11,493
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר השיחות | {{ספר השיחות תשנ"ב}} | ||
== משיחות ש"פ לך לך, י"א מר־חשון ה'תשנ"ב == | |||
{{יישור טקסט|שני הצדדים| | |||
א. פרשת לך לך איז אַ פרשה כללית ועיקרית: מיט דער פרשה הויבט זיך אָן די תקופה פון אברהם אבינו, דער ערשטער איד, אָנהויבנדיק פון דעם ערשטן ציווי של הקב"ה צו אברהם'ן: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"{{הערה|ריש פרשתנו (יב, א).}}, און דערנאָך – דער המשך הפרשה{{הערה|שם, ד ואילך.}} וועגן הליכת ונסיעת אברהם אין ארץ ישראל, און די הבטחה פון דעם אויבערשטן אַז ער וועט אים און זיינע קינדער געבן ארץ ישראל: „לזרעך אתן את הארץ הזאת"{{הערה|שם, ז.}}, "לך אתננה ולזרעך עד עולם"{{הערה|שם יג, טו.}}, און דער ברית בין הבתרים – "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת גו'"{{הערה|שם=:0|שם טו, יח.}}. | א. פרשת לך לך איז אַ פרשה כללית ועיקרית: מיט דער פרשה הויבט זיך אָן די תקופה פון אברהם אבינו, דער ערשטער איד, אָנהויבנדיק פון דעם ערשטן ציווי של הקב"ה צו אברהם'ן: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"{{הערה|[[בראשית פרק יב|ריש פרשתנו (יב, א)]].}}, און דערנאָך – דער המשך הפרשה{{הערה|[[בראשית פרק יב|שם, ד ואילך]].}} וועגן הליכת ונסיעת אברהם אין ארץ ישראל, און די הבטחה פון דעם אויבערשטן אַז ער וועט אים און זיינע קינדער געבן ארץ ישראל: „לזרעך אתן את הארץ הזאת"{{הערה|[[בראשית פרק יב|שם, ז]].}}, "לך אתננה ולזרעך עד עולם"{{הערה|[[בראשית פרק יב|שם יג, טו]].}}, און דער ברית בין הבתרים – "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת גו'"{{הערה|שם=:0|[[בראשית פרק יב|שם טו, יח]].}}. | ||
ביז – בסיום הפרשה – וואו עס רעדט זיך וועגן דעם ציווי אויף מצות מילה, און קיום מצוה זו על ידי אברהם אבינו, דורך וועלכער עס ווערט אַ ברית צווישן אידן מיטן אויבערשטן – "זאת בריתי גו' ביני וביניכם ובין זרעך אחריך"{{הערה|שם יז, יו"ד.}}, "בריתי בבשרכם לברית עולם"{{הערה|שם=:1|שם, יג.}}. | ביז – בסיום הפרשה – וואו עס רעדט זיך וועגן דעם ציווי אויף מצות מילה, און קיום מצוה זו על ידי אברהם אבינו, דורך וועלכער עס ווערט אַ ברית צווישן אידן מיטן אויבערשטן – "זאת בריתי גו' ביני וביניכם ובין זרעך אחריך"{{הערה|[[בראשית פרק יב|שם יז, יו"ד]].}}, "בריתי בבשרכם לברית עולם"{{הערה|שם=:1|[[בראשית פרק יב|שם, יג]].}}. | ||
וויבאַלד אַז די ענינים אין דער פרשה – "לך לך מארצך גו'", הבטחת הקב"ה אויף ארץ ישראל און מצות מילה – זיינען די ערשטע ענינים (אין תורה) בעבודת אברהם אבינו, דער ערשטער איד וואָס פון אים שטאַמט גאַנץ עם ישראל – איז פאַרשטאַנדיק, אַז זיי גיבן אַרויס דעם תוכן כללי פון גאַנץ תורה און אידישקייט. | וויבאַלד אַז די ענינים אין דער פרשה – "לך לך מארצך גו'", הבטחת הקב"ה אויף ארץ ישראל און מצות מילה – זיינען די ערשטע ענינים (אין תורה) בעבודת אברהם אבינו, דער ערשטער איד וואָס פון אים שטאַמט גאַנץ עם ישראל – איז פאַרשטאַנדיק, אַז זיי גיבן אַרויס דעם תוכן כללי פון גאַנץ תורה און אידישקייט. | ||
| שורה 10: | שורה 11: | ||
ב. ס'איז ידוע אַז מיט אברהם אבינו האָט זיך אָנגעהויבן די תקופה פון "שני אלפים תורה"{{הערה|ע"ז ט, א.}}, אברהם האָט אָנגעהויבן די הכנה צו מתן תורה, ביז נאָכמער – פון אים האָט זיך אָנגעהויבן די התחלה פון (דעם יחוד ב)מתן תורה (ווי עס שטייט אין כתבי האריז"ל{{הערה|ראה לקוטי תורה להאריז"ל ריש פרשתנו. הובא ונת' באוה"ת חיי שרה קכו, א ואילך.}}). | ב. ס'איז ידוע אַז מיט אברהם אבינו האָט זיך אָנגעהויבן די תקופה פון "שני אלפים תורה"{{הערה|ע"ז ט, א.}}, אברהם האָט אָנגעהויבן די הכנה צו מתן תורה, ביז נאָכמער – פון אים האָט זיך אָנגעהויבן די התחלה פון (דעם יחוד ב)מתן תורה (ווי עס שטייט אין כתבי האריז"ל{{הערה|ראה לקוטי תורה להאריז"ל ריש פרשתנו. הובא ונת' באוה"ת חיי שרה קכו, א ואילך.}}). | ||
