לקוטי שיחות חלק לא הוספות/שמות
| לקוטי שיחות |
|---|
| חלק לא |
| שמות א • שמות ב • שמות ג • וארא א • וארא ב • וארא ג • וארא ד • בא א • בא ב • בא ג • בשלח א • בשלח ב • בשלח ג • יתרו א • יתרו ב • יתרו ג • משפטים א • משפטים ב • משפטים ג • פ' שקלים • תרומה א • תרומה ב • תרומה ג • תצוה א • תצוה ב • פורים א • פורים ב • תשא א • תשא ב • ויקהל א • ויקהל ב • ויקהל ג • פקודי • הוספות: שמות • בא • יו"ד שבט • בשלח • ט"ו בשבט • יתרו • משפטים • תרומה • תצוה • אדר • פורים • פורים־פסח • תשא • ויקהל • פרה־החדש |
שמות
תמיהני עליו, שהרי מובן, שדוקא כשמוצאים נוסחא אי מצוי' כלל – בטח יש לזה מקור בטוח, כיון שהחשש קרוב שחידושה תעורר תמהון ושאלה.
ומה שעומד הנני על פרט זה, מובן, לאחרי ההקדמה, שבכלל אותם המחפשים מקורים לנוסחאות בלתי רגילות, מסתפקים – רובם ככולם – בציונם למקום פלוני בו נמצאת הגירסא בלתי שכיחא. ולדעתי זהו חלק הטפל לפי ערך – לגבי העיקר הדורש ביאור. והוא, שהבאת נוסחא בלתי שכיחא בודאי יש לה סיבה מיוחדת, שהענין בו עוסקים מתחזק ומסתייע דוקא בנוסחא הבלתי שכיחא וידועה, משא"כ בנוסח הרגיל. וברובא דרובא זהו קשה לבאר יותר מאשר למצוא המקור. ועוד זאת שזהו מבהיר יותר את הענין, ע"י ההודעה כמה דייק מחבר המאמר או כותב הספר, משא"כ בהנוגע למקור – הרי לא בשופטני עסקינן, וכשמביאים מאמר רז"ל בודאי ראוהו בספר וכו'.
מהנ"ל מובן ג"כ, שהרוצים להגיה נוסחא רגילה במקום נוסחא הבלתי רגילה, אף שבמקרים נדירים אפשר להיות שהנוסחא בלתי רגילה היא שגגת המעתיק, אבל ברובא דרובא לא כן הדבר, וכיון שדייק בעל המאמר בנוסחא בלתי רגילה, ההגהה אינה תיקון, כ"א להיפך.
וכן הוא בנדון דידן, שכיוונתי בדיוק להביא הנוסחא בו מוזכר ע"ד מאכלים, בקשר עם המאבק בזמן האחרון דוקא בענין זה, ושקבל צורות מצערות וגם מחפירות, וביותר דוקא באה"ק ת"ו, ואין להאריך בדבר המכאיב, וד"ל.
הארכתי בכל הנ"ל אף שאין צועקין על העבר והסיבה – שבאם ימצא כת"ר אופן לתקן הנ"ל לדעתי, כדאי הדבר ואפשר גם זו לטובה כיון שע"י התיקון תובלט הכוונה אפשר יותר.
בגוף הדבר המקור במדרש לנוסח הבלתי רגיל שהוא גם כן המקור לנוסח השיגרתי שלא שינו לבושם ושפתם, מצוין בשולי הגליון.
ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקיום היעוד הן עם לבדד ישכון, שההכנה והכלי לזה [וע"פ מאמר רבנו הזקן בתניא ריש פרק ל"ז, דתכלית השלימות הזה של ימות המשיח וכו' תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, מובן שפרט מסוים בשלימות – תלוי בפרט מעין זה בהעבודה, וכן ענין הבדידות דלע"ל תלוי ב]הבדידות במשך זמן הגלות ע"י שבנ"י מצוינים הם בכל עניניהם, ונזכה בתכ"י להמשיך בספירת העומר ענין הגעגועים לזה, לקיומו של יעוד זה, שהגעגועים מוסיפים אומץ חיות ואור בקיום כל הענינים המחישים ומקרבים הדבר אליו מתגעגעים, גאולתנו האמיתית והשלימה.
[בשולי הגליון:]
בהערות הר"ש בובער (פסיקתא דר"כ פ"י) דמאמר השגור דלא שנו את לבושם (השיגרתי הנ"ל) – אין זכר ממנו בשום מקום. וראה ג"כ אוצר דברי חכמים להרב היימן ד"ה בזכות. – אבל העיר המו"ל דהפסיקתא שם בשולי הגליון דבלקח טוב פ' תבוא (כו, ה) נמצא: מצוינים שם שהי' מלבושם ומאכלם ולשונם משונים מן המצרים. ולהעיר מיל"ש עה"פ הנ"ל הן עם לבדד ישכון. וראה ג"כ מילואים לתורה שלימה פ' שמות ע' רלט.
(ממכתב ז' אייר, תשי"ז)
. . . ובנוגע לדרגת משה בהחמשה שנק' נר"ן ח"י, יעוין בכתבי האריז"ל כמצוין למטה[1 1], ונמצא שם גם ביאור ארוך בהענין דסר לראות, ובהכתוב אסורה נא ואראה, ידועה השיחה[3] שנדפסה בזה מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
(ממכתב כ"ה טבת, תשי"ט)
. . . בסוף הספר[4] ביאור המדרש בקה"ר (ח, ה) עה"פ שומר מצוה גו' לב חכם.
והנה בילקוט שמעוני (ועייג"כ בקהלת זוטא) נמצא המדרש באריכות יותר (וד"ת עניים במקום זה ועשירים במק"א). ומפרש הכתוב על אהרן ומשה, יהושע ומשה, אסתר ומרדכי.
– הובא שם גם פי' דקאי על יוסף אבל פי' זה הוא רק על תחלת הכתוב, משא"כ פי' הנ"ל דמבארים כל הכתוב –
מזה מוכרח (בפרט מהפי' דיהושע ומשה) דדרז"ל היא דחכם דקרא הוא גדול משומר מצוה.
ויל"פ בקיצור דמשה ואהרן הם שושבינא דמלכא ושושדמ"ט. משה ויהושע פני חמה ופני לבנה, משפיע ומקבל. וכן מרדכי ואסתר. ומובן שלמעלה אין ידיעת הרע מזקת, משא"כ האדם מצד הלמטה שלו יודעי טו"ר גורם לחטא ומיתה (נתבאר בארוכה בתורה אור – לבעל התניא – ד"ה והנחש הי' ערום[5]). ולכן למשה שושדמ"ל לא הזיק ע"י שידע שיהי' ונקדש בכבודי כביל"ש שם משא"כ לשושדמ"ט ובניו וצריך הי' להעלים זה. וכן עד"ז ענין מעשה העגל דמשה ויהושע, וגזירת המן דמרדכי ואסתר. והראי' אשר כשסיפרו לאסתר הרי פרסה נדה, דמים טמאים ויניקה לחיצונים. – והוא ע"ד מי שדעתו חזקה הרי בשורה לא טובה בנוגע לעתיד, ל"ע, לא תבלבלו מעניניו, משא"כ נשים שדעתן קלה. ואסתר נשמרה מידיעה זו ולא הי' מקום ליניקת החיצונים ע"י שעסקה בביעור חמץ דוקא, היינו ביטול הרע לגמרי. והוא ע"ד מרז"ל (פסחים יא, א) הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיני'.
והשי"ת ישמר את כאו"א בתוך כלל ישראל, ויגאלנו מהיות עבדי דאחשורוש להיות קדושים ודאי ולעשות הטוב בעיניו בשמחה בפנימיות ובשלימות.
(ממכתב י"ז שבט, תשי"ד)
הערות שוליים
- ↑ בשה"פ ס' הלקוטים וגם בלקו"ת להאריז"ל.
- ↑ למ"ש במכתב־כללי לחגה"פ תשי"ז (נדפס בהגש"פ עם לקוט טעמים מנהגים וביאורים (בהוצאות תשמ"ו ושלאח"ז – ע' תקפ)) "שהיו ישראל מצויינים שם בלבושם ומאכלם ולשונם". המו"ל.
- ↑ בהעתקת תוכן האגרת הנ"ל בעתונים. המו"ל.
- ↑ ראה סה"ש תש"ב ע' 47. המו"ל.
- ↑ הערות לס' לב ארי' החדש. המו"ל.
- ↑ תו"א ה, ג. וראה תו"ח ד"ה והנחש. המו"ל.