קונטרס עץ החיים/הוספה ג

קונטרס עץ החיים
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) זצוקללה"ה נבג"מ נ"ע • מבוא • מפתח
גוף הקונטרס
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג
הוספות
הוספה א • הוספה ב • הוספה ג

הוספה ג.

(מכתב כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע)

ב"ה

כבוד ידידיי אנ"ש ווח"ס ונכבדים יר"א כו' די בכל אתר ואתר ד' עליהם יחיו.

אחדשה"ט. אחיי ורעיי שמעו אלי וישמע אליכם ה'

כבר מלתי אמורה בקונטרס עץ החיים בענין הכרח לימוד פנימיות התורה ואין האדם יוצא ידי חובתו כלפי שמיא בלמוד חיצוניות התורה לבד, לפי שהתורה בכל ההלכות הערוכות לפנינו, נתלבשה בענינים גשמיים, ואינו נראה ונגלה בה האור האלקי, ומצד ההתעסקות בהענינים הגשמיים, ובשכל והשגה גשמיות, יכול לשכוח ח"ו על ה' נותן התורה, וישכח שהיא חכמתו ורצונו ית'.

ופנימיות העניין בזה הוא להיות דתושבע"פ הוא אילנא דטו"ר, ולא שהתורה עצמה היא ח"ו אילנא דטו"ר, כי אם מצד ההתלבשות שנתלבשה בטו"ר לברר בירורים, וכמו להבדיל בין הטמא ובין הטהור והאסור ומותר ונתלבשה בטענות של שקר לברר האמת מתוך השקר והוא להפריד הרע מן הטוב ולדחותו ולברר את הטוב להעלותו למעלה כו'.

ומצד התלבשות זאת רבו בה ההעלמות וההסתרים המעלימים על האור האלקי וכאשר אינו נרגש האור האלקי שבה, יכול להדבק בהרע ה"ו וכמו מי שמוציא הלכה שאינה אמיתית, שזהו מצד העלמת האור (דבשופטני לא עסקינן היינו במי שבכוונה מעוות דרכו כו' ר"ל) (וכידוע דכללות ענין היגיעה בתורה הוא שנתחדש על ידי הכאת הסלע, דהרי נאמר ודברתם אל הסלע ואמרז"ל שנה עליו פרק אחד, ואז הי' מאיר אור האמת בתורה בגילוי ולא הי' צריכים ליגיעה כלל וכמ"ש בת"ז תי' כ"א דנ"ג ב', וע"י ההכאה ירדה התורה ונתלבשה בלבושים המעלימים וצריכים יגיעה רבה לבא אל האמת כו' וכמ"ש במ"א) וכנודע דתלמוד בבלי נק' חשך וכמ"ש במחשכים הושיבני ואמרז"ל זה תלמוד בבלי מפני ריבוי ההעלמות בריבוי קושיות וסתירות, שבנקל יכול ליפול בטעות ולהוציא הלכה שאינה אמיתית (וכאשר בתלמוד בבלי בא אל אמיתתא אדרבה יש בזה יתרון אור כו' וכמ"ש במ"א).

וכן הוא בכחות מצד הלבושים המעלימים ומצד העלם והסתר אור נפשו האלקית יכול להדבק ח"ו בהרע, שנעשה בבחי' ישות וגסות הרוח על ידי עסק תורתו, שזה היפך הכונה לגמרי בעסק התורה, ולא די שאינו מברר ומדחה את הרע אדרבה מגביר את הרע ר"ל, והו"ע ולמשמאילים בה כו' כי שמן ימינו יקרא שהו"ע האהבה והביטול בבחי' הנחת עצמותו שנעשה ע"י התורה כו' (עמ"ש בלק"ת סד"ה בהעלותך הא') וההיפך מזה הו"ע ולמשמאילים בה ר"ל שמוריד נפשו ומוריד תורתו כו'.

