דבר מלכות נצבים וילך (ור"ה): הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דבר מלכות נצבים וילך (ור"ה) (עריכה)

גרסה מ־00:38, 23 ביולי 2024

הוסרו 154 בתים ,  23 יולי
תיקונים
חזותיקוד ויקי
(תיקונים)
(תיקונים)
שורה 116: שורה 116:
י. ובכל זה ניתוסף הדגשה יתירה בשנה זו – שנת ה'תשנ"ב:
י. ובכל זה ניתוסף הדגשה יתירה בשנה זו – שנת ה'תשנ"ב:


הולך ומתקבל ע"י בנ"א הראשי־תיבות שנקבע ע"י בני ישראל למנין השנה – שד' אותיות הראשונים (ה'תש"נ) הם ר"ת "'''הי' תהא שנת נפלאות'''" (בהוספה על שנת נסים), והאות החמישית[113] (ב') היא ראשי־תיבות "'''בה'''", שה"נפלאות" אינם ענין פרטי בהשנה, אלא הם ענינה של השנה, וגם ראשי־תיבות "'''בכל'''", ש"הנפלאות" הם בכל הענינים כולם[114], "בכל מכל כל"[115], וגם ר"ת '''בינה''', ש"הנפלאות" הם באופן של "רחובות הנהר"[116].
הולך ומתקבל ע"י בנ"א הראשי־תיבות שנקבע ע"י בני ישראל למנין השנה – שד' אותיות הראשונים (ה'תש"נ) הם ר"ת "'''הי' תהא שנת נפלאות'''" (בהוספה על שנת נסים), והאות החמישית<ref>להעיר מהעילוי ד"חמישית לפרעה", "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין", דרגא החמישית שלמעלה מסדר השתלשלות שמתחלק בכללות לד' עולמות (ראה לקו"ת ס"פ פינחס. ובכ"מ) – ע"ד ובדוגמת העילוי ד"אחד עשר" שלמעלה מסדר השתלשלות דעשר ספירות.</ref> (ב') היא ראשי־תיבות "'''בה'''", שה"נפלאות" אינם ענין פרטי בהשנה, אלא הם ענינה של השנה, וגם ראשי־תיבות "'''בכל'''", ש"הנפלאות" הם בכל הענינים כולם<ref>ולהעיר, שאות ב' היא אות '''השימוש''' בנוגע לכל הענינים כולם, ורומז שהשנה היא מבורכת בכל הענינים כולם שמתחילים בא' מאותיות הא"ב: ב'''א'''ורה, ב'''ב'''רכה, ב'''ג'''דלות, ב'''ד'''יצה, ב'''ה'''וד ו'''ה'''דר, ב'''ו'''עד טוב, ב'''ז'''כיות גדולות, ב'''ח'''יים טובים וארוכים, ב'''ט'''וב הנראה והנגלה, ב'''י'''עוד טוב, ב'''כ'''ל, "בכל מכל כל", וכו' – בכל הענינים באותיות עד אות תי"ו, ב'''ת'''הלות ו'''ת'''שבחות על נפלאות הגאולה האמיתית והשלימה.</ref>, "בכל מכל כל"<ref>כהנוסח בסוף ברכת המזון* – "כמו שברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יברך אותנו כולנו יחד".
 
'''*) בברכה רביעית, שרומזת על הגאולה הרביעית.'''</ref>, וגם ר"ת '''בינה''', ש"הנפלאות" הם באופן של "רחובות הנהר"<ref>ראה לקו"ת דרושי שמע"צ פח, ד. ובכ"מ.</ref>.


והענין בזה:
והענין בזה:


