בשורת הגאולה לז
בשורת הגאולה |
---|
פתח דבר • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז • סח • סט • ע • עא |
ע"פ המדובר כמה פעמים ובפרט לאחרונה – וועגן דער הכרזה והודעה פון כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו[1]: "לאלתר לתשובה (ובמילא איז) לאלתר לגאולה", אז מ'האט שוין אַלץ פאַרענדיקט, אויך דער "צופוצן די קנעפ"[2], און עס דאַרף נאָר זיין "עמדו[3] הכן כולכם"[4] – און דאָס האָט מען שוין אויך פאַרענדיקט אויף צו מקבל זיין פני משיח צדקנו תיכף ומיד ממש – איז פאַרשטאנדיק, אז מ'האַלט שוין איצטער באַ דעם זמן פון קיום היעוד "ואשיבה[5] שופטיך כו' ויועציך"[6], און נאכמער: כבתחילה: מ'האט שוין די התחלה דערפון, כדלקמן.
. . . בכל הדורות – אויך לפני תחה"מ של משה – איז נוגע די הלכה צו וויסן אַז "הא־ל מנבא את בני האדם"[7] (גילוי אלקות בגדרי הנבראים), ביז די שלימות בזה ווי ס'איז געווען באַ משה[8]. און נאכמער – בכל דור איז שייך אז "נביא אקים להם גו' כמוך"[9], ווי דער רמב"ם איז מבאר[10] אז "כל נביא שיעמד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה כו'", ד.ה. אַז יעדער נביא איז אַ המשך פון נבואת משה ותורתו (נאָר אין דעם גילוי הנבואה זיינען פאַראַן חילוקי דרגות, ווי דער רמב"ם אין מבאר[11]). ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.
ובפרט לאחרי וואָס "תחזור הנבואה לישראל"[12], וואָס איז "הקדמת משיח"[12] – די נבואה וואָס וועט זיין באַ משיח צדקנו וואָס "נביאי[13] גדול הוא קרוב למשה רבינו"), ואמרו חז"ל[14] אַז "גואל ראשון (משה) הוא גואל אחרון", און בכל דור ודור איז דאָ איינער וואָס איז ראוי לזה – דעריבער דאַרף מען וויסן אַלס אַ הלכה אויך בזמן הזה (נאָך פֿאַר דער גאולה), אז ס'איז דאָ די מציאות פון גילוי הנבואה (בא משיח עוד לפני הגאולה), אַלס אַ מעין והתחלה ("יועציך כבתחלה") צו שלימות גילוי הנבואה לאחרי הגאולה. דאָס הייסט, אַז דאָס איז ניט קיין חידוש וואָס וועט זיך אויפטאָן ערשט נאָך דער גאולה, נאָר די התחלה בזה ווערט שוין אויפגעטאָן פריער בבחי' "יועציך כבתחלה", דעריבער שרייבט עס דער רמב"ם אין זיין ספר הלכות (ובפרט אַז דער רמב"ם שרייבט בספרו אויך די הלכות וואָס זיינען נוגע לימות המשיח, אויך – די הקדמה לזה).
ע"פ הנ"ל וועט מען פאַרשטיין דעם אויפטו פון די לעצטע דורות בכלל ובפרט פון דעם איצטיקן דור ובפרט אין דעם איצטיקן זמן, וואָס לויט הכרזת והודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו האָט מען שוין אַלץ פֿאַרענדיקט, און לויט אַלע סימנים האַלט מען שוין אין די לעצטע רגעים פֿאַר דער גאולה.
. . . מ'האט די שלימות פון יפוצו מעינותיך חוצה בכל קצוי תבל, ובאופן המובן בשכל בני אדם, אפילו פון אַזאַ וואָס געפינט זיך אין חוצה שאין חוצה הימנו, און אויך – דער תרגום פון פנימיות התורה ותורת החסידות אין לשון עם ועם [רוסיש, וכיו"ב] דורך כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובאופן דהולך ומוסיף ואור, ביז בימים האחרונים – אויך אָפּגעדרוקט (ספר התניא, תושב"כ פון חסידות[15]) אויף "ברייל", דער כתב פאַר "סגי נהור" ר"ל (כמדובר לעיל[16]).
