לקוטי שיחות חלק ל/בראשית ב: הבדלים בין גרסאות בדף

א. עה"פ{{הערה|פרשתנו א, טז.}} "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול גו' ואת המאור הקטן גו'" אי' בגמרא{{הערה|חולין ס, ריש ע"ב.}}: "ר"ש בן פזי רמי כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן (דמשמע שניהם גדולים וכתיב הקטן – רש"י), אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד (בתמי') אמר לה לכי ומעטי את עצמך"{{הערה|ראה לקמן הערה 54 השייכות לשנת העיבור (כשנה זו (דהדפסת השיחה) – תשמ"ט).}}.

וזהו תוכן ענין הפיוס של הקב"ה – "לכי '''ומשול ביום''' ובלילה כו' זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים כו' זיל ליקרו צדיקי בשמיך" – שכדי שיודגש באופן גלוי שכל המטרה של מיעוט הירח הוא רק כדי שעי"ז תבוא סו"ס להיות "כאור החמה", ששוב יהיו "שני המאורות הגדולים", יש בה גם '''עתה''' ענינים של "גדלות"{{הערה|היינו לא "גדלות" במובן של "השפעה" (הגדול ב"'''המאור'''"), אלא גדול ועילוי של '''מקבל''', כמודגש במ"ש "זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים", שזהו מה שבנ"י (מקבל) פועלים ומחדשים בזמן – קידוש חדשים ועיבור שנים (אף שמנין הימים ושנים הוא לכאורה דבר הנעשה מעצמו, ע"י הזמן שנברא מלמעלה);{{ש}}ועד"ז ב"זיל ליקרו '''צדיקי''' בשמיך יעקב '''הקטן''' כו'", שהכוונה בזה, שאמיתית המעלה ד"צדיק" שייכת ל"קטנות" (צמצום) דוקא, ולא העילוי בענין האור והגילוי.{{ש}}וגם הענין הא' – "לכי ומשול ביום ובלילה", אין הכוונה שהירח יאיר כמו מאור הגדול (ראה תורת העולה שם), אלא להדגיש שמעלת המקבל אין ענינה בענין האור שמאיר (שזה נראה רק בלילה), אלא במעלה עצמית שיש בו גם ביום כאשר אין אורו מאיר. וראה בדרושים הנ"ל הערה 21. וראה לקו"ש חל"ד ע' 48 ואילך. סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 157 ואילך.}} ("לכי ומשול כו' לימנו בך{{הערה|ולהוסיף, שהצורך בעיבור שנים – שבא '''להשוות''' שני לבנה לשני חמה (ע"ד "שני המאורות הגדולים"*) – תלוי ב"לימנו כו' '''ושנים'''" (מנין השנים ללבנה). ולהעיר משל"ה חלק תושב"כ ר"פ שמות (שו, ב) "אם לא הי' ענין מיעוט הירח לא הי' עולמים שום עיבור כי. . הי' סיבובם ומהלכם שוה". וראה גם עתים לבינה (מאמר ז).{{ש}}'''*) ולהעיר, שהשנה המעוברת עצמה – '''גדולה''' יותר משנת חמה.'''}} כו' ליקרו צדיקי כו'"): ובכ"ז "לא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח", והיינו להדגיש שכל זמן שהיא בגדר "מאור הקטן", שהלבנה היא בגדר מיעוט, צריכים עדיין ל"כפרה" על מיעוטה, עד שתושלם הכוונה בגלוי לעתיד לבוא, "והי' אור הלבנה כאור החמה"12, שיהיו "שני המאורות הגדולים" בגלוי ובפועל{{הערה|ראה בארוכה ספר הערכים־חב"ד ח"ג ע' שיד ואילך ('''וש"נ''') – שני האופנים (א) שיהיו שווים בגודל האור, (ב) שגם הלבנה יהי' לה אור של עצמה (ע"ד שני האופנים דלעיל הערה 49). ע"ש.}}.