שערי אורה/כתיב כי אתה נרי
| שערי אורה |
|---|
| הקדמה |
| שער החנוכה |
| בכ"ה כסלו • רני ושמחי • כתיב כי אתה נרי • כי עמך מקור חיים |
| שער הפורים |
| יביאו לבוש מלכות • וקבל היהודים |
| הוספות |
| קיצורי הספר שערי אורה מאדמו"ר הריי"צ |
(א) כתיב כי אתה נרי הוי"ה וה' יגיה חשכי הנה יש להבין מה שכפל הדבור לומר ב"פ הוי"ה כי אתה נרי הוי"ה וה' יגיה כו' הל"ל כי אתה נרי ה' יגיה חשכי ועוד מהו הוי"ו דוה' יגיה בתוס' וי"ו הל"ל ה' יגיה כו' והנה כתיב כי נר ה' נשמת אדם שנשמה שבאדם נקרא נר הוי"ה ממש שמאיר בה ד' אותיות דשם הוי"ה יו"ד בחכמה שבמוח וה"א בבינה וי"ו במדות שבלב ה"א אחרונה במעשה והוא עיקר בחי' צלם אלקים שבאדם ואם פגם בנפשו ביו"ד כמו בחילול שבת או בביטול ת"ת נסתלק אור האלקי שבי' או שפגם בה"א כו' וכמו שאומרים בוידוי בק"ש שעה"מ כידוע וזהו וה' יגיה חשכי גם לאחר שנפגם האור דצלם אלקים שבד' אותיות דשם הוי"ה וע"כ כפל הדבר וא' כי אתה נרי הוי"ה וה' יגיה חשכי ע"י תשובה וד"ל והנה באמת יש להבין איך מלובשי' ד' אותיות דשם הוי"ה בנשמת אדם ויש להקדים תחלה בשרש כללות ענין נש"י שהן ז' נרות המנורה שבמקדש כידוע ויש להבין תחלה שרש ענין הנרות דמנורה שארז"ל וכי לאורה הוא צריך אלא עדות היא לישראל שהשכינה שורה בהם כו' ויש להקדים תחלה שיש באור הנר בכלל ד' דברים הא' הפתילה הדולקת ע"י האור שנאחז ונדלק בה והב' האור עצמו הדולק בפתילה ויש ב' מדריגות באור הזה והן ב' מיני גווני אור א' גוון השחור שסמוך לפתילה שנקרא נהורא אוכמא השורף ומכלה לפתילה מעט מעט והב' אור הלבן שלמעלה שנקרא אור המאיר ונקרא נהורא חוורא והד' הוא השמן שנמשך אחר הפתילה ונבלע בה שאם לא השמן לא הי' האור דולק בפתילה כלל אלא הי' קופץ ומסתלק כידוע והנה באמצעות חיבור וקשר ד' דברים אלו היינו שמן ופתילה וב' גווני אור הנ"ל הוא הנק' בשם אור בכלל כי אם לא הי' האור נאחז בפתילה לא נק' אור כלל מצד עצמו כי הוא קופץ לגמרי רק כאשר האור נאחז בפתילה ודולק את הפתילה לכלותה מעט מעט כנ"ל אזי ע"י הדלקה זו שדלק בה האור נק' בשם אור המאי' שזהו עיקר שם אור והוא בא דוקא על ידי אור התחתון שנק' נהורא אוכמא שנאחז בפתילה ודולק בה בכליון מעט מעט כו' אך סיבת הקשר וחיבור האור בפתילה בב' גוונין הנ"ל הוא רק ע"י השמן דוקא שבלא שמן הי' האור קופץ לגמרי מיד או שהי' שורף ומכלה להפתילה לגמרי כרגע ומסתלק אך ע"י השמן שהוא נשאב בפתילה הוא סיבת אחיזת האור היטב בפתילה להדליקה ואינו קופץ כלל מפני שהאור נמשך אחר השמן לשאוב אותו ולכלותו מעט מעט ועי"ז אין הפתילה כלה מהרה ונמשך זמן ההדלקה ויש בזה דבר והיפוכו שהשמן ממשיך האור להיות נאחז היטב בפתילה וגם מה שיכלה וישרוף לפתילה ולשאוב השמן כו' ועוד תועלת שני בשמן שע"י שאיבת האור אותו נעשה בו אור בהיר וזך ביותר והוא אור הלבן המאיר שהוא בא לפ"ע צלילת השמן דוקא כידוע ונמצא על ידי השמן יש ב' מיני תועלת א' סיבת חיבור וקשר האור בפתילה והמשכת זמן דליקתו כנ"ל והב' מה שיש באור אור הלבן הזך הנק' אור המאיר כנ"ל (כי בעץ השורף ודולק אין בו רק אש השורף ולא נק' אור המאיר כ"כ כאור הנר בשמן ופתילה והוא ההפרש בין אש לאור) והרי מובן עכ"פ שע"י השמן מתחבר האור בפתילה בב' גווני אור הנ"ל א' חיבור אש השחור שבאור השורף שיומשך זמן אחיזתו לכלות הפתיל' כנ"ל שזהו עיקר חיבור האור בפתילה והב' חיבור אור העליון הלבן וסיבת בהירתו כנ"ל שזהו בא מצד כליון השמן באור כאשר נשאב בפתיל' והאור מושך אותו נעשה באור זה ב' גוונין א' גוון השחור ששואב ומכלה הפתילה עם השמן המובלע בה והב' גוון האור העליון שהוא בהיר וזך כפי צלילת השמן כנ"ל וא"כ הרי ודאי כלול הי' בשמן תחלה ב' גווני אור הללו רק שיצאו מן ההעלם לגילוי באור הזה ע"י כליון השמן באור הדולק כאשר נשאב ונמשך אחר הפתילה שבזה הטעם גזרו אומר במצות נ"ח שיש שמנים שאין מדליקים בהם לפי שאינן נמשכים היטב אחר הפתילה לפי שבנ"ח צריך להיות ב' גווני אור בפתילה ושיומשך זמן הדלקתו שא"א בלא שמן טוב וצלול שנמשך אחר הפתילה מטע' שית' בעזר"ה וד"ל (ויש עוד דבר חמישי והוא כלי הנר עצמו שהוא המחזיק בתוכו כל ד' דברים הנ"ל השמן והפתילה ואור הכלול מב' גוונין הנ"ל שבלעדו לא יתקיים האור כלל):
(ב) והנה הנמשל מכל הנ"ל באור הנר הגשמי יובן הכל באור האלקי שבנשמת אדם בפרט שנקרא נר הוי"ה ממש (ובכלל במקור נש"י למעלה שהוא בחי' מל' דאצילות) דהנה ידוע שכל נשמה האלקי' יש לה שרש ומקור באלקים חיים מקור כל חיי הנשמות כמו אתה בראת יצרת כו' נפחת בי כו' וכמ"ש אור זרוע לצדיק כו' צ"ע וצ"ת וז"ש ועמך כולם צדיקים והן ב' גווני אור הנ"ל א' נה"ח שהוא אור האלקי ממש וכמ"ש כי אתה תאיר נרי או כי אתה נרי ה' כו' והיינו בחי' התפעלות אלקות שיש בעצם בכל ניצוץ קטן שבישראל למעלה מן הטעם ודעת כלל שמחמת זה הכח יוכל למס"נ באחד באה"ר בתענוגים בכל נפשו כו' ולשוב בתשובה שלימה מקירת לבו עד כלותו וכו' והוא נקרא אור המאיר שזה תלוי לפ"ע צלילת השמן כנ"ל והב' אש שחור הנ"ל שהוא השורף ומכלה כו' והיינו ענין התלבשות הנשמה האלקית בנפש החיונית הטבעיות ששרשה בק"נ בתערובות טו"ר כידוע והוא התפעלות השגה אלקית הבא בשכל האנושי שבמוח הגשמי ומדות שבלב בשר בחום הטבעי שיצר לב האדם רע מנעוריו להתמשך אחר כל תאוה רעה כו' ולפרקים כאשר יגבר כח המדות הרעות בתאות חומריות בלי התעוררות תשובה לגמרי יחשיך לאור האלקי שבנשמה לגמרי מכל וכל (וכמ"ש ונר רשעים ידעך שקופץ לגמרי כנ"ל) ולהיפך לפרקים כאשר יגבר