3,400
עריכות
שיחת בהר בחוקותי תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 150: | שורה 150: | ||
א) "להקהיל קהילות בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים"[126] (כולל גם באופן ד"העמידו[127] תלמידים הרבה"[128]), אשר, אם הדברים אמורים בכל שבת, בשבת שממנו מתברך "זמן מתן תורתנו" על אחת כמה וכמה. | א) "להקהיל קהילות בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים"[126] (כולל גם באופן ד"העמידו[127] תלמידים הרבה"[128]), אשר, אם הדברים אמורים בכל שבת, בשבת שממנו מתברך "זמן מתן תורתנו" על אחת כמה וכמה. | ||
ב | ב) לעורר ולזרז בכל מקום ומקום שבקריאת עשרת הדברות ב"זמן מתן תורתנו" יהיו בבתי־כנסיות '''כל ילדי ישראל''' (גם הקטנים ביותר, ועד לתינוקות שבעריסה[129]) שהם ה"ערבים" לקבלת התורה, "בנינו עורבים אותנו"[130]. | ||
וכל זה – בהדגשת ב' הקצוות דביטול ומציאות (מאמר אחד ועשרה מאמרות) האמורים לעיל: | וכל זה – בהדגשת ב' הקצוות דביטול ומציאות (מאמר אחד ועשרה מאמרות) האמורים לעיל: | ||
| שורה 156: | שורה 156: | ||
מחד גיסא – ענין הביטול שמודגש בהתאחדות עם כו"כ מישראל, "להקהיל קהילות", ובפרט ע"י האחדות דכל בנ"י, האנשים והנשים והטף, בשעת קריאת עשה"ד, היינו, שההתאחדות היא לא רק עם האנשים שבערכו ובמדרגתו בלימוד התורה ("להקהיל קהלות . . ללמוד בהם תורה לרבים"), אלא גם עם קטנים וקטני קטנים, שכולם יחדיו באים לביהכ"נ[131] – תכלית הביטול. | מחד גיסא – ענין הביטול שמודגש בהתאחדות עם כו"כ מישראל, "להקהיל קהילות", ובפרט ע"י האחדות דכל בנ"י, האנשים והנשים והטף, בשעת קריאת עשה"ד, היינו, שההתאחדות היא לא רק עם האנשים שבערכו ובמדרגתו בלימוד התורה ("להקהיל קהלות . . ללמוד בהם תורה לרבים"), אלא גם עם קטנים וקטני קטנים, שכולם יחדיו באים לביהכ"נ[131] – תכלית הביטול. | ||
ולאידך גיסא – ביחד עם הביטול שבהתאחדות עם כו"כ מישראל, מודגש גם תוקף המציאות דכאו"א מישראל בפ"ע (כבענין הפקודים), שכאו"א מהם מקבל את התורה, ולומדה ומשיגה בהבנה והשגה שלו (ועד שמחדש בתורה[132]), כל חד וחד לפום שיעורא דילי'. | ולאידך גיסא – ביחד עם הביטול שבהתאחדות עם כו"כ מישראל, מודגש גם תוקף המציאות דכאו"א מישראל בפ"ע (כבענין הפקודים), שכאו"א מהם '''מקבל''' את התורה, '''ולומדה ומשיגה''' בהבנה והשגה שלו (ועד שמחדש בתורה[132]), כל חד וחד לפום שיעורא דילי'. | ||
טו. ויה"ר – והוא העיקר – שההחלטה להוסיף באחדותם של ישראל כהכנה לקבלת התורה ("שנאו את המחלוקת ואהבו את השלום") תמהר ותזרז ותפעל תיכף ומיד ביטול הגלות (שסיבתו היפך אהבת ישראל[133], ובהבטל הסיבה בטל בדרך ממילא המסובב), ותיכף ומיד ה"ה הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יהי' שלימות הענין דמתן־תורה, "תורה חדשה מאתי תצא". | טו. ויה"ר – והוא העיקר – שההחלטה להוסיף באחדותם של ישראל כהכנה לקבלת התורה ("שנאו את המחלוקת ואהבו את השלום") תמהר ותזרז ותפעל תיכף ומיד ביטול הגלות (שסיבתו היפך אהבת ישראל[133], ובהבטל הסיבה בטל בדרך ממילא המסובב), ותיכף ומיד ה"ה הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יהי' שלימות הענין דמתן־תורה, "תורה חדשה מאתי תצא". | ||
