דבר מלכות תצוה (ב): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דטקסט, מאגר ספרים חב"דים חופשי בגרסת טקסט.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
(יצירת דף חדש)
 
(תיקונים)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
{{דבר מלכות}}
== משיחות ש"פ תצוה, י"א אד"ר ה'תשנ"ב ==
{{דבר מלכות}}א. בהתחלת וסיום פרשת תצוה מדובר אודות הדלקת נרות המנורה:
 
בהתחלת הפרשה – "ויקחו אליך שמן זית זך גו' להעלות נר תמיד", "באוהל מועד גו' יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר גו'"<ref>כז, כ־כא.</ref>. ובסיום הפרשה – "בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים"<ref name=":0">ל, ז־ח.</ref>.
 
ועיקר החידוש שבסיום הפרשה – שהדלקת הנרות קשורה עם '''הקטורת'''<ref>ראה תנחומא פרשתנו טו (בתחלתו): "זהו שאמר הכתוב (משלי כז, ט) '''שמן וקטורת''' ישמח לב כו'". ובזהר (ח"א רל, רע"א. ח"ג יא, א. קנ, רע"א) מפרש שפסוק זה הוא ע"ד מ"ש בפרשתנו "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה", היינו, ש"שמן וקטורת" קאי על עבודת הקטורת בזמן הטבת והדלקת הנרות (בשמן*), בבוקר ובין הערביים**. וראה בחיי ריש פרשתנו: "במדרש*** שמן וקטורת ישמח לב, שמן המנורה שהי' מתקרב**** בזמן הקטורת, שנאמר ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה".
 
'''<nowiki>*</nowiki>) אף שבתנחומא מפרש "שמן זה כ"ג שנמשח בשמן המשחה".'''
 
'''**) להעיר, שלשיטת הזהר (ח"ג פח, סע"ב. קפג, א) גם הדלקת הנרות היא ב' פעמים ביום, בבוקר ובין הערביים, כמו הקטורת (כשיטת הרמב"ם – לקמן הערה 11).'''
 
'''***) וי"ל שכוונתו לזהר (ולא לתנחומא שמפרש "שמן זה כ"ג") שמפרש "שמן" על הנרות.'''
 
'''****)''' '''ע"ד לשון הזהר (ח"ג יא, א) "קטורת לא מתקרב אלא בזמנא דשמן''' מתקרב'''" (וראה לקמן הערה 74).'''</ref>: "ועשית מזבח מקטר קטורת וגו'"<ref>ל, א.</ref>, "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה"<ref name=":0" />, היינו, שהקטרת הקטורת היא בזמן הטבת<ref>פרטי הדעות בפירוש הטבת הנרות (דישון המנורה, נתינת פתילה ושמן חדשים, או הדלקת המנורה), זמנה וכו' – נסמנו באנציק' תלמודית בערכו (וראה שם גם ערך הדלקת הנרות).</ref> והעלאת הנרות ("בעידן הטבה תהא מקטר קטורת", "בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת"<ref>יומא טו, א.</ref>).
 
ויתירה מזה – שהקטורת היא '''באמצע''' הטבת הנרות:
 
לדעת חכמים<ref>שם יד, ב. וראה גם ירושלמי שם פ"ב סוף ה"א (ובמראה פנים שם, ש"לא צריך לפרש דר"י ור"ל דהכא פליגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן בענין הפסקה בין הטבת הנרות, אלא דכ"ע כרבנן ס"ל, ולר"י נמי בקטורת מפסיק להו כו'", עיי"ש).</ref> – "לא ייטיב את הנרות (שבע נרות, אלא רק חמש) ואח"כ יקטיר אלא יקטיר (באמצע) ואח"כ ייטיב (יגמור הטבת שתים)", היינו, שמפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות '''בקטורת''' (דלא כדעת אבא שאול ש"מטיב (כולן) ואח"כ מקטיר . . דכתיב בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות '''והדר''' יקטירנה"<ref>ולהעיר, שבין הערביים מודה אבא שאול לחכמים ש"בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת", ד"שאני התם דכתיב אותו", "יערוך '''אותו''' גו' מערב עד בוקר", "אותו מערב עד בוקר ולא אחר מערב עד בוקר", "אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן" (יומא טו, א ובפרש"י. פסחים נט, א ובפרש"י. וראה אוה"ת חנוכה רפ, ב).</ref>, ומפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בזריקת דם התמיד).
 
והלכה כחכמים<ref>והטעם שאומרים בכל יום "אביי הוה מסדר כו' אליבא דאבא שאול" – ראה לקמן ס"ט.</ref> – כפס"ד הרמב"ם<ref>הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ג־ד. וראה סמ"ג עשין קצב.</ref> "אחר שזורקין את הדם (דהתמיד) מטיב זה שבהיכל חמש נרות ויוצאין שניהם מן ההיכל . . ואח"כ מפיסין . . וזוכה בקטורת מי שזכה ונכנס ומקטיר, ואח"כ נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות"<ref>ולדעת הרמב"ם (שם פ"ג הי"ב) ש"הדלקת הנרות היא הטבתם" – י"ל שעשיית הקטורת היא באמצע '''הדלקת''' הנרות (בין הדלקת חמש נרות להדלקת שתי נרות). וגם להדעות (ראה כס"מ שם. אנציק' תלמודית ערך הדלקת הנרות. וש"נ) שהטבה אינה הדלקת הנרות, והדלקת הנרות היא רק בין הערביים – כיון שגם בין הערביים צ"ל הפסקה בין חמש נרות לשתי נרות (ראה בארוכה שו"ת הרשב"א ח"א סי' עטשט), ולכו"ע (גם לאבא שאול) אי אפשר להקטיר בין הערביים לאחרי הדלקת המנורה (כנ"ל הערה 8), מפסיקים בקטורת בין חמש נרות לשתי נרות, ואם הטיב בבוקר (כשמצאן כבויים) צ"ל ההפסקה '''בהדלקה''' עצמה (ראה גם אנציק' תלמודית שם (ע' תשנ)). ועצ"ע. ואכ"מ.</ref>.
 
ויש לבאר תוכן ענינם של הקטורת והדלקת הנרות ושייכותם זל"ז בעבודת האדם<ref>ראה גם תו"א וישב כט, א ואילך. שערי אורה שער החנוכה ד"ה בכ"ה בכסלו פ"ז ואילך. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שכב ואילך. אוה"ת חנוכה רפ, ב ואילך (ע"פ דעת אבא שאול). וראה גם המשך תער"ב ח"א פר"י ואילך. ד"ה שמן וקטורת עזר"ת. ועוד.</ref> – כידוע שכל הענינים שבמשכן ובמקדש ישנם בעבודת האדם בכל יום ויום במשכן ומקדש שבו (כמ"ש<ref>תרומה כה, ח.</ref> "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א"<ref>ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט, א. ועוד.</ref>).
 
וכמודגש באמירתנו ("ונשלמה פרים שפתינו"<ref>הושע יד, ג. וראה שו"ע אדה"ז או"ח (מהדו"ב) סוס"א.</ref>) בהתחלת התפלה: פרשת תרומת הדשן, פרשת התמיד, ופרשת הקטורת, ועד ל"אביי הוה מסדר סדר המערכה כו'".
 
ובהדגשה יתירה '''בפרשת הקטורת –''' שמלבד אמירת הפרשה בתושב"כ (כבפרשיות דתרומת הדשן ודהתמיד), דפרשת תשא<ref>ל, לד ואילך. – ולהעיר, שהתחלת הקריאה דפרשת תשא היא במנחת שבת פ' תצוה (בהמשך לסיומה וחותמה בפרשת מזבח הקטורת).</ref>: "קח לך סמים גו' ועשית אותה קטורת גו' ונתת ממנה גו'" [כולל גם הדגשת שייכותה להדלקת הנרות, כפי שממשיכים "ונאמר והקטיר עליו אהרן קטורת גו' בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות גו'"], מוסיפים ומאריכים גם בפרטי הכנת הקטורת שנתבארו בברייתא: "תנו<ref name=":1">כריתות ו, א ואילך.</ref> רבנן פטום הקטורת כיצד וכו' ואחד עשר סממנים היו בה וכו'"<ref>ועד"ז בסיום התפלה (ב"אין כאלקינו") – "פטום הקטורת הצרי והצפורן וכו'".</ref>, כדלקמן.
 
ב. ובהקדם שאלה ותמיהה בנוגע לפרשת הנרות ופרשת מזבח הקטורת שבהתחלת וסיום פרשת תצוה:
 
לאחרי פרשת תרומה שבה נתבארו פרטי הענינים '''דמלאכת המשכן''', מתחילה פרשת תצוה<ref>לאחרי הקדמת ב' פסוקים ראשונים דפרשת הנרות.</ref> '''בכהונתו של אהרן ובניו –''' "ואתה הקרב אליך ("לאחרי שתגמור מלאכת המשכן") את אהרן אחיך ואת בניו גו' לכהנו לי"<ref>כח, א ובפרש"י.</ref>, ע"י עשיית בגדי כהונה ("ועשית בגדי קודש גו' לקדשו לכהנו לי"<ref>שם, ב־ג.</ref>, "להכניסו לכהונה ע"י הבגדים שיהא כהן לי"<ref>פרש"י שם, ג.</ref>), כמבואר בפרטיות בהמשך הפרשה (עד רביעי); ועד למילוי ידיהם לכהונה ("וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וגו' ומלאת יד אהרן ויד בניו"<ref>כט, א־ט.</ref>) ע"י פרטי הענינים דשבעת ימי המילואים ("שעל ידי המילואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה"<ref>פרש"י שם, לג.</ref>) שנתבארו בהמשך הפרשה (מרביעי עד ששי<ref>כולל גם (ההמשך דששי ע"ד) הקרבת שני התמידין ("וזה אשר תעשה על המזבח וגו' עולת תמיד" (שם, לח־מב)) – שאין זה הציווי לדורות (שמקומו בפ' פינחס), אלא "אזהרה לימי המילואים" (פרש"י פינחס כח, ד).</ref>).
 
וכיון '''שרובה ככולה''' של פרשת תצוה עוסקת '''בכהונתו של אהרן''' – צריך להבין: מהו הטעם שהתחלתה בפרשת '''הנרות''' וסיומה בפרשת '''מזבח הקטורת'''?
 
ויתירה מזו – שתי פרשיות אלו (פרשת הנרות ופרשת מזבח הקטורת) נכתבו לכאורה שלא במקומם:
 
פרשת הנרות – כיון ש"לא נאמרה (כאן) אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה"<ref>ו"פרשת '''מצות''' הנרות" היא בפ' אמור (כד, ב). והפירוש ד"ואתה תצוה" הוא ש"'''סופך לצוות''' את בני ישראל על כך" (פרש"י אמור שם).</ref>, מקומה (לכאורה) ב"סדר מלאכת המשכן", בהמשך לעשיית המנורה '''בפרשת תרומה''' (ובפרט שבסיום מעשה המנורה נאמר<ref>כה, לז.</ref> "והעלה את נרותי'")<ref>ופרטי הענינים ד"שמן זית זך כתית למאור" – (נוסף על אמירתם בפ' אמור) יכולים להתבאר ביחד עם פרטי הענינים ד"בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים", שנזכרו בהתחלת פרשת תרומה (כמו "שמן למאור"), ונתבארו בפרטיות בפ' תשא (ל, כב ואילך).</ref>, ולא בהתחלת פרשת תצוה שבה מדובר אודות כהונת אהרן?
 
ופרשת מזבח הקטורת – כפי שהקשו המפרשים<ref>רמב"ן, ספורנו, ש"ך, אוה"ח כאן. ועוד. וראה תו"ש עה"פ. וש"נ.</ref> שמקומה (לכאורה) '''בפרשת תרומה''', ביחד עם כל כלי המשכן (הארון, השולחן, המנורה ומזבח החיצון)<ref>כבעשייתם בפועל (בפרשת ויקהל) – הארון, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת ומזבח העולה.</ref>, ולא בסוף פרשת תצוה, לאחרי כל פרטי הענינים דהמשכן וכליו, בגדי כהונה והמילואים?
 
ג. ויש לומר הביאור בזה:
 
כתיבת פרשת מזבח הקטורת (שלא במקומה, ביחד עם כל כלי המשכן בפרשת תרומה, אלא) '''לאחרי''' המשכן וכליו, בגדי כהונה והמילואים, היא, כדי להדגיש '''המעלה המיוחדת של מזבח הקטורת'''<ref>ראה רמב"ן, ש"ך, צרור המור. ועוד.</ref>, כיון שעל ידה נשלמת עיקר כוונת המשכן ("תחלת המחשבה סוף המעשה"<ref>צרור המור כאן.</ref>), כדאיתא במדרש<ref>תנחומא פרשתנו טו (בסופו).</ref> שכ"שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות וכו' לא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת".
 