כח אור האלקי בנה"א על נה"ט והוא התפעלות רשפי אש התשוקה לה' לבדו עד שמואס ברע ולכוף לבו שלא ימשך אחר כל רצון זר כלל וכלל ונמצא שגם השכל ומדות הטבעיים החומריים גם הם מתפעלי' בהתפעלות אלקות ונכללים ונהפכים מרע לטוב לשנות טבעם הרע מן הקצה לקצה והיינו ע"י בחי' אור השורף ומכלה כמו דמיון אש השחור השורף לפתילה הנ"ל והוא הנק' שלהבת י"ה שבאה בנשמה מצד ההשגה אלקית בהתפעלות רשפי אש התשוקה אלקי' שלהבת זו הנקרא שלהבת יה דוקא הוא השורף ומכלה לאש וחום זר הרע הטבעי שבלב בשר מעט מעט כו' וכמו שאנו רואים בחוש שכל מי שמתפעל בהתלהבות ודביקות האלקי מיד הוא מתפעל בלבו ומוחו הטבעיים בהתלהבות זו ממש בהתפעלות אמתי' רק שאינו נמשך זמן רב רק יש כמעט רגע קופץ האור ויש שמתעכב מעט זמן יותר וזהו מסיבת חסרון השמן כי הגוף הוא כמו משל הפתילה והאור הוא אור האלקי דנשמת האדם שהוא כמו חיבור צורה וחומר כידוע:
(ג) ואמנם סיבת חיבור וקשר האור בפתילה הוא השמן להיות האור נאחז זמן רב כו' ולהיות בו ב' גוונין דלבן ושחור כנ"ל כך הוא בנשמה וגוף שע"י בחי' השמן שהוא בחי' החכמ' נעשה חיבור האור דנשמה בגוף בכל כוחותי' בקיום הדלקה זמן רב מטעם הנ"ל והענין הוא כידוע דבחי' חכמה שבנה"א הוא הנקרא כח מ"ה והוא בחי' הביטול במציאות לאין האלקי שלמעלה מן הטעם ודעת שאח"כ מתפשט כחה בבינה שהיא ההשגה האלקית שהן י"ה שבנשמה כידוע והיינו מה שיש בכח ובהעלם בכל ניצוץ קטן מישראל להתבטל ולזוז ממקומן לגמרי לגבי אלקות נק' כח מה שבנשמה וזהו הנקרא שמן כמו השמן שנמשך אחר הפתילה שהוא הגוף לעורר בו ג"כ בחי' הביטול של ישותו וגסותו להיות נכנע ובטל ונשבר לגמרי שנקרא ביטול היש לאין כמו שאנו רואים שפתאום יכנע לב החומרי מגסות שלו ויפול תאות שרירות לבו לגבי אלקים חיים לעוררו בתשובה שלימה מקירת הלב והוא הנקרא לב נשבר ונדכה כו' שזהו כליון הפתילה באור האלקי ע"י השמן דכח מה שנמשך כו' והיינו שמן טוב שנמשך היטב בפתילה כנ"ל ואם אינו נמשך היטב אז האור אלקי אינו נאחז בשכל ומדות הגופנים וקופץ מיד ומסתלק כנ"ל ונמצא ששמן הזה זהו הגורם דליקת גוון האור השחור שנקרא שלהבת יה הנ"ל השורף ומכלה מעט מעט לפתילה שהוא הגוף ליכלל גם הוא באור האלקי שהוא אור התפעלות אלקות ברשפי אש התשוקה שנקרא שלהבת י"ה כנ"ל וימשך זמן רב לא יכבה כלל וד"ל ותועלת הב' מן השמן זה הוא בהירות האור הלבן העליון שבנשמה שנקרא נה"ח שהוא לפי צלילת השמן מפני שכלה ונשאב השמן באור המושך אותו כנ"ל הענין הוא כידוע שכח מה זה הנקרא שמן יש בו ב' מדרגות הא' כמו שבא ונמשך מן ההעלם לגילוי שזהו העושה ההכנעה וביטול היש לאין גם בגוף להיות לו רוח נשבר' בגשמיותו כנ"ל והב' הוא כמו שבחי' כח מ"ה זה הוא בשרשו בבחי' אין האלקי ממש כמ"ש והחכמה מאין תמצא מאין ממש והוא מה שבכל נשמה יש בחי' ביטול עצמי לאלקות להיות בבחי' אין ממש ולא לעשות ביטול היש לבד כו' כידוע שזהו כמו ענין השפלות והענוה היתירה בעצם מהותו עד שנפשו כעפר לכל תהי' ממש בלתי מרגיש בעצמו שום דבר מעלה כלל וכלל בכל אשר עושה כו' (ונק' בל"א נישטקייט ער איז גאר נישט בעצם כו') והוא מ"ש ובלב כל חכם לב נתתי חכמה כו' וכן יהיב חכמתא לחכימין וכן מ"ש ונפשי כעפר כו' אז ודאי פתח לבי בתורתיך ממילא שעי"ז הוא הגורם להמשיך בחי' אור העליון דפנימית חכמה שזהו גלוי אור א"ס שבא ומאיר מן העלם העצמות בכל נשמה בבחי' עצמיות האור שזהו אור זרוע לצ"ע הנ"ל שנקרא נה"ח אור המאיר בבחי' התפעלות כל העצמיות באה"ר בתענוגים בכלו' הנפש או בתשובה במס"נ ממש וזהו מצד כליון השמן זה שנשאב באור כו' שהוא כמו השפלות וענו' כו' דאור העליון מושך אותו דהיינו שיהיה בבחי' אין העצמי שבאלקות וזהו העושה בהירות האור העליון לפי צלילת השמן שהוא עומק אמתית השפלות והענוה בהעדר הרגשת עצמו מכל וכל כו' הרי הי' בכח מ"ה זה כלול בהעלם גדול ב' גווני אור הללו דנה"ח ונה"א ועל ידו יצאו מן ההעלם לגילוי בנשמה וד"ל (וכך יובן בנשמה הכללית שזהו בחי' מל' דאצילות בב' גווני אור הנ"ל כמ"ש בזהר בפי' אלקי' אל דמי לך דנה"ת קארי תדיר לנה"ע כו' וד"ל:
(ד) והנה להבין כל זה בביאור יותר הנה יש להקדים הידוע שיש ב' מיני התבוננות הא' בבחי' יח"ת שהוא בחי' ממלא כ"ע שהוא ענין בשכמל"ו כידוע שהוא בבחי' שם אלקים (והיינו בחי' נה"ת הנ"ל בנשמה פרטית שהיא בצלם אלקים ונק' נהורא אוכמא כו') והב' בבחי' יח"ע דבחי' סובב כ"ע בשם הוי"ה שזהו ענין שמע ישראל (והוא בחי' נה"ע הנ"ל שנקרא נהורא חיוורא כו' אור זרוע לצ"ע כו') וביאור הענין ידוע ומבואר במ"א ע"פ ארוממך אלקי המלך שזהו בחי' מל' דאצילות מקור כל העולמות שנקרא בשם אלקי' דוקא וכידוע בפי' שם אלקי' לשון כח ואדנות כמו ואלי הארץ כו' וכמו עד האלקים יבא שהוא השופט כו' ושניהם א' למעלה באלקים חיים ומלך עולם שהוא בחי' הכח ואור אלקי המהווה כל הנמצאים מאין ליש ונק' כח הפועל אלקי בנפעל ולכך נקרא אלקי האלקי' כלומר כח ומקור כל כוחות האלקי' שנק' בני האלקי' שהן המלאכים שהמה כחות אלקי' אמצעים בחלק והארה דהארה פרטי' שנמצאים מאין האלקי ליש וזהו שנקרא אלקי האלקי' וגם אוה"ע קרו לי' אלק' דאלקיי' כו' והיינו ג"כ שם אדני דאשתמודע אדון על כולא כמו שאו' אל אדון על כל כו' וזהו גדול אדונינו ורב כח כו' שזהו ענין הב' באלקי' לשון שופט כמ"ש השופט כל הארץ כו' והוא בחי' שררה ומלכות (כמו נשיא אלקי' אתה כו') והכל א' משום דבבחי' מל' שהוא בחי' האחרונה דע"ס דאצילות הוא המקור הראשון להתהוות כל העולמות והברואים מאין ליש וכמ"ש מלכותך