לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח/נח ג

לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח
חלק א
בראשית א • בראשית ב • נח א • נח ב • נח ג • לך לך א • לך לך ב • וירא • כ' מר־חשון א • כ' מר־חשון ב • חיי שרה • תולדות א • תולדות ב • תולדות – ר"ח כסלו • ויצא א • ויצא ב • ויצא ג • וישלח א • וישלח ב • וישלח ג • וישלח – י"ט כסלו • י"ט כסלו א • י"ט כסלו ב • י"ט כסלו ג • י"ט כסלו ד • י"ט כסלו ה • וישב א • וישב ב • וישב ג • וישב ד • וישב ה • מקץ • מקץ – חנוכה א • מקץ – חנוכה ב • חנוכה • ויגש – חנוכה • ויגש א • ויגש ב • ויגש ג • ויגש ד • עשרה בטבת א • עשרה בטבת ב • עשרה בטבת ג • ויחי – עשרה בטבת • ויחי א • ויחי ב • ויחי – שבת חזק
חלק ב
שמות א • שמות ב • שמות ג • שמות ד • שמות ה • וארא א • וארא ב • וארא ג • וארא – ראש חודש שבט • בא • בא – יו"ד שבט א • בא – יו"ד שבט ב • יו"ד שבט א • יו"ד שבט ב • בא – בשלח • בשלח א • בשלח ב • בשלח – יתרו • יתרו • כ"ב שבט • משפטים • תרומה א • תרומה ב • תצוה • פ' זכור – פורים • כי תשא • ויקהל • ויקה"פ – החודש • פקודי א • פקודי ב
חלק ג
ויקרא • ב' ניסן א • ב' ניסן ב • צו • שבת הגדול – צו • ערב פסח • ימים אחרונים דחה"פ • אחרון של פסח א • אחרון של פסח ב • אחרון של פסח ג • ימי הספירה • כ"ח ניסן • שמיני א • שמיני ב • שמיני ג • שמיני ד • שמיני ה • פרקי אבות • תזריע א • תזריע ב • תזריע ג • תזריע ד • תזריע־מצורע א • תזריע־מצורע ב • מצורע • אחרי־קדושים • קדושים • אמור א • אמור ב • פסח שני – בהר • ל"ג בעומר • בחוקותי א • בחוקותי ב • בחוקותי ג • בחוקותי ד • בחוקותי ה
חלק ד
חג השבועות א • חג השבועות ב • נשא • בהעלותך • שלח א • שלח ב • שלח ג • כ"ח סיון • קרח – י"ב־י"ג תמוז • חוקת א • חוקת ב • חוקת ג • חוקת – י"ב־י"ג תמוז • י"ב־י"ג תמוז א • י"ב־י"ג תמוז ב • י"ב־י"ג תמוז ג • בלק א • בלק ב • בלק ג • בלק ד • בלק ה • בלק ו • בלק ז • בלק ח • בלק – י"ז תמוז א • בלק – י"ז תמוז ב • פינחס א • פינחס ב • פינחס ג • פינחס ד • פינחס ה • בין המצרים – פינחס א • בין המצרים – פינחס ב • בין המצרים – מטות • מטות־מסעי א • מטות־מסעי ב • מטות־מסעי ג • מטות־מסעי – מנחם אב • מסעי • מסעי – בין המצרים
חלק ה
דברים – שבת חזון א • דברים – שבת חזון ב • דברים – שבת חזון ג • דברים – שבת חזון ד • דברים – שבת חזון ה • דברים – שבת חזון ו • שבת חזון א • שבת חזון ב • ה' מנחם אב • ואתחנן • ואתחנן – שבת נחמו א • ואתחנן – שבת נחמו ב • ואתחנן – שבת נחמו ג • ואתחנן – שבת נחמו ד • שבת נחמו • עקב א • עקב ב • עקב ג • עקב ד • ראה א • ראה ב • ראה ג • אלול – ראה • שופטים א • שופטים ב • שופטים ג • תצא א • תצא ב • תצא ג • תבוא א • תבוא ב • נצבים • ערב ראש השנה • צום גדלי' • סוכות • שמח"ת א • שמח"ת ב • שמח"ת ג
הוספות
הדרנים על הרמב"ם: תשל"ה (א) • תשמ"ה (ב) • תשמ"ו (ג) • תשמ"ז (ד) • תשמ"ח (ה) • תשמ"ט (ו) • תש"נ (ז) • תנש"א (ח) • הלכות . . שאינם בטלים לעולם • הדרן על מסכתות ברכות ומועד קטן • בענין "בית רבינו שבבבל" • ענינו של משיח

הידור בקידוש לבנה לזירוז הגאולה

א. ...והדגשה יתירה בכהנ"ל – בנוגע לחשבון־צדק בשבת פרשת נח בשנה זו:

ובהקדמה – שכיון שהעיד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שכבר סיימו כל עניני העבודה, כולל גם צחצוח הכפתורים, ועומדים מוכנים ("עמדו הכן כולכם") לקבל פני משיח צדקנו, הרי, מסקנת החשבון־צדק (חשבון־צדק דייקא, חשבון אמיתי) שעושים בימינו אלו, היא, שתיכף ומיד ממש צריכה לבוא הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש!

