לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח/מקץ-חנוכה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ומהתגלות תורת חסידות חב"ד על ידי רבינו הזקן בי"ט כסלו הולך וניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בכל שבעת הדורות דנשיאי תורת חסידות חב"ד, כולל ובמיוחד על ידי התייסדות ישיבת תומכי תמימים, חיילי בית דוד שיוצאים למלחמת בית דוד לנצח את אלה "אשר חרפו עקבות משיחך"{{הערה|תהלים פט, נב.}}, ולהביא בפועל ההתגלות דדוד מלכא משיחא{{הערה|ראה שיחת שמח"ת תרס"א – לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. סה"ש תש"ב ס"ע 141 ואילך.}}, ובפרט בדורנו זה, שכבר נשלמו כל הענינים, וצריכים רק "לפתוח את העיניים" ולראות ש"הנה זה (המלך המשיח) בא"{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.}}.

ועיקר ושלימות המשכת ענינו של יעקב '''בעולם''' נעשה על ידי '''יוסף''' בירידתו למצרים (לאחרי ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף") – כמ"ש{{הערה|וישב לז, ב.}} "אלה תולדות יעקב יוסף{{הערה|ובלשון החסידות – שעל ידי יוסף נעשית ההמשכה מאצילות (דרגתו של יעקב) לבי"ע (ראה לקו"ש חכ"ה ס"ע 196 ואילך. '''וש"נ''').}} בן שבע עשרה שנה וגו'", ש"על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים"{{הערה|פרש"י עה"פ.}} [לאחרי ועל ידי הקדמת '''לימוד התורה''', "כל מה שלמד (יעקב) משם ועבר מסר לו"{{הערה|פרש"י שם, ג.}}, שזוהי הנתינת־כח דיעקב ליוסף על כל המאורעות הקשורות עם ירידתו למצרים{{הערה|ועפ"ז יש לבאר ההמשך ד"בן זקונים הוא לו (בר חכים . . כל מה שלמד משם ועבר מסר לו) ועשה לו כתונת פסים" – שלימוד התורה הוא "כתונת" (לבוש) להגן עליו* במשך הזמן שנתגלגל ב"פסים", "על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים" (פרש"י שם – מב"ר פפ"ד, ח), ר"ת פסים.{{ש}}'''*) ועפ"ז יומתק הדיוק "'''ועשה לו '''כתונת פסים" – שעשה פעולה מיוחדת כדי להגן עליו.'''}}], שאז נעשה אמיתת ושלימות הענין ד"ויחי יעקב בארץ מצרים"{{הערה|על ידי ההקדמה ש"את יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה" (ויגש מו, כח), "להתקין לו בית תלמוד שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה", שעי"ז נעשה גם במצרים "ויחי", ועד למבחר שנותיו (ראה "היום יום" '''ח"י''' טבת. וראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 160 ואילך. וש"נ).}}, שהגילוי '''דתורה''' (יעקב) נמשך וחודר (על ידי יוסף) גם '''במצרים'''{{הערה|וחידוש מיוחד בזה – כיון שמצרים היתה מפורסמת בחכמת האומות, "חכמת מצרים" (מ"א ה, יו"ד ובמפרשים. זח"א קכה, סע"א), הלעו"ז דחכמת התורה (ע"ד האמור לעיל (ס"ה*) בנוגע לחכמת יון).}}, מלשון מיצר{{הערה|תו"א וארא נז, ג. יתרו עא, ג. ובכ"מ.}} (וגבול), ועי"ז באים לשלימות נעלית יותר באין־ערוך, ע"ד מ"ש{{הערה|תהלים קיח, ה.}} "מן המיצר גו' ענני במרחב", מרחב אמיתי (ושלוה אמיתית) דהגאולה האמיתית והשלימה, ולכן שייכת גם הגאולה ליוסף, כמ"ש (בסיום וחותם פרשת ויחי) "'''ויאמר יוסף''' גו' ואלקים פקד יפקד אתכם", "פקד יפקד אלקים אתכם"{{הערה|להעיר מפרש"י (שמות ג, יח) "סימן זה מסור בידם '''מיעקב ומיוסף''' שבלשון זה נגאלים, יעקב אמר ואלקים פקד יפקד אתכם, יוסף אמר להם פקד יפקד אלקים אתכם", אף שב' הפסוקים נאמרו על ידי יוסף, כי, "יוסף אמר פעמיים פקד יפקוד להגיד שהיתה מסורת בידו מאביו" (רמב"ן שם).

ועפ"ז יומתק דיוק לשון רש"י "יעקב אמר ואלקים פקד יפקד אתכם, יוסף אמר '''להם''' פקד יפקד אלקים אתכם" – כי, האמירה '''להם''' היתה על ידי יוסף, אבל יעקב אמר (לא להם, אלא) '''ליוסף לבדו'''.}}, ומרומז גם בלשון הכתוב{{הערה|ישעי' יא, יא־יב.}} "ביום ההוא '''יוסיף''' אדנ־י שנית ידו גו' '''ואסף''' נדחי ישראל גו'"{{הערה|גם אלה שהיו במעמד ומצב ד"אחר", כמ"ש (ויצא ל, כד) "יוסף ה' לי בן אחר", שגם מ"אחר" נעשה "בן" (אוה"ת עה"פ).}}.