מלכות כ"ע וממשלתך כו' ועד"מ מלכותא דארעא שמדה זו אינה רק התפשטות חצוניות מעצמותו שמתפשט מלכותו וממשלתו על עמו כו' ואין זה נחשב מכוחות העצמיים כמדת כח האהבה וכח החכמה כידוע וז"ש ה' מלך גאות לבש שנתלבש ונתצמצם להיות מלך על העולמות לפי שאינה אלא בחי' לבוש חיצוני לבד כו' ועכ"ז א' דוד ארוממך אלקי המלך פי' אלקי הוא בחי' שם אלקים כח הפועל אלקי בנפעל בחי' ממלא כ"ע הנ"ל שנקרא אלקי ממש ארוממך אלקי המלך אעפ"י שאין זה רק הארה חצוניות דבחי' המל' כנ"ל אבל שרשו הוא הגבה למעלה והוא בחי' כתר מל' שזהו בחי' ההתנשאות שמצד עצמו דוקא ונק' מלך מרומם לבדו שהוא נבדל בערך הרבה ממה שנקרא מלך על עולמות הנבראים כידוע שזהו מדת מל' דאצילות בבחי' אצילות ממש (והוא ענין ד' רבתי דאחד) וא' שירומם גם לאלקים בחי' כח האלקי בעולמות למעלה להיות בבחי' המלך שנקרא מלך מרומם לבדו כו' והוא יחוד ממלא כ"ע בסובב כ"ע וזהו ענין יחיד חי העולמים מלך פי' יחיד כמו שהוא לבדו ית' ביח"ע דאצילות דאיהו וחיוהי חד ממש ונק' חי העולמים בהתפשטות דמדת מלך להיות מלך לעולם ע"י צמצום כנ"ל וזהו האור הנמשך מלמעלה למטה (וכמו בדלי"ת רבתי שמכוין להמליכו בשמים וארץ וד' רוחות העולם) וכן לפעמים א' מלך יחיד שנקרא מלך מרומם לבדו נמשך להיות חי העולמים כו' וכמו"כ הוא בבחי' העלאה מלמטה למעלה שירומם לאלקי המלך כמו שהוא מלך יחיד מרומם לבדו שיומשך אח"כ כמו שהוא בעצמותו גם בעולמות וזהו ואברכה שמך לעולם ועד כמו ענין בשכמל"ו כידוע שבחי' המל' נק' שם כמו ויעש דוד שם ויתברך שם כבוד מלכותו למטה גם בעולמות הנפרדים בבחי' נצחיות דא"ס וזהו ועד נצחיות בחילוף אותיות דאחד ובמה ירומם לאלקי המלך כו' היינו ע"י שירות ותשבחות שאומר איך שכל העולמות ומלאכים בטלים ממציאותם לגמרי מיש לאין ע"י שיר ורינה כו' שעי"ז מעלים לבחי' המל' למעלה לקבל מבחי' כתר מל' וזהו כתר יתנו לך כו' כידוע (וזהו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו נשמות ומלאכים דבי"ע ובשירי דוד עבדך נהללך כו' עד ונמליכך מלכינו אלקינו להיות יחיד חי העולמים מלך גם למטה כמו למעלה להיות משובח ומפואר עדי עד בבחי' נצחיות דא"ס שהוא מל' דא"ס עצמו שנקרא שמו הגדול כידוע) וזהו להודיע לבנ"א שהן הנשמות גבורותיו בחי' ריבוי הכח של הצמצומים כדי להיות הדר כבוד מלכותו העצמיות בעולמות לאין שיעור למטה כמו שאין שיעור למעלה בהתנשאות שמצד עצמו ממש כו' וראי' לזה הוא מה שמתפשט גם בכח האלקי המצומצם להיות מקור להתהוות העולמות ג"כ בבחי' התחלקות לאין שיעור כלל וכלל וכמ"ש גדול אדונינו ורב כח לאין שיעור (וכמ"ש בס"י דשיעור קומ' של יוצר בראשית רל"ו רבבות אלפים פרסאות כו' בגימ' דורב כח כמ"ש ביאורו במ"א) וכמ"ש ועלמות אין מספר א"ת עלמות אלא עולמות וכתיב היש מספר לגדודיו כו' (ואעפ"י שנאמר המוציא במספר צבאם הן הן גבורותיו לצמצם כו' ועכ"ז אין שיעור להתפשטות זו כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות ק"ך בתים כמו ק"ך צירופים דשם אלקים מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור כו' וכמ"ש ביאור זה במ"א) וזהו להודיע לבנ"א גבורותיו ואחר כך אמר מלכותך מל' כ"ע וד"ל (וזהו מ"ש בזהר ע"פ אלקים אל דמי לך דנה"ת קארי תדיר לנה"ע ולא שכיך לעלמין והוא מ"ש למען יזמרך כבוד התחתון דמל' בבי"ע לכבוד עליון דבחי' כתר מל' כנ"ל:
(ה) והנה כאשר האדם יתבונן בעומק דעתו ולבו בבחי' יח"ת דמל' בעולמות בחי' ממלא כ"ע שהוא בכח האור האלקי המהווה כל העולמות מאין ליש כנ"ל (בבשכמל"ו) יתפעל בלבו באהבה אלקית לאהוב את ה' בכל לבבו והיינו בשני יצריך כמ"ש ואהבת בכל לבבך והוא שע"י השגה אלקית הזאת הנקלטת היטב במוח ולב יתפעל גם בלב בשר הטבעי להיות בו כליון ותשוקה נפלאה ברשפי אש שלהבת י"ה עד שימאס ויהפוך כל רצון זר ורע דחום הטבעי להיות לו רק לב אחד לאביו שבשמים כו' כמו שהנשמה בעצמה תכסוף בתשוקה האלקי' היפך טבע הגוף החומרי שנקרא רוח הבהמה שיורדת למטה כו' בהתפעלות אמתית מקרב ולב עמוק בכל כוחות הנה"ט כו' לפי שהתבוננות זאת דכח האלקי בעולמות קרובה לנפש האדם לראות גם בעיני בשר כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה פי' וראו כמו בראי' חושיות ממש כו' עד שיכול להיות התהפכות הרצונות זרות לגמרי דהיינו להיות מתהפכים בהתפעלות רשפי אש התשוקה לה' לבדו ונמצא גם החום הטבעי שמלא רע נהפך לקדושה האלקית ממש (ונקרא בר לבב ממש אשר לא נשא לשוא נפשו ורצונו כלל רק לה' לבדו כמו מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי כו') עד שנעשה לבו לב טהור לגמרי באותה שעה עכ"פ בבחי' ביטול היש לאין האלקי באמת לאמתו (מפני ששורה עליו בחי' אור האלקי דמל' בעולמות כמו שמאיר למעלה במלאכים עליונים כשבטלים במציאות כו') וזהו ממש כדמיון הפתילה שדולקת בשלהבת אש הנדלק בה שנהפכת למהות אש ואור כו' כך נהפך הגוף שהוא אש וחום הטבעי של תאוה רעה עצמה למהות התשוקה האלקי' שנקרא רשפי אש שלהבת י"ה דנשמה האלקית כנ"ל להיות רק לה' לבדו כמ"ש בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר שבחלל השמאלי יאהוב את ה' בהתפעלות רשפי אש שלהבת י"ה האלקי ממש וכמו שאנו רואים שיש התפעלות אלקות ממש בלב בשר דוקא וכמו לבי ובשרי ירננו כו' רק שאינו נמשך זמן רב מטעם שאין בחי' השמן דכח מ"ה הנ"ל נמשך אחר הפתיל' כנ"ל ומבואר למעלה שזהו הנק' נהורא אוכמא אש השחור השורף ומכלה לפתילה מעט מעט כו' כך אור האלקי שבהתפעלות הנשמה מהשגה דממלא כ"ע הנ"ל שורף ומכלה ללב