מאמר באתי לגני תשי"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ב.''' אמנם כאשר יתבונן במעמדו ומצבו ואדעתא דנפשי' כנ"ל, הנה, לפעמים רבות. יראה ויוכח דגם אפילו אם כעת אינו בעל עבירת מ"מ הנה חטאתי נגדי תמיד, דחטאותיו שעשה במשך ימי חלדו, ובהם גם אלו שעשה קודם בר מצוה, כמ"ש{{הערה|פוקח עוורים פרק כא-כב. ועייג"כ שו"ע או"ח ס"ס שמ"ג. סנהדרין נה, ב.}} כ"ק אדמו"ר האמצעי, קיימים הם. כי לא תיקן אותם עדיין. וראי' מוכחת שלא תקן אותם, כי אם הי' עושה תשובה כדבעי, הרי אז, לא זו בלבד שלא הי' אצלו הענין דעבירה גוררת עבירה. אלא, אדרבה, מצד זה שנעשה בעל תשובה. הנה עבודתו מכאן ולהבא היתה צריכה להיות בחילא יתיר מכפי שהי' עד עתה, דזה שהי מקודם בארץ צי' וצלמות. הרי זה מעורר אצלו תשוקה ביותר לאלקות. אבל בהתבוננותו במעמדו ומצבו האמיתי, מבלי להקל לעצמו ומבלי להטעות את עצמו כלל ועיקר, הרי הוא מרגיש בנפשו ההיפך מזה לגמרי, דלא זו בלבד שמעמדו ומצבו הקודם לא הביאו להאהבה רבה וזדונות נעשו לו כזכיות{{הערה|ראה תניא פ"ז}}. אלא, אדרבה, זה גרם לו והביאו לידי זה שהוא בעביות וגסות. עד שהוא בציור דעבירה גוררת עבירה, אשר מכל זה ראי' מוכחת שאצלו הענין דוחטאתי נגדי תמיד אינו באופן שכבר עשה תשובה נכונה אלא שלפי מעמדו ומצבו עתה אין מספיק תשובה הקודמת וצריך כעת תשובה נעלית ביותר{{הערה|ראה תניא פכ"ט, אגרת התשובה ספי"א}}. כ"א שמלכתחלה לא תקן כלל את עניניו, והם מסך מבדיל בינו לבין אביו שבשמים{{הערה|ראה תניא פי"ז}}, ומפסיק ומונע מעבודת הוי'. הנה כשמתבונן בכל זה ויודע ג"כ גודל ענין הקרבנות שהוא קירוב הכוחות והחושים, עד שנכלל באש של מעלה, ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס וכמשי"ת. הנה הוא מקשה לעצמו, איזה שייכות יש לו לענין הקרבנות, ואיך ירצה לקרבן להוי', והוא אין בו מתום, ולהסיר הקושיא מוסיף כ"ק מו"ח אדמו"ר על פירוש כ"ק אדמו"ר הזקן בתיבה מכם, ואומר, מכם היינו מכם ובכם הדבר תלוי, דאָס איז אָפּהיינגיק פון אייך אליין, שמבלי הבט על מעמדו ומצבו ועל כל מה שעבר עליו עד עתה, שיודע נגעי לבבו, מ"מ בכם הדבר תלוי, עד שכל אחד ואחד יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב. וזהו מכם קרבן להוי', בכם תלוי הדבר להיות קרבן להוי', להתקרב ולהתאחד עם הוי', דקרבנות הם להוי' דוקא. לא לאלקים שהוא בגימטריא הטבע, כ"א להוי' דוקא, וכמבואר בזהר{{הערה|ח"ג ה' א. ח"ב קח, א. משפטים כב, יט. מהנ"ע (בז"ח) בראשית סד"ה אר"י א"ר.-ועפ"ז יוומתק לשון רז"ל (מנחות קי, א.):לבעל הדין לחלוק.-ומש"כ (מנחות שם) גם שם א-ל יעויין זח"ג לא, א. קלב, א.}} על פסוק זובח לאלקים יחרם, שענין הקרבנות הוא להוי' דוקא, למעלה משם אלקים. ובאמת מגיע עוד למעלה יותר, לפני הוי', דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס{{הערה|ראה זח"ב רלט, א. זח"ג כו, ב.}}, שהוא למעלה גם מהוי', דשם הוי' אף שהוא למעלה משם אלקים, מ"מ ד' אותיותיו רומזות על צמצום התפשטות המשכת והתפשטות, וואָס דאָס איז אַ סדר פון השתלשלות. אבל א"ס הוא למעלה מהוי", ולשם מגיעה עבודת הקרבנות. וזהו שמסיים בענין ההקרבה לרצונו לפני הוי'. דמקודם לזה אומר קרבן להוי' ובסיום הענין, אחרי שאומר מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, אומר לפני הוי', ופירש כ"ק אדמו"ר הצ"צ{{הערה|לקו"ת ויקרא ד"ה לבאר כו' אדם כי יקריב}}. לפני הוי' למעלה מהוי". וזהו ענין הקרבנות, שהעבודה היא לא רק בנפש אלקית. כ"א מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן שהוא נפש הבהמית, ובפרט כמו שהי' במקדש, שהיתה יכולה להיות עבודת הקרבנות בבהמה גשמית ממש, שעל ידי זה הוא מגיע לפני הוי', רזא דא"ס.