11,496
עריכות
מ (החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{לקוטי שיחות חלק לח}} | {{לקוטי שיחות חלק לח}}{{יישור טקסט|שני הצדדים|א. כתב אדה"ז בשו"ע שלו (בדיני חג השבועות שבסוף הל' פסח)<ref>סו"ס תצד.</ref>: "ונוהגין במדינות אלו שלא להתענות ושלא לומר תחנון מר"ח עד ח' בו<ref>ובסידורו (לפני ובא לציון) כתב אדה"ז "מ"ס" דא"א תחנון "עד י"ב בו ועד בכלל* . . כי החג יש לו תשלומין כל שבעה". וכ"ה מנהגנו. וראה לקמן הערה 31.{{ש}}'''*) פר"ח ואלי' רבה כאן אות יא בשם שיירי כנה"ג (או"ח סקל"א). מג"א סקל"א סקי"ח. באר היטב ושע"ת שם ועוד.'''</ref> ועד בכלל דהיינו עד אחר מוצאי יו"ט הנקרא אסרו חג לפי שמיד אחר ר"ח התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה שבשני בשבת הי' ר"ח<ref>כדעת רבנן שבת פז, א (כדלקמן בפנים).</ref> ובשלישי בשבת אמר להם<ref>יתרו יט, ו.</ref> ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וברביעי אמר להם מצות הגבלה השמרו<ref>שם, יב.</ref> לכם עלות בהר וגו' ובחמישי אמר להם מצות פרישה שיפרשו מנשותיהן היום ומחר ויהיו נכונים ליום השלישי<ref>לשון זה "היום ומחר .. והיו נכונים ליום השלישי" הוא באמירת ה' למשה (שם, יו"ד־יא), ובאמירת משה אל העם (שם, טו) "היו נכונים לשלשת ימים". וראה פרש"י שם.</ref> שהוא שבת שבו נתנה התורה". | ||
מקור הדברים הוא בהגהת הרמ"א, שכתב<ref>או"ח סתצ"ד ס"ג. וכ"כ בסקל"א ס"ז.</ref> "ואין אומרין תחנון מתחילת ראש חודש סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג"<ref>ברמ"א כאן בחצע"ג "הגהות מיימוני הל' ברכות". ולכאורה צ"ל הגה"מ הל' תפלה (וכמ"ש בדרכי משה לאו"ח סקל"א סק"ז. ובדרכי משה כאן "כ"כ בהגמ"יי ה"ב"). והוא שם בפ"ה סוף אות ש.</ref>, ובמגן אברהם<ref>סק"ד.</ref> מבאר הטעם למ"ש הרמ"א "מתחלת ר"ח סיון" – "דמיד בב' סיון א"ל משה לקדשם לתורה כדאי' פ"ח<ref>כ"ה במג"א לפנינו. ולכאורה צ"ל פ"ט דשבת, או (דף) פז (ע"א) דשבת.</ref> דשבת", וממשיך "כתב הגמ"נ סוף י"ה<ref>הגהות המנהגים (במנהגי מהר"א טירנא) סוף הל' יום הכפורים.</ref> ג' ימים קודם שבועות אין מתענים דהוי ימי הגבלה משמע דבשני בסיון מותר להתענות אבל נהגו העולם שלא להתענות מטעם שכתבתי לעיל". | מקור הדברים הוא בהגהת הרמ"א, שכתב<ref>או"ח סתצ"ד ס"ג. וכ"כ בסקל"א ס"ז.</ref> "ואין אומרין תחנון מתחילת ראש חודש סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג"<ref>ברמ"א כאן בחצע"ג "הגהות מיימוני הל' ברכות". ולכאורה צ"ל הגה"מ הל' תפלה (וכמ"ש בדרכי משה לאו"ח סקל"א סק"ז. ובדרכי משה כאן "כ"כ בהגמ"יי ה"ב"). והוא שם בפ"ה סוף אות ש.</ref>, ובמגן אברהם<ref>סק"ד.</ref> מבאר הטעם למ"ש הרמ"א "מתחלת ר"ח סיון" – "דמיד בב' סיון א"ל משה לקדשם לתורה כדאי' פ"ח<ref>כ"ה במג"א לפנינו. ולכאורה צ"ל פ"ט דשבת, או (דף) פז (ע"א) דשבת.</ref> דשבת", וממשיך "כתב הגמ"נ סוף י"ה<ref>הגהות המנהגים (במנהגי מהר"א טירנא) סוף הל' יום הכפורים.</ref> ג' ימים קודם שבועות אין מתענים דהוי ימי הגבלה משמע דבשני בסיון מותר להתענות אבל נהגו העולם שלא להתענות מטעם שכתבתי לעיל". | ||
| שורה 61: | שורה 61: | ||
ועי"ז הרי כל בנ"י יחד "כאיש אחד בלב אחד" יקבלו את התורה ביום מ"ת, בשמחה ובפנימיות<ref>נוסח ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר בקשר לחג השבועות.</ref>. | ועי"ז הרי כל בנ"י יחד "כאיש אחד בלב אחד" יקבלו את התורה ביום מ"ת, בשמחה ובפנימיות<ref>נוסח ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר בקשר לחג השבועות.</ref>. | ||
<small>(משיחות ש"פ במדבר (ב' סיון) תשמ"ז, ד' סיון תשמ"ט)</small> | <small>(משיחות ש"פ במדבר (ב' סיון) תשמ"ז, ד' סיון תשמ"ט)</small>}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||