ובפשטות – שעוד לפני "זמן מתן תורתנו", ולפני ר"ח סיון, בעמדנו בשבת מברכים חודש סיון, שבת פרשת בהר־בחוקותי, זוכים לקיום היעוד והסיפור שבהתחלת פרשת בהר: "כי תבואו אל הארץ וגו'", ובהתחלת פרשת בחוקותי: "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"[134], "עתידה[135] ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת"[136], ו"אילני סרק עתידים לעשות פירות"[137]. | ובפשטות – שעוד לפני "זמן מתן תורתנו", ולפני ר"ח סיון, בעמדנו בשבת מברכים חודש סיון, שבת פרשת בהר־בחוקותי, זוכים לקיום היעוד '''והסיפור''' שבהתחלת פרשת בהר: "כי תבואו אל הארץ וגו'", ובהתחלת פרשת בחוקותי: "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו"[134], "עתידה[135] ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת"[136], ו"אילני סרק עתידים לעשות פירות"[137]. | ||
ובהמשך לזה באים לספר הפקודים – המנין דכל בנ"י וכאו"א מישראל, ע"ד מ"ש[138] "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", וכולם יחד נעשים מציאות אחת ד"קהל גדול"[139], ועד למנין העשירי, ביחד עם השירה העשירית והפרה העשירית ("העשירי יהי' קודש"[140]), ע"י "המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר"[141] – שתיכף ומיד ממש רואים שמשיח נמצא כבר בינינו, וכאו"א מראה באצבעו ואומר "הנה זה (המלך המשיח וכבר) בא"[142]. | ובהמשך לזה באים לספר הפקודים – המנין דכל בנ"י וכאו"א מישראל, ע"ד מ"ש[138] "ואתם תלוקטו '''לאחד אחד''' בני ישראל", וכולם יחד נעשים מציאות אחת ד"'''קהל''' גדול"[139], ועד למנין העשירי, ביחד עם השירה העשירית והפרה העשירית ("העשירי יהי' קודש"[140]), ע"י "המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר"[141] – שתיכף ומיד ממש רואים שמשיח נמצא כבר בינינו, וכאו"א מראה באצבעו ואומר "הנה זה (המלך המשיח וכבר) בא"[142]. | ||
ובהמשך לזה באים ל"זמן מתן תורתנו" בתכלית השלימות – בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בבית המקדש ובקדש הקדשים (שבו נמצא הארון עם הלוחות[143], שהם בבחי' "בחוקותי", אותיות החקיקה) – "תורה חדשה מאתי תצא", תורתו של משיח שילמד את כל העם[144], ועד להלימוד מהקב"ה בכבודו ובעצמו ("מאתי" ממש), כמ"ש[145] "לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי", ו"לא[146] יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"[147], תיכף ומיד ממש. | ובהמשך לזה באים ל"זמן מתן תורתנו" בתכלית השלימות – בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בבית המקדש ובקדש הקדשים (שבו נמצא הארון עם הלוחות[143], שהם בבחי' "בחוקותי", אותיות החקיקה) – "תורה חדשה מאתי תצא", תורתו של '''משיח''' שילמד את '''כל העם'''[144], ועד להלימוד מהקב"ה בכבודו ובעצמו ("מאתי" ממש), כמ"ש[145] "לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי", ו"לא[146] יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"[147], תיכף ומיד ממש. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||