"נפלאות" – קאי (בעיקר) על הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כלשון הכתוב[117] "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שבה יראו ("אראנו") בפועל ובגילוי השלימות שנפעלה ע"י מעשינו ועבודתינו במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא בהוספה על השלימות שבהתחלת הבריאה, שנוסף על השלימות ד"עולם על מילואו נברא"[118], "אלה תולדות (מלא) השמים והארץ בהבראם"[119], תהי' השלימות ד"אלה תולדות (מלא) פרץ"[120], באופן של פריצת גדר, "פרצת עליך פרץ"[121], "זה משיח, שנאמר[122] עלה הפורץ לפניהם"[123].
"נפלאות" – קאי (בעיקר) על הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כלשון הכתוב<ref>מיכה ז, טו.</ref> "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שבה יראו ("אראנו") בפועל ובגילוי השלימות שנפעלה ע"י מעשינו ועבודתינו במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא בהוספה על השלימות שבהתחלת הבריאה, שנוסף על השלימות ד"עולם על מילואו נברא"<ref>ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.</ref>, "אלה תולדות (מלא) השמים והארץ בהבראם"<ref>בראשית ב, ד.</ref>, תהי' השלימות ד"אלה תולדות (מלא) פרץ"<ref>רות ד, יח.</ref>, באופן של פריצת גדר, "פרצת עליך פרץ"<ref>וישב לח, כט.</ref>, "זה משיח, שנאמר<ref>מיכה ב, יג.</ref> עלה הפורץ לפניהם"<ref>אגדת בראשית ספס"ג. וראה ב"ר ספפ"ה ובפרש"י.</ref>.


"בכל"[124] (ובפרט "בכל מכל כל") – כולל כל עניני טובה ושלימות האפשריים, כמובן ממארז"ל[125]"שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב בי' בכל ("וה' ברך את אברהם בכל"[126]), יצחק דכתיב בי' מכל ("ואוכל מכל"[127]), יעקב דכתיב בי' כל" ("וכי יש לי כל"[128]), היינו, ש"כל" מורה ש"לא חסרו שום טובה"[129], הן השלימות שמצד הבריאה, והן ובעיקר השלימות היתירה שע"י עבודת האדם, ועד להשלימות דסיום וגמר כל העבודה ("מעין העולם הבא") בעוה"ז[130], וענין זה נמשך מאברהם יצחק ויעקב לכאו"א מישראל.
"בכל"<ref>להעיר לחידודי ש"בכל" בגימטריא '''נ"ב''', שכולל כל הר"ת האמורים: נפלאות בה, נפלאות בכל, נפלאות בינה.</ref> (ובפרט "בכל מכל כל") – כולל כל עניני טובה ושלימות האפשריים, כמובן ממארז"ל<ref>ב"ב טז, סע"ב ואילך.</ref> "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב בי' בכל ("וה' ברך את אברהם בכל"<ref>חיי שרה כד, א.</ref>), יצחק דכתיב בי' מכל ("ואוכל מכל"<ref>תולדות כז, לג.</ref>), יעקב דכתיב בי' כל" ("וכי יש לי כל"<ref>וישלח לג, יא.</ref>), היינו, ש"כל" מורה ש"לא חסרו שום טובה"<ref>פרש"י ב"ב שם.</ref>, הן השלימות שמצד הבריאה, והן ובעיקר השלימות היתירה שע"י עבודת האדם, ועד להשלימות דסיום וגמר כל העבודה ("מעין העולם הבא") בעוה"ז<ref>ע"ד המבואר לעיל (ס"ז) בנוגע לשבת פרשת וילך, שבת שובה.</ref>, וענין זה נמשך מאברהם יצחק ויעקב לכאו"א מישראל.


"בינה", ובפרט בשייכות ל"נפלאות" ("נפלאות בינה"), נו"ן פלאות[131] – מורה על הגילוי דשער הנו"ן דבינה בסיום וגמר העבודה בתכלית השלימות, כפי שמצינו במשה רבינו שבגמר וסיום עבודתו (כש"וילך משה גו' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום"[132]) נתעלה ל"הר נבו", "נו"ן[133] בו"[134], באין־ערוך לשלימות הבריאה באופן ד"חמישים . . חסר אחת"[135].
"בינה", ובפרט בשייכות ל"נפלאות" ("נפלאות בינה"), נו"ן פלאות<ref>זח"א רס"א, ב.</ref> – מורה על הגילוי דשער הנו"ן דבינה בסיום וגמר העבודה בתכלית השלימות, כפי שמצינו במשה רבינו שבגמר וסיום עבודתו (כש"וילך משה גו' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום"<ref>ר"פ וילך.</ref>) נתעלה ל"הר נבו", "נו"ן<ref>ס' הליקוטים להאריז"ל ואתחנן (ג, כו) – הובא בשל"ה חלק תושב"כ פ' ואתחנן (שסט, א) בשם הרח"ו. ש"ך עה"ת עה"פ (בשם מצאתי כתוב). וראה בארוכה לקו"ת במדבר יב, א ואילך (בשם המגיד). ועוד.</ref> בו"<ref>ויש לומר, שזהו גם פירוש הר"ת דשנת ה(תש)נ"ב – נו"ן בו.</ref>, באין־ערוך לשלימות הבריאה באופן ד"חמישים . . חסר אחת"<ref>ועד"ז בסיום העבודה ד"שבע שבתות תמימות תהיינה", מ"ט ימים דספה"ע – שביום החמישים באים להעילוי דשער הנו"ן (ראה לקו"ת שם. ובכ"מ).</ref>.


