ספר הזכרונות פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == רוח חדשה בליובאוויטש == {{להשלים}} ==== תרגום ללשון הקודש ==== שוב חזתה ליובאוויטש בידידות בין וולף לבין בנימין אלא שהפעם היו אלה נושאי שמותיהם של ר' בנימין, הצדיק הנסתר, ושל ר' וולף, הסנדלר הקדוש, שהם - בנם של צבי אריה ולאה בריינא, יורשיו של ר' בנ...")
 
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:
{{להשלים}}
{{להשלים}}
==== תרגום ללשון הקודש ====
==== תרגום ללשון הקודש ====
שוב חזתה ליובאוויטש בידידות בין וולף לבין בנימין אלא שהפעם היו אלה נושאי שמותיהם של ר' בנימין, הצדיק הנסתר, ושל ר' וולף, הסנדלר הקדוש, שהם - בנם של צבי אריה ולאה בריינא, יורשיו של ר' בנימין הראשון, ובנו המיותם של ר' וולף הראשון. השנים למדו וגדלו יחד. שניהם גילו כשרונות מצוינים ולמדו בשקידה. גאוות כל העיר היתה עליהם.  
שוב חזתה ליובאוויטש בידידות בין וולף לבין בנימין אלא שהפעם היו אלה נושאי שמותיהם של ר' בנימין, הצדיק הנסתר, ושל ר' וולף, הסנדלר הקדוש, שהם בנם של צבי אריה ולאה בריינא, יורשיו של ר' בנימין הראשון, ובנו המיותם של ר' וולף הראשון. השנים למדו וגדלו יחד. שניהם גילו כשרונות מצוינים ולמדו בשקידה. גאוות כל העיר היתה עליהם.  


כאשר בגרו הנערים הביאם צבי אריה אל הגאון רבי שלום שלמה, מי ששימש אז כרב העיירה ליובאוויטש, להבחן. הרב שיבח מאד את הנערים ומסרם לבנו, העילוי רבי יוסף, על מנת ללמדם, כעבור זמן קצר נפטר רבי שלום שלמה ובנו רבי יוסף עלה על כסאו כרב העיירה. הנערים המשיכו ללמוד אצל ר' יוסף, והלכו והתעלו בלימודיהם יותר ויותר.  
כאשר בגרו הנערים הביאם צבי אריה אל הגאון רבי שלום שלמה, מי ששימש אז כרב העיירה ליובאוויטש, להבחן. הרב שיבח מאד את הנערים ומסרם לבנו, העילוי רבי יוסף, על מנת ללמדם, כעבור זמן קצר נפטר רבי שלום שלמה ובנו רבי יוסף עלה על כסאו כרב העיירה. הנערים המשיכו ללמוד אצל ר' יוסף, והלכו והתעלו בלימודיהם יותר ויותר.  
שורה 30: שורה 30:
אותה עת הזמין אליו רבי יוסף, רבה של העיירה, את ראשי הקהל ואמר להם: "עד עתה הייתי נוהג לערוך מפעם לפעם גלות של חדשים ספורים, והרשיתי לעצמי למנות על דעתי את תלמידי כממלא מקומי לתקופות קצרות אלה. אך עתה מתכונן אני לערוך גלות ממושכת של לא פחות משנתיים ימים, ואין מן הצדק שאקבע על דעתי את ממלא מקומי לתקופה ארוכה כזו. עליכם, איפוא, לבחור בעצמכם את הרב לתקופה היעדרי".  
אותה עת הזמין אליו רבי יוסף, רבה של העיירה, את ראשי הקהל ואמר להם: "עד עתה הייתי נוהג לערוך מפעם לפעם גלות של חדשים ספורים, והרשיתי לעצמי למנות על דעתי את תלמידי כממלא מקומי לתקופות קצרות אלה. אך עתה מתכונן אני לערוך גלות ממושכת של לא פחות משנתיים ימים, ואין מן הצדק שאקבע על דעתי את ממלא מקומי לתקופה ארוכה כזו. עליכם, איפוא, לבחור בעצמכם את הרב לתקופה היעדרי".  


