שיחת ויקרא תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

וענין זה הוא בהדגשה יתירה בשבת ר"ח ניסן דשנת "אראנו '''נפלאות'''" (ובהוספה על "שנת '''נסים'''" שלפנ"ז) – כי, בשנה זו הסדר הרגיל ("תמידים כסדרם") הוא באופן של "נפלאות" (שלמעלה מ"נסים" סתם), ומזה מובן שבשבת ר"ח ניסן ישנה נתינת־כח (ובאופן של "חזקה" ע"י הוצאת שלשה ספרי תורה) לעבודה באופן של הנהגה נסית '''נעלית''' יותר, ועד לעילוי שבאין ערוך, גם ביחס להנהגה נסית דחודש ניסן בכל השנים.

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד" – "פי'{{הערה|[[לקוטי תורה ויקרא|לקו"ת ריש פרשתנו]] (א, ב ואילך).}} ענין קריאה זו היינו הארה והשפעה למשה כדי שעי"ז יוכל לעלות ולבוא אל אוהל מועד". וענינו בעבודת כאו"א מישראל (שהרי "התורה היא נצחית ושייך בחינות אלו גם עכשיו"{{הערה|[[לקוטי תורה ויקרא|לקו"ת שם]], ג.}}) – "שיש בכל אדם מבחי' משה . . בחי' דעת שהוא הממשיך בחי' יחוד אור א"ס ב"ה למטה שיהא שורה ומתגלה בנפש האדם שיהא בבחי' אוהל מועד, מלשון ונועדתי . . אותיות ונודעתי, דהיינו לידע את ה' שהוא חיי החיים ואין עוד מלבדו, ע"ד מ"ש{{הערה|האזינו לב, לט.}} ראו עתה כי אני אני הוא, דהגם שמקרא זה נאמר על לעתיד{{הערה|כמ"ש לפנ"ז (א, ד) שזהו מ"ש "אני ראשון ואני אחרון". – ולהעיר, שהפסוק "אני ראשון ואני אחרון" (ישעי' מד, ו) הוא בהפטורת פרשת '''ויקרא'''.}}, מ"מ, כח זה יש בכל נפש מישראל לקשר מחשבתו בה' בקשר אמיץ וחזק כמו . . שרואה בעיני בשר", מעין ודוגמת השלימות דלעתיד לבוא{{הערה|ובהמשך הענין שם: "וכדי שיבוא ויתגלה בחי' משה שבכל אדם (לבוא לבחי' אוהל מועד) . . צריך לזה המשכת אתעדל"ע מלמעלה ע"י '''המצוות''' . . להעלות הנפש ולקשרה בה', וזהו ענין ויקרא אל משה, אני הוא הקורא, שהמצוות נק' מצוות המלך . . היו מכבדין את המצוות שהן שלוחי, ושלוחו של אדם כמותו". ועפ"ז יומתק הקשר והשייכות ד"ויקרא אל משה" (דקאי על '''המצוות''') ל"החודש הזה לכם", "'''מצוה ראשונה''' שנצטוו בה ישראל" (ולא תורה שלמעלה מהעולם*, כנ"ל ס"ה).

'''*) ולהעיר מליקוטי תורה שם, שהוצרך בקיום המצוות כדי שיוכל להיות הענין ד"ויקרא אל משה", "אני הוא הקורא אני הוא המדבר", ע"י לימוד התורה, הוא, "מחמת הסתר נה"ב" – בירידתה בעולם דוקא (וראה לקמן הערה 118).'''}}.