ועיקר הדבר הזה הוא בזמן הגלות שהחשך יכסה ארץ, שהנה"א נעלם ונסתר מאד בלבושי הנה"ב ואפשר י"ל שגם אור התורה הוא בהעלם יותר בזה"ג ועמ"ש בלקו"ת ד"ה ואהי' אצלו אמון פ"ד בענין וימינך מקרב חיקך כלה חוקך כתי' שלא תהא מלובשת ומתעלמת בתורה כו' והתגלות אה"ר בזמה"ג הוא ע"י פנימי' התורה, ועמ"ש בד"ה ושמע אבי' את נדרה שההתגלות היא ע"י דקדוקי סופרים, ועמ"ש בד"ה ושאבתם מים דרוה"ב בענין דברי סופרים דתושבע"פ שרשה מבחי' חכמה, ולפ"ז י"ל דבד"פ בפנימיות התורה הו"ע לימוד החסידות כו' וכמ"ש במ"א.

ואשר ע"כ ההכרח הוא לצרף ולחבר גליא שבתורה באילנא דחייא דהיינו פנימיות התורה שלא ירדה ולא נתלבשה בדברים הגשמיים, אדרבא היא מדברת בענינים רוחניים בסדר השתל' ונראה ונרגש בה האור האלקי, והיא כנשמה לגוף אל חיצוניות התורה.

וגם הלא זה כל האדם להיות עבודה שבלב להאיר ולגלות אור נפשו האלקית, ולתקן מעשיו לזכך גופו ונפשו הטבעית כו', שזהו ע"י פנימיות התורה וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח ומביאה ללב שלם כו'.

וגם עסק התורה הלא צ"ל באהוי"ר ואורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחית לעילא, אשר כ"ז הוא ע"י פנימי' התורה כו'.

וזהו הטעם אשר פנימיות התורה נתגלה בדורות האחרונים דוקא, וכמ"ש באגה"ק סי' כ"ו בשם האריז"ל דעתה דוקא מצוה לגלות פנימיות התורה כו', ולכאו' וכי עתה הוא דאכשור דרא יותר מכמו בדורות הקודמים.

אלא אדרבא מפני שנתרבו ההסתרים ביותר, ע"כ מוכרח יותר תלמוד דפנימיות התורה, דבדורות הראשונים מצד מעלת נשמתם שהיו נשמות גבוהות ולא היו נתפסים בגשם שהי' מאיר בהם אור נשמתם גם בחיצוניות ראו אור ה' שבה, ולאורה נסעו והלכו מדרגא לדרגא כו', ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, פי' בן חורין הוא חירות מהיצה"ר ושעבוד הגוף ונה"ב (שז"ע השעבוד כמ"ש בתו"א ד"ה מים רבים בפ' נח).

משא"כ בדורות האחרונים בנשמות נמוכות ונתפסים בגשם, שבאה הנשמה וכן התורה בריבוי העלמות והסתרים ואינם רואים כלל את האור כי טוב אין טוב אלא תורה כו' וע"כ מוכרחים לפנימיות התורה אשר יסודתה בהררי קדש פנימיות ח"ע בחי' תעלומות חכ' כו', אשר לא נתלבשה ולא נסתתרה בלבושים המעלימים והמסתירים ונראה ונגלה בה האור כי טוב ועמ"ש בתו"א ד"ה כי אתה נרי בהענין והוי' יגי' חשכי כו'.

וכמו בלוחות שניות שנתוספה ריבוי תורה שזהו דוקא מפני שירדו במדרינתן, ע"כ צריכים לריבוי תורה ששרשה במדרגה גבוה יותר, (וכמ"ש במ"א שהתגלות הפרטים שרש ההמשכה היא ממדרגה גבוה הרבה יותר מן הכלל כו') ונא' ע"ז ויגד לך תעלומות חכ' כי כפלים כו' וכמ"ש במ"א.

וכן הוא בזה"ג דור אחר דור, הנה בכדי להאיר החשך הגס צ"ל אור גדול יותר, והו"ע פנימיות התורה שמאיר בה האור שלא בבחי' הסתר כו', ובאור זה דוקא נחי' גם בעסק חיצוניות התורה, ובכל דרכנו נדעהו, שנדע את ה', ומה ה' דורש מאתנו, הן בתפלה והן בעסק התורה ובקיום המצות והנהגת כל היום בכל פרטי מעשנו וכאשר נתבאר כ"ז באר היטב בקונטרס הנ"ל.