וע"פ די הכרזה הנ"ל פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, אז מ'האט שוין פאַרענדיקט אַלע עניני העבודה, כולל די עבודה פון רבותינו נשיאינו אַלס "שופטיך" און "יועציך" עד היום הזה, און "אכשור דרי"[17] כפשוטו – איז פאַרשטאַנדיק, אַז ס'איז שוין געקומען די צייט פון "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה" בתכלית השלימות (און מ'דארף ניט אָנקומען צו שוטרים, ווייל ס'איז שוין אַלץ מבורר), לאחרי די טעימה והתחלה בזה דורך רבותינו נשיאינו[18].
דערפון איז פאַרשטאַנדיק דער לימוד וואָס יעדערער האָט שטייענדיק אין שבת פרשת שופטים בדורנו זה ובפרט בזמן האחרון, די לעצטע רגעים פון גלות – אַז עס דארף זיין אַן עבודה בהתאם מדה כנגד מדה צו מצב הגאולה:
צו מפרסם זיין באַ זיך און ביי אַלע צו וועמען מ'קען דערגרייכן – אז מ'דארף אויף זיך מקבל זיין און אויף זיך אננעמען (מיט נאָכטער שטאַרקייט) די הוראות רעצרת פון די "שופטיך" און "יועציך" שבדורנו – "מאן מלכי רבנן"[19] בכלל, ובפרט נשיא דורנו – וועלכער קומט בהמשך צו רבותינו נשיאינו שלפניו – דער שופט דורנו ויועץ דורנו און נביא דורנו,
וכציווי התורה הנ"ל[9]: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצונו", "אליו תשמעון"[20], וכפס"ד הרמב"ם הנ"ל, אַז אויב איינער האָט די מעלות ושלימויות וואָס אַ נביא דאַרף האָבן און באַווייזט אותות ומופתים – ווי מ'האט געזען און מ'זעט בהמשך קיום ברכותיו בא נשיא דורנו – איז "אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון", דורך דעם וואָס "יאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו"[21] (ווי מ'האט עס געזען באַ כ"ק מו"ח אדמו"ר),
און נאכמער: "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא – ווי דאָס איז בנוגע צו נשיא דורנו, און דאָס ווערט נמשך בדור שלאחריו ע"י תלמידיו כו' – הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה"[22]; מ'דארף אים פאלגן גלייך תיכף ומיד נאָך "קודם שיעשה אות", און "אסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת ואסור לנסותו יותר מדי כו' שנאמר[23] לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה כו' אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כו'"[22], ווארום מ'איז מאמין אין דברי הנביא, ניט ווייל דאס איז זיינע דעם נביאיס רייך, נאר ווייל דאס איז דעם אויבערשטן'ס רייך דורך דעם נביא!
. . . האָט מען די הוראה כנ"ל, אז מ'דארף מפרסם זיין לכל אנשי הדור, אז מ'האט זוכה געווען אַז דער אויבערשטער האָט אויסגעקליבן און ממנה געווען אַ בעל־בחירה, וואָס מצד עצמו איז ער שלא בערך העכער פון אנשי הדור, אַז ער זאָל זיין "שופטיך" און "יועציך" און דער נביא הדור, וועלכער זאָל אָנווייזן הוראות און געבן עצות בנוגע צו דער עבודה פון אַלע אידן און אַלע מענטשן פון דעם דור, בכל עניני תורה ומצוות, און בנוגע צו דעם אַלגעמיינעם טאָג טעגלעכן לעבן און אויפפירונגען, אויך אין "בכל דרכיך (דעהו)" און "כל מעשיך (יהיו לשם שמים)"[24],
ביז – די נבואה העיקרית – די נבואה[25] אַז "לאלתר לגאולה" און תיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"[26].
