שיחת בלק תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}

א) בפשטות: כיון שיום השבת אסור בתענית, ועאכו"כ תענית הקשורה עם ענינים בלתי־רצויים ("ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן"{{הערה|רמב"ם שם ה"א.}}), שהרי שבת "אין עצב בה"{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ב סה"ז. הובא בתוד"ה מ"ד – מו"ק כג, ב.}}, ויתירה מזה, שיום השבת הוא יום של שמחה ("וביום שמחתכם אלו השבתות"{{הערה|ספרי בהעלותך יו"ד, יו"ד.}}) ותענוג ("וקראת לשבת עונג"{{הערה|ישעי' נח, יג.}}) – נדחית התענית מפני השבת ליום ראשון שלאחרי השבת{{הערה|ולהעיר, שאף שבענינים מסויימים מקילים בתענית נדחה, הרי, בנוגע לכללות ענין התענית באחד בשבת יש חומר מיוחד, שיוצאים "מעונג שבת לצום" (שמטעם זה לא היו אנשי מעמד מתענין באחד בשבת (תענית רפ"ד)).}}.

ב) ובעומק יותר אולי י"ל: דחיית התענית מפני יום השבת היא (לא רק דחי' ליום אחר, אלא גם ובעיקר) נתינת־כח לדחייתו '''וביטולו''' מכל וכל, כפי שמצינו ב"תשעה באב שחל להיות בשבת . . ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי '''הואיל ונדחה ידחה'''"{{הערה|מגילה ה, ריש ע"ב.}} (ועאכו"כ בנוגע לשבעה עשר בתמוז{{הערה|ראה מגילה שם: "רבי . . רחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז". וראה השקו"ט בנו"כ הטושו"ע שם.}} שאינו חמור כתשעה באב, שהרי מעיקר הדין כש"אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין", מלבד תשעה באב "הואיל והוכפלו בו צרות"{{הערה|ר"ה יח, ריש ע"ב (ובתוד"ה הואיל). וראה גם תוד"ה ורחץ – מגילה שם.}}), ועד להדחי' שבימות המשיח{{הערה|ועפ"ז יומתק ש"אמר '''רבי''' הואיל ונדחה ידחה" ("רבי" דייקא, משא"כ חכמים שלא הודו לו) – מצד שייכותו '''למשיח''', "אי מן חייא הוא ודאי היינו רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש" (סנהדרין צח, ב ובפרש"י).}}, כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תעניות בסופן.}} ש"כל הצומות האלו עתידים '''ליבטל''' לימות המשיח", ויתירה מזה, כפי שמוסיף "ולא עוד אלא שהם עתידים להיות '''ימים טובים וימי ששון ושמחה''', שנאמר{{הערה|זכרי' ח, יט.}} כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וגו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

מהענינים המיוחדים שבפרשת בלק (ובפרט בחלק הפרשה השייך במיוחד ליום השבת) שבה נתפרש בתורה ע"ד '''ביאת המשיח''' – כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' מלכים רפי"א.}} "המלך המשיח . . התורה העידה עליו . . בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל [באחרונה]. ושם הוא אומר{{הערה|פרשתנו כד, יז־יח.}} אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח. דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח. ומחץ פאתי מואב זה דוד . . וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח . . והי' אדום ירשה זה דוד . . והי' ירשה וגו' זה המלך המשיח".

ויש לומר, שבזה שהתורה העידה על משיח "בפרשת '''בלעם'''", שבה מודגש ש"לא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם '''ויהפוך''' ה' אלקיך לך את הקללה לברכה"{{הערה|תצא כג, ו.}}, מרומזת הפיכת הגלות לגאולה, הפיכת הצומות לששון ולשמחה ולמועדים טובים{{הערה|ביאור נוסף – ראה גם לקו"ש בלק (א) תנש"א בסופו.}}.

ועפ"ז יש לבאר ולהמתיק הטעם להדגשת היציאה ממצרים ("א־ל מוציאם ממצרים"{{הערה|כג, כב.}}, "א־ל מוציאו ממצרים"{{הערה|כד, ח.}}) בפרשת ש"נבא בשני המשיחים" – ע"ד מ"ש{{הערה|מיכה ז, טו.}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|ראה בעה"ט פרשתנו כד, ח: "אמר זה ב"פ לומר כשם שהוציאם ממצרים כן יוציאם לע"ל".}} – שבזה מודגש שהגאולה ע"י מלך המשיח היא לא רק בגלל ההכרח להוציא את בנ"י '''מכל הגליות''', שנתוספו '''לאחרי''' היציאה ממצרים, אלא גם ובעיקר בתור '''הוספה ושלימות''' נעלית יותר '''מהיציאה ממצרים''' עד לאופן של "'''נפלאות'''" (גם אילו לא היו הגליות שלאח"ז).

במשך כל הדורות שלפנ"ז (מאז המאורעות הבלתי־רצויים די"ז תמוז שמהם נשתלשלו גם המאורעות דתשעה באב) הי' חודש תמוז קשור עם ענינים דהיפך השמחה, חורבן וגלות, ואילו בדורנו זה נתגלה בחודש תמוז ענין של ('''שמחה ו''')'''גאולה''' – גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בי"ב־י"ג תמוז (שעלייתם ושלימותם באופן ד"ויכולו"{{הערה|בראשית ב, א. וראה לקו"ת בהר מא, א. אוה"ת עה"פ.}} נעשית ביום השבת י"ז תמוז), וכדברי בעל השמחה והגאולה במכתבו הידוע{{הערה|אגרות־קודש שלו ח"ב ע' פ. וש"נ.}} ש"לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה", גאולה דכל בנ"י, הקשורה גם עם הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו "כיון דשם גאולה עלה"{{הערה|פרש"י מגילה יז, ב.}}, ובפרט שעי"ז התחיל שלימות הענין דיפוצו מעינותיך חוצה גם בחצי כדור התחתון, ובאופן שממנו מתפשטים המעיינות בכל קצוי תבל, שזוהי ההכנה הכי אחרונה לביאת משיח צדקנו{{הערה|אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו.}}.

ולומדים ה"תורה חדשה מאתי תצא" באופן ד"'''אלה''' הדברים", מראה באצבעו ואומר זה, לימוד באופן של '''ראי''''{{הערה|לקו"ת צו יז, א ואילך. ובכ"מ.}}, "והיו עיניך '''רואות''' את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ.}}, "'''יראה''' אל אלקים בציון"{{הערה|[[תהלים פרק פד|תהלים פד, ח]].}}, "'''ותחזינה עינינו''' בשובך לציון", "כי{{הערה|[[תהלים פרק סט|שם סט, לו]].}} אלקים יושיע ציון גו' וישבו שם גו'"{{הערה|לאחרי (חלק זה ד)השיחה ניגנו ניגון על פסוק זה, וכ"ק אדמו"ר שליט"א עמד מלא קומתו ורקד בשמחה רבה ('''המו"ל''').}}, "ישבו ישרים את פניך"{{הערה|תהלים פרק קמ|שם קמ, יד]].}}, תיכף ומיד ממש.