מתוך חב"דטקסט, מאגר ספרים חב"דים חופשי בגרסת טקסט.
תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
|
לפניך מפה כללית של הנושאים המבוארים בספר התניא בצורת תרשים זרימה.
בתרשים זה מפורט ענף העצות בעבודת ה' (פרקים כ"ו-ל"ד), בשורה השלישית נמצאים הקישורים לענפים הנוספים.
|
|
פרק ל"א - מעלת המרירות: שמביאה לשמחה אמיתית
כדי לנצח את היצר לא מספיק להפטר מעצבות וטמטום הלב[1], אלא צריך גם להיות בשמחה[2]. מתחיל[3] אם כן אדמו"ר הזקן להביא עצות להוספה בשמחה:
ליקוטי אמרים - פרק ל"א
|
|
ספר התניא
|
מידע כללי
|
מאת
|
אדמו"ר הזקן
|
שפת המקור
|
עברית
|
סוגה
|
תורת החסידות
|
הוצאה
|
הוצאה
|
דפוס סלאוויטא
|
שנת הוצאה
|
תקנ"ז
|
מספר עמודים
|
503
|
|
העצות להיפטר מטמטום הלב[4] מביאות לעצבות, והרי בתחילת פרק כ"ו הוסבר שאי אפשר לנצח את היצר מתוך עצבות? מבאר אדמו"ר הזקן, שאדרבה: דוקא על ידי ביטוש עצמו יכול האדם להגיע לשמחה אמיתית:
- ראשית, מקור העצבות הוא אמנם בקליפות[5], אך היא מביאה למרירות - ומרירות היא קדושה ממש[6].
- שנית, ככל שתגדל מרירות האדם על הגלות נשמתו כך תגדל השמחה על צאתה מהגלות[7].
- ובנוסף, תוקף הנפש הבהמית לא צריך להפריע לשמחה בעבודת ה'[8], ואדרבה: ההתבוננות שעבודת ה' מעלה לקדושה גם את הנפש הבהמית[9] תוסיף עוד שמחה.
הערות שוליים
- ↑ שלזה הובאו עצות בפרקים הקודמים, מפרק כ"ו עד פרק ל'.
- ↑ כפי שמתחיל אדמו"ר הזקן את ביאור כל העניין בפרק כ"ו.
- ↑ העצות לשמחה הן בשלושת הפרקים ל"א-ל"ג-ל"ד, אך פרק ל"ב שבאמצע הוא עניין בפני עצמו, ראה שם.
- ↑ שהובאו בשני הפרקים הקודמים: פרק כ"ט ופרק ל'.
- ↑ מאחר ומדובר בעצבות ממילי דשמיא הרי היא מהטוב שבקליפת נוגה, אך גם הטוב שבנוגה הוא עדיין קליפה ולא קדושה
- ↑ ובאה מצד הנפש האלוקית.
- ↑ תורה ומצוות מוציאים את הנשמה מהגלות.
- ↑ בניגוד למה שנראה לנו, וכמשל עם ישראל שיצא ממצרים למרות שעדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה.
- ↑ והיא תכלית בריאת העולם