11,494
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
ס'איז ידוע{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 57 ואילך. ועוד.}} אַז דער נאָמען פון דער פרשה באַווייזט אויף דעם תוכן פון דער גאַנצער פרשה. ועפ"ז דאַרף מען האָבן אַ ביאור בנוגע צו אונזער פרשה: דער שם הפרשה ("כי תשא") באַציט זיך בפשטות נאָר צו דעם ציווי בתחלת הפרשה צו געבן מחצית השקל, און האָט קיין שייכות ניט צו רוב הפרשה – כמדובר לעיל, אַז רוב הפרשה רעדט זיך גאָר וועגן אַנדערע ענינים לגמרי, וועלכע האָבן לכאורה קיין שייכות ניט מיט התחלת הפרשה! | ס'איז ידוע{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 57 ואילך. ועוד.}} אַז דער נאָמען פון דער פרשה באַווייזט אויף דעם תוכן פון דער גאַנצער פרשה. ועפ"ז דאַרף מען האָבן אַ ביאור בנוגע צו אונזער פרשה: דער שם הפרשה ("כי תשא") באַציט זיך בפשטות נאָר צו דעם ציווי בתחלת הפרשה צו געבן מחצית השקל, און האָט קיין שייכות ניט צו רוב הפרשה – כמדובר לעיל, אַז רוב הפרשה רעדט זיך גאָר וועגן אַנדערע ענינים לגמרי, וועלכע האָבן לכאורה קיין שייכות ניט מיט התחלת הפרשה! | ||
נאָכמער: מעשה העגל – וואָס פאַרנעמט אַ חלק חשוב פון דער פרשה – איז דאָך אַ '''ירידה שאין כמותה''', דורך דעם איז "חזרה זוהמתן"{{הערה|זהר ח"א נב, ב. ח"ב קצג, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק | נאָכמער: מעשה העגל – וואָס פאַרנעמט אַ חלק חשוב פון דער פרשה – איז דאָך אַ '''ירידה שאין כמותה''', דורך דעם איז "חזרה זוהמתן"{{הערה|זהר ח"א נב, ב. ח"ב קצג, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק לו|תניא ספל"ו]].}} פון חטא עץ הדעת{{הערה|שבת קמו, א.}} (לאחרי וואָס "פסקה זוהמתן" באַ מ"ת{{הערה|שבת שם. זהר שם.}}), ביז אַז דאָס איז דער ראש ושרש פון אַלע חטאים, כמ"ש{{הערה|פרשתנו לב, לד ובפרש"י מסנה' קד, א.}} "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", "תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל" – פּונקט פאַרקערט ווי דער תוכן פון (שם הפרשה –) "כי תשא את ראש בני ישראל", די '''נשיאת ראש ועלי'''' פון אידן{{הערה|גם לפי פירוש חז"ל ש"תשא את ראש בנ"י" (על ידי נתינת מחצית השקל) באה לכפר על חטא העגל (ירושלמי שקלים פ"ב סוף ה"ג. תנחומא פרשתנו י־יא. ועוד).}}! | ||
אויך אין סוף הפרשה – בענין קרני ההוד – פאָדערט זיך ביאור: פאַרוואָס איז באַ משה'ן צוגעקומען די מעלה פון "קרן עור פניו" דוקא נאָך דעם וואָס ער האָט באַקומען די לוחות '''האחרונות''', און ניט באַ קבלת לוחות הראשונות"{{הערה|ראה פרש"י פרשתנו לד, כט (משמו"ר פמ"ז, ו. תנחומא פרשתנו לז): "ויהי ברדת משה – כשהביא לוחות אחרונות ביוהכ"פ . . ומהיכן זכה משה לקרני ההוד רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר (פרשתנו לג, כב) ושכותי כפי". ובמפרשי רש"י (רא"ם. גו"א. דברי דוד) מבואר שקושיית רש"י היא: למה לא היו באמת קרני ההוד בלוחות הראשונות ("דלכאורה אנו אומרים שזכה לה ממעלת הלוחות ולמה יש מעלייתא באחרונות טפי מהראשונות" – דברי דוד שם). ועל זה פירש רש"י "מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר ושכותי כפי" (היינו ש"זה בא לו דוקא על ידי מעשה שהי' קודם אחרונות" (ולא על ידי הלוחות עצמן) – דברי דוד שם).