תקציר משיחת וילך תשנ"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

== תקציר מהתוועדות ש"פ האזינו, י"ג תשרי ה'תשנ"ב ==

<nowiki>*</nowiki> החידוש בשבת זו – שהוא יום ההילולא דאדמו"ר מהר"ש, שהוא ביום י"ג בגי' אחד, שזה קשור ליום השבת שהוא היום 'אחד' ומיוחד. דאע"פ שיום ראשון נק' יום אחד, מ"מ שבת הוא היום אחד והמיוחד '''בפשטות''' כנראה במוחש שמתכוננים אליו מתחילת השבוע. וענין ההילולא בכלל הוא אותו התוכן דיום הש"ק, שענינו של הילולא הוא עלי' והסתלקות, ועד"ז ענינו של שבת הוא שבו נעשה "ויכולו השמים והארץ" – שנעשה עליי בעולם, ועד לבחי' "קדש מילה בגרמי'".

והנה, אע"פ ששבת מקדשא וקיימא מלמעלה (ולא כיו"ט שישראל אינון דקדשינהו ליו"ט) מ"מ ע"י עבודת היהודי הוא מוסיף בעניין השבת, וכמ"ש "לעשות את השבת", שיהודי "עושה" ומוסיף ביום השבת, ועד שמוסיף עונג בהשבת וכמ"ש "'''וקראת''' לשבת עונג", ש"אין למעלה מעונג", שנוסף על העונג שישנו כבר מלמעלה – מכניס יהודי תענוג נעלה יותר, ובכל פרטי היום. וזהו גם עבודת האדם בכלל, שממשיך בחיי התענוג הנה בעולם, שנוסף על התענוג שנמשך בבריאה '''מלמעלה''', מצד ש"חפץ חסד הוא", שטבע הטוב להיטיב – הנה יהודי ע"י עבודתו ממשיך תענוג '''נעלה יותר'''.  

וזהו הלימוד וההוראה שלמדים מעניין השבת, שיש ליהודי להכניס תענוג בכל פרט ופרט בהבריאה, שזהו ע"י הוספה בתומ"צ מתוך תענוג, שהרי קיום המצות יכול להיות מצד הטעם והסברה, ועד להטעם דלעשות נח"ר לבוראו, ומכאן ההוראה שצ"ל באופן של עונג, שעושה זאת רק מצד האהבה לה', וכמ"ש הרמב"ם שעבודת ה' צ"ל כמו אצל ה"איתן" (אברהם אבינו) שהיתה רק מצד אהבת ה', ועד ל"באהבתה תשגה תמיד".  

וזהו תוכן הפתגם של בעל ההילולא שבכל דבר צ"ל "מלכתחילה אריבער", שהרי זה שבכוחו לפעול הוספה ושלימות בהבריאה שמצד '''הקב"ה''', ה"ז ענין ד"לכתחילה אריבער", וה"אריבער" בכל דבר הוא כשנעשה מתוך תענוג, שהרי אין למעלה מעונג וכנ"ל. וענין זה צ"ל "מלכתחילה", שכבר בתחילת בעבודה, הרי הגישה (דער צוגאנג און שטעל) של יהודי היא (לא בסדר מסודר וכו', אלא) "אריבער" – למעלה מכל הכללים והגבלות ומדידות. וזה נמשך לכל יהודי ע"י הנשיא, ש"הנשיא הוא הכל", ש"מלחמו נתן לדל", ובמיוחד ללומדי תורה, ובמיוחד אלו שלומדים תורתו (בספר תורת־שמואל).  

<nowiki>*</nowiki> כמדובר לעיל נמצאים ביום ההילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש, ובמילא צריך להוסיף בלימוד תורתו היום, ועכ"פ בימים הסמוכים, שהרי אנא נפשי כתבית יהבית, ובמיוחד המאמר ד"ה הצור תמים פעלו תרכ"ז, שזה המאמר הראשון שאמרו בש"פ האזינו בתור נשיא.  

וכאן המקום לעורר ע"ד לנסוע בחוה"מ למקומות רחוקים (בגשמיות או ברוחניות) לשמח יהודים בשמחת ביה"ש, וכן לקחת ד' מינים (באם אין להם), ע"מ לזכות אותם בקיום המצוה, ולעוררם ע"ד הפצת המעינות, ועאכו"כ ע"ד קיום התומ"צ בחיי־היום־יום, ועל הבטחת התורה שאם בחוקותי תלכו וגו', ובמיוחד לשמח אותם, ועד לשמחת הגאולה, ולבוא לשם בניגון ובריקוד שמח, ואין ממה להתבייש. ואם הם ישאלו לשמחה זו מה הוא עושה?! יענו להם הרי הי' כתוב '''בעיתונים''' שמשיח כבר בא, ותומ"י ממש בא ולוקח את כאו"א מאתנו, "ארו עם ענני שמיא", לארה"ק ולירושלים עיה"ק, ולביהמ"ק השלישי. ואע"פ שאחכה לו בכל יום שיבוא ויתירה מזו אחכה לו בכל יום שיבוא בכל יום ובכל רגע מהיום – מ"מ ראינו אצל נשיא דורנו שהכריז ע"ד '''לאלתר לגאולה''' ובאותו יום גופא ייסד ישיבות וכו', ושלח שלוחים למקומות רחוקים (שהנסיעה לשם נמשכת כמה ימים) לייסד מוסדות וכו', וכששאלו אותו היתכן?! ענה שכן הי' הסדר אצל הנשיאים שלפניו, ועד למשה רבינו, וכידוע ביאורו בזה.  

 

'''הוראות לפועל''': * ללמוד מתורתו של בעל יום ההילולא, ובמיוחד המאמר ד"ה הצור תמים תרכ"ז לספק צורכי החג בהרחבה לנזקקים * להוסיף בשמחה בכלל, וכן לנסוע למקומות רחוקים – יחד עם ה"אשת־חבר" והטף – ע"מ לשמח יהודים בשמחת ביה"ש, ולעוררם על הוספה בתומ"צ בחיי־היום־יום, ולזכותם בקיום מצות ד' מינים הכשרים לכל הדעות (ועד (כמנהג חב"ד) להוסיף בהדסים, עכ"פ '''עוד''' ג' הדסים).

 

[היו ג' שיחות, ההתוועדות הסתיימה בשעה 3:40 לערך].