ומהביאורים בזה<ref>במעלת הקטורת לגבי שאר הקרבנות – ראה גם זח"ב ריט, א. ז"ח שה"ש סח, א. וראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשנט ואילך. סה"מ תרל"ה ח"א ע' ה ואילך. סה"מ תרנ"ז ע' קסב ואילך. המשך תער"ב ח"א פרי"ב ואילך. וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנב. וש"נ.</ref> – בעבודת האדם לקונו:
 
אמרו חז"ל<ref>מדרש תדשא פי"א. וראה בארוכה כלי יקר כאן.</ref> "שתי מזבחות היו אחד של זהב (מזבח הפנימי<ref name=":2">להעיר, שמזבח הפנימי רומז על פנימיות הלב, ומזבח החיצון רומז על חיצוניות הלב (לקו"ת דרושי סוכות עח, ריש ע"ד. ובכ"מ).</ref>) כנגד '''נפש''' של אדם, ואחד של נחושת (מזבח החיצון<ref name=":2" />) כנגד גופו של אדם . . כשם שהגוף אוכל כך מזבח הנחושת קרבנותיו למאכל, וכשם שהנשמות אינן נהנות אלא מן הריח לכך לא הי' נקרב במזבח הזהב אלא קטורת סמים<ref>כמ"ש בסוף פרשתנו (ל, ט) "לא תעלו עליו גו' ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו" (וראה ראב"ע תרומה (כה, כב) ש"על כן לא הזכיר מזבח הקטורת רק אחר מזבח העולה* בעבור שיזהיר לא תעלו עליו עולה ומנחה ונסך").
 
<nowiki>*</nowiki>) '''כלומר, לאחרי הציווי "וזה אשר תעשה על המזבח גו' עולת תמיד".'''</ref>, דבר העשוי לריח".
 
ונוסף לזה – והא בהא תליא – שע"י הקרבנות (שע"ג מזבח הנחושת) נעשה '''הקירוב''' להקב"ה (קרבן מלשון קירוב<ref>ראה ס' הבהיר סי' מו (קט). ועוד.</ref>), ואילו ע"י הקטורת נעשה (לא רק קירוב, אלא יתירה מזה) '''הקישור והחיבור''' (קטורת מלשון קישור וחיבור<ref>ראה צרור המור שם. סה"מ מלוקט שם. וש"נ.</ref>), ועד שנעשים מציאות אחת, כלשון הזהר<ref>ח"ג (אדר"ז) רפח, א.</ref> "בחד קטירא אתקטרנא".
 
ומזה מובן שעיקר כוונת המשכן – "ועשו לי מקדש '''ושכנתי בתוכם'''" – נעשית ע"י '''הקטורת''', שבה מודגשת עיקר ושלימות ההתקשרות עם הקב"ה שנעשים חד ממש.
 
וענין זה מודגש בכתיבת פרשת מזבח הקטורת '''בפ"ע''' – לאחרי מלאכת המשכן, בגדי כהונה והמילואים:
 
בסיום וגמר כל פרטי הענינים דמלאכת המשכן, בגדי כהונה והמילואים (בפרשת תרומה, וברובה ככולה של פרשת תצוה) – מסיים וחותם הכתוב '''בהסך־הכל''' דכללות המשכן: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש (המשכן) בכבודי (שתשרה שכינתי בו) גו' ושכנתי בתוך בני ישראל גו' לשכני בתוכם"<ref>כט, מג־מו ובפרש"י.</ref>.
 
ולאח"ז מוסיף (בפרשה בפ"ע) "ועשית מזבח מקטר קטורת", "אמר כי עוד יתייחד להם שיעשו מזבח מקטר קטורת"<ref>רמב"ן כאן.</ref> – שזהו"ע נעלה יותר ב"לשכני בתוכם", כיון שע"י הקטורת נעשה הקישור והחיבור עם הקב"ה בתכלית השלימות.
 
ויומתק יותר שמזבח הקטורת הוא סיום וחותם<ref>"הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).</ref> פרשת תצוה – כי, "תצוה", מלשון צוותא וחיבור<ref>[[תורה אור תצוה|תו"א פרשתנו]] פב, א. ובכ"מ.</ref>, מורה על הצוותא וחיבור דישראל עם הקב"ה, שעיקרו ושלימותו במזבח הקטורת (קישור וחיבור) שבסיום וחותם פרשת תצוה, גמר ושלימות הצוותא וחיבור דישראל עם הקב"ה.
 
ד. ובעומק יותר – במזבח הקטורת מודגשת ההתקשרות דישראל עם הקב"ה ("ישראל וקוב"ה כולא חד"<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>) מצד עצם הנשמה, בחינת '''היחידה''', "יחידה לייחדך"<ref>נוסח הושענות דיום ג' דחגה"ס.</ref>, שמיוחדת עם מהותו ועצמותו ית', ועל ידה נעשה עיקר ושלימות הענין ד"לשכני בתוכם", "לשכון '''אני''' בתוכם"<ref>פרש"י שם, מו.</ref>, "אני" ממש.
 
וענין זה מרומז:
 
א) במדות המזבח, "אמה<ref>ל, ב.</ref> ארכו ואמה רחבו"<ref>"ואמתיים קומתו" – "גבוה על השולחן חצי אמה, אולי כן הי' גבוה על המנורה, והי' כנגד הכרובים שהם פורשים כנפים למעלה" (ראב"ע עה"פ). ולהעיר, שבהכרובים שהיו מעורין זה בזה נרמז שלימות החיבור והיחוד דהקב"ה וכנס"י (ראה יומא נד, א).</ref> – "אמות '''יחידות''' . . (שרומז) על הנשמה שנקראת יחידה כמו שהקב"ה אחד כך היא יחידה"<ref>כלי יקר כאן.</ref>,
 
ב) בסממני הקטורת (שבפרשת תשא, ובפירושה בתושבע"פ בברייתא דפטום הקטורת) ש"'''אחד עשר''' סממנים היו בה"<ref>ומרומז גם בפסוק "והקטיר עליו אהרן גו'" שבסוף פרשתנו, כדלקמן הערה 64.</ref> – שרומז<ref>אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסב. חנוכה רפב, ב. ועוד.</ref> על "אחד עשר יום מחורב"<ref>דברים א, ב.</ref>, אחד עשר שלמעלה מעשרת הדברות שניתנו בחורב, בחינת "אנת הוא חד ולא בחושבן"<ref>תקו"ז בהקדמה (יז, א).</ref>, עצמותו ומהותו ית' שלמעלה מעשר ספירות, ודוגמתו בנשמה, בחי' היחידה, שלמעלה מעשר כחות פנימיים,
 
ג) בעבודת הקטורת – ש"בעת<ref>להעיר, ש"הקטורת שהיו מקטירין אחר התמיד (של בין הערביים) . . הי' כלה ב'''י"א''' שעות חסר רביע" (לחם משנה הל' תפלה פ"ג ה"ב).</ref> שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום פורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח לא יהי' שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטורת . . שנאמר<ref>אחרי טז, יז.</ref> (בסדר עבודת יוהכ"פ<ref>אלא שביוהכ"פ ש"הקטרת הקטורת '''בקדש הקדשים''' כל העם פורשים מן ההיכל בלבד ואינם פורשים מבין האולם ולמזבח, שאין פורשין מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה '''בהיכל''' בכל יום" (רמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב).</ref>) וכל אדם לא יהי' באוהל מועד וגו'"<ref>רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"ג.</ref>, היינו, שעבודת הקטורת היא באופן שהכהן נמצא '''ביחידות''' עם הקב"ה, שרומז על ההתקשרות שמצד בחי' היחידה.
 
ויש לומר, שענין זה מרומז גם במ"ש בסיום וחותם פרשת מזבח הקטורת (ופרשת תצוה<ref>ולהעיר, שבכ"מ נקראת "'''ואתה''' תצוה" (נסמן בלקו"ש חט"ז ע' 342 הערה 9). ש"אתה" רומז על העצם שלמעלה, שע"י הוא"ו ("'''ו'''אתה") נמשך ומתחבר עם העצם דישראל.</ref>) "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא לה'" (אף ששייך '''לעבודת יוהכ"פ'''<ref>"אחת בשנה" – "ביום הכיפורים" (פרש"י).</ref> שמקומה בפרשת אחרי<ref>"הוא שנאמר באחרי מות (טז, יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו" (פרש"י).</ref>) – שבזה מרומז שעבודת הקטורת שבכל יום היא '''מעין ודוגמת''' עבודת הקטורת דכהן גדול<ref>ודוגמתו בכאו"א מישראל – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", "כהנים גדולים" (יתרו יט, ו ובבעה"ט). וראה רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל: "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו כו' ה"ז נתקדש קדש קדשים".</ref> ביום הכיפורים בקדש הקדשים, שבה מודגשת שלימות ההתאחדות דבחי' היחידה שבנפש (כה"ג) עם היחידה שבזמן ("אחת בשנה", שרומז על בחי' היחידה שנקראת "אחת"<ref>תוד"ה עד אחת – מנחות יח, א.</ref>) והיחידה שבמקום (קדש הקדשים).
 
ויומתק יותר – שגם באמירת הברייתא<ref name=":1" /> דפטום הקטורת מזכירים ע"ד הקטורת דהכה"ג ביוהכ"פ: "ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כה"ג . . ביום הכפורים", ולא עוד אלא שנוסף על המוכרח להזכיר הג' מנים דיוהכ"פ בנוגע להחשבון ד"שלש מאות וששים ושמונה מנים (ש)היו בה" (לשס"ה ימים, ועוד ג' מנים ליוהכ"פ), מוסיפים ומדגישים גם ההכנה המיוחדת להקטורת דיוהכ"פ: "ומחזירן למכתשת בערב יום הכיפורים . . כדי שתהא דקה מן הדקה" – שבזה מודגשת שייכותה של הקטורת דיוהכ"פ לכל יום.
 
ה. ועוד ענין עיקרי בעבודת הקטורת – "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר '''בהטיבו את הנרות''' יקטירנה '''ובהעלות אהרן את הנרות''' בין הערביים יקטירנה"<ref>ראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג: "פסוק זה [ל, ז] יש בו '''י"א''' תיבות, י"ל רמז לאחד עשר סממני הקטורת כו' . . להמשיך גלוי אדון יחיד בכל הע"ס".
 
ויש להוסיף, שבתוכן הפסוק ע"ד השייכות דקטורת '''לנרות''' מרומז שההמשכה והגילוי ד"אחד עשר" (י"א סממני הקטורת) בכל הע"ס (בעולם) נעשה ע"י הנרות.</ref>:
 
"נרות" – קאי על נשמות ישראל, "נר הוי' נשמת אדם"<ref>משלי כ, כז.</ref>, שהטבתן והדלקתן היא ע"י התורה ומצוות, "נר<ref>שם ו, כג.</ref> מצוה ותורה אור"<ref>ראה שמו"ר פרשתנו פל"ו, ג. וראה גם סה"מ מלוקט ח"ה ע' רצה ואילך. וש"נ.</ref>.
 
ונוסף לזה, ע"י הדלקת הנרות נמשך ומתגלה אור הקדושה גם '''בעולם''', כדרשת חז"ל<ref>מנחות פו, ב ובפרש"י.</ref> על הפסוק<ref>אמור כד, ב־ג.</ref> "ויקחו אליך שמן זית זך . . אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך . . ויעש לבית חלוני שקופים אטומים<ref>מ"א ו, ד ובפרש"י.</ref>, תנא שקופים (רחבים) מבחוץ ואטומים (פיהם אטום וקצר) מבפנים (קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ, כדי שתהא '''אורה יוצא מהיכל שתאיר לעולם''', כי) לא לאורה אני צריך. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, עדות הוא '''לכל באי עולם''' שהשכינה שורה בישראל" – שזהו"ע עיקרי בעשיית המשכן כדי שעל ידו תהי' השראת השכינה '''בעולם'''<ref>"אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן" (במדב"ר פי"ג, ב).</ref>, ועי"ז נשלם הקישור וחיבור דעליונים ותחתונים שהתחיל במתן־תורה<ref>תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.</ref>.
 
ועפ"ז יש לבאר הענין דעבודת הקטורת בזמן הטבת והעלאת הנרות ("בעידן הטבה", "בעידן הדלקה") – ששלימות ההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה (מצד בחי' היחידה) שעבודת '''הקטורת''' נמשכת ומתגלה ומאירה ע"י '''הנרות''' בכל פרטי הדרגות ד"נר הוי' נשמת אדם" (גם בכחות פנימיים) ובכל פרטי העבודה ד"נר מצוה ותורה אור", ועד להמשכה והגילוי גם בעולם<ref>ראה גם צרור המור כאן: "מזבח הקטורת . . מקשר הדברים התחתונים בעליונים והעליונים בתחתונים".</ref>.
 
וענין זה מודגש יותר בכך שעבודת הקטורת היתה '''באמצע''' הטבת הנרות, שבה היו מפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות, כדעת חכמים שמפסיקין '''בקטורת''', ולא כאבא שאול שמפסיקין בדם התמיד (כנ"ל ס"א) – שעי"ז ניתוסף עילוי בהטבת שתי נרות<ref>ועפ"ז יש לבאר הרמז בדיוק לשון הזהר והבחיי (לעיל הערה 3) "קטורת לא מתקרב אלא בזמנא '''דשמן מתקרב'''", "'''שמן''' המנורה שהי' '''מתקרב''' בזמן הקטורת" (לשון קרבן שאינו רגיל ביחס לשמן) – שע"י הקרבת הקטורת באמצע הטבת הנרות נעשה '''העילוי והקירוב''' (קרבן) ד(פעולת הטבת ה)נרות ('''שמן''') ל(המשכת וגילוי דרגת ה)'''קטורת'''.</ref>, שלהיותה לאחרי הקטורת, מודגש בה ביותר המשכת וההתגלות דרגת '''הקטורת''' (שלמעלה מדרגת הקרבנות שכללותם קרבן התמיד, כדעת אבא שאול שמפסיקין בדם התמיד), שגם דרגא זו תומשך ותתגלה בעבודה דכחות הגלויים ועד גם בעולם<ref>ולהעיר, ששתי נרות (שהטבתם שלאחרי הקטורת) רומזים ליסוד ומלכות (אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג ואילך. בהעלותך ע' שמו), ועל ידם נעשה ההמשכה והגילוי בבי"ע (אוה"ת חנוכה רפו, סע"א) – שבהם מודגש יותר ההמשכה והגילוי '''בעולם'''*.
 