הטבעי להפכו לאור הקדושה (וכמו כן למעלה במל' דאצילות בהתלבשותה בעולמות שזהו ג"כ כמו התלבשות הנשמה בגוף ונק' נשמת כל חי כו' שנק' ממלא כ"ע נק' ג"כ נהורא אוכמא כנ"ל לפי שמהפך להיות ביטול היש לאין בכל העולמות עד גם הע' שרים דנוגה דעשיה שגם הם בטלים ונכללים באלקים חיים בשירה כמ"ש מלך אלקים על גוים וכתיב הללו את ה' כל גוים כו' וכן הבו לה' משפחות עמים כו' וכה"ג רבות בכתובים כמו יראו מה' כל הארץ כו' הריעו לה' כל הארץ כו' וזהו כמו התהפכות ז' מדות רעות דנה"ט ממש באדם התחתון כידוע) (ומ"ש ונר רשעים ידעך היינו גם כשמבטשים אותם ידעך ויקפץ נרם יותר כשהן בבחי' פירוד גמור מבחי' הרע גמור דגקה"ט לגמרי כו' ובצדיקים כתיב ואור צדיקים כו' וגופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה וסליק ביה כו' כאעא דלא סליק ביה נהורא כו' וכנראה בחוש שע"י ביטוש בבני חיי ומזוני בגוף יאיר בו אור הנשמה לעשות בו הרהור תשובה בלב נשבר מאד ולהכנע באמת לה' ולהתפעל באוי"ר בתשוקת רשפי אש שלהבת י"ה דנשמה ובזה הוא ההפרש בין נוגה דמעורב טו"ר לגקה"ט דרע גמור וכמ"ש ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקי' כו' אך גם ברשעים כתיב ויתלבנו ויתבררו כו' וכמ"ש ובאו האובדים כו' כי לא ידח ממנו נדח וגם באוה"ע כתיב אז אהפוך אל עמים כו' והנה כל זה הוא בחי' נהורא אוכמא שנדלק בפתילה כנ"ל אבל בחי' נהורא חיוורא הנ"ל שנק' אור המאיר הוא בא מבחי' התבוננות השניה דבחי' סובב כ"ע דוקא והוא בשם הוי"ה דאצילות ביח"ע דשמע ישראל כנ"ל וכידוע שזהו בע"ס דאצילות שמיוחדים בעצמות א"ס ב"ה דאיהו וחיוהי חד ממש כמ"ש ה' אלקינו ה' אחד ממש באח"פ דא"ס עצמו שהוא למעלה מעלה מבחי' המל' שנעשה מקור לעולמות וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו' כידוע וכך הוא למעלה מעלה גם מעולם האצילות שהרי א' אנת הוא חד ולא בחושבן פי' לא בחושבן י"ס דלפני אחד מה אתה סופר ונק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כלל משום דלאו מכל אינון מדות כלל כו' והיינו עצמות א"ס ב"ה ממש שגם מה שמצמצם א"ע להיות מקור לע"ס דאצילות זהו רק הארה בעלמא הנק' קו"ח שנמשך ממל' דא"ס עצמו ע"י צמצום הראשון כידוע כמו מאצילות לבי"ע ממש כנ"ל וע"ז אמר כי עמך מקור כל חיי העולמות דאבי"ע כו' והוא הנקרא סובב כ"ע הכללי שמקיף לד' עולמות דאבי"ע בשוה ממש וזהו מלך יחיד חי העולמים בכללות הכל כו' או יחיד חי העולמים מלך וכן מל' מלכות כ"ע בכללות ע"ד הנ"ל בב' מדריגות במל' דאצי' כו' וד"ל ולמעלה גם מזה הוא למעל' גם מהיות בבחי' מקיף וסובב כללי לאבי"ע כו' רק כמו שהוא במהו"ע ממש (שנק' טה"ע שמי השמים כו' ועיקר מס"נ באחד היינו למהו"ע ממש דוקא כמ"ש אליך ה' נפשי אשא אליך ממש כידוע וד"ל):
(ו) והנה ע"י העמקת המוח והלב היטב בהתבוננות זאת השני' דבחי' סובב כ"ע בכללות והוא למס"נ באח"פ ממש כנ"ל אז עי"ז ודאי יומשך מבחי' סובב כ"ע שהוא שם הוי"ה בכלל בחי' אור העליון דבחי' אור הזרוע לצדיק עליון שנקרא נהורא חיוורא על נשמת האדם גם בניצוץ קטן שבישראל והוא מ"ש כי אתה נרי הוי"ה ממש וכן כי אתה תאיר נרי וכמ"ש בהלו נרו עלי ראשי דקאי הכל על בחי' אור העליון הזה שהוא בבחי' שם הוי"ה דאצילות ממש שמשם יאיר אור האלקי על כאו"א במס"נ שלו באח"פ ע"י התבוננות הזאת דוקא ביח"ע דשמע ישראל כו' והוא הנקרא אור המאיר שהוא בחי' אלקות ממש וע"ז אמר ואהבת את הוי"ה אלקיך בכל נפשך ממש כו' וכמו לאהבה את הוי"ה אלקיך כי הוא חייך ממש לפי שמשם מקור מחצב כל חיי אור העצמות דנשמת כל חי כו' אך איך יוכל אדם להעמיק דעתו ולבו בהתבוננות דסוכ"ע הכללי שהוא עצמות א"ס ב"ה ממש מאחר שהוא למעלה מעלה גם ממקור כל חיי העולמות כנ"ל והרי א' דאנת עילאה על כל עילאין וסדכ"ס דלמת"ב כלל (אפי' מח' הקדומה דא"ק כו') הענין ידוע דבמח' והשגה אין תפיסה והשגה כלל וכלל במהו"ע ית' ממש אבל ברצון הפשוט ועצמי הוא שנתפס להיות בו דביקות והתכללות ממש כמ"ש לדבקה בו בו ממש והוא מ"ש בכל נפשך וכמו כלתה נפשי כו' אליך ה' נפשי אשא ממש וד"ל ועוד יש דבר שעל ידו יהיה כל או"א דבוק במהו"ע ית' אחר שיתפעל במס"נ בנקודת הרצון הפשוט כנ"ל והוא במ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום פי' אנכי הוא מי שאנכי דהיינו בחי' סובב כ"ע הכללי הנ"ל ולמעלה מזה שהוא מוה"ע ית' ממש הוא אשר אנכי מצוך היום דוקא והענין הוא לפי שאין בחי' עצמות א"ס ב"ה ממש בא לידי גילוי למטה ממש כ"א ע"י מצות מעשיות בעוה"ז דוקא שהוא סוף כל המדרגות העליונות לפי שנעוץ תחלתן בסופן דוקא דהיינו תחלת כל התחלות בסוף הכל שהוא המעשה דמצוה בפ"מ שזהו הנקרא ארחות הוי"ה ממש כמ"ש סוף דבר כו' ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם דלעילא (וכידוע בענין אל יתהלל חכם כו' כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי ממש לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ דוקא כי באלה חפצתי בחפץ ורצון הקדום ממש כו') וזהו אשר אנכי ממש בחי' מוה"ע מצוך היום במצות בפ"מ הוא מתגלה דוקא והיום בעוה"ז דוקא כמ"ש ז"ל היום לעשותם כו' ולא כמו שהן ברוחניות ביח"ע בעולמות עליונים אלא בסוף מעשה בפ"מ בגשמיות דוקא והוא לפי שעולמות עליונים הרי הן באים בסדר ההשתלשלות עו"ע מאור א"ס ב"ה ע"י ריבוי צימצומים כידוע שמפני זה ודאי אי אפשר שיתגלה בהם מבחינת מהו"ע ית' ממש בגילוי דלמת"ב כלל כנ"ל רק שלא בדרך השתלשלות עו"ע אלא בדרך ירידה והתלבשות לבד כמו במעשה המצות בפ"מ בגשמיות דוקא