יא. ויש להוסיף, שהשלימות דהגאולה מודגשת גם בקביעות השנה:
יא. ויש להוסיף, שהשלימות דהגאולה מודגשת גם בקביעות השנה:


הקביעות דר"ה ביום ב' (וג'), "ב"ג המלך פת וילך" – שגמר ושלימות העבודה דשבת שובה[136] הוא בפרשת וילך, שכולל גם ובעיקר ההליכה שבגמר ושלימות כל העבודה כולה, שכל בנ"י באים ושבים לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, כמ"ש[137] "'''ילכו''' מחיל[138] אל חיל יראה אל אלקים '''בציון'''", ובלשון הכתוב בפרשת וילך "בבוא[139] כל ישראל ("הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו'"[140]) לראות את פני ה' אלקיך גו'"[141], ועד לסיום וחותם הפרשה ב"דברי השירה הזאת עד תומם", שרומז גם לשלימות השירה (מלשון תמים) דלעתיד לבוא (שירה עשירית[142]), "שירו לה' שיר חדש"[143], לשון זכר, בגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות[144].
הקביעות דר"ה ביום ב' (וג'), "ב"ג המלך פת וילך" – שגמר ושלימות העבודה דשבת שובה<ref>להעיר, שבקביעות זו (ב"ג המלך) בא שבת שובה לאחרי '''שתי שבתות דסליחות''', שבזה מודגש ביותר ענין הגאולה – הן מצד כללות ענין '''השבת''', שהוא מעין ודוגמת "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (תמיד בסופה), הן מצד '''שתי''' שבתות*, ש"אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד הן נגאלים" (שבת קיח, ב), והן מצד שתי שבתות '''דסליחות''', ענין התשובה (ובפרט תשובה עילאה), ש"הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה).
 
'''*) נוסף על השייכות''' דכפל '''('''שתי '''שבתות) להגאולה (ראה יל"ש ר"פ לך לך), ועאכו"כ כפל דשבת (שכל עיסקא דשבתא כפול), שמצ"ע שייך לגאולה.'''</ref> הוא בפרשת וילך, שכולל גם ובעיקר ההליכה שבגמר ושלימות כל העבודה כולה, שכל בנ"י באים ושבים לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, כמ"ש<ref>תהלים פד, ח.</ref> "'''ילכו''' מחיל<ref>להעיר, ש"חיל" בגימטריא מ"ח, די"ל שרומז למספר השעות דב' ימי ר"ה ("יומא אריכתא"), בגימט' כדכד – ראה לקו"ת ד"ה ושמתי כדכד (פ' ראה כד, ד ואילך). ועוד.</ref> אל חיל יראה אל אלקים '''בציון'''", ובלשון הכתוב בפרשת וילך "בבוא<ref>לא, יא.</ref> כל ישראל ("הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו'"<ref>שם, יב.</ref>) לראות את פני ה' אלקיך גו'"<ref>ומודגש גם בהפטרה דשבת שובה – "שובה ישראל עד הוי' אלקיך", וידוע הפירוש בזה, שהתשובה היא עד שהוי' נעשה אלקיך (ראה לקו"ת דרושים לשבת שובה סה, א. ובכ"מ), וענין זה הוא בשלימות בביהמ"ק, "בבוא כל ישראל לראות את פני הוי' אלקיך", וכשם שבא ליראות כך בא לראות, שרואה בגלוי "פני הוי' אלקיך", שהוי' נעשה אלקיך; והמשך ההפטרה "ונשלמה פרים שפתינו", אשר, השלימות האמיתית בזה היא ע"י הקרבת הפרים (מובחר שבקרבנות) ע"ג המזבח שבביהמ"ק.</ref>, ועד לסיום וחותם הפרשה ב"דברי השירה הזאת עד תומם", שרומז גם לשלימות השירה (מלשון תמים) דלעתיד לבוא (שירה עשירית<ref>להעיר מהמנהג בר"ה לנגן ניגוני רבותינו נשיאינו בהזכרת שמותיהם [ומתחיל מהקרוב אלינו – נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, אדמו"ר מהורש"ב, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר הצמח צדק*, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הזקן, המגיד והבעש"ט], דיש לומר, שניגונים אלו הם הכנה לניגון דשירה העשירית.
 