{{ש}}אבל: מפשטות לשון הכתוב "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה גו' כי קרן עור פניו בדברו אתו" מובן, שיש לזה שייכות לענין דלוחות האחרונות דוקא (ולא ללוחות הראשונות). ובפרט ש"ושכותי כפי" הי' דוקא על ידי תפלת משה לאחרי שבירת לוחות הראשונות.}}, והלא{{הערה|לשון הרא"ם שם.}} כבר נהנה מזיו השכינה בארבעים יום הראשונים כמו בארבעים יום השלישיים"{{הערה|ובפרט לפי פירוש שני בתנחומא שם (אבל פירוש זה לא הובא בפרש"י) "בשעה שהי' הקב"ה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד". ולכאורה, עיקר לימוד התורה (מפי השכינה) הי' לפני נתינת לוחות הראשונות בארבעים ימים הראשונים.}}? ואדרבה: דער גילוי אלקות אין די לוחות הראשונות (זייענדיק "מעשה אלקים") איז דאָך געווען העכער פאַר די לוחות האחרונות (וועלכע זיינען געווען מעשה ידי משה), נוסף אויף דעם וואָס נתינת לוחות הראשונות איז געקומען נאָך דעם גילוי נעלה און שטורעם פון מתן תורה (משא"כ די לוחות האחרונות ניתנו בחשאי){{הערה|ראה תנחומא פרשתנו לא. פרש"י פרשתנו לד, ג.}} – איז היתכן אַז דוקא בקבלת לוחות האחרונות איז באַ משה'ן צוגעקומען "קרן עור פניו"?! | אויך אין סוף הפרשה – בענין קרני ההוד – פאָדערט זיך ביאור: פאַרוואָס איז באַ משה'ן צוגעקומען די מעלה פון "קרן עור פניו" דוקא נאָך דעם וואָס ער האָט באַקומען די לוחות '''האחרונות''', און ניט באַ קבלת לוחות הראשונות"{{הערה|ראה פרש"י פרשתנו לד, כט (משמו"ר פמ"ז, ו. תנחומא פרשתנו לז): "ויהי ברדת משה – כשהביא לוחות אחרונות ביוהכ"פ . . ומהיכן זכה משה לקרני ההוד רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר (פרשתנו לג, כב) ושכותי כפי". ובמפרשי רש"י (רא"ם. גו"א. דברי דוד) מבואר שקושיית רש"י היא: למה לא היו באמת קרני ההוד בלוחות הראשונות ("דלכאורה אנו אומרים שזכה לה ממעלת הלוחות ולמה יש מעלייתא באחרונות טפי מהראשונות" – דברי דוד שם). ועל זה פירש רש"י "מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר ושכותי כפי" (היינו ש"זה בא לו דוקא על ידי מעשה שהי' קודם אחרונות" (ולא על ידי הלוחות עצמן) – דברי דוד שם).{{ש}}אבל: מפשטות לשון הכתוב "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה גו' כי קרן עור פניו בדברו אתו" מובן, שיש לזה שייכות לענין דלוחות האחרונות דוקא (ולא ללוחות הראשונות). ובפרט ש"ושכותי כפי" הי' דוקא על ידי תפלת משה לאחרי שבירת לוחות הראשונות.}}, והלא{{הערה|לשון הרא"ם שם.}} כבר נהנה מזיו השכינה בארבעים יום הראשונים כמו בארבעים יום השלישיים"{{הערה|ובפרט לפי פירוש שני בתנחומא שם (אבל פירוש זה לא הובא בפרש"י) "בשעה שהי' הקב"ה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד". ולכאורה, עיקר לימוד התורה (מפי השכינה) הי' לפני נתינת לוחות הראשונות בארבעים ימים הראשונים.