הוא שיכול לבא למטה בגלוי כי לעצם רוממות ערך האור דא"ס עצמו לא יבא בדרך השתלשלות כלל כ"א בדרך התלבשות למטה דוקא שלא בהדרגה כלל וכידוע הכלל בכל מקום שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לבא בירידה במקום היותר נמוך דוקא וכמ"ש המגביהי לשבת המשפילי כו' וכתיב אני מרום כו' וכן א' איזה בית אשר כו' כי השמים ושה"ש לא יכלכלוהו ועכ"ז צמצם שכינתו בין בדי הארון בהיכל ומקום גשמי וכך הוא בענין התלבשות אור א"ס ממש בכל מצוה בפ"מ וז"ש אשר אנכי מצוך היום דוקא ולא למחר בעוה"ב כו' (וזהו ענין דבר החמישי הנוסף על ד' דברים שבאור הנר והוא כלי הנר עצמו המחזיק הכל וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור הרי הנר מחזיק לכל עיקר ומקור דאור תורה שזהו בחי' אור המאיר שהוא גלוי אור הוי"ה ממש כנ"ל לפי שנתב"ס דוקא שהוא הכלי שנק' נר מצוה דוקא וד"ל) והנה בחי' המעשה בתו"מ שבכחם יש להמשיך גילוי מהו"ע ית' להאיר אור דשם הוי"ה ממש כנ"ל הוא בחי' השמן שנמשך אחר הפתילה שמחמתו דוקא יבא גלוי אור העליון דאור המאיר שנק' נה"ח שהוא לפ"ע צלילת השמן כנ"ל לפי שנשאב בפתילה ומושך את האור כו' וכנ"ל דמן השמן בא לגלוי ב' גווני אור הללו דנ"ח ונה"א כו' והיינו מ"ש והיו הדברי' האלה דוקא שהוא דברי התורה אשר אנכי מצוך היום שיבואו בפ"מ כו' (וכמ"ש ושננתם כו' וקשרתם כו' שהוא כולל כל מעשה המצות דוקא כידוע):
(ז) וזהו קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת פי' קרוב שהוא קרוב לכל בשוה לקטן כגדול בלי חילוק מדרגות כלל וזהו לכל קוראיו יהי' מי שיהי' והיינו לכל אשר יקראוהו באמת דוקא שזהו כמו שהוא באמתת עצמותו שהוא בחי' סובב כ"ע הנ"ל שאינו בא בדרך השתלשלות עו"ע כלל רק בא בדרך בחי' התלבשות בתו"מ בסוף מעשה דוקא כנ"ל בזה הרי הוא קרוב לכל קוראיו והוא הקורא בתורה כמ"ש והיו הדברים האלה כו' ודברת בם כו' שקורא לבחי' מוה"ע ית' ממש שלמעלה מעלה מכל ההשתלשלות דאבי"ע כנ"ל וזהו באמת אין אמת אלא תור' שהוא אמתת עצמותו ית' ששוה לפניו קטן וגדול וקרוב הוא לכולם בשוה ממש משא"כ הקריא' והצעקה בתפל' שאע"פ שנא' מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו דוקא כמו אליך ה' נפשי אשא כו' לבחי' מוה"ע ממש כנ"ל אבל אינו בא לכלל קירוב גמור לכל בשוה אלא לכל א' כפום שיעורא דילי' בהכנת לבו ודעתו ורצונו כו' כמ"ש אם ישים אליו לבו כו' וגם זה מרחוק ה' נראה לי ולא בקירוב גמור וכל זה מפני שגם זה האור העליון דבחי' סובב כ"ע הבא ע"י התבוננות דשמע ישראל כו' והתפעלות דואהבת בכל לבבך ונפשך כו' צריך לבא בדרך השפעה מלמעלה למטה שהוא בא בדרך ההשתלשלות עד כל א' בשרשו בע"ס דבי"ע בחילוק המדריגו' דנר"נ ששרשם בחיצוניות הכלים דאצילות כידוע ושורה על כאו"א בבחי' מקיף מרחוק וז"ש מרחוק ה' נראה לי כו' שזהו בכל אור גם היותר עליון כאשר בא בירידות המדריגות עכ"פ כו' שנק' השתלשלות משא"כ האור העליון זה עצמו כשבא בבחי' התלבשות בתו"מ קרוב הוא ממש לכל כקטון כגדול ממש בשוה וכמ"ש קראוהו בהיותו קרוב ע"י תו"מ וכמ"ש כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו דוקא ולא בשמים היא כו' והוא הדבר אשר אנכי מצוך כו' מטעם הנ"ל בפי' אנכי מצוך כנ"ל וזהו ענין נעשה אדם בצלמנו כדמותינו כו' וקאי הכל בתו"מ דוקא כידוע בענין נר מצוה ותורה אור ששרש התור' הוא באור והמצוה בכלי וכמ"ש בכמה מקומות התורה והמצוה כו' שזהו ענין צלם ודמות וכידוע שצלם בדכורא ודמות בנוק' שהוא בחי' סובב וממלא בענין ההשתלשלות כנ"ל כמו שהצלם הוא בחי' צורה העצמית כך כל ע"ס דאצילות באו"כ כמו חסד דרועא כו' חכמ' מוחא כו' זהו בצלמנו ממש דהיינו בשם הוי"ה דאצילות והוא ע"י בחי' אור דתורה כמ"ש והיו הדברים האלה כו' שנא' וזאת תורת האדם ממש בבחי' פנימית דאו"כ דאדם העליון וע"כ נק' תורת הוי"ה ממש ודמותינו בנוק' הוא בבחי' מל' שנק' מראה דמות כבוד הוי"ה דא"ס כמו ה' במראה אליו אתוודע וכן ביד הנביאים אדמה כו' והוא כמו הדמות שנחקק בו צורה העצמית הנק' צלם והן הנה המצות מעשיות שבאים למטה שנק' מצות המלך שמקבלים כנ"ל שנק' נר מצוה אעפ"י שנק' ג"כ מצות הוי"ה אבל הוא בא בכלים מכלים שוני' ונק' נר מצוה כו' ועכ"ז ה"ז בדמות כבוד הוי"ה דאצילות עצמו ממש שזהו ענין אדם אדמה לעליון ממש וכמ"ש כדמותינו כו' וזהו וקשרתם לאות כו' שכולל כל המצות כו' שבא בדרך התלבשות ממש בסוף מעשה כנ"ל שבזה קרוב ה' לכל בשוה לפי שיקראוהו באמת באמתת פנימית עצמותו כמו שהוא דרמ"ח פקודין רמ"ח אברים כו' ונעוץ תב"ס דוקא וראיה לזה ממה שהעוה"ב אינו רק ממצות בפ"מ בגשמיו' דוקא (וכנ"ל בפי' נר מצו' שהוא המחזיק האור והשמן והפתיל' כו'):
(ח) והנה ארז"ל דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא מכל חיי העוה"ב הרי הזכיר תשובה קודם למע"ט ומאחר שהמעשה עיקר מטעם הנ"ל דנתב"ס דוקא למה צריך לתשובה קודם כו' אך הנה אעפ"י שבודאי נמשך מאמתת אור מוה"ע א"ס ב"ה בתו"מ כנ"ל הרי צריך להיות זה ע"י התגברות גדולה מרב חסד העליון שבעצמות ממש שיהי' בא בגלוי כמו שהוא בהעלם עצמותו ממש דלמת"ב כלל כנ"ל וכמ"ש כי גבר עלינו חסדו העצמי בהתגברות גדולה הרבה יתר מכפי המדה הקצובה הבא בסדר השתלשלות דקו"ח כו' ולבא עד למטה ממש בדרך התלבשות עכ"פ כנ"ל כדי להיות ואמת ה' לעולם אמתית העצמיו' דהוי"ה יבא לגלוי לעולם למטה כמו למעלה כו' והנה בחי' התגברות רב חסד זה א"א לבא גם בתו"מ כ"א ע"י הקדמת ענין התשובה דוקא שהוא היפוך הרע עצמו לטוב שזה עולה למעלה מתו"מ שאינו אלא להבדיל בין טו"ר כו' ולכך א' דבע"ת גדולים מצ"ג שצ"ג בתו"מ א"י לעמוד במקום שבע"ת עומדים כו' וזהו דמשיח אתא לאתבא צ"ג בתשובה להעלותם יותר מטעם שא' בזהר דכד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה כו' אעפ"י שאין שרשם רק מאחוריים דשם אלקים במ"ח צירופי' האחרונים כו' וזהו הללו את ה' כל גוים כו' שהן ביטול היש הנפרד מיש דק"נ בע' שרים כמו שיהיה לע"ל שיהפוך אל עמים כו' והוא כמו ענין התשובה ממש שגם הרע עצמו נהפך לטוב כו' אז דוקא יגבר עלינו כנ"י חסדו העצמי' להיות אמת ה' אמתית פנימית עצמותו בתו"מ בא לידי גלוי למטה כמו למעלה ממש שז"ש ואמת ה' לעולם ממש והוא העוה"ב שיבא אמת ה' לעוה"ז כמו שא' ואמ' ביום ההוא הנה אלקינו זה ממש כו' וזהו שהקדים תשובה למע"ט בעוה"ז דעי"ז יבא שכר חיי העוה"ב מן המצות שהן מע"ט ובלא תשובה אין המע"ט מועילים שאינן רק בחי' כלים לבד להשראת עצמותו ית' וד"ל:
(ט) ובכל זה יובן ענין השמן שבנר שיש בו בהעלם ב' גווני אור דנה"ח ונה"א כנ"ל כאשר נשאב ונמשך אחר הפתילה והאור כנ"ל דהנה יש להבין תחילה מה שצריך שיהי' השמן נמשך אחר הפתילה דוקא כדי שיהי' חיבור האור בפתיל' ואיך השמן שהוא גבוה יומשך אחר הפתילה ואין האור דולק רק בפתיל' ולא בשמן מזה מוכרח שיש מעלה יתירה בפתיל' יותר מן השמן עד שהשמן אינו אלא אמצעי לחבר האור בפתילה הענין הוא כידוע שיש שרש לנה"ט שהוא הגוף למעלה הרבה מן הנשמה לפי שנה"ט נלקחה מק"נ שנפלו בשבה"כ מז' מלכים דתהו דכתיב ואלה המלכים כו' לפני מלוך מלך לבנ"י כו' דבחי' אורות דתהו קדמו לבחי' התיקון דשם מ"ה דאדם וע"כ יש שרש לחיות ובהמות דפני ארי' ופני שור דמרכבה למעלה מבחי' אדם וע"כ נושאות את הכסא כו' וכמו למטה מטה בירידתן עוד האדם ניזון מן החי וצומח ויתחזק כח שכלו כו' וכך למעלה נאמר בקרבן בהמה לחמי לאשי ריח ניחוח להוי"ה דתיקון וכמ"ש במ"א כמו שעל הלחם יחי' האדם ולא יתקיים בלעדו והצומח וחי יתקיימו בלא אדם לפי ששרש הצו"ח בשרשו גבוה משרש האדם וע"כ ע"י כליון הפתילה שהוא הגוף הוא עיקר הגורם המשכת האור העליון להאיר את הנשמה מבחי' סובב כ"ע הכללי הנ"ל שז"ש כי אתה נרי הוי"ה כו' כי הגם שהשמן הוא הסיבה לחיבור האור בפתילה כנ"ל ה"ז רק ממוצע אבל עיקר הסיבה הוא כליון הפתילה דוקא רק שע"י השמן הוא סיבה שיאחז בו האור וגם מה שהשמן נשאב בפתילה ונכלה ונמשך ונשאב באור גם הוא ע"י הפתילה והוא הטעם שהשמן נמשך אחר הפתילה דוקא ליכלל באור כו' לפי שהשמן הוא בבחי' חכמה דתו"מ כנ"ל ושרש הפתיל' שהוא הנה"ט הוא למעלה מעלה מבחי' מ"ה דחכ' דתקון כנ"ל וראי' לזה מענין הנ"ל בשעה א' בתשובה ומע"ט שע"י תשובה דוקא שהוא היפוך הרע עצמו לטוב עי"ז דוקא יגבר חסדו עלינו להיות אמת ה' לעולם שהוא העוה"ב שבא מן התו"מ כנ"ל וד"ל וזהו שאחר ואהבת בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך כו' שזהו כליון הפתיל' הוא שא' אח"ז והיו הדברים כו' אשר אנכי מצוך כו' שמתגלה עי"ז מבחי' אור העליון ביותר שהוא סובב הכללי שמלובש בתו"מ כנ"ל וד"ל ונמצא שבחי' נהורא אוכמא השורף ומכלה לפתילה עי"ז גורם ממילא גלוי האור העליון דנה"ח ממקורו שהוא בעצמות א"ס ב"ה כמ"ש כי אתה תאיר נרי כו' אך הנה עכ"ז ב' גווני אור הללו שמתגלים בפתילה הוא ע"י השמן שהוא הסיבה לחיבור האור בפתילה בב' גוונין הללו שהרי בלא שמן הי' הפתילה כלה ונשרפת לגמרי במהרה או שהי' האור קופץ מעליה מיד כנ"ל וכך יובן למעלה דהנה ענין השמן הוא בחי' העלם דאור ח"ע שמלובש בתו"מ שא"א לבא בדרך השתלשלות כלל כ"א דרך התלבשות וכמו עוטה אור כשלמה שהוא אור דתורה ונק' משל הקדמוני וכמאמר נובלות חש"מ תורה כו' שזהו ענין עוצם ירידה והתלבשות דח"ע העצמי' שלתבונתו אין מספר כלל בענינים גשמיים בהלכות ודינין דתשב"כ ושבע"פ כו' ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וזהו כמו טבע השמן שהוא נמשך ויורד ומתעלם בכל דבר (כמשי"ת) ע"כ נמשך השמן גם אחר הפתילה לחברו באור והוא ענין הנ"ל בב' מדריגות דחכמ' א' לעשות בחי' ביטול היש לאין והוא מה שיתעורר גם בגוף הרהור תשובה בהכנעה עצומ' ולב נשבר כו' ועי"ז יבא ענין כליון הפתילה באשא אוכמא שזהו ענין הצעקה והעלאה בתפיל' בשפיכת נפש להפוך המדות רעות שבלב כו' כנ"ל וזה נעשה בסיבת השמן שנמשך בפתילה:
(י) ואמנם אחר בחי' ההעלאה דנה"ט בבחי' רצוא כמו אם ישים אליו לבו כו' הרי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח שממילא יבא עי"ז בחי' המשכה וירידת האור שבא בהתלבשות למטה בכלי דוקא שהוא הנק' בחי' שוב שהוא מ"ש והיו הדברים כו' אחר בכל נפשך כו' והיינו בחי' סובב כ"ע שבתו"מ כנ"ל שנק' שמן כי הרי כליון הפתילה גורם עיקר המשכת האור שיומשך ויכלה גם השמן כנ"ל ואמנם במה שהשמן נשאב באור הוא הגורם צלילת ובהירות האור העליון בנשמ' מבחי' סובב כ"ע שנק' נה"ח כנ"ל והוא מדרגה הב' דחכמה כח מ"ה ממש כמו שהיא בבחי' אין ממש והוא ענין השפלות והענוה שנק' ביטול עצמי שנפשו כעפר לכל בעצם מפני העדר הרגשת עצמו מכל וכל כנ"ל ונמצא דשמן זה יש בו מב' הגוונים דנה"ח ונה"א בהעלם ויצאו לגלוי באור הפתילה במה שנמשך בפתילה ונשאב באור שהרי בהירות אור העליון תלוי בצלילת השמן דוקא כנ"ל ועכ"ז הרי העיקר הוא כליון הפתילה שהוא הגורם המשכת האור העליון מטעם הנ"ל רק שבהירתו תלוי בצלילת השמן לבד וגם הוא הסיבה להמשכת השמן וכלותו באור כנ"ל הטעם ששרש הפתילה שהוא הנה"ט למעלה מבחי' חכמה וע"כ בלא בחי' רצוא דתפילה א"א להיות בחי' שוב דתו"מ כנ"ל וכן תשובה ואח"כ מע"ט וראי' לזה ממה שא' האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כמו שבלא כליון הפתילה אין השמן נמשך באור כלל אבל גם זה אמת דע"י השמן דתורה הוא הסיבה לחיבור האור בפתילה ובלעדו אין קיום לאור בפתילה כלל אפי' רגע כנ"ל וכך הוא העלאה דרצוא בתפילה בלא תורה שאינו מתקיים כלל כידוע וד"ל: (ונמצא שהשמן מחבר האור בפתילה והפתילה מחבר השמן באור וזה כמו אדם שמעלה את הצומח ואח"כ הצו"ח מעלהו מטעם הנ"ל והאור מורכב משניהם בין בגוון השחור שכלה בו הפתילה והשמן בין בגוון העליון שנמשך אחר השחור המכלה לפתילה ושמן רק שבהירתו הוא לפי זכות השמן וצלילתו (וגם לפ"ע כליון הפתילה בגוון השחור כו'):