. . . און דורך דער קבלה וקיום ההוראות פון "שופטיך" און ה"יועציך" שבדורנו – ווערט דורך דעם גופא דער מעין און התחלה פון קיום התפלה[27] "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה" בגאולה האמיתית והשלימה, במכ"ש פון דעם וואָס "סוף מעשה במחשבה תחלה"[28], עאכו"כ אַז דאָס איז שוין אויך אין דיבור ("ניב שפתיים", ענין הנבואה), ווי ס'איז נהוג לאחרונה צו אַרויסברענגען די דברים בדיבור, כולל ובמיוחד – אַז אָט אָט קומט די גאולה.
– וואָס עפ"ז האָט מען אויך אַן ענטפער אויף דער שאלה וואָס מ'פרעגט אויף דעם וואס מ'רעדט לאחרונה אַז די גאולה קומט תיכף ומיד ממש – לכאורה: ווי קען דאָס אַזוי גלאַטיק דורכגין און מצליח זיין; ווי וועלן די בני־בית זיך אָפּרופען אויף דעם, און וואָס וועט די וועלט זאָגן אויף דעם?! איז דער ענטפער, אַז אויב די עניני הגאולה וואָלטן געווען אַ חידוש, וואָלט אפשר געווען אַן ארט אויף דער שאלה; וויבאלד אָבער אַז די גאולה איז ניט קיין חידוש דבר, נאָר כל עניני הגאולה האָבן זיך שוין אָנגעהויבן ("כבתחלה") און זיינען שוין נמשך ונתקבל געוואָרן אין עולם הזה הגשמי התחתון שאין תחתון למטה ממנו (בבחי' "ויועציך כבתחלה") – וועט ניט זיין אַ פּלא ווען די גאולה קומט תיכף ומיד ממש!
(משיחות ש"פ שופטים, ז' אלול תנש"א)
תרגום ללשון הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]
ע"פ המדובר כמה פעמים ובפרט לאחרונה – בנוגע להכרזת והודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו[1]: "לאלתר לתשובה (ובמילא) לאלתר לגאולה", שכבר סיימו הכל, גם את "צחצוח הכפתורים"[2], וצריך רק להיות "עמדו[3] הכן כולכם"[4] – וגם את זה כבר סיימו – לקבל פני משיח צדקנו תיכף ומיד ממש – מובן, שאוחזים כבר עתה בזמן של קיום היעוד "ואשיבה[5] שופטיך גו' ויועציך"[6], ויתירה מזו: כבתחילה: כבר ישנה ההתחלה בזה, כדלקמן.
. . . בכל הדורות – גם לפני תחה"מ של משה – נוגע ההלכה לדעת ש"הא־ל מנבא את בני האדם"[7] (גילוי אלקות בגדרי הנבראים), עד השלימות בזה כפי שהי' אצל משה[8]. ויתירה מזו – בכל דור שייך ש"נביא אקים להם גו' כמוך"[9], כמבואר ברמב"ם[10] ש"כל נביא שיעמד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה כו'", כלומר, שכל נביא הוא המשך נבואת משה ותורתו (אלא שבגילוי הנבואה ישנם חילוקי דרגות, כמבואר ברמב"ם[11]). ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.
ובפרט לאחרי ש"תחזור הנבואה לישראל"[12], שהיא "הקדמת משיח"[12] – הנבואה שתהי' אצל משיח צדקנו (ש"נביא[13] גדול הוא קרוב למשה רבינו"), ואמרו חז"ל[14] ש"גואל ראשון (משה) הוא גואל אחרון", ובכל דור ודור ישנו אחד הראוי לזה – לכן צריכים לדעת בתור הלכה גם בזמן הזה (עוד קודם הגאולה), שישנה המציאות דגילוי הנבואה (אצל משיח עוד לפני הגאולה), כמעין והתחלת ("יועציך כבתחלה") שלימות גילוי הנבואה לאחרי הגאולה. היינו, שאין זה חידוש שיתחדש רק לאחרי הגאולה, אלא שההתחלה בזה נפעלת עוד קודם בבחי' "יועציך כבתחלה", ולכן כותב זאת הרמב"ם בספר ההלכות שלו (ובפרט שהרמב"ם כותב בספרו גם את ההלכות הנוגעות לימות המשיח, גם – ההקדמה לזה).