ב) והנה עוד בשנים הקודמות התאונן כ"ק אדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"ם (בהקדמת ד"ח) על מיעוט עסק החסידות ואנן מה נענה אבתרי' בעתים אלו אשר כמעט נעדר העסק לגמרי ורק א' בעיר כו' אשר ינדבו לבו ללמוד דא"ח לפרקים ועתים רחוקים כמו בש"ק קודם התפלה לטעום טעם מעץ חיים, וגם אז הנה בדד יושב בלי חבר וריע, ולומד רק בהשקפה כמו שמעביר על הסדרא ואינו מגיע לעומקן ואמיתתן של הדברים, כמו בלמוד חברים יחד אשר איש יחד פני רעהו. ומשתדלים להבין ולהשיג הדברים הדק היטב באמיתית הכונה. וגם באים לתוכן הענין היוצא מזה בעבודה שבלב, שזהו תכלית אמיתית הכונה, לא כן בלימוד ביחידות ברובן של בנ"א שאין בזה שום אור וחיות כלל, והתעיף עיניך בו ואיננו שמיד יוצאים הדברים ממחו ולבו ואין בזה שום בכן ושום תכלית לעבודה שבלב בפועל.

וגם אם יתעורר לבבו להתפלל בש"ק אחר הלימוד הנ"ל, לא ימצא בעצמו מה לחשב במה להתבונן ועם מה להתפלל כאלו לא למד כלל, לפי שבאמת הלמוד הוא כאלו אינו כו'.

ואוי לעינים אשר כך רואות עזיבה כזאת, אנחנו אשר בחסדו ית' חסד חנם נתן לנו חמדה גנוזה חמדה יקרה תורת הבעש"ט ז"ל, אשר נתגלה לנו, בעצם מהרה כעצם השמים לטוהר כו' ע"י רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ.

בדורות הראשונים נתקרבו בהאור הגדול באשתדלותא רב וסני ובאתדכאותא דגרמי' כו' ובערה בהם אש ה' שלהבת י"ה בבחי' אור המאיר לעצמו ואור המאיר לזולתו וכולם חיו בה בחיות פנימי ועצמי.

ומה מאד ידאב הלב לראות אחרת בדורותינו אלה אשר כמעט נעלמה מעין כל חי, וביותר יכאב הלב על אחינו אשר יחסרו ח"ו הטובה הזאת, אבן יקרה הנתלה בצוארינו, לא נהנה לאורה ח"ו.

והלא עלינו ליתן חשבון לנפשנו, אנחנו אשר זכינו להיות תלמידי רבותינו הק' הרי מחויבים אנחנו בלימוד תורתם הק' חידוש תורה שנתחדשה על ידם, וכמו שהחובה על כאו"א מישראל לעסק בתורה, כן עלינו שכם אחד על אחינו החובה לעסק בלמוד החסידות, ובהעדר למוד החסידות במה אנחנו חסידים, ובמה אנחנו מקושרים לרבותינו הק' וחלילה חלילה לנו שלא לקבל את הטוב אשר גמלנו ה' ופנימיות אור תורתו הק' נטע בתוכנו ע"י עבדיו הנאמנים הק' זצוקללה"ה נבג"מ, ומה נאמר ביום שידובר בנו כו'.

ג) וזה גם כן גרמא בנזקין בהעדר העבודה עבודה שבלב זו תפלה אשר זה תכלית כונת החסידות לעבוד את ה' עבודה שלמה במוח ולב בהתעוררות אהוי"ר כל חד וחד לפום שיעורא דילי'.

והשיעור הוא ענין הידיעה והשגה וההתבוננות אלקי כו', וכמ"ש בלקו"ת פרשת מטות ד"ה עיני כל בפי' מאה"ז ע"פ נודע בשערים לפום מה דמשער בלבו כו', ולפי"ע ההשגה וההתבוננות בערך הזה הוא ההתעוררות באהוי"ר כו'.

אשר גם בדורותנו אלה מחויבים אנחנו בזה, ואדרבא בעקבות משיחא שאין תורתנו קבע עיקר העבודה היא התפלה וכמ"ש באגה"ק בקו"א בד"ה הנה לא טובה השמועה, ומבואר שם שהיא חובה של תורה ממש והיינו להתבונן בתפלה בפסוד"ז וברכות ק"ש בעומק הדעת ולעורר האהבה המסותרת שתחי' בהתגלות הלב כו'.