ובמיוחד – האָט זיך דאָס אָנגעהויבן פון דעם ציווי ה' צו אברהם אבינו "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך" (וואָס דערפאַר ווערט ניט דערציילט אין תורה (מערניט ווי געציילטע פרטים) וועגן מעשיו של אברהם איידער ער איז געקומען אין ארץ ישראל, און דער עיקר סיפור מעשיו הויבט זיך אָן פון דעם ציווי "לך לך מארצך גו'" און ווי ער איז אָנגעקומען אין ארץ ישראל (וואָס דעמאָלט איז אברהם געווען בן ע"ה שנה{{הערה|פרשתנו יב, ד.}}), כמבואר בארוכה בדרושי חסידות{{הערה|ראה תו"א פרשתנו יא, סע"ג. תו"ח שם פג, סע"ד ואילך. אוה"ת שם (כרך ו) תתרעה, ב ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 83 ואילך. ספר השיחות תש"נ ח"א ע' 97 ואילך. ספר הערכים־חב"ד ערך אברהם ס"ד (ע' עא ואילך). וש"נ.}}). | ובמיוחד – האָט זיך דאָס אָנגעהויבן פון דעם ציווי ה' צו אברהם אבינו "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך" (וואָס דערפאַר ווערט ניט דערציילט אין תורה (מערניט ווי געציילטע פרטים) וועגן מעשיו של אברהם איידער ער איז געקומען אין ארץ ישראל, און דער עיקר סיפור מעשיו הויבט זיך אָן פון דעם ציווי "לך לך מארצך גו'" און ווי ער איז אָנגעקומען אין ארץ ישראל (וואָס דעמאָלט איז אברהם געווען בן ע"ה שנה{{הערה|[[בראשית פרק יב|פרשתנו יב, ד]].}}), כמבואר בארוכה בדרושי חסידות{{הערה|ראה תו"א פרשתנו יא, סע"ג. תו"ח שם פג, סע"ד ואילך. אוה"ת שם (כרך ו) תתרעה, ב ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 83 ואילך. ספר השיחות תש"נ ח"א ע' 97 ואילך. ספר הערכים־חב"ד ערך אברהם ס"ד (ע' עא ואילך). וש"נ.}}). | ||
דאַרף מען פאַרשטיין: | דאַרף מען פאַרשטיין: | ||
| שורה 16: | שורה 17: | ||
יעדער ענין אין תורה – מלשון הוראה{{הערה|ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ס' השרשים שלו ערך ירה. גו"א ר"פ בראשית (בשם הרד"ק). וראה זח"ג נג, ב.}} – איז אַ הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום אין דער עבודה פון אַ אידן. וואָס איז די הוראה בעבודה פאַר אידן '''נאָך''' מתן תורה פון "לך לך מארצך גו'" – אַן איין מאָליקע פּאַסירונג וואָס איז געווען אַ הכנה צו מתן תורה; ולכאורה איז "מאי דהוה הוה"{{הערה|ע"ד יומא ה, ב. ועוד.}}?! ס'איז ניט גענוג דער ענטפער, אַז דאָס איז בכדי מ'זאָל '''וויסן''' אַז עבודת אברהם פון "לך לך" איז אַ הכנה ונתינת כח צו דער עבודה נאָך מ"ת – וואָרום דאָס איז ניט קיין הוראה '''בפועל''' אין דער עבודה פון אידן נאָך מתן תורה{{הערה|ראה עד"ז לקו"ש חט"ו ע' 76.}}. | יעדער ענין אין תורה – מלשון הוראה{{הערה|ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ס' השרשים שלו ערך ירה. גו"א ר"פ בראשית (בשם הרד"ק). וראה זח"ג נג, ב.}} – איז אַ הוראה נצחית בכל זמן ובכל מקום אין דער עבודה פון אַ אידן. וואָס איז די הוראה בעבודה פאַר אידן '''נאָך''' מתן תורה פון "לך לך מארצך גו'" – אַן איין מאָליקע פּאַסירונג וואָס איז געווען אַ הכנה צו מתן תורה; ולכאורה איז "מאי דהוה הוה"{{הערה|ע"ד יומא ה, ב. ועוד.}}?! ס'איז ניט גענוג דער ענטפער, אַז דאָס איז בכדי מ'זאָל '''וויסן''' אַז עבודת אברהם פון "לך לך" איז אַ הכנה ונתינת כח צו דער עבודה נאָך מ"ת – וואָרום דאָס איז ניט קיין הוראה '''בפועל''' אין דער עבודה פון אידן נאָך מתן תורה{{הערה|ראה עד"ז לקו"ש חט"ו ע' 76.}}. | ||
נאָכמער: יעדן יאָר ווען מ'לייענט אַ פרשה אין תורה דאַרף מען דערמיט לעבן מחדש{{הערה|ראה שיחת כ"ק אדנ"ע דמוצש"ק לך לך תרנ"א (ספר השיחות תש"ב ע' 29 ואילך. הועתק בקיצור ב[[היום יום ב' חשון|"היום יום" ב חשון]]). ושם הוא בנוגע '''לפ' לך לך'''.}} (במכ"ש דערפון וואָס "בכל יום יהיו בעיניך חדשים"{{הערה|שם=:2|פרש"י יתרו יט, א. עקב יא, יג. תבוא כו, טז.}}, עאכו"כ אין דעם זמן מיוחד בשנה ווען מ'לייענט די גאַנצע פרשה אין תורה, וברבים, מיט ברכות לפני' ולאחרי') – וואָרום דעמולט חזר'ן זיך איבער די ענינים וואָס רעדן זיך אין דער פרשה – בדוגמא ווי זיי האָבן פּאַסירט דעם ערשטן מאָל{{הערה|וע"ד הפירוש הידוע ב"הימים האלה נזכרים ונעשים" (אסתר ט, כח), שבכל שנה כשנזכרים ימים אלו נעשים ונמשכים אותן המשכות שנמשכו בפעם הראשונה (וראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם. הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. ולהעיר ממשנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה). ויש לומר, שכן הוא עוד יותר בזמן קריאת הפרשה בתורה, ובפרט ע"פ מאחז"ל (ראה תדא"ר פי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד) דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ועי"ז מתחדש הענין גם בפועל, שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זח"א קלד, סע"א. ח"ב קסא, ריש ע"ב. ח"ג קעח, א).}}. | נאָכמער: יעדן יאָר ווען מ'לייענט אַ פרשה אין תורה דאַרף מען דערמיט לעבן מחדש{{הערה|ראה שיחת כ"ק אדנ"ע דמוצש"ק לך לך תרנ"א (ספר השיחות תש"ב ע' 29 ואילך. הועתק בקיצור ב[[היום יום ב' חשון|"היום יום" ב חשון]]). ושם הוא בנוגע '''לפ' לך לך'''.