'''*) להעיר, שערב ר"ה הוא יום הולדתו, ומזלו גובר, כולל ובמיוחד בנוגע לענין הגאולה המודגש בב' שמותיו, "צמח" ו"צדק", שמותיו של משיח.'''</ref>), "שירו לה' שיר חדש"<ref>ישעי' מב, יו"ד. ועוד.</ref>, לשון זכר, בגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות<ref>מכילתא בשלח טו, א. ועוד.</ref>.


הקביעות דחשון וכסלו ששניהם מלאים, "חדשי' שלמים" (ש') – ששלימות החדשים מורה על השלימות דישראל[145] ש"דומין ללבנה" ו"מונין ללבנה"[146], ו"עתידים להתחדש כמותה"[147], בגאולה האמיתית והשלימה ע"י "דוד מלך ישראל חי וקיים"[148], דוד מלכא משיחא.
הקביעות דחשון וכסלו ששניהם מלאים, "חדשי' שלמים" (ש') – ששלימות החדשים מורה על השלימות דישראל<ref>ולהעיר, שכשחשון וכסלו מלאים ישנם '''שלשה''' חדשים '''מלאים''' זה לאחר זה (תשרי (שלעולם מלא) חשון וכסלו) – "חזקה" בהשלימות דישראל שדומין ללבנה.</ref> ש"דומין ללבנה" ו"מונין ללבנה"<ref>ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.</ref>, ו"עתידים להתחדש כמותה"<ref>ברכת קידוש לבנה (מסנהדרין מב, א).</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י "דוד מלך ישראל חי וקיים"<ref>שם (מר"ה כה, א).</ref>, דוד מלכא משיחא.


[ויש להוסיף, שגם השלימות דשנת העיבור קשורה עם הגאולה – השוואת שנת הלבנה לשנת החמה, שרומז על המעמד ומצב דלעתיד לבוא ש"יהי' אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית"[149]].
[ויש להוסיף, שגם השלימות דשנת העיבור קשורה עם הגאולה – השוואת שנת הלבנה לשנת החמה, שרומז על המעמד ומצב דלעתיד לבוא ש"יהי' אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית"<ref>שם (ע"פ ישעי' ל, כו).</ref>].


והקביעות דחג הפסח ביום השבת (ז'), שהשבתות (דספה"ע) הן תמימות כימי בראשית – שתכלית השלימות ד"שבע שבתות תמימות תהיינה" היא ע"י הקרבת העומר ושתי הלחם בביהמ"ק השלישי.
והקביעות דחג הפסח ביום השבת (ז'), שהשבתות (דספה"ע) הן תמימות כימי בראשית – שתכלית השלימות ד"שבע שבתות תמימות תהיינה" היא ע"י הקרבת העומר ושתי הלחם בביהמ"ק השלישי.
שורה 138: שורה 144:
יב. ויה"ר שבבואנו מסיומה של שנת אראנו נפלאות, ובהכנסנו לשנת נפלאות בה, נפלאות בכל, נפלאות בינה, תבוא בפועל ממש ותיכף ומיד ממש הגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
יב. ויה"ר שבבואנו מסיומה של שנת אראנו נפלאות, ובהכנסנו לשנת נפלאות בה, נפלאות בכל, נפלאות בינה, תבוא בפועל ממש ותיכף ומיד ממש הגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".


ובלשון הכתוב בפרשת נצבים שקורין לעולם בשבת שלפני ר"ה: "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב '''וקבצך''' וגו'"[150], וכמודגש במיוחד בהר"ת ד"נפלאות בכל", "בכל מכל כל", ש"בכל מכל כל" בגימטריא "'''קבץ'''"[151] – בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, עליו נאמר בתפלת חנה[152](שמפטירין ביום א' דר"ה) "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו"[153].
ובלשון הכתוב בפרשת נצבים שקורין לעולם בשבת שלפני ר"ה: "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב '''וקבצך''' וגו'"<ref>ל, ג.</ref>, וכמודגש במיוחד בהר"ת ד"נפלאות בכל", "בכל מכל כל", ש"בכל מכל כל" בגימטריא "'''קבץ'''"<ref>ראה חידושי חת"ס לב"ב שם.</ref> – בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, עליו נאמר בתפלת חנה<ref>להעיר מהשייכות לבעלת היארצייט דו' בתשרי (שחל בשבת שובה)*, ששמה '''חנה''', ר"ת חלה נדה הדלקת הנר** (מגלה עמוקות עה"ת פ' שלח (יז, ד) – בשם הגהות מיימוניות), ג' המצוות (שעליהם עומד כל בית ישראל) שניתנו לנשי ישראל, שבזכותן נגאלו ישראל ממצרים ובזכותן עתידין להגאל (סוטה יא, ב. יל"ש רות רמז תרו (בסופו)).
 