}}? ואדרבה: דער גילוי אלקות אין די לוחות הראשונות (זייענדיק "מעשה אלקים") איז דאָך געווען העכער פאַר די לוחות האחרונות (וועלכע זיינען געווען מעשה ידי משה), נוסף אויף דעם וואָס נתינת לוחות הראשונות איז געקומען נאָך דעם גילוי נעלה און שטורעם פון מתן תורה (משא"כ די לוחות האחרונות ניתנו בחשאי){{הערה|ראה תנחומא פרשתנו לא. פרש"י פרשתנו לד, ג.}} – איז היתכן אַז דוקא בקבלת לוחות האחרונות איז באַ משה'ן צוגעקומען "קרן עור פניו"?! | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
דער אויבערשטער האָט אויסגעשטעלט אַז אַלע ענינים טיילן זיך בכללות אויף דריי: ראש, תוך (אמצע) וסוף{{הערה|ראה גם ספר השיחות ה'תש"נ ח"ב ע' 464 ואילך.}}. צום אַלעם ערשטן קומט דער ראש והתחלת הכל – וואָס איז אין זיך כולל (די כוונה ותכלית פון) די גאַנצע זאַך. דערנאָך – קומט די זאַך אַליין, דער תוך ואמצע, דורך וועלכער עס פירט זיך דורך דער תכלית. און צום סוף קומט דער סיום ושלימות וסך־הכל פון דעם גאַנצן ענין, ווען עס פירט זיך אויס די תכלית (וואָס "סוף מעשה במחשבה תחלה"{{הערה|פיוט "לכה דודי".}}). | דער אויבערשטער האָט אויסגעשטעלט אַז אַלע ענינים טיילן זיך בכללות אויף דריי: ראש, תוך (אמצע) וסוף{{הערה|ראה גם ספר השיחות ה'תש"נ ח"ב ע' 464 ואילך.}}. צום אַלעם ערשטן קומט דער ראש והתחלת הכל – וואָס איז אין זיך כולל (די כוונה ותכלית פון) די גאַנצע זאַך. דערנאָך – קומט די זאַך אַליין, דער תוך ואמצע, דורך וועלכער עס פירט זיך דורך דער תכלית. און צום סוף קומט דער סיום ושלימות וסך־הכל פון דעם גאַנצן ענין, ווען עס פירט זיך אויס די תכלית (וואָס "סוף מעשה במחשבה תחלה"{{הערה|פיוט "לכה דודי".}}). | ||
ובכללות שטעלט זיך דאָס אויס אין די דריי ענינים פון (א) תורה – דער יסוד והתחלה פון אַלע ענינים, כדברי חז"ל{{הערה|שם=:4|פרש"י ורמב"ן ר"פ בראשית. וראה תנחומא שם ה.}} אַז "תורה נקראת{{הערה|משלי ח, כב.}} ראשית דרכו", ווייל זי איז קדמה לעולם{{הערה|שבת פח, א. ועוד.}}, און אין דעם באַשטייט די תכלית וכוונה פון אַלע ענינים, "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית"<ref name=":4" />. (ב) בריאת העולם (וסדר השתלשלות בכלל) און די עבודה אין דער בריאה בכדי אויספירן איר תכלית (בשביל התורה), און (ג) דער גמר ושלימות הכל – בגאולה האמיתית והשלימה, ווען עס פירט זיך אויס "תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחלתו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק | ובכללות שטעלט זיך דאָס אויס אין די דריי ענינים פון (א) תורה – דער יסוד והתחלה פון אַלע ענינים, כדברי חז"ל{{הערה|שם=:4|פרש"י ורמב"ן ר"פ בראשית. וראה תנחומא שם ה.}} אַז "תורה נקראת{{הערה|משלי ח, כב.}} ראשית דרכו", ווייל זי איז קדמה לעולם{{הערה|שבת פח, א. ועוד.}}, און אין דעם באַשטייט די תכלית וכוונה פון אַלע ענינים, "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית"<ref name=":4" />. (ב) בריאת העולם (וסדר השתלשלות בכלל) און די עבודה אין דער בריאה בכדי אויספירן איר תכלית (בשביל התורה), און (ג) דער גמר ושלימות הכל – בגאולה האמיתית והשלימה, ווען עס פירט זיך אויס "תכלית ושלימות בריאת עולם הזה שלכך נברא מתחלתו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק לו|תניא פל"ו]].}}. | ||
