שיחת ליל ב' דחג השבועות תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

אלא, העילוי ד"האי יומא" הוא – שאז נמשכה '''ונתלבשה''' התורה למטה, עד ש"תורה '''לא''' בשמים היא" (נצבים ל, יב. וראה שבת פט, א. ב"מ נט, ב). ועל זה אמר ר"י שע"י "האי יומא" "למדתי תורה '''ונתרוממתי'''" (פרש"י), היינו שהתורה פועלת שינוי בה"תחתונים"* (ראה בארוכה לקו"ש חט"ז ע' 211 ואילך. ובכ"מ). ולכן, רב יוסף ביומא דעצרתא "הי' מצוה לאנשי ביתו להכין לו '''סעודה'''" (פרש"י פסחים שם), שבזה מודגש, שהתורה נמשכת וחודרת בכל מציאות האדם, גם בגוף הגשמי.

'''*) ולכן, "אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא''' בשוקא'''" – כי ע"י לימוד התורה מצ"ע (בלי הפעולה ד"האי יומא"), נשאר האדם והעולם בבחי' "שוקא" ורשות הרבים (ראה לקו"ש שם ע' 214. ובכ"מ).'''}}.

השלימות דגילוי אלקות למטה בגשמיות ("'''לכם'''") – ש"כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן־תורה"{{הערה|תניא פל"ו (מו, א).}} – יהי' בגאולה האמיתית והשלימה (ב'''קץ'''{{הערה|ראה תניא שם (מו, ב): "אח"כ גרם החטא ונתגשמו הם והעולם עד עת '''קץ הימין''' שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל אור ה' שיאיר לישראל ע"י התורה כו'".}} הגלות){{הערה|ושלימות השכר דלע"ל תהי' דוקא לבנ"י נשמות '''בגופים''' בעוה"ז '''הגשמי''' (כדעת הרמב"ן בשער הגמול בסופו. וכ"ה ההכרעה בתורת החסידות – ראה לקו"ת צו טו, ג. דרושים לשבת שובה סה, סע"ד. דרמ"צ יד, ב. וראה אוה"ת חוקת ס"ע תתט. שם כרך ה ע' א'תרלז).}}. גם כפי שזה יתבטא בכך, שאז תהי' סעודה{{הערה|ב"ב עה, א. ועוד.}} '''גשמית'''{{הערה|נסמן ב"תשובות וביאורים" (קה"ת תשל"ד) סי"א הערה 23 (ע' 8־57).}} דוקא (כמו בעצרת ד"בעינן נמי לכם"){{הערה|וע"פ המבואר בפנים – יש להוסיף (ע"ד הרמז) בדיוק לשון חז"ל "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם": הענין דעצרת פועל, ש"'''הכל –''' כל עניני העולם – '''מודים'''", שצריכים וזקוקים ("'''בעינן'''")* לקץ הגלות ("נמי לכם"). כלומר: גם מציאות העולם עצמה באה לידי הכרה בגודל הצורך וההכרח לגאולה האמיתית והשלימה – שאז תהי' השלימות '''שלה''' (של '''העולם''').

ולפני זה – לפני דוד והבעש"ט – קשור חג השבועות עם רועה ישראל השלישי – משה רבינו, "משה קיבל תורה מסיני"{{הערה|אבות פ"א מ"א.}} [שזה (מתן־תורה) הוא הרי הטעם לכך ש"בעצרת בעינן נמי לכם"], "גואל ראשון הוא גואל אחרון"{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ו. זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א משפטים עה, ב.}} – ע"י משה (שקיבל תורה מסיני) נמשך הכח על ה"קץ" (בגימטריא "נמי לכם") בגאולה האמיתית והשלימה.