוהג לנסוע מפעם לפעם, יחד עם ר' ניסן, אביו של יצחק שאול, ועם אחרים, אל הבעל־שם־טוב. באופן כזה הגיעה תורת החסידות אל יצחק שאול. | ||
מובן כי כאשר נעשה יצחק שאול לחתנו של ר' אליעזר ראובן בדוברומיסל המשיך להתנהג בדרך החסידות, אם כי רק מעטים ידעו על דרך זו ועל טיבה. ברוח תורה זו החליט ר' יצחק שאול | מובן כי כאשר נעשה יצחק שאול לחתנו של ר' אליעזר ראובן בדוברומיסל המשיך להתנהג בדרך החסידות, אם כי רק מעטים ידעו על דרך זו ועל טיבה. ברוח תורה זו החליט ר' יצחק שאול – שהיה בינתיים לעילוי וגדול בתורה – להיות לנפח, וכך להקיף עצמו ביהודים פשוטים על מנת לקרבם ולהעלותם, כשבין אלה היה גם זבולון בנימין, מי שהיה כמנודה שנים רבות. | ||
התפתחות מסויימת זימנה לזבולון בנימין מעמד של חשיבות בדוברומיסל. היה זה לאחר שהתברר כי הוא מסוגל להציל יהודים וגויים ממחלה קשה שהתפשטה בדבורומיסל ובכפרים שבסביבתה. מחלה זו פגעה במיוחד בילדים ולהבדיל גם בבהמות, ורבים מהם מתו. בהלה גדולה פרצה באיזור, והכל היו אובדי עצות בדבר האפשרות לעצור את המגפה. זבולון בנימין שרכש נסיון ממושך בריפוי בהמות הבין גם במחלות של בני־אדם ובמיוחד באלה שקיבלו צביון של מגפה. | התפתחות מסויימת זימנה לזבולון בנימין מעמד של חשיבות בדוברומיסל. היה זה לאחר שהתברר כי הוא מסוגל להציל יהודים וגויים ממחלה קשה שהתפשטה בדבורומיסל ובכפרים שבסביבתה. מחלה זו פגעה במיוחד בילדים ולהבדיל גם בבהמות, ורבים מהם מתו. בהלה גדולה פרצה באיזור, והכל היו אובדי עצות בדבר האפשרות לעצור את המגפה. זבולון בנימין שרכש נסיון ממושך בריפוי בהמות הבין גם במחלות של בני־אדם ובמיוחד באלה שקיבלו צביון של מגפה. | ||
| שורה 72: | שורה 71: | ||
כל דוברומיסל ידעה עתה כי זבולון בנימין הראה נפלאות, וחשיבותו של פושט הנבלות, שאיש לא התחבר אתו מעולם, גדלה בעיני האנשים. לפתע הבחינו כולם כי אין הוא כה פחות ערך כפי שדימו תחלה, וכי אין לך אדם שאין לו מקום ושעה. | כל דוברומיסל ידעה עתה כי זבולון בנימין הראה נפלאות, וחשיבותו של פושט הנבלות, שאיש לא התחבר אתו מעולם, גדלה בעיני האנשים. לפתע הבחינו כולם כי אין הוא כה פחות ערך כפי שדימו תחלה, וכי אין לך אדם שאין לו מקום ושעה. | ||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||