ויש לומר הביאור בזה – ש"ימי שני מגורי . . '''מעט'''" (אף שהם "שלושים ומאת שנה") הוא '''באיכות''', כלומר, אף שבכמות רבים הם, מועטים הם באיכות, להיותם '''ימים חסרים''' (היפך ד"בא בימים"{{הערה|חיי־שרה כד, א.}}, שפירושו ימים מלאים ושלמים{{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' רפט. לקו"ש חלק לה חיי שרה תנש"א ס"ד.}}), מפני החסרון בטובה (שאינם מלאים בטובה), ויתירה מזה, ש"רעים היו", וענין זה נשלם ב"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", "כאילו כל ימיו בטובה"{{הערה|תדבא"ר פ"ה.}} (ויש לומר, שעל ידם השיג גם שנות חיי אבותיו, שבקמ"ז שנותיו הגיע לתכלית השלימות{{הערה|כהשלימות דחיי שרה, "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", כתר (מאה שנה), מוחין (חכמה ובינה, עשרים שנה) ומדות (שבע שנים), ויתירה מזה, שהמוחין (על ידי התורה) היא (לא רק באופן של עשרים שנה, אלא) בהשלימות דארבעים שנה (קמ"ז), שמספר '''ארבעים''' מורה על השלימות ד'''ד'''' מוחין (חכמה ובינה, ודעת שנחלק לחו"ג)* כפי שכ"א מהם כלול מעשר, תכלית השלימות דהמוחין (וראה הערה 141).{{ש}}'''*) "שיש בו מבחי' פנימיות הכתר ממש שלמעלה מגדר התחלקות קוין ומשו"ז כולל בחי' הקוין דחו"ג" (סה"מ עת"ר ע' קכג).'''}}, כולל גם השלימות דק"פ שנה{{הערה|ע"ד שמצינו בנוגע לרבי בון (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח) ורבי אלעזר בן עזרי' (ברכות יב, סע"ב. כח, רע"א).}}).

וענין זה הודיע יעקב לפרעה – שלא יטעה לחשוב שיעקב ובניו יסתפקו בכך שיושיבום "בארץ מצרים במיטב הארץ"{{הערה|ויגש מז, יא.}} ויתנו להם "את חלב הארץ"{{הערה|שם מה, יח.}}, כיון שהעיקר אצלם הו"ע '''הגאולה''', ובמילא, גם ישיבתם במצרים משך זמן אינה אלא לצורך שלימות הגאולה, כיון שעל ידי הבירור דמצרים (עי"ז ש"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה") תהי' הגאולה ("אעלך גם עלה"{{הערה|שבזה נכללת גם העלי' דהגאולה האמיתית והשלימה (תו"א ר"פ שמות).}}) באופן נעלה יותר, בתכלית השלימות, ואז יהי' "ויחי יעקב" לא רק קמ"ז שנה{{הערה|וע"פ האמור לעיל (הערה 134) שארבעים (מ') מורה על שלימות המוחין (יותר מעשרים), תומתק השייכות דק'''מ'''"ז שנות חיי יעקב (יותר מק'''כ'''"ז דשרה) להגאולה, כיון שבהגאולה "יהיו כל ישראל '''חכמים''' גדולים . . וישיגו ('''בינה''') '''דעת''' בוראם", תכלית השלימות דמוחין (וראה גם ד"ה אל תצר את מואב במאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א בתחלתו).}}, ולא רק ק"פ שנה, אלא חיים נצחיים.

וחידוש גדול יותר כשר"ח הוא ב' ימים, שאז חל יום א' דר"ח בשבת, ובמילא שייך גם יום השני דר"ח{{הערה|עיקרו של ר"ח – שבו מתחיל מנין ימי החודש.}} לשבת{{הערה|נוסף על מעלתו מצד עצמו – "יום אחד", ש"הקב"ה יחיד בעולמו" (בראשית א, ה ובפרש"י – מב"ר פ"ג, ח).}}, כיון שבהפטרה דיום השבת מזכירים גם את היום השני של ר"ח על ידי הוספת פסוק ראשון ואחרון ד"מחר חודש"{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש חלק לה חנוכה תשנ"ב.}} (משא"כ כשיום א' דר"ח חל ביום ששי, ויום ב' דר"ח חל בשבת) – שכל עניני חנוכה (המודגשים בשבת חנוכה) הם באופן של '''חידוש כפול''', חידוש ע"ג חידוש.

ז. ויה"ר שעוד לפני ההוספה בעניני חנוכה במעשה בפועל יתן '''הקב"ה''' "מעות חנוכה" (ולא רק באופן של מתנה, אלא גם באופן של תשלום חוב) ל"נער ישראל ואוהבהו"{{הערה|הושע יא, א.}} בהענין הכי נחוץ ומוכרח – להביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא (ש"בשמן קדשי משחתיו") בפועל ממש, ועל ידו תהי' חנוכת ביהמ"ק השלישי (ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"{{הערה|פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.}}) בפועל ממש.