<nowiki>*</nowiki>) '''וראה אוה"ת פרשתנו ס"ע א'תשסב (מגוכתי"ק) ש"נר ו' ז' מחבר שמים עם ארץ".'''</ref>.
 
ויומתק יותר ע"פ מ"ש הרמב"ם<ref>הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ד.</ref> שלאחרי הטבת חמש נרות "נכנס (מי שזכה בקטורת) ומקטיר, ואח"כ נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות '''ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה'''" – שמוסיף על לשון המשנה<ref>תמיד פ"ז מ"ב.</ref> "באו ועמדו כו'", ומדגיש שלאחרי שהכהן המקטיר מסיים עבודתו, אינו יוצא מיד, אלא נשאר בפנים עד שנכנס הכהן להטיב שתי הנרות, ורק לאחרי גמר הטבת הנרות יוצאים שניהם יחדיו – דיש לומר, שבזה מרומז שבהטבת שתי הנרות ישנו גם '''הסיוע של הכהן המקטיר הקטורת''', כדי '''שע"י הנרות''' תומשך ותתגלה גם דרגת ההתקשרות וההתחברות '''שע"י הקטורת'''.
 
ו. עפ"ז יש לבאר גם הטעם שהתחלת פרשת תצוה היא בפרשת הנרות:
 
נתבאר לעיל (ס"ג) ש"תצוה" רומז על הצוותא וחיבור עם הקב"ה, שעיקרה ושלימותה במזבח הקטורת שבסיום וחותם הפרשה.
 
וכשם שבפרשת הקטורת שבסיום וחותם הפרשה מודגש שהדרגא דקטורת (קישור וחיבור) נמשכת ומתגלה בעולם ע"י הנרות, כך מודגש גם (ובעיקר) בהתחלת הפרשה שהדרגא ד"תצוה" (צוותא וחיבור, כמו "קטורת") נמשכת ומתגלה ומאירה ע"י הנרות – שהתחלת פרשת תצוה היא '''בפרשת הנרות'''<ref>לא רק הזכרת הנרות (כבדרך אגב) בפרשת מזבח הקטורת (בשייכות לזמן עבודת הקטורת), כבסיום הפרשה.</ref>: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך גו' להעלות נר תמיד", "באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות וגו'" – המשכת וגילוי הדרגא ד"תצוה".
 
בסגנון אחר קצת:
 
תוכנה של פרשת תצוה (רובה ככולה) הוא ע"ד כהונת אהרן ובניו לעבודה במשכן, שעי"ז "ונקדש (המשכן) בכבודי" (שתשרה שכינתי בו). ולכן, פתיחת הפרשה היא בעבודה העיקרית דאהרן ובניו שעל ידה נעשית השראת השכינה '''בגילוי''' – פרשת הנרות; וסיומה וחותמה '''בשלימות השראת השכינה''' שע"י עבודת הקטורת (והמשכה והתגלותה ע"י הנרות) – בפרשת מזבח הקטורת (שבסיומה וחותמה נזכר גם ע"ד הטבת והעלאת הנרות).
 
ז. וביאור הענין בעבודת האדם בכל יום:
 
כיון שבכל יום נעשה האדם "ברי' חדשה"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח רס"ד, ורס"ו. וראה שם סמ"ו ס"ו.</ref>, צ"ל חידוש בכל עניני עבודתו ("בכל יום יהיו בעיניך חדשים"<ref>שם סס"א ס"ב.</ref>), שנקודתם ותוכנם "לשכני (לשכון אני) בתוכם", ומתחיל '''מהחידוש בעבודת הקטורת'''<ref>להעיר מהענין ד"חדשים לקטורת" (יומא כו, א. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ד ה"ז).</ref> (בהתחלת היום, "בבוקר בבוקר"<ref>ראה פסחים נט, א (ובפרש"י): "אין לך דבר (באשים) שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד, שנאמר בה בבוקר בבוקר" (וראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג. חנוכה רפ, ב).</ref>), שהיא עיקר ושלימות ד"לשכני בתוכם", מצד בחי' היחידה.
 
וענין זה מודגש באמירת פרשת הקטורת בכל יום:
 
נוסף על אמירת הפסוקים שבהם מדובר אודות '''עבודת הקטורת ביום זה''' ("והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר . . (ו)בין הערביים יקטירנה"), '''מקדימים''' ואומרים גם הפסוקים שבהם מדובר אודות '''הכנת''' הקטורת ("קח לך סמים וגו'"), ולאח"ז מוסיפים גם פרטי הענינים דהכנת הקטורת שנתבארו בברייתא דפטום הקטורת – אע"פ שהמדובר אודות הכנת כל כמות הקטורת הדרושה '''לכל השנה''' (שהיו מכינים בבת אחת ולא בכל יום בפ"ע)<ref>"הקטורת נעשית בכל שנה ושנה" (רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ב), מפני שצריך להביאה מתרומה חדשה (הל' שקלים פ"ד הי"ב). ו"פעמיים בשנה היו מחזירין אותו למכתשת, בימות החמה היו מפזרים אותה כדי שלא תתעפש, ובימות הגשמים צוברין אותה כדי שלא יפוג ריחה" (הל' כלי המקדש שם ה"ז).</ref>, כמ"ש בברייתא "שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה, שלש מאות וששים וחמשה כמניין ימות החמה<ref>ולא היו עושין כנגד ימות הלבנה, לפי שהי' חסר בשנה מעוברת (פי' הרא"ש – הובא בשטמ"ק כריתות שם). וראה הערה הבאה.</ref> . . ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כה"ג כו'"<ref>"והשאר הוא מותר הקטורת" (הל' שקלים וכלי המקדש שם). וגם י"א המנים שנשארו בשנה פשוטה שאינה אלא שנ"ד ימים הם בכלל מותר הקטורת (רע"ב לשקלים פ"ד מ"ה).</ref>.
 
ויש לומר, שבזה מרומז שנוסף על עבודת הקטורת השייכת ליום זה, צ"ל בכל יום '''כללות הענין דעשיית הקטורת – שמתחדש''' כללות הקישור והחיבור דעצם הנשמה, בחי' היחידה, עם הקב"ה, שעל ידה נעשה עיקר ושלימות הענין ד"לשכני בתוכם".
 
ח. ועוד ועיקר – שעבודת הקטורת היא "בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות", היינו, שההתחדשות שבעשיית הקטורת (הקישור והחיבור דעצם הנשמה עם הקב"ה) נמשכת ומתגלה ומאירה בכל עניני עבודת היום, וגם כשעוסק בעניני העולם<ref>להעיר שהטעם ד"חדשים לקטורת" (כנ"ל הערה 18) הוא "מפני שמעשרת" (יומא שם), דיש לומר, שבזה מרומז הקשר והשייכות לעניני העולם (עשירות כפשוטה).</ref> ("כל מעשיך יהיו לשם שמים"<ref>אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.</ref> ו"בכל דרכיך דעהו"<ref>משלי ג, ו. וראה רמב"ם שם. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.</ref>):
 
התחדשות הקישור והחיבור דעצם הנשמה עם הקב"ה בכל יום נעשה בשעת ק"ש ותפלה, שהו"ע המס"נ באחד<ref>ראה אוה"ת פרשתנו (ס"ע א'תשסד ואילך. חנוכה רפב, ב) השייכות דק"ש לקטורת (כמודגש בזמן ק"ש עד סוף ג' שעות, כמו הקטורת בבוקר בבוקר, בג' שעות, קודם הקרבת התמיד שזמנו בד' שעות) – שק"ש הוא בחי' ריח, לריח שמניך, לריח בגימטריא רמ"ח היינו רמ"ח תיבין דק"ש (ולכן הבין הינוקא בריחא דלבושייהו שלא קראו ק"ש).</ref>, ותכלית הביטול דעמידה לפני המלך שבתפלת העמידה<ref>להעיר מהשייכות דתפלה לקטורת – כמ"ש (תהלים קמא, ב) "תכון תפלתי קטורת לפניך" (וראה זח"א שבהערה 3).</ref>.
 
וענין זה נמשך ומתגלה גם לאחרי גמר העבודה דק"ש ותפלה, במשך כל היום כולו – שגם בשעה שעוסק בעניני העולם, "הנהג בהם מנהג דרך ארץ"<ref>ברכות לה, ב.</ref>, שאז צריך להרהר ולדבר בעניני העסק באופן ד"משאו ומתנו באמונה"<ref>יומא פו, א.</ref>, ובהכרח שיסיח דעתו ומחשבתו מהדביקות שבשעת ק"ש ותפלה<ref>ויתירה מזה: גם כשעוסק בלימוד התורה, ש"עסק התורה . . הוא ג"כ ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף . . שאינה מהרהרת בעניני העולם" ([[לקוטי אמרים פרק מא|תניא ספמ"א]]), הרי, ההתבוננות דמס"נ היא רק הכנה בהתחלת הלימוד (ולכל היותר בכל שעה (שם)), אבל בעת הלימוד עצמו צ"ל דעתו ומחשבתו מונחת בפרטי הענינים שלומד בתורה כפי שנתלבשה בעניני העולם, "המחליף פרה בחמור", וכיו"ב. ועד"ז כשעוסק בקיום המצוות, ובפרט במצות צדקה וגמ"ח (כללות כל המצוות), שדעתו ומחשבתו צ"ל מונחים בההשתדלות בטובתו של חבירו בענינים גשמיים, וכיו"ב.</ref> ['''וע"ד''' מ"ש רבינו הזקן בספר התניא<ref>[[לקוטי אמרים פרק כה|פכ"ה]] (לב, א).</ref> שאף ש"יחוד זה '''למעלה''' הוא נצחי לעולם ועד", מ"מ, "'''למטה''' הוא תחת הזמן ובאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצוה, כי אח"כ אם עוסק בדבר אחר נפרד מהיחוד העליון למטה"<ref>ושם: "והיינו כשעוסק בדברים בטלים לגמרי שאין בהם צורך כלל לעבודת ה'", משא"כ בנדו"ד, שההתעסקות בעניני העולם היא "לשם שמים". אבל, גם כשעוסק בעניני העולם "לשם שמים", ואפילו באופן ש"בכל דרכיך דעהו", בהכרח שיסיח דעתו מהדביקות שבשעת ק"ש ותפלה.</ref>], מ"מ, ניכרת אצלו '''נקודת היהדות שמצד עצם הנשמה''', ההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה בתכלית היחוד, "בחד קטירא אתקטרנא", שבכל מעמד ומצב ("מערב עד בוקר") ה"ה בקיום ותוקף נצחי ("חוקת עולם").
 
ט. ויש להוסיף ולבאר הטעם שאומרים בכל יום "אביי<ref>יומא לג, א.</ref> הוה מסדר סדר המערכה משמא דגמרא ואליבא '''דאבא שאול''' . . הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות, והטבת שתי נרות קודמת לקטורת" – אף שהלכה '''כחכמים''' שהקטורת היא בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות:
 
הב"י<ref>או"ח סמ"ח (ד"ה ויש נוהגין).</ref> כותב ש"אע"פ שהרמב"ם . . פסק כרבנן דפליגי אאבא שאול ואמרי קטורת מפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים ושחיטת התמיד וזריקתו קודם להטבת חמש, וכן נראה דעת הסמ"ג . . ולפ"ז הי' ראוי לסדר כך . . דם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לקטורת וקטורת קודם להטבת שתי נרות . . מאחר שמצאו העולם שאביי סדר הסדר אליבא דאבא שאול, משמע דס"ל דהכי הלכתא, ולכן לא רצו לשנות הסדר ההוא"<ref>ובספר האשכול: "תקנו לאמרו מפני שכולל כל העבודות שהיו במקדש ופרשיותיהן".</ref>.
 
ולכאורה צריך להבין:
 
א) הרי גם הרמב"ם והסמ"ג ידעו שאביי סדר הסדר אליבא דאבא שאול שמזה משמע דס"ל דהכי הלכתא, ואעפ"כ פסקו שהלכה כחכמים, ומה חידוש "'''מצאו העולם''' שאביי סדר כאבא שאול", שלכן "לא רצו לשנות הסדר ההוא", '''ושינו''' פסק הרמב"ם והסמ"ג שהלכה כחכמים?
 
ב) ועיקר: בסדר עבודת יוהכ"פ אומרים<ref name=":3">בפיוט "תכנת כל אלה".</ref> "לפנים יכנס להטיב חמש נרות ולהקטיר קטורת הבוקר ולהטיב את שתי הנרות הנשארות" – כדעת חכמים שהלכה כמותם, ולא כאביי שסדר הסדר כאבא שאול<ref>ראה גם שער הכולל פ"ג אות כ (ובהערתי שם*. וראה לקמן הערה 110).
 
<nowiki>*</nowiki>) '''בשער הכולל הנדפס בסידור תורה אור קה"ת תשמ"ז (רנו, א). ובשער הכולל (הוצאת קה"ת תנש"א) ע' טו.''' המו"ל'''.'''</ref>. וממה־נפשך: אם בסדר עבודת יוהכ"פ '''שינו''' מדברי אביי שפסק כאבא שאול, למה '''לא שינו''' בסדר המערכה שבכל יום?
 