}} (במכ"ש דערפון וואָס "בכל יום יהיו בעיניך חדשים"{{הערה|שם=:2|פרש"י יתרו יט, א. עקב יא, יג. תבוא כו, טז.}}, עאכו"כ אין דעם זמן מיוחד בשנה ווען מ'לייענט די גאַנצע פרשה אין תורה, וברבים, מיט ברכות לפני' ולאחרי') – וואָרום דעמולט חזר'ן זיך איבער די ענינים וואָס רעדן זיך אין דער פרשה – בדוגמא ווי זיי האָבן פּאַסירט דעם ערשטן מאָל{{הערה|וע"ד הפירוש הידוע ב"הימים האלה נזכרים ונעשים" ([[אסתר פרק ט|אסתר ט, כח]]), שבכל שנה כשנזכרים ימים אלו נעשים ונמשכים אותן המשכות שנמשכו בפעם הראשונה (וראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם. הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. ולהעיר ממשנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה). ויש לומר, שכן הוא עוד יותר בזמן קריאת הפרשה בתורה, ובפרט ע"פ מאחז"ל (ראה תדא"ר פי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד) דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ועי"ז מתחדש הענין גם בפועל, שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זח"א קלד, סע"א. ח"ב קסא, ריש ע"ב. ח"ג קעח, א).}}. | ||
ואדרבא: נאָך מיט אַ הוספה ביתר שאת וביתר עוז (ע"פ הכלל אַז מעלין בקודש{{הערה|ברכות כח, א. וש"נ. וראה לקו"ש חי"ג ע' 250 בהערה.}}). | ואדרבא: נאָך מיט אַ הוספה ביתר שאת וביתר עוז (ע"פ הכלל אַז מעלין בקודש{{הערה|ברכות כח, א. וש"נ. וראה לקו"ש חי"ג ע' 250 בהערה.}}). | ||
| שורה 30: | שורה 31: | ||
ג. ויש לומר נקודת הביאור אין דעם, אַז היא הנותנת: וויבאַלד אַז מתן תורה איז דאָ בכל יום ובכל שנה באופן נעלה יותר, ביז "חדשים" ממש לגבי דעם "מתן תורה" שלפנ"ז [און ווי ס'איז אונטערשטראָכן במיוחד אין דעם ענין פון "לך לך" (די הכנה צו מ"ת), אַז עס דאַרף זיין אַ הליכה אמיתית, היינו שלא בערך למצבו הקודם, כדלקמן] – דעריבער דאַרף ביום זה ושנה זו זיין אַן עבודה פון "לך לך" אַלס הכנה והקדמה צו מתן תורה פון יום זה ושנה זו. | ג. ויש לומר נקודת הביאור אין דעם, אַז היא הנותנת: וויבאַלד אַז מתן תורה איז דאָ בכל יום ובכל שנה באופן נעלה יותר, ביז "חדשים" ממש לגבי דעם "מתן תורה" שלפנ"ז [און ווי ס'איז אונטערשטראָכן במיוחד אין דעם ענין פון "לך לך" (די הכנה צו מ"ת), אַז עס דאַרף זיין אַ הליכה אמיתית, היינו שלא בערך למצבו הקודם, כדלקמן] – דעריבער דאַרף ביום זה ושנה זו זיין אַן עבודה פון "לך לך" אַלס הכנה והקדמה צו מתן תורה פון יום זה ושנה זו. | ||
[ווי ס'איז אויך מודגש אין דעם מאחז"ל הנ"ל, אַז על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן, ולאחרי כל דיבור "הוריד טל '''שעתיד''' להחיות בו מתים והחי' אותם"{{הערה|שבת שם.}}, "והוא טל תורה"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, ב). – ועפ"ז מובן מה שבשמו"ר ובשהש"ר שם מבואר, שחזרה נשמתן על ידי התורה.}}: לאחרי דער "פרחה נשמתן" בדיבור ראשון, צוליב דעם וואָס מ'האָט דערגרייכט צו שלימות העבודה (אַלס נשמה בגוף), כנ"ל – איז דורך טל של תחי' (תורה), צוגעגעבן געוואָרן צו דער נשמה אַ נייע, העכערע שליחות, און דעריבער "החי' אותם" אַלס נשמה בגוף, ועד"ז נאָך דעם דיבור שני, א.א.וו. דרגא למעלה מדרגא. ולהוסיף, אַז דער החזירן איז דוקא דורך טל של תחי' ('''שעתיד''' להחיות בו מתים), די דרגא פון "תורה חדשה"{{הערה|שם=:3|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}} לע"ל, כדלקמן]. | [ווי ס'איז אויך מודגש אין דעם מאחז"ל הנ"ל, אַז על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן, ולאחרי כל דיבור "הוריד טל '''שעתיד''' להחיות בו מתים והחי' אותם"{{הערה|שבת שם.}}, "והוא טל תורה"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, ב). – ועפ"ז מובן מה שבשמו"ר ובשהש"ר שם מבואר, שחזרה נשמתן על ידי התורה.}}: לאחרי דער "פרחה נשמתן" בדיבור ראשון, צוליב דעם וואָס מ'האָט דערגרייכט צו שלימות העבודה (אַלס נשמה בגוף), כנ"ל – איז דורך טל של תחי' (תורה), צוגעגעבן געוואָרן צו דער נשמה אַ נייע, העכערע שליחות, און דעריבער "החי' אותם" אַלס נשמה בגוף, ועד"ז נאָך דעם דיבור שני, א.א.וו. דרגא למעלה מדרגא. ולהוסיף, אַז דער החזירן איז דוקא דורך טל של תחי' ('''שעתיד''' להחיות בו מתים), די דרגא פון "תורה חדשה"{{הערה|שם=:3|[[ישעיה פרק נא|ישעי' נא, ד]]. ויק"ר פי"ג, ג.}} לע"ל, כדלקמן]. | ||
