ברכת ערב יום הכיפורים תנש"א אחרי תפלת מנחה - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

אויף די עשי"ת שטייט "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"{{הערה|ישעי' נה, ו.}}. אַ תפלה "ביחיד" בימים אלה האָט דעם כח פון אַ תפלה "בציבור" במשך כל השנה{{הערה|ר"ה יח, א. וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ו.}}. ומזה מובן במכ"ש וק"ו דער כח פון אַ ציבור בימים אלה{{הערה|ראה רי"ף לע"י יבמות מט, ב. אוה"ת ש"ש ע' א'תסב. ד"ה דרשו ה' תשמ"ה. ובכ"מ.}}.

דערפון קומט אויס{{הערה|בכל זה – ראה גם ברכת ערב יוהכ"פ תשד"מ (ס"ב – לקו"ש חכ"ד ע' 572), תשמ"ה (ס"ט), תשמ"ו ((ס"ד) לקו"ש חכ"ט ע' 313 ואילך), תשמ"ז (ס"ח), תש"נ (סה"ש ה'תש"נ ח"א ע' 30־1).}}, אַז אין דער אכילה ושתי' בערב יוהכ"פ האָט מען דעם חיבור פון ביידע מעלות – די מעלה פון "התענה" וואָס ווערט דורך יוהכ"פ – "העשירי יהי' קודש"{{הערה|בחוקותי כז, לב.}}, תכלית שלימות הקדושה (קדש הקדשים) והרוחניות (און צוויי טעג דערפון – "כאילו התענה תשיעי ועשירי"), און דער גילוי הקדושה הכי נעלית (דיוהכ"פ) ווערט אויפגעטאָן דורך "'''אוכל ושותה'''"{{הערה|ע"ד ובדוגמת המעלה דפורים לגבי כ­פורים (תקו"ז תכ"א – נז, ב) – ראה תו"א מג"א צה, סע"ד. צט, ד ואילך. שם בהוספות קכא, א­ב. אוה"ת מג"א ע' ב'שיז­־ח. ביאוה"ז להצ"צ ח"א בשלח ע' רלז. ועוד.}} (בתשיעי), בתכלית הגשמיות והממשות, באופן אַז דאָס ווערט "דם ובשר כבשרו" הגשמי, אַז ער קען דאָס אָנטאַפּן מיטן גוף הגשמי, אַזוי ווי ער עסט בגופו הגשמי – אַזוי אַז מ'האָט צוזאַמען די מעלה ושלימות פון רוחניות און די מעלה ושלימות פון גשמיות, כמבואר בכ"מ{{הערה|ראה אגה"ק ס"כ (קל, ב). הנסמן לעיל הערה 40. '''ובכ"מ.'''}} דעם גודל העילוי וואָס איז דאָ דוקא אין גשמיות (תחתונים), אין דעם יש הנברא, ובאופן אַז די רוחניות נעמט אינגאַנצן דורך און שטייט בגלוי אין דער גשמיות, וואָס אין דעם באַשטייט תכלית שלימות השכר לע"ל – אַלס נשמות בגופים בעוה"ז הגשמי דוקא, כפס"ד הרמב"ן{{הערה|בשער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע' שט). וראה בכ"ז מכתב מוצש"ק כ"ה אלול ה'תש"נ (נדפס לקמן ח"ב בהוספות).}}.

ויש מקום לומר, אַז די מעלה פון יוהכ"פ (אַז דער עילוי פון "התענה" ביוהכ"פ וועט קענען שטיין בגלוי אין אכו"ש גשמית) וועט נתגלה ווערן לעתיד לבוא בחנוכת ביהמ"ק השלישי (וואָס אחכה לו בכל יום שיבוא{{הערה|נוסח "אני מאמין". וראה לקו"ש חכ"ג ע' 394.}}, היינט ערב יוהכ"פ ממש), ובמכל­שכן וקל־­וחומר{{הערה|ולהעיר שזהו מדה הראשונה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן (תו"כ בתחלתו), שהן כנגד הי"ג מדות הרחמים (שמתגלים ביוהכ"פ, כנ"ל ס"ו). ויוהכ"פ הוא "מתן תורה" דלוחות האחרונות.}} דערפון וואָס בחנוכת בית ראשון האָבן אידן געגעסן ביוהכ"פ, ביז אַז "יצתה בת קול ואמרה להם כולכם '''מזומנין''' לחיי העולם הבא"{{הערה|מו"ק ט, א.}}, עאכו"כ בחנוכת בית שלישי (וואָס "גדול{{הערה|חגי ב, ט.}} יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"{{הערה|כפירוש הזהר (ח"א כח, א. תקו"ז ת"ח) דקאי על ביהמ"ק השלישי.}}).

ערב שבת איז אַ הכנה צו שבת, "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"{{הערה|ע"ז ג, סע"א.}}. ביז אַז בערב שבת האָט מען אַ טעימה – "טועמי' חיים זכו"{{הערה|שער הכונות ענין טבילת ערב שבת. פע"ח שער יח רפ"ג. ועוד – נסמן בלקו"ש ח"כ ע' 173.}} – פון כל תבשיל ותבשיל של שבת{{הערה|ראה מג"א או"ח הל' שבת סר"נ סוסק"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ח. וראה לקו"ש שם.}}. און נאָכמער: בערב שבת (יום הששי למעשה בראשית) איז געווען יום בריאת אדם הראשון, "כדי שיכנס '''לסעודה''' מיד"{{הערה|סנהדרין לח, א. וראה סה"ש תנש"א ח"א ע' 11­9.}}, ובלשון המשנה{{הערה|אבות פ"ג מט"ז.}} "הכל מתוקן לסעודה".

ט. ויש לקשר זה [די המשכה מלמעלה מעלה, ביז פון עצמותו ית', אין גאַנץ סדר השתלשלות ביז למטה מטה אין דעם יש הגשמי] אויך מיט דעם קאַפּיטל תהלים פון שנה זו – מזמור פ"ט:

ביז אַז די אַלע ווערן נתגלה, תיכף ומיד ממש, אין אַן אופן פון "'''ממש'''", אין ממשות, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו [כמרומז בשמו פון כ"ק מו"ח אדמו"ר: '''יוסף''' – על שם "יוסיף אד' שנית ידו לקנות את שאר עמו"{{הערה|ישעי' יא, יא.}}, '''יצחק''' – על שם "כל השומע יצחק לי"{{הערה|וירא כא, ו.}}, וואָס די שלימות בזה וועט זיין לע"ל – "אז ימלא שחוק פינו"{{הערה|[[תהלים פרק קכ"ו|תהלים קכו, ב]].}}, "אז ישיר משה"{{הערה|בשלח טו, א.}}],

ווי דער המשך פון דעם מזמור תהלים – "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו"{{הערה|פסוק כא.}}, ביז אין אַן אופן – כסיום המזמור: "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", אַז עס ווערט אויפגעטאָן די ברכה והמשכה{{הערה|ראה [[תורה אור מקץ|תו"א מקץ]] לז, ג. ובכ"מ.}} (פון שם הוי', שם העצם{{הערה|כ"מ הל' עכו"ם פ"ב ה"ז. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב' פכ"ח.}}) אין עולם, ביז באופן פון "אמן", וואָס אמן באַווייזט אויף דעם גמר הנצחון ("גבורים נוצחים"){{הערה|נזיר בסופו.}}, ובזה גופא – "אמן ואמן", באופן '''כפול''', "כפליים לתושי'"{{הערה|ל' הכתוב איוב יא, ו. שמו"ר פמ"ו, א.}}, וואָס כפל איז פאַרבונדן מיט דער גאולה{{הערה|ראה פדר"א פמ"ח. יל"ש ר"פ לך.}} [ווי ערקלערט אויך אין די דברי אלקים חיים פון דעם רבי'ן מהר"ש{{הערה|ד"ה לך תרכ"ז. תר"ל. וראה גם ד"ה לך באוה"ת בראשית (תערד, א). סד"ה נחמו עת"ר. ובכ"מ.}}, "מלכתחילה אַריבער", וואָס זיין יום הילולא איז בי"ג תשרי], וואָס דעמולט וועט זיין דער גמר הנצחון און גילוי פון "ברוך ה' לעולם", "ואני אברכם".

י. ע"פ כל הנ"ל איז פאַרשטאַנדיק די ברכות וואָס יעדער איד באַקומט בערב יוהכ"פ זה דשנת תנש"א, ברכות אין אַלע זייערע ענינים – גשמיים און רוחניים, און גשמיים ורוחניים גם יחד, ברכות וועלכע ווערן נמשך פון למעלה מעלה, ביז למעלה ממקור כל הברכות, ביז פון "'''ואני''' אברכם", און זיי ווערן נמשך למטה מטה, ביז ועיקר – אין גשמיות העולם. ביז אַז דאָס האָט אויך דעם כח צו מבטל ומהפך זיין די ענינים בלתי רצויים, וואָס דאָס ברענגט צו נאָך אַ העכערע עלי' (וואָרום ירידה צורך עלי', און אַ ירידה למטה מטה ברענגט אַן עלי' למעלה מעלה). אַזוי אַז מ'האָט די מעלה פון דער המשכה מלמעלה מעלה ("גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם"{{הערה|קהלת ה, ז.}}), ביז למעלה מכל מדידה והגבלה, צוזאַמען מיט דער מעלה פון מדידה.

עס זאָל זיין אַ: שנת '''א'''ורה, שנת '''ב'''רכה, שנת '''ג'''דלות, שנת '''ד'''יצה, שנת '''ה'''וד ו'''ה'''דר, שנת '''ו'''עד טוב, שנת '''ז'''כיות גדולות, שנת '''ח'''יים טובים וארוכים, שנת '''ט'''ובה בלי מדידה והגבלה כלל וכלל, שנת '''י'''עוד טוב, שנת '''כ'''לכלה, שנת '''ל'''ימוד בהצלחה מופלגה, [ובפרט אַז יוהכ"פ איז "מתן תורה" פון די לוחות האחרונות{{הערה|משנה תענית כו, ב ובפרש"י. גמרא שם ל, ב.}}], שנת '''מ'''לכות [ובמיוחד – מלכות בית דוד, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא], שנת '''נ'''סים [ובפרט אַז מ'קומט פון אַ "שנת נסים" (תש"נ), און מ'גייט אַריין (און מ'האָט שוין די תשעה ימים, הכולל דעם יום העשירי, די עשרה ימים הראשונים פון דעם יאָר) אין שנת "אראנו נפלאות" (תנש"א)], שנת '''ס'''ימן טוב, שנת '''ע'''וז, שנת '''פ'''דות, שנת '''צ'''דקה און שנת '''צ'''דיקים [ועמך כולם צדיקים{{הערה|ישעי' ס, כא.}}], שנת '''ק'''דושה, שנת '''ר'''וממות, שנת '''ש'''שון ו'''ש'''מחה, שנת '''ת'''פלה, שנת '''ת'''שובה [וואָס שלימותה איז ביוהכ"פ, כנ"ל], און שנת תהלה ["כל הנשמה תהלל י"ה הללוי'", בסיום וחותם ספר תהלים].

ועוד והוא העיקר – די ברכה עיקרית – שנת גאולה, דורך דעם וואָס דער רגע הקרוב, דער רגע האחרון פון גלות, ווערט נהפך צו דער רגע הראשון פון גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, און עס ווערט דעמולט דער שלימות הגילוי פון "ואני אברכם", "מפי הגבורה", ביז אַז מ'וועט הערן און דערהערן "תורה חדשה '''מאתי''' תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}}, "מפי הגבורה", וכמ"ש{{הערה|ירמי' לא, לג.}} "לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו '''אותי'''".

– און אע"פ אַז "היום קצר והמלאכה מרובה"{{הערה|שם=:3|לשון המשנה – אבות פ"ב מט"ו.}} (בערב יוהכ"פ בפרט), גיט דער אויבערשטער כח יעדער איד אַז מ'זאָל קענען אַריינשטעלן אין זיין "גבול" (פון "היום קצר") אַלע ענינים, כולל די ענינים שלמעלה ממדידה והגבלה (כולל – "שכר הרבה"<ref name=":3" />) –

און דאָס ברענגט אויך די אמת'ע צדקה – צו וועלכע אַלע אידן דאַרפן אָנקומען – אַנשטאָט "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות"{{הערה|פסחים פז, ב.}}, ווערט די צדקה פון "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"{{הערה|ישעי' כז, יב.}}, און ברענגט זיי אַלע צוזאַמען, מתוך שמחה וטוב לבב, צוזאַמען מיט חלקם שבעולם, ועאכו"כ מיט כל בני ביתם,

ובפרט ווי דאָס איז פאַרבונדן מיט דער עבודה ביוהכ"פ, דאע"פ וואָס "שבעת ימים קודם יוהכ"פ מפרישין כהן גדול מביתו"{{הערה|משנה ריש יומא.}}, דאַרף דער כהן גדול ביוהכ"פ זיין אַ נשוי, ווי מ'לערנט אָפּ{{הערה|שם. וראה לקו"ש חי"ז ע' 172 ואילך.}} פון דעם פסוק{{הערה|אחרי טז, ו.}} "וכפר בעדו ובעד ביתו" – "ביתו זו אשתו".

והקיצו ורננו שוכני עפר{{הערה|ישעי' כו, יט.}}, ומשה ואהרן עמהם{{הערה|ראה תוד"ה אחד – פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב.}} – דער כהן גדול [אהרן כהן גדול און אויך משה איז געווען אַ כהן גדול לדיעה אחת בדא"ח{{הערה|זבחים קב, א. וראה בארוכה לקו"ש חל"ב ע' 29 ואילך.}}], ובתוכם ובראשנו – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, און אַלע שוכני עפר פון כל בית ישראל, אָנהויבנדיק פון די אבות ואמהות, און לפני זה – אדם וחוה [וועלכע געפינען זיך אין מערת המכפלה, אין "קרית ארבע"{{הערה|חיי שרה כג, ב.}}].

"ותחזינה (אויך ובענינינו – לשון הוה) עינינו בשובך לציון ברחמים" (ווי מ'האָט ערשט מתפלל געווען בתפלת מנחה), "בשוב ה' את שיבת ציון"{{הערה|[[תהלים פרק קכ"ו|תהלים קכו, א]].}}, ה' צוזאַמען מיט אַלע אידן, "ושב ה' אלקיך את שבותך", "והשיב לא נאמר אלא ושב"{{הערה|נצבים ל, ג ובפרש"י.}}, וואָרום "עמו אנכי בצרה"{{הערה|[[תהלים פרק צ"א|תהלים צא, יד]].}}, און עס ווערט מן המיצר אל המרחב, ביז דעם מרחב האמיתי,