ועי"ז פועל בירור וזיכוך כחות הטבעים דנה"ב (כמ"ש באגה"ק הנ"ל) שלא להמשך אחרי התאוות ותענוגי העולם, ושלא יהי' העולם תופס מקום כ"כ, ומכ"ש שלא להיות משוקע בזה ח"ו הן בעסק מ"מ והן בכל עניני הגוף והחומרי, ואדרבא יגביר הצורה על החומר שתכלית חפצו יהי' באלקות ועניני אלקות דהיינו תורה ומצות, ועניני הגשמיים יהיו בדרך טפל ובלא לב ולב.

והיינו שגם בהנה"ב זאָל אַזוי רעכט ווערען ובכל דבר יהי' תכלית כוונתו לש"ש כו' אשר כל אלה לא רחוקה היא כו' וקרוב הדבר מאד לכאו"א גם עתה, ובפרט לפמ"ש באגה"ק הנ"ל שזה עיקר העבודה בעקבות משיחא, ואין הקב"ה בא בטרוניא כו' וכמ"ש מזה בקונטרס הנ"ל.

וכ"ז הוא דוקא כשעוסקים בלמוד החסידות וכמ"ש באגה"ק הנ"ל בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח ומביאה ללב שלם כו'. וע"פ פשוט הוא שהרי צריכים לידע את הענינים במה להתבונן ואיך להתבונן, ואז יוכל להתעורר באהוי"ר כו' וכמ"ש בר"ח שצריכים לידע את הנאהב ועי"ז תהי' האהבה, וכן ביראה וכמ"ש בקונטרס הנ"ל.

ופנימיות הענין הוא שלבד הידיעה הנ"ל שבלא זה הרי א"א לשום דבר להיות (וכמו שא"א לסוחר לסחור בלא סחורה, ועל התורה נאמר כי טוב סחרה כו' והרח"ו ז"ל בהקדמת שער ההקדמות כ' וז"ל ונק' תורה ע"ש הוראה שהיא להורות על בוראה ית' מה הוא ומה ענינו עכ"ל) הנה הלמוד הזה כשלומדים כדבעי ה"ה מביא לידי עבודה שבלב, מפני האור האלקי שמאיר ונגלה בזה, והוא המגלה כחות הנה"א, ועי"ז בא לידי עבודה אמיתית כו'.

ד) והנה עוד באיזה שנים מקודם היו אברכים גם מבעלי מסחר שהיו מאריכים בתפלה בש"ק עכ"פ, אשר לבד השעה טובה הזאת בעמדם לפני ד' בתפלה בהתעוררות הלב במקצת עכ"פ הנה נשאר מזה רושם קצת על כל השבוע ועתה כמעט שזה נכחד לגמרי.

וידעתי את מכאוב עמנו אשר רבים לבם עוד יכאב ע"ז, ומצדיקים א"ע בטענות שונות ומהם ששוקלים דבר נגד דבר, וחושבים שיש בזה ענין לשם שמים, ומה שמפסידים כאן מרויחים במקום אחר, וא"א לפרט הדברים, אבל ידעו נאמנה שכ"ז הן טענות ודרכים של שקר, ויצא שכרם בהפסדם, וסוף סוף אין עבודה ומתגשם ומתעבה ומתרחק כו'.

אך גם הפנוים מעסק כמו האנשים הסמוכים על שולחן אביהם וגם המלמדים והזקנים רובם ככולם מסתפקים במה שמתפללים עם הצבור הן בחול והן בש"ק ויו"ט, ואינם נותנים נפשם כלל על העבודה המוכרחת ונחוצה להם בנפשם ממש.

(וגם זו רעה חולי בשנים אלו אשר האברכים אחר החתונה אינם רוצים לאכל משל אביהם ומיד מטרידין עצמם במסחר (ועל פי הרוב מחפשים בתחלה ענינים כאלו).

וזה רק מצד הנהוג כך בדור הזה להיות יש ודבר בפ"ע, ומהם שיש להם טעמים ע"ז אך הרצון קדום אל הטעם (וכמ"ש בד"ה החלצו, רנ"ט).

