תורת חיים/ותלד עדה את יבל
(א) ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב. ויש לדקדק למה באבי יושב אהל ומקנה שמו יבל בקמץ תחת היו"ד ואבי כל תפש כו' שמו יובל במלאפום ומה שייכות יש לזה עם זה ומה ענין קריאת שמות כאלה לפי אופן עבודתם ומעשיהם כאלה דוקא כו'. והנה יש להקדים תחלה בענין אבי כל תפש כנור ועוגב שזהו מקור כל בעלי השיר העליונים כמו הללוהו בנבל וכנור הללוהו במנים ועוגב כו'. שהן י' מיני כלי זמר נגד ע"ס כו' שעיקר שירה בכלי ולמ"ד (ערכין יא, א) עיקר שירה בפה זהו ענין השירה שהמלאכים העליונים או' בפה בכל יום. כמ"ש הללוהו כל מלאכיו כו'. שכל הברואים העליוני' ותחתוני' או' שירה בכל יום כידוע. ויש להבין תחלה שרש ענין השיר הזה מהו. להיות ידוע שכל המלאכים וברואים העליונים והתחתונים נבראו מאין ליש מבחי' הדבור העליון בבחי' צירופי האותיות האלקיים שנמשך מלמעלה בתמידות להחיותם. וכמ"ש (נחמי' ט, ו) ואתה מחיה את כלם ואתה א"ת דכ"ב אותיות הדבור העליון וה' מוצאות הפה הכוללם יחד כו'. וכמ"ש (תהלים לג, ו) בדבר ה' כו' וברוח פיו כל צבאם וכאשר צריכים לקבל אור ושפע האלקית מחדש בכל יום כמא' ובטובו מחדש בכל יום מע"ב אז בהכרח שיהיה בחי' העלאה ובטול במציאות בכל א' מיש לאין האלקי שיעלה לשרש ומקור חוצבו בכח האלקי המהווה אותו להכלל ולידבק שם ואז יחזור ויחודש אור ושפע האלקי להחיותו באור וחיות חדש מאין ליש. והיינו ענין השירה של כתות המלאכים העליונים שאו' בכל יום כאו"א לפי שרשו ומדרגתו במקור חוצבו כ"ה ענין השירה שלו בהשגה מיוחדת ובאוי"ר מצומצם רק לפי מדרגתו לבד. לפי שהשיר הזה הוא בחי' ההעלאה ובטול במציאות של כאו"א בשרשו וכל בחי' העלאה מתחתון לעליון א"א להיות כ"א ע"י בחי' הבטול במציאות של התחתון בבטול היש לאין בתכלית שזהו ע"י השיר דוקא. וגם הנשמות שעולים והולכים ממדרגה למדרגה עליונה יותר כמו מגעה"ת לגעה"ע צריכים לבוא תחלה לבחי' בטול במציאות ממהותם הראשון (כמו נהר די נור (דניאל ז, י) המפסיק שטובלים בו הנשמות). שזהו ג"כ ע"י השיר כמו כל הנשמה תהלל יה וקדושים בכל יום יהללוך סלה. וכה"ג וכמו שאו' משובח ומפואר בלשון חסידיו שהן הנשמות ועבדיו הן המלאכים כידוע:
(ב) והנה הטעם לבחי' בטול במציאות זה שבהעלאת המלאכים ונשמות למעלה. היינו לפי שאין ערוך כלל בין התחתון לעליון. דהיינו בין הנברא בע"ג ותכלית עם הבורא ית' שהוא הכח האלקי המהווה אותו שהוא בלתי בע"ג כו'. וע"כ כאשר צריך הנברא לעלות למעלה במקור חוצבו בכח האלקי המהווה אותו מאין ליש צריך לצאת תחלה ממהותו הראשון לגמרי בבחי' בטול היש לגמרי מכל וכל ואז יוכל לעלות וליכלל ולידבק בשרשו העליון האלקי שמשם נחצב ונתהווה מאין ליש. אבל אם הוא עדיין בבחי' הישות שלו הנפרד בלי בטול ממציאותו כלל א"א לו לעלות כלל. (וכמו גם הגלגלים כשמש וירח שאו' שירה בכל יום. כמ"ש הללוהו כל צבאיו הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור הללוהו שמי השמים והמים כו'. והיינו בחי' הבטול דצורה שמופשט ועולה מן החומר שלו כנפש גלגל השמש שאומר שירה בהשתחוא' רוחנית וממילא יסובב החומ' שלו בהשתחוא' גשמית וכמ"ש במ"א בענין שמש בגבעון דום (יהושע י, יב) שפסק לומר שירה וממילא עמד חומר השמש כו'). ושרש הענין הוא לפי שא"א להיות המשכה מלמעלה מחדש מאין כ"א בבחי' בטול היש הראשון לאין תחלה וכמו שאנו רואים בכל צמיחה מכח הצומח שבארץ. שזהו הנמשך מאין הרוחני להיות צומח הגשם דחטה שא"א כ"א ברקבון הגרעין הנזרע בארץ והיה לאין ממש. דהיינו אחר שנפסד צורתו הרוחני ועלה ונכלל באין הרוחני דכח הצומח וחומר של החטה והי' לעפר ממש אז יומשך מן כח הצומח המשכה חדשה להצמיח בחטה בריאה חדשה שהן גרעינים הרבה מאין הרוחני ליש אבל אם לא היה הגרעין הנזרע נרקב ולא היה מופשט מישות שלו לגמרי לא היה נמשך ושוכן בו האין הרוחני של כח הצומח ולא יצמח ממנו כלום לפי שא"א להיות התהוות חדשה זו כ"א בבטול המהות דיש הראשון שזהו הכלל בכל מקום שא"א להיות התהוות יש מיש כו'. (וכמו"כ בהתהוות הוולד בריאה חדשה מאין בטפה הגשמית א"א כ"א בהפסד וסרחון הגשם של הטפה תחלה אז רוחניות שלה נקלט ברחם הנוק' כקליטת החטה בארץ לאחר ג' ימים כו') לפי שחטה זו בא' מכח הצומח מכבר מאין ליש צריך שיבוטל כח מציאותה ומהותה הראשון מיש לאין אז תקבל אור וחיות חדש מאין כו'. וכדוגמא זו שאנו רואים בכל אור ושפע העליונה שבא מלמעלה לחדש הבריא' מאין ליש צריך שיהי' תחלה בחי' בטול מהות הראשון כמו במלאכים דכתיב (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב. שע"י הרצוא בהסתלקות ובטול יחזור ויומשך להם אור חדש. שזהו ענין השירה שאו' המלאכים בכל יום כנ"ל:
(ג) וכ"ה גם למטה בנשמות בגופים גשמיים שכאשר יהי' תחלה בנפשו בטול המציאו' אז יאיר אור האלקי בנפשו באור וחיות חדש בהשגה עליונה יותר מן הראשונה ובהתפעלות אוי"ר יותר עמוק מן הראשונה כאשר צריך לעלות בעלוי המדרגה יותר להעלות נפשו באור החיים בהשגה והתפעלו' עליונה ביותר אז בהכרח שצ"ל בחי' בטול היש בנפשו מכל מה שהשיג והתפעל בתחלה עד שנראה לו שלא השיג כלום כענין מה פשפשת כו' והוא השפלות העצום בנפשו שלא הגיע עדיין לכלל השגה בדבר מה מעולם וכל זמן שמלא מוחו ולבו בהרגשות יש ודבר מה מעבודתו במוח ולב הראשונה לא יוכל לבא ולעלות למדרגת הדבקות במדרגה עליונה יותר וכנשמות בגעה"ת כשעולים לגעה"ע מתבטלים תחלה מכל מה שהשיגו בגעה"ת כאלו לא היו מעולם במציאות וא"ל לא יוכלו לעלות למעלה עליונה דגעה"ע. (וראייה מר"ז (ב"מ פה, א) שהתענה מאה תעניות שישכח תלמוד בבלי כדי שיוכל לקבל הת"י שלמעלה ממנו כו' וכה"ג). ועד"ז כשעולים הנשמות מגעה"ע למעלה באצי' שזהו לאשתאבא בגופא דמלכא וכענין (מנחות קי, א) מיכאל מקריב נשמות ע"ג מזבח העליון דאצי' כו' מתבטלים ממציאות ההשגה העליונה דגעה"ע לגמרי כו'. ועד"ז בכל עלייה עוד למעלה למדרגה העליונה יותר צ"ל בטול היש לאין גם בזאת (כמו בטול הגרעין בארץ כנ"ל. לפי שא"א להיות התהוות חדשה מיש ליש כ"א בבטול היש לאין תחלה כנ"ל).
(ד) וזהו ענין העמוד שבין געה"ת לגעה"ע שבו עולים הנשמות לגעה"ע מדי שבת וחדש כמ"ש בס' הבהיר. דהיינו שתחלה נכללים ומתבטלים ממציאותם ומהותם הראשון בעמוד זה ועי"ז עולים בעמוד זה לגעה"ע ובהגיעם לגעה"ע ממש אז מתבטלים בטול שני שהוא הבטול האמיתי ומה שהיה בהם הבטול בעלייתם זהו רק בטול היש לבד משא"כ בטול זה שבבואם לגעה"ע הוא בטול בעצם בבחי' האין ממש (כהעלאה והתכללות דרוחניות החטה ברוחניות דכח הצומח אחר הרקבון) וכמו בעבוד' שבלב בתפלה שאחר המרירות בלב נשבר להשפיל א"ע בשמאל דוחה מי אנכי כו' זהו בטול היש וגסות המהות הראשון לבד כענין (תהלים כד, ג. ד) מי יעלה בהר ה' כו' נקי כפים ובר לבב כו'. וכמו ענין כובד ראש בלב נשבר שלפני התפלה. (וגם בבטול הצורה הרוחנית שהוא בעלייה בשיר ורינה דפסד"ז קודם שיתפלל שאין עלייה בלא שיר כנ"ל). (וזהו כמרירות הרוחנית דנשמה על שנתרחקה מאור פני אלקים לומר מתי אבא ואראה פני אלקים כו'). ואח"כ בתפלת י"ח הוא בטול המציאות בבחי' מה ואין האלקי ממש (והן ההשתחואו' שבתפלת י"ח כידוע). וכ"ה גם בכל אור ושפע גשמי כחסד דפרנסה שא"א להיות המשכה זו מלמעלה כ"א בבטול היש וגסות דאדם תחלה שלא ידמה לומר כחי ועוצם ידי בחכ' ותחבולות שלו. רק אדרבה יבא לבחי' בטול גדול בנפשו לומר נואש ביגיעו כענין (תהלים קכו, ו) הלך ילך ובכה נשא משך הזרע כו'. ואח"כ יאיר לו אור החסד והצלחה למצוא לו ריוח כו'. כענין (בראשית ג, יט) בזעת אפך תאכל לחם כי בנפשו יביא לחמו עד מצוי הנפש ממש (כרקבון הגרעין בארץ בבטול היש לאין לגמרי כנ"ל). וכ"ה בהשגת החכ' בלמוד התורה שאמרו (שבת פג, ב) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כמ"ש (במדבר יט, יד) אדם כי ימות באהל כו'. ולא מעבר לים הוא במי שמרחיב דעתו כים (עירובין נה, א) ולא בשמים היא לא תמצא בגסי הרוח כו'. וכל מי שיש בו בטול העצמות בשפלות יותר יותר ישיג לעומק החכ' בלימודו כענין ונפשי כעפר לכל תהיה אז פתח לבי בתורתך כו'. וכמ"ש (דניאל ב, כא) יהב חכמתא לחכימין דוקא שזהו מי שיש בו יותר ענין השפלות בהעדר הרגשת עצמו במעלת החכמה שנק' כח מה מה פשפשת. וז"ש (שמו' לא, ו) ובלב כל חכם לב דוקא נתתי חכמה כידוע שיש בכל זה ג"כ ב' מדרגו' הבטול הנ"ל. הא' בטול הגסות ויש הנפרד והב' בטול העצמי במה הרוחני העצמי בהגיעו למדרג' העליונה כמו שא' (שמות טז, ז. ח) ונחנו מה מה בעצם (כרב עולא בר אבא (סנהדרין פח, ב) דגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה כו'):
(ה) ויובן כ"ז עד"מ הידוע כאשר נקרא אדם אל המלך מתבטל מהתפשטות ישותו מפני קטנות ערכו לגבי רוממות המלך שנבדל הרבה בערך המעלה ממנו ובטול זה קודם שנכנס להיכל המלך פנימה אך בכניסתו בהיכל המלך שרואה את המלך בעיניו מתבטל בטול עצמי מצד רוממות עצמות המלך שתפיל אימתו עליו בהיותו מקרוב אליו (כי מה שנתבטל מעצמותו תחלה היה רק ע"י התבוננות בשכל ומחשבה משפלות ערכו ומגדולת המלך ומאשר צריך לבא לפני המלך. ועדיין לא הובא לפניו שאינו דומה שמיעה בהשגה מרחוק לראיה מקרוב כידוע). וזהו ההפרש בין בטול היש לבטול בעצם כו'. ויש בזה בחי' ממוצע והוא בין כשעומד בחוץ ואינו עולה בסולם לעלות להיכל המלך רק שמוכן לעלות (כמו באסתר שעמד' בחצר בית המלך הפנימית משא"כ בחצר החיצונה שזהו קודם ב"ש ופסוד"ז כידוע) ובין כשעולה במדרגת הסולם לפני הפתח של ההיכל שכבר הופשט מגסותו ונטרד רק באימת רוממות המלך בכניסתו לפניו ומפני שמוכן בנפשו לבוא ולעמוד לפניו מיד הרי יש בזה גם מבחי' בטול הב' כשעומד לפניו ממש. וזהו ענין עלית המלאכים בשיר כמו מזמורים דפסד"ז שצ"ל קודם התפלה שהולך ועולה שנפשט יותר ממהותו הראשון ומתקרב יותר אל האור האלקי. אך בכניסתו ממש אין זה הבטול רק מראיתו פני מלך שמתבטל לגמרי ממש למעלה מהתבוננות והשגה באיכות רוממות המלך כי אינו דומה שמיעה לראיה. וכ"ה הבטול דנשמות ומלאכים בהתקרב' לאור האלקי ממש שנתבטלו ממהותם הראשון לגמרי ונכללו במהות האור האלקי ממש כמלאכים שנכללים בכל יום ברוח פיו ית' ונק' חציר כמ"ש בזהר דבהמה רבה רבנע' כו' ושתת לון בגמיע' חדא או כנשמות שנשתאבו בגופא דמלכא כמ"ש להשתחות לפני ה' ממש. וזהו בתפלת י"ח שנכנסו בהיכל המלך פנימי שא' אדני שפתי תפתח כי אין מלה בלשוני כי נתבטל כאבן דומם ממש ואז מקבל אור האלקי מחדש בתוכו וכן בהשתחואה דעולי רגל בעזרה שיראו את פני ה' ממש וכ"ה בח"י ברכות דתפלה שישא ברכה ושפע חדשה כשכורע בברוך וזוקף בשם כו'. וכך יובן ב' מיני בטול הנ"ל (והממוצע