(יא) והנה א' בזהר ושמן על ראשך אל יחסר דא הוא עובדן טבאן כו' הרי עיקר ענין השמן שעל הראש להיות גורם חיבור אור ה' בנשמת אדם הן המע"ט בפ"מ ולמעלה מבואר דעיקר השמן הוא בחי' חכמה שבתורה שנק' תורה אור הענין הוא דשרש השמן הוא בבחי' פנימיות ומקור דח"ע דתורה אור ואמנם בירידתו למטה במצות מעשיות בענינים גשמיים כמו בציצית ותפילין גשמיים וכה"ג בדינין והלכות דשבת בהוצאה מרה"י לרה"ר וכה"ג בכל דיני או"ה וטומאה וטהרה כו' הנה זהו בחי' ירידה והתלבשות זאת למטה כ"כ נק' בשם שמן משחת קדש העליון דפנימית חכמה דתורה כו' כי מטבע החכמ' להתמשך למטה בכל הדברים גם בדבר היותר תחתון דוקא כמו משלים וחידות (כטבע השמן שיורד ומפעפע בכל דבר ונבלע בו כו') והטעם הוא כמו שאנו מוצאים בס' הטבע שנמצא טבעיות השמן בכל הנמצאי' שבעולם בכל חלקי דצח"ם דעשיה וד"י ארמ"ע המורכבי' בהם מכולם יוכלו להוציא שמן גם בחלק הדומם כמו ושמן מחלמיש צור הרי מחלמיש צור יוציאו שמן הגם שהצור קשה כו' והוא מפני שיש בכל מציאת בריאה בחי' התמצית חומר ההיולי שבו שהוא נהפך לשמן וגם בחלק המדבר כמו גופו של אדם מת שמורכב מד"י אחר הבירור היטב ישאר רק כמו שמן (שנק' אלים) והיינו בחי' החכמ' שהיא בחי' התמצית ההיולי שנמצ' בכל מציאת מורכב כו' שמזה עיקר מציאותו כידוע לפי שנא' כולם בחכמ' עשית בחכמ' דוקא וע"כ בכל עולם ועולם נמצא עיקר קיומו מבחי' החכמ' והוא לפי שבחכמה שורה בחי' כח ואי"ן האלקי ממש המהווה למציאת זה העולם עד כל בריאה בפרטות שבו וכמ"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמ' עשית כו' רק שיורדת החכמ' בהשתלשלות מעולם לעולם כמו מחכמה דמל' דאצילות בעולם הבריאה ומחכמ' דמל' דבריאה ביצי' כו' עד בחי' חכמ' שבמל' דמל' דעשיה בגלגלים וכל דצח"ם וארמ"ע כו' שנמצא כח החכמה בכל פרט כו' הרי טבע החכמ' לירד מטה מטה דוקא עד היותר תחתון מכל כו' וכך יובן באור החכמ' שבתורה הקדומה כידוע דשרש התורה הוא בחכמ' דא"ס עצמו וירדה בבחי' השתלשלות והתלבשות בד' עולמות באצילות ונק' תור' דאצילות ותורה דבריאה ויצירה שהוא הכל בבחי' הרוחניות עדיין (כמו שא"א קיים כל התורה ברוחניות כמו שהיא למעלה ביצי' ובריאה ואצי' כו' עד תורה הנגלית לנו בעולם העשי' בפ"מ בדברים גשמיים דנוגה דעשי' בעה"ד טו"ר להבדיל בין טו"ר בפ"מ (וכך אנו מוצאים בחכמת שלמה שנמשך מח"ע ובאה בנשמתו בהתלבשו' במשלי' וחידות כמ"ש וידבר ג"א משל כו' וכה"ג):
(יב) ואמנם בחי' ח"ע דתורה הגם שבאה ג"כ בהשתלשלות בעולמות ה"ז בחי' פנימית ומקור לחיות העולמות שנמצאים מבחי' החכמ' דאצילו' וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקו' כו' וכתיב ואשים דברי בפיך לנטוע שמים כו' וכה"ג לפי שנאמר בה ואהי' אצלו אמון אצלו ממש דאסתכל באורייתא וברא עלמא כו' וכן הת"ח נק' בונים שעוסקים בבנינו ש"ע וגם אפי' תשב"ר שהעולם מתקיים ע"י הבל ד"ת שלהם כידוע וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום ששרש דברים האלה מבחי' אנכי ממש רק שירדו למטה מטה במה שאנכי מצוך היום בדברים גשמי' דוקא מטעם הנ"ל וד"ל וז"ש ושמן על ראשך כו' זהו מע"ט בפ"מ שזהו שרש בחי' מקור האור דתורה כמו שהיא למעלה בעצמותו ית' טרם שירדה למטה בעולמות דאבי"ע לפי שנעוץ תב"ס דוקא כנ"ל וזהו הנק' שמן שעל ידו דוקא יבא בחי' הבהקת האור העליון דנשמה ממקור האור דחכמ' שז"ש בהלו נרו כו' כי אתה תאיר נרי וכה"ג לפ"ע צלילת השמן דוקא מטעם זה וע"כ הזהיר ושמן על ראשך אל יחסר שהן המע"ט דוקא שמזה דוקא יבא שרש הבהקת האור תמיד ממקורו שאם יחסר השמן יכבה האור ואין לו קיום כלל כנ"ל וד"ל ומובן מזה שהשמן נמשך גם בכל דברים התחתונים ביותר שיש בכח החכמה כח מ"ה להשיב בתשובה שלימה גם להיותר תחתון שנפל בשאול תחתית כו' (ואמנם הבהקת אור הנשמה מן התשובה יותר גדול מהבהקת אור דמצוה וראיה מנתן דצוציתא שראהו ר"ע שהיה אור נשמתו מאיר בהבהקה נפלאה ביותר מאור נשמות הצ"ג וכמו בתשובה דראב"ד שא' רבי יש קונה עולמו בשעה א' כו' מטעם הנ"ל דכח התשובה מגיע למעלה מתורה ומצות והוא ענין משיח דאתא לאתבא צ"ג בתשובה דכתיב ביה ישכיל עבדי ירום כו' וגבה מאד למעלה מבחי' אדם דתו"מ כו' (וזהו שאז"ל דמשה לא זכה לתשובה רק קודם מותו כו') אך זהו דוקא כאשר צ"ג נעשים בע"ת שיש כאן תשובה ומע"ט אבל תשובה בלא מע"ט הרי אין כאן בחי' שמן כלל רק כליון הפתילה וכנ"ל בענין תפלה בלא תורה כו' וז"ש דאתא לאתבא צדיקייא דוקא בתיובתא כו' וכמ"ש במ"א בענין ראה ריח בני כריח שדה אשר כו' דזה היא התלבשות יעקב צ"ג בבגדי עשו להיות בע"ת כו' שעולה למעלה מתו"מ להוסיף אור גדול בתו"מ אבל לא רצה שיתעלה עשו לבדו ע"י תשובה בלא תו"מ דיעקב כו' וד"ל):
(יג) ובכל זה יובן הטעם שהחכמה נק' בשם ראי' כמו וירא ראשית לו שהחכמה שנק' ראשית נק' בבחי' ראיה וע"כ החכמים נק' בשם עיני העדה כידוע וכמאמר איזהו חכם הרואה את הנולד שרואה מה שיהיה לעתיד שנעלם מהכל כמו שרואין לאור הנר ממש כל דבר הנעלם מן העין כך החכמה נק' אור שיראה החכם בחכמתו כל הנעלם לפי שבשרשה החכמה מאין תמצא לגלוי אור לראות כל דבר הנעלם ונק' עין השכל שרואה כמו לפני האור בהבהקתו וכך הוא בבחי' חכמה בחי' כח מ"ה שבנשמה שהוא בבחי' ראי' עין השכל לאמיתת אור אלקי כמו שהוא למעלה מן השגת והבנת השכל שנק' בינה וכמאמר אינו דומה שמיעה לראיה כידוע שהשמיעה הוא בבינה והשגה שמרחוק והראיה הוא בחכמה בעין השכל מקרוב כמו שאינו דומה שמיעה לראיה בגשמיות כו' (וכנ"ל בענין השמן שלפי ערך צלילתו כך יראה אור זך בהיר כו') והנה כתיב הן יראת ה' היא חכמה הרי החכמה היא היראה וכן ראשית חכמה יראת ה' כו' דראיה אותיות יראה וכמאמר אם אין חכמה אין יראה כו' ולכאורה מה שייך היראה עם החכמה כו' אך הנה ידוע בזהר ור"מ שיש ד' מדריגות דחילו ורחימו רחימו ודחילו הרי יש ב' מיני יראה יראה הקודמת לאהבה ויראה שאחר האהבה והן ב' מדרגות דיראה תתאה ויראה עילאה וב' מיני רחימו באמצע רחימו תתאה שאחר יראה תתאה ורחימו עילאה שקודם ליראה עילאה ויראה עילאה היא העולה על הכל שזהו בחי' יו"ד דחכמה שז"ש הן יראת ה' היא חכמה כח מ"ה בחי' ביטול במציאות ממש וז"ש אם אין חכמה אין יראה ויראה תתאה היא האחרונה מכולן כידוע וביאור כל זה הנה ידוע בד' מדריגות הללו דדחילו ורחימו רחימו ודחילו שהן ד' אותיות דשם הוי"ה שבנשמת אדם היו"ד הוא בחי' דחילו עילאה שהוא בחי' ראיה דחכמה מקרוב דוקא לראות בעין השכל לאור אמתת אלקות כמו שהוא מחיה את כל העולמות מאין ליש וכה"ג שעי"ז בא לכלל ביטול עצמי שניזוז ממקומו לגמרי בהעדר הרגשת עצמו לגמרי שנק' ביטול במציאות לאלקים חיים למעלה מן הטעם ודעת כלל ואין זו מדרגה גבוה כי ישנה בכאו"א גם בניצוץ קטן מישראל ביוד דשם הוי"ה שבנשמתו גם שהיא רק נפש דעשי' אם לא פגם באו' יו"ד ע"י עון וחטא ששייך לאות יו"ד כמו בעוונות שחייב סקילה כחילול שבת וכה"ג וגם בביטול ת"ת שהיא ביו"ד דחכמה כו' והוא מה שאנו רואים בחוש שגם באיש פשוט וע"ה יש בו ביטול כל עצמותו ממש בנקודת יהדותו בזכרו על ה' אחד כמו למס"נ על קדה"ש או לשוב בתשובה שלימה וכה"ג ובכאו"א לפום שיעורא דיליה מאיר אור דכח מ"ה זה דראיה בביטול המציאות בעצם למעלה מן הטעם וההשגה דוקא:
(יד) והמדרגה הב' למטה הימנה הוא בחי' רחימו עילאה שהוא אות הה"א ראשונה דשם הוי"ה והיינו בחי' התפעלות האה"ר שהיא מתאחדת במושכל האלקי מצד עצמו ממש ואינה נפרדת כלל והוא הנק' אהבה בתענוגים שמתענג על ה' כפי עומק ההשגה ודעת בהתבוננות דסובב כ"ע ביח"ע וכה"ג והוא התענוג האלקי המורכב בשכל והשגה האלקי' ונק' התפעלות העונג שבשכל כנשמות בג"ע שנהנין כו' כאו"א לפי השגתו כך התפעלות התענוג באהבה וזהו נק' רחימו עילאה שמתאחדת בעומק המושג דפנימית בינה ונק' אהבה בתענוגים להתענג על ה' בהתפעלות רשפי אש התענוג (בל"א קווע"ל) לפ"ע פנימית השכלה שלו (ולפ"ע מעלת שרש נשמתו בבחי' בינה דמל') והתפעלות רחימו עילאה זו שבבינה והשגה היא למטה הרבה מבחי' ראיה דחכמה הנ"ל כמו שאינו דומה שמיעה לראיה כי השמיעה באזן היא מגיע בעומק המושג לבד שהיא עכ"פ בבחי' השגת שכל אלקי שהוא בבחי' יש וטעם ודעת ע"כ ההתפעלות ממנה גם באה"ר בתענוגים היא בבחי' יש שהרי יש מי שמתפעל ומרגיש בעצמו שהוא המתפעל כו' אבל התפעלו' הביטול במציאו' הנ"ל שע"י בחי' ראיה דחכמה הוא מקרוב למעלה מבחי' השגה לגמרי שהוא באמתת אור האלקי כמו שהוא ולא כמו שמושג בהשגת שכל לבד שאין זה אמתת עצמותו וכמ"ש דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכאשר נתפס במח' והשגה אין זה אמתתו כו' גם בהשגות הנשמות בג"ע שאינו אלא בבחי' בינה שנק' יש ואור א"ס אינו מאיר רק בבחי' אין שהוא כח מ"ה דחכמה שלמעלה מן ההשגה לגמרי כידוע וע"כ התפעלות דחכמה רק בחי' ביטול והעדר הרגשת עצמו מכל וכל כנ"ל כמו הבא לפני המלך מקרוב ממש שרואהו בעיניו מתבטל לגמרי ואינו מרגיש כלל א"ע גם במה שנתבטל כו' שנק' הזזה ממקומו לגמרי כידוע וזהו מצד בחי' שגלוי אור האלקי בא מקרוב ממש בראי' דחכמ' כנ"ל ע"כ הוא למעל' הרב' מהתפעלו' האהב' גם מרחימו עילאה הנ"ל וזהו שהחכמה הוא בבחי' יראה עילאה דוקא אותיות ראי' דאינו דומה שמיעה לראיה שהשמיעה גם שמשיג ומבין היטב בעומק הדבר אינו מכוין לאמתית הדבר כמו שהוא ממש רק כשרואה בעיניו דוקא כך הוא גם בהשגות אלקות דנביאים שנאמר ה' במראה כו' וביד הנביאים אדמה שאין זה כראי' במהות אלקות ממש שהוא מפני שמאיר בתוך כלי השגתם שההשג' עצמה הוא לבוש המכסה ונק' דמיון כמ"ש אדמה וכן במראה אליו כו' וכמ"ש מראה דמות כבוד הוי"ה שהוא בחי' בינה שבמל' משא"כ שם הוי"ה עצמו ולא דמות כבוד ה' שאינו בא לפ"ע כלי ההשגה כלל הרי הוא בבחי' ראי' מקרוב כמו במשה שהי' נבואתו פא"פ כו' וכמאמר כל הנביאים נתנבאו בכה שהוא בחי' המל' ומשה נתנבא בזה כו' ומזה יובן בפרט בכל ניצוץ קטן הפרש כזה בין שמיעה לראיה דראי' מקרוב הוא בחי' גילוי אלקות ממש כמו כי אתה נרי ה' כו' ובשמיעה דהשגה כתיב מרחוק ה' נראה לי מרחוק ולא מקרוב כנ"ל בענין מראה דמות כבוד ה' לפ"ע ההשגה ולא אמתת עצמותו כו' וד"ל:
(טו) ומדריגה הג' הוא רחימו הב' שנקרא רחימו תתאה שלמטה הרבה מהתפעלות אה"ר בתענוגים הנ"ל הנקרא רחימו עילאה וביאור הענין ידוע שנקרא אהבה זוטא כו' והוא כידוע בפי' ואהבת ב"פ אור או"י וא"ח שהן ב' אהבות הנ"ל האמצעיים רחימו עילאה הנ"ל היא בבחי' או"י הