לקוטי שיחות חלק לא הוספות/פורים
| לקוטי שיחות |
|---|
| חלק לא |
| שמות א • שמות ב • שמות ג • וארא א • וארא ב • וארא ג • וארא ד • בא א • בא ב • בא ג • בשלח א • בשלח ב • בשלח ג • יתרו א • יתרו ב • יתרו ג • משפטים א • משפטים ב • משפטים ג • פ' שקלים • תרומה א • תרומה ב • תרומה ג • תצוה א • תצוה ב • פורים א • פורים ב • תשא א • תשא ב • ויקהל א • ויקהל ב • ויקהל ג • פקודי • הוספות: שמות • בא • יו"ד שבט • בשלח • ט"ו בשבט • יתרו • משפטים • תרומה • תצוה • אדר • פורים • פורים־פסח • תשא • ויקהל • פרה־החדש |
פורים
יעוין שו"ת הרשב"א סצ"ג. ס' החיים (לאחי המהר"ל) ס' פרנסה רפ"ז. עקרים מ"ג פט"ז. מ"מ ס"פ ויקהל. הוספות לתו"א לרבינו הזקן ריש מג"א. שערי אורה (לרבנו האמצעי) ע' קיג. ועוד.
(ממכתב אד"ש תשי"ז)
. . . במשנה ריש מגילה דכשחל פורים ביום א' כפרים מקדימים ליום הכניסה, יום חמישי הקודם. – ומקשה כת"ר דלדיעה דפ' זכור נקראת בעשרה מן התורה הרי נתקבצו בני הכפרים בלא"ה בערב שבת, וא"כ יכולים לקרות המגילה בזמנה. ולא פירש כוונתו, וכנראה קשה לו, דכיון שצריך לילך חזרה בכי טוב, היינו באור בקר, הרי בע"כ נשארים בעיר גם במוצש"ק.
והנה מלבד דהרי אפשר שיהיו הכפרים באופן שמותרת ההליכה גם בשבת ע"י עירובי תחומין, כן – הרי ענין דהליכה בכי טוב, אינה אלא עצה טובה ולא דרבנן ודאורייתא[1], כן הרי אפשר שיצאו מהעיר קודם שיתאסף המנין לתפלה ובפרט למקרא מגילה שזמנה כל היום. ויעוין בר"ן שם שממקרא מגילה בלילה בכלל פטרו אותם חכמים. ובכ"א אין זקוקים להערה זו דוקא לדיעה דקרית פ' זכור היא מן התורה – שהרי קה"ת בב' וה' מתקנת עזרא ומקפידים עלי' בני הכפרים, כמובא בכמה מפרשים שזהו ענין יום הכניסה שמתכנסים לקה"ת, וא"כ עאכו"כ קריאה דיום השבת – וי"ל דלשבת מסדרים שיבוא מי שהוא היודע להכפרים להוציאם ידי חובתם (משא"כ בימי החול, שבני העיר טרודים במלאכתם), שעפ"ז מתורץ איך סדרו בני הכפרים קרה"ת דשבת שהיא חיוב יותר מקרית ב' וה': דפשיטא שאין לומר דבכל שבת ושבת היו כל בני הכפרים (ואצ"ל בפ' זכור) מתכנסים לעיר לשמוע קריאת התורה! . . .
(ממכתב כ"א אדר, תשט"ז)
במענה על מכתבו[2] מער"ח מנחם:
במ"ש בכפילת ובשינוי אמירת תיבות "ולהרוג" "לפניהם" – אפשר שהי' בזה משנה ראשונה ומשנה אחרונה, כיון שמנהגי פורים נדפסו בחיי כ"ק מו"ח אדמו"ר בעלמא דין ולאחרי שעבר עליהם.
במ"ש בהנוגע לברכת, הרב ריבנו – כן ראיתי כ"ק מו"ח אדמו"ר מברכה ביחיד – בהיותו בפאריז. דא"ג אז קראתי המגילה לפניו בכפילת הנ"ל, והביע תנועה של שביעת רצון (כמובן רק תנועה כיון שהיתה באמצע הקריאה. ולאחר הקריאה נסתובבה השיחה בענינים אחרים).
במ"ש בהנוגע לזכר אם בחמשה נקודות או ששה, – בטח ראה חילוקי השמועות בזה המובאות בקצות השולחן. ולא אסתייעא מילתא לשמוע בזה הוראה מכ"ק מו"ח אדמו"ר. וטעמי ונמוקי בהצעתי בזה – ה"ה כתובה בהערה למנהג זה שבקונטרסי פורים. ועוד טעם שלא נכתב שם – ע"ד הביאור דאתקן רבי אבוה בקיסרי (ר"ה ל"ד) כדי לכלול כל המנהגים ולא יראו הדברים כשתי תורות . . .
(ממכתב ד' מנ"א, תשט"ז)
. . . בפורים ישנה הדגשה מיוחדת – ע"פ "מנהג ישראל" – לשתף את הקטנים והקטנות בכל עניני פורים ("וזכרם לא יסוף מזרעם"), וכמנהג ישראל שהילדים "מכים" את "המן" בעת קריאת המגילה, וכיו"ב.
ובכמה מקומות נהוג שהילדים עורכים "הצגת פורים" – שבה ממחישים את כל סיפור המגילה. ולכן, כשם שצריכים מישהו שישחק ויציג את התפקיד של מרדכי ואסתר, חרבונה, וכיו"ב, כמו כן צריכים מישהו שישחק ויציג את התפקיד של "המן" – לדבר את דבריו של המן, וכיו"ב.
וכאשר שואלים את הילד או הילדה: היתכן שהנך ממלא תפקיד כזה ב"הצגה" – לדבר את דבריו של "המן", בה בשעה שהנך קורא לו בשם "המן הרשע"?!
אזי משיב הילד – שיודע הוא שדיבורים אלו (דבריו של המן שמציג ב"הצגת פורים") אינם שייכים ל"יהודי" ח"ו. אבל אעפ"כ, מכיון שמבטיחים לו "פרוטות אחדות" עבור דבר זה, מוכן הוא לחרוג ממציאותו – למשך זמן קצר בלבד – ולחזור על דבריו של המן!
ובפרט – ממשיך הילד להצטדק – שהוא עדיין לפני "בר־מצוה" (או "בת־מצוה"), וא"כ, אין לבוא אליו בטענות, ויתירה מזו – טוען הוא – מהכסף שיקבל עבור מילוי תפקידו ב"הצגה" יתן חלק לצדקה!
וכאשר שואלים אותו: הרי ביכלתך להרויח כסף ע"י להבדיל חזרת משניות בעל־פה [כמנהג ישראל שההורים (או הזקנים) נותנים "פרסים" לילדים (או לנכדים) עבור הצטיינותם בענינים הקשורים עם תורה ומצוותי'], ולמה עליך "לשחק" את התפקיד של "המן"?! – עונה הילד, שעבור ה"הצגה" נותנים לו סכום כסף גדול יותר, או שמקבל זאת במהירות ובנקל יותר, וכיו"ב!
ועדיין ממשיכים לשאול אותו: אם אמנם משחק אתה את תפקידו של "המן" אך ורק כדי לקבל פרוטות אחדות – מדוע הנך "מונח" בזה כל כך, ועושה זאת מתוך חיות, בליווי תנועות ידים ורגלים וכיו"ב?!
עונה הילד: כאשר "ישחק" את תפקידו של "המן" בחיות וב"שטורעם", בקול רם ויפה ומתוך חיות – יזכה לקבל "כבוד" מהוריו וחבריו, כי כולם יראו שהוא "שחקן" טוב שיכול לשחק ב"תיאטרון", מכיון שהוא "שיחק" את תפקידו של "המן" בצורה טובה ביותר, עד שהצליח להפחיד את קהל השומעים, מכיון שדיבר את דברי המן (היפך הברכות וכו') בחיות ולהט גדול ביותר, שכולם יכלו לתאר לעצמם שכך דיבר המן הרשע בעצמו, רחמנא ליצלן!
ולכן מעוניין הוא "לשחק" את תפקידו של המן מתוך חיות וכו' – כי רק אז יקבל "כבוד" מכולם על היותו "שחקן" מעולה; משא"כ אם ישחק את התפקיד רק כדי לצאת ידי חובתו, בקול ענות חלושה, כך שיכירו בדבריו שאינו מתכוין לדברים שאומר!
ומוסיף הילד לטעון: מדוע באים אליו בטענות ושאלות וכו' – הרי המלמד והמורה־דרך שלו יודע שהוא קיבל על עצמו לשחק ב"הצגה" את תפקידו של "המן", ומכיון שלא מיחה בעדו, מובן שאין כל עול בכך – מדשתיק אודי לי'! ובפרט – שברוב הפעמים הודה לו בפירוש.
ומזה מובן עד כמה צריכים להקפיד על חינוך הקטנים – שאפילו אם מישהו ידבר על לבם שבשביל כסף (ובפרט אם יתנו חלק ממנו לצדקה) וכבוד כדאי להם להתנהג (אפילו לפי שעה בלבד) באופן שאינו מתאים ליהודי, ידעו שאין מה להתפעל מהצעה כזו! ועוד ועיקר – שלא ישאר עליו שום רושם כלל וכלל מדיבורים אלו וכו'.
וכאשר משתדלים לחנכו באופן כזה בעודו צעיר לימים, "חנוך לנער" – אזי בטוחים שגם "כי יזקין לא יסור ממנה"!
(משיחת תענית אסתר (מוקדם) תשמ"ג)
הערות שוליים
- ↑ עפמש"כ בתוד"ה יכנס (ריש פסחים) – אינה ברבים ההולכים בדרך הידוע להם, וכהליכת בני הכפרים הרגילים ללכת בזו הדרך בכל יום כניסה.
- ↑ וז"ל: בנוגע לזכרונותי מהוראת רבינו הק' נבג"מ . . . בפעם הראשונה כשקרא לי [כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע] לקרא את המגילה בראסטוב, כלומר באותה המגילה שהוא בעצמו החזיק, אמר לי לפני שהתחלתי: "ביי אונז זאגט מען ניט איבער, מען זאגט ולהרוג און לפניהם". וככה הייתי קורא. וככה גם קראתי במוסקבא בפני כ"ק חותנו נבג"מ באותו פורים שחזר מדרכיו ראסטובה, מחשש חיפושים כלליים שנערכו אז בראסטוב [בשנת תרפ"ד, ראה אג"ק שלו ח"א אגרת שמ (ע' תריח). וא"כ היה זה לפני הנסיעה לרוסטוב, עיי"ש], וקראנו את המגילה ביחידות במלון בזאראדיא (דרך אגב אמר לי אז לברך את ברכת הרב את ריבנו גם ביחיד) . . . כן תמיד בפ' זכור קראו רק זֶכֶר, ובפ' ויבא עמלק זֵכֶר. המו"ל.