אבל הכי בשביל זה נברא האדם בעולם לאכול ולשתות ולעשות מסחר, והלא כאו"א צריך לחפש ולהגיע אל התכלית היינו תכלית בריאתו בעולם.

וכמ"ש העיקרים דתכלית כל דבר הוא להגיע לשלמעלה ממנו, ותכלית הדומם שיהי' ממנו הצומח. ותכלית הצומח הוא שנכלל בחי ותכלית החי הוא כשנכלל במדבר ותכלית המדבר הוא הדבקות באלקות כו'.

והלא בימי עלומיו עכ"פ צריך לנחול כבוד בנפשו, אין כבוד אלא תורה ועבודת ה' דאז הנה גם כשילך אח"כ בעניני העולם לא יסור טעמו וליחו ממנו.

והעדר העבודה מורגש עוד יותר מהעדר הלמוד, ומעט מזעיר המה העוסקים בעבודה, ואם ימצא מי שמאריך בתפלה קצת, קלא אית לי' ואלו לאלו ממללים ראו זה מתפלל, (וזה מכביד עוד על המתפלל) אשר תמורת זה הי' להם יותר ויותר לדבר על העדר התפלה, היינו על העדר עבודה שבלב.

והסיבה על כל זה הוא העדר למוד החסידות ואם הי' לומדים חסידות בלמוד הנרצה הי' ג"כ עבודה נכונה, וזה בזה תלוי.

ה) והנה בשנים האחרונות בכמה עיירות קבעו אנ"ש שיעורי למודים בגפ"ת בכנופי' בביהכנ"ס, ודאי טוב ויפה הדבר הזה ויישר חילם.

אבל בזה אינם יוצאים כלל ידי חובתם בעסק החסידות ועבודה זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, דשניהם צריכים להיות (ועסק החסידות הוא בכלל עבודה, כי היא המביאה לידי עבודה כנ"ל) ועכשיו העיקר היא העבודה וכמשנת"ל בשם האגה"ק בקו"א.

ובודאי צריך להיות למוד הנגלה (וכמ"ש בקונטרס הנ"ל דזמן הלמוד צ"ל בנגלה יותר והוא מהמבואר באגה"ק סי' כ"ו) אבל דוקא כאשר אתה עמה יהי' למוד החסידות והעבודה עפ"י החסידות, והן זהו עיקר העבודה בעקבות משיחא, ומפני שגם ללמוד הנגלה בכדי שיהי' באופן הנרצה מוכרח לזה עסק החסידות וכאשר מבואר בקונטרס הנ"ל.

ובדרך הלצה אמרתי אשר בהשלשה עמודים שעליהם העולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח, על הגמ"ח הסכים הנה"ב מכבר, ובשנים אלו הסכים ג"כ על התורה כי גם זה אינו מפריע אותו מעבודתו עבודת פרך ר"ל שמעביד את האדם, רק את העבודה אינו מניח לפי שזה הוא נגדו ולעומתו ממש כו' וכן הוא גם כן בעסק החסידות שבכלל עבודה נחשב כנ"ל.

ובין כה וכה יעברו הימים והשנים ללא תורה ולא עבודה והדבר מתעלם ומתחלש יותר, ומה יהי' הסוף מזה.

ו) ועל כן על כל הדברים האלה, אתם ידידי ה' חזקו ואמצו ויתקיימו בכם ובזרעכם נחלת קדוש ישראל אביכם, נחלה בלי מצרים אשר הנחלנו רבותינו הק'.

התעוררו והתעודדו בכל עיר ועיר קטנה וגדולה לקבוע למודים בחסידות באסיפה וקיבוץ יחד, בזמן מיוחד ובמקום מיוחד, בבית הכנסת מקום תלפיות שהכל פונים אליו.

ואל יביטו על מיעוט המתאספים טוב כשיהיו שנים או שלשה יחד, ובזמן לא רב יאספו אליהם אי"ה הרבה, ואחריתם ישנה בעזרתו ית'.

ובעיירות גדולות יקבעו למודים באיזה בתי כנסיות, למען יהיו סמוכים ונראים להמתפללים בבתי כנסיות אלו ויתחברו אליהם אי"ה.

