ספר הזכרונות פרק מ: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == גויים מעריצים את הצדיק == {{להשלים}} ==== תרגום ללשון הקודש ==== זכריה ירוחם חונן בכשרונות גדולים. כבר בהגיעו לבריסק, כילד בן 11 שנים, היה בקי במספר מסכתות בעל־פה. נוסף לכך היה חריף מאד, וחונן בזכרון יוצא מן הכלל. רק עיין פעם אחת בספר כלשהו ומיד הי...")
 
אין תקציר עריכה
שורה 27: שורה 27:
כאשר עזבו ר' זכריה ירוחם ומשפחתו את הכפר, ועברו לנמירוב, רכשו תושבי הכפר את ביתו ואת הגן שמסביבו, והשאירוהו ריק. כל זוג מבני הכפר שנישא הוכנס לתקופה קצרה לבית זה כסגולה להצלחת חייהם המשותפים. את חלקת האדמה עיבדו התושבים לפי תור, שנקבע בגורל, ותוצרת הגן חולקה לעניים, יהודים ולהבדיל גויים.
כאשר עזבו ר' זכריה ירוחם ומשפחתו את הכפר, ועברו לנמירוב, רכשו תושבי הכפר את ביתו ואת הגן שמסביבו, והשאירוהו ריק. כל זוג מבני הכפר שנישא הוכנס לתקופה קצרה לבית זה כסגולה להצלחת חייהם המשותפים. את חלקת האדמה עיבדו התושבים לפי תור, שנקבע בגורל, ותוצרת הגן חולקה לעניים, יהודים ולהבדיל גויים.


בהיוודע עתב בכפר כי הצעיר המבקר בו אינו אלא נכדו של "הזקן הקדוש" - קיבלוהו בכבוד גדול, ואף הציעו לו לקבל לרשותו את הבית והגן למגורים. ברם, ר' זכריה ירוחם לא העלה את הדבר על דעתו כלל, והמשיך בדרך נדודיו.
בהיוודע עתב בכפר כי הצעיר המבקר בו אינו אלא נכדו של "הזקן הקדוש" קיבלוהו בכבוד גדול, ואף הציעו לו לקבל לרשותו את הבית והגן למגורים. ברם, ר' זכריה ירוחם לא העלה את הדבר על דעתו כלל, והמשיך בדרך נדודיו.


בדרכו התעכב בלודמיר, שם בילה בשיחה תורנית עם רב המקום, הגאון המפורסם רבי שלמה נפתלי, ובנו העילוי רבי נחמן.
בדרכו התעכב בלודמיר, שם בילה בשיחה תורנית עם רב המקום, הגאון המפורסם רבי שלמה נפתלי, ובנו העילוי רבי נחמן.
שורה 33: שורה 33:
משם הגיע ללוצק, שם התגורר אז הגאון רבי פסח כ"ץ, ששמו נודע לתהלה כבעל מופת, ובנו רבי משה כהן היה רב המקום "מרא דאתרא".
משם הגיע ללוצק, שם התגורר אז הגאון רבי פסח כ"ץ, ששמו נודע לתהלה כבעל מופת, ובנו רבי משה כהן היה רב המקום "מרא דאתרא".


בלוצק התוודע ר' זכריה ירוחם אל יהודי נודד, שלאחר היכרות נוספת הכיר בו כגאון וצדיק נסתר. ר' זכריה ירוחם לא הרפה ממנו, למרות שהלה סירב בתוקף להתגלות לפניו. משך חדשיים התלוה ר' זכריה ירוחם הצעיר לצדיק הנסתר מבלי שאף ידע את שמו ואת עיר מוצאו. רק בחודש השלישי לנדודיהם המשותפים - בימים ראשונים של חודש ניסן - חל יום זכרון, יארצייט, לאחד מקרוביו של הנסתר. הוא ביקש אז לעלות לתורה, ונקב בשמו כשהגבאי קראו לעלות. אז נודע לר' זכריה ירוחם כי שמו של הנסתר הוא: ר' נחום טוביה בן הרב שלמה, אך יותר מזה לא ידע.
בלוצק התוודע ר' זכריה ירוחם אל יהודי נודד, שלאחר היכרות נוספת הכיר בו כגאון וצדיק נסתר. ר' זכריה ירוחם לא הרפה ממנו, למרות שהלה סירב בתוקף להתגלות לפניו. משך חדשיים התלוה ר' זכריה ירוחם הצעיר לצדיק הנסתר מבלי שאף ידע את שמו ואת עיר מוצאו. רק בחודש השלישי לנדודיהם המשותפים בימים ראשונים של חודש ניסן חל יום זכרון, יארצייט, לאחד מקרוביו של הנסתר. הוא ביקש אז לעלות לתורה, ונקב בשמו כשהגבאי קראו לעלות. אז נודע לר' זכריה ירוחם כי שמו של הנסתר הוא: ר' נחום טוביה בן הרב שלמה, אך יותר מזה לא ידע.


שני הנודדים הלכו לכיוון העיר וילנא. כל הסביבה היתה זרועה הרס וחורבן. היה זה מיד לאחר המלחמה בין הרוסים והפולנים, שבמהלכה נכבש האיזור כולו על־ידי הרוסים, בסיועם של הקוזקים, שהם אשר גרמו להרס ולחורבן. על כס המלכות הרוסי ישב אז הצאר אלכסנדר, אשר אף גילה מדה מסויימת של ידידות ליהודים, משום שהיו הם, היהודים, שהצליחו, הודות לחריצותם ומסירותם, לשקם שורה של ערים ועיירות שסבלו קשות מן המלחמה, וביניהן העיר וילנא. הצאר אף העניק ליהודים הנחות מיוחדות. ברם, בה בעת שהערים והעיירות שוקמו, כאמור, והחלו לפרוח, נשארו הכפרים בחורבנם,ובמיוחד אחוזותיהם של הפריצים. הללו, האצילים הפולניים נמלטו מן המקום, ואילו האכרים שנלחמו למענם נהרגו במלחמה או נלקחו בשבי.
שני הנודדים הלכו לכיוון העיר וילנא. כל הסביבה היתה זרועה הרס וחורבן. היה זה מיד לאחר המלחמה בין הרוסים והפולנים, שבמהלכה נכבש האיזור כולו על־ידי הרוסים, בסיועם של הקוזקים, שהם אשר גרמו להרס ולחורבן. על כס המלכות הרוסי ישב אז הצאר אלכסנדר, אשר אף גילה מדה מסויימת של ידידות ליהודים, משום שהיו הם, היהודים, שהצליחו, הודות לחריצותם ומסירותם, לשקם שורה של ערים ועיירות שסבלו קשות מן המלחמה, וביניהן העיר וילנא. הצאר אף העניק ליהודים הנחות מיוחדות. ברם, בה בעת שהערים והעיירות שוקמו, כאמור, והחלו לפרוח, נשארו הכפרים בחורבנם,ובמיוחד אחוזותיהם של הפריצים. הללו, האצילים הפולניים נמלטו מן המקום, ואילו האכרים שנלחמו למענם נהרגו במלחמה או נלקחו בשבי.