מאמר וידבר אלוקים אל משה תשל"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר המאמרים מלוקט}}=== פתח דבר ===

קונטרס הזה (מאמר ליום ההילולא דאדמו"ר הזקן - בהוספת מכתב בקשר לל"ג בעומר, הלולא דרשב"י<ref group="*">ראה לקוטי לוי יצחק אגרות (ע' רמט ואילך) - ע"ד הילולא דאדה"ז ודרשב"י, כ"ד טבת וכו'.</ref> הובא לדפוס לפני זמן רב, אלא שמפני סיבות לא הו"ל אז,

וע"פ בקשת רבים עתה - הננו מו"ל בקשר ליום הילולא דאדמו"א הזקן - כ"ד טבת - הבע"ל,

המאמר, המכתב<ref group="*">נדפס גם בלקו"ש ויקרא, כרך ז' (עמ' 341).</ref> וכן המ"מ - הם מכ"ק אדמו"ר שליט"א.

=== בס"ד. כ"ד טבת*<ref group="*">יום ההילולא דכ"ק אדמו"ר הזקן.

וז"ל כ"ק אדמו"ר הצ"צ (נדפס בסיום ה"פסקי דינים" שלו – ברוקלין ה'תשל"ב): "במוש"ק דשמות כ"ג אור לכ"ד טבת כחצות שעה י"א נשבה ארון הקדש מאור ישראל משיח ה' ונתבקש כו'". דיוק ג' לשונות אלו – ארון הקדש, מאור ישראל, משיח ה' – (בינה, חכמה, כתר) נתבאר בארוכה בההתועדות (וראה לקו"ש חט"ז ע' 33 הערה 3).</ref>, ג' פ' וארא, תשל"ב<ref group="*">יצא לאור לקראת כ"ד טבת ה'תשל"ד, "'''כ"ג טבת''', '''ה'תשל"ד'''" (בהוספת מכתב* בקשר לל"ג בעומר, הילולא דרשב"י**).</ref>===

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', ומסיים לכן אמור לבני ישראל אני הוי'<ref>ר"פ וארא.</ref>. וידוע הדיוקים בזה מבעל ההילולא<ref>ראה גם מאמרי אדמו"ר הזקן פרשיות ח"א ס"ע רלח. הוספות ע' 26.</ref>, מהו החידוש באני ה' שבזה מתחיל הדבור וכמו שמבאר וממשיך בכתוב (החידוש באני הוי') שהגם שוארא (גם) אל אברהם אל יצחק ואל יעקב הי' זה רק בא-ל שדי אבל שמי הוי' לא נודעתי להם. גם צריך להבין בכללות תוכן הענין דוארא אל אברהם גו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, שמצד אחד מורה זה על העילוי והחידוש שבמשה לגבי האבות, שדוקא בימי משה נתגלה שמי הוי', משא"כ להאבות לא נתגלה הידיעה וההשגה בשמי הוי', וביחד עם זה איתא במדרש<ref>סנהדרין קא, א.</ref> על פסוק וענין זה (הובא בפרש"י עה"ת<ref>וארא ו, ט.</ref>) שאמר הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין שוארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כו' ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת כו', שלכאורה הרי זה שני ענינים הפכיים. ועד"ז צריך להבין במשארז"ל<ref>ויק"ר פכ"ט, יא.</ref> (הובא בד"ה החודש הזה לכם, ה'ש"ת<ref>סה"מ ה'ש"ת ע' 29.</ref>) בנוגע למשה כל השביעין חביבין, דיש בזה דבר והיפוכו, דכשאומר שהשביעין חביבין הרי זה חביבות יותר מכל אלו שקדמו לו, וביחד עם זה, הרי מזה שאומרים שחביבותו של משה הוא להיותו שביעי, הרי מובן מזה (וכמבואר בד"ה הנ"ל) שחביבותו הוא מצד זה שהוא שביעי לראשון. ובפרט לפי דברי המדרש<ref>דב"ר פ"ב, ז.</ref>, המובא בהמאמר (שם), דבשעה שביקש משה ענין ששייך לגדולים אמר לו הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד, שובמקום גדולים קאי על אברהם.

ויובן בהקדים, דהנה ידוע המאמר של בעל ההילולא, בתו"א פ' שמות<ref>בתחילתו.</ref>, וגם באחד הביכלאַך שיצאו לאחרונה לחירות מן השבי'<ref>נדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע בתחלתו.</ref> ד"ה להבין הביאור במרז"ל עה"פ<ref>שה"ש ו, ח-ט. שהש"ר שם.</ref> ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה, ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ושמונים פלגשים אלו הברייתות ועלמות אין מספר אלו ההלכות, שהן מימרות האמוראים, ומסיים שכ"ז אינו בדומה לאחת היא יונתי. ולהבין זה, וגם להבין מרז"ל<ref>קדושין מ, ב.</ref> גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דלכאורה הלא מצינו כמה הלכות שאין להם שייכות למעשה, ובפרט ע"פ המבואר בקו"א<ref>תניא קנט, ב.</ref> שישנם ענינים שלא היו כו' ולא יהיו ואעפ"כ ישנן הלכות ושקו"ט בענינים אלו. ומבאר שם בהקדם הידוע שתכלית הבריאה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים<ref>ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.</ref>, שהדירה בתחתונים נעשה ע"י ששים מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר, ובכללות ע"י התורה, שע"י עסק התורה טהור, כשר ומותר, עי"ז מתברר הדבר ההוא, וע"י עבודת ישראל אח"כ מזדכך ומתעלה הדבר ועד שנעשה דירה לו ית' בתחתונים. והנה כמו שבדירה צ"ל כלים נאים, עשה טוב, כן גם צריך להסיר הענינים הבלתי רצויים שזהו"ע סור מרע, וזהו התורה כמו שהיא בקו הגבורה, שהפס"ד הוא להיפך מטהור כשר ומותר, והיינו לפי שאי"ז ראוי להיות כלי לאלקות – דירה לו ית' בתחתונים. וזה"ע ששים המה מלכות, ששים מסכתות, שדוקא בתושבע"פ הוא בירור רצה"ע לידע הענינים דסור מרע ועשה טוב. וכללות תושבע"פ מתחלקת בששה, שהם הששה סדרי משנה, וכל א' כלול מעשרה שמזה נעשה ששים המה מלכות. ומה שנק' בשם מלכות הוא כי במשנה אלקות הוא בגילוי כמו במלכה שהמלך הולך אלי' בגלוי ובאופן של קביעות. וי"ל שזוהי שייכות ענין המשנה לבית, להזמן שביהמ"ק הי' קיים, דהגם שסדור המשנה וסיומה הי' ע"י רבינו הקדוש (שהי' אחר זמן הבית), הרי אמרז"ל<ref>שבת קיג, ב.</ref> ותותר בימי רבי, שימי רבי ה"ה ההמשך להזמן שביהמ"ק הי' קיים. ושמונים פלגשים אלו ברייתות, שברייתא הוא מל' בר וחוץ, דלפי שבזמן ההוא הי' ענין הגלות, גלינו מארצנו, שהו"ע בר וחוץ, הנה גם גילוי הרצון וגילוי אלקות שהי' בתורה בזמן ההוא לא הי' בבירור כ"כ שלכן נק' בשם פלגש. ואח"כ נמשך למטה יותר ועלמות אין מספר אלו ההלכות שהן מימרות האמוראים, ובזה נכלל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ובפרט תלמוד בבלי שעליו נאמר במחשכים הושיבני<ref>איכה ג, ו. סנהדרין כד, א.</ref> שהיא התורה שבזמן הגלות דוקא, ועד לגלות אחרון. ונק' עלמות מלשון העלם והסתר, שההעלם וההסתר שבהם הוא יותר מכמו שהוא בברייתות. אבל מ"מ דוקא בהם ישנו ענין האין מספר, שע"י נעשה תכלית הבירור ועד לאופן דאין מספר. וזה הוא הקדמה להזמן דוהי' מספר בני ישראל אשר לא יספר<ref>ע"פ הושע ב, א.</ref>.

והנה אף שעי"ז (ענין התורה) נעשה דירה לו ית', צריך להיות בחי' אחת היא, בכדי לחבר התורה עם נותן התורה, שזהו ע"י שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, שאז הוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום<ref>שמואל-א טז, יח. סנהדרין צג, ב.</ref>, הנה לזה צ"ל עבודת התפלה שעי"ז נעשה בחי' אחת, שמקבל מאחד. דהתחלת עבודת התפלה היא בחי' יונתי, שזהו כמ"ש<ref>שה"ש א, טו. ד, א.</ref> עיניך יונים, והיינו ההתבוננות (שמע) וההסתכלות שבק"ש שלפני התפלה (שמו"ע), ועוד קודם לזה בברכת ק"ש ובפסוד"ז שמתבונן ומסתכל שהו"ע עיניך יונים כו', ועד שנעשה שמע ישראל ה"א הוי' אחד<ref>ואתחנן ו, ד.</ref>, דשמע הוא גם לשון אסיפה וקיבוץ, שמקבץ כל עניניו, ונעשה מקבל מהוי' אלקינו, שהו"ע בחי' אחת ועד שמגיע לבחי' בכל מאדך<ref>שם, ה.</ref> שהוא ענין המס"נ. וע"י העבודה דאחת היא יונתי, נעשה תמתי מל' תמימות ושלימות שפועל השלימות, שממלא ונשלם הרצון והתאווה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, שזהו ע"י התורה שעי"ז פועל בהעולם כל הענינים האמורים לעיל. וגם פי' השני בתמתי<ref>שהש"ר עה"פ.</ref>, תאומתי, שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (וכל הביאורים המבוארים בהדרושים עה"פ בתו"א<ref>נא, ב.</ref> ובלקו"ת שה"ש<ref>לח, ב ואילך.</ref> מבעל ההילולא). ומסיים אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה כמבואר בדרושים הנ"ל.