ד. ויש לומר בעומק יותר, אַז דאָס וואָס אַלעמאָל – אויך לאחרי מ"ת – דאַרף זיין די עבודה פון "לך לך" (אַלס '''הכנה''' צו מ"ת) איז ניט נאָר ווייל מ'דאַרף האָבן אַ הכנה צו אַ העכערע דרגא אין "מתן תורה" (כנ"ל), נאָר ווייל "לך לך" איז נוגע צו דעם עצם ענין פון שלימות מתן תורה (און אין יעדער דרגא שבזה). | ד. ויש לומר בעומק יותר, אַז דאָס וואָס אַלעמאָל – אויך לאחרי מ"ת – דאַרף זיין די עבודה פון "לך לך" (אַלס '''הכנה''' צו מ"ת) איז ניט נאָר ווייל מ'דאַרף האָבן אַ הכנה צו אַ העכערע דרגא אין "מתן תורה" (כנ"ל), נאָר ווייל "לך לך" איז נוגע צו דעם עצם ענין פון שלימות מתן תורה (און אין יעדער דרגא שבזה). | ||
| שורה 48: | שורה 49: | ||
ה. וי"ל דער ביאור אין דעם: | ה. וי"ל דער ביאור אין דעם: | ||
ווען דער אויבערשטער האָט אָפּגעגעבן ארץ ישראל צו אברהם'ן אין דעם ברית בין הבתרים ("לזרעך נתתי את הארץ הזאת" "כבר נתתי" בפועל), האָט ער אָפּגעגעבן בפועל{{הערה|לכאורה כן הוא לפי פשטות לשון הברית. ומ"ש בפרש"י שם, יט (מב"ר פמ"ד, כג) "עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה . . קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד" – י"ל דזהו בנוגע לנתינתן שתיעשנה ארץ ישראל (וקדושתה), לא רק שינוי הבעלות אלא גם שינוי האיכות. וראה הנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 53 הע' 59.}} (אין דעם זעלבן ברית) אַלע עשר ארצות{{הערה|פרשתנו טו, יח־כא.}} – ניט נאָר די שבעה ארצות "ואת החתי וגו'", נאָר אויך די ג' ארצות – "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני". נאָר '''בגלוי''' ובפועל "לא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה כו' עתידים להיות ירושה לעתיד"{{הערה|פרש"י שם, יט.}}, "בימי המלך המשיח"{{הערה|שם=:4|ל' הרמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש פ"ח ה"ד.}}, אָבער דער אויבערשטער האָט דאָס אַלץ אָפּגעגעבן גלייך '''בבת אחת''' (נאָר אין קיום הענין בפועל זיינען פאַראַן שלבים. ע"ד ווי אויך בנוגע צו כיבוש ז' ארצות, איז דאָס ניט געווען גלייך בזמן אברהם, נאָר לאחר זמן, און ניט בבת אחת, נאָר בכמה שלבים וכו'). | ווען דער אויבערשטער האָט אָפּגעגעבן ארץ ישראל צו אברהם'ן אין דעם ברית בין הבתרים ("לזרעך נתתי את הארץ הזאת" "כבר נתתי" בפועל), האָט ער אָפּגעגעבן בפועל{{הערה|לכאורה כן הוא לפי פשטות לשון הברית. ומ"ש בפרש"י שם, יט (מב"ר פמ"ד, כג) "עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה . . קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד" – י"ל דזהו בנוגע לנתינתן שתיעשנה ארץ ישראל (וקדושתה), לא רק שינוי הבעלות אלא גם שינוי האיכות. וראה הנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 53 הע' 59.}} (אין דעם זעלבן ברית) אַלע עשר ארצות{{הערה|[[בראשית פרק טו|פרשתנו טו, יח־כא]].}} – ניט נאָר די שבעה ארצות "ואת החתי וגו'", נאָר אויך די ג' ארצות – "את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני". נאָר '''בגלוי''' ובפועל "לא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה כו' עתידים להיות ירושה לעתיד"{{הערה|פרש"י שם, יט.}}, "בימי המלך המשיח"{{הערה|שם=:4|ל' הרמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש פ"ח ה"ד.}}, אָבער דער אויבערשטער האָט דאָס אַלץ אָפּגעגעבן גלייך '''בבת אחת''' (נאָר אין קיום הענין בפועל זיינען פאַראַן שלבים. ע"ד ווי אויך בנוגע צו כיבוש ז' ארצות, איז דאָס ניט געווען גלייך בזמן אברהם, נאָר לאחר זמן, און ניט בבת אחת, נאָר בכמה שלבים וכו'). | ||
[אפילו אַז מ'זאָל לערנען, אַז בנוגע צו די ג' ארצות איז דאָס נאָר געווען אַ הבטחה (על העתיד), און בשעת מעשה "לא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה כו' עתידים להיות ירושה לעתיד" – איז פאַרשטאַנדיק אַז ירושת ג' ארצות איז נוגע צו שלימות כיבוש כל ארץ ישראל (אויך פון די ז' ארצות); דעמולט וועט צוקומען אַ שלימות אויך אין די ז' ארצות (ובפרט אַז זיי זיינען רובא דמינכר{{הערה|משא"כ ששה כההלכה בזה (ברכות מח, א. רמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"ח. טושו"ע ודאדה"ז או"ח סקצ"ז ס"ב).}} פון די עשר)]. | [אפילו אַז מ'זאָל לערנען, אַז בנוגע צו די ג' ארצות איז דאָס נאָר געווען אַ הבטחה (על העתיד), און בשעת מעשה "לא נתן להם אלא שבעה גוים והשלשה כו' עתידים להיות ירושה לעתיד" – איז פאַרשטאַנדיק אַז ירושת ג' ארצות איז נוגע צו שלימות כיבוש כל ארץ ישראל (אויך פון די ז' ארצות); דעמולט וועט צוקומען אַ שלימות אויך אין די ז' ארצות (ובפרט אַז זיי זיינען רובא דמינכר{{הערה|משא"כ ששה כההלכה בזה (ברכות מח, א. רמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"ח. טושו"ע ודאדה"ז או"ח סקצ"ז ס"ב).}} פון די עשר)]. | ||
| שורה 90: | שורה 91: | ||
י. דער ענין החיבור פון עליונים ותחתונים אין "לך לך" (אַלס הכנה צו מ"ת) איז אַרויסגעקומען בגלוי ובפשטות אין קיום מצות מילה פון אברהם אבינו, | י. דער ענין החיבור פון עליונים ותחתונים אין "לך לך" (אַלס הכנה צו מ"ת) איז אַרויסגעקומען בגלוי ובפשטות אין קיום מצות מילה פון אברהם אבינו, | ||
ווי גערעדט מערערע מאָל{{הערה|לקו"ש ח"א ע' 41. ח"ג ע' 757 ואילך. ח"ה ע' 79 ואילך. שם ע' 88 ואילך.}} אַז דער כח וואָס אידן האָבן אויף קיום המצוות לאחרי מתן תורה, אַז דאָס זאָל דורכנעמען און קובע זיין קדושה אין די דברים גשמיים מיט וועלכע די מצוות ווערן געטאָן, נעמט זיך פון די מצוות וואָס די אבות האָבן מקיים געווען פאַר מ"ת ("מעשה אבות סימן לבנים"{{הערה|ראה תנחומא פרשתנו ט. ב"ר שם פ"מ, ו. רמב"ן שם יב, ו. לקו"ש חט"ו ע' 76. וש"נ.}}), ובמיוחד דורך מצות מילה (פון אברהם אבינו), וואָס די קדושה פון דער מצוה (אויך פאַר מתן תורה) איז פאַרבליבן אין דעם (אבר ו)דבר הגשמי אויך לאחרי קיום המצוה [ניט ווי די אַנדערע מצוות וואָס די אבות האָבן מקיים געווען, וועלכע "ריחות היו"{{הערה|שהש"ר פ"א, ג.}}. און דערפאַר האָט אברהם געזאָגט "שים נא ידך תחת ירכי"{{הערה|חיי שרה כד, ב.}} בכדי עס זאָל זיין אַ שבועה בנקיטת חפץ{{הערה|פרש"י עה"פ.}}, ווייל פאַר מ"ת איז ניט געווען קיין אַנדער מצוה אין וועלכע ס'איז געבליבן קדושה אויך לאחרי קיום המצוה{{הערה|אלא שעצ"ע, דלכאורה מסתבר לומר, שגם בקרבנות (וכן בהמזבחות) שלפני מ"ת ישנו הגדר דחפצא דקדושה (וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 587 הערה 50. ע' 604 הערה 59).}}]. | ווי גערעדט מערערע מאָל{{הערה|לקו"ש ח"א ע' 41. ח"ג ע' 757 ואילך. ח"ה ע' 79 ואילך. שם ע' 88 ואילך.}} אַז דער כח וואָס אידן האָבן אויף קיום המצוות לאחרי מתן תורה, אַז דאָס זאָל דורכנעמען און קובע זיין קדושה אין די דברים גשמיים מיט וועלכע די מצוות ווערן געטאָן, נעמט זיך פון די מצוות וואָס די אבות האָבן מקיים געווען פאַר מ"ת ("מעשה אבות סימן לבנים"{{הערה|ראה תנחומא פרשתנו ט. ב"ר שם פ"מ, ו. רמב"ן שם יב, ו. לקו"ש חט"ו ע' 76. וש"נ.}}), ובמיוחד דורך מצות מילה (פון אברהם אבינו), וואָס די קדושה פון דער מצוה (אויך פאַר מתן תורה) איז פאַרבליבן אין דעם (אבר ו)דבר הגשמי אויך לאחרי קיום המצוה [ניט ווי די אַנדערע מצוות וואָס די אבות האָבן מקיים געווען, וועלכע "ריחות היו"{{הערה|שהש"ר פ"א, ג.}}. און דערפאַר האָט אברהם געזאָגט "שים נא ידך תחת ירכי"{{הערה|[[בראשית פרק כד|חיי שרה כד, ב]].}} בכדי עס זאָל זיין אַ שבועה בנקיטת חפץ{{הערה|פרש"י עה"פ.}}, ווייל פאַר מ"ת איז ניט געווען קיין אַנדער מצוה אין וועלכע ס'איז געבליבן קדושה אויך לאחרי קיום המצוה{{הערה|אלא שעצ"ע, דלכאורה מסתבר לומר, שגם בקרבנות (וכן בהמזבחות) שלפני מ"ת ישנו הגדר דחפצא דקדושה (וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 587 הערה 50. ע' 604 הערה 59).}}]. | ||
והיות אַז מצות מילה איז געווען בדוגמת המצוות שלאחרי מ"ת, דערפאַר האָט זי פאַרבונדן אַלע אַנדערע מצוות של האבות מיט די מצוות שלאחרי מ"ת, אַז די "מעשה אבות" זאָלן זיין "סימן לבנים". | והיות אַז מצות מילה איז געווען בדוגמת המצוות שלאחרי מ"ת, דערפאַר האָט זי פאַרבונדן אַלע אַנדערע מצוות של האבות מיט די מצוות שלאחרי מ"ת, אַז די "מעשה אבות" זאָלן זיין "סימן לבנים". | ||
| שורה 126: | שורה 127: | ||
בזמן הזה האָט מען אָפּגעגעבן אידן נאָר די שבע ארצות, וואָרום איצטער באַשטייט די (עיקר) עבודה אין בירור המדות; און די עבודה פון ג' מוחין איז בעיקר צוליב פועל זיין אויף די מדות. אָבער לעתיד לבוא, ווען יעדער ענין אין עבודת ה' וועט זיין מיט דער פולסטער שלימות, וועט די עבודה מיט די ג' מוחין זיין אויך (ובעיקר) אַן עבודה פאַר זיך – צו פאַראיינציקן זיך מיט אלקות דורך דער פולשטענדיקער פאַראייניקונג (יחוד נפלא{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ה'|תניא פ"ה]].}}) פון זיין שכל מיט תורה (חכמתו ית', וואָס הוא וחכמתו אחד{{הערה|שם [[לקוטי אמרים פרק ב'|פ"ב]]. [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]].}}), וואָס דורך דעם (וואָס אורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|שם [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]] ו[[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]] בשם הזהר. וראה זח"א כד, א. ח"ב ס, א. ועוד.