כשהולך ועולה להכנס) כמו שעולים בעמוד וכאסתר שעמדה בחצר בית המלך הפנימי נכח פתח הבית כמו בסמיכות גאולה לתפלה שנק' (ברכות ח, א) (שעור ב' פתחים כמ"ש במ"א) שיש ג"כ בהשגת החכ' כשצריך לבא להשגה עליונה יותר מן הראשונה כנ"ל שבהכרח יבא תחלה לבחי' בטול לגמרי מהשגה הראשונה כענין שמבואר במ"א ע"פ והאיש משתאה לה מחריש כו' (בפ' חיי שרה) שהוא כענין שאמרו בגמ' אשתומם כשעה חדא כו' כאשר הקשו לו קושיא וצריך לתרץ בשכל והשגה עמוקה יותר מתבטל מסברתו והשגתו הראשונה לגמרי עד שנעשה בחי' השתוממות בכלי מוחו כרגע אחת אזי יכול לעמוד על עומק ההשגה העליונה יותר וכן בעלייה מהשגה זו העליונה להשגה יותר עמוקה ועליונה מזו כו' כענין עליית הנשמות שילכו מחיל אל חיל כו' כנ"ל ויש כאן ב' בטול הנ"ל. א' הפשטתו מן הראשונה והב' בהגיעו לכח המשכיל שכל והשגה העליונה יותר שזהו משתאה מחריש כו' והן ב' מדרגות דחכ' א' כאשר נמשכה מאין ליש בהשגה מצומצמת והב' כמו שהיא בבחי' אין ומה בבחי' מקור המוליד השכל והשגה זו לפי שהחכ' גם היא תמצא מאין ליש כמו התהוות הגשם דחטה מכח הצומח כנ"ל. וע"כ בשביל המשכת אור שכל חדש ועמוק יותר מכח המשכיל ההיולי צ"ל בטול המהות בהשגה שכל שכבר נמשך מאין דחכ' ליש בבטול היש לאין כמו קשה ההבנה שמתבטל מהשגתו הראשונה בהתבטל כלי המוח עד שאינו משיג כלום וכאשתומם שעה אחת אז יומשך מכח המשכיל חדשות כו' כענין שתיקה שהוא סייג לחכמה והשתיקה הוא הבטול הב' הנ"ל אחר שהופשט מהשגה הראשונה כמ"ש במ"א וד"ל. (שהשתיקה למעלה מעלייה דשיר שיש מי שבטל ע"כ מזמר ומשורר בשבח הבורא איך שהוא קדוש ומובדל בערך ממנו כשאו' קדוש ה' ושואלים איה מקום כבודו כו' וכן קדושים בכ"י יהללוך סלה בלי שעור לפי שעולים בעילוי אחר עילוי כמו משובח ומפואר עדי עד כו' כמו שעולים בסולם ועדיין לא הגיעו מקרוב לאור העצמו' באמתת אורו אלא מרחוק ה' נראה להם משא"כ כשבאים מקרוב יתבטלו לגמרי ולא יוכלו להלל ולשבח כלל וכמו (יחזקאל א, כד. כה) בעמדם תרפינה כו'. וכך יהי' גם בעוה"ב שילכו מחיל כו' עד שיגיעו למהו"ע ית' ממש בבחי' ראי' מקרוב שיתבטלו כנר בפני האבוק' ונק' (תמיד פ"ז, מ"ד) מנוחה לח"ע כו' ולא יהיה עלייה כלל. ובכל זה יובן מה שרמזו במשנה במס' שבת כל בעלי השיר יוצאי' בשיר ונמשכים בשיר פי' בעלי השיר שהן כמו טבעת עגולה סביב לצואר החיה והבהמה שנמשכת בה כך ענין השיר ונגינה שהוא עגול בלי ימצא בו ראש וסוף כמ"ש במ"א (בפ' וזאת הברכה ע"פ ויהי בישרון מלך כו') והן כתות המלאכים העליוני' שנק' בהמות וחיות דמרכבה יוצאים בשיר שהוא בחי' ההעלאה שעולים למעלה ממדרגה למדרגה עליונה יותר עד שנכללים במקור חוצבם שיוצאים ממהותם הראשון בבטול השגה הראשונה שנק' יציאה ממקומו הראשון כו' יוצאים בשיר שלהם כי אין עלייה מתחתון לעליון רק ע"י העלאה בשיר כנ"ל ונמשכים בשיר שאחר בטול היש ממדרגה הראשונה נמשכים לעלות במדרגה העליונה להיות יכולים לקבל מאור פני אלקים שלמעלה מכלי השגתו זהו ג"כ ע"י השיר והוא בחי' הבטול הב' הנ"ל (והן ב' מיני בטול הנ"ל והיינו ב' מיני שיר שיר פשוט ושיר כפול כו'). וכך יש בעליית אור דתורה בשיר כמו (מ"א ה, יב) ויהי שירו רננה דאורייתא זרקא כו' וכתיב ובלילה שירה עמי בה"א כמ"ש דוד (תהלים קיט, נד) זמירות היו לי חוקיך כו' וכתיב (ישעי' כד, טז) מכנף הארץ זמירות שמענו כו' וכן למען יזמרך כבוד אזמרה לך בכנור וכה"ג מ"ש (משלי א, כ) חכמות בחוץ תרונה (כמשי"ת).
(ו) והנה להבין שרש כל הנ"ל בתוס' ביאור יש להקדים ענין אחד הידוע בפסוק (ש"א ב, ג) כי אל דעות ה' כו' ב' דעות ד"ע וד"ת כו' וכמ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים והכל ענין אחד דכל בריאות העולמות היה ע"י בחי' צמצום הראשון בבחי' העלם והסתר האור דעצמות כמו נרתק השמש שמעלים ומסתיר על עצם אור השמש ועכ"ז זהו עצמו הסבה להתפשטות האור והזיו המאיר לארץ ולדרים (שנק' ליכטיקייט) וכמו"כ שם אלקים נרתק לשם הוי"ה כשמש ומגן וע"י צמצום הזה הוא שמאיר אור וזיו המתפשט בעולמות להחיותם מאין ליש נפרד בע"ג לפי שאין ערוך כלל להיות מציאות בע"ג מבלתי בע"ג שהוא עצם האור דא"ס שנק' בשם שמש אלא ע"י העלם אור העצמו' דוקא שנק' הארה דהארה כמו שמאיר ע"י מסך שבא האור בשנוי המהות וכמ"ש (תהלים לו, י) כי עמך מקור באורך נראה אור כו'. וז"ש ז"ל (שבת עז, ב) כברייתו של עולם ברישא חשוכא שהוא הצמצום דשם אלקים והדר נהורא בחי' הארה דהארה שזהו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וכל העולמות העליונים הרוחניים שהרי כל מע"ב נבראו ע"י שם אלקים דוקא כמ"ש בראשית ברא א' ויאמר אלקים יהי אור תדשא הארץ כו'. וזהו שא' בזוהר דאתוון אתגליפו כחקיקת האותיות בדבר נבדל כאותיות החותם הנחקקים בשעוה וכה"ג כך אותיות הי"מ שיצאו להאיר לחוץ להיות מהם התהוות הנבראים מאין ליש ממש שנק' כח הפועל בנפעל כמו (תהלי' סח, יח) אדני בם ממש כו'. וזהו בחי' ד"ת שנק' מאין האלקי דהיינו זיו דשם אלקים והארה דהארה הנ"ל ליש שלא נראה לנבראים בהשגה בגלוי כ"א מרחוק בהעלם ואין כו' אבל ד"ע הוא כמו שמאיר מאור העצמות ממש שלא ע"י צמצום דשם אלקים שנק' מיש לאין מיש האמיתי לאין שהארה זו נכללת בעצם אור העצמות וכלא חשיבא כו' כמ"ש במ"א והוא שיתגלה לע"ל בעוה"ב שיוציא חמה מנרתקה שהוא שם הוי"ה משם אלקים המצמצם וכמ"ש (ישעיה מ, ה) ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר כו' (כמשי"ת) וע"כ מאחר שבבחי' ירידת האור ושפע מאלקים חיים לעולמות ע"י צמצום בא בשנוי המהות (בהתלבשות כח הרוחני כצמיחת החטה שיורד מן הרוחני אל הגשם שהן ב' הפכים שהוא ע"י צמצום והוא ע"י ממוצע שגשמיות שברוחניות נעשה רוחניות בגשמיות שהוא מה שמצמיח החטה הגשמית כמו ירידת החיות הרוחניו' שבנפש עצמה שמחיה לגשם הגוף בדם הוא הנפש שיש בזה בחי' ממוצע ג"כ והוא מה שמתצמצם מהות הרוחני בעצם להיות מקור לחיות הגשמי שבדם שהוא הדפק שבלב ודפק שבדם כמ"ש במ"א בפי' אדם א' דם כו' וזהו כתנוע' הרוחני' שכלול בעצם החי שמניע דבר בפועל כו') וכ"ה אור השמש העצמי שנשתנה בשנוי המהות ע"י הנרתק כו' וכך גם בעלייה מתחתון לעליון צ"ל תחל' בטול היש לאין (כרקבון החטה תחל' שנכללת באין הרוחני דכח הצומח מאחר שנמשכה משם מאין ליש כו') וזהו עיקר הטעם לכל הנ"ל בהעלאת המלאכים בשיר בבטול היש לאין בתחלה דוקא כדי שיחזור ויומשך להם אור וחיות חדש מאין האלקי ליש כנ"ל וד"ל. כי אותו צירוף אותיות שנמשך בהן שמזה חיותם וקיומם מאין ליש צ"ל בהעלאה והתכללות למעלה במקור חוצבו באלקים חיים שמחיה הכל מאין ליש כנ"ל ואז יוחזר המשכת אור וחיות בצירוף אותיות חדשים כו' (וכמ"כ בהתחלקות הזמן לשנים וחדשי' וימים ושעות שצירופים הראשוני' עולים ומסתלקים למעלה אז חוזר ונמשך צירוף חדש בכלל בר"ה ובפרט ביו"כ וכל יום וכל שעה כמ"ש במ"א שהוא כמו בחי' רו"ש של הנבראים כו' וכמ"כ בהפוך הטבע כמ"ש רחב"ד מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק שצריך שיסולק המא' דאותיות צירוף ההטבעה לשמן ויאמר צירוף זה לחומץ וידליק וכה"ג בכל הנסים שהן הפוך הטבע לפי שכל בריאה מאין ליש בחדוש השפעתה ממקורה צ"ל הסתלקות ובטול היש לאין כרו"ש דמלאכים וכנ"ל. וכך גם בשפע פרנסה בחסד גשמי כנ"ל וכן בנשמה בתפלה כנ"ל וגם בנשמות הגבוהים כנביאים היו צריכים להיות בבחי' בטול היש לגמרי תחלה שהוא הפשטת הגשמי בהסתלקו' חושים הגשמיים לפ"ע הזדככות חומרם במס"נ היה לערך גלוי האור האלקית עליהם בנבואתם וכמ"ש (הושע יב, יא) וביד הנביאים אדמה כו' לפי שנמשך מבחי' מראה דמות כבוד ה' בשנוי המהות כמ"ש במראה כו' (אע"פ שזהו למעלה מאור האלקי שמאיר במלאכים שהוא רק מחיצוניות האותיות דשם אלקים והנבואה בשם הוי"ה מ"מ נק' דמות הוי"ה כו' שכל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה' בכף הדמיון כו' שנקרא מחזה כידוע אבל נבואה דמשה היה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו שלא היה צריך לבטול והפשטת החומר כלל כענין שכינה מדברת מתוך גרונו של משה כמ"ש (דברים לד, י) ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ כו' בלי בטול במציאות כלל וכך יהיה לע"ל בעוה"ב וגם בימות המשיח שישפוך ה' רוחו על כל בשר (יואל ג, א) ונבאו בניכם ובנותיכם כו' (ישעי' מ, ה) ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי"ה דבר שזהו פנימיו' האור דעצמו' שם הוי"ה שיאיר בדבור העליון שלא ע"י צמצום שזהו בחי' ד"ע כנ"ל. וכמ"ש (שם יא, ט) כי מלאה הארץ דעה את ה' ממש וכן אמר (ירמיה לא, לג) כלם ידעו אותי ממש וכה"ג וע"כ כל בשר יראו כבוד ה' עצמו שלא ראו הנביאים עכשיו כענין ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא לפי שלא יצטרך להיות בטול היש לאין מאחר שהאור יאיר שלא ע"י מסך מבדיל ששם גם חשך לא יחשיך וגם בחשך יאיר כמו באור שגם הטבע עצמה אינה בבחי' נפרד כלל שיצטרך להיות בטול היש לאין דלא כעכשיו שהטבע באה ע"י צמצום והסתר אור האלקי דאלהים גי' הטבע ע"כ א"א להיות שנוי הטבע כ"א בחילוף הצירופי' דאותיות וזהו הנסים שבהפוך הטבע שנקרא פלא מבחי' עלמא דאתכסיא דמח' שמאיר בדבור בשנוי כו' אבל כמו הנסים שבטבע עצמה כנס דאחשורוש עם אסתר שגם הטבע עצמה אינה בחי' נפרד כלל אלא כמו שהוא בבחי' יש מאיר בה מאור העצמות דא"ס שנק' יש האמיתי בבחי' ד"ע הנ"ל וד"ל:
(ז) ולמעלה גם מזו הוא העוה"ב ותחה"מ שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אהבי יש האמיתי כמו שהן בבחי' יש ממש בלי בטול היש כלל וכלל שזהו מיש העליון ליש גמור בלי אמצעי כלל והוא העדן הנעלם שיבא בבחי' יש מורגש בצדיקים יושבים כו' ונהנים כו' שבא להם האור דעצמות א"ס ב"ה בבחי' חיות מורגש בגופים טהורים (כנשמת אדה"ר דפרחא מח"ע בגוף טהור וכה"ג) וחיים חיי עולם מחי החיים בלא או"פ כלל וכ"ה תח"ה שיחיו הגופים מחיי החיים מטל העליון (כדמיון העצמות שהחיה יחזקאל שהרוח האלקי בא בעצמות היבשות כו') שזהו בבחי' יש מיש מעליון לתחתון כמו שהיתה נבואת משה פא"פ בלי בטול במציאות כלל כנ"ל וד"ל:
(ח) וזהו שיהיה ג"כ לע"ל מלמטה למעלה התהוות יש מיש בלי אמצעי בשנוי המהות כעכשיו בצמיחה מן הרוחני דכח הצומח לגשם כנ"ל שהרי אמרו (שבת ל, ב) עתידה א"י שתוציא גלוסקאות כו' שזהו התהוות יש מיש שלא ע"י אמצעי בזריעה בביטול היש כו' (ודוגמא כזאת כבר היה במע"ב קודם חטא עה"ד שאמר תוצא הארץ נפש חיה (חולין ס, א) שבצביונן וקומתן נבראו שיצאו שור ואריה כמו שהן בקומתן מן הארץ (אע"פ שהיה ע"י שם אלקים כנ"ל):
(ט) ועם כ"ז לא יהיה רק ע"י תו"מ דעכשיו דוקא בבטול היש לאין לאהפכא חשוכא לנהורא כו' שע"י יהיה הפוך חשך דצמצום הראשון לאור לפי שיתגלה עי"ז דוקא מאור העצמות דא"ס שלפני הצמצום דקמיה גם חשך העליון לא כו' כנ"ל שיוציא חמה מנרתקה לע"ל. והיינו לפי שהתו"מ בשרשן הן מפנימיות ועצמות דא"ס בלי שנוי המהות ע"י צמצום כלל וע"כ בכחם להפוך חשך לאור למטה בבטול היש לאין במעשה הצדיקים שלכך אמרו (כתובות ה, א) גדולים מעשה צדיקים (שמבטלים מיש לאין) יותר ממעשה שמים וארץ שאינו רק מאין ליש ע"י צמצום כנ"ל ובטול היש לאין שלהם דוקא מגיע למעלה מן הצמצו' כנ"ל שזהו רק באמצעות התו"מ דוקא מצד שרשם בעצמיות ממש כו' שאין זה גם במס"נ האמיתי בנשמות הגבוהות כנביאים כנ"ל. וזהו יתרון מעלת מס"נ על התו"מ יותר ממס"נ באה"ר בכללות הנפש כמ"ש במ"א בענין נס דחנוכה ופורים שהיה להם מס"נ על התו"מ וכו' הרוגי מלוכה כו' וד"ל. וכמ"כ ע"י החדושים שבהלכות לתרץ הקושיא שזהו הפוך החשך לאור שנק' חדוש גמור מיש ליש מלמטה למעלה כמו דוגמא דניסים שבטבע עצמה כמ"ש במ"א ע"פ (תהלים ק, א) הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה כו' שמגיע באור העצמות ממש שיאיר מלמעלה למטה מיש ליש שלא ע"י צמצום בלי שנוי המהות כלל כמו בעוה"ב שהוא העדן דעין לא ראתה רק יעשה למחכה לו ואמר בזהר למאן דדייק במילי דחכ' שנק' עמל תורה שהוא הפלפול דוקא כמ"ש במ"א. וזהו שנק' רבקה טובת מראה בעצם מלמטה למעלה בתולה ואיש לא ידעה כמו הצמיחה מכח הארץ עצמה מרוחניות לגשמיות כמו שהוא בלי ממוצע כלל כמ"ש (מיכה ה, ו) והיה שארית יעקב כו' אשר לא יקוה לאיש כו' והוא בחי' מל' שיעלו להשפיע לים הקדמוני דח"ע הקדומה וע"כ היה עיקר הסימן לאליעזר באמ' שתה אדני כו' גם לגמליך אשאב ממ"ע דכד זה כ"ד ספרים כו' שזהו חבור דמ"ע במ"ת דנגה בלי שנוי המהות כמו שיהיה לע"ל שיראו כל בשר ויהפוך אל עמים שפה כו' מטעם הנ"ל. וזהו מצד שרש דתו"מ למעלה בבחי' פנימיות ועצמיות שהגם שבאו התו"מ בלבושים דנגה בעה"ד אין זה הסתר כלל אדרבה מזה הלבוש דאור תורה שבחכ' דאורייתא דוקא אתברירו רפ"ח כו' בסומ"ר כו' יראו אור העצמות דוקא כמ"ש באורך נראה אור עצמותך והיינו באורך העצמי שכלול במאור עצמו שהן אור דתו"מ שבאו למטה ונהפך על ידם חשך לאור כנ"ל עי"ז דוקא נראה אנחנו דוקא שהן צדיקים בתו"מ אור עצמותך שלא היה כזה בכל הנביאים מטעם הנ"ל וד"ל:
(י) (ואע"פ שמבואר למעלה דבטול היש לאין אינו מגיע רק בהארה דהארה שנמשך מאין ליש לבד זהו בבטול היש לאין דמלאכים שעולים למקור חוצבם לבד כנ"ל) אבל בטול זה שע"י הצדיקים ביש דנגה ששרשה בחשך העליון ע"י אמצעות התו"מ ששרש' באור העצמות דקמי' כחשיכה כו' מגיע בעצמות דאא"ס כי נעוץ תב"ס דוקא (כמ"ש שם בפסוק והנערה טובת מראה כו' וזהו הלכה אותיות הכלה שבאה מהפוך החשך דנגה כמו שהוא למעלה באור העצמות רק שהוא עולה בבחי' או"ח והיינו עבודת הצדיקים בבטול היש לאין בקבלת עמ"ש באוי"ר שע"פ תו"מ שלמעלה הרבה מבחי' בטול היש דמלאכי' וכמ"ש במ"א בענין להודיע לבנ"א גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כו' בלי צמצום דשם אלקים ונק' עובדי אלקים לתקן לשם אלקים להאיר בו מפנימית דשם הוי"ה כמ"ש ליעקב (בראשית לב, כט) כי שרית עם אלקים שזהו כל התורה ביחוד דשם הוי"ה ואלקים כמ"ש (דברים ד, לה. לט) כי הוי"ה הוא האלקים כולא חד שאינו מסתיר כלל מצד הפוך חשך לאור שזהו ע"י בטול היש דוקא וד"ל:
(יא) והנה עם כל הנ"ל בענין שיר המלאכים יובן הטעם שתקנו אנשי כנה"ג לומר פסד"ז לפני התפלה כמו שאמרו (ע"ז ז, ב) לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל והשבחים שבפסד"ז הוא מה שהמלאכים וכל צבא השמים אומרים שירה בכל יום כנ"ל ולכאורה מה שייכות יש לזה עם התפלה דוקא. אך הנה ידוע שהתפלה במקום קרבן ממש כמו שאמרו (ברכות כו, ב) דהתפלות כנגד תמידים תקנום ותפלה של שחר נגד תמיד של שחר כו' וידוע שהלוים היו אומרים שירה על הקרבן כשהיו הכהנים מקריבים תמיד של שחר וכה"ג ולזאת תקנו ג"כ שיאמרו השיר דפסד"ז קודם התפלה שהיא במקום קרבן תמיד ש"ש כשיר שהיו אומרים על תמיד של שחר כו' אך הנה ארז"ל (שם לה, א) ע"פ (שופטים ט, יג) החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח אלקים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין והוא היין שהיו מנסכים ע"ג המזבח כשהיו מקריבים הקרבן כידוע ובאמת יש להבין דלכאורה עיקר שיר הלוים היה על הקרבת הקרבן להיות לריח ניחוח לה' שע"י השיר יהיה הקרבן לריח ניחוח דוקא וא"כ למה צריך שיאמרו השיר על היין דוקא הלא יין שמנסכין ע"ג המזבח הוא דבר מצוה בפ"ע ששייך להעלאה דקרבן וכמ"ש (במדבר כט, ו) ונסכיהם כמשפטם כו' כשתיית יין אחר המאכל ע"כ כל המקריב זבח בלא נסכים כאלו לא הקריב כלום כמו שאין אכילה בלא שתיית יין כו' כמו (ש"ה ה, א) אכלו ריעים שתו כו' דדברה תורה כלשון בנ"א מאחר שהקרבן נק' לחם כמ"ש לחמי לאשי כו'. אמנם הנה מבואר למעלה בעיקר ענין השיר שהוא בחי' ההעלא' בבטול היש במהות הראשון ליכלל ולעלות באור האלקי כו'. והנה ידוע בכללות ענין העלאת הקרבן בהמה על המזבח להיות לריח ניחוח להוי"ה כו' שזהו בחי' העלאת רפ"ח ניצוצין דתהו שנפלו בשבה"כ בנגה דעשייה בבהמות ששרשן בפני שור העליון וכאשר ישרפו הקרבן באש ויקטירו החלב ודם יעלה ויגיע לשרשו במקור חוצבו בפני שור ומשם יעלה לשרשו בבחי' ב"ן דתהו שלמעלה מבחי' מ"ה דתקון דשם הוי"ה ע"כ יהיה לריח ניחוח לשם הוי"ה דאדם העליון כמו שיאכל אדם התחתון בשר בהמה שיתחזקו המוחין ומדות בתוס' אור וחיות מצד שרש החי דבהמה בבחי' התהו למעלה מאדם דתקון ואע"פ שע"י אכילת אדם מתברר כמ"ש אדם כי יקריב כו' מן הבהמה דמ"ה מברר לב"ן כו' כמבואר במ"א באריכות וא"כ לפ"ז הרי מובן עכ"פ שצריך להיות בהעלאה זאת דקרבן בהמה גשמית ע"ג המזבח ענין ההפוך ממהות למהות דהיינו שיהופך מגשם החי דבשר בהמה ויעלה להיות בבחי' הרוחניות האלקי ממדרגה למדרגה מעולם לעולם עד שיהיה נכלל בבחי' הקדושה האלקית דבחי' האצי' להיות לריח ניחוח לשם הוי"ה דאצילות (כמו שצ"ל הפוך המהות דגשם הבשר בהמה באכילת אדם התחתון שיהיה במהות השכל הרוחני שבמוח כמ"ש לחמי לאשי כו' וא' בזהר ג' שליטין לעילא מוחא כו' וכמ"ש ז"ל (מנחות יז, א) האכל יאכל ב' אכילות אכילת אדם ואכילת מזבח כו' כידוע) וע"כ בהכרח ג"כ שצ"ל בהעלאת הקרבנות בחי' בטול היש לאין במהות הראשון (וגם בחי' בטול הב' הנ"ל בעלותו למעלה ממש לריח ניחוח כו') שזה א"א להיות כ"א ע"י השיר דוקא כנ"ל לפי שהשיר הוא המעלה מתחתון לעליון כהעלאה דמלאכים (שנק' בהמות וחיות והוא מ"ש בעלי השיר יוצאים בשיר כנ"ל) וזהו הטעם שהלוים היו אומרים השיר על הקרבן דוקא כי הלוים הם מבחי' הגבו' עליונות דבינה עלאה דאצי' כמ"ש בזהר ע"פ (במדבר יח, כג) ועבד הלוי הוא כו' וכל העלאה מתחתון לעליון הוא ע"י בחי' גבו' והיינו בשיר שלהם דוקא בהתפעלות רשפי אש העולה למעלה כו' כדי שע"י זה יוכל להיות בחי' העלאה דקרבן ע"ג המזבח באש ש"מ ממטה למעלה בעילוי אחר עילוי ובירור אחר בירור עד שיעלה למעלה באצי' ממש להיות לריח ניחוח כו' ובלעדי השיר של הלוים לא היה יכול להיות עלייה כזאת ממהות למהות עד רום המעלות כ"כ מטעם הנ"ל וד"ל (וכמו"כ עכשיו בתפלה שהיא במקום קרבן התמיד כנ"ל צ"ל העלאה זו ע"י השיר דוקא והוא ענין פסד"ז שתקנו אכה"ג קודם התפלה כנ"ל וכידוע שבתפלה עולה הנה"ט כקרבן ע"ג המזבח באש ש"מ כו' וע"כ צ"ל תחלה השיר בפסד"ז שהוא כמו השיר דמלאכים למעלה שע"י זה יוכל להיות העלאת התפלה שנקרא קרבן בהמה לעלות למעלה לריח ניחוח כו' וד"ל (וכמ"ש במ"א שכל בחי' שהיה בספק יאוש בנפילתו ועלה בהצלחה יתכן בו הרינה והשיר כמו בא יבא ברנה נשא אלמותיו כשהצליחה עבודתו בזריעה וקצירה וכך בנפילת רפ"ח כו' בנגה כאשר עולים למעלה יעלו ברינה וזמרה שהוא השיר שעולה התחתון לעליון ובשיר הזה הוא שמתבטל ממהותו הראשון ועולה למקור חוצבו וזהו כללות ענין פסד"ז ג"כ שהוא להאיר את החשך דק"נ וכמ"ש במ"א שזהו ענין ההלל שפירושו ג"כ לשון הבהקה כמו (איוב כט, ג) בהלו נרו כו' וזהו יהללו שם הוי"ה שיהי' בהעלאה זו יתרון אור לשם הוי"ה מצד יתרון אור שבא מהפוך החשך לאור כו' וד"ל. והיינו ענין י' מיני כלי זמר דהללו אל בקדשו כו' שהוא לנגד י"ס דשם הוי"ה כחב"ד ומדות כו' והללוהו בתקע שופר זהו בחי' שיר פשוט דכתר ונבל וכנור שיר כפול דחו"ב כו' וכ"ה בשיר ורינה של תורה בבחי' הפנימית ועצמות דתענוג וח"ע הקדומה כמו בנגינות וטעמים שבתושב"כ שנקרא שיר ורננה דאורייתא כידוע וכתיב (משלי א, כ) חכמות בחוץ תרונה שזהו בירידת אור דח"ע בח"ת להפוך חשך דק"נ לאור כמו החדושים דתשבע"פ כנ"ל שזהו שיר ורינה שעולה מלמטה למעלה וז"ש (תהלים מב, ט) ובלילה שירה עמי שיר דנוק' שהוא בלילה דוקא (כמ"ש (ויק"ר) אין רינה של תורה אלא בלילה) בבחי' בטול היש לאין ביתרון האור מן החשך כו' שעולה למעלה להוסיף אור בח"ע הקדומה וע"ז אמר חכמות בחוץ דוקא תרונה ברינה שעולה מלמטה למעלה כמו בא יבא ברנה כו' והוא מ"ש (ישעיה כד, טז) מכנף הארץ זמירות שמענו כו' ויש בזה ג"כ בחי' שיר פשוט ושיר כפול כו' אך כ"ז הוא בבחי' הפוך חשך העליון לאור שהוא מצד שרשו בפנימית ועצמות ממש שלמעלה מבטול היש לאין דשיר המלאכים כנ"ל וד"ל:
(יב) והנה מעתה יש להבין מארז"ל שאין אומרים שירה אלא על היין דוקא מהו ענין השיר ליין הלא עיקר השיר הוא על העלאת הקרבן דוקא כנ"ל. אך הנה מבואר למעלה בפי' כי שמש ומגן ה' אלהים דשם אלקים הוא המסתיר על שם הוי"ה ולזאת יכול להיות בחי' ההמשכ' מאין ליש שהוא התהוות הנברא בע"ג בבחי' יש נפרד עד שברבוי הצמצומים דאותיות משם אלקים יכול להיות התהוות יש נפרד גמור כמו נפש הבהמה הגשמי' בנגה דעשייה ונה"ט באדם שהוא מלא תאוות רעות וגבו' קשות דרע גמור ואמנם בקרבן הבהמה ע"ג המזבח שעולה למעלה באש ש"מ בבירור אחר בירור כנ"ל עד שעולה לריח ניחוח להוי"ה דאדם העליון דאצי' (כמו שבבירור המאכל דבשר שאוכל האדם ישוב רוח האדם לגופו כריח המשיב הנפש כו') אז עי"ז מתגלה האור דשם הוי"ה דחכ' ומדות דאדם העליון בשם אלקים בבחי' תוס' אור וחיות ואין שם אלקים מסתיר אורו כלל ונמתק כל דין ורגז דשם אלקים ומתהפך לחסד וטוב כמו שאמר בקרבן נח (בראשית ח, כא) וירח ה' את ריח הניחח ויאמר כו' לא אוסיף כו' (כי שרש המאכל בחכ' דא' דאדם שממתיק כל דין וצמצום וממשיך כל שפע וברכה ביתר מכפי המדה והוא מצד יתרון האור דחכ' דתקון שבא מן החשך דתהו שהוא בחי' ב"ן דבהמה ששרשו בס"ג שלמעלה משם מ"ה דחכ' והוא בחי' הרצון והתענוג העצמי שלמעלה מן החכ' שזהו בחי' הריח וטעם שבמאכל):