ובפרטיות יותר:

גם כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו שיש אצלו ענינים הצריכים תיקון, אין זה בסתירה ח"ו לעדותו של נשיא דורנו שכבר נשלמה העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, כי, העבודה דכללות בנ"י במשך כל הדורות שצריכה להיות בזמן הגלות כדי לבוא להשלימות דהגאולה (שתלוי' "במעשינו ועבודתינו (ד)כל זמן משך הגלות") – נסתיימה ונשלמה, ואין ביאור והסבר כלל על עיכוב הגאולה, ולכן, גם אם חסר בעבודתו של הפרט במשך הזמן שמתעכבת הגאולה מאיזו סיבה שתהי', ה"ז ענין פרטי שבודאי צריך לתקנו ולהשלימו, אבל, אין זה גורע ח"ו בגמר ושלימות "מעשינו ועבודתינו" דכלל ישראל שעומדים מוכנים להגאולה, וכיון שכן, גם התיקון והשלימות דהפרט היא בנקל יותר, ומתוך שמחה, בידעו שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה.

ובסגנון אחר: כללות בנ"י שהם "קומה אחת שלימה" נמצאים במעמד ומצב דאדם שלם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, הן ברוחניות (רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת) והן בגשמיות, והחסרון דהפרט הוא כמו מיחוש או חולי קל וחיצוני באבר פרטי שתיקונו על ידי רפואה קלה ומהירה, כמ"ש "ורפא ירפא", "שניתנה רשות (וכח) לרופא לרפאות", כולל ובמיוחד הרפואה שעל ידי התשובה ("גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם"), ועד לשלימות הרפואה שהיא (לא רק מכאן ולהבא, אלא) עוקרת את החולי מלמפרע.

ואם הדברים אמורים בזמנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, על אחת כמה וכמה לאחרי שעברו כמה עשיריות שנים, יותר מארבעים שנה ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע".

ועאכו"כ בשנה זו – ה'תשנ"ב – שהר"ת שלה (לאחרי ובהוספה לשנה שלפני', ה'תנש"א, הי' תהא שנת נפלאות אראנו) "הי' תהא שנת נפלאות בה", ו"נפלאות בכל", "בכל מכל כל" (בגימטריא "קבץ"), שכולל כל הענינים כולם (נוסף לכך שהאות ב' היא אות השימוש לכל הענינים), ולכל לראש ובעיקר ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

ובפרט לאחרי שכבר נשלם החודש הראשון של השנה, "תשרי", אותיות "רשית", שכולל כל השנה כולה, ועומדים ביום השבת הראשון לשלימות העבודה בעולם, שבו מודגש כללות ענין השבת שקשור עם הגאולה, ובפרט יום השבת לאחרי חצות, הזמן דסעודה שלישית הקשורה עם יעקב, שלישי שבאבות, כנגד גאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ("ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו"), ומתכוננים להקריאה בתורה: "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך", ציווי ונתינת־כח לכאו"א מישראל ולכלל ישראל (על ידי אברהם, היהודי הראשון, "אחד הי' אברהם") ללכת מהגלות אל הגאולה, ובאופן של הליכה כפולה ("לך לך") שרומז גם על מהירות ההליכה, שהשלימות בזה היא באופן ד"ארו עם ענני שמיא" – הרי בודאי ובודאי שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, ועכשיו אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו!

*

ב. בהמשך להמדובר לעיל אודות חשבון־צדק, ובמיוחד בקשר ובשייכות להגאולה – יש לעורר ע"ד הוספה בזהירות והידור בקידוש לבנה, ששייך ביותר לתוכן הענינים האמורים לעיל, כדלקמן.

ובהקדמה:

קיום העולם באופן ש"יום ולילה לא ישבותו" (לאחרי המבול) תלוי במהלך החמה והלבנה, שמהלכים בקביעות ובתמידיות כפי שקבע הקב"ה בתחלת בריאתם, כמ"ש "יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה . . ולמועדים ולימים ושנים", וכפי שאומרים בברכת קידוש לבנה: "חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם", כולל ובמיוחד הסדר הקבוע דחידוש הלבנה, שאינה במילואה כל ימי החודש, אלא באמצע החודש, והולכת ומתמעטת עד שנעלמת לגמרי, ואח"כ חוזרת ומתחדשת – שעל זה מברכים הברכה המיוחדת דקידוש החודש.

וביאור גודל העילוי דקידוש לבנה, כמארז"ל "כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה", וכמו שאומרים בברכת קידוש הלבנה "אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דים . . הלכך נימרינהו מעומד" – "לפי שישראל בגלותן אינן זוכין לראות פני שכינה ורחוקה מקבלתה, אבל חידוש הלבנה הוא סימן לישראל שהם עתידים להתחדש כמותה לפאר ליוצרם בקיבול פני שכינה . . ולזה כשאנו מברכין על החודש בזמנו שהוא סימן שאנו עתידין להתחדש כמותה, הרי אנו כאילו מקבלין פני השכינה". וזהו גם מהטעמים שאומרים בקידוש לבנה "דוד מלך ישראל חי וקיים", "שמלכותו נמשל ללבנה, ועתיד להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה, שנאמר שמש ומגן ה', ולכן עושין שמחות רקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין".

ג. ובעומק יותר – בסגנון דתורת הקבלה והחסידות:

לבנה – קאי על ספירת המלכות, ש"לית לה מגרמה כלום", ומקבלת אורה מהחמה, בחי' ז"א, "שמש הוי'", שממנו נמשך הגילוי בשם אלקים, "שמש ומגן הוי' אלקים". ועפ"ז, השינויים באור הלבנה באופן קבלת אור החמה מורים על אופן ההמשכה והגילוי דשם הוי' בשם אלקים, ולעתיד לבוא, שתתמלא פגימת הלבנה, ולא יהי' בה שום מיעוט ויהי' אור הלבנה כאור החמה, יהי' שלימות היחוד והגילוי דשם הוי' בשם אלקים, "הוי' הוא האלקים".

ויש לומר, שב"קידוש לבנה" (לאחרי שהולכת ומתמעטת וחוזרת ומתחדשת) נרמז כללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות (מיעוט הלבנה) שעי"ז באים להגאולה האמיתית והשלימה (חידוש הלבנה), שהכוונה בזה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שגם בעולם התחתון שאין תחתון ממנו בענין הסתר אורו ית', מצד בריאתו על ידי שם אלקים (ע"ד מיעוט ופגימת הלבנה), יומשך ויתגלה אורו ית', שם הוי', שהוא שם העצם, שנעשה דירה לו ית', דירה לעצמותו, ועי"ז נעשה "נייחא דרוחא", כיון שנשלם רצונו של הקב"ה שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים (כנ"ל ס"ב).

ד. עפ"ז מובן, שכשעושים חשבון־צדק בסיומו של השבוע הראשון לעבודה בעולם בשנת ה'תשנ"ב, "הי' תהא שנת נפלאות בה", ובאים למסקנא שאין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו (כנ"ל ס"ט) – צריך הדבר להתבטא בתוספת זהירות והידור בקידוש לבנה, "שהם עתידים להתחדש כמותה", בגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא, "דוד מלך ישראל חי וקיים".

ובפרטיות יותר:

לכל לראש – להזהר ולהשתדל יותר בקידוש לבנה, בבגדים חשובים ונאים, ברחוב וברוב עם הדרת מלך, גם באותם מקומות שעד עתה לא הקפידו על זה (לפי שדרים בין הגוים), כולל גם הזהירות בנוגע להזמן דקידוש לבנה – שמצינו בזה חילוקי מנהגים: אחר ג' ימים למולד, אחר ז' ימים למולד, ובמוצאי שבת, "אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחודש . . אבל אם הוא אח"כ אין ממתינין עד מוצאי שבת, שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן", ובפרט במדינות שרגיל יותר שהשמים מכוסים בעננים, ובפרט בימות החורף – ונהרא נהרא ופשטי', ובכל מקום ומקום לפי ענינו (ובמקום שיש שאלה וספק יעשו כהוראת רב מורה־הוראה שעל אתר).

ועוד ועיקר – קידוש לבנה מתוך כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא, על ידי ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה: "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אמן".

ה. ויה"ר שעוד לפני קידוש הלבנה דחודש מרחשון – ובפרט בשנה זו שכיון שחשון וכסלו שניהם מלאים, ישנם שלשה חדשים שלמים (תשרי חשון כסלו) בהמשך אחד, שעי"ז נעשית "חזקה" בהתחלת השנה על שלימות החדשים, שרומזת על השלימות דבנ"י ש"עתידים להתחדש כמותה" – "יתקיים בנו מקרא שכתוב ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אמן", ביאת דוד מלכא משיחא תיכף ומיד ממש.

ובפשטות – שתיכף ומיד מתקיים הציווי שקורין תיכף בזמן המנחה: "לך לך גו' אל הארץ אשר אראך", לארצנו הקדושה, כיון ש"לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני וגו'", ארץ עשר אומות, ובארצנו הקדושה עצמה – "הלוך ונסוע הנגבה", "לצד ירושלים . . הר המורי'", ושם גופא – "אל מקום המזבח", ש"מקומו מכוון ביותר".

"ושם נעשה לפניך . . כמצות רצונך", כולל גם השלימות דקידוש לבנה באופן שמקבלים פני שכינה – "יראה אל אלקים בציון", ויתירה מזה, "יראה גו' אל פני האדון הוי'", כולל גם היחוד דשם הוי' ושם אלקים שמודגש בקידוש לבנה (כנ"ל סי"א), "הוי' הוא האלקים", ובעילוי אחר עילוי, ז"פ "הוי' הוא האלקים" שאומרים בנעילת יוהכ"פ (לאחרי אמירת "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" פ"א, ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ג"פ) – (כ"ק אדמו"ר שליט"א הכריז בניגון המקובל:) הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, הוי' הוא האלקים, לשנה הבאה בירושלים!==הערות שוליים==