ובלשון התפלה בסיום ברכת שופרות (שבה מסיימים וחותמים ג' הברכות דמלכיות זכרונות ושופרות[154]): "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", אשר, לאחרי עבודתם של ישראל בתקיעת שופר[155] (ובפרט בב' הימים דר"ה) מקיים הקב"ה הבטחתו "והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול"[156], ולא רק בלשון עתיד, אלא בלשון הוה, ועד בלשון עבר, שכבר היתה התקיעה בשופר גדול, ותיכף ומיד "נפטרין לבתיהם לשלום"[157], לבית האמיתי דכאו"א מישראל – בית המקדש השלישי בגאולה השלישית ("יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו"[158]), ובביהמ"ק עצמו – בכל שלש הקדושות שבו[159], ובפרט בקדש הקדשים[160].
 
ועוד והוא העיקר – שכן תהי' לנו בפו"מ, ויתירה מזה, שכבר היתה לנו, בלשון עבר, ובפרט ע"פ הפתגם הידוע של רבותינו נשיאינו ע"ד הפירסום דביאת המשיח בעיתונים[161], כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה שנתפרסם בכו"כ עיתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) ש"'''הנה זה (המלך המשיח) בא'''"[162], ותיכף – '''כבר בא''' – בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובגלוי לעיני כל באי עולם, ועאכו"כ "לעיני כל ישראל"[163], ותיכף ומיד ממש.
----[113]) להעיר מהעילוי ד"חמישית לפרעה", "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין", דרגא החמישית שלמעלה מסדר השתלשלות שמתחלק בכללות לד' עולמות (ראה לקו"ת ס"פ פינחס. ובכ"מ) – ע"ד ובדוגמת העילוי ד"אחד עשר" שלמעלה מסדר השתלשלות דעשר ספירות.
 
[114]) ולהעיר, שאות ב' היא אות '''השימוש''' בנוגע לכל הענינים כולם, ורומז שהשנה היא מבורכת בכל הענינים כולם שמתחילים בא' מאותיות הא"ב: ב'''א'''ורה, ב'''ב'''רכה, ב'''ג'''דלות, ב'''ד'''יצה, ב'''ה'''וד ו'''ה'''דר, ב'''ו'''עד טוב, ב'''ז'''כיות גדולות, ב'''ח'''יים טובים וארוכים, ב'''ט'''וב הנראה והנגלה, ב'''י'''עוד טוב, ב'''כ'''ל, "בכל מכל כל", וכו' – בכל הענינים באותיות עד אות תי"ו, ב'''ת'''הלות ו'''ת'''שבחות על נפלאות הגאולה האמיתית והשלימה.
 
[115]) כהנוסח בסוף ברכת המזון* – "כמו שברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יברך אותנו כולנו יחד".
 
'''*) בברכה רביעית, שרומזת על הגאולה הרביעית.'''
 
[116]) ראה לקו"ת דרושי שמע"צ פח, ד. ובכ"מ.
 
[117]) מיכה ז, טו.
 
[118]) ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.
 
[119]) בראשית ב, ד.
 
[120]) רות ד, יח.
 
[121]) וישב לח, כט.
 
[122]) מיכה ב, יג.
 
[123]) אגדת בראשית ספס"ג. וראה ב"ר ספפ"ה ובפרש"י.
 
[124]) להעיר לחידודי ש"בכל" בגימטריא '''נ"ב''', שכולל כל הר"ת האמורים: נפלאות בה, נפלאות בכל, נפלאות בינה.
 
[125]) ב"ב טז, סע"ב ואילך.
 
[126]) חיי שרה כד, א.
 
[127]) תולדות כז, לג.
 
[128]) וישלח לג, יא.
 
[129]) פרש"י ב"ב שם.
 
[130]) ע"ד המבואר לעיל (ס"ז) בנוגע לשבת פרשת וילך, שבת שובה.
 
[131]) זח"א רס"א, ב.
 
[132]) ר"פ וילך.
 
[133]) ס' הליקוטים להאריז"ל ואתחנן (ג, כו) – הובא בשל"ה חלק תושב"כ פ' ואתחנן (שסט, א) בשם הרח"ו. ש"ך עה"ת עה"פ (בשם מצאתי כתוב). וראה בארוכה לקו"ת במדבר יב, א ואילך (בשם המגיד). ועוד.
 
[134]) ויש לומר, שזהו גם פירוש הר"ת דשנת ה(תש)נ"ב – נו"ן בו.
 
[135]) ועד"ז בסיום העבודה ד"שבע שבתות תמימות תהיינה", מ"ט ימים דספה"ע – שביום החמישים באים להעילוי דשער הנו"ן (ראה לקו"ת שם. ובכ"מ).
 
[136]) להעיר, שבקביעות זו (ב"ג המלך) בא שבת שובה לאחרי '''שתי שבתות דסליחות''', שבזה מודגש ביותר ענין הגאולה – הן מצד כללות ענין '''השבת''', שהוא מעין ודוגמת "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" (תמיד בסופה), הן מצד '''שתי''' שבתות*, ש"אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד הן נגאלים" (שבת קיח, ב), והן מצד שתי שבתות '''דסליחות''', ענין התשובה (ובפרט תשובה עילאה), ש"הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה).
 
'''*) נוסף על השייכות''' דכפל '''('''שתי '''שבתות) להגאולה (ראה יל"ש ר"פ לך לך), ועאכו"כ כפל דשבת (שכל עיסקא דשבתא כפול), שמצ"ע שייך לגאולה.'''
 
[137]) תהלים פד, ח.
 
[138]) להעיר, ש"חיל" בגימטריא מ"ח, די"ל שרומז למספר השעות דב' ימי ר"ה ("יומא אריכתא"), בגימט' כדכד – ראה לקו"ת ד"ה ושמתי כדכד (פ' ראה כד, ד ואילך). ועוד.
 
[139]) לא, יא.
 
[140]) שם, יב.
 
[141]) ומודגש גם בהפטרה דשבת שובה – "שובה ישראל עד הוי' אלקיך", וידוע הפירוש בזה, שהתשובה היא עד שהוי' נעשה אלקיך (ראה לקו"ת דרושים לשבת שובה סה, א. ובכ"מ), וענין זה הוא בשלימות בביהמ"ק, "בבוא כל ישראל לראות את פני הוי' אלקיך", וכשם שבא ליראות כך בא לראות, שרואה בגלוי "פני הוי' אלקיך", שהוי' נעשה אלקיך; והמשך ההפטרה "ונשלמה פרים שפתינו", אשר, השלימות האמיתית בזה היא ע"י הקרבת הפרים (מובחר שבקרבנות) ע"ג המזבח שבביהמ"ק.
 
[142]) להעיר מהמנהג בר"ה לנגן ניגוני רבותינו נשיאינו בהזכרת שמותיהם [ומתחיל מהקרוב אלינו – נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, אדמו"ר מהורש"ב, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר הצמח צדק*, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הזקן, המגיד והבעש"ט], דיש לומר, שניגונים אלו הם הכנה לניגון דשירה העשירית.
 
'''*) להעיר, שערב ר"ה הוא יום הולדתו, ומזלו גובר, כולל ובמיוחד בנוגע לענין הגאולה המודגש בב' שמותיו, "צמח" ו"צדק", שמותיו של משיח.'''
 
[143]) ישעי' מב, יו"ד. ועוד.
 
[144]) מכילתא בשלח טו, א. ועוד.
 
[145]) ולהעיר, שכשחשון וכסלו מלאים ישנם '''שלשה''' חדשים '''מלאים''' זה לאחר זה (תשרי (שלעולם מלא) חשון וכסלו) – "חזקה" בהשלימות דישראל שדומין ללבנה.
 
[146]) ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.
 
[147]) ברכת קידוש לבנה (מסנהדרין מב, א).
 
[148]) שם (מר"ה כה, א).
 
[149]) שם (ע"פ ישעי' ל, כו).
 
[150]) ל, ג.
 
[151]) ראה חידושי חת"ס לב"ב שם.
 
[152]) להעיר מהשייכות לבעלת היארצייט דו' בתשרי (שחל בשבת שובה)*, ששמה '''חנה''', ר"ת חלה נדה הדלקת הנר** (מגלה עמוקות עה"ת פ' שלח (יז, ד) – בשם הגהות מיימוניות), ג' המצוות (שעליהם עומד כל בית ישראל) שניתנו לנשי ישראל, שבזכותן נגאלו ישראל ממצרים ובזכותן עתידין להגאל (סוטה יא, ב. יל"ש רות רמז תרו (בסופו)).


'''*) כהקביעות בשנת ההסתלקות (תשכ"ה) שו' תשרי חל בשבת שובה פרשת וילך. – ולהעיר מהשייכות (א) לשבת שובה – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", (ב) ולפרשת וילך – "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", "היום מלאו ימי ושנותי".'''
'''*) כהקביעות בשנת ההסתלקות (תשכ"ה) שו' תשרי חל בשבת שובה פרשת וילך. – ולהעיר מהשייכות (א) לשבת שובה – "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", (ב) ולפרשת וילך – "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", "היום מלאו ימי ושנותי".'''


'''**) להעיר מהשייכות לר"ה, יום ברוא אדה"ר – שהוא''' חלתו דמו ונרו '''של עולם, אשר, התיקון והשלימות בג' ענינים אלו (לאחרי החסרון שנעשה ע"י חטא עה"ד) נעשה ע"י עבודתן של נשי ישראל בקיום ג' מצוות אלו (ירושלמי שבת פ"ב ה"ו. ועוד).'''
'''**) להעיר מהשייכות לר"ה, יום ברוא אדה"ר – שהוא''' חלתו דמו ונרו '''של עולם, אשר, התיקון והשלימות בג' ענינים אלו (לאחרי החסרון שנעשה ע"י חטא עה"ד) נעשה ע"י עבודתן של נשי ישראל בקיום ג' מצוות אלו (ירושלמי שבת פ"ב ה"ו. ועוד).'''</ref> (שמפטירין ביום א' דר"ה) "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו"<ref>שמואל־א ב, יו"ד.</ref>.
 
[153]) שמואל־א ב, יו"ד.
 
[154]) כמודגש גם בלשון חז"ל "אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כו' זכרונות כו' ובמה בשופר", וא' הפירושים בזה, ש"במה בשופר" קאי (לא רק על תק"ש, אלא) גם על '''פסוקי שופרות''', היינו, שהענין דמלכיות וזכרונות נעשה (גם) ע"י פסוקי שופרות (ראה בארוכה לקו"ש חלק לה ו' תשרי (תש"נ). וש"נ).
 
[155]) להעיר ולהדגיש מהסיום בדא"ח (דלכאורה צ"ע השייכות ובפרט בתור חותם) בסידור (עם דא"ח) שער התקיעות בסופו: "ולא יתארך זמן בירורים כ"כ ויבוא משיח ב"ב אמן וד"ל".
 
[156]) ישעי' כז, יג.
 
[157]) סידור אדה"ז במקומו.
 
[158]) הושע ו, ב. – וקאי על ביהמ"ק השלישי (בגאולה השלישית) שלאחרי (וכולל) שתי בתי מקדשות שלפניו (פרש"י שם). ולהעיר, ש"יחיינו מיומיים" רומז גם על ב' ימים דר"ה, ו"ביום השלישי" רומז על צום גדלי'* (חדא"ג מהרש"א לר"ה יח, ב), וע"פ הידוע שב' פירושים בפסוק א' שייכים זל"ז, מודגשת יותר השייכות דר"ה לביהמ"ק השלישי וגאולה השלישית.
 
'''*) וגם על יוה"כ (לקו"ת דרושי ר"ה סג, סע"ב. וראה בארוכה שיחת צום גדלי' תנש"א (סה"ש תנש"א ח"א ע' 20).'''
 
[159]) רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ה.
 
[160]) שכולל ג' קדושות: קדשים (לשון רבים) – ב' דרגות, וקדש (הקדשים) – דרגא שלישית (ראה לקו"ת פקודי ה, א. ובכ"מ).


[161]) ראה סה"ש תורת שלום ע' 12: "דער רבי (אדמו"ר הזקן) האט געזאגט אַז משיח וועט שטיין אין גאַזעטען . . אַלע אידען וועלען זיין פאַרטיג צו ביאת המשיח גלייך ווי עס שטייט אין גאַזעטען אַז ער גייט".
ובלשון התפלה בסיום ברכת שופרות (שבה מסיימים וחותמים ג' הברכות דמלכיות זכרונות ושופרות<ref>כמודגש גם בלשון חז"ל "אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כו' זכרונות כו' ובמה בשופר", וא' הפירושים בזה, ש"במה בשופר" קאי (לא רק על תק"ש, אלא) גם על '''פסוקי שופרות''', היינו, שהענין דמלכיות וזכרונות נעשה (גם) ע"י פסוקי שופרות (ראה בארוכה לקו"ש חלק לה ו' תשרי (תש"נ). וש"נ).</ref>): "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", אשר, לאחרי עבודתם של ישראל בתקיעת שופר<ref>להעיר ולהדגיש מהסיום בדא"ח (דלכאורה צ"ע השייכות ובפרט בתור חותם) בסידור (עם דא"ח) שער התקיעות בסופו: "ולא יתארך זמן בירורים כ"כ ויבוא משיח ב"ב אמן וד"ל".</ref> (ובפרט בב' הימים דר"ה) מקיים הקב"ה הבטחתו "והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול"<ref>ישעי' כז, יג.</ref>, ולא רק בלשון עתיד, אלא בלשון הוה, ועד בלשון עבר, שכבר היתה התקיעה בשופר גדול, ותיכף ומיד "נפטרין לבתיהם לשלום"<ref>סידור אדה"ז במקומו.</ref>, לבית האמיתי דכאו"א מישראל – בית המקדש השלישי בגאולה השלישית ("יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו"<ref>הושע ו, ב. – וקאי על ביהמ"ק השלישי (בגאולה השלישית) שלאחרי (וכולל) שתי בתי מקדשות שלפניו (פרש"י שם). ולהעיר, ש"יחיינו מיומיים" רומז גם על ב' ימים דר"ה, ו"ביום השלישי" רומז על צום גדלי'* (חדא"ג מהרש"א לר"ה יח, ב), וע"פ הידוע שב' פירושים בפסוק א' שייכים זל"ז, מודגשת יותר השייכות דר"ה לביהמ"ק השלישי וגאולה השלישית.


[162]) שה"ש ב, ח. ובשהש"ר עה"פ.
'''*) וגם על יוה"כ (לקו"ת דרושי ר"ה סג, סע"ב. וראה בארוכה שיחת צום גדלי' תנש"א (סה"ש תנש"א ח"א ע' 20).'''</ref>), ובביהמ"ק עצמו – בכל שלש הקדושות שבו<ref>רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ה.</ref>, ובפרט בקדש הקדשים<ref>שכולל ג' קדושות: קדשים (לשון רבים) – ב' דרגות, וקדש (הקדשים) – דרגא שלישית (ראה לקו"ת פקודי ה, א. ובכ"מ).</ref>.


[163]) סיום וחותם פ' ברכה.
ועוד והוא העיקר – שכן תהי' לנו בפו"מ, ויתירה מזה, שכבר היתה לנו, בלשון עבר, ובפרט ע"פ הפתגם הידוע של רבותינו נשיאינו ע"ד הפירסום דביאת המשיח בעיתונים<ref>ראה סה"ש תורת שלום ע' 12: "דער רבי (אדמו"ר הזקן) האט געזאגט אַז משיח וועט שטיין אין גאַזעטען . . אַלע אידען וועלען זיין פאַרטיג צו ביאת המשיח גלייך ווי עס שטייט אין גאַזעטען אַז ער גייט".</ref>, כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה שנתפרסם בכו"כ עיתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) ש"'''הנה זה (המלך המשיח) בא'''"<ref>שה"ש ב, ח. ובשהש"ר עה"פ.</ref>, ותיכף – '''כבר בא''' – בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובגלוי לעיני כל באי עולם, ועאכו"כ "לעיני כל ישראל"<ref>סיום וחותם פ' ברכה.</ref>, ותיכף ומיד ממש.
[[קטגוריה:דבר מלכות]]
[[קטגוריה:דבר מלכות]]
[[קטגוריה:דבר מלכות · ספר דברים|י]]
[[קטגוריה:דבר מלכות · ספר דברים|י]]
אוחזר מתוך "https://text.chabadpedia.com/index.php/מיוחד:השוואה_ניידת/4956"

תפריט ניווט