כיון שר' בנימין היה ראוי להיות רבה של ליובאוויטש לכל הדעות - הסכימו ראשי הקהל שגם הפעם ימלא הוא את מקום הרב.  
כיון שר' בנימין היה ראוי להיות רבה של ליובאוויטש לכל הדעות הסכימו ראשי הקהל שגם הפעם ימלא הוא את מקום הרב.  


בטרם עזב את ליובאוויטש ביקש רבי יוסף מרבי בנימין שבמשך תקופת היעדרו מן העיר יפריש הוא חלק משכרו כרב לפרנסת אשתו ובתו של רבי יוסף. רבי בנימין הסכים לכך, ורבי יוסף יצא לגלותו בלב קל יותר.  
בטרם עזב את ליובאוויטש ביקש רבי יוסף מרבי בנימין שבמשך תקופת היעדרו מן העיר יפריש הוא חלק משכרו כרב לפרנסת אשתו ובתו של רבי יוסף. רבי בנימין הסכים לכך, ורבי יוסף יצא לגלותו בלב קל יותר.  


כאשר חזר רבי יוסף מגלותו כתום השנתיים לא רצה לקבל את משרת הרבנות, באמרו שרבי בנימין מתאים לכך יותר ובמיוחד לאור העובדה שתושבי ליובאוויטש שבעים רצון מרבם החדש במדה יתרה. במה, איפוא, יעסוק רבי יוסף? - החליטו אנשי הקהלה פה אחד למנות את רבי יוסף ב"מגיד" העיירה ומוכיחה בשער.  
כאשר חזר רבי יוסף מגלותו כתום השנתיים לא רצה לקבל את משרת הרבנות, באמרו שרבי בנימין מתאים לכך יותר ובמיוחד לאור העובדה שתושבי ליובאוויטש שבעים רצון מרבם החדש במדה יתרה. במה, איפוא, יעסוק רבי יוסף? החליטו אנשי הקהלה פה אחד למנות את רבי יוסף ב"מגיד" העיירה ומוכיחה בשער.  


ר' יוסף התגלה עתה כ"מגיד" בדמות חדשה ומקורית. הוא צעד בדרך שונה לגמרי מן המגידים והמוכיחים של אותה תקופה. בליובאוויטש, כבכל שאר ערי ועיירות היהודים דאז, היו מופיעים תכופות מגידים ומוכיחים בשער, שהיו כולם משמיעים את דרשותיהם בצביון אחיד: היו מייסרים מאד את הצבור ומטילים אימה על שומעיהם, בתארם בצבעים קודרים ומפורטים את הגיהנום ואת העונשים והעינויים המצפים לחוטאים. תכופות היה הצבור פורץ בבכי, וחלל בית המדרש, הן בעזרת האנשים והן בעזרת הנשים, היה מתמלא באנחות וקולות בכי של גברים ונשים.  
ר' יוסף התגלה עתה כ"מגיד" בדמות חדשה ומקורית. הוא צעד בדרך שונה לגמרי מן המגידים והמוכיחים של אותה תקופה. בליובאוויטש, כבכל שאר ערי ועיירות היהודים דאז, היו מופיעים תכופות מגידים ומוכיחים בשער, שהיו כולם משמיעים את דרשותיהם בצביון אחיד: היו מייסרים מאד את הצבור ומטילים אימה על שומעיהם, בתארם בצבעים קודרים ומפורטים את הגיהנום ואת העונשים והעינויים המצפים לחוטאים. תכופות היה הצבור פורץ בבכי, וחלל בית המדרש, הן בעזרת האנשים והן בעזרת הנשים, היה מתמלא באנחות וקולות בכי של גברים ונשים.