}}) ווערט נתגלה ווי ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}. | בזמן הזה האָט מען אָפּגעגעבן אידן נאָר די שבע ארצות, וואָרום איצטער באַשטייט די (עיקר) עבודה אין בירור המדות; און די עבודה פון ג' מוחין איז בעיקר צוליב פועל זיין אויף די מדות. אָבער לעתיד לבוא, ווען יעדער ענין אין עבודת ה' וועט זיין מיט דער פולסטער שלימות, וועט די עבודה מיט די ג' מוחין זיין אויך (ובעיקר) אַן עבודה פאַר זיך – צו פאַראיינציקן זיך מיט אלקות דורך דער פולשטענדיקער פאַראייניקונג (יחוד נפלא{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ה'|תניא פ"ה]].}}) פון זיין שכל מיט תורה (חכמתו ית', וואָס הוא וחכמתו אחד{{הערה|שם [[לקוטי אמרים פרק ב'|פ"ב]]. [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]].}}), וואָס דורך דעם (וואָס אורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|שם [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]] ו[[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]] בשם הזהר. וראה זח"א כד, א. ח"ב ס, א. ועוד.}}) ווערט נתגלה ווי ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}. | ||
דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז שלימות העבודה (אויך פון די ז' מדות) איז דוקא בשעת מ'האָט אַלע עשר כחות (ג' מוחין וז' מדות, אויך ווי זיי זיינען כשלעצמם), ובלשון הכתוב{{הערה|ואתחנן ו, ה.}} – "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך (ז' מדות) ובכל נפשך (אַלע עשר כחות) ובכל מאדך" – עבודה למעלה ממדידה והגבלה{{הערה|שם=:9|ראה תו"א מקץ לט, ג. ובכ"מ.}} (ע"ד "לך לך"), אויך פון די עשר כחות האדם{{הערה|בצירוף אדם שהוא למטה מצירוף מאד (ראה המשך וככה תרל"ז פ"כ).}}, ביז ווי דאָס איז פאַרבונדן מיט דעם "מאד האמיתי"<ref name=":9" />. | דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז שלימות העבודה (אויך פון די ז' מדות) איז דוקא בשעת מ'האָט אַלע עשר כחות (ג' מוחין וז' מדות, אויך ווי זיי זיינען כשלעצמם), ובלשון הכתוב{{הערה|[[דברים פרק ו|ואתחנן ו, ה]].}} – "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך (ז' מדות) ובכל נפשך (אַלע עשר כחות) ובכל מאדך" – עבודה למעלה ממדידה והגבלה{{הערה|שם=:9|ראה תו"א מקץ לט, ג. ובכ"מ.}} (ע"ד "לך לך"), אויך פון די עשר כחות האדם{{הערה|בצירוף אדם שהוא למטה מצירוף מאד (ראה המשך וככה תרל"ז פ"כ).}}, ביז ווי דאָס איז פאַרבונדן מיט דעם "מאד האמיתי"<ref name=":9" />. | ||
און די הכנה ונתינת כח לזה והתחלה בזה איז פון דעם ציווי בפרשתנו "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך" און נתינת ארץ ישראל, אַלע עשר ארצות – וואָס דאָס איז כולל שלימות העבודה, און אויך די שלימות פון (מתן) תורה – אַז נוסף צו דעם גילוי פון די מוחין שבתורה בערך להמדות (דער גילוי פון די מ"ט שערי בינה שניתנו בעולם בזמן הזה{{הערה|ראה ר"ה כא, ב. וש"נ. וראה פתיחת הרמב"ן לפירושו עה"ת.}}), ווי דאָס איז געווען באַ מתן תורה (בפעם הראשונה), וועט מען אויך האָבן דער גילוי פון די ג' מוחין בעצם (גילוי שער הנו"ן{{הערה|ראה אוה"ת נ"ך ע' תצו־ז. וש"נ.}}, ביז ווי ער איז שלא בערך העכער פאַר די מ"ט שערים{{הערה|ראה לקו"ת במדבר יב, ב.}}), אין דער "תורה חדשה מאתי תצא", בגאולה האמיתית והשלימה. | און די הכנה ונתינת כח לזה והתחלה בזה איז פון דעם ציווי בפרשתנו "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך" און נתינת ארץ ישראל, אַלע עשר ארצות – וואָס דאָס איז כולל שלימות העבודה, און אויך די שלימות פון (מתן) תורה – אַז נוסף צו דעם גילוי פון די מוחין שבתורה בערך להמדות (דער גילוי פון די מ"ט שערי בינה שניתנו בעולם בזמן הזה{{הערה|ראה ר"ה כא, ב. וש"נ. וראה פתיחת הרמב"ן לפירושו עה"ת.}}), ווי דאָס איז געווען באַ מתן תורה (בפעם הראשונה), וועט מען אויך האָבן דער גילוי פון די ג' מוחין בעצם (גילוי שער הנו"ן{{הערה|ראה אוה"ת נ"ך ע' תצו־ז. וש"נ.}}, ביז ווי ער איז שלא בערך העכער פאַר די מ"ט שערים{{הערה|ראה לקו"ת במדבר יב, ב.}}), אין דער "תורה חדשה מאתי תצא", בגאולה האמיתית והשלימה. | ||
וביחד מיט דעם גילוי נעלה ביותר (מוחין בעצם), וועט דאָס אויך נמשך ווערן בכל העולם כולו, ביז אויך אין ארץ הלזו התחתונה (כמרומז אין דעם אות ק' פון "קיני קניזי וקדמוני", היורדת למטה מן השורה, וג' פעמים ק' – באופן של חזקה), אַז עס וועט זיין "מלאה '''הארץ''' דיעה את ה' כמים לים מכסים"{{הערה|ישעי' יא, ט. רמב"ם בסיום וחותם ספרו.}}, ויש לפרש: "ים" איז בגימטריא נ' כנגד גילוי שער הנו"ן, און די "מים" לשון רבים – וואָס ווייזט אויף רשות הרבים פון ארץ (עלמא דפרודא), וועט זיין "מכסים" (לשון רבים) – ס'וועט שטיין בגילוי ווי די גאַנצע וועלט איז נאָר אַ כיסוי הטפל – צו דעם "ים" התורה (שער הנו"ן), "מים שאין להם סוף"{{הערה|יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז. ה"כ.}} – למעלה ממדוה"ג. | וביחד מיט דעם גילוי נעלה ביותר (מוחין בעצם), וועט דאָס אויך נמשך ווערן בכל העולם כולו, ביז אויך אין ארץ הלזו התחתונה (כמרומז אין דעם אות ק' פון "קיני קניזי וקדמוני", היורדת למטה מן השורה, וג' פעמים ק' – באופן של חזקה), אַז עס וועט זיין "מלאה '''הארץ''' דיעה את ה' כמים לים מכסים"{{הערה|[[ישעיה פרק יא|ישעי' יא, ט]]. רמב"ם בסיום וחותם ספרו.}}, ויש לפרש: "ים" איז בגימטריא נ' כנגד גילוי שער הנו"ן, און די "מים" לשון רבים – וואָס ווייזט אויף רשות הרבים פון ארץ (עלמא דפרודא), וועט זיין "מכסים" (לשון רבים) – ס'וועט שטיין בגילוי ווי די גאַנצע וועלט איז נאָר אַ כיסוי הטפל – צו דעם "ים" התורה (שער הנו"ן), "מים שאין להם סוף"{{הערה|יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז. ה"כ.}} – למעלה ממדוה"ג. | ||
יד. איינע פון די הוראות לפועל מהאמור לעיל: | יד. איינע פון די הוראות לפועל מהאמור לעיל: | ||
| שורה 136: | שורה 137: | ||
יעדער איד האָט אַ חיוב פון "לך" אין לימוד התורה – "לאפשה לה"{{הערה|זח"א יב, ב. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ה"ב. [[אגרת הקודש סימן כ"ו|תניא אגה"ק סכ"ו]] (קמה, א).}}, לחדש בתורה. | יעדער איד האָט אַ חיוב פון "לך" אין לימוד התורה – "לאפשה לה"{{הערה|זח"א יב, ב. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ה"ב. [[אגרת הקודש סימן כ"ו|תניא אגה"ק סכ"ו]] (קמה, א).}}, לחדש בתורה. | ||
וויפל תורה אַ איד האָט שוין געלערנט, איז אַלעמאָל שייך אין דעם צוגעבן, ביז באופן של חידוש – וואָרום תורה איז בלי גבול, "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"{{הערה|איוב יא, ט.}}. און נאָכמער: זייענדיק חכמתו של הקב"ה, איז יעדער ענין אין תורה אַליין גיט דעם כח צו "מוליד" זיין נאָך ענינים חדשים, עד א"ס. | וויפל תורה אַ איד האָט שוין געלערנט, איז אַלעמאָל שייך אין דעם צוגעבן, ביז באופן של חידוש – וואָרום תורה איז בלי גבול, "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"{{הערה|[[איוב פרק יא|איוב יא, ט]].}}. און נאָכמער: זייענדיק חכמתו של הקב"ה, איז יעדער ענין אין תורה אַליין גיט דעם כח צו "מוליד" זיין נאָך ענינים חדשים, עד א"ס. | ||
אין דער הליכה וחידוש גופא קען זיין כמה אופנים: אַ הליכה וחידוש שבערך, ובזה גופא – כמה דרגות. | אין דער הליכה וחידוש גופא קען זיין כמה אופנים: אַ הליכה וחידוש שבערך, ובזה גופא – כמה דרגות. | ||
| שורה 144: | שורה 145: | ||
די עבודה פון אַ מענטשן ע"ד הרגיל איז דורך אויסנוצן זיינע כחות הגלויים. אין דעם איז קיין חידוש ניטאָ – וואָרום דאָס זיינען די כחות וואָס ער פאַרמאָגט און וואָס ער ווייסט דערפון, במילא איז מובן ופשוט אַז ער דאַרף זיי אויסנוצן במילואם. עד"ז די כחות נעלמים, אָבער אַ העלם השייך וקרוב אל הגילוי – איז ניט אַזאַ חידוש; דער אמת'ער חידוש איז – ווען ער איז מגלה אין זיך ("אותך בעצמך") כחות נעלמים, וואָס קיינער (כולל – ער אַליין) האָט ניט געוואוסט און ניט משער געווען אַז ער פאַרמאָגט אַזוינע כחות, ביז אַז מ'וואונדערט זיך גאָר פון וואַנעט קומט עס גאָר צו אים – און בשעת ער נוצט די כחות אויף מחדש זיין אין תורה, איז דאָס די אמת'ע "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך". | די עבודה פון אַ מענטשן ע"ד הרגיל איז דורך אויסנוצן זיינע כחות הגלויים. אין דעם איז קיין חידוש ניטאָ – וואָרום דאָס זיינען די כחות וואָס ער פאַרמאָגט און וואָס ער ווייסט דערפון, במילא איז מובן ופשוט אַז ער דאַרף זיי אויסנוצן במילואם. עד"ז די כחות נעלמים, אָבער אַ העלם השייך וקרוב אל הגילוי – איז ניט אַזאַ חידוש; דער אמת'ער חידוש איז – ווען ער איז מגלה אין זיך ("אותך בעצמך") כחות נעלמים, וואָס קיינער (כולל – ער אַליין) האָט ניט געוואוסט און ניט משער געווען אַז ער פאַרמאָגט אַזוינע כחות, ביז אַז מ'וואונדערט זיך גאָר פון וואַנעט קומט עס גאָר צו אים – און בשעת ער נוצט די כחות אויף מחדש זיין אין תורה, איז דאָס די אמת'ע "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך". | ||
וכשם ווי דאָס דאַרף זיין בנוגע צו דעם אייגענעם לימוד התורה, אַזוי דאַרף אויך זיין בנוגע צו דער עבודה פון "והעמידו תלמידים הרבה"{{הערה|אבות פ"א מ"א.}}, כולל – להקהיל קהילות בשבת ללמוד בהם תורה{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח סר"צ ס"ג. מיל"ש ר"פ ויקהל. וראה תו"ש עה"פ (אות ה).}} – אַז דאָס דאַרף זיין באופן פון הליכה אמיתית, באופן של חידוש אמיתי. | וכשם ווי דאָס דאַרף זיין בנוגע צו דעם אייגענעם לימוד התורה, אַזוי דאַרף אויך זיין בנוגע צו דער עבודה פון "והעמידו תלמידים הרבה"{{הערה|[[משנה אבות פרק א#משנה א|אבות פ"א מ"א]].}}, כולל – להקהיל קהילות בשבת ללמוד בהם תורה{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח סר"צ ס"ג. מיל"ש ר"פ ויקהל. וראה תו"ש עה"פ (אות ה).}} – אַז דאָס דאַרף זיין באופן פון הליכה אמיתית, באופן של חידוש אמיתי. | ||
דאָס הייסט, אַז נוסף אויף המובן ופשוט, אַז ער דאַרף שטענדיק מוסיף זיין אין מספר וכמות התלמידים, און זיך ניט באַנוגענען מיט וויפל ער האָט ביז איצטער אויפגעטאָן, אפילו אויב ער האָט שוין אויפגעשטעלט תלמידים הרבה – איז כל זמן וואָס ער האָט די מעגלעכקייט צו דערגרייכן נאָך אַ איד און נאָך אַ איד, ביז פון אַלע חוגים בישראל, אַז זיי זאָלן זיך משתתף זיין אין אַ שיעור תורה – דאַרף ער דאָס טאָן כפשוט, ומאי קמ"ל, | דאָס הייסט, אַז נוסף אויף המובן ופשוט, אַז ער דאַרף שטענדיק מוסיף זיין אין מספר וכמות התלמידים, און זיך ניט באַנוגענען מיט וויפל ער האָט ביז איצטער אויפגעטאָן, אפילו אויב ער האָט שוין אויפגעשטעלט תלמידים הרבה – איז כל זמן וואָס ער האָט די מעגלעכקייט צו דערגרייכן נאָך אַ איד און נאָך אַ איד, ביז פון אַלע חוגים בישראל, אַז זיי זאָלן זיך משתתף זיין אין אַ שיעור תורה – דאַרף ער דאָס טאָן כפשוט, ומאי קמ"ל, | ||
| שורה 166: | שורה 167: | ||
ביז באופן אַז דאָס ווערט נתפשט בכל העולם כולו, "מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים", | ביז באופן אַז דאָס ווערט נתפשט בכל העולם כולו, "מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים", | ||
און אויך באַ אוה"ע – "לא יהי' עסק '''כל העולם''' אלא לדעת את ה' בלבד"{{הערה|רמב"ם בסיום וחותם ספרו.}}, "והיתה לה' המלוכה", און עד"ז אין אַלע חלקי העולם – דומם צומח חי – ווערט נתגלה דער כח הפועל בנפעל, ביז אַז "אבן מקיר תזעק"{{הערה|חבקוק ב, יא. וראה תענית יא, א. חגיגה טז, א.}}, ועד"ז תאנה{{הערה|ראה מדרש תהלים עג בסופו. יל"ש ירמי' רמז שטו בסופו.}} (צומח), ועד"ז חי, ועאכו"כ מדבר – "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו"{{הערה|נוסח תפלת ר"ה.}}, אַז די גאַנצע וועלט ווערט אַ דירה לו יתברך בתחתונים, און אויך אין עולמות בי"ע ווערט דער גילוי פון עולם האצילות, מלשון אצלו וסמוך לעצמות המאציל ב"ה{{הערה|ראה פרדס שער טז פ"א.}}. | און אויך באַ אוה"ע – "לא יהי' עסק '''כל העולם''' אלא לדעת את ה' בלבד"{{הערה|רמב"ם בסיום וחותם ספרו.}}, "והיתה לה' המלוכה", און עד"ז אין אַלע חלקי העולם – דומם צומח חי – ווערט נתגלה דער כח הפועל בנפעל, ביז אַז "אבן מקיר תזעק"{{הערה|[[חבקוק פרק ב|חבקוק ב, יא]]. וראה תענית יא, א. חגיגה טז, א.}}, ועד"ז תאנה{{הערה|ראה מדרש תהלים עג בסופו. יל"ש ירמי' רמז שטו בסופו.}} (צומח), ועד"ז חי, ועאכו"כ מדבר – "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו"{{הערה|נוסח תפלת ר"ה.}}, אַז די גאַנצע וועלט ווערט אַ דירה לו יתברך בתחתונים, און אויך אין עולמות בי"ע ווערט דער גילוי פון עולם האצילות, מלשון אצלו וסמוך לעצמות המאציל ב"ה{{הערה|ראה פרדס שער טז פ"א.}}. | ||
און פון "לך לך" קומט מען גלייך צו פ' "וירא אליו ה'", ושלימותה בגאולה האמיתית והשלימה – "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ.}}, נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות, | און פון "לך לך" קומט מען גלייך צו פ' "וירא אליו ה'", ושלימותה בגאולה האמיתית והשלימה – "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|[[ישעיה פרק ל|ישעי' ל, כ]].}}, נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות, | ||
ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש. | ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
}} | |||
[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]] | [[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]] | ||
[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]] | [[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]] | ||
[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]] | [[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]] | ||