ויש לומר הביאור בזה – בפנימיות הענינים:
 
"(מצאו) '''העולם'''", מלשון העלם (והסתר)<ref>לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.</ref>, מורה על מעמד ומצב הגלות, "בנים '''שגלו''' מעל שולחן אביהם"<ref>ברכות ג, סע"א.</ref>, שאז הם במעמד ומצב ד"'''יתום'''", כמרומז בשמו של "אביי", ר"ת "'''א'''שר<ref>הושע יד, ד.</ref> '''ב'''ך '''י'''רוחם '''י'''תום"<ref>דכיון שקודם שנולד מת אביו, ואחר שנולד מתה אמו, אמרו עליו "אשר בך ירוחם יתום", ועש"ז נקרא "אביי" (אף ששמו נחמני) – סדה"ד בערכו.</ref>, כיון שאביהם נמצא במקום אחר (כביכול), כמרומז בשמו של "'''אבא שאול'''", שצריכים "להשאיל" (כביכול) את האבא ממקום אחר.
 
ולכן, בנוגע לאמירת<ref>אמירה בזמן הגלות באופן ד"ונשלמה פרים שפתינו", משא"כ בנוגע לעבודה בפועל בזמן שביהמ"ק קיים, שעל זה קאי פסק הרמב"ם והסמ"ג שהלכה כחכמים.</ref> סדר המערכה בכל יום "לא רצו לשנות הסדר ההוא" שסידר אביי אליבא דאבא שאול ש"הטבת שתי נרות קודמת לקטורת" – כי, במצב של העלם והסתר דזמן הגלות לא שייך<ref>ועפ"ז יומתק שרוב הביאורים בדרושי חסידות (שבהערה 12) הם בדעת אבא שאול, אף שהלכה כחכמים (כמודגש וכמ"פ באוה"ת שם, ואעפ"כ, לא נתבאר תוכן הענין דההפסק בקטורת בין הטבת חמש לשתים בעבודת האדם).
 
וראה אוה"ת פרשתנו (ע' א'תשסב – מגוכתי"ק): "ה' נרות בחי' אירוסין . . אח"כ קטורת פנימי' הלב נשואה, וכמ"כ המשכה ב' נרות (שלאח"ז) יחוד יסוד ומל' זהו נישואין" – שענין זה שייך (בעיקר) '''לעתיד לבוא''', "לימות המשיח יהיו נישואין" (שמו"ר ספט"ו).</ref> (כ"כ) שבחינת היחידה תומשך ותתגלה<ref>אבל בחי' היחידה (קטורת) כפי שהיא בפ"ע, שהו"ע המס"נ – מודגש בזמן הגלות '''יותר''' מאשר בזמן הבית. ויש לומר, שענין זה מרומז בסדר דאביי אליבא דאבא שאול (בזמן הגלות) – שהקטורת אינה הקדמה להטבת שתי נרות (המשכת היחידה בדרגת הגילויים), אלא היא עבודה בפ"ע, מס"נ בטהרתה.</ref> בעבודה בכחות פנימיים ועד לההמשכה והגילוי בעולם שמרומז בהקדמת הקטורת להטבת שתי נרות (שהרי לדעת אבא שאול הקטורת אינה הקדמה להטבת שתי נרות, אלא עבודה בפ"ע).
 
אבל בנוגע לאמירת סדר העבודה '''ביוהכ"פ''' – כיון שביוהכ"פ נמצאים בנ"י (גם בזמן הגלות) '''בדרגא נעלית'''<ref>ראה שו"ע אדה"ז או"ח סתר"י ס"ט. סתרי"ט ס"ט.</ref>, ועד שכאו"א מישראל הוא בדוגמת הכה"ג שנכנס לפני ולפנים<ref>שלכן אומר כאו"א מישראל כל סדר עבודת הכה"ג, כולל כל תפלתו של הכה"ג, ומסיים: "כמו ששמעת תפלת כה"ג . . כמו כן מפינו תשמע".</ref>, אומרים<ref name=":3" /> "לפנים יכנס להטיב חמש נרות ולהקטיר קטורת הבוקר ולהטיב את שתי הנרות הנשארות", כההלכה כדעת חכמים שקטורת קודמת להטבת שתי נרות, שרומז על ההמשכה והגילוי דבחינת היחידה בעבודה בכחות פנימיים ועד לההמשכה והגילוי בעולם<ref>להעיר שהחילוק בין כל יום ליוהכ"פ מרומז גם בהחילוק בסתם משנה – שבמסכת '''תמיד''' (הסדר התמידי בכל יום) נקט כאבא שאול ("מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות כו'" (ואח"כ) "מי שזכה בקטורת כו'" (פ"ו מ"א־ג. וראה פיהמ"ש להרמב"ם שם)), ובמסכת '''יומא''' (הסדר דיוהכ"פ) נקט כחכמים ("מקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות" (פ"א מ"ב), "נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהיטיב את הנרות" (פ"ג מ"ד)).</ref>.
 
ויש לומר, שמאמירת סדר העבודה ביוהכ"פ ("אחת בשנה") נמשך על כל השנה כולה [כמרומז באמירת הברייתא דפטום הקטורת: "ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כהן גדול . . ביום הכיפורים ומחזירן למכתשת בערב יום הכיפורים . . כדי שתהא דקה מן הדקה"], שגם בכל יום יהי' '''מעין ודוגמת''' השלימות דיוהכ"פ שהקטורת היא '''באמצע''' הטבת הנרות.
 
י. ונתינת־כח מיוחדת בכהנ"ל – בזמן המיוחד בשנה ("אחת בשנה") שקורין בתורה (בציבור ובברכה לפני' ולאחרי') פרשת תצוה:
 
פרשת תצוה – שסיומה וחותמה בפרשת '''מזבח הקטורת והקטרתה''', והמשכה בפרשת תשא (לאחרי ההקדמה דמחצית השקל) '''בעשיית הקטורת''', "קח לך סמים וגו' ועשית אותה קטורת גו'" – קורין לעולם בחודש אדר<ref>ובשנת העיבור – באדר ראשון, "ראשון" גם במעלה וחשיבות, ומצינו בהלכה שבכמה ענינים נקרא אדר ראשון אדר סתם (ראה טואו"ח סתכ"ח. רמ"א שם סתכ"ז. טושו"ע חו"מ סמ"ג סכ"ח).</ref>.
 
ומהטעמים לזה – כיון ש"באחד באדר משמיעין על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו ויהי' עתיד ליתן"<ref>רמב"ם הל' שקלים פ"א ה"ט.</ref> ל"תרומת הלשכה"<ref>שם פ"ב ה"ד.</ref>, ש"לוקחין ממנה תמידין של כל יום וכו' '''והקטורת''' ושכר עשייתה"<ref>שם רפ"ד.</ref>, "משיגיע ראש חודש ניסן . . לוקחין את הקטורת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה"<ref>שם ספ"ד.</ref>.
 
ועפ"ז יש לומר, שקריאת פרשת הקטורת (בסוף פרשת תצוה ובהתחלת פרשת תשא) בחודש '''אדר''', היא נתינת־כח '''לחידוש''' כללות העבודה דעשיית הקטורת והקרבתה ('''מתרומה חדשה''') על כל השנה כולה<ref>ומזה לוקחים כח להחידוש הפרטי שבכל יום יהיו חדשים.</ref>, שבה מודגש עיקר ושלימות העבודה במשכן, "לשכני בתוכם", שההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה מצד עצם הנשמה, בחי' היחידה ('''קטורת'''), נמשכת ומתגלה ומאירה בכחות הפנימיים, ובכל עניני העבודה, ועד לעבודה בעניני העולם ('''נרות''').
 
ויש להוסיף בהשייכות דנרות (שמן) וקטורת לחודש אדר – "שמן וקטורת '''ישמח''' לב"<ref>ראה לעיל הערה 3.</ref>, ו"משנכנס אדר '''מרבין בשמחה'''"<ref>תענית כט, סע"א.</ref>.
 
וכל זה מודגש יותר בקביעות שנה זו – שיום השבת פרשת תצוה חל ביום '''י"א''' אדר, וערב שבת ("מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"<ref>ע"ז ג, סע"א.</ref>) ביום '''יו"ד''' אדר:
 
יום השבת קשור עם בחי' '''היחידה''' שבישראל – כמארז"ל<ref>ב"ר פ' י"א, ח.</ref> "אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע לכולן (ששת ימי השבוע) יש בן זוג, ולי אין בן זוג ('''יחידה'''), א"ל הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך", כיון שגם כנסת ישראל היא "יחידה", כמ"ש<ref>בלק כג, ט.</ref> "'''הן''' עם לבדד ישכון", "כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות אלו (ה"ן) . . (ש)אינן אלא לעצמן, כך ישראל אינן . . אלא לעצמן"<ref>שמו"ר פט"ו, ז.</ref>, בחי' היחידה<ref>ראה [[לקוטי תורה שיר השירים|לקו"ת שה"ש]] בסופו. וראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות בסופו. וש"נ.</ref>. ובהדגשה יתירה ביום השבת שחל ביום '''י"א''' בחודש<ref>ובפרט בחודש אדר – שישנה כבר השלימות '''דאחד עשר''' חדשי השנה (מניסן עד שבט).</ref> – יום '''אחד עשר''', "אנת הוא חד ולא בחושבן", שקשור עם בחי' היחידה.
 
וערב שבת, שחל ביום '''העשירי''' בחודש – מורה על שלימות העבודה דישראל (שדומין ללבנה ומונין ללבנה<ref>ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.</ref>) בעשר כחות הנפש, כחות פנימיים.
 
וחיבורם יחד – "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" – מורה על המשכת וגילוי בחי' היחידה (אחד עשר) בכחות פנימיים (עשר).
 
ויש לומר, שכשקורין פרשת תצוה בקביעות זו מודגש יותר תוכן הפרשה – שע"י '''הנרות'''<ref>להעיר מהשייכות לנרות שבת (ששייכים לנרות המקדש (ראה יל"ש ר"פ בהעלותך)) שהדלקתן היא כניסת השבת – החיבור דיום העשירי (ערב שבת) עם יום אחד עשר (שבת).</ref> נעשה המשכת וגילוי '''הקטורת''' (אחד עשר) בכל עניני העבודה שמצד הכחות הפנימיים (עשר)<ref>לשלימות הענין – ראה סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 402 (לעיל ע' 338) ואילך.</ref>.
 
יא. ויה"ר שכאו"א מישראל ינצל הנתינת־כח דערב שבת ויום הש"ק פרשת תצוה, יו"ד וי"א אד"ר, לפעול בעצמו החידוש בעבודת הקטורת והמשכתה והתגלותה בכל עניני העבודה על כל השנה כולה.
 
ועוד ועיקר – שנוסף על הפעולה בעצמו צריך לפעול כהנ"ל גם על הזולת, ומה טוב – על '''עשרה''' מישראל, עדה קדושה<ref>ראה ברכות כא, ב. וש"נ.</ref>, שבזה נכללת השלימות דכל בנ"י (כמובן מנוסח ברכת הזימון "אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא"<ref>שם מט, ב – במשנה.</ref>).
 
ולהוסיף, שהפעולה על הזולת מודגשת ביותר בהדלקת המנורה שבפרשת תצוה – פעולתו של אהרן הכהן בכל שבעת הסוגים דבנ"י<ref>ראה לקו"ת ר"פ בהעלותך. ובכ"מ.</ref>, "להעלות נר תמיד", "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי'"<ref>ריש פרשתנו ובפרש"י.</ref>, ש"נר הוי' נשמת אדם" יאיר ב"נר מצוה ותורה אור", שזוהי גם עבודת כאו"א מישראל, כהוראת המשנה<ref>אבות פ"א מי"ב.</ref>: "הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
 
ועיקר כל העיקרים – שמהקריאה והלימוד בתורה<ref>וכלשון הכתוב '''בהפטרה דפ' תצוה''' (יחזקאל מג, '''י־יא'''): "הגד את בית ישראל את הבית גו' צורת הבית ותכונתו גו' וכל תורתיו הודע אותם גו'", וכמבואר במדרש (תנחומא צו יד) ש"א"ל הקב"ה (ליחזקאל) . . לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית", ועד שאין בנין ביתי בטל (ראה לקו"ש חי"ח ע' 412 ואילך. וש"נ).</ref> בענין הדלקת הנרות והקטרת הקטורת נזכה תיכף ומיד '''לקיום''' מצות הדלקת הנרות והקטרת הקטורת ע"י הכה"ג '''בביהמ"ק השלישי'''<ref>כולל גם עבודת הקטורת ע"י הכה"ג בקדש הקדשים – "בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה" (ויק"ר פכ"א, ז. ועוד).</ref>, ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"<ref name=":4">פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.</ref><ref name=":4" /> – בזמן המנחה דיום הש"ק י"א אד"ר, בסמיכות ולאחרי הקריאה בפרשת תצוה: "להעלות נר תמיד", "ובהעלות אהרן את הנרות '''בין הערביים''' יקטירנה" – "אין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערביים"<ref>רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ג.</ref>, ו"אין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותי' בין הערביים"<ref>שם הלכה '''י"א'''.</ref> – תיכף ומיד ממש.


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}

גרסה אחרונה מ־12:19, 13 באוגוסט 2024

משיחות ש"פ תצוה, י"א אד"ר ה'תשנ"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

דבר מלכות
בראשית
בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות (א) • תולדות (ב) • ויצא • וישלח • י"ט כסלו • וישב • חנוכה • מקץ • ה' טבת • ויגש • ויחי
שמות
שמות • וארא (א) • וארא (ב) • בא • נשי ובנות ישראל • בשלח • חמשה עשר בשבט • יתרו • כ"ב שבט • משפטים (א) • משפטים (ב) • תרומה • תצוה (א) • תצוה (ב) • כי תשא • ויקהל
ויקרא
ויקרא • צו • י"א ניסן • ערב פסח (א) • ערב פסח (ב) • אחרון של פסח (א) • אחרון של פסח (ב) • כ"ו ניסן • כ"ח ניסן • שמיני • תזריע מצורע • אחרי קדושים • אמור • בהר בחוקותי
במדבר
במדבר • שבועות (א) • שבועות (ב) • נשא • בהעלותך (א) • בהעלותך (ב) • שלח • כ"ח סיון • קרח (א) • קרח (ב) • חוקת • בלק • פנחס • מטות מסעי
דברים
דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • תצא • תבוא • ערב ראש השנה (א) • ערב ראש השנה (ב) • נצבים וילך (ור"ה) • קונטרס בענין הלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלין לעולם • שמחת תורה
הוספות
יחידות עם הרב מרדכי אליהו (ו' מרחשוון תשנ"ב) • קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל • ב' ניסן תשמ"ח

א. בהתחלת וסיום פרשת תצוה מדובר אודות הדלקת נרות המנורה:

בהתחלת הפרשה – "ויקחו אליך שמן זית זך גו' להעלות נר תמיד", "באוהל מועד גו' יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר גו'"[1]. ובסיום הפרשה – "בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים"[2].

ועיקר החידוש שבסיום הפרשה – שהדלקת הנרות קשורה עם הקטורת[3]: "ועשית מזבח מקטר קטורת וגו'"[4], "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה"[2], היינו, שהקטרת הקטורת היא בזמן הטבת[5] והעלאת הנרות ("בעידן הטבה תהא מקטר קטורת", "בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת"[6]).

ויתירה מזה – שהקטורת היא באמצע הטבת הנרות:

לדעת חכמים[7] – "לא ייטיב את הנרות (שבע נרות, אלא רק חמש) ואח"כ יקטיר אלא יקטיר (באמצע) ואח"כ ייטיב (יגמור הטבת שתים)", היינו, שמפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בקטורת (דלא כדעת אבא שאול ש"מטיב (כולן) ואח"כ מקטיר . . דכתיב בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות והדר יקטירנה"[8], ומפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בזריקת דם התמיד).

והלכה כחכמים[9] – כפס"ד הרמב"ם[10] "אחר שזורקין את הדם (דהתמיד) מטיב זה שבהיכל חמש נרות ויוצאין שניהם מן ההיכל . . ואח"כ מפיסין . . וזוכה בקטורת מי שזכה ונכנס ומקטיר, ואח"כ נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות"[11].

ויש לבאר תוכן ענינם של הקטורת והדלקת הנרות ושייכותם זל"ז בעבודת האדם[12] – כידוע שכל הענינים שבמשכן ובמקדש ישנם בעבודת האדם בכל יום ויום במשכן ומקדש שבו (כמ"ש[13] "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א"[14]).

וכמודגש באמירתנו ("ונשלמה פרים שפתינו"[15]) בהתחלת התפלה: פרשת תרומת הדשן, פרשת התמיד, ופרשת הקטורת, ועד ל"אביי הוה מסדר סדר המערכה כו'".

ובהדגשה יתירה בפרשת הקטורת – שמלבד אמירת הפרשה בתושב"כ (כבפרשיות דתרומת הדשן ודהתמיד), דפרשת תשא[16]: "קח לך סמים גו' ועשית אותה קטורת גו' ונתת ממנה גו'" [כולל גם הדגשת שייכותה להדלקת הנרות, כפי שממשיכים "ונאמר והקטיר עליו אהרן קטורת גו' בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות גו'"], מוסיפים ומאריכים גם בפרטי הכנת הקטורת שנתבארו בברייתא: "תנו[17] רבנן פטום הקטורת כיצד וכו' ואחד עשר סממנים היו בה וכו'"[18], כדלקמן.

ב. ובהקדם שאלה ותמיהה בנוגע לפרשת הנרות ופרשת מזבח הקטורת שבהתחלת וסיום פרשת תצוה:

לאחרי פרשת תרומה שבה נתבארו פרטי הענינים דמלאכת המשכן, מתחילה פרשת תצוה[19] בכהונתו של אהרן ובניו – "ואתה הקרב אליך ("לאחרי שתגמור מלאכת המשכן") את אהרן אחיך ואת בניו גו' לכהנו לי"[20], ע"י עשיית בגדי כהונה ("ועשית בגדי קודש גו' לקדשו לכהנו לי"[21], "להכניסו לכהונה ע"י הבגדים שיהא כהן לי"[22]), כמבואר בפרטיות בהמשך הפרשה (עד רביעי); ועד למילוי ידיהם לכהונה ("וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וגו' ומלאת יד אהרן ויד בניו"[23]) ע"י פרטי הענינים דשבעת ימי המילואים ("שעל ידי המילואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה"[24]) שנתבארו בהמשך הפרשה (מרביעי עד ששי[25]).

וכיון שרובה ככולה של פרשת תצוה עוסקת בכהונתו של אהרן – צריך להבין: מהו הטעם שהתחלתה בפרשת הנרות וסיומה בפרשת מזבח הקטורת?

ויתירה מזו – שתי פרשיות אלו (פרשת הנרות ופרשת מזבח הקטורת) נכתבו לכאורה שלא במקומם:

פרשת הנרות – כיון ש"לא נאמרה (כאן) אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה"[26], מקומה (לכאורה) ב"סדר מלאכת המשכן", בהמשך לעשיית המנורה בפרשת תרומה (ובפרט שבסיום מעשה המנורה נאמר[27] "והעלה את נרותי'")[28], ולא בהתחלת פרשת תצוה שבה מדובר אודות כהונת אהרן?

ופרשת מזבח הקטורת – כפי שהקשו המפרשים[29] שמקומה (לכאורה) בפרשת תרומה, ביחד עם כל כלי המשכן (הארון, השולחן, המנורה ומזבח החיצון)[30], ולא בסוף פרשת תצוה, לאחרי כל פרטי הענינים דהמשכן וכליו, בגדי כהונה והמילואים?

ג. ויש לומר הביאור בזה:

כתיבת פרשת מזבח הקטורת (שלא במקומה, ביחד עם כל כלי המשכן בפרשת תרומה, אלא) לאחרי המשכן וכליו, בגדי כהונה והמילואים, היא, כדי להדגיש המעלה המיוחדת של מזבח הקטורת[31], כיון שעל ידה נשלמת עיקר כוונת המשכן ("תחלת המחשבה סוף המעשה"[32]), כדאיתא במדרש[33] שכ"שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות וכו' לא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת".

ומהביאורים בזה[34] – בעבודת האדם לקונו:

אמרו חז"ל[35] "שתי מזבחות היו אחד של זהב (מזבח הפנימי[36]) כנגד נפש של אדם, ואחד של נחושת (מזבח החיצון[36]) כנגד גופו של אדם . . כשם שהגוף אוכל כך מזבח הנחושת קרבנותיו למאכל, וכשם שהנשמות אינן נהנות אלא מן הריח לכך לא הי' נקרב במזבח הזהב אלא קטורת סמים[37], דבר העשוי לריח".

ונוסף לזה – והא בהא תליא – שע"י הקרבנות (שע"ג מזבח הנחושת) נעשה הקירוב להקב"ה (קרבן מלשון קירוב[38]), ואילו ע"י הקטורת נעשה (לא רק קירוב, אלא יתירה מזה) הקישור והחיבור (קטורת מלשון קישור וחיבור[39]), ועד שנעשים מציאות אחת, כלשון הזהר[40] "בחד קטירא אתקטרנא".

ומזה מובן שעיקר כוונת המשכן – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – נעשית ע"י הקטורת, שבה מודגשת עיקר ושלימות ההתקשרות עם הקב"ה שנעשים חד ממש.

וענין זה מודגש בכתיבת פרשת מזבח הקטורת בפ"ע – לאחרי מלאכת המשכן, בגדי כהונה והמילואים:

בסיום וגמר כל פרטי הענינים דמלאכת המשכן, בגדי כהונה והמילואים (בפרשת תרומה, וברובה ככולה של פרשת תצוה) – מסיים וחותם הכתוב בהסך־הכל דכללות המשכן: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש (המשכן) בכבודי (שתשרה שכינתי בו) גו' ושכנתי בתוך בני ישראל גו' לשכני בתוכם"[41].

ולאח"ז מוסיף (בפרשה בפ"ע) "ועשית מזבח מקטר קטורת", "אמר כי עוד יתייחד להם שיעשו מזבח מקטר קטורת"[42] – שזהו"ע נעלה יותר ב"לשכני בתוכם", כיון שע"י הקטורת נעשה הקישור והחיבור עם הקב"ה בתכלית השלימות.

ויומתק יותר שמזבח הקטורת הוא סיום וחותם[43] פרשת תצוה – כי, "תצוה", מלשון צוותא וחיבור[44], מורה על הצוותא וחיבור דישראל עם הקב"ה, שעיקרו ושלימותו במזבח הקטורת (קישור וחיבור) שבסיום וחותם פרשת תצוה, גמר ושלימות הצוותא וחיבור דישראל עם הקב"ה.

ד. ובעומק יותר – במזבח הקטורת מודגשת ההתקשרות דישראל עם הקב"ה ("ישראל וקוב"ה כולא חד"[45]) מצד עצם הנשמה, בחינת היחידה, "יחידה לייחדך"[46], שמיוחדת עם מהותו ועצמותו ית', ועל ידה נעשה עיקר ושלימות הענין ד"לשכני בתוכם", "לשכון אני בתוכם"[47], "אני" ממש.

וענין זה מרומז:

א) במדות המזבח, "אמה[48] ארכו ואמה רחבו"[49] – "אמות יחידות . . (שרומז) על הנשמה שנקראת יחידה כמו שהקב"ה אחד כך היא יחידה"[50],

ב) בסממני הקטורת (שבפרשת תשא, ובפירושה בתושבע"פ בברייתא דפטום הקטורת) ש"אחד עשר סממנים היו בה"[51] – שרומז[52] על "אחד עשר יום מחורב"[53], אחד עשר שלמעלה מעשרת הדברות שניתנו בחורב, בחינת "אנת הוא חד ולא בחושבן"[54], עצמותו ומהותו ית' שלמעלה מעשר ספירות, ודוגמתו בנשמה, בחי' היחידה, שלמעלה מעשר כחות פנימיים,

ג) בעבודת הקטורת – ש"בעת[55] שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום פורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח לא יהי' שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטורת . . שנאמר[56] (בסדר עבודת יוהכ"פ[57]) וכל אדם לא יהי' באוהל מועד וגו'"[58], היינו, שעבודת הקטורת היא באופן שהכהן נמצא ביחידות עם הקב"ה, שרומז על ההתקשרות שמצד בחי' היחידה.

ויש לומר, שענין זה מרומז גם במ"ש בסיום וחותם פרשת מזבח הקטורת (ופרשת תצוה[59]) "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא לה'" (אף ששייך לעבודת יוהכ"פ[60] שמקומה בפרשת אחרי[61]) – שבזה מרומז שעבודת הקטורת שבכל יום היא מעין ודוגמת עבודת הקטורת דכהן גדול[62] ביום הכיפורים בקדש הקדשים, שבה מודגשת שלימות ההתאחדות דבחי' היחידה שבנפש (כה"ג) עם היחידה שבזמן ("אחת בשנה", שרומז על בחי' היחידה שנקראת "אחת"[63]) והיחידה שבמקום (קדש הקדשים).

ויומתק יותר – שגם באמירת הברייתא[17] דפטום הקטורת מזכירים ע"ד הקטורת דהכה"ג ביוהכ"פ: "ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כה"ג . . ביום הכפורים", ולא עוד אלא שנוסף על המוכרח להזכיר הג' מנים דיוהכ"פ בנוגע להחשבון ד"שלש מאות וששים ושמונה מנים (ש)היו בה" (לשס"ה ימים, ועוד ג' מנים ליוהכ"פ), מוסיפים ומדגישים גם ההכנה המיוחדת להקטורת דיוהכ"פ: "ומחזירן למכתשת בערב יום הכיפורים . . כדי שתהא דקה מן הדקה" – שבזה מודגשת שייכותה של הקטורת דיוהכ"פ לכל יום.

ה. ועוד ענין עיקרי בעבודת הקטורת – "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה"[64]:

"נרות" – קאי על נשמות ישראל, "נר הוי' נשמת אדם"[65], שהטבתן והדלקתן היא ע"י התורה ומצוות, "נר[66] מצוה ותורה אור"[67].

ונוסף לזה, ע"י הדלקת הנרות נמשך ומתגלה אור הקדושה גם בעולם, כדרשת חז"ל[68] על הפסוק[69] "ויקחו אליך שמן זית זך . . אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך . . ויעש לבית חלוני שקופים אטומים[70], תנא שקופים (רחבים) מבחוץ ואטומים (פיהם אטום וקצר) מבפנים (קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ, כדי שתהא אורה יוצא מהיכל שתאיר לעולם, כי) לא לאורה אני צריך. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל" – שזהו"ע עיקרי בעשיית המשכן כדי שעל ידו תהי' השראת השכינה בעולם[71], ועי"ז נשלם הקישור וחיבור דעליונים ותחתונים שהתחיל במתן־תורה[72].

ועפ"ז יש לבאר הענין דעבודת הקטורת בזמן הטבת והעלאת הנרות ("בעידן הטבה", "בעידן הדלקה") – ששלימות ההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה (מצד בחי' היחידה) שעבודת הקטורת נמשכת ומתגלה ומאירה ע"י הנרות בכל פרטי הדרגות ד"נר הוי' נשמת אדם" (גם בכחות פנימיים) ובכל פרטי העבודה ד"נר מצוה ותורה אור", ועד להמשכה והגילוי גם בעולם[73].

וענין זה מודגש יותר בכך שעבודת הקטורת היתה באמצע הטבת הנרות, שבה היו מפסיקין בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות, כדעת חכמים שמפסיקין בקטורת, ולא כאבא שאול שמפסיקין בדם התמיד (כנ"ל ס"א) – שעי"ז ניתוסף עילוי בהטבת שתי נרות[74], שלהיותה לאחרי הקטורת, מודגש בה ביותר המשכת וההתגלות דרגת הקטורת (שלמעלה מדרגת הקרבנות שכללותם קרבן התמיד, כדעת אבא שאול שמפסיקין בדם התמיד), שגם דרגא זו תומשך ותתגלה בעבודה דכחות הגלויים ועד גם בעולם[75].

ויומתק יותר ע"פ מ"ש הרמב"ם[76] שלאחרי הטבת חמש נרות "נכנס (מי שזכה בקטורת) ומקטיר, ואח"כ נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה" – שמוסיף על לשון המשנה[77] "באו ועמדו כו'", ומדגיש שלאחרי שהכהן המקטיר מסיים עבודתו, אינו יוצא מיד, אלא נשאר בפנים עד שנכנס הכהן להטיב שתי הנרות, ורק לאחרי גמר הטבת הנרות יוצאים שניהם יחדיו – דיש לומר, שבזה מרומז שבהטבת שתי הנרות ישנו גם הסיוע של הכהן המקטיר הקטורת, כדי שע"י הנרות תומשך ותתגלה גם דרגת ההתקשרות וההתחברות שע"י הקטורת.

ו. עפ"ז יש לבאר גם הטעם שהתחלת פרשת תצוה היא בפרשת הנרות:

נתבאר לעיל (ס"ג) ש"תצוה" רומז על הצוותא וחיבור עם הקב"ה, שעיקרה ושלימותה במזבח הקטורת שבסיום וחותם הפרשה.

וכשם שבפרשת הקטורת שבסיום וחותם הפרשה מודגש שהדרגא דקטורת (קישור וחיבור) נמשכת ומתגלה בעולם ע"י הנרות, כך מודגש גם (ובעיקר) בהתחלת הפרשה שהדרגא ד"תצוה" (צוותא וחיבור, כמו "קטורת") נמשכת ומתגלה ומאירה ע"י הנרות – שהתחלת פרשת תצוה היא בפרשת הנרות[78]: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך גו' להעלות נר תמיד", "באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות וגו'" – המשכת וגילוי הדרגא ד"תצוה".

בסגנון אחר קצת:

תוכנה של פרשת תצוה (רובה ככולה) הוא ע"ד כהונת אהרן ובניו לעבודה במשכן, שעי"ז "ונקדש (המשכן) בכבודי" (שתשרה שכינתי בו). ולכן, פתיחת הפרשה היא בעבודה העיקרית דאהרן ובניו שעל ידה נעשית השראת השכינה בגילוי – פרשת הנרות; וסיומה וחותמה בשלימות השראת השכינה שע"י עבודת הקטורת (והמשכה והתגלותה ע"י הנרות) – בפרשת מזבח הקטורת (שבסיומה וחותמה נזכר גם ע"ד הטבת והעלאת הנרות).

ז. וביאור הענין בעבודת האדם בכל יום:

כיון שבכל יום נעשה האדם "ברי' חדשה"[79], צ"ל חידוש בכל עניני עבודתו ("בכל יום יהיו בעיניך חדשים"[80]), שנקודתם ותוכנם "לשכני (לשכון אני) בתוכם", ומתחיל מהחידוש בעבודת הקטורת[81] (בהתחלת היום, "בבוקר בבוקר"[82]), שהיא עיקר ושלימות ד"לשכני בתוכם", מצד בחי' היחידה.

וענין זה מודגש באמירת פרשת הקטורת בכל יום:

נוסף על אמירת הפסוקים שבהם מדובר אודות עבודת הקטורת ביום זה ("והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר . . (ו)בין הערביים יקטירנה"), מקדימים ואומרים גם הפסוקים שבהם מדובר אודות הכנת הקטורת ("קח לך סמים וגו'"), ולאח"ז מוסיפים גם פרטי הענינים דהכנת הקטורת שנתבארו בברייתא דפטום הקטורת – אע"פ שהמדובר אודות הכנת כל כמות הקטורת הדרושה לכל השנה (שהיו מכינים בבת אחת ולא בכל יום בפ"ע)[83], כמ"ש בברייתא "שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה, שלש מאות וששים וחמשה כמניין ימות החמה[84] . . ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כה"ג כו'"[85].

ויש לומר, שבזה מרומז שנוסף על עבודת הקטורת השייכת ליום זה, צ"ל בכל יום כללות הענין דעשיית הקטורת – שמתחדש כללות הקישור והחיבור דעצם הנשמה, בחי' היחידה, עם הקב"ה, שעל ידה נעשה עיקר ושלימות הענין ד"לשכני בתוכם".

ח. ועוד ועיקר – שעבודת הקטורת היא "בהטיבו את הנרות גו' ובהעלות אהרן את הנרות", היינו, שההתחדשות שבעשיית הקטורת (הקישור והחיבור דעצם הנשמה עם הקב"ה) נמשכת ומתגלה ומאירה בכל עניני עבודת היום, וגם כשעוסק בעניני העולם[86] ("כל מעשיך יהיו לשם שמים"[87] ו"בכל דרכיך דעהו"[88]):

התחדשות הקישור והחיבור דעצם הנשמה עם הקב"ה בכל יום נעשה בשעת ק"ש ותפלה, שהו"ע המס"נ באחד[89], ותכלית הביטול דעמידה לפני המלך שבתפלת העמידה[90].

וענין זה נמשך ומתגלה גם לאחרי גמר העבודה דק"ש ותפלה, במשך כל היום כולו – שגם בשעה שעוסק בעניני העולם, "הנהג בהם מנהג דרך ארץ"[91], שאז צריך להרהר ולדבר בעניני העסק באופן ד"משאו ומתנו באמונה"[92], ובהכרח שיסיח דעתו ומחשבתו מהדביקות שבשעת ק"ש ותפלה[93] [וע"ד מ"ש רבינו הזקן בספר התניא[94] שאף ש"יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד", מ"מ, "למטה הוא תחת הזמן ובאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצוה, כי אח"כ אם עוסק בדבר אחר נפרד מהיחוד העליון למטה"[95]], מ"מ, ניכרת אצלו נקודת היהדות שמצד עצם הנשמה, ההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה בתכלית היחוד, "בחד קטירא אתקטרנא", שבכל מעמד ומצב ("מערב עד בוקר") ה"ה בקיום ותוקף נצחי ("חוקת עולם").

ט. ויש להוסיף ולבאר הטעם שאומרים בכל יום "אביי[96] הוה מסדר סדר המערכה משמא דגמרא ואליבא דאבא שאול . . הטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות, והטבת שתי נרות קודמת לקטורת" – אף שהלכה כחכמים שהקטורת היא בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות:

הב"י[97] כותב ש"אע"פ שהרמב"ם . . פסק כרבנן דפליגי אאבא שאול ואמרי קטורת מפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים ושחיטת התמיד וזריקתו קודם להטבת חמש, וכן נראה דעת הסמ"ג . . ולפ"ז הי' ראוי לסדר כך . . דם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לקטורת וקטורת קודם להטבת שתי נרות . . מאחר שמצאו העולם שאביי סדר הסדר אליבא דאבא שאול, משמע דס"ל דהכי הלכתא, ולכן לא רצו לשנות הסדר ההוא"[98].

ולכאורה צריך להבין:

א) הרי גם הרמב"ם והסמ"ג ידעו שאביי סדר הסדר אליבא דאבא שאול שמזה משמע דס"ל דהכי הלכתא, ואעפ"כ פסקו שהלכה כחכמים, ומה חידוש "מצאו העולם שאביי סדר כאבא שאול", שלכן "לא רצו לשנות הסדר ההוא", ושינו פסק הרמב"ם והסמ"ג שהלכה כחכמים?

ב) ועיקר: בסדר עבודת יוהכ"פ אומרים[99] "לפנים יכנס להטיב חמש נרות ולהקטיר קטורת הבוקר ולהטיב את שתי הנרות הנשארות" – כדעת חכמים שהלכה כמותם, ולא כאביי שסדר הסדר כאבא שאול[100]. וממה־נפשך: אם בסדר עבודת יוהכ"פ שינו מדברי אביי שפסק כאבא שאול, למה לא שינו בסדר המערכה שבכל יום?

ויש לומר הביאור בזה – בפנימיות הענינים:

"(מצאו) העולם", מלשון העלם (והסתר)[101], מורה על מעמד ומצב הגלות, "בנים שגלו מעל שולחן אביהם"[102], שאז הם במעמד ומצב ד"יתום", כמרומז בשמו של "אביי", ר"ת "אשר[103] בך ירוחם יתום"[104], כיון שאביהם נמצא במקום אחר (כביכול), כמרומז בשמו של "אבא שאול", שצריכים "להשאיל" (כביכול) את האבא ממקום אחר.

ולכן, בנוגע לאמירת[105] סדר המערכה בכל יום "לא רצו לשנות הסדר ההוא" שסידר אביי אליבא דאבא שאול ש"הטבת שתי נרות קודמת לקטורת" – כי, במצב של העלם והסתר דזמן הגלות לא שייך[106] (כ"כ) שבחינת היחידה תומשך ותתגלה[107] בעבודה בכחות פנימיים ועד לההמשכה והגילוי בעולם שמרומז בהקדמת הקטורת להטבת שתי נרות (שהרי לדעת אבא שאול הקטורת אינה הקדמה להטבת שתי נרות, אלא עבודה בפ"ע).

אבל בנוגע לאמירת סדר העבודה ביוהכ"פ – כיון שביוהכ"פ נמצאים בנ"י (גם בזמן הגלות) בדרגא נעלית[108], ועד שכאו"א מישראל הוא בדוגמת הכה"ג שנכנס לפני ולפנים[109], אומרים[99] "לפנים יכנס להטיב חמש נרות ולהקטיר קטורת הבוקר ולהטיב את שתי הנרות הנשארות", כההלכה כדעת חכמים שקטורת קודמת להטבת שתי נרות, שרומז על ההמשכה והגילוי דבחינת היחידה בעבודה בכחות פנימיים ועד לההמשכה והגילוי בעולם[110].

ויש לומר, שמאמירת סדר העבודה ביוהכ"פ ("אחת בשנה") נמשך על כל השנה כולה [כמרומז באמירת הברייתא דפטום הקטורת: "ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כהן גדול . . ביום הכיפורים ומחזירן למכתשת בערב יום הכיפורים . . כדי שתהא דקה מן הדקה"], שגם בכל יום יהי' מעין ודוגמת השלימות דיוהכ"פ שהקטורת היא באמצע הטבת הנרות.

י. ונתינת־כח מיוחדת בכהנ"ל – בזמן המיוחד בשנה ("אחת בשנה") שקורין בתורה (בציבור ובברכה לפני' ולאחרי') פרשת תצוה:

פרשת תצוה – שסיומה וחותמה בפרשת מזבח הקטורת והקטרתה, והמשכה בפרשת תשא (לאחרי ההקדמה דמחצית השקל) בעשיית הקטורת, "קח לך סמים וגו' ועשית אותה קטורת גו'" – קורין לעולם בחודש אדר[111].

ומהטעמים לזה – כיון ש"באחד באדר משמיעין על השקלים כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו ויהי' עתיד ליתן"[112] ל"תרומת הלשכה"[113], ש"לוקחין ממנה תמידין של כל יום וכו' והקטורת ושכר עשייתה"[114], "משיגיע ראש חודש ניסן . . לוקחין את הקטורת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה"[115].

ועפ"ז יש לומר, שקריאת פרשת הקטורת (בסוף פרשת תצוה ובהתחלת פרשת תשא) בחודש אדר, היא נתינת־כח לחידוש כללות העבודה דעשיית הקטורת והקרבתה (מתרומה חדשה) על כל השנה כולה[116], שבה מודגש עיקר ושלימות העבודה במשכן, "לשכני בתוכם", שההתקשרות וההתחברות עם הקב"ה מצד עצם הנשמה, בחי' היחידה (קטורת), נמשכת ומתגלה ומאירה בכחות הפנימיים, ובכל עניני העבודה, ועד לעבודה בעניני העולם (נרות).

ויש להוסיף בהשייכות דנרות (שמן) וקטורת לחודש אדר – "שמן וקטורת ישמח לב"[117], ו"משנכנס אדר מרבין בשמחה"[118].

וכל זה מודגש יותר בקביעות שנה זו – שיום השבת פרשת תצוה חל ביום י"א אדר, וערב שבת ("מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"[119]) ביום יו"ד אדר:

יום השבת קשור עם בחי' היחידה שבישראל – כמארז"ל[120] "אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע לכולן (ששת ימי השבוע) יש בן זוג, ולי אין בן זוג (יחידה), א"ל הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך", כיון שגם כנסת ישראל היא "יחידה", כמ"ש[121] "הן עם לבדד ישכון", "כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות אלו (ה"ן) . . (ש)אינן אלא לעצמן, כך ישראל אינן . . אלא לעצמן"[122], בחי' היחידה[123]. ובהדגשה יתירה ביום השבת שחל ביום י"א בחודש[124] – יום אחד עשר, "אנת הוא חד ולא בחושבן", שקשור עם בחי' היחידה.

וערב שבת, שחל ביום העשירי בחודש – מורה על שלימות העבודה דישראל (שדומין ללבנה ומונין ללבנה[125]) בעשר כחות הנפש, כחות פנימיים.

וחיבורם יחד – "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" – מורה על המשכת וגילוי בחי' היחידה (אחד עשר) בכחות פנימיים (עשר).

ויש לומר, שכשקורין פרשת תצוה בקביעות זו מודגש יותר תוכן הפרשה – שע"י הנרות[126] נעשה המשכת וגילוי הקטורת (אחד עשר) בכל עניני העבודה שמצד הכחות הפנימיים (עשר)[127].

יא. ויה"ר שכאו"א מישראל ינצל הנתינת־כח דערב שבת ויום הש"ק פרשת תצוה, יו"ד וי"א אד"ר, לפעול בעצמו החידוש בעבודת הקטורת והמשכתה והתגלותה בכל עניני העבודה על כל השנה כולה.

ועוד ועיקר – שנוסף על הפעולה בעצמו צריך לפעול כהנ"ל גם על הזולת, ומה טוב – על עשרה מישראל, עדה קדושה[128], שבזה נכללת השלימות דכל בנ"י (כמובן מנוסח ברכת הזימון "אחד עשרה ואחד עשרה ריבוא"[129]).

ולהוסיף, שהפעולה על הזולת מודגשת ביותר בהדלקת המנורה שבפרשת תצוה – פעולתו של אהרן הכהן בכל שבעת הסוגים דבנ"י[130], "להעלות נר תמיד", "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי'"[131], ש"נר הוי' נשמת אדם" יאיר ב"נר מצוה ותורה אור", שזוהי גם עבודת כאו"א מישראל, כהוראת המשנה[132]: "הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

ועיקר כל העיקרים – שמהקריאה והלימוד בתורה[133] בענין הדלקת הנרות והקטרת הקטורת נזכה תיכף ומיד לקיום מצות הדלקת הנרות והקטרת הקטורת ע"י הכה"ג בביהמ"ק השלישי[134], ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"[135][135] – בזמן המנחה דיום הש"ק י"א אד"ר, בסמיכות ולאחרי הקריאה בפרשת תצוה: "להעלות נר תמיד", "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה" – "אין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערביים"[136], ו"אין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותי' בין הערביים"[137] – תיכף ומיד ממש.

הערות שוליים

  1. ↑ כז, כ־כא.
  2. ↑ 2.0 2.1 ל, ז־ח.
  3. ↑ ראה תנחומא פרשתנו טו (בתחלתו): "זהו שאמר הכתוב (משלי כז, ט) שמן וקטורת ישמח לב כו'". ובזהר (ח"א רל, רע"א. ח"ג יא, א. קנ, רע"א) מפרש שפסוק זה הוא ע"ד מ"ש בפרשתנו "והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה", היינו, ש"שמן וקטורת" קאי על עבודת הקטורת בזמן הטבת והדלקת הנרות (בשמן*), בבוקר ובין הערביים**. וראה בחיי ריש פרשתנו: "במדרש*** שמן וקטורת ישמח לב, שמן המנורה שהי' מתקרב**** בזמן הקטורת, שנאמר ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה". *) אף שבתנחומא מפרש "שמן זה כ"ג שנמשח בשמן המשחה". **) להעיר, שלשיטת הזהר (ח"ג פח, סע"ב. קפג, א) גם הדלקת הנרות היא ב' פעמים ביום, בבוקר ובין הערביים, כמו הקטורת (כשיטת הרמב"ם – לקמן הערה 11). ***) וי"ל שכוונתו לזהר (ולא לתנחומא שמפרש "שמן זה כ"ג") שמפרש "שמן" על הנרות. ****) ע"ד לשון הזהר (ח"ג יא, א) "קטורת לא מתקרב אלא בזמנא דשמן מתקרב" (וראה לקמן הערה 74).
  4. ↑ ל, א.
  5. ↑ פרטי הדעות בפירוש הטבת הנרות (דישון המנורה, נתינת פתילה ושמן חדשים, או הדלקת המנורה), זמנה וכו' – נסמנו באנציק' תלמודית בערכו (וראה שם גם ערך הדלקת הנרות).
  6. ↑ יומא טו, א.
  7. ↑ שם יד, ב. וראה גם ירושלמי שם פ"ב סוף ה"א (ובמראה פנים שם, ש"לא צריך לפרש דר"י ור"ל דהכא פליגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן בענין הפסקה בין הטבת הנרות, אלא דכ"ע כרבנן ס"ל, ולר"י נמי בקטורת מפסיק להו כו'", עיי"ש).
  8. ↑ ולהעיר, שבין הערביים מודה אבא שאול לחכמים ש"בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת", ד"שאני התם דכתיב אותו", "יערוך אותו גו' מערב עד בוקר", "אותו מערב עד בוקר ולא אחר מערב עד בוקר", "אין לך עבודת יום כשירה אחר הדלקתן" (יומא טו, א ובפרש"י. פסחים נט, א ובפרש"י. וראה אוה"ת חנוכה רפ, ב).
  9. ↑ והטעם שאומרים בכל יום "אביי הוה מסדר כו' אליבא דאבא שאול" – ראה לקמן ס"ט.
  10. ↑ הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ג־ד. וראה סמ"ג עשין קצב.
  11. ↑ ולדעת הרמב"ם (שם פ"ג הי"ב) ש"הדלקת הנרות היא הטבתם" – י"ל שעשיית הקטורת היא באמצע הדלקת הנרות (בין הדלקת חמש נרות להדלקת שתי נרות). וגם להדעות (ראה כס"מ שם. אנציק' תלמודית ערך הדלקת הנרות. וש"נ) שהטבה אינה הדלקת הנרות, והדלקת הנרות היא רק בין הערביים – כיון שגם בין הערביים צ"ל הפסקה בין חמש נרות לשתי נרות (ראה בארוכה שו"ת הרשב"א ח"א סי' עטשט), ולכו"ע (גם לאבא שאול) אי אפשר להקטיר בין הערביים לאחרי הדלקת המנורה (כנ"ל הערה 8), מפסיקים בקטורת בין חמש נרות לשתי נרות, ואם הטיב בבוקר (כשמצאן כבויים) צ"ל ההפסקה בהדלקה עצמה (ראה גם אנציק' תלמודית שם (ע' תשנ)). ועצ"ע. ואכ"מ.
  12. ↑ ראה גם תו"א וישב כט, א ואילך. שערי אורה שער החנוכה ד"ה בכ"ה בכסלו פ"ז ואילך. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שכב ואילך. אוה"ת חנוכה רפ, ב ואילך (ע"פ דעת אבא שאול). וראה גם המשך תער"ב ח"א פר"י ואילך. ד"ה שמן וקטורת עזר"ת. ועוד.
  13. ↑ תרומה כה, ח.
  14. ↑ ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט, א. ועוד.
  15. ↑ הושע יד, ג. וראה שו"ע אדה"ז או"ח (מהדו"ב) סוס"א.
  16. ↑ ל, לד ואילך. – ולהעיר, שהתחלת הקריאה דפרשת תשא היא במנחת שבת פ' תצוה (בהמשך לסיומה וחותמה בפרשת מזבח הקטורת).
  17. ↑ 17.0 17.1 כריתות ו, א ואילך.
  18. ↑ ועד"ז בסיום התפלה (ב"אין כאלקינו") – "פטום הקטורת הצרי והצפורן וכו'".
  19. ↑ לאחרי הקדמת ב' פסוקים ראשונים דפרשת הנרות.
  20. ↑ כח, א ובפרש"י.
  21. ↑ שם, ב־ג.
  22. ↑ פרש"י שם, ג.
  23. ↑ כט, א־ט.
  24. ↑ פרש"י שם, לג.
  25. ↑ כולל גם (ההמשך דששי ע"ד) הקרבת שני התמידין ("וזה אשר תעשה על המזבח וגו' עולת תמיד" (שם, לח־מב)) – שאין זה הציווי לדורות (שמקומו בפ' פינחס), אלא "אזהרה לימי המילואים" (פרש"י פינחס כח, ד).
  26. ↑ ו"פרשת מצות הנרות" היא בפ' אמור (כד, ב). והפירוש ד"ואתה תצוה" הוא ש"סופך לצוות את בני ישראל על כך" (פרש"י אמור שם).
  27. ↑ כה, לז.
  28. ↑ ופרטי הענינים ד"שמן זית זך כתית למאור" – (נוסף על אמירתם בפ' אמור) יכולים להתבאר ביחד עם פרטי הענינים ד"בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים", שנזכרו בהתחלת פרשת תרומה (כמו "שמן למאור"), ונתבארו בפרטיות בפ' תשא (ל, כב ואילך).
  29. ↑ רמב"ן, ספורנו, ש"ך, אוה"ח כאן. ועוד. וראה תו"ש עה"פ. וש"נ.
  30. ↑ כבעשייתם בפועל (בפרשת ויקהל) – הארון, השולחן, המנורה, מזבח הקטורת ומזבח העולה.
  31. ↑ ראה רמב"ן, ש"ך, צרור המור. ועוד.
  32. ↑ צרור המור כאן.
  33. ↑ תנחומא פרשתנו טו (בסופו).
  34. ↑ במעלת הקטורת לגבי שאר הקרבנות – ראה גם זח"ב ריט, א. ז"ח שה"ש סח, א. וראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשנט ואילך. סה"מ תרל"ה ח"א ע' ה ואילך. סה"מ תרנ"ז ע' קסב ואילך. המשך תער"ב ח"א פרי"ב ואילך. וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנב. וש"נ.
  35. ↑ מדרש תדשא פי"א. וראה בארוכה כלי יקר כאן.
  36. ↑ 36.0 36.1 להעיר, שמזבח הפנימי רומז על פנימיות הלב, ומזבח החיצון רומז על חיצוניות הלב (לקו"ת דרושי סוכות עח, ריש ע"ד. ובכ"מ).
  37. ↑ כמ"ש בסוף פרשתנו (ל, ט) "לא תעלו עליו גו' ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו" (וראה ראב"ע תרומה (כה, כב) ש"על כן לא הזכיר מזבח הקטורת רק אחר מזבח העולה* בעבור שיזהיר לא תעלו עליו עולה ומנחה ונסך"). *) כלומר, לאחרי הציווי "וזה אשר תעשה על המזבח גו' עולת תמיד".
  38. ↑ ראה ס' הבהיר סי' מו (קט). ועוד.
  39. ↑ ראה צרור המור שם. סה"מ מלוקט שם. וש"נ.
  40. ↑ ח"ג (אדר"ז) רפח, א.
  41. ↑ כט, מג־מו ובפרש"י.
  42. ↑ רמב"ן כאן.
  43. ↑ "הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).
  44. ↑ תו"א פרשתנו פב, א. ובכ"מ.
  45. ↑ ראה זח"ג עג, א.
  46. ↑ נוסח הושענות דיום ג' דחגה"ס.
  47. ↑ פרש"י שם, מו.
  48. ↑ ל, ב.
  49. ↑ "ואמתיים קומתו" – "גבוה על השולחן חצי אמה, אולי כן הי' גבוה על המנורה, והי' כנגד הכרובים שהם פורשים כנפים למעלה" (ראב"ע עה"פ). ולהעיר, שבהכרובים שהיו מעורין זה בזה נרמז שלימות החיבור והיחוד דהקב"ה וכנס"י (ראה יומא נד, א).
  50. ↑ כלי יקר כאן.
  51. ↑ ומרומז גם בפסוק "והקטיר עליו אהרן גו'" שבסוף פרשתנו, כדלקמן הערה 64.
  52. ↑ אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסב. חנוכה רפב, ב. ועוד.
  53. ↑ דברים א, ב.
  54. ↑ תקו"ז בהקדמה (יז, א).
  55. ↑ להעיר, ש"הקטורת שהיו מקטירין אחר התמיד (של בין הערביים) . . הי' כלה בי"א שעות חסר רביע" (לחם משנה הל' תפלה פ"ג ה"ב).
  56. ↑ אחרי טז, יז.
  57. ↑ אלא שביוהכ"פ ש"הקטרת הקטורת בקדש הקדשים כל העם פורשים מן ההיכל בלבד ואינם פורשים מבין האולם ולמזבח, שאין פורשין מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בהיכל בכל יום" (רמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"ד ה"ב).
  58. ↑ רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג ה"ג.
  59. ↑ ולהעיר, שבכ"מ נקראת "ואתה תצוה" (נסמן בלקו"ש חט"ז ע' 342 הערה 9). ש"אתה" רומז על העצם שלמעלה, שע"י הוא"ו ("ואתה") נמשך ומתחבר עם העצם דישראל.
  60. ↑ "אחת בשנה" – "ביום הכיפורים" (פרש"י).
  61. ↑ "הוא שנאמר באחרי מות (טז, יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו" (פרש"י).
  62. ↑ ודוגמתו בכאו"א מישראל – "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", "כהנים גדולים" (יתרו יט, ו ובבעה"ט). וראה רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל: "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו כו' ה"ז נתקדש קדש קדשים".
  63. ↑ תוד"ה עד אחת – מנחות יח, א.
  64. ↑ ראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג: "פסוק זה [ל, ז] יש בו י"א תיבות, י"ל רמז לאחד עשר סממני הקטורת כו' . . להמשיך גלוי אדון יחיד בכל הע"ס". ויש להוסיף, שבתוכן הפסוק ע"ד השייכות דקטורת לנרות מרומז שההמשכה והגילוי ד"אחד עשר" (י"א סממני הקטורת) בכל הע"ס (בעולם) נעשה ע"י הנרות.
  65. ↑ משלי כ, כז.
  66. ↑ שם ו, כג.
  67. ↑ ראה שמו"ר פרשתנו פל"ו, ג. וראה גם סה"מ מלוקט ח"ה ע' רצה ואילך. וש"נ.
  68. ↑ מנחות פו, ב ובפרש"י.
  69. ↑ אמור כד, ב־ג.
  70. ↑ מ"א ו, ד ובפרש"י.
  71. ↑ "אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן" (במדב"ר פי"ג, ב).
  72. ↑ תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.
  73. ↑ ראה גם צרור המור כאן: "מזבח הקטורת . . מקשר הדברים התחתונים בעליונים והעליונים בתחתונים".
  74. ↑ ועפ"ז יש לבאר הרמז בדיוק לשון הזהר והבחיי (לעיל הערה 3) "קטורת לא מתקרב אלא בזמנא דשמן מתקרב", "שמן המנורה שהי' מתקרב בזמן הקטורת" (לשון קרבן שאינו רגיל ביחס לשמן) – שע"י הקרבת הקטורת באמצע הטבת הנרות נעשה העילוי והקירוב (קרבן) ד(פעולת הטבת ה)נרות (שמן) ל(המשכת וגילוי דרגת ה)קטורת.
  75. ↑ ולהעיר, ששתי נרות (שהטבתם שלאחרי הקטורת) רומזים ליסוד ומלכות (אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג ואילך. בהעלותך ע' שמו), ועל ידם נעשה ההמשכה והגילוי בבי"ע (אוה"ת חנוכה רפו, סע"א) – שבהם מודגש יותר ההמשכה והגילוי בעולם*. *) וראה אוה"ת פרשתנו ס"ע א'תשסב (מגוכתי"ק) ש"נר ו' ז' מחבר שמים עם ארץ".
  76. ↑ הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ד.
  77. ↑ תמיד פ"ז מ"ב.
  78. ↑ לא רק הזכרת הנרות (כבדרך אגב) בפרשת מזבח הקטורת (בשייכות לזמן עבודת הקטורת), כבסיום הפרשה.
  79. ↑ שו"ע אדה"ז או"ח רס"ד, ורס"ו. וראה שם סמ"ו ס"ו.
  80. ↑ שם סס"א ס"ב.
  81. ↑ להעיר מהענין ד"חדשים לקטורת" (יומא כו, א. רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ד ה"ז).
  82. ↑ ראה פסחים נט, א (ובפרש"י): "אין לך דבר (באשים) שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד, שנאמר בה בבוקר בבוקר" (וראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תשסג. חנוכה רפ, ב).
  83. ↑ "הקטורת נעשית בכל שנה ושנה" (רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ב), מפני שצריך להביאה מתרומה חדשה (הל' שקלים פ"ד הי"ב). ו"פעמיים בשנה היו מחזירין אותו למכתשת, בימות החמה היו מפזרים אותה כדי שלא תתעפש, ובימות הגשמים צוברין אותה כדי שלא יפוג ריחה" (הל' כלי המקדש שם ה"ז).
  84. ↑ ולא היו עושין כנגד ימות הלבנה, לפי שהי' חסר בשנה מעוברת (פי' הרא"ש – הובא בשטמ"ק כריתות שם). וראה הערה הבאה.
  85. ↑ "והשאר הוא מותר הקטורת" (הל' שקלים וכלי המקדש שם). וגם י"א המנים שנשארו בשנה פשוטה שאינה אלא שנ"ד ימים הם בכלל מותר הקטורת (רע"ב לשקלים פ"ד מ"ה).
  86. ↑ להעיר שהטעם ד"חדשים לקטורת" (כנ"ל הערה 18) הוא "מפני שמעשרת" (יומא שם), דיש לומר, שבזה מרומז הקשר והשייכות לעניני העולם (עשירות כפשוטה).
  87. ↑ אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.
  88. ↑ משלי ג, ו. וראה רמב"ם שם. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.
  89. ↑ ראה אוה"ת פרשתנו (ס"ע א'תשסד ואילך. חנוכה רפב, ב) השייכות דק"ש לקטורת (כמודגש בזמן ק"ש עד סוף ג' שעות, כמו הקטורת בבוקר בבוקר, בג' שעות, קודם הקרבת התמיד שזמנו בד' שעות) – שק"ש הוא בחי' ריח, לריח שמניך, לריח בגימטריא רמ"ח היינו רמ"ח תיבין דק"ש (ולכן הבין הינוקא בריחא דלבושייהו שלא קראו ק"ש).
  90. ↑ להעיר מהשייכות דתפלה לקטורת – כמ"ש (תהלים קמא, ב) "תכון תפלתי קטורת לפניך" (וראה זח"א שבהערה 3).
  91. ↑ ברכות לה, ב.
  92. ↑ יומא פו, א.
  93. ↑ ויתירה מזה: גם כשעוסק בלימוד התורה, ש"עסק התורה . . הוא ג"כ ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף . . שאינה מהרהרת בעניני העולם" (תניא ספמ"א), הרי, ההתבוננות דמס"נ היא רק הכנה בהתחלת הלימוד (ולכל היותר בכל שעה (שם)), אבל בעת הלימוד עצמו צ"ל דעתו ומחשבתו מונחת בפרטי הענינים שלומד בתורה כפי שנתלבשה בעניני העולם, "המחליף פרה בחמור", וכיו"ב. ועד"ז כשעוסק בקיום המצוות, ובפרט במצות צדקה וגמ"ח (כללות כל המצוות), שדעתו ומחשבתו צ"ל מונחים בההשתדלות בטובתו של חבירו בענינים גשמיים, וכיו"ב.
  94. ↑ פכ"ה (לב, א).
  95. ↑ ושם: "והיינו כשעוסק בדברים בטלים לגמרי שאין בהם צורך כלל לעבודת ה'", משא"כ בנדו"ד, שההתעסקות בעניני העולם היא "לשם שמים". אבל, גם כשעוסק בעניני העולם "לשם שמים", ואפילו באופן ש"בכל דרכיך דעהו", בהכרח שיסיח דעתו מהדביקות שבשעת ק"ש ותפלה.
  96. ↑ יומא לג, א.
  97. ↑ או"ח סמ"ח (ד"ה ויש נוהגין).
  98. ↑ ובספר האשכול: "תקנו לאמרו מפני שכולל כל העבודות שהיו במקדש ופרשיותיהן".
  99. ↑ 99.0 99.1 בפיוט "תכנת כל אלה".
  100. ↑ ראה גם שער הכולל פ"ג אות כ (ובהערתי שם*. וראה לקמן הערה 110). *) בשער הכולל הנדפס בסידור תורה אור קה"ת תשמ"ז (רנו, א). ובשער הכולל (הוצאת קה"ת תנש"א) ע' טו. המו"ל.
  101. ↑ לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.
  102. ↑ ברכות ג, סע"א.
  103. ↑ הושע יד, ד.
  104. ↑ דכיון שקודם שנולד מת אביו, ואחר שנולד מתה אמו, אמרו עליו "אשר בך ירוחם יתום", ועש"ז נקרא "אביי" (אף ששמו נחמני) – סדה"ד בערכו.
  105. ↑ אמירה בזמן הגלות באופן ד"ונשלמה פרים שפתינו", משא"כ בנוגע לעבודה בפועל בזמן שביהמ"ק קיים, שעל זה קאי פסק הרמב"ם והסמ"ג שהלכה כחכמים.
  106. ↑ ועפ"ז יומתק שרוב הביאורים בדרושי חסידות (שבהערה 12) הם בדעת אבא שאול, אף שהלכה כחכמים (כמודגש וכמ"פ באוה"ת שם, ואעפ"כ, לא נתבאר תוכן הענין דההפסק בקטורת בין הטבת חמש לשתים בעבודת האדם). וראה אוה"ת פרשתנו (ע' א'תשסב – מגוכתי"ק): "ה' נרות בחי' אירוסין . . אח"כ קטורת פנימי' הלב נשואה, וכמ"כ המשכה ב' נרות (שלאח"ז) יחוד יסוד ומל' זהו נישואין" – שענין זה שייך (בעיקר) לעתיד לבוא, "לימות המשיח יהיו נישואין" (שמו"ר ספט"ו).
  107. ↑ אבל בחי' היחידה (קטורת) כפי שהיא בפ"ע, שהו"ע המס"נ – מודגש בזמן הגלות יותר מאשר בזמן הבית. ויש לומר, שענין זה מרומז בסדר דאביי אליבא דאבא שאול (בזמן הגלות) – שהקטורת אינה הקדמה להטבת שתי נרות (המשכת היחידה בדרגת הגילויים), אלא היא עבודה בפ"ע, מס"נ בטהרתה.
  108. ↑ ראה שו"ע אדה"ז או"ח סתר"י ס"ט. סתרי"ט ס"ט.
  109. ↑ שלכן אומר כאו"א מישראל כל סדר עבודת הכה"ג, כולל כל תפלתו של הכה"ג, ומסיים: "כמו ששמעת תפלת כה"ג . . כמו כן מפינו תשמע".
  110. ↑ להעיר שהחילוק בין כל יום ליוהכ"פ מרומז גם בהחילוק בסתם משנה – שבמסכת תמיד (הסדר התמידי בכל יום) נקט כאבא שאול ("מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות כו'" (ואח"כ) "מי שזכה בקטורת כו'" (פ"ו מ"א־ג. וראה פיהמ"ש להרמב"ם שם)), ובמסכת יומא (הסדר דיוהכ"פ) נקט כחכמים ("מקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות" (פ"א מ"ב), "נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהיטיב את הנרות" (פ"ג מ"ד)).
  111. ↑ ובשנת העיבור – באדר ראשון, "ראשון" גם במעלה וחשיבות, ומצינו בהלכה שבכמה ענינים נקרא אדר ראשון אדר סתם (ראה טואו"ח סתכ"ח. רמ"א שם סתכ"ז. טושו"ע חו"מ סמ"ג סכ"ח).
  112. ↑ רמב"ם הל' שקלים פ"א ה"ט.
  113. ↑ שם פ"ב ה"ד.
  114. ↑ שם רפ"ד.
  115. ↑ שם ספ"ד.
  116. ↑ ומזה לוקחים כח להחידוש הפרטי שבכל יום יהיו חדשים.
  117. ↑ ראה לעיל הערה 3.
  118. ↑ תענית כט, סע"א.
  119. ↑ ע"ז ג, סע"א.
  120. ↑ ב"ר פ' י"א, ח.
  121. ↑ בלק כג, ט.
  122. ↑ שמו"ר פט"ו, ז.
  123. ↑ ראה לקו"ת שה"ש בסופו. וראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות בסופו. וש"נ.
  124. ↑ ובפרט בחודש אדר – שישנה כבר השלימות דאחד עשר חדשי השנה (מניסן עד שבט).
  125. ↑ ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.
  126. ↑ להעיר מהשייכות לנרות שבת (ששייכים לנרות המקדש (ראה יל"ש ר"פ בהעלותך)) שהדלקתן היא כניסת השבת – החיבור דיום העשירי (ערב שבת) עם יום אחד עשר (שבת).
  127. ↑ לשלימות הענין – ראה סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 402 (לעיל ע' 338) ואילך.
  128. ↑ ראה ברכות כא, ב. וש"נ.
  129. ↑ שם מט, ב – במשנה.
  130. ↑ ראה לקו"ת ר"פ בהעלותך. ובכ"מ.
  131. ↑ ריש פרשתנו ובפרש"י.
  132. ↑ אבות פ"א מי"ב.
  133. ↑ וכלשון הכתוב בהפטרה דפ' תצוה (יחזקאל מג, י־יא): "הגד את בית ישראל את הבית גו' צורת הבית ותכונתו גו' וכל תורתיו הודע אותם גו'", וכמבואר במדרש (תנחומא צו יד) ש"א"ל הקב"ה (ליחזקאל) . . לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית", ועד שאין בנין ביתי בטל (ראה לקו"ש חי"ח ע' 412 ואילך. וש"נ).
  134. ↑ כולל גם עבודת הקטורת ע"י הכה"ג בקדש הקדשים – "בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה" (ויק"ר פכ"א, ז. ועוד).
  135. ↑ 135.0 135.1 פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.
  136. ↑ רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ג.
  137. ↑ שם הלכה י"א.
אוחזר מתוך "https://text.chabadpedia.com/index.php?title=דבר_מלכות_תצוה_(ב)&oldid=6918"