לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח/חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. האמור לעיל שייך במיוחד לתקופתנו זו – שהתקוה והאני מאמין בכל יום שיבוא היא ביתר שאת וביתר עז, ועד שנראה במוחש הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו – שאז יהי' העולם כולו מואר באור האמיתי דהתגלות כבודו של הקב"ה בתכלית השלימות{{הערה|ובלשון הרמב"ם בסיום וחותם ספר ההלכות – פס"ד להלכה – "באותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות (כ"א שלום ואחדות) . . ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".</ref>.

ולהוסיף, שימי חנוכה שייכים ביותר לגאולה האמיתית והשלימה – כי, הדלקת נר חנוכה היא לזכר נס השמן{{הערה|ראה שבת כא, ב ובפרש"י.</ref> שהי' במנורת '''בית המקדש''' כשנתחנך{{הערה|ולכן נקראים ימים אלה בשם "ימי '''חנוכה'''" (מרדכי ואור זרוע הל' חנוכה סשכ"א. וראה הנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 235 הערה 6).</ref> מחדש ע"י החשמונאים, וזוהי ההכנה לבנין וחנוכת (והדלקת המנורה ב)'''ביהמ"ק השלישי'''{{הערה|ש"בית תפלה יקרא לכל העמים" (ישעי' נו, ז).</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

ב. המצוה שיש לה סגולה מיוחדת לקרב את הגאולה, היא, מצות הצדקה – "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"{{הערה|ב"ב יו"ד, א. וראה תניא פל"ז.</ref>.

ובפרט שכיון ש"אין גו' אתנו יודע עד מה"{{הערה|תהלים עד, ט.</ref>, הרי יתכן שהדבר היחיד שחסר להבאת הגאולה אינו אלא נתינת מטבעות אחדות לצדקה!...

ובלשון הרמב"ם{{הערה|הל' תשובה פ"ג ה"ד.</ref> – פס"ד להלכה – "צריך כל אדם שיראה עצמו . . וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב . . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה", היינו, שפעולתו של יהודי אחד, מבוגר או ילד, שנותן פרוטה אחת לצדקה, גורמת לו ולכל העולם "תשועה והצלה" דגאולה האמיתית והשלימה.

ג. ומצוה הבאה לידינו ממש עתה – יתנו לאחרי תפלת ערבית לכאו"א מהנמצאים כאן שליחות־מצוה לצדקה – מטבע ושטר: מטבע – כדי לקיים מנהג ישראל (ש"תורה היא"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קפ. סתצ"ד סט"ז. הנסמן בלקו"ש חכ"ב ע' 56 הערה 2.</ref>) לתת "מעות חנוכה", ושטר – על מנת ליתנו לצדקה עבור דבר טוב או מוסד טוב.

ויה"ר '''שההחלטה וההודעה''' (לפני הנתינה בפועל){{הערה|ראה תענית ח, ב. שו"ע או"ח סו"ס תקעא.</ref> ע"ד נתינת שליחות־מצוה לצדקה כאן (ועד"ז בשאר המקומות ברחבי העולם ששומעים את הדברים) תכריע את הכף ותביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש, לפני תפלת ערבית.

ואז נמשיך '''במעמד ההתאחדות''' של כולנו יחדיו עם כל היהודים ברחבי העולם ששומעים את הדברים, ביחד עם כלל ישראל ("בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא יו"ד, ט.</ref>) בכל מקום שהם בקצוי תבל – בביהמ"ק השלישי ("מקדש{{הערה|בשלח טו, יז.</ref> אדנ־י כוננו ידיך"{{הערה|ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא '''מן השמים'''" (פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד).</ref>), כיון '''שברגע כמימרא''' באים "'''עם ענני שמיא'''"{{הערה|דניאל ז, יג.</ref> לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש ולבית המקדש השלישי.

וממשיכים בכל עניני חנוכה בהמקום שבו הדליקו נרות חנוכה בפעם הראשונה – ש"הדליקו נרות '''בחצרות קדשך'''"{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ה ע' 255 ואילך.</ref> (כפי שיאמרו תיכף בתפלת ערבית), ביחד עם ה"'''חנוכה'''" דבית המקדש השלישי, והקרבת הקרבנות, החל מעניני הקרבנות השייכים לתפלת ערבית שנתתקנה כנגד אברים ופדרים{{הערה|מהקרבנות שמקריב אליהו לפני בנין ביהמ"ק – ש"אמרו עליו שהוא מקריב תמידין בבית המקדש אע"פ שהוא שמם" (עש"מ (להרמ"ע מפאנו) מאכ"ח ח"ג סכ"ג).</ref> שקרבים והולכים כל הלילה{{הערה|ברכות כו, ב.</ref>, וההכנה ל"תרומת הדשן" בעלות השחר{{הערה|רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ב הי"א.</ref> (וכן המצוה ד"אש{{הערה|צו ו, ו.</ref> תמיד תוקד על המזבח"{{הערה|נוסף על קיומה ברוחניות – שבלבו של כאו"א מישראל שנמשל למזבח צ"ל "אש תמיד", ביום ובלילה (ראה גם לקו"ת דרושי סוכות עח, ד. דרמ"צ פה, א ואילך. "היום יום" כ"ף אד"ש. ובכ"מ).</ref>).

[(אח"כ אמר:) כיון שמתכוננים לתפלת ערבית, כולל ובמיוחד קריאת שמע של ערבית{{הערה|להעיר מהרמז בהזמן דק"ש של ערבית, "מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן" (ריש ברכות), שקשור עם הגאולה, כיון ש"אין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם . . כמו שהן עתידים לחזור בירושה שלישית" (רמב"ם הל' תרומות ספ"א).</ref> שענינה קבלת עול מלכות שמים{{הערה|ברכות רפ"ב.</ref> – מתאים לסיים בניגון שתוכנו הו"ע קבלת עול מלכות שמים – (והתחיל לנגן) "ניעט ניעט ניקאַוואָ".