ע"פ הנ"ל יובן החידוש דדורות האחרונים בכלל ובפרט דרורנו זה ובפרט בזמן זה, שע"פ הכרזת והודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו כבר סיימו הכל, וע"פ כל הסימנים אוחזים כבר ברגעים האחרונים לפני הגאולה.
. . . ישנה השלימות דיפוצו מעינותיך חוצה בכל קצוי תבל, ובאופן המובן בשכל בני אדם, אפילו של זה הנמצא בחוצה שאין חוצה הימנו, וגם – תרגום פנימיות התורה ותורת החסידות בלשון עם ועם [רוסית, וכיו"ב] ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובאופן דהולך ומוסיף ואור, עד לימים האחרונים– שנדפס גם (ספר התניא, תושב"כ דחסידות[15]) ב"בריַיַל", הכתב עבור "סגי נהור" ר"ל (כמדובר לעיל[16]).
וע"פ ההכרזה הנ"ל דכ"ק מו"ח אדמו"ר, שכבר סיימו את כל עניני העבודה, כולל העבודה דרבותינו נשיאינו כ"שופטיך" ו"יועציך" עד היום הזה, ו"אכשור דרי"[17] כפשוטו – מובן, שכבר הגיע הזמן ד"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה" בתכלית השלימות (ואין צריכים לשוטרים, כיון שכבר הכל מבורר), לאחרי הטעימה וההתחלה בזה ע"י רבותינו נשיאינו[18].
מזה מובן הלימוד לכל או"א בעמדנו בשבת פרשת שופטים בדורנו זה ובפרט בזמן האחרון, הרגעים האחרונים דהגלות – שצריכה להיות עבודה בהתאם מדה כנגד מדה למצב הגאולה:
לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאפשר להגיע אליהם – שצריכים לקבל על עצמם ולקחת על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות והעצות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו – "מאן מלכי רבנן"[19] בכלל, ובפרט נשיא דורנו – הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו – שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו,
וכציווי התורה הנ"ל[9]: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצונו", "אליו תשמעון"[20], וכפס"ד הרמב"ם הנ"ל, שאם יש לאחד המעלות והשלימויות שצריכים להיות לנביא והוא מראה אותות ומופתים – כפי שראו ורואים בהמשך קיום ברכותיו אצל נשיא דורנו – הרי "אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון", עי"ז ש"יאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו"[21] (כפי שראו זאת אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר),
ויתירה מזו: "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא – כפי שהוא בנוגע לנשיא דורנו, ונמשך בדור שלאחריו ע"י תלמידיו כו' - הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה"[22]; וצריכים לציית לו תיכף ומיד עוד "קודם שיעשה אות", ו"אסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת ואסור לנסותו יותר מדי כו' שנאמר[23] לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה כו' אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כו'"[22], כיון שמאמינים בדברי הנביא, לא משום שאלו דבריו של הנביא, אלא משום שאלו דברי הקב"ה ע"י נביא זה!
. . . ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל־בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגת היום יום הכללית, גם ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)"[24],
עד – הנבואה[25] העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש הנה זה (משיח) בא"[26].
. . . וע"י הקבלה וקיום ההוראות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו – נעשה עי"ז גופא מעין והתחלת קיום התפלה[27] "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה" בגאולה האמיתית והשלימה, במכ"ש מ"סוף מעשה במחשבה תחלה"[28], עאכו"כ שזה כבר גם בדיבור ("ניב שפתיים", ענין הנבואה), כנהוג לאחרונה לבטא את הדברים בדיבור, כולל ובמיוחד – שהנה הנה באה הגאולה.