'''*) סיום וחותם מזמור צ' בתהלים, שהתחלת אמירתו (ע"פ המנהג לומר המזמור המתאים למספר השנים) בי"א ניסן שנה זו, התחלת שנת התשעים. – ולהעיר, שקביעותו בשנה זו (שר"ח ניסן חל בשבת) ביום השלישי דפ' שמיני, שבשיעור חומש היומי מדובר אודות השראת השכינה בפועל ("ותצא אש גו' וירא כל העם גו'") ע"י התפלה ד"ויהי נועם גו'".'''}}, ובהמשך לזה שלימות העבודה ד"בני אהרן נדב ואביהוא"{{הערה|עליהם נאמר "בקרובי אקדש" (שמיני יו"ד, ג), וכדברי משה לאהרן "הייתי סבור או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם (נדב ואביהוא) גדולים ממני וממך" (פרש"י עה"פ).}} באופן דכלות הנפש ("וימותו לפני ה'"){{הערה|שם יו"ד, ב. וראה בארוכה אוה"ח ר"פ אחרי.}}, ודוגמתו בעבודת '''כל בנ"י''' – שנקראים "'''בני אהרן'''"{{הערה|ועפ"ז יש לבאר (בפנימיות הענינים) השייכות דברכת כהנים לכאו"א מישראל, כמודגש באמירתה ע"י '''כאו"א''' מישראל '''בהתחלת כל יום''' בסמיכות לברכת התורה – דלכאורה, בשביל קיום מצות תלמוד תורה (לאחרי ברכת התורה) מתאים לכאורה יותר אמירת ענין כללי השייך לכל בנ"י בכל זמן, כמו "שמע ישראל", וכיו"ב, משא"כ ברכת כהנים שנתחייבו בה אהרן ובניו ("דבר אל אהרן ואל בניו") – כי, כל בנ"י הם "בני אהרן", ואמירתם "ברכת כהנים" בכל יום כוללת כל הברכות וההשפעות שבכל היום, החל מהברכה העיקרית ד"ויהי נועם גו'", "שתשרה שכינה במעשה ידיכם" – כביום השמיני למילואים, שלאחרי ש"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם", "ברכת כהנים*, יברכך יאר ישא" (שם, כב ובפרש"י), באה הברכה ד"ויברכו את העם", "אמרו ויהי נועם גו', יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

בהקריאה דפרשת החודש, "החודש הזה לכם ראש חדשים" ("ראש חודש של גאולה") – שב"שמות החדשים שעלו עמהם מבבל"{{הערה|ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב. ועוד. – ולהעיר שגם בזה מרומז הענין דאתהפכא חשוכא לנהורא, שמבבל (גלות) '''עלו''' עמהם שמות החדשים (החל משמו של ראש חדשים, חודש של גאולה).}} נקרא בשם "ניסן", שיש בו ב' נוני"ן, שרומז על "נסי נסים"{{הערה|ראה לעיל הערה 34.}}, ויש לומר, שרומז גם על '''הפיכת ה'''נ'''פילה''' (ר"ת נו"ן){{הערה|להעיר, שה"ספר (תורה) . . בפני עצמו" ד"ויהי בנסוע* הארון" (כנ"ל ס"ג) נעשה ע"י "סימניות מלמעלה ולמטה" שהם "כמין '''נו"ן הפוכין'''", "כי הנו"ן . . מורה על הנפילה, וע"כ הם הפוכים שיתהפך הנפילה לטוב" (חדא"ג מהרש"א שבת שם). וראה הערה 74.

'''*) להעיר שבתיבת "בנסוע" יש אותיות "נס" (ראה שוה"ג להערה 74).'''}} דגלות (כמ"ש{{הערה|עמוס ה, ב.}} "נפלה גו'") ל"נסי נסים"{{הערה|ויומתק יותר ש"ניסן" מתחיל בנו"ן כפופה ומסיים בנו"ן פשוטה – ע"ד המבואר בשל"ה (מס' תענית רו, א־ב) בענין י"א פסוקים שמתחילים בנו"ן כפופה ומסיימים בנו"ן פשוטה, שנו"ן כפופה הו"ע הנפילה, ונו"ן פשוטה הו"ע הקימה (ע"ד מ"ש סומך נופלים)*, ע"י נו"ן שערי בינה (וראה ספר הליקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך אותיות ע' תתנז־נט). ויש לומר, שב' הנוני"ן (כפופה ופשוטה, כב"ניסן") ב'''י"א''' פסוקים, רומז לבחי' "'''אחד עשר'''" שלמעלה מעשר ספירות, "אנת הוא חד ולא בחושבן" (ראה בארוכה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 389. וש"נ), שעל ידו נעשית ההפיכה מנפילה (גלות) לקימה (גאולה).

וכל זה – גם בימים שלפנ"ז ר"ח ניסן; ועאכו"כ מר"ח ניסן{{הערה|ובהדגשה יתירה בר"ח ניסן שחל בשבת, החיבור דשבת ור"ח, חמה ולבנה (כנ"ל ס"ז) – שנוסף לכך שעבודת כאו"א מישראל היא בבחינת מקבל, "לבנה", מודגשת גם עבודתו בבחינת משפיע, "חמה", ובנדו"ד, ע"י השתדלותו בנתינת צרכי החג.}}, שאז נעשה החידוש בעבודה באופן של הנהגה '''נסית''' – צריך להוסיף בנתינת צרכי החג '''יותר מטבעו ורגילותו'''{{הערה|והוספה זו היא בב' הקוין שבכללות העבודה: קיום מצות הצדקה – עשה טוב, והאתכפיא לשנות טבעו ורגילותו – (ע"ד) סור מרע (וראה הערה הבאה).}} (כולל גם טבע ורגילות דקדושה){{הערה|ועד שגם יד '''שמאל''' (גבורה וצמצום), יד כהה (כמ"ש בתפילין "ידכה" בכ"ף '''כפופה'''), נותנת צדקה באופן של '''הרחבה''', כמו יד '''ימין''' ("ידך" בכ"ף '''פשוטה''', שמורה על גודל ההמשכה והשפעה למטה, שמהפכת הכ"ף כפופה*).

'''*) ע"ד הפיכת הנו"ן כפופה ע"י הנו"ן פשוטה שב"ניסן", כנ"ל הערה 74.'''}} כלומר, ליתן יותר ממעשר ויותר מחומש, ועד – בלי גבול{{הערה|ראה תניא [[אגרת התשובה פרק ג'|אגה"ת פ"ג]] (צג, א). [[אגרת הקודש סימן י'|אגה"ק סוס"י]] (קטו, סע"ב ואילך). נת' בארוכה בלקו"ש חכ"ז ע' 217 ואילך.}}.

ויש להוסיף, שע"פ האמור לעיל (ס"ה) שב"החודש הזה לכם" מודגשת "'''מצוה''' ראשונה שנצטוו בה ישראל", ה"ז קשור במיוחד עם מצות הצדקה (נתינת צרכי החג להזקוקים), ש"שקולה כנגד (וכוללת) כל המצוות"{{הערה|ב"ב, ט, א. ירושלמי פאה פ"א ה"א.}}, ו"בכל תלמוד ירושלמי היא נקראת בשם '''מצוה סתם''' מפני שהיא עיקר המצוות מעשיות ועולה על כולנה"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]] (מח, ב).}} – ע"ד ובדוגמת "החודש הזה לכם", "'''מצוה ראשונה''' (גם מלשון "ראש", שכולל כל האברים, מצוות, "אברין דמלכא"{{הערה|ראה תקו"ז ת"ל (עד, סע"א). הובא בתניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]. [[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]]. ועוד.}}) שנצטוו בה ישראל", ולא עוד אלא שעל ידה ניתוסף גם בלימוד התורה{{הערה|וע"ד מ"ש (ישעי' סג, א) "אני מדבר בצדקה", ש"ע"י צדקה וגמ"ח שהאדם עושה נמשך להיות בעסק תורתו בחי' אני מדבר", שזהו"ע ד"ויקרא אל משה", "אני הוא הקורא אני הוא המדבר" ([[לקוטי תורה ויקרא|לקו"ת פרשתנו]] ב, ב).}} (ובפרט לימוד שהזמ"ג – הלכות הפסח), כיון שע"י הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה{{הערה|[[תורה אור בראשית|תו"א בראשית]] א, ב. וראה אוה"ת בראשית (כרך ו) תתרכו, ב.}}.

ויש להוסיף, שההנהגה נסית ד"המקריב ביום הראשון . . נחשון בן עמינדב למטה יהודה" היא גם בביטול והפיכת הענינים הבלתי־רצויים{{הערה|ראה לעיל ס"ז.}} – שע"י המסירת־נפש "שירד תחילה לנחשול שבים", נתבטל ה"נחשול שבים", ועד שנקרע הים, היינו, שנתבטל ההעלם וההסתר ד"ים" (שלא יתגלה הכח האלקי שבנבראים, אלא יהי' באופן ד"טובעו בים סוף"), ולא עוד אלא שמתהפך לקדושה, ים שלמעלה מיבשה, הגילוי דבחי' עלמא דאתכסיא (ים) שלמעלה מעלמא דאתגלייא (יבשה){{הערה|ראה [[תורה אור בשלח|תו"א בשלח]] סב, א ואילך. ובכ"מ.}}, שעי"ז נשלם הענין דיציאת מצרים{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ב ע' 34. וש"נ.}}, יציאה מכל המיצרים והגבולים.