(יג) וזהו שרש ענין הקרבנות שנק' לחמי לאשי בחי' ריח ניחוח כו'. ואמנם אחר ההעלאה ובירור המאכל דקרבן שעולה לריח ניחוח לשם הוי"ה בבחי' הארת הרצון והתענוג דעצמות (בחי' רעוא דכ"ר) צריך להיות ניסוך היין דוקא ואין זבח בלא נסכים כידוע. וענין היין הוא שישמח הלב כמ"ש (תהלים קד, טו) ויין ישמח לבב אנוש ומוציא כל סוד והעלם לגלוי שזהו עיקר המתקת הדינין כמו כאשר טוב לב המלך ביין יוציא לחירות כל החייבים ויקבל לרצון טוב גם לשונא ועובר על רצונו להיטיב לו כל טוב. והוא מצד שיש ביין תגבורת החסד והטוב שמצד השמחה שביין והשמחה הוא מקור לכל החסד וטוב שברצון הטוב שיבא מן ההעלם לגילוי אור ביתר מכפי המדה הרבה גם מכמו שיש בטבע הטוב להיטיב וגם להפוך כל דין ורגז לחסד וטוב יותר מן המאכל שאין בו שמחה רק עונג וטעם שמטיב הרצון שאין בזה למעלה מן המדה כ"כ אבל ע"י השמחה שביין טבעו לפרוץ גדרו למעלה מן המדה של הטוב שברצון וענג כו' (וכמ"ש במ"א שהשמחה למעלה גם מן הענג כו') והוא הטעם שהיין המשמח מביא וממשיך כל בחי' ההעלם לגלוי כמו שאמרו (סנהדרין לח, א) נכנס יין יצא סוד דיין גי' סו"ד. והיינו כמו שאנו רואים בשמחת הלב ביין יוציא כל הנעלם בנפשו לגילוי כמו הסוד הנעלם שבחכ' שלא היה יכול לבא לגילוי בדבור כלל יתגלה ביותר מן המדה בהעלם מקור החכמה כענין (שם) אגברו חמרא אדרדקי כו' ויין ישן לזקנים שיוציא גם הסוד בזקן שקנה חכ' ממקור' (שנק' ח"ס וכמו רזא דרזין שנק' חכם הרזים כמ"ש במ"א) וגם בחי' ההעלם ומקור דכל רצון ותענוג הטוב הגנוז בעצם הנפש ממש יבא לגלוי לעשות הפוך טבעו כמו מקמצנות לפזרנות ליתן כל אשר לו כו' שאין כח זה כלל בכל ענג המורכב בדבר מה בחכ' ומדות כו' לפי שהשמחה היא פתיחת כח עצם הנפש ונק' שמחת הנפש עצמה (כמ"ש במ"א) ויובן זה גם למעלה ביין המשמח שנכנס יין כמו בניסוך ע"ג המזבח יוצא בחי' סוד הוי"ה מן ההעלם לגלוי והוא כל בחי' ההעלם שברצון וח"ע שהיה מוסתר ונעלם בתכלית בשם אלקים המסתיר על שם הוי"ה (כי שרש שם אלקים המסתיר על שם הוי"ה דחכ' ומדות ורצון ותענוג הוא למעלה מגילוי אור דשם הוי"ה כי הוא בבחי' הכתר שבכתר שלמעלה גם מחכ' שבכתר שנק' סדכ"ס כו' כמו (שמות כ, יח) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים שהוא בחי' חשמל העליון שישת חשך סתרו כו' שא"א לבא לגלוי אור דחכ' כלל וכידוע בענין ז"פ הוי"ה הוא האלקים במוצאי יו"כ שזהו עלייה דשם הוי"ה דחכ' בשם אלקים דכתר וכמ"ש במ"א וד"ל):
(יד) וזהו הטעם נכנס יין יצא סוד. דשם הוי"ה המוסתר בשם אלקים דוקא כי שם אלקים הוא בחי' ההסתר והכסוי דשם הוי"ה דחכ' כמ"ש (איוב כח, יב) והחכמה מאין תמצא מאין דכתר ואי זה מקום בינה כלומר מאין הוא מקור הנעלם דחכ' ומאין תמצא מציאותה וכן אי זה מקום בינה וע"ז השיב אלקים הבין דרכה שם אלקים דכתר שבבחי' ההעלם דאין הוא הבין דרכה דחכ' והוא ידע מקומה דבינה שהוא תשב"כ ושבע"פ והן ב' מזלות דנוצר ונקה וכמאמר הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל כו'. ושרש היין שהוא גי' סוד הוא בבחי' אלקים עלאה פנימית בינה ששרשו למעלה מן החכ' והוא סוד ה' שברזין דאורייתא שנק' חמרא דמנטר' יין המשומר מוימ"ב כידוע וע"כ כשנכנס יין יצא סוד ה' מן ההעלם דח"ס כמו במשיח דכתיב ביה ישכיל עבדי (ישעיה נב, יג) ונק' (שם ט, ה) פלא יועץ. והן טעמי מצות שיתגלו לע"ל שנק' (ע"ז לה, א) יינה של תורה (כמשי"ת) וזהו שנק' יין המשמח אלקים דוקא כמ"ש הגפן (שופטים ט, ג) החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים דהיינו לבחי' שם אלקים המסתיר על שם הוי"ה (ושרשו למעלה משם הוי"ה והיינו שם ב"ן דמל' פה תשבע"פ קרינן לה שנאמר בה (משלי יב, ד) אשת חיל עטרת בעלה משום דבינה יתירה ניתנה באשה (נדה מה, ב) וכמ"ש (משלי כה, ב) כבוד אלקים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר ומבחי' ההעלם דשם אלקים דכתר הוא שבא לגילוי בתשבע"פ בחי' המל' בגלוי פרטי הרצה"ע שבמצות המלך וע"כ אמרו (ביצה כח, ב) מתניתין מלכתא כמלך שגוזר כו' כמ"ש במ"א לפי שנתב"ס וסב"ת דוקא וד"ל) דהנה כאשר מקריבים הבהמה ע"ג המזבח העליון שעולה לשרשו בבחי' ב"ן דתהו שעי"ז נתוסף האור בבחי' ריח ניחוח לשם הוי"ה דתקון אזי מנסכין היין ע"ג המזבח שהיין ישמח גם לשם אלקים שיומתק גם הוא ויתגלה מבחי' ההעלם להיות גילוי סוד ה' המוסתר בו) שבזה יתרון האור הרבה מגילוי אור דשם הוי"ה שע"י העלאת הקרבן דבהמה שנק' מאכל שאינו אלא בבחי' החכ' שמאין תמצא ליש שיאיר בתוס' אור לבד כנ"ל אבל ע"י ניסוך היין המשמח הרי משמח לשם אלקים המסתיר על שם הוי"ה שיאיר מבחי' ההעלם שבו שזהו מבחי' ההעלם דעצמות אור הכתר שלמעלה ממקור החכ' כנ"ל במ"ש אלקים הבין דרכה כו' וע"כ נק' יין משמח אלקים דוקא כנ"ל וד"ל):
(טו) וזהו ענין ניסוך היין ע"ג המזבח מיד בהקרבת הקרבן והשיר דלוים הוא על היין דוקא לפי שע"י השיר עולה הקרבן למעלה וממשיך תוס' אור בשם הוי"ה שיאיר מן ההעלם דשם אלקים שהיה מוסתר בו וע"כ א"א שירה אלא על היין דוקא דהגם שע"י השיר יעלה הקרבן למעלה שזהו העלאה דבירורים דרפ"ח שנפלו למטה שיעלו למעלה להתהפך ממהות למהות כנ"ל ואמנם בלא יין המשמח לא נמשך בחי' גלוי ההעלם דשם הוי"ה שבשם אלקים המסתירו כו' (אע"פ שנעשה לריח ניחוח להוי"ה באכילת הקרבן הרי זהו תוס' אור רק בשם הוי"ה דחכ' כמו שמאין דכתר תמצא ביתרון אור רב מכפי המדה הראשונה (וכדוגמ' שא' אכתי לא אכילנא בשרא דתורא כו' וזהו רק מטעם וריח המאכל דקרבן בהמה מטעם הנ"ל אבל גילוי ההעלם דעצמות אור הכתר שבשם אלקים העליון כנ"ל שיאיר הוא עצמו מהעלם שלו זהו דוקא ע"י יין המשמח שיוצא גם סוד הנעלם ביותר כנ"ל וד"ל) וע"כ גם השירה א"א רק על היין דוקא לפי שהגם שיכול להיות בחי' העלאה דקרבן למעלה כנ"ל ע"י השיר אך זהו רק בחי' העלאה למעלה בלבד והגם שנעשה ריח ניחוח לה' אין זה רק למעלה בשם הוי"ה עצמו בבחי' האצי' אבל כדי להיות בחי' ההמשכה שאחר העלאה זו דקרבן למטה כמו לכפר על נפש האדם להמתיק כל הדינים הקשים ולהביא שפע רב טוב מרוחניות לגשמיות ממש אין זה אלא כשאו' השירה על היין המשמח דוקא לפי שהיין המשמח הוא המביא לידי גילוי מן ההעלם דאלקים העליון דכתר עד המל' בחי' ב"ן המסתיר שיאיר לגלוי למטה בג' עולמות דבי"ע כו'. ונמצא מובן דמלבד יתרון המעלה ביין המשמח שממנו מקור כל רצון הטוב להטיב ביתר הרבה ממדת הטוב וחסד שבענג ורצון דחכ' שבא מצד הריח וטעם דמאכל הקרבן כנ"ל ולהמתיק כל דין קשה יותר מן המאכל כנ"ל הנה גם מה שיכול להיות המשכת הרצון הטוב וחסד לכפרת העון ע"י מאכל הקרבן ע"י העלאה דשיר כנ"ל ג"ז אינו אלא ע"י היין דוקא ובלא יין אין השיר מועיל לענין המשכה זו אע"פ שעלה למעלה כו' (וכ"ז לפי שיש שרש לאלקים המסתיר לשם הוי"ה בפנימית הכתר למעלה משם הוי"ה ע"כ יש בכלל מאתים מנה וכאשר יומתק שם אלקים העליון הזה ע"י יין דפנימית בינה שמגלה כל העלם ביותר ממילא יהיה בחי' ההמשכה מריח ניחוח להוי"ה דקרבן מהעלם לגלוי למטה וד"ל):
(טז) אך עכ"ז כמו ששם אלקים זה הוא למטה משם הוי"ה שהוא בחי' הצמצום וההסתר ממש להעלים ולהסתיר אור העצמות דשם הוי"ה כנרתק לשמש כמ"ש כי שמש ומגן הוי"ה אלקים והוא בחי' שם ב"ן שמקבל משם מ"ה אזי נהפוך הוא שעיקר המתקת הדינין שנאחזים בשם אלקים זה בחי' שם ב"ן הוא ע"י השמחה שבשם הוי"ה בחי' שם מ"ה ע"י היין המשמח הלב שהוא בחי' מדות עליונות דז"א כמ"ש ויין ישמח לבב אנוש כו' ואז נמשך משמחה דהוי"ה לשם אלקים בחי' ב"ן להמתיקו שזהו בחי' השמחה ותענוג שנמשך למקבל משמחת המשפיע דוקא וכמו שאמרו (קדושין לד, ב) אשה בעלה משמחה בעלה דוקא לפי שאינה מקבלת שמחה וענג מאיש אחר זולת בעלה רק כאשר ישמחנה בעלה דוקא מטעם רוחא דשביק בגוה כענין משמח חו"כ (כמ"ש במ"א) וכך למעלה שמחה דנוק' בחי' שם ב"ן אינו רק שמחה דשם הוי"ה שהוא גילוי סוד דשם הוי"ה בשם אלקים ג"כ שיאיר אור דהוי"ה באותיות דאלקים בתוס' אור מן ההעלם ע"י השמחה שמגלה ההעלם גם להאיר בצמצום דשם אלקים ולא יסתיר כלל (וכמו לע"ל שיגלה כבוד הוי"ה בשם האלקים בלי העלם וצמצום כלל ע"כ יראו כ"ב כו' וגם במראה דנביאים הכל הוא בשם הוי"ה שמתגלה בשם אלקים דוקא שהוא הנק' (יחזקאל א, כח) מראה דמות כבוד הוי"ה כו' ונק' (במדבר כד, ד) מחזה שדי וד"ל:
(יז) וזהו שאמרו מכאן שא"א שירה אלא על היין דוקא משום דיין המשמח מביא גלוי ההעלם דשם הוי"ה המוסתר בשם אלקים לשמח גם לשם אלקים וזהו המשמח אלקים ואנשים לבחי' שם מ"ה וב"ן דהוי"ה אלקים כנ"ל (ולפי הנ"ל דאלקים זה למעלה משם הוי"ה ע"כ מקדים אלקים לאנשים שהן מדות וחו"ב אבל כמו שאלקים הוא שם ב"ן שמקבל משם מ"ה ה"ל להקדים אנשים לאלקים. ועוד יש להבין בעיקר כוונת הענין דאין כ"ז מתישב בעיקר המאמר הזה דלא תירץ כלום לכאורה על מה שהקשה אם אנשים משמח כמ"ש ויין ישמח כו' אלקים במה משמח דיין לא שייך להיות משמח לאלקים רק לאדם ומה זו תשובה מכאן שא"א שירה אלא על היין דמשמע שמחמת השיר שעל היין דוקא משמח היין לאלקים ג"כ ומה שייכות ליין עם השיר שעי"ז ישמח היין לאלקים כו'. אך הענין הוא באמת עיקר השיר הוא בבחי' התענוג שבמקבל אל המשפיע שמתפעל באה"ר בתענוג נפלא אל המשפיע ובזה יכול לעלות ולהתפשט ממהות הראשון לצאת מגדר הגבלת הכלי שלו וזהו שהשיר הוא בשבח והלל לגבי מקורו לפי השגתו וע"י זה יומשך בכל מהותו ברצון ומדות להכלל במקורו. וכ"ה שיר המלאכים לגבי מקורם האלקי בשבח והלל לשם הוי"ה כמו יהללו את שם הוי"ה דוקא והיינו בחי' העלאה דאלקים בחי' כח האלקי המצומצם באו"כ שלהם לשם הוי"ה ובמה בהלל ושבח זה שמשבחים ומהללים לשם הוי"ה דוקא ונמצא שהעלאת התחתון לעליון הוא ע"י השיר דבחי' אלקים להוי"ה בכללות ג"כ והוא ענין עליית המל' שנק' אלהים בכלל להכלל בשם הוי"ה כמ"ש בזהר ע"פ (תהלים פג, ב) אלקי' אל דמי לך דאלקים בחי' נה"ת קארי תדיר לנהורא עלאה שהוא שם הוי"ה וכמ"ש (שם ל, יג) למען יזמרך כבוד התחתון לכבוד העליון ולא ידם דלא שכיך לעלמין כמ"ש במ"א וכן המלאכים שנק' בני האלקים מהללים לשם הוי"ה בפרט ונמצא דעיקר ענין השיר לאלקים הוא שעולה בשיר זה לשם הוי"ה וע"כ אמר דגם יין המשמח משמח לאלקים והוא כשאו' שירה על היין דוקא לפי שבשמחה שביין יצא בחי' ההעלם וסוד לגלוי והוא בחי' ההעלם ומקור התענוג שבשיר יוצא לגלוי ואז מעורר לבחי' ההעלם ומקור התענוג שבשם הוי"ה שהן במדות וחכ' שנק' סוד הוי"ה וז"ש משמח אלקים ואנשים וד"ל:
(יח) וזהו עיקר הטעם למה שתיקנו אכה"ג לומר פסד"ז שהוא השיר והשבח לשם הוי"ה דאצי' שעולה מבחי' אלקי' כדי שיומשך עי"ז משם הוי"ה ממקור התענוג ורצון הפשוט בחכ' ומדות בח"י ברכות דתפלה ב"א בא"י כו' (כמ"ש במ"א בענין הלל וברכה והודאה כו') והנה מבואר למעלה שיש יתרון מעלה ביין המשמח יותר מן המאכל דיתרון תוס' אור בשם הוי"ה באמצעות הקרבן אינו אלא בחכ' ומדות שמאין תמצא בצמצום דמזל ונוצר כו' אבל ע"י ניסוך היין מעורר סוד הוי"ה מבחי' ההעלם דעצמות אור הכתר שלמעלה ממקור החכ' והוא מקור כל רצון הטוב ביתר הרבה ממדת הטוב בענג ורצון דחכ' שבא מצד המאכל בריח וטעם שבו כו' וע"כ גם השיר שעל הקרבן שהוא התעוררות התענוג דחכ' ומדות אינו אלא ע"י היין המשמח שעי"ז יומשך גם הרצון הטוב שבחכ' ומדות למטה להמתיק כל דין קשה וזהו יתרון השיר שע"י היין המשמח יותר מן השיר שמצד התענוג עצמו (וכמ"ש במ"א ע"פ ויין ישמח כו' להצהיל פנים כו'). ובזה יובן יתרון מעלת התורה על התפלה שהתפלה נק' קרבן בהמה בהעלאה דנה"ט כו' הגם שנק' ריח ניחח להוי"ה להמשיך ממקור הרצון והתענוג שבשם הוי"ה בחכ' ומדות בח"י ברכות והוא ע"י השיר דפסד"ז שאו' הללויה להלל לשם הוי"ה כשיר על הקרבן כנ"ל אך בעסק התורה שנק' יין המשמח אלקים ואנשים הוא שמעורר כל בחי' ההעלם דמקיף דרצון ותענוג וחכ' שנק' סוד הוי"ה שלמעלה מאור דרצון ותענוג שנמשך בח"י ברכות בשם הוי"ה שנק' חיי שעה לבד וע"כ בעסק התורה נמתק כל דין קשה ביותר כמו ברבה כו' דלא פסק פומיה כו' (ב"מ פו, א) וכמ"ש (דברים ל, כ) כי היא חייך ואורך ימיך כו' חיי עולם ואין קטרוג יכול לעלות במקום תורה שהרי עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה כידוע (בסוטה כא, א) ומבואר במ"א (בענין יעקב משמש במרום כו'). אך באמת גם התורה נק' לחם כמ"ש (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי שהן ב' מיני לחם תשב"כ ושבע"פ לחם מן השמים ולחם מן הארץ והוא שתי הלחם דשבועות וכתיב (תהלים מ, ט) ותורתך בתוך מעי וכן (שם קיט, נ) כי אמרתך חיתני כו' אך לחמה של תורה למעלה הרבה מלחם דקרבנות להיותה בבחי' פנימי' ועצמות דאור הח"ע הקדומה כנ"ל רק שירדה למטה לתקן לעה"ד טו"ר כו' וגם במאכל דלחם דתורה אמר (דברים ח, ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' כו' והוא בבחי' הדבור והקריאה בפה באותיות התורה שבכתב שנק' מוצא פי ה' כו' והיא הקריאה בנגינות וטעמים שנק' שיר ורננה דאורייתא והוא בחי' פנימית הענג בבחי' מקיף דתענוג דח"ע דתורה שלא יוכל לבא באו"כ (כשיר שהוא עגול כו' וכמו שיר התחתון דמלאכים שהוא התענוג שבבחי' מקיף בעגול כו') כמו (משלי ח, ל) ואהיה אצלו (אצלו ממש) שעשועים כו' וע"י השיר הזה עולה הלחם דתורה להיות ממנו אור וחיות לאדם העליון דאצי' הרבה יותר מריח והטעם שבמאכל הקרבן דבהמה בתפלה כו'. אמנם בזה יש יתרון מעלה בתשבע"פ מל' קרינן לה אע"פ שמקבל מתושב"כ כשם אלקים משם הוי"ה בחי' ב"ן שמקבל ממ"ה כו' שנק' יין המשמח והוא כשהתורה נק' יין כי בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש והוא בחי' פנימית בינה בסודות וטעמים כמו יין המשומר כו' שלמעלה מן הח"ע דתשב"כ כו' כמ"ש (משלי יב, ד) א"ח עטרת בעלה (ירמיה לא, כא) נקבה תסובב גבר (והוא בחי' אלקים שלמעלה משם הוי"ה כמ"ש (משלי כה, ב) כבוד אלקים הסתר דבר כנ"ל) וזהו ובלילה דוקא שירה עמי שיר דנוק' שעולה למעלה משירות דתשב"כ כמ"ש מכנף הארץ כו' (והוא מ"ש חכמות בחוץ דק"נ בהיפוך החשך לאור בלילה שתתן טרף רפ"ח כו' תרונה ברינה ושיר להוסיף אור בח"ע לפי שנכנס יין יצא סוד הוי"ה דתשב"כ המוסתר בשם אלקים שבתשבע"פ ממקור התענוג הנעלם שלמעלה מענג שברצון וחכ' ומדות דשם הוי"ה שבתשב"כ כנ"ל וד"ל) והוא ניסוך היין בשיתין דמזבח לתהום להעלות למ"ת שנק' מי בוכים כענין ויין למרי נפש (משלי לא, ו) כמ"ש במ"א לחברם במ"ע שז"ש חכמות בחוץ כו' (ולמעלה מזה היה ניסוך המים בחג כמ"ש (ישעיה יב, ג) ושאבתם מים בששון כו' כמ"ש (יואל ד, יח) ומעיין מבית ה' יצא כו' שהיו מעלין מי השילוח בשיר שזהו כמו לע"ל בעוה"ב למעלה גם מסודות התורה שנק' יין וד"ל) והוא התשובה שקדמה לתורה וזהו ענין ריח הקטרת כמ"ש במ"א:
(יט) והנה מעתה יש להבין מה שמצינו בענין השיר שיש בו ד' מדרגות שיר פשוט ושיר כפול ושיר משולש ושיר מרובע (וכללותן הן ה' מדרגות כי שיר פשוט הוא כולל לד' מדרגות דשיר כפול ומשולש ומרובע (כמשי"ת) כמבואר בזהר וס' הקבלה. (שזהו הנרמז במ"ש שיר השירים אשר לשלמה כו' שיר פשוט שכולל השירים הללו דשיר כפול ומשולש ומרובע) ובאור הענין יובן ע"ד שמצינו בזהר בענין הגוונין שנראה בעמוד העומד בגעה"ת שעולים בו הנשמות לג"ע העליון מידי שבת וחדש כנ"ל שבו באים בבחי' הבטול ממהו' הראשון כנ"ל שנראים בעמוד זה ג' גוונין חיור וסומק וירוק (כמראה הקשת שנראים בו בגלוי ג' גוונין הללו והן ג' מדרגות דזהב וכסף ונחשת כידוע וכמו בשושנה שיש בה ג' גוונין הללו בגילוי אבל בחי' אור פשוט כאור השמש עצמו אין שם גוון ניכר כלל אע"פ שכלולים בו ג' גוונין הללו כו') והנה מבואר שם שלפעמים לא נראה בעמוד זה רק גוון אחד חיוור או סומק ולפעמים נגלו בו הג' גוונין ולפעמים ד' גוונין ולפעמים אין בו גוון מיוחד רק כמו גוון פשוט שהוא לנגד בחי' שיר פשוט ושיר כפול שכלול מב' גוונין דחיור וסומק ושיר משולש מג' גוונין הנ"ל ושיר מרובע מגילוי ד' גוונין. ולהבין כ"ז הנה מבואר למעלה שבשיר הן עולין בבחי' הבטול במציאות והנה יש בענין הבטול מיש לאין כנ"ל כמה מדרגות שונות. ולמעלה על כולם הכוללם יחד הוא בחי' בטול הפשוט (שהוא ע"י בחי' שיר פשוט). וענין בטול זה שהוא פשוט היינו שהוא בחי' בטול עצמי בעצם הנפש בלתי מורכב בדבר מה כלל לא ברצון ולא בשכל. שאם הבטול ברצון או מצד שכל וטעם ה"ז נקרא בטול מורכב בדבר מה עכ"פ אבל כאשר הבטול בעצמות ממש נק' פשוט שאינו בא בהרכבה ובהתפשטות עדיין בדבר מה כלל אלא שהוא מקור היולי לכל מיני בטול שמסתעפים ממנו בבטול הרצון ושכל ומדות וכה"ג כו' והוא כמו נקודה די' שאין בו התפשטות כלל רק מצומצם כנקודה אחת לבד (שזהו בבחי' פנימית הכתר או באין דחכמה שלמעלה מן השכל והשגה דחו"ב ולמעלה מן התפעלות בטול מורגש שבמדות אוי"ר כו') וזהו כמו דמיון הבא לפני המלך פתאום בלתי הכנה בנפשו שמתבטל לגמרי מכל מציאותו מכל וכל ונופל בהשתחוואה לארץ כאבן דומם לבל ירגיש א"ע כלל לבחי' מהות ומציאות דבר מה (גם לא ירגיש במה שהוא בטל) כי נופל עליו אימת מלך פתאום ונעשה בטול הגדול הזה בנפשו ממילא עד שנעשה בהעדר הרגשת עצמו לגמרי להיות כאבן דומם בלי יוכל לדבר מאומה כי נתבלבל ממעמדו כו' (שזהו בטול הב' הנ"ל וכהשתחוואה בתפלת י"ח שאו' אדני שפתי תפתח כו' וכה"ג בבוא כ"ב להשתחות לפני ה' ממש שעולים מבריאה לאצי'. ועכ"ז יכול להיות בטול פשוט כזה גם בתחלת העלייה שמתבטל בטול עצמי למעלה מן הטעם כמו במ"ת שא' נעשה למעלה מן הטעם וכמו בחי' ההשתחוואה של עולי רגל בעזרה אפי' הע"ה כו') שעכ"פ כ"ז הבטול נק' בטול היש לאין שיש מי שבטל רק שמתבטל מכל העצמות שלו (אבל במשה ואהרן שא' (שמות טז, ז. ח) ונחנו מה. מה בעצם למעלה מבטול היש כו') ובזה הבטול הפשוט זהו כנקודה די' דחכ' שהוא בבחי' אין למעלה מהתפשטות בהשגה וטעם שהוא בעצם הנפש ממש שאין בזה גוון מיוחד עדיין רק הוא מקור היולי לכל בטול שמורכב בדבר מה כו' וד"ל:
(כ) וכ"ה ענין השיר שע"י נעשה בחי' הבטול הפשוט הזה והוא הנק' שיר פשוט שהוא בחי' התפעלות התענוג בעצם הנפש בבחי' מקיף דיחידה שהוא בכלות העצם הנפש בלתי מורכב עדיין בשכל והשגה וטעם כלל. וע"כ נק' שיר פשוט כמו בקול פשוט שאינו מורכב בפרטי אופנים שונים בתנועות מורכבות כקול פשוט היוצא מנקודת הלב פתאום למעלה מן השכל וכוונה במוח כלל כו' והוא השיר במקיף דנגון בקול פשוט שהוא כנקודה די' שאין בו גוון מיוחד בתנועות מיוחדות לא חיור ולא סומק אלא הוא פשוט ועצמי מעצמות הנפש וכולל כל השירים המורכבים בשכל ומדות כו' וד"ל. והנה המדרגה הב' בחי' הבטול שיש בו הרכבה מצד איזה ענין וטעם והשגה בכלי המוח למה הוא מתבטל זהו הבטול שמצד השכל והשגה שמתפשט לב' קוין שהן חו"ג הא' הבטול מטעם היראה מרוממות המלך או השר הגדול שהוא לפ"ע הרוממות כך ערך הכנת הבטול במציאות לפניו או לפני החכם הגדול או רבו שלמדו חכמה או אביו מצד חיוב כבוד ומורא אב וכה"ג שזהו מצד אימת רבו ואביו או אימת מלך ושר שמתבונן בשעה זו שעומד לפניו שיש עכ"פ השגת שכל וטעם בבטול זה. ואז אינו נק' בטול פשוט ועצמי בעצם הנפש אלא בא מכח התפשטות השכל והטעם בדבר. וכל שכל וטעם מתפשט ומתחלק לב' מדות חו"ג שהוא היראה והאהבה. שכמו שמתבטל מצד היראה מרוממות המלך וכה"ג כך יתבטל לפניו מצד הטוב וחסד הגדול שמתפשט אליו מגדולת חסד המלך אליו וקרבתו אותו שמזה נולדה האהבה וכן באביו שהוא מטיב חסדו עמו במזון ולבוש וקרבת השגחתו אליו מיום הולדו כאב את בן ירצה כו' יבוטל בבואו לפניו מצד האהבה שנולדה בלבו אליו עבור רב חסדו וכן ברבו שלמדו חכ' ומדות טובות או חבירו שעשה עמדו חסד וטוב יש לו ג"כ בטול לפניו לפ"ע הטוב ההוא כו' (וגם לפ"ע החשיבות במעלות ומדות טובות האיש לרבים זולתו כעשיר נכבד וכה"ג) ונמצא שבהשגה וטעם יש ב' אופני הבטול דאוי"ר וכמו שנראה לעין שגם באוהבי המלך המקורבים עמו מאד יש בהם בחי' בטול גדול מאד כשיושבים לפניו אע"פ שמחמת קרבתם אין עליהם אימת מלך כ"כ אך הבטול שלהם הוא מצד האהבה דוקא כמו בבטול שיש בבן לפני אביו ורבו וכה"ג כנ"ל וד"ל:
(כא) וכך יובן למעלה בבטול הנשמה האלקית לפני הוי"ה בעמדה לפניו בתפלה שבאה מצד ההשגה וההתבוננות בגדלות רוממות אלקות שמצד התבוננות השגת הרוממות יותר יתפעל בבטול מציאותו ביראה ופחד דאלקים כבטול המלאכים ביראה במרכבה כמו פני שור מהשמאל וכן מחנה גבריאל כו'. וכאשר יתבונן ברוב חסדי ה' ורב טובו עמו. ואיך שהתפשטות רב חסדו לכל העולמות שמזה נולדה האהבה יש בזה בחי' הבטול שמצד האהבה דוקא וכאברהם שנק' (ישעי' מא, ח) אברהם אוהבי רחימא דמלכא שהיה בו בחי' הבטול במציאות ממש מצד האהבה וגדולת חסד ה' כו' וכפני אריה אל הימין כו' וכמחנה מיכאל כו' ועד"ז היה פחד יצחק מצד השגת הרוממות כנ"ל וד"ל. וזהו ב' מיני בטול ההפכיים דחו"ג כב' מיני גוונין דחיור וסומק כידוע והיינו ע"י ב' מיני שיר דחו"ג שנולדים מן השכל והשגה וטעם דוקא שנק' שיר כפול שכפול מב' מדרגות דאוי"ר כנ"ל דהיינו התפעלות התענוג שמורכב בשכל והשגה בגדולת ה' ברוממות עצמותו עד אין שיעור למעלה ובחסדיו היורדים למטה שלגדולתו אין חקר יש בזה ב' תולדות דחו"ג שבשיר הא' הענג שבחסדים שהוא האהבה כענג בחדוה ושמחה אלקית מצד ימין מקרבת באה"ר דאברהם כנ"ל. ולפי אופן זה הוא בחי' השיר שלו כשיר המלאכים שבבחי' החסדים דקו הימין כנ"ל שהוא קול חדוה ותענוג שבאהבה או בחי' התענוג שבשיר שהוא בבחי' הגבו' והוא כמו התפעלות המרירות מצד הריחוק שנתרחק מאור פני אלהים חיים שיעלה בקול ונגון של מרירות ושפלות והוא בחי' היראה מרחוק בשפלות דשמאל דוחה א"ע כו' כידוע וזהו ענין שיר כפול דחו"ג וד"ל:
(כב) והנה המדרגה הג' הוא בחי' הבטול שיש בו התכללות מאוי"ר יחד שזהו התכללות מחו"ג שהן ב' גוונין דחיור וסומק אבל בב' מיני בטול דנשמות הנ"ל בעלותם בעמוד הרי אין בו אלא גוון אחד או חיור או סומק כנ"ל. ובאור זה יובן ע"פ הידוע במאמר וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה דהיינו שלא תהא הגילה בפ"ע והרעדה בפ"ע אלא במקום גילה עצמה שם תהא הרעדה ג"כ. וזהו דבר והיפוכו שלכאורה א"א להיות כלל. אך הענין הוא דבאמת אנו רואים שהאהבה כלולה גם מן היראה והיראה כלולה מן האהבה כמו שמצינו באברהם אוהבי שהיה בו היראה ופחד דיצחק שהרי אמר לו עתה ידעתי כי ירא א' אתה ולא חשכ' את בנך את יחידך ממני ולמה לא אמר כי אוהב ה' אתה שבודאי עבור תוקף האהב' שבלבו לה' לא חשך בנו יחידו עד שביטל אהבת בנו יחידו מפני אהבת ה'. אלא שעיקר שלימות האהבה ניכרת במה שיירא מאד לעבור רצון ה' הגם שזהו נגד כל חיותו ממש כשחיטת בנו יחידו לקיים רצונו שמצד שחפץ מאד בקרבת אהבת ה' לא ימנע מעשות רצונו להיות לו לנח"ר וימשול ברוחו לעבור גם על טבע רחמי האב על הבן. וזהו רק מפני היראה שירא מאד את ה' שלא ימנע ממנו עוז אהבתו וקרבתו ע"כ ירא למרוד בו להיות לנגד רצונו אפי' כמל' נימא וגם לעמוד בכל הנסיונות שנמצא יראה זו רק מצד האהבה באה שלא ירחק מקירובו ודביקותו בה' וזהו יראה הכלול' באהבה דוקא וע"כ א"ל עתה ידעתי תוקף אהבתך כי ירא אלקים אתה שמפני היראה הגדולה שלא לזוז מקרבת ה' ואהבתו לא חשכת גם בנך יחידך ממני וכה"ג יש גם בטבע כל בן לאב שישליך נפשו מנגד ויסבול כל היסורים לקיים רצון אביו רק מפני היראה שיירא פן יפרוש ויפרוד מאהבת אביו וקשה עליו פרידת ותרעומות אביו יותר מכל חיי נפשו ע"כ תפול עליו יראה גדולה ממנו שלא יהיה לו למורת רוח בעברו רצונו עד שגם שהארת פניו יסיר מאתו שאז טוב לו המות מחיים וז"ש בזהר דאהבה דלא אתכלילא מתרין סטרין אינה אהבה שלימה והיא היראה שכלולה באהבה שבאה רק מצד תוקף האהבה ביותר כנ"ל שמזה ניכר שלימותה ותקפה ביותר (וכמ"ש במ"א שזהו כמו קשר ש"ק בב' קשירות זע"ז דוקא כענין התוכף תכיפה אחת אינה חבור שהוא לשלול מה שהוא להפך ולנגד הקירוב דאהבה שהוא היראה הגדולה שלא ימנע מאתו קרבת ה' ואור פניו בעשותו ע"כ נגד רצונו בלא נסיון בדבר מה המנגד לקירוב האהבה לא יוכר שלימות תוקף האהבה והוא מה שניסה ה' לאברהם ע"ד שלימות אהבתו שא' כי ירא א' אתה כנ"ל. וכ"ה כל הנסיונות כמ"ש כי מנסה כו' אלהיכם הישכם אוהבים את ה' בכל לבבכם כו' (דברים יג, ד) וכך נמצא בכאו"א מישראל באהבתו לה' שבתוך האהבה זו כלול מן היראה ופחד אלקים שירא פן ינתק ויפרד מקרבת ה' ויחודו והוא רק מחמת האהבה לפ"ע כך ידאג ויפחד מן המנגד לזה וזהו קשר הב' דיראה שכלול באהבה שהוא עיקר הקיום קשר הדביקות בלי יפרד לעולם. וכידוע בענין בכיא תקיעא בלבי מסטרא דא שיירא מן הריחוק שנתרחק או יתרחק ע"כ יבכה וחדוה מסט' דא בקרבתו באהבת ה' ויחודו והא בהא תליא כמו משקל אחד ישקול עוז האהבה עם היראה מן המנגד לאהבה עד"מ בחפץ יקר שנפשו תכלה אליו אינו ניכר עוז חמדתו כ"א בהפוכו דוקא והוא במה ששומרו שלא יאבד או שדואג בלבו ביותר על אבודו וכמו"כ גם אהבת האוהב לא תוכר אלא בהפוכו ביום צרת אוהבו להיותו המנגד לאהבתו שחפץ בטובתו מאד ויגיל בזה כן לפ"ע יצר לו בצרתו כו' וכ"ה הכלל בכל דבר מה שאין שלימותו ניכרת כ"א במניעת דבר המנגדו שזהו הנק' שלילא לשלול מה שהוא הפוכו בתכלית ביותר (כשלילת תואר הגשם מן הרוחני ביותר שאז יגיע לעצם הרוחניות וכן בסומ"ר ביראה ניכר יותר שלימות הטוב דאהבה כו' שהן שס"ה ל"ת שנמנע מצד היראה שהיא רק מצד האהבה שחפץ מאד בקרבת אלקים במצותיו וע"כ אינו רוצה להפרד כלל בדבר מה שנגד רצונו כמו שאינו רוצה למות ויירא מאד מן המות לפי שחפץ בחיים וכן ישנא מאד דבר הרע ומזיק לנפשו רק מצד אהבת הטוב לנפשו ומשקל אחד להם ממש כידוע שזהו הנק' גבו' שבחסד שהוא קו השמאל הכלול בקו הימין שהוא עיקר תוקף החסד ושלימותו דוקא כנ"ל וד"ל). וזהו שא' וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה דהיינו במקום גילה וחדוה באהבה וקירוב ודביקות בהשגת גדולת ה' ושבחיו שם תהא הרעדה והיראה הכלולה באהבה זו שבאה מצד האהבה שלא ירצה להפרד מיחודו ית' להיות לנגד רצונו שלא ימנע הארת פניו ויסתלק מאור נשמתו כו' שבזה יש יראה ופחד ואימה גדולה יותר מיראת הרוממות שמצד עוצם גדולתו או יראת העונש שיגיע לו בעברו מצות המלך לפי שרעה זו בהעדר הקירוב והסתלקות רצון ואהבת בוראו ממנו יותר קשה לו מכל העונשים המזיקים לנפשו כי פירוד זה מאלקים חיים יראה לו יותר נוגע לחיי נפשו יותר מצד תוקף האהבה וההתקשרות שבנפשו להדבק בה' ע"כ קשה עליו הריחוק ביותר וירא מזה יותר וא"כ הרי יש רעדה ואימה יתירה במקום גילה בקירוב יותר מיראה שמרחוק מצד עוצם הרוממות או פחד העונש העצום וכה"ג. ובזה יש יתרון מעלה לעובד מאהבה שכלולה עם היראה כנ"ל יותר מעובד ביראה לבדה כו' וד"ל:
(כג) אך עכ"ז הרי אמר עבדו את ה' ביראה דמשמע ביראה לבדה ואח"כ אמר וגילו ברעד' כו'. והענין הוא דודאי א"א לומר ביראה לבדה בלא אהבה כלל. שהרי אמר עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה ואין שמחה ורננה רק בעובד מאהבה בקירוב ודביקות עצומה שבזה יש שמחה ורננה מרוב התענוג שמתענג על ה' באה"ר כידוע אלא צ"ל דשניהם אמת שצ"ל העבודה בירא' וגם בשמחה כמו שמחה של מצוה ששמח ומתענג על נח"ר שעשה לקונו במצוה זו כעבודת האוהב הנאמן לאדוניו כו'. ואמנם מ"ש עבדו את ה' ביראה היינו בקבלת מ"ש באימה ויראה פשוטה מצד יראת הרוממות בהשגת רוממו' דאא"ס ב"ה איך שהוא קדוש ומובדל בערך מכל ההשתלשלות דאבי"ע כו'. שזהו בבחי' שמחה מרחוק שנופל עליו אימה ויראה לעמוד מרחוק בבחי' שפלות עצומה כמו (שמות כ, טו) וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כו'. וכן באמצעות התגלות אלקות באותות ומופתים נוראים כמו בקי"ס שאמר (שם יד, לא) וירא ישראל כו' וייראו כו'. ועכ"ז כמו שיש יראה כלולה באהבה ושמחה מקרוב כנ"ל. כך יש אהבה כלולה בירא' ופחד שמצד הרוממות כי הרי בהשגת הרוממו' בשבחים הנפלאי' כמו מפלאות ה' במע"ב ובכל פרטי ההשתלשלו' שהוא רק מהארה דהארה מזיו כבוד ה' והשגחתו הפרטית בכל אשר עשה וברא כו'. בזה יש אהבה ותשוקה שתכסוף נפשו לעלות למעלה להדבק ולהכלל במקור כל החיים העליונים בהתלהבות רשפי אש ולא להיות נשאר למטה בעולם הנפרד וכל שיגדל יותר השגת הרוממות יותר תכסוף נפשו לעלות ולצאת מחומר חשכת גופו בעוה"ז הגשמי כו' וזו היא האהבה הכלולה ביראה ופחד אלקים שמצד הרוממות רק שהיא ג"כ מרחוק שרוצה להתקרב כרואה רוממות המלך שתכסוף נפשו להתקרב לפניו ולדבר עמו בקירוב והארת פנים וכל שיגדל יותר רוממות המלך יותר יחשוק להסתכל ביקר תפארתו מקרוב שנק' בחי' רצוא והוא שנק' שלהובין דרחימות' שהיא מרחוק דוקא כידוע וד"ל. וכמו שאין שלימות האהבה בקירוב ניכר רק מהיפוכו כשירא להפרד ולהתרחק כנ"ל. כך אין שלימות היראה ופחד אלקים שמצד השגת הרוממו' ניכר אלא מהיפוכו הכלול בו. שהוא מה שחפצו ותשוקתו להיות עומד מקרוב וזהו וגילו ברעדה ע"ד הפשוט שיהיה גילה וחדוה ביראה ורעדה שמרחוק שהוא השמחה וגילה להתקרב לאור פני אלקים כמו (תהלים מב, ג) צמאה נפשי כו' מתי אבא ואראה פני אלקים וכה"ג. וזהו שמפרש לרישא עבדו את ה' ביראה שיהיה עם גילה וחדוה שכלולה ביראה זאת (ומ"ש עבדו את ה' בשמחה זו היא העבוד' מאהבה שמצד הקירוב שכלולה ג"כ מיראה כנ"ל והוא שאמר במקום גילה ושמחה כמו שמחה ש"מ שם תהא רעדה (והוא הפוך פי' הפשוט דגילו ברעדה שהוא במקום רעדה יהיה גילה ורז"ל מפרשים שהגילה יהיה עם רעדה שז"ש במקום גילה שם תהא רעדה ולא אמר בהפוך במקום רעדה תהיה גילה לפי שכבר נא' עבדו את ה' בשמחה) שע"ז א' וגילו ברעדה במקום גילה ושמחה זו תהיה רעדה אבל במקו' רעדה שם תהא גילה וז"ש וגילו ברעדה כפשוטו וד"ל):
(כד) ויובן כל זה ע"ד דמיון מן השרים הגדולים היושבים במשתה וסעודה עם המלך שצריכים לשמוח עמו יחד והמלך מראה לכולם פנים שוחקות וימין מקרבת ברוב עוז וחבה יתירה כדי שישמחו עמו בשמחתו. והנה יש בשרים היושבים לפניו ב' כתות. אחת רואי פני המלך תמיד בכל יום המקורבים אליו שהן אוהביו הנאמנים שמקרבם בימין באה"ר נגלית תמיד וממילא גם הם עמו בקרבת עוז האהבה הגדולה כרעים ואחים בלי בטול ויראה כ"כ כשאר השרים ועבדים ועכ"ז יש בהם בחי' הבטול במציאות תמיד בעמדם לפניו. אך שזהו הבטול שמצד האהבה כנ"ל שבא בגילוי ויראת הרוממו' שלו יש בלבם בהעלם תמיד כו' וע"כ גם בשעה שיושבים עמדו במשתה ושמח' ששמחים עמו בגילוי עוז האהבה בקירוב גדול יותר גם אז יש בהם בחי' הבטול והאימה מרוממות גדולתו בתוך תוכם אלא שהוא בהעלם צפון וטמון בפנימית לבבם ולא נגלה מבחוץ בחיצוניות כלל רק אדרבה בחיצונית מראין לפניו אהבה ושמחה בקירוב בלי יראה ופחד כ"כ מרוממותו וגם לא יקלו ראש עמדו כאחד הריעים האהובים שהרי יש בזה בטול שמצד האהבה לבד כנ"ל וגם יראת הרוממות שלו גנוז בהעלם בלבם גם בכל עת שמחת לבו שמרא' פנים שוחקות ואנפהא דמלכא נהירין יש בהעלם אמתת רוממות גדולתו וכח הדין הנורא שבו כו'. ונמצא שאע"פ ששמחים עמו באהבה וקירוב יש בזה בחי' הבטול בבחי' האהבה בגילוי והבטול שביראה מרוממות גדולתו בהעלם וכלולים ב' מיני בטול הללו כאחד בעת שמחתם עמו במשתה בסעודה כו' וד"ל. הנה כת הב' הן השרים הבלתי מקורבים עם המלך רק מרחוק יעבדו עבודת המלך לכל אשר יצא תפקידו על המדינה וכל חילו וכל אשר יגזור אומר השרים הן הראשים לקיים פקודתו (וכמו שרי הוועד הנק' סענאט אשר כל דבר מלכות נחתך על ידם וכן שרי הצבא הגדולים וכה"ג). הרי יש בהם אימת מלך מעוצם רוממותו בתמידות בבטול עצום ונורא שמצד היראה הגדולה לפ"ע עוצם הרוממות כו' ועומדים מרחוק ולא מקרוב כרואי פני המלך כו' ועכ"ז יש בהעלם בלבם בחי' האהב' והקירוב בכל עוז למלך לעשות נח"ר לפניו שימצאו חן וחסד באהבה בימין מקרבת שזהו כל ישעם וכל חפצם בעבודתם התמה במס"נ כו'. ולזאת כאשר יושבים אתו במשתה ושמחה לשמח לבב המלך ודאי גם הם רוצים לעשות לו נח"ר זה לשמוח עמו ושמחי' אתו אבל שמחה זו א"א להיות אצלם בגלוי בקירוב האהב' כי יגבר עליהם אימת מלך עד שארכבותיהם דא לדא נקשן כו' רק השמחה והאהבה בהעלם בלבם ומראים עוז לבבם הנאמן באהבה בבחי' בטול גדול שבבחי' היראה בגלוי והבטול שבבחי' האהבה בהעלם כענין במקום גילה שם תהא רעדה שהרעדה מבחוץ וגילה מבפנים. ובכת הא' המקורבים הנ"ל הוא להיפוך שהגילה מבחוץ והרעדה מבפנים בהעלם וד"ל:
(כה) וכך יובן בענין ב' מדרגות הבטול דאוי"ר דאברהם ויצחק הנ"ל שהיראה הכלולה באהבה דאברהם היינו בגילוי מבחוץ מעוצם הקירוב והדביקות ברוב עוז מתיקות ידידות והתקשרות העמוקה כו' (שנק' קלעפ) כאהבה הנמשכת כמים שטבע המים לדבק כו' (כמ"ש במ"א במ"ש (בראשית יב, ט) הלוך ונסוע כו') כרואי פני המלך המקורבים הנ"ל. ואמנם תוכו רצוף יראה ופחד שמצד הרוממות והגדולה בהעלם (לפי שכל הקרוב קרוב יותר יותר יכיר עוצם הרוממו' ויראה ואימת מלך יותר מצד הקירוב יותר מן הרחוק כענין (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד שמדקדק עם הצדיקי' המקורבים ביותר עד כחוט השערה וכמו בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו (איוב טו, טו) וכמו (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש בבני אהרן לפי שהיו קרובים יותר נענשו בחטא קל כשתויי יין וכה"ג גם בחטא מריבה דמשה ואהרן שבחטא קל כזה נענש משה שלא יכנס לא"י וכה"ג) כידוע דכל הקרוב קמיה יותר כלא חשיב בעיניו וע"כ היה אברהם רחימא דמלכא עפר ואפר בעיניו יותר וכן משה היה עניו ושפל מכל האדם כו' (וכמו שאמרו בגמ' בהפרש שבין ישעיה שהוא כבן כרך שרואה את המלך תמיד והיה בו בטול יותר בפנימית מיחזקאל שדומה לבן כפר כו'. וכן באליהו שהיה בבטול תמידי כמלאך ה' שרוח ה' נשאו לפי שהיה בקירוב יותר כמ"ש (מ"א יח, טו) אשר עמדתי לפניו ממש כו' שלא היה כן באלישע תלמידו וכה"ג) וזהו כענין שאו' וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו כו' הרי הירא' בלב בפנימית בהעלם והזמרה וחדוה ושמחה באהבה וקירוב מבחוץ בכליות כענין במקום גילה מבחוץ שם תהא רעדה מבפנים כנ"ל וד"ל. ונמצא שהבטול מצד האהב' בגילוי והיראה ופחד שמצד הרוממות בהעלם. אבל ביצחק היה להפוך שהיראה ופחד עד שארכבותיו דא לדא כו' היה בגלוי מבחוץ מצד עוצם הרוממות ותוכו ופנימיותו רצוף אהבה וקירוב בדביקות והתקשרות בעוז ידידות כענין כת הב' הנ"ל ששמחים בהעלם ויראים בגלוי וכנ"ל בענין האהבה כרשפי אש התשוקה מרחוק שכלולה ביראה ופחד שמצד הרוממות דוקא וכך היה בפחד יצחק בחי' ההתלהבות ברשפי אש התשוק' לעלות ולהכלל בעצמות כמו טבע האש לעלות שהוא בחי' גבו' שיש בהן מעלה יתירה על החסדי' כמעלת הזהב על הכסף משום דבחי' או"ח דגבו' חוזר לקדמותו ממש כמ"ש במ"א ע"פ הסבי עיניך כו' דמוקדין ליה בשלהובי דרחימותא כו' ונמצא שהבטול דיראה בגלוי והבטול דאהבה בקירוב והעלם כו' וד"ל. (ולפ"ז פי' דכל הלבבות ייראוך בגילוי וקרב וכליות יזמרו בהעל') (לכך הוא בהתכללו' דרצוא ושוב שהרצוא באהבה דאברהם היה בבחי' חסד כמים הנמשכים וכלול בזה בחי' השוב שהוא השפלו' דעפר ואפר ויראת הריחוק שבאה מצד הקירוב כנ"ל והשוב בהעלם והרצוא בגילוי וביצחק היה הרו"ש בהפוך שהרצוא בהתלבשות כנ"ל בהעלם והשוב דיראה ופחד בגילוי וד"ל):
(כה) והנה עכ"פ מובן מכל זה שיש ג' מיני בטול (לבד בטול הפשוט הנ"ל שאין בו גוון כלל) והן ג' מיני גוונין הנראין בעמוד שבג"ע כנ"ל הא' בטול שבא מצד האהבה לבד בגלוי גמור והוא מראה וגוון הלובן שנגלה בעמוד שמורה על בחי' החסד כידוע והבטול הב' בחי' הבטול שבא מצד היראה לבד בגלוי והוא מראה וגוון דאדום שנגלה בעמוד זה שמורה על בחי' הגבו' והיינו שלפעמים עולים הנשמות בעמוד זה מגעה"ת לג"ע העליון ומתבטלים בו בבחי' הבטול שבבחי' האהבה אז נגלה בו רק מראה לבן וכאשר הנשמו' עולים בבטול היראה אז נגלה בו מראה האדום כו'. ואלה השינויים מה שלפעמים עולים בבטול בבחי' אהבה וקרוב ולפעמים בבטול ביראה זה תלוי לפי אופן ההשגות דנשמות בחו"ב שלהם ע"י בחי' הדעת הנוטה לפעמים להתפעלות האהבה או להתפעלות היראה כנ"ל וד"ל. והמדרגה הג' הוא בטול הכולל לב' מיני אוי"ר הנ"ל יחד והוא מראה וגוון הירוק שכולל לב' מיני גוונין דלבן ואדום דהיינו שהוא בחי' הבטול הכלול מאמצעות שניהם יחד אלא שלפעמים בחי' הבטול דאהבה נגלה בגלוי והוא בחי' החסד שהוא מראה לבן ובחי' הבטול שביראה שזהו בחי' הגבו' יש בו בהעלם כאהבה דאברהם בגילוי שיש בו בהעלם מיראה ופחד דיצחק וכשמחת רואי פני המלך באהבה בגילוי ותוכו רצוף יראה ופחד כנ"ל שזהו שא' במקום גילה שם תהא רעדה בפנים וכמו וכל הלבבות ייראוך כו' ולפעמים בהיפוך שבחי' הבטול דיראה נגלה בו בגלוי כפחד יצחק ובטול דאהב' בהעלם שהגבו' בגלוי והחסד בהעלם והוא מראה האדום בגלוי והלובן בהעלם כו' וכ"ה ענין מראה הירוק שהוא מראה מיוחד בפ"ע ואינו דומה לא ללבן ולא לאדום רק לפעמים נוטה מראהו למראה האדמומית בגלוי כמו מראה הזהב או חלמון ביצה שנוטים למראה האדמומית יותר כידוע ומבואר בש"ע ופוסקי' בהל' נדה (שזהו ירוק ככרתי שהוא מראה גע"ל ולא בלוי"א לפי שכלול מאש ומים יחד כמראה התכלת שדומה לים וים דומה לרקיע שהוא ירוק כו') שזהו בחי' הגבו'. ואמנם ממוזג הוא גם ממראה הלובן בהעלם כו' ולפעמים מראה הירוק נוטה יותר לבחי' הלובן דחסד כענין שא' (מגילה יג, א) אסתר ירקרוקית היתה כו' והרי אמרו דחוט של חסד היה משוך עליה כו' וכן מ"ש ע"פ וירק את חניכיו שהוריקן בזהב והזהב נוטה לאדמומית וע"כ נק' ירוק זהו שלפעמים נוטה לאדמומית יותר ולפעמים נוטה לחסד דלובן כאסתר ירקרוקית היתה וכמ"ש בזהר בענין זהב וכסף ונחשת שגם הזהב כלול מבחי' החסדי' ולפעמים החסד שבו בגילוי והגבו' בהעלם ולפעמים להיפוך וזהו עיקר בחי' מראה הנחשת שנוטה לאדמומי' וללובן שכלול מזהב וכסף בחלוף לפרקים כמראה הירוק כנ"ל וד"ל. וזהו מראה הג' שנעשה בעמוד שהוא הירוק שהוא גוון מיוחד בפ"ע אלא שכלול מלובן ואודם בב' אופנים כנ"ל כך לפעמים בגילוי הוא בבטול דיראה ובטול דאהבה בהעלם ולפעמים בגילוי הוא בבטול דאהבה והבטול דיראה בו בהעלם שאע"פ שהן ב' אופנים וא"כ ה"ז ב' שהן ד' דהיינו ב' מדרגו' דאוי"ר פשוטים וב' אופנים בהתכללותם זע"ז יחד שאחד מהם בגילוי וא' בהעלם מ"מ הרי בגילוי לא בא רק א' מאופני ההתכללות דאוי"ר או אהבה או יראה. וזהו מראה הירוק שלפעמים גילוי שלו בבחי' החסד כאסתר שירקרוקית היתה והית' נושאת חן וחסד ולפעמים גילוי שלו בבחי' הגבור' כזהב שנוטה לאדמומית וא"כ בגילוי עכ"פ אין כאן רק ג' מראות לבד שהן חיור וסומק וירוק הגם שבירוק יש ב' אופני הגלוי דחו"ג אבל אין מתגלה מב' האופנים יחד רק או זה או זה ע"כ לא נק' ד' גוונין בגילוי וזהו כמראה הקשת שיש בו ב' גוונין דלבן ואדום בגילוי שהוא כאוי"ר פשוטים בלתי הרכבה והתכללות כל א' מהפוכו כלל וגוון הג' מראה הירוק שבא בשנוי לפעמים כך ולפעמים כך כנ"ל אבל הוא רק בגילוי גוון מיוחד באופן א' מהתכללות דאוי"ר כנ"ל. וכן כמו מראה הנחשת שכלול מב' גוונין דזהב וכסף בחילוף מהעלם לגילוי בב' אופני ההתכללות דאוי"ר שנק' חו"ג לפעמים כך ולפעמים כך כנ"ל וד"ל. (ויש ג' מראות הכלולים בירוק גע"ל ובלוי"א וגרי"ן מראה גע"ל נוטה יותר ללבן מן האודם ומראה בלוי"א נוטה יותר לאודם כמראה התכלת ורקיע דהאי שחור אדום הוא כו' וגרי"ן כלול בהעלם מלבן ואדום ואינו נוטה לא ללובן ולא לאודם וכך יש במראה הנחשת נחשת קלל (שנק' מע"ס) שנוטה יותר ללבן. ונחשת אדום (שנק' קופער) שנוטה יותר לאדום ומראות ממוצעות מב' אלה שאינו לא לבן ולא אדום כלל כו') ודוגמא לזה הוא כמו יסוד הרוח שכלול מאש ומים יחד שיש בו הרכבות דאש ומים כמו שהן כלולים זמ"ז דהיינו כמו שהאש כלול במים (כאהבה דאברהם כנ"ל) וכמו שהמים כלולים באש (כיראה דיצחק) והרוח מדרגה בפ"ע אלא שלפעמים יסוד האש בו בגילוי (כמו כשעלה למעלה או כעץ יבש יותר שכלה ונשרף באש כו') ויסוד המים בו בהעלם ולפעמים יסוד המים בו בגילוי (כעץ לח או כרוח היורד למטה) ויסוד האש בו בהעלם וזהו בחי' רו"ש שברוח החיים שבלב שכלול מעלייה ויריד' דאוי"ר כנ"ל. וכן ברוח הבל הדבור שכלול מיסוד המים ולחלוחית ויסוד האש ויבשות ע"כ לפעמים קולו צלול יותר ולפעמים נחר גרונו כו' וכן בקול ממוזג מחדוה ומרירות יחד (שנק' קול ערב כידוע) שמורכב מחו"ג דאוי"ר הנ"ל גם הוא מדרגה בפ"ע שכלול מחו"ג בב' אופני ההתכללות שלהם כנ"ל. אך בגילוי אינו בא רק באופן אחד בלבד דהיינו לפעמים החדוה ושמחה באהבה ורוממות הלב כו' ניכר ונגלה בתנועת הקול בניגון ושיר ובחי' המרירות ועוצב ושפלות ויראה שבו בהעלם ולפעמים בהפוך בגילוי ניכר ונגלה המרירות והשפלות יראה ובתוכו רצוף בהעלם בחי' חדוה ושמחה ואהבה כנ"ל באוי"ר שבלב כו'. ועכ"פ הן ב' מיני קול ושניהם באים בבחי' ההתכללות דאוי"ר שנק' חו"ג ולא שבאים בגילוי יחד א"כ יש ג' מיני קול בגילוי קול חדוה לבד וקול מרירות לבד וקול הג' הממוזג ומורכב משניהם כאחד מב' אופנים הנ"ל וד"ל:
(כו) וזהו שנק' שיר משולש שזהו מדרגה הג' בשיר דהיינו ב' מיני תענוג שבאוי"ר כלולים בו והוא כשיש בשיר שמן ההשגה התכללות מחדוה ומרירו' יחד האחד מהן בהעלם ואחד בגילוי שיש עכ"פ ג' גוונין בגילוי ע"כ נק' משולש דהיינו ב' מדרגות דאוי"ר כמו שהן. והג' מה שאחד בהעלם וא' בגילוי הכלול משניהם שהוא כמו מראה הירוק כנ"ל משא"כ שיר כפול היינו רק גוון אחד מחסד או מגבורה לבד דהיינו או שיר של אהבה או שיר של מרירות שהוא או לבן לבד או אדום לבד. ואמנם בבחי' שיר משולש יש ג' מיני גוונין בגילוי תמיד (רק שבא בשינוי בב' אופנים דהתכללות דאוי"ר כנ"ל). וזהו בחי' הת"ת בכלל שהוא מדת יעקב שהיה כלול מאוי"ר דאברהם ויצחק כמ"ש אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כו' שהוא מדת הרחמים שכלול מחו"ג כי הרחמי' הוא מצד שנתרחק בריחוק והשפלות דשמאל דוחה כנ"ל הוא שמעורר רחמים ע"ע ויש בו מצד האהבה וקירוב שמפני חפצו בקירוב מאד יתמרמר בלבו נמצא מרירות זו כלולה מאוי"ר יחד אלא שלפעמים האהבה בגילוי והיראה ושפלות בהעלם ולפעמים להיפוך כמראה הירוק הנ"ל וקול הממוזג מחדוה ומרירו' כנ"ל (וכמו בטעם חריפות ומתיקות שמתערבים יחד שהממוזג משניהם טעם מיוחד שערב לנפש מאד (שנק' קוויקונג) שהוא טעם קיוהא שיש בו ג"כ מב' אופני ההתכללות דחו"ג לפעמים טעם החריפות בגילוי והמתיקות בהעלם ולפעמים להפך כנ"ל כקול מזוג כו') וכמו"כ בעירוב הגוונין שיש בו מציור גוונין חלוקים לגמרי ולבן ואדום יחד כגוון הממוצע משניהם שנוטה ללבן בגילוי ולאודם בהעלם ולפעמים להפך שהוא מראה הירוק כנ"ל. וכאשר יש ג' גוונין אלה לבן ואדום וירוק יחד מעורב בציור נכון זהו עיקר היופי והתפארת כו' כידוע שהתפארת כלול מכל הגוונין יחד (וכ"ה בבחי' דעת שלישי המכריע (כמשי"ת) וד"ל:
(כז) ומעתה יש להבין בבחי' ומדרגה הד' שהוא מראה וגוון ד' שבעמוד שכולל ד' גוונין בגילוי והוא בחי' שיר מרובע שהוא השיר שיש בו בגילוי מד' מדרגות יחד כו' להיות מבואר למעלה בענין מראה וגוון הירוק שישנו בב' אופנים א' כשנוטה לאדמימות והלובן בו בהעלם והב' להפך (וכן בקול המזוג מחדוה ומרירות ישנו בב' אופנים אלו כנ"ל. וכן בטעם הכלול ממתיקות וחריפות כנ"ל). וא"כ הרי יש עכ"פ ד' מיני גוונין א' גוון לבן לבד והב' גוון אדום לבד והג' גוון שנוטה ללבן בגילוי וגוון האודם בו בהעלם והד' גוון שנוטה לאדום וגוון הלבן בו בהעלם (וכן בקול הממוזג מחדוה ומרירו' כנ"ל. יש ד' מיני קול קול חדוה לבד וקול עצב לבד וקול שבגילוי בחדוה ובהעלם בעוצב וקול שבגילוי בעוצב ובהעלם בחדוה. וכן בטעם יש ד' מיני טעמים עד"ז בגילוי כ"א מהות ומדרגה בפ"ע כו'). והנה כאשר הד' מראות האלה באים בגילוי כאו"א בפ"ע יש כאן ד' מדרגות בד' גוונין חלוקים. וזהו מדרגה הד' שנגלה בעמוד שיש בו ד' גוונין הללו בגילוי דהיינו אחד בהעלם ואחד בגילוי שבאים בב' אופנים כנ"ל וב' גוונין הפשוטים דלבן ואדום וא"כ בהכרח שיהיה מדרגה זו הד' כלולה מד' גוונין הללו בגילוי במהות ומדרגה בפ"ע (כמו שמראה הירוק גוון מיוחד שכלול ג' גוונין בגילוי כנ"ל):
(כח) ויובן זה בהקדים תחלה כל ענין הג' מדרגות הנ"ל בג' מיני גוונין דחג"ת באופן אחר והוא בבחי' התכללות דחו"ג שנק' חסד ודין ומדת הרחמים שממוצעת מבין שניהם כידוע שבחי' התכללות דדין שבחסד נק' גבורה שבחסד ובחי' התכללות שכלול חסד בדין נק' חסד שבגבורה והיינו ג"כ ע"ד הנ"ל שבהתכללות דגבו' בחסד החסד בא בגילוי והגבורה שהוא דין מלובש בו בהעלם ולהפך בהתכללות דחסד בגבו' הגבו' שהוא מדת הדין באה בגלוי ומדת החסד שהוא כלול בו הוא מלובש בו בהעלם. ובאור זה ידוע שדמיון התכללות דגבו' בחסד שהחסד בגלוי והדין בהעלם זהו כאשר כח הדין מתלבש במעשה החסד דוקא כמו שלוות הרשעים בעוה"ז כדור אנוש עובדי כו"מ היו נזונין בחסדו כו' (פסחים קיח, א) בכל הון ועושר וגדולה וכל שפע רב חסד הטוב הגשמי בעוה"ז כדי לטורדם מעוה"ב כמ"ש (דברים ז, י) ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו בזה בעוה"ב וכן (משלי כה, כא. כב) אם רעב שונאך האכילהו לחם שזהו חסד בפועל אבל הדין קשה מלובש בחסד זה שז"ש כי גחלים אתה חותה על ראשו כו' וכמו"כ לפעמים יפעול כח הדין הקשה ע"י התלבשות בחסד בגשמים מרובים ביותר שנראים כחסד וברכה כגשמי ברכה אבל הם פועלים דין קשה כשהם ביתר מכפי המדה או בעת שאינו צריך ויהי' להיפוך שיאבד כל הזריעה או הצמיחה עד כלה כו' וכדוגמא שהיו מי המבול שארובות השמים נפתחו ומעיינות תהום נבקעו בו שבתחלה היה נראה כחסד גדול לרוות הארץ אך הרבוי והשטף הגדול במשך זמן רב נעשה מהם דין קשה מאד למחות את כל היקום כו' וכן יש עוד דין קשה שיתלבש בחסד עליון ורוחני יותר (כקרבת המלך לאיש החוטא ביתר ממדתו עד שיתבטל ממציאותו כקרבת אחשורוש להמן במשתה עם אסתר המלכה שלא יכול לעמוד שם ונתפס ברעה אשר נפל על מטת אסתר לבקש על נפשו והמלך אמר הגם לכבוש את המלכה כו') וכמו שידוע (בסנהדרין צה, ב) בענין מפלת מחנה סנחרב לפי שהשמיע ה' את הוד קולו ששמעו השיר של מלאכים ונגלה להם מהוד קול ה' בג"ע שאע"פ שזה היה גלוי האור האלקי שלמעלה מערכם השפל. אך זה החסד הוא שעש' הדין הקשה בהם שנשרפו ונאבדו כו' הרי בחינת הדין בהעלם והחסד בגילוי (גם עד"ז היה בי' מכות במצרים ובאותות ומופתים הנוראים שאמר (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרי' כו' ובכל אלהי מצרים כו' שהיה ע"פ התגלות אור דשם הוי"ה ביתר מכפי המדה וצמצו' דשם אלקים כו' וכמ"ש במ"א במ"ש (שם ז, ה) וידעו מצרים כי אני הוי"ה כו' וכן אמר יתרו (שם יח, יא) עתה ידעתי כי גדול הוי"ה כו' מפני שפרעה אמר (שם ה, ב) לא ידעתי את הוי"ה רק בחי' אלקים כו' וכן בקי"ס אמר (שם יד, כד) וישקף ה' אל מחנה מצרים כו') (וגם במלאכים יש עונש עד"ז כמו (סנהדרין לח, ב) הושיט אצבעו קטנה ביניה' (שהוא ביתר מכפי המדה וצמצום בצירופי אותיות אלקים שמזה מציאות התהוותם מאין ליש) ושרפם (שנתבטלו ממציאות' לגמרי) ועד"ז יש גם בנשמות הגבוהות אלא שאין זה עונש אלא עלייה גדולה כענין מיכאל כ"ר מקריב נשמות ע"ג מזבח העליון דאצי' שנכללים לאשתאבא בגופא דמלכא כו' וכן כענין מיתת נשיקה ע"פ ה' וכב"ע הציץ ומת כו' (חגיגה יד, ב) וכג' שנסתלקו באד"ר וכה"ג ויש שעולים עד"ז כדי שיפלו בדרך עונש וכמו בבני אהרן בקרבתם לפני ה' ממש ביותר ממדתם ונשרפו באש ה' ואמר עליהם (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש וכמו שא' (במדבר יז, כח) כל הקרב הקרב אל משכן ה' כו' וכמו (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה מאד שמדקדק עליהם יותר עד כחוט השערה להיות החטא הקל שלהם כחטא גמור וזהו רק מפני שעלו יותר שנעשה מהחסד של הקירוב דין ועונש יותר וכה"ג נק' ג"כ גבו' שבחסד וכמו"כ מלמעלה למטה בהתגלות אור פני מלך בחסד וימין מקרבת בפנים שוחקות שגנוז ונעלם מזה מכח הדין הקשה שמצד רוממות המלך (וכנ"ל שגם במשתה המלך יש אימת מלך רק שהוא בהעלם) וכך יש בגילוי אור האלקי לנשמות הגבוהות שיקרבום בימין ובזה נעלה הדין הקשה להפילם כמו לירבעם ואחאב שנגלה להם ברב חסד וטוב והצליחו ביותר ולא עמדו בקירוב זה כי מפני הגסות יצאו לתרבות רעה וכך בגשמיות השפע ברב טוב לבנ"י בא"י בכסף וזהב ובתים מלאים כל טוב וכל טוב דעוה"ז השפיע להם ועי"ז זהב עשו לבעל ועבדו אלקי העמים שבתוכם והיה חסד זה כדי להרחיקם כמו וישמן ישרון ויבעט כו' (דברי' לב, טו) וכמו שא' אליהו (מ"א יח, לז) ואתה הסבות את לבם אחורנית כו' (וכמו (ישעי' סג, יז) למה תתענו ה' מדרכיך כו' שהוא ע"י רבוי השפע גשמי ביתר מכפי צדקתם שירום לבם ויתעו בדרך כו'. וכך יש בפרט בכל דור שישלם רב טוב וחסד גשמי עבור מעט הטוב שעשו כדי להבדילם מרב טוב הצפון למעלה בג"ע ועוה"ב (וכן יש ברוחניות השפע בחסד ושמחה האלקית בענג ושמחה ואה"ר בימין מקרבת בתפלה שיצליח אדם ויעלה למעל' ביתר ממדתו אע"פ שאינו ראוי לכך כי יש בו תערובות שקר וגסות הרבה כו' רק שיפול עי"ז ממילא כשלא יכול לקום ולעמוד במקום האמת כענין מי יעלה בהר ה' כו' נקי כפים ובר לבב בתכלית בלי שום תערובות רע וגסות אשר לא נשא לשוא נפשי כו' וכשלא יכול לעלות עוד יפול ממילא כעולה בהר גבוה כשאינו יכול לעלות ירד ויפול למטה (כמרגלים שמאסו בארץ חמדה ונפלו למטה וכה"ג) וכמו שהיה בכמה נשמו' גבוהות כירבעם שהיה במדרגה אחת עם אחיה ונטרד מן העולם מחמת גסות הרוח שהיה בו. וכן יוחנן כה"ג נעשה צדוקי (ברכו' כט, א) וכאלישע אחר (חגיגה יד, ב) שנכנס לפרדס ויצא לת"ר כי טינא היתה בלבו (שם טו, ב) וכה"ג) וכן יש בכמה בנ"א שהיו יראי ה' ועובדים בעבודה רבה מנעוריהם בהתלהבו' בתפלה ובעסק המצות ומתקלקלים ונופלים בתאות וקלות או ביין ושכר ותענוגי עוה"ז וכבוד וקנאה כו' שנדחו מלמעלה (כמ"ש (שמות כ, כג) ולא תעלה במעלות כו'). וכ"ז הוא בחי' התכללות דגבו' והוא דין בחסד שנפעל הדין על לבוש החסד דוקא כנ"ל וכמו"כ יש להפך בבחי' התכללות דחסד בדין שנק' חסד שבגבו' כידוע ובאור זה כידוע שזהו כאשר מדת החסד מתלבש במדת הדין ופועל פעולתו ע"י הדין דוקא וכמו שאנו רואים בתוכחת מוסר האב לבנו שמוכיחו בדברי' קשים ביותר לבזותו בתכלית שלא היה מדבר קשה ובבוז כזה גם לשונאו עד שיבוא לכלל הכאה ברצועה לייסר את בנו בדין קשה מאד והכל רק כדי שישמע אליו לילך בדרך הישר וטוב בעיני אלקים ואדם ויעזוב דרך הרשע כו' שהרי הדין הקשה הנראה בגילוי גמור שהוא עונש ההכאה וכל היסורים שעושה לו בהעדר המזון והלבוש וכה"ג. ואמנם בחי' החסד כלול בו ומלובש בהעלם שהוא רוב האהב' שאהב לבנו יוצא חלציו שחפץ בהצדקו שיהיה צדיק וכשר וילך בדרך הישר שזהו רק מצד החסד האמיתי שחפץ לעשות לו בהדריכו לטוב ע"כ יבא לידי הכאה ודין קשה כ"כ וכל שמגלה יותר הדין והעונש יותר ניכר בזה עוצם האה"ר וחסד הפנימית שמלובש בזה וכענין הקללות שבתוכחה שהרב' לקלל קללות רבות כאלה וכולם נעשו בפ"מ ובכל אלה זהו רק כאשר ייסר איש את בנו כו' כי בנים אתם לה' (דברי' יד, א) ובתוך עונש ודין קשה זה מלובש רוב עוז האה"ר האלקית (וכמ"ש במ"א ע"פ (ירמי' לא, יב) והפכתי אבלם לששון שט"ב יהיה יו"ט לפי שבו נולד משיח הגואל ויהפך ליו"ט כי יתגלה בו מה שהיה בו בהעלם מבחי' האה"ר שמלובש בחרון אפו ששלח ידו במקדשו וזהו שט"ב הוא באותו יום שהוא יום א' דפסח) וכמו כי אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג, יב) וכיסורי הצדיקים בעוה"ז להרבות שכרן בעוה"ב ונק' יסורים של אהבה כידוע או למרק העון וליפרע מהן בעוה"ז מעט מעט וכיסורי הגליות בשעבוד קשה בטרדת פרנסה לפוטרם מגיהנם וכה"ג יש בכל אדם בכל פרטי עניניו ברוחניות ובגשמיות שלפעמים משפילים אותו בשפלות בשמאל דוחה בירידת המדרגה כדי להעלותו אח"כ (וכנהר די נור לפני עלייה בג"ע) וכמצוי הנפש בפרנסה ביגיעה ודוחק ויסורים קשים בבני וחיי צער וכה"ג כדי שיקבל החסד ורב שפע אח"כ וכן בהצלחת התורה ומע"ט ותפלה ותשובה אמיתית שבאים ע"י יסורים בלב נשבר ונדכא כמו (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו כו' שזהו ירידה בשביל עלייה כו' וד"ל:
(כט) (ובמ"א מבואר להפך שגבו' שבחסד זהו הדין והצמצום שעי"ז נעשה החסד בשפע החסד דגשמי ברכה שבאים בצמצום והתחלקות טפין טפין כדי שירוה הארץ כו' וכן המזונות בגבו' שבחסד כענין מכלכל חיים בחסד וכן תח"ה כו' שנז' באתה גבור באים במדה כפי הכלי של המקבל לבד כמשל הרב המשפיע בצמצום לקצר כדי שיוכל להתקבל במקבל וכ"ה ענין כל דין שנעשה בשביל חסד שהחיצוניות דין ופנימית המכוון חסד הוא שזהו עיקר תגבורת החסד והן כל ענינים הנ"ל ביסורי האב לבנו וביסורי הצדיקים וכה"ג ובחי' חסד שבגבו' זהו כאשר הדין נעשה ע"י החסד כנ"ל במשלם לשונאיו וכה"ג כי חסד שבגבו' העיקר הוא גבו' ודין והחסד שבו רק בשביל הדין ע"כ נק' חסד שבגבו' וכן להיפוך גבו' שבחסד העיקר הוא מדת החסד והגבו' ודין שבו הוא רק בשביל לפעול החסד שזהו כגבו' גשמית וכמזונות בצמצום וכיסורי האב לבנו ולצדיקי' כנ"ל והכל ענין וכוונה אחת עם הנ"ל רק שינוי הלשון יש בזה) וכמו"כ מבואר במ"א בענין ולשון אחר שהתכללות הנ"ל בגבו' שבחסד וחסד שבגבו' זהו ענין ב"פ דק"ש שהוא ב' מדרגות הפכיים דאור החסד בכלי הגבו' בשם מ"ב דואהבת ואור הגבו' בכלי החסד בפ' והיה בשם ע"ב. והנה מדת הת"ת הוא בחי' הממוצע בין ב' מיני התכללות דחו"ג הנ"ל והוא כמו מדת הרחמים דיעקב שהרי אין מציאות רחמים נופלים רק אחר מדה"ד לומר שאע"פ שיחויב ע"פ הדין מ"מ יפטר