– ועפ"ז ישנו גם מענה על השאלה ששואלים על כך שמדברים לאחרונה שהגאולה באה תיכף ומיד ממש – לכאורה: כיצד זה יכול לעבור ולהצליח בצורה חלקה כל כך; כיצד יגיבו בני הבית על זה, ומה יאמר העולם על כך?! והמענה הוא, שאילו עניני הגאולה היו חידוש, אולי הי' מקום לשאלה; אבל היות והגאולה אינה חידוש דבר, אלא כל עניני הגאולה התחילו כבר ("כבתחלה") וכבר נמשכו ונתקבלו בעולם הזה הגשמי התחתון שאין תחתון למטה ממנו (בבחי' "ויועציך כבתחלה") – לא יהי' פלא כאשר הגאולה באה תיכף ומיד ממש!
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 "קול קורא" ב"הקריאה והקדושה" (סיון־תמוז תש"א. אלול תש"ב) – נדפסו באגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה ע' שסא ואילך. שעז ואילך. תח ואילך. ח"ו ע' תל ואילך.
- ↑ 2.0 2.1 ראה שיחת שמח"ת תרפ"ט.
- ↑ 3.0 3.1 אגרות־קודש שלו ח"ד ע' רעט. וש"נ.
- ↑ 4.0 4.1 ראה "היום יום" ט"ו טבת. ובכ"מ.
- ↑ 5.0 5.1 ישעי' א, כו.
- ↑ 6.0 6.1 ראה פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"א מ"ג, דמשמע שם ש"ואשיבה שופטיך גו" יהי' עוד "לפני בוא המשיח" וכהסיום בכתוב זה "אחרי כן יקרא לך עיר הצדק גו". וראה לקו"ש ח"ט ע' 105 הערה 74.
- ↑ 7.0 7.1 רמב"ם הל' יסודי התורה רפ"ז.
- ↑ 8.0 8.1 לקו"ש חכ"ג ע' 71. ע"ש.
- ↑ 9.0 9.1 9.2 9.3 פרשתנו יח, יח.
- ↑ 10.0 10.1 שם פ"ח ה"ב.
- ↑ 11.0 11.1 פ"ז ה"ו.
- ↑ 12.0 12.1 12.2 12.3 רמב"ם אגרת תימן פ"ג.
- ↑ 13.0 13.1 רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב.
- ↑ 14.0 14.1 ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א ר"פ משפטים.
- ↑ 15.0 15.1 מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר – נדפס בקיצורים והערות לתניא ע' קיח ואילך. אגרות קודש שלו ח"ד ע' רבא ואילך. וראה שם ח"ה ע' צ.
- ↑ 16.0 16.1 שיחת ש"פ עקב (סה"ש ה'תנש"א ע' 764 ואילך).
- ↑ 17.0 17.1 ל' חז"ל – יבמות לט, ב. חולין צג, ב.
- ↑ 18.0 18.1 ראה פיה"מ להרמב"ם שבהערה 6: ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה . . זה יהי' בלי ספק בשיכון הבורא ית' לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשוקתם לשם יתברך ותגדל חכמתם לפני בוא המשיח כו'.
- ↑ 19.0 19.1 ראה גיטין סב, א.
- ↑ 20.0 20.1 פרשתנו יח, טו.
- ↑ 21.0 21.1 רמב"ם שם רפ"י.
- ↑ 22.0 22.1 22.2 22.3 שם ה"ה.
- ↑ 23.0 23.1 ואתחנן ו, טז.
- ↑ 24.0 24.1 משלי ג, ו. אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דיעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א.
- ↑ 25.0 25.1 לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בודאות – ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שנה־ו.
- ↑ 26.0 26.1 שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.
- ↑ 27.0 27.1 ברכה הי"א בתפלת העמידה.
- ↑ 28.0 28.1 פיוט "לכה דודי".