ועד"ז בנוגע לענין הצדקה (ענינו של "נדב", נדיבות לב) – "'''כפר''' לצדקה"{{הערה|פרש"י ב"ב יו"ד, ב (ד"ה א"ל בכי תשא).}}, מלשון כפרה{{הערה|ועד לשלימות הכפרה – כמ"ש בפרשתנו (א, ד) "ונרצה לו לכפר עליו", ש"אין זו כפרת נפשו, אלא לכפר לפני ה', להיות נחת רוח לקונו" (תניא [[אגרת הקודש פרק ב'|אגה"ת פ"ב]]).}}, שעי"ז מתבטלים כל הענינים הבלתי־רצויים, ועד שמתהפכים לטוב, ועוד ועיקר – "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"{{הערה|ב"ב יו"ד, א. וראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|פל"ז]] (מח, ב).}}, ביטול הגלות, ועד להפיכתו לגאולה, שים הגלות שנמשל לים סוער{{הערה|ראה תו"א ר"פ נח. סה"מ מלוקט ח"א ע' רעג ואילך. וש"נ.}}, "נחשול שבים"{{הערה|וההגנה מזה (בזמן הגלות) נעשית ע"י התומ"צ (ראה אבות פ"ד מי"א. סוטה כא, א), ובמיוחד ע"י הצדקה (כללות כל המצוות) – כמרומז ב"כפר לצדקה", ש"כפר" בגימטריא שלש מאות, שרומז על "שלש מאות אמה* אורך התיבה"** (נח ו, טו), שעל ידה היתה ההגנה דנח מפני מי המבול.

יא. ויה"ר שההחלטה טובה שקיבל ויקבל כאו"א בשבת ר"ח ניסן '''להוסיף''' בכל עניני העבודה, כולל ובמיוחד בעניני חג הפסח (שתי שבתות לפני הפסח), בלימוד הלכות הפסח ונתינת צרכי הפסח לכל הזקוקים, באופן של הנהגה '''נסית''' – תמהר ותזרז ותביא תיכף ומיד את השכר '''דהנהגה הנסית ע"י הקב"ה''', החל מהנס העיקרי דגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקיימו כל בנ"י הלכות הפסח בשלימותן{{הערה|ועפ"ז י"ל שהגאולה אינה בתורת "'''שכר'''" על עבודת בנ"י בהכנות לחג הפסח (לימוד ההלכות ונתינת צרכי החג), אלא '''דבר המוכרח לקיום ציווי הקב"ה בתורה''' להקריב הפסח.}}, החל מהקרבת קרבן פסח בי"ד בניסן, ואכילתו בליל ט"ו ניסן, באופן ד"כולנו מסובין", שכל בנ"י מסובין (דרך חירות{{הערה|רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ז. שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב ס"ז.}}) על שולחנו של אביהם המלך{{הערה|ראה ברכות ג, סע"א.}}, מלך מלכי המלכים הקב"ה, בעיר הבירה, ירושלים עיר הקודש, ובהיכל המלך, ביהמ"ק השלישי.

ועוד והוא העיקר – שהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו באה תיכף ומיד, '''ביום הש"ק פרשת ויקרא, ר"ח ניסן, שנת ה'תנש"א, הי' תהא שנת אראנו נפלאות:'''

'''שנת ה'תנש"א''' – "תנשא" בה"א הידיעה, "תנשא מלכותו"{{הערה|בלק כד, ז ובפרש"י.}} ד"דוד עבדי נשיא להם לעולם"{{הערה|יחזקאל לז, כה.}}, דוד מלכא משיחא{{הערה|משבט יהודה, שהנשיא שלו (נחשון בן עמינדב) הקריב קרבנו בר"ח ניסן "על שלשלת המלוכה", החל מהמלכות דיהודה (שהמליכו אביו על אחיו), והמשכה ע"י מלכי בית דוד שעמדו ממנו, עד למלך המשיח (ראה במדב"ר פי"ג, יד).}},

ובכל זה נעשה התוקף ד"חזקה" ע"י הוצאת '''שלשה''' ספרי תורה והקריאה '''בשלשת''' הספרים וההפטורה על '''שלשתם''' בענינים הקשורים עם הגאולה – שנעשה התוקף ד"חזקה" ע"י פס"ד התורה (ג' ס"ת), שבסמיכות זמן להוצאת '''השלשה''' ספרי תורה (לפני הוצאת הספר תורה בזמן המנחה{{הערה|וכמרומז גם בהפרשה שמתחילין לקרוא בזמן המנחה – פרשת צו – "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות" (פרש"י ר"פ צו).}}) מתגלה הארון ("ויהי בנסוע הארון") והס"ת בביהמ"ק '''השלישי''' (ש"בנוי{{הערה|פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.}} ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים, שנאמר{{הערה|בשלח טו, יז.}} מקדש אדנ־י כוננו ידיך"{{הערה|ועד"ז בנוגע לפעולתם של ישראל (גם) בבנין ביהמ"ק השלישי – "מעשה ידינו (בשתי ידים) כוננהו".}}), בגאולה '''השלישית''', עלי' נאמר{{הערה|הושע ו, ב.}} "ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו".