ספר הזכרונות פרק יא: הבדלים בין גרסאות בדף

== גוף ונשמה ==

לאחר נדודים על פני מספר עיירות הגיע ברוך לליאזנא. מיד קבע מושבו בבית המדרש הגדול והחל ללמוד בשקידה. ביד ברוך היה צרור כסף קטן, אותו חסך מן העבודות בהן עסק בעיירות נדודיו. עד כמה שהיתה השתכרותו של ברוך מועטת – היו צרכי יום יום שלו מועטים פי כמה: פת לחם יבשה, מטעמת כלשהי – והריהו שבע. בגד ונעל היו לדידו דברים של מה בכך. כך הצליח להביא אתו לליאזנא כמות כסף שנחשבה אצלו כ"מטמון", והיה יכול להשתמש בה תקופה די ארוכה.  

תחלה חשב לעסוק בנשיאת משאות, אך מיד שם לב לעובדה שישנם בליאזנא סבלים רבים בעלי משפחות. "לא אגזול מהם מטה לחמם" – אמר ברוך לנפשו, וחיפש עבודה אחרת.  

צער ועצבות מילאו את ליבו של ברוך, הוא החל לקמץ ביתר תוקף מפתו, וימים שלמים עברו עליו בצום. יחד עם זאת הגביר למודיו בהתלהבות יתר.  

בכלל: אין השעה כשרה עתה לעצבות, הן שרויים אנו בעיצומו של אביב וקרובים כל כך לטבע! יש רק לצאת מן העיר, להשאיר מאחור את שאונה וגעשה, ולהתחבר כליל לבריאתו המופלאה של הקב"ה. מה הדור ומה נאה זיו העולם. אושר ועליצות אין קץ ממלאים את הלב על גדותיו. מה לי צער, מה לי דאגה?! תבל ומלואה אומרים שירה ופוצחים רנה לבוראם! ברוך חש עצמו ברגעים כאלה כחלק מן הבריאה, ומשום כך כחלק אלוקה ממש. בשעות התרוממות כאלה אי אפשר להרהר בצרכיו האפסיים של הגוף. עתה היא שעת שלטונה המוחלט של הנשמה על הגוף!

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]