ז) וחוק קבוע יהי' ללמוד בכל יום ויום פרק תניא בין מנחה למעריב או תיכף אחר תפלת ערבית, והאומר את הפ' תניא לא יחכם בהתחכמות של סכלות להרחיב בו הדיבור, לדקדק בתיבותיו ואותיותיו ולהשכיל בהם השכלות הבדוים מלבו.

ולהשומעים לי אני מזהיר בזה הזהרה גדולה שלא ללמוד תניא באופן זה.

ידוע ומפורסם הוא שאין לך תיבה ואות בתניא שאין בהם תילי תילים של כוונות בעמקי סתרי התורה אבל זה הי' ידוע רק לרבותינו הק' ומביאורי כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ על איזה פרקים יכולים להוציא איזה דברים בהבנת התניא ולא עלינו היא המלאכה הזאת.

ואם הי' בכחי כמעט הייתי אוסר באיסור גמור להשכיל השכלות בתניא כי לבד זאת שלא יגיעו לעומקן ואמיתתן של הדברים וקרוב יותר שאין האמת כן בכוונתו הק', הנה זה גורם הפסק הלמוד וגם מוציא את לימוד התני' מכוונתו האמיתית.

ואם גדולי החסידים נ"ע למדו תני' באופן כזה, ודאי הי' להם בזה דברי קבלה, ובד"כ אין אנו מדברים אודותם, והם יושבים בג"ע ונהנין מזיו תורתן ועבודתן כו'.

ורק בעניני עבודה יכולים להרחיב הדיבור בלמוד התני' כאשר מפורש שמעתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ אשר עניני עבודה שיכולים לקשר בדברי התניא, עם היות שאין זה הכוונה האמיתית בהדברים האלו, מותר לדבר ולהרחיב בהם הדבור.

ומכל פרק צריכים ליקח (ארויס נעמען) תוכן הענין אם יש בו דרך עבודה או התבוננות פרטיות או עצה פרטית.

ולבד זה לקבוע זמן על למוד לק"ת וכה"ג בליל ה וליל ש"ק (או קודם אור הבקר או ביום ש"ק) ומוש"ק, באלו הג' זמנים יהי' חק קבוע בל"ג ללמוד יחד איזה שעות רצופות.

וכל דרוש יחזרו עליו עוד הפעם, ואם הענין דורש יחזרו עליו כמה פעמים.

וטוב לקבוע זמן ללמוד גם באחד מימי אמצע השבוע.

ובכל עיר ועיר יעשו בזה תקנות בתוקף קיום הדבר ויכתבו בספר כל המתנדבים לבא אל הלמוד.

וגם יאספו ביניהם איזה סכום מעות שיהי' שמן למאור וכה"ג למען שלא יהי' שום מניעה ועיכוב ח"ו אל הלמוד.

ויהי' חובה על הרב והשובי"ם והמלמדים והאברכים שיבואו אל הלמוד בכל הזמנים האלו ומי שלא יבא יענש ע"ז.

וש"ק אחר המנחה ידברו דא"ח בע"פ אם הרב או אחר מהיודעים לדבר, והמדבר יכין עצמו ללמוד תחלה היטב ולהבין הדברים לעצמו ואיך להביאם אל הזולת, ויכלכל דבריו באופן שיהי' מובן הענין להשומעים ויסדר הדברים בסדר נכון ויכוון הדברים לעצמו, ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב כו'.

והתקנות שיעשו בזה בכל עיר ועיר כנז' לעיל טוב שיהיו קבועים על כותלי בית הכנסת.

ובכל יומא דפגרא יתאספו בביהכנ"ס וידברו ביניהם בעניני עבודה איש את רעהו יעזרו ויחזקו לעבוד את ה' ולתקן נפשם כו'.

והשי"ת יהי' בעזרנו לבוא ולהגיע אל שלימות כוונת רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ ואור תורתם הק' יאיר פנימיות נפשנו ונזכה לביאת ג"צ בב"א.

כ"ד אוהבם וידידם אמת החפץ בחייהם והצלחתם מקווה ומצפה לראות בקרב בהרמת קרנם ברו"ג, אוהב דבק מאה לעובדי ה' באמת דוי וטובתם

מלונ"ח תכה"י שלום דובער