11,492
עריכות
תורת חיים/והנחש היה ערום: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "תורת חיים/והנחש היה ערום": התוכן בידי משתמשים ותיקים בלבד ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תורת חיים בראשית}} | {{תורת חיים בראשית}} | ||
{{יישור טקסט|שני הצדדים| | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
{{עוגן|פרק א|(א)}} '''והנחש | {{עוגן|פרק א|(א)}} '''והנחש היה ערום מכל חית השדה כו' ויאמר אל האשה כו' עד ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע ותרא האשה כי טוב העץ למאכל כו' ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם וכו' עד סוף הפרשה ויאמר ה' אלקים הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וישלחהו ה' אלקים מג"ע לעבוד את האדמה אשר לקח משם כו'.''' והנה הדקדוקים בסיפור מעשה זו רבו מאד כי אין להענין הזה הבנה ע"ד הפשט כלל. והיותר קשה הוא מה שהנחש היה יודע מענין זה שכאשר יאכלו מעה"ד טו"ר ודאי יפקחו עיניהם ויהיו כאלקים ממש יודעי טו"ר. וראי' שנודע לו וכיון אל אמתות דבר זה ממה שמוכיח סוף הפ' שכדבריו כן אמר ה' הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת כו'. וכמ"ש בפי' ותפקחנה עיני שניהם כו'. וזה דבר פלא ביותר מאין הי' יודע הנחש דבר זה ומן האדם ואשתו נעלם דבר זה דהגם שקבלו ציווי ה' שלא לאכול מעה"ד טו"ר הרי שמע טעמו של דבר כי ביום אכלך ממנו מות תמות ולא נודע לו טעם זה שיפקחו עיניו ולפי הפשט הרי הנחש כיון אל הטעם האמתי שלא יהיה האדם כאלקים יודע טו"ר כמשמעות סוף הפ' שאמר ה' הן האדם היה כאחד ממנו כו'. ועתה פן ישלח ידו כו' ואם מן האדם נעלם דבר זה איך נגלה להנחש. ואם מפני שהי' ערום ביותר. זה לא יחייב שידע סוד ה' בעה"ד טו"ר שנטע בתוך הגן שהאוכלו יהיה כאלקים כו'. ועוד י"ל בעיקר הטעם למה צוה ה' שלא יאכל מעה"ד פן יפקחו עיניו כו' מאחר שיהיה האדם במדרגות אלקים לידע טו"ר למה לא ירצה ה' בזה ואדרבה מהראוי שיצונו לאכול מעה"ד כדי שיפקחו עיניו ויהי' כאלקים שהרי חפץ חסד הוא וטוב ה' לכל כמו עד"מ שמטבע הטוב להטיב לזולתו ובפרט להטיב לאדם שברא בצלמו כו' ומהו זה שאמר הן האדם הי' כאחד ממנו דמשמע שזה אינו לטובת האדם כלל אדרבא לרעתו כמ"ש כי ביום אכלך ממנו מות תמות שגם טעם זה אמת כידוע: | ||
{{עוגן|פרק ב|(ב)}} '''אך''' הנה תחלה י"ל בענין מה שאמר הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טו"ר. וכן מה שאמר הנחש בתחל' והייתם כאלקי' יודעי טו"ר. ענין ידיע' זאת מה היא דלכאורה משמע כפשוטו שהאלקי' יודע טו"ר בידיעה גמורה כמו ידיעת האדם בטו"ר כו'. ובאמת א"א לומר כן שהרי נא' באלקי' <small>([[חבקוק פרק א#פסוק יג|חבקוק א, יג]])</small> טהור עינים מראות ברע וכן לא יגורך רע כו'. וכמ"כ יש להפליא על מ"ש <small>([[דניאל פרק ב#פסוק כב|דניאל ב, כב]])</small> ידע מה בחשוכ' ונהורא עמה שרא כו' ידיעה זאת איך היא כו'. אמנם הנה הענין דרך קצרה שעה"ד טו"ר אם לא היה אוכלו אדם רק מה שיש בו מבחי' ידיעה עליונה דאלקים שיודע טו"ר לא היה נמשך בחי' רע כלל וכלל רק כאשר אכלו אדם דוקא נמשך בו בחי' רע ממש והגם שנפקחו עיניו והיה כאלקים יודע טו"ר אין זה דומה כלל למה שאלקי' יודע טו"ר דמה שאלקים יודע טו"ר הרי הטוב מובדל מן הרע לגמרי ואין כאן תערובת טו"ר כלל ע"כ אין לרע יניקה מן הטוב כלל רק הוא מהות בפ"ע משא"כ כשאכל אדם מעה"ד טו"ר וידע טו"ר הרי נתערב הרע בטוב ומקבל הרע יניק' מן הטוב וממילא גרם מותא לכל עלמא. וזה עיקר טעם וסוד ה' בציווי שלו לאדם שלא יאכל מעה"ד טו"ר כי ביום אכלך ממנו מות תמות שזה אמת ומה שיפקחו עיניו ויהיה כאלקים אין זה טובה לגבי האדם כלל אלא רע' גמורה. ובזה מתורץ הקושי' הב' וממילא יתורץ הקושי' הא'. אך להבין זה יש להקדים תחלה בענין ידיעת טו"ר שאין ידיעת אלקים טו"ר כידיעת האדם טו"ר שידיעת אלקים טו"ר הוא בבחי' או"מ וידיעת אדם טו"ר הוא בבחי' או"פ. ולזה הטעם בידיעת אלקים טו"ר הטוב מובדל מן הרע ובידיעת האדם טו"ר מעורבים טו"ר כנ"ל זהו תוכן הענין בקצרה: | {{עוגן|פרק ב|(ב)}} '''אך''' הנה תחלה י"ל בענין מה שאמר הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טו"ר. וכן מה שאמר הנחש בתחל' והייתם כאלקי' יודעי טו"ר. ענין ידיע' זאת מה היא דלכאורה משמע כפשוטו שהאלקי' יודע טו"ר בידיעה גמורה כמו ידיעת האדם בטו"ר כו'. ובאמת א"א לומר כן שהרי נא' באלקי' <small>([[חבקוק פרק א#פסוק יג|חבקוק א, יג]])</small> טהור עינים מראות ברע וכן לא יגורך רע כו'. וכמ"כ יש להפליא על מ"ש <small>([[דניאל פרק ב#פסוק כב|דניאל ב, כב]])</small> ידע מה בחשוכ' ונהורא עמה שרא כו' ידיעה זאת איך היא כו'. אמנם הנה הענין דרך קצרה שעה"ד טו"ר אם לא היה אוכלו אדם רק מה שיש בו מבחי' ידיעה עליונה דאלקים שיודע טו"ר לא היה נמשך בחי' רע כלל וכלל רק כאשר אכלו אדם דוקא נמשך בו בחי' רע ממש והגם שנפקחו עיניו והיה כאלקים יודע טו"ר אין זה דומה כלל למה שאלקי' יודע טו"ר דמה שאלקים יודע טו"ר הרי הטוב מובדל מן הרע לגמרי ואין כאן תערובת טו"ר כלל ע"כ אין לרע יניקה מן הטוב כלל רק הוא מהות בפ"ע משא"כ כשאכל אדם מעה"ד טו"ר וידע טו"ר הרי נתערב הרע בטוב ומקבל הרע יניק' מן הטוב וממילא גרם מותא לכל עלמא. וזה עיקר טעם וסוד ה' בציווי שלו לאדם שלא יאכל מעה"ד טו"ר כי ביום אכלך ממנו מות תמות שזה אמת ומה שיפקחו עיניו ויהיה כאלקים אין זה טובה לגבי האדם כלל אלא רע' גמורה. ובזה מתורץ הקושי' הב' וממילא יתורץ הקושי' הא'. אך להבין זה יש להקדים תחלה בענין ידיעת טו"ר שאין ידיעת אלקים טו"ר כידיעת האדם טו"ר שידיעת אלקים טו"ר הוא בבחי' או"מ וידיעת אדם טו"ר הוא בבחי' או"פ. ולזה הטעם בידיעת אלקים טו"ר הטוב מובדל מן הרע ובידיעת האדם טו"ר מעורבים טו"ר כנ"ל זהו תוכן הענין בקצרה: | ||