ספר הזכרונות פרק ס: הבדלים בין גרסאות בדף

למרות המלחמה שניהל ר' פנחס זעליג, הגאון משפייאר, נגד הבעל שם מוורמייזא והאיסור שהכריז על לימוד הזוהר והקבלה בדרשו מרבי אליהו שיעזוב את וורמייזא ואת אשכנז בכלל – המשיך הבעל שם לשבת במקומו ולעסוק בעבודתו בהפצת תורת הקבלה. מספר תלמידיו הלך וגדל, ותורת הקבלה הלכה והתפשטה יותר ויותר. התלמידים שלא יכלו, מחמת האיסור, לעסוק בגלוי בקבלה, עשו זאת בסתר. עובדה זו עצמה שימשה דחיפה נוספת להתארגנות התלמידים בחבורה הפועלת, לפי הדרכות רבם, על פי תכנית מסויימת, לנדוד מעיר לעיר וממדינה למדינה, כדי להפיץ את תורתו ואת דרכם בעבודת הבורא

שלושים שנה ישב רבי אליהו בוורמייזא, שם קיים את ישיבתו, שעל תלמידיה נמנו גדולי הגאונים. בשנת שפ"ד או שפ"ה עזב רבי אליהו את וורמייזא והתיישב בפראג, לשם העביר גם את ישיבתו.

ר' יואל הצעיר ידע על רבו שהוא מקובל וכי בישיבה נלמדים בסתר שיעורים בתורת הקבלה, אך הוא לא הורשה להשתתף בהם, מחמת היותו צעיר ורווק. עתה, כשאביו גילה לו לראשונה על נדרו וחלומו, כבר היה נשוי, ומשום כך קיבל בשמחה את הוראת אביו לנסוע לפראג, לרבי אליהו בעל שם.

חמש שנים שהה ר' יואל בישיבתו של הבעל שם ובמשך כל אותה העת למד אתו רבי אליהו באופן מיוחד. לא ברור מדוע מצא ר' יואל חן בעיני במידה כזו רבי אליהו. אך יש להניח שתרמו לכך כשרונותיו הגדולים, צדקנותו, ושקידתו העצומה. רבי אליהו בעל שם העביר לרבי יואל את כל סודותיו, כולל כל עניני סגולות ורפואות שהשתמש בהם למטרות שונות.

"ביסוד הדברים ישנה אחידות בשיטותיהם, אך קיימים בכל זאת הבדלים בפרטי תורתם ובדרכיהם" – השיב ר' יצחק שאול.

"שאלותיך הן רבות מדי לתשובה על רגל אתת" – אמר ר' יצחק שאול בקול שליו – "ואשיב לך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, אך לתועלת הענין מוטב לא לפתוח אתחיל בתיאור הנסיבות שהביא לכך שעיירת מולדתי, הרקי, הפכה למבצר של חסידות, והחסידים שם, שהיו תחלה נסתרים ולא העזו להתגלות בפומבי, ידועים עתה בכל הסביבה בדרכם ותורתם ואין להם כל פחד להופיע כחסידים".

ר' יצחק שאול התכוון להוכיח בכך כי החסידות הולכת וכובשת יותר ויותר את מוחותיהם ולבותיהם של יהודים יראי שמים, כשהיא עושה זאת בהדרגה שלב אחרי שלב.

עתה הבין ר' משה לייב מדוע לא גילה ר' ניסן, אביו של ר' יצחק שאול, כשבא לחתונת בנו בדוברומיסל, את העובדה שהוא חסיד. "הוא השמיע דברי תורה" – נזכר ר' משה לייב – "ולא השאיר ספק בלמדנותו, אך לא נתן כל רמז לכך שהוא מתלמידי הבעל שם טוב".