ויש לומר, אַז די דריי ענינים זיינען מרומז אין די דריי ערשטע אותיות א' ב' ג': גאַנץ תורה איז נכלל אין די עשרת הדברות{{הערה|ראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"א. פרש"י משפטים כד, יב. וראה תו"ש כרך טז מילואים ס"א. וש"נ.}} וועלכע זיינען נכלל אין דעם ערשטן וואָרט "אנכי"{{הערה|כידוע שתיבת "אנכי" כוללת כל הפרטים שבדיבור אנכי (ראה פורת יוסף (כג, ד) בשם הבעש"ט), ש"אנכי ולא יהי' לך הם כללות כל התורה כולה" ([[לקוטי אמרים פרק כ | ויש לומר, אַז די דריי ענינים זיינען מרומז אין די דריי ערשטע אותיות א' ב' ג': גאַנץ תורה איז נכלל אין די עשרת הדברות{{הערה|ראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"א. פרש"י משפטים כד, יב. וראה תו"ש כרך טז מילואים ס"א. וש"נ.}} וועלכע זיינען נכלל אין דעם ערשטן וואָרט "אנכי"{{הערה|כידוע שתיבת "אנכי" כוללת כל הפרטים שבדיבור אנכי (ראה פורת יוסף (כג, ד) בשם הבעש"ט), ש"אנכי ולא יהי' לך הם כללות כל התורה כולה" ([[לקוטי אמרים פרק כ|תניא רפ"כ]]. וראה תו"ש שם. וש"נ), ויתירה מזו – שדיבור אנכי כולל גם הדיבור לא יהי' לך (ראה [[הדרן על הרמב"ם תשמ"ה - מוגה|"הדרן על הרמב"ם" (קה"ת תשמ"ה) ס"ו]]).}} וועלכער איז נכלל און הויבט זיך אָן מיט אַן אל"ף{{הערה|ראה פנים יפות (לבעל ההפלאה) יתרו כ, ב.}}. בריאת העולם – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|ר"פ בראשית.}} – הויבט זיך אָן מיט אַ בי"ת{{הערה|והטעם שהתחלת התורה ובריאת העולם אינה באות אל"ף (דאנכי), ראשון כל האותיות, ואל"ף דאנכי קדמה לעולם והוא תכלית הבריאה – ראה לקמן סעיף ו. והתיווך עם הביאורים בזה במדרשי חז"ל שבהערה הבאה והביאור ע"ד החסידות (אוה"ת בראשית תקסו, א. וראה לקו"ת ראה יט, ב. ועוד) – ראה [[שיחת שלח תשמ"ז - מוגה|שיחת ש"פ שלח תשמ"ז ס"ז ואילך]].}}, ווייל "בבי"ת נברא העולם", כמבואר בחז"ל{{הערה|ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ב. ב"ר פ"א, י. תנחומא (באבער) יתרו טז. ועוד – הובאו בתורה שלימה ר"פ בראשית.}}. און דער ראש התיבה פון גאולה – דער אות גימ"ל. | ||
ובפרטיות יותר זיינען דאָ די דריי ענינים אין סדר השתלשלות הבריאה עצמו: (א) קודם כל – עלה ברצונו יתברך צו באַשאַפן די וועלט. (ב) די בריאה בפועל. (ג) שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – דורך "מעשינו ועבודתינו" צו ממשיך זיין און מגלה זיין אלקות אין וועלט{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק | ובפרטיות יותר זיינען דאָ די דריי ענינים אין סדר השתלשלות הבריאה עצמו: (א) קודם כל – עלה ברצונו יתברך צו באַשאַפן די וועלט. (ב) די בריאה בפועל. (ג) שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – דורך "מעשינו ועבודתינו" צו ממשיך זיין און מגלה זיין אלקות אין וועלט{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק לז|תניא רפל"ז]].