ספר הזכרונות פרק מג: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
שורה 2: שורה 2:


== עלילת דם ==
== עלילת דם ==
{{להשלים}}
==== תרגום ללשון הקודש ====
==== תרגום ללשון הקודש ====
חמש שנים לאחר נישואיו, בהיותו בגיל 19 שנה, התאלמן ר' זבולון מרדכי מבלי שנולדו לו ילדים מאשתו המנוחה. הוא המשיך להתבודד ולהסתגר כפי שנהג עד עתה.
חמש שנים לאחר נישואיו, בהיותו בגיל 19 שנה, התאלמן ר' זבולון מרדכי מבלי שנולדו לו ילדים מאשתו המנוחה. הוא המשיך להתבודד ולהסתגר כפי שנהג עד עתה.
שורה 23: שורה 21:
פטירת האברך הצעיר פגעה בצורה איומה בסבו, ר' גבריאל. עד אז היה ר' גבריאל, גם כשהגיע לגיל ששים ושמונה שנים, אדם בריא וחזק ונראה כבן חמישים בלבד. מאז פטירת נכדו קפצה זקנה על רבה של דוברומיסל וגבו התכופף. הוא אף מיעט להתרועע עם אנשים. גם ר' זבולון מרדכי החל להתרחק מחברת בני אדם. שניהם נהגו אבילות אחרי זכריה ירוחם, שניהם גם עברו לפני התיבה לסירוגין, ואמרו קדיש. כל בני הקהילה השתתפו בצערם.
פטירת האברך הצעיר פגעה בצורה איומה בסבו, ר' גבריאל. עד אז היה ר' גבריאל, גם כשהגיע לגיל ששים ושמונה שנים, אדם בריא וחזק ונראה כבן חמישים בלבד. מאז פטירת נכדו קפצה זקנה על רבה של דוברומיסל וגבו התכופף. הוא אף מיעט להתרועע עם אנשים. גם ר' זבולון מרדכי החל להתרחק מחברת בני אדם. שניהם נהגו אבילות אחרי זכריה ירוחם, שניהם גם עברו לפני התיבה לסירוגין, ואמרו קדיש. כל בני הקהילה השתתפו בצערם.


בדוברומיסל זכרו שנים רבות את יום השנה הראשון לפטירתו של זכריה ירוחם, שחל בתשעת הימים של חודש אב. כרגיל היתה נהוגה אז ממילא האבילות על חורבן בית המקדש. בתי הכנסת היו מלאים ביהודים, שערבו "תיקון חצות" הן בחצות הלילה והן בחצות היום. ובעיצומם של ימי האבל הכללי קיימו בני דוברומיסל את האבל של יום השנה לזכריה ירוחם בצורה מרשימה ביותר. לקראת יום השנה הגיעו מבבינוביטש לדוברומיסל חותנו של הנפטר ורבים מבני קהילתו. לתפלת ערבית עבר ר' גבריאל הסבא לפני התיבה ואביו וחותנו של הנפטר אמרו קדיש, כשכל הצבור גועה בבכי מר. רושם רב השאירה על הנוכחים אמירת הקדיש של היתומה הקטנה, אשר תוך כדי כך התעלפה. לאחר מכן התעסקו האבלים, ואתם צבור גדול, במשך כל הלילה בלימוד תורה לעילוי נשמת הנפטר. בבוקר לאחר התפילה, הלכו כולם בראשות ר' גבריאל לבית העלמין, ואמרו פרקי תפילה על קברו של הנפטר, ולאחר מכן הקימו שם מצבה.
בדוברומיסל זכרו שנים רבות את יום השנה הראשון לפטירתו של זכריה ירוחם, שחל בתשעת הימים של חודש אב. כרגיל היתה נהוגה אז ממילא האבילות על חורבן בית המקדש. בתי הכנסת היו מלאים ביהודים, שערכו "תיקון חצות" הן בחצות הלילה והן בחצות היום. ובעיצומם של ימי האבל הכללי קיימו בני דוברומיסל את האבל של יום השנה לזכריה ירוחם בצורה מרשימה ביותר. לקראת יום השנה הגיעו מבבינוביטש לדוברומיסל חותנו של הנפטר ורבים מבני קהילתו. לתפלת ערבית עבר ר' גבריאל הסבא לפני התיבה ואביו וחותנו של הנפטר אמרו קדיש, כשכל הצבור גועה בבכי מר. רושם רב השאירה על הנוכחים אמירת הקדיש של היתומה הקטנה, אשר תוך כדי כך התעלפה. לאחר מכן התעסקו האבלים, ואתם צבור גדול, במשך כל הלילה בלימוד תורה לעילוי נשמת הנפטר. בבוקר לאחר התפילה, הלכו כולם בראשות ר' גבריאל לבית העלמין, ואמרו פרקי תפילה על קברו של הנפטר, ולאחר מכן הקימו שם מצבה.


ר' גבריאל נחלש מאוד, ונאלץ לבקש את חתנו ר' זבולון מרדכי, שיקבל על עצמו את הרבנות, אך זה סירב ור' גבריאל מינה את ר' דוד משה תלמידו כדיין. כעבור שלוש שנים נפטר ר' גבריאל, ובצוואתו הטיל על חתנו למלא את מקומו. לא היתה ברירה לר' זבולון מרדכי, והוא נאלץ לקבל עליו את המשרה, אך התנה שר' דוד משה ימשיך לכהן כדיין.
ר' גבריאל נחלש מאוד, ונאלץ לבקש את חתנו ר' זבולון מרדכי, שיקבל על עצמו את הרבנות, אך זה סירב ור' גבריאל מינה את ר' דוד משה תלמידו כדיין. כעבור שלוש שנים נפטר ר' גבריאל, ובצוואתו הטיל על חתנו למלא את מקומו. לא היתה ברירה לר' זבולון מרדכי, והוא נאלץ לקבל עליו את המשרה, אך התנה שר' דוד משה ימשיך לכהן כדיין.
משתמש אלמוני