11,477
עריכות
שיחת שמות תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(יצירת דף חדש) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 81: | שורה 81: | ||
והביאור בזה: | והביאור בזה: | ||
שבעים שנה איז אַ שלימות אין חיי האדם – כמ"ש<ref>[[תהלים פרק צ'|תהלים צדי"ק, יו"ד]].</ref> "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". די שלימות באַשטייט דערפון, אַז דער אדם דערגרייכט דעמולט צו דער עבודה פון בירור כל השבע מדות ווי זיי שטייען בשלימות, שבע כלול מעשר (= שבעים). ובפרטיות יותר – גיט מען דעם אדם "שבעים שנה" בכדי צו טאָן די עבודה פון בירור השבע מדות ווי זיי זיינען זיך מתלבש למטה, אין דער נפש הבהמית ("ימי שנותינו בהם", "בהם" לשון בהמה) און פון לעו"ז בכלל (ובכללות – די '''שבעים''' אומות העולם), און דורך דער עבודה דערגרייכט ער די שלימות פון שבעים, בחי' עי"ן דקדושה, ראי' אין אלקות, ביז די שלימות בזה לעתיד לבוא<ref>ראה בכל זה – ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות – אות עי"ן ע' רפט ואילך. קובץ י"א ניסן שנת הצדי"ק עה"פ ימי שנותינו בהם שבעים שנה (ע' 87 ואילך). וש"נ.</ref>. | שבעים שנה איז אַ שלימות אין חיי האדם – כמ"ש<ref>[[תהלים פרק צ'|תהלים צדי"ק, יו"ד]].</ref> "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". די שלימות באַשטייט דערפון, אַז דער אדם דערגרייכט דעמולט צו דער עבודה פון בירור כל השבע מדות ווי זיי שטייען בשלימות, שבע כלול מעשר (= שבעים). ובפרטיות יותר – גיט מען דעם אדם "שבעים שנה" בכדי צו טאָן די עבודה פון בירור השבע מדות ווי זיי זיינען זיך מתלבש למטה, אין דער נפש הבהמית ("ימי שנותינו בהם", "בהם" לשון בהמה) און פון לעו"ז בכלל (ובכללות – די '''שבעים''' אומות העולם), און דורך דער עבודה דערגרייכט ער די שלימות פון שבעים, בחי' עי"ן דקדושה, ראי' אין אלקות, ביז די שלימות בזה לעתיד לבוא<ref name=":4">ראה בכל זה – ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות – אות עי"ן ע' רפט ואילך. קובץ י"א ניסן שנת הצדי"ק עה"פ ימי שנותינו בהם שבעים שנה (ע' 87 ואילך). וש"נ.</ref>. | ||
ועד"ז י"ל בנוגע צו "הרי אני כבן שבעים שנה" פון ראב"ע הנשיא: בכדי צו ווערן אַ נשיא האָט ער געדאַרפט דערגרייכן די שלימות פון "(כ)בן שבעים שנה", דער בירור פון עניני העולם (וועלכע טיילן זיך אויף שבעים, שבעים אומות וכו'). און דאָס האָט אים געגעבן דעם כח אַז ביי אים זאָל ווערן "זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות", אַז מ'זאָל קענען אויפטאָן דעם ענין פון יציאת מצרים (די גאולה ממיצרים וגבולים) אפילו שטייענדיק אין אַ מצב של תחתון ("לילות"), נוסף אויף דער עבודה בזה בכל יום ויום, ביז אויך – "כל ימי חייך להביא לימות המשיח"<ref>ולהעיר מיחוס ראב"ע שהוא "עשירי לעזרא" (ובירושלמי יבמות פ"א ה"ו, שהעיד עליו ר' דוסא בן הרכינס ש"עינוי ("כלומר מראיתו ותואר פניו" – פני משה) דמיין לדידי'" (לעזרא)), והרי בנוגע לעזרא איתא במדרש (הובא בפרש"י יחזקאל מג, יא. פתיחת התויו"ט למס' עדיות. וראה ברכות ד, סע"א) דראוי הי' הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל אלא שגרם החטא (ע"ד שהי' בזמן יצי"מ, כנ"ל ס"ה).</ref>, (מעין) דעם עילוי פון דער גאולה השלימה<ref>ראה קול סופר על המשנה ברכות שם (יב, סע"ב), שמפרש "זכיתי" מלשון "זכו", ע"פ מאחז"ל (סנהדרין צח, א) עה"פ (ישעי' ס, כב) "בעתה אחישנה" – "זכו אחישנה", ע"ד שאמר הקב"ה "נצחוני בני נצחוני" (ב"מ נט, ב), "וזה זכו, אם יגיעו בני ישראל למדרגה לנצח ברצונם את השכינה ע"ד מי מושל בי צדיק, הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו (ראה מו"ק טז, ב), אז אחישנה".</ref>, ווען עס ווערט (שלימות הבירור פון אַלע שבעים אומות כו', און) דעם גילוי פון שבעים<ref>להעיר מדברי ראב"ע שימות המשיח '''שבעים שנה''' (סנהדרין צט, א).</ref>, עי"ן דלמעלה, "והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ.</ref>, ובאופן אַז אלקות שטייט בגלוי בכל העולם, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"<ref>שם מ, ה.</ref>. | ועד"ז י"ל בנוגע צו "הרי אני כבן שבעים שנה" פון ראב"ע הנשיא: בכדי צו ווערן אַ נשיא האָט ער געדאַרפט דערגרייכן די שלימות פון "(כ)בן שבעים שנה", דער בירור פון עניני העולם (וועלכע טיילן זיך אויף שבעים, שבעים אומות וכו'). און דאָס האָט אים געגעבן דעם כח אַז ביי אים זאָל ווערן "זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות", אַז מ'זאָל קענען אויפטאָן דעם ענין פון יציאת מצרים (די גאולה ממיצרים וגבולים) אפילו שטייענדיק אין אַ מצב של תחתון ("לילות"), נוסף אויף דער עבודה בזה בכל יום ויום, ביז אויך – "כל ימי חייך להביא לימות המשיח"<ref>ולהעיר מיחוס ראב"ע שהוא "עשירי לעזרא" (ובירושלמי יבמות פ"א ה"ו, שהעיד עליו ר' דוסא בן הרכינס ש"עינוי ("כלומר מראיתו ותואר פניו" – פני משה) דמיין לדידי'" (לעזרא)), והרי בנוגע לעזרא איתא במדרש (הובא בפרש"י יחזקאל מג, יא. פתיחת התויו"ט למס' עדיות. וראה ברכות ד, סע"א) דראוי הי' הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל אלא שגרם החטא (ע"ד שהי' בזמן יצי"מ, כנ"ל ס"ה).</ref>, (מעין) דעם עילוי פון דער גאולה השלימה<ref>ראה קול סופר על המשנה ברכות שם (יב, סע"ב), שמפרש "זכיתי" מלשון "זכו", ע"פ מאחז"ל (סנהדרין צח, א) עה"פ (ישעי' ס, כב) "בעתה אחישנה" – "זכו אחישנה", ע"ד שאמר הקב"ה "נצחוני בני נצחוני" (ב"מ נט, ב), "וזה זכו, אם יגיעו בני ישראל למדרגה לנצח ברצונם את השכינה ע"ד מי מושל בי צדיק, הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו (ראה מו"ק טז, ב), אז אחישנה".</ref>, ווען עס ווערט (שלימות הבירור פון אַלע שבעים אומות כו', און) דעם גילוי פון שבעים<ref>להעיר מדברי ראב"ע שימות המשיח '''שבעים שנה''' (סנהדרין צט, א).</ref>, עי"ן דלמעלה, "והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ.</ref>, ובאופן אַז אלקות שטייט בגלוי בכל העולם, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"<ref>שם מ, ה.</ref>. | ||
| שורה 96: | שורה 96: | ||
און דאָס איז מרומז אין דעם וואָס "ואף '''רבן גמליאל''' לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת", אַז (ראב"ע טוט אויף אַז) אויך ר"ג – וואָס דרגת עבודתו איז פאַרבונדן מיט ימות המשיח (כנ"ל) – איז '''מסכים''' ומסייע צו דעם סדר ההנהגה פון ראב"ע, אַז "נתנה להם רשות לתלמידים ליכנס לבית המדרש". | און דאָס איז מרומז אין דעם וואָס "ואף '''רבן גמליאל''' לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת", אַז (ראב"ע טוט אויף אַז) אויך ר"ג – וואָס דרגת עבודתו איז פאַרבונדן מיט ימות המשיח (כנ"ל) – איז '''מסכים''' ומסייע צו דעם סדר ההנהגה פון ראב"ע, אַז "נתנה להם רשות לתלמידים ליכנס לבית המדרש". | ||
י. ויש להוסיף ביאור אויך אין דעם וואָס די משנה הנ"ל איז אין סוף פרק קמא פון מסכת ברכות: די התחלה פון (פרק ראשון) מסכת ברכות איז "מאימתי קורין את שמע בערבין", וואָס דאָס באַדייט (בעבודה רוחנית) די פעולה פון קריאת שמע (קבלת עול מלכות שמים<ref>ברכות רפ"ב.</ref>, ובאופן פון "מאימתי" מלשון אימה<ref>כפירוש ר"א המלאך בעת למדו משנה זו עם רבינו הזקן (ראה גם סה"ש תש"ד ע' 66. סה"מ תש"י ע' 138). – וכהפס"ד שק"ש צ"ל "בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה" (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס סא. ועד"ז בטושו"ע שם. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 71 בהערות).</ref>) אפילו "בערבין", אין חושך הלילה והגלות; און דאָס איז דער תוכן בסוף הפרק – וואָס "נעוץ סופן בתחלתן"<ref>ס' יצירה פ"א מ"ז.</ref> – אַז "מזכירין יציאת מצרים בלילות" (בקריאת שמע), וואָס יציאת מצרים איז "דבר אחד ממש"<ref name=":5">[[לקוטי אמרים פרק מ"ז|תניא ספמ"ז]].</ref> מיט קריאת שמע, "ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דוקא אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות ק"ש כו'"<ref name=":5" />. | |||
וע"פ הכלל הנ"ל פון "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" האָט עס אַ שייכות מיט סיום הש"ס – סיי אין גמרא<ref>מס' נדה.</ref>: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר<ref>חבקוק ג, ו.</ref> הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות", אַז אין "הליכות עולם" איז מען ממשיך הלכות התורה, ביז די דרגא פון עוה"ב (כולל – בפירושו<ref>ראה רע"ב לסנהדרין ר"פ חלק. מדרש שמואל על מס' אבות בתחלתו.</ref> עולם התחי' לעתיד לבוא); און סיי אין משניות<ref>מס' עוקצין.</ref> – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר<ref>[[תהלים פרק כ"ט|תהלים כט, יא]].</ref> ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (און אויך דער סיום פון גמרא ברכות עצמה איז מיט דעם פסוק), אַז דער אויבערשטער גיט עוז צו אידן (ע"ד "אלעזר בן עזרי'", א־ל עזר בן עזר י־ה), אין עוז אלא תורה<ref>ראה ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמד. שהש"ר פ"ב, ג (ג). מדרש תהלים ל, ג. ועוד. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 444 הערה ד"ה זה.</ref>, ביז אַז עס ווערט "ה' יברך את עמו בשלום", וואָס שלימות ענין השלום (בעולם) איז אין דער גאולה האמיתית והשלימה (כמבואר<ref>שע"ת לאדהאמ"צ נו, א.</ref> בענין "פדה בשלום נפשי"<ref>[[תהלים פרק נ"ה|תהלים נה, יט]].</ref>). | |||
יא. ע"פ הנ"ל איז פאַרשטאַנדיק דער ביאור אין דברי המדרש "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה – על שם גאולת ישראל נזכרו כאן", אע"פ וואָס בפשטות רעדט זיך עס וועגן די ירידה פון "הבאים מצרימה": | |||
"מזכירין יציאת מצרים בלילות" באַדייט אַז דער אמת'ער ענין פון "הבאים מצרימה", די ירידה אין חושך הגלות ("לילות"), איז – "גאולת ישראל" ("יציאת מצרים"), ביז – "להביא לימות המשיח" (דער ענין אמיתי פון יציאת מצרים), כנ"ל. און דעריבער איז "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן" – ווייל די כוונה איז, אַז אין דעם מצב פון "הבאים מצרימה", אין מיצרים וגבולים, זאָל מען אויפטאָן און מגלה זיין ווי דאָס איז (ניט נאָר בשביל הגאולה, נאָר אַז דאָס גופא איז) "(על שם) גאולת ישראל", ביז (על שם) די גאולה האמיתית והשלימה. | |||
ולהוסיף, אַז "בני ישראל הבאים מצרימה" זיינען געווען "'''שבעים''' נפש"<ref name=":6">פרשתנו א, ה.</ref>. ויש לומר אַז אין דעם איז מרומז ווי די עבודה באַשטייט אין דעם אַז אויך אין "הבאים מצרימה", אין גלות צווישן די שבעים אומות (וואָס זיינען כנגד די שבעים נפש<ref>ראה פרש"י האזינו לב, ח.</ref>), זאָל מען מגלה זיין "גאולת ישראל". וואָס דער כח אויף דאָס אויפטאָן קומט פון די "שבעים נפש" ("יוצאי ירך יעקב"<ref name=":6">פרשתנו א, ה.</ref>), ע"ד ווי ראב"ע "כבן שבעים שנה" גיט דעם כח אויף "מזכירין יצי"מ בלילות" ביז "להביא לימות המשיח", צו דערגרייכן דעם עי"ן רבתי פון קריאת שמע (וואו מ'איז מזכיר יצי"מ)<ref name=":4" />. | |||
און דערפון איז מובן אויך דער לימוד פון דעם מדרש צו אידן: מ'זאָל וויסן זיין, אַז אפילו זייענדיק אין גלות, איז נוסף אויף דעם אַז אידן בלייבן קיים בתכלית השלימות כמובן ופשוט, וכמרומז אויך בסוף פ' ויחי – "ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים", וואָס "ויחנטו" איז בכדי דער גוף זאָל בלייבן קיים – איז "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" מוסיף נאָכמער, אַז "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן": נוסף אויף דעם וואָס אידן בלייבן גאַנץ אַלס נשמות בגופים בחיים גשמיים וחיים רוחניים גם יחד, אַ נשמה בריאה בגוף בריא, בתכלית השלימות, שטייען זיי אין אַ מצב (ניט נאָר וואָס פירט צו דער גאולה, נאָר נאָכמער – אַ מצב פון) "גאולת ישראל", ביז – "כל ימי חייך להביא לימות המשיח". וכדלקמן. | |||
יב. דערמיט קען מען אויך פאַרשטיין די שייכות פון פ' שמות מיט כ"ף טבת<ref>כדברי השל"ה (חלק תושב"כ ר"פ וישב – רצז, א), ש"המועדים של כל השנה . . בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן כו'".</ref>, דער יום ההילולא פון דעם רמב"ם<ref>ראה לקו"ש חכ"ו ע' 26. וש"נ.</ref>, וואָס קומט אויס אַלעמאָל בסמיכות צו פ' שמות, ובשנה זו – קומט עס אויס בערב שבת פ' שמות. | |||
ובפרט ע"פ הידוע, אַז די אכילה פון דעם שבת קומט דורך דער עבודה וטירחא בערב שבת, כמאחז"ל<ref>ע"ז ג, סע"ב.</ref> "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", איז פאַרשטאַנדיק אַז ס'איז דאָ אַ שייכות צווישן דעם יום ההילולא פון דעם רמב"ם מיט דער פרשה אין תורה פון דעם שבת, פ' שמות. און נאָכמער: די "אכילה" פון דעם שבת קומט דורך דער עבודה (טירחא) פון דעם (יום ההילולא של ה)רמב"ם בערב שבת. | |||
דער ענין אין דעם: | |||
באַ דעם רמב"ם זעט מען בגלוי ווי זייענדיק אין אַ מצב פון "הבאים מצרימה" האָט ער דאָרט אויפגעטאָן (באופן השייך בזמנו) דעם ענין פון "גאולת ישראל", סיי אַ גאולה רוחנית בערך צו חושך הגלות וואָס איז דעמולט געווען (בדוגמא צו יציאת מצרים אויך אין אַ מצב פון "לילות"), און סיי אַ כח והכנה צו דער גאולה שלימה כפשוטה ("להביא לימות המשיח"), וכמרומז אויך בשם "רמב"ם" – ר"ת "רבות<ref>בא יא, ט.</ref> מופתי בארץ מצרים": | |||
זייענדיק אין מצרים בפשטות האָט דער רמב"ם דאָרט מחבר געווען זיין חיבור הגדול ספר "משנה תורה", ספר "הלכות הלכות" וועלכער איז "מקבץ לתורה שבעל פה כולה"<ref>הקדמת הרמב"ם לספרו היד.</ref>, וואָס דאָס האָט אויפגעטאָן אַ גאולה (יציאת מצרים) אין אַ מצב פון חושך הלילה של גלות – ווי דער רמב"ם שרייבט בהקדמתו בטעם פאַרוואָס ער האָט מחבר געווען זיין חיבור, בכדי צו באַוואָרענען דעם העלם והסתר וואָס איז געוואָרן אין לערנען און פאַרשטיין תורה, וואָס "אותם הפירושים וההלכות והתשובות כו' נתקשו בימינו ואין מבין ענינם כראוי אלא מעט במספר ואין צריך לומר התלמוד עצמו כו'", און דעריבער "ראיתי לחבר דברים המתבררים כו' כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תושבע"פ כולה סדורה בפי כל כו'", | |||
און אַזוי איז געוואָרן בפועל, אַז דער ספר הרמב"ם איז געוואָרן אַ מורה דרך פאַר אידן בכל הדורות, אָנהויבנדיק פון די אידן אין מצרים בדורו של הרמב"ם, ומשם נתפשטו זיינע פסקי הלכות צו אַנדערע ערטער אין וועלט (כידוע פון די אגרות הרמב"ם), ביז – צו אידן אין די דורות שלאחרי זה, כולל אויך – דורך דעם וואָס אַ ריבוי ספרים (אָנהויבנדיק פון דעם שולחן ערוך וכו') זיינען מיוסד אויף ספר הרמב"ם. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||