}}. ובלשון הקבלה והחסידות{{הערה|ראה ע"ח בתחלתו. המשך תרס"ו בתחלתו. ובכ"מ.}}: (א) לכל לראש איז אור אין סוף ממלא כל המציאות – אוא"ס לפני הצמצום. (ב) דערנאָך – דער צמצום האור אַזוי אַז עס בלייבט אַ חלל ומקום פנוי. און כוונת הצמצום איז בשביל הגילוי – עס זאָל זיין גילוי אלקות אין עולם, ביז מ'קומט צו (ג) שלימות הגילוי, אַז מ'איז ממשיך בתוך החלל ומקום פנוי — אוא"ס, ביז אוא"ס הבלי גבול שלפני הצמצום, ביז אַז עס ווערט – אַ דירה{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק לו|תניא רפל"ו]]. ובכ"מ.}} לו יתברך – לו לעצמותו{{הערה|ראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' תפט. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.}} – בתחתונים. | ||
ה. ויש לומר אַז וויבאַלד אַלע ענינים קומען דורך תורה (די "דיפתראות ופינקסאות" פון וועלט, ואסתכל באורייתא וברא עלמא<ref name=":3" />) – דעריבער שטעלט זיך אויס די תורה עצמה בהתאם צו די דריי ענינים: | ה. ויש לומר אַז וויבאַלד אַלע ענינים קומען דורך תורה (די "דיפתראות ופינקסאות" פון וועלט, ואסתכל באורייתא וברא עלמא<ref name=":3" />) – דעריבער שטעלט זיך אויס די תורה עצמה בהתאם צו די דריי ענינים: | ||
| שורה 127: | שורה 127: | ||
דער הסתר המסוה איז אָבער ניט בנוגע צו אידן מצד '''עצמם''' – וואָרום "'''פנים בפנים''' דיבר ה' עמכם"{{הערה|ואתחנן ה, ד.}} (בלי הסתר כלל). און דעריבער, בשעת משה "דיבר אל בני ישראל את אשר יצוה"{{הערה|פרשתנו שם, לד.}} האָט ער אַראָפּגענומען די מסוה "וראו בנ"י את פני משה כי קרן עור פני משה"{{הערה|שם, לה.}}. און נאָר בשעת משה און אידן האָבן אַ שייכות מיט עניני העולם (בכדי אויפטאָן דאָרט דעם בירור בדרך התלבשות) – דעמולט "והשיב משה את המסוה"{{הערה|שם.}}, בכדי אַז די וועלט זאָל קענען אויפנעמען דעם גילוי און ניט נתבטל ווערן ממציאותה. דאָס הייסט, אַז אויך די מסוה איז כוונתה – ניט העלם, נאָר בכדי אַז דער גילוי זאָל קענען נתקבל ווערן אין עולם. | דער הסתר המסוה איז אָבער ניט בנוגע צו אידן מצד '''עצמם''' – וואָרום "'''פנים בפנים''' דיבר ה' עמכם"{{הערה|ואתחנן ה, ד.}} (בלי הסתר כלל). און דעריבער, בשעת משה "דיבר אל בני ישראל את אשר יצוה"{{הערה|פרשתנו שם, לד.}} האָט ער אַראָפּגענומען די מסוה "וראו בנ"י את פני משה כי קרן עור פני משה"{{הערה|שם, לה.}}. און נאָר בשעת משה און אידן האָבן אַ שייכות מיט עניני העולם (בכדי אויפטאָן דאָרט דעם בירור בדרך התלבשות) – דעמולט "והשיב משה את המסוה"{{הערה|שם.}}, בכדי אַז די וועלט זאָל קענען אויפנעמען דעם גילוי און ניט נתבטל ווערן ממציאותה. דאָס הייסט, אַז אויך די מסוה איז כוונתה – ניט העלם, נאָר בכדי אַז דער גילוי זאָל קענען נתקבל ווערן אין עולם. | ||
און דורך דער עבודה פון אַ אידן אין בירור וזיכוך העולם טוט ער אויף, אַז אויך ווי אַ איד געפינט זיך אין וועלט זאָל ער קענען אויפנעמען דעם גילוי פון "קרן עור פניו", ווי עס וועט זיין בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה (גימ"ל) – "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ. וראה [[לקוטי אמרים פרק | און דורך דער עבודה פון אַ אידן אין בירור וזיכוך העולם טוט ער אויף, אַז אויך ווי אַ איד געפינט זיך אין וועלט זאָל ער קענען אויפנעמען דעם גילוי פון "קרן עור פניו", ווי עס וועט זיין בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה (גימ"ל) – "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ. וראה [[לקוטי אמרים פרק לו|תניא פל"ו]].}} באַ אידן אויך ווי זיי געפינען זיך און האָבן צוטאָן מיט וועלט, ביז אַז עד"ז זאָל אויך זיין אין דער וועלט אַליין – "ונגלה כבוד ה' וראו כל '''בשר''' יחדיו"{{הערה|שם מ, ה.}}, "אבן מקיר תזעק"{{הערה|חבקוק ב, יא. וראה תענית יא, א. חגיגה טז, א.}}, דער גילוי פון כח הפועל בנפעל. | ||
יא. פון די דריי ענינים אין פ' תשא האָט מען אַ לימוד אין עבודת האדם בכל הזמנים, כאמור לעיל, אַז זייענדיק אַ פרשה וואָס מ'לייענט פעם אחת בשנה, האָט מען דערפון אַ לימוד לכל השנה כולה, ועאכו"כ שטייענדיק אין שבת פ' תשא עצמו ווען מ'לייענט – און מ'דאַרף לעבן מיט{{הערה|כתורת אדה"ז הידועה – [[היום יום ב' חשון|"היום יום" ב' חשון]]. ובכ"מ.}} – דער גאַנצער פרשה: | יא. פון די דריי ענינים אין פ' תשא האָט מען אַ לימוד אין עבודת האדם בכל הזמנים, כאמור לעיל, אַז זייענדיק אַ פרשה וואָס מ'לייענט פעם אחת בשנה, האָט מען דערפון אַ לימוד לכל השנה כולה, ועאכו"כ שטייענדיק אין שבת פ' תשא עצמו ווען מ'לייענט – און מ'דאַרף לעבן מיט{{הערה|כתורת אדה"ז הידועה – [[היום יום ב' חשון|"היום יום" ב' חשון]]. ובכ"מ.}} – דער גאַנצער פרשה: | ||
| שורה 153: | שורה 153: | ||
יב. און דער כח אויף דעם וואָס יעדער איד קען אויפטאָן אַלע ענינים (מתחלתם ועד סופם) קומט פון דעם ערשטן אל"ף – וואָס דער "אני" פון יעדער איד איז פאַרבונדן און איין זאַך מיט "אנכי" שלמעלה, ביז אַז אפילו ווי אַ איד קומט אַראָפּ למטה אין עולם – איז כל העולם באַשאַפן געוואָרן "בשביל ישראל שנקראו ראשית", דער ראש וראשית פון כל הבריאה כולה. | יב. און דער כח אויף דעם וואָס יעדער איד קען אויפטאָן אַלע ענינים (מתחלתם ועד סופם) קומט פון דעם ערשטן אל"ף – וואָס דער "אני" פון יעדער איד איז פאַרבונדן און איין זאַך מיט "אנכי" שלמעלה, ביז אַז אפילו ווי אַ איד קומט אַראָפּ למטה אין עולם – איז כל העולם באַשאַפן געוואָרן "בשביל ישראל שנקראו ראשית", דער ראש וראשית פון כל הבריאה כולה. | ||
ויש לומר אַז דער כח צו דאָס מגלה זיין אין יעדער אידן קומט פון משה רבינו, ועד"ז אתפשטותא דמשה שבכל דור{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק | ויש לומר אַז דער כח צו דאָס מגלה זיין אין יעדער אידן קומט פון משה רבינו, ועד"ז אתפשטותא דמשה שבכל דור{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מד|תניא פמ"ד]].}}, ובדורנו זה – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, וואָס דורך אים ווערן אויפגעטאָן אַלע דריי ענינים פון לוחות הראשונות, שבירת הלוחות און לוחות האחרונות, צוזאַמען מיט די קרני ההוד. | ||
ועאכו"כ ווען מ'שטייט אין דעם שבת ווען מ'לייענט די גאַנצע פרשה פון "כי תשא את ראש בני ישראל" (תשא – משה רבינו) – אַז נוסף צו דעם וואָס אידן זיינען ראש בכלל, ווערט נאָך – בכחו של משה רבינו – די נשיאת ראש פון אידן, וואָס דאָס גיט דערנאָך דעם כח צו אויפטאָן דעם תוכן פון המשך הפרשה – דעם ענין פון אל"ף (לוחות הראשונות), דעם ענין פון בי"ת – די עבודה אין עולם, ביז אפילו אין אַ מצב פון תחתון שאין תחתון למטה ממנו, און דאָס איבערמאַכן און אויפהויבן צו דער דרגא פון די לוחות האחרונות, מיט דעם גילוי פון קרני ההוד, וואָס יעדער איד האָט בכח צו מקבל זיין, ביז אַז דורך דער עבודה אין עולם טוט ער אויף אַז אויך זייענדיק אין עולם זאָל ער דאָס קענען מקבל זיין. | ועאכו"כ ווען מ'שטייט אין דעם שבת ווען מ'לייענט די גאַנצע פרשה פון "כי תשא את ראש בני ישראל" (תשא – משה רבינו) – אַז נוסף צו דעם וואָס אידן זיינען ראש בכלל, ווערט נאָך – בכחו של משה רבינו – די נשיאת ראש פון אידן, וואָס דאָס גיט דערנאָך דעם כח צו אויפטאָן דעם תוכן פון המשך הפרשה – דעם ענין פון אל"ף (לוחות הראשונות), דעם ענין פון בי"ת – די עבודה אין עולם, ביז אפילו אין אַ מצב פון תחתון שאין תחתון למטה ממנו, און דאָס איבערמאַכן און אויפהויבן צו דער דרגא פון די לוחות האחרונות, מיט דעם גילוי פון קרני ההוד, וואָס יעדער איד האָט בכח צו מקבל זיין, ביז אַז דורך דער עבודה אין עולם טוט ער אויף אַז אויך זייענדיק אין עולם זאָל ער דאָס קענען מקבל זיין. | ||
| שורה 159: | שורה 159: | ||
נאָכמער: נוסף אויף דעם וואָס יעדער איד איז מקבל דעם גילוי פון קרני ההוד, ווערט דער ענין פון קרני ההוד אויפגעטאָן באַ יעדער איד אַליין{{הערה|ראה איכ"ר פ"ב, ו: עשר קרנות הן כו' קרנו של משה דכתיב כי קרן עור פניו כו', וכולן היו נתונות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו ניטלו מהן כו', וכשישראל עושין תשובה הקב"ה מחזירן למקומם.}} – מצד בחי' משה שבקרבו: | נאָכמער: נוסף אויף דעם וואָס יעדער איד איז מקבל דעם גילוי פון קרני ההוד, ווערט דער ענין פון קרני ההוד אויפגעטאָן באַ יעדער איד אַליין{{הערה|ראה איכ"ר פ"ב, ו: עשר קרנות הן כו' קרנו של משה דכתיב כי קרן עור פניו כו', וכולן היו נתונות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו ניטלו מהן כו', וכשישראל עושין תשובה הקב"ה מחזירן למקומם.}} – מצד בחי' משה שבקרבו: | ||
דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק | דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מב|רפמ"ב]].}} במאחז"ל{{הערה|ברכות לג, ב.}} עה"פ{{הערה|עקב י, יב.}} "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך", "אטו יראה מילתא זוטרתא היא? אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא" – אַז מצד בחי' משה שבכל אחד איז פאַר אים "יראה מילתא זוטרתא". | ||
לפי"ז דאַרף מען פאַרשטיין לאידך גיסא: ווי איז מתאים זאָגן אַז באַ משה (און משה שבכל א') איז דאָ אַן ענין וואָס איז "זוטרתא" (אַ קטנות)? | לפי"ז דאַרף מען פאַרשטיין לאידך גיסא: ווי איז מתאים זאָגן אַז באַ משה (און משה שבכל א') איז דאָ אַן ענין וואָס איז "זוטרתא" (אַ קטנות)? | ||
ויש לומר, אַז אין משה גופא זיינען פאַראַן כמה וכמה דרגות: רגלו של משה, גופו של משה, ביז ראשו וכתרו של משה. און בנוגע צו יראה '''תתאה'''{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק | ויש לומר, אַז אין משה גופא זיינען פאַראַן כמה וכמה דרגות: רגלו של משה, גופו של משה, ביז ראשו וכתרו של משה. און בנוגע צו יראה '''תתאה'''{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק מב|תניא שם]].}}, פאַרבונדן מיט דרגת הרגל של משה (ע"ד "'''רגלי''' העם אשר אנכי בקרבו"{{הערה|בהעלותך יא, כא.}}), זאָגט מען דעם לשון "מילתא '''זוטרתא'''". אָבער למעלה מזה זיינען דאָ אין משה ענינים וואָס זיינען בדרגת בינוני, ביז בדרגת רבתי, דרגת הראש און נאָך העכער – כתר שלמעלה מהראש, וואָס דאָס איז דער ענין פון קרני ההוד של משה – די דרגא פון כתר{{הערה|ועפ"ז יש לבאר הקשר דתחלת הפרשה וסיומה (ד"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"): על ידי "תשא את ראש בני ישראל" (על ידי משה רבינו) נעשית ההתנשאות והעלי' לדרגת הכתר שלמעלה מן הראש. ושלימות גילוי זה הוא בקרני ההוד של משה (בסוף הפרשה), ומעין זה בבחי' משה שבכל א' מישראל.}}, כתר מלכות, כידוע{{הערה|ראה תנחומא ישן בהעלותך טו (תורה שלימה פרשתנו אות רלג). וראה פרש"י שבת פח, א (שקרני ההוד באו מכתרים שלקח משה). ובצפע"נ עה"ת כאן, שקרן עור פניו "הוה גדר מלוכה דאז נעשה מלך וכתר מלכות".}}. | ||
ועד"ז איז אויך מובן בנוגע צו בחי' משה שבכל ישראל – אַז מצד דעם איז אַ איד אין זיך כולל אַלע דרגות, פון "זוטרתא", "בינוני" ביז "רבתי", ביז – אויך דער ענין הכתר (קרני ההוד). און דער חידוש בדבר איז – אַז דער ענין הכתר (אמיתי) איז ניט שייך אין לעו"ז{{הערה|תו"א מגילת אסתר צא, סע"ב ואילך.}} און מ'האָט עס אָפּגעגעבן דוקא צו יעדער איד (וואָרום זיי זיינען "בני מלכים"{{הערה|שבת סז, א.}} און נאָכמער – "מלכים"{{הערה|תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).}}), אַז בכל הזמנים ובכל המצבים – אפילו אין זמן ומצב הגלות – האָט אַ איד דעם כתר מלכות פון קרני ההוד. | ועד"ז איז אויך מובן בנוגע צו בחי' משה שבכל ישראל – אַז מצד דעם איז אַ איד אין זיך כולל אַלע דרגות, פון "זוטרתא", "בינוני" ביז "רבתי", ביז – אויך דער ענין הכתר (קרני ההוד). און דער חידוש בדבר איז – אַז דער ענין הכתר (אמיתי) איז ניט שייך אין לעו"ז{{הערה|תו"א מגילת אסתר צא, סע"ב ואילך.}} און מ'האָט עס אָפּגעגעבן דוקא צו יעדער איד (וואָרום זיי זיינען "בני מלכים"{{הערה|שבת סז, א.}} און נאָכמער – "מלכים"{{הערה|תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).}}), אַז בכל הזמנים ובכל המצבים – אפילו אין זמן ומצב הגלות – האָט אַ איד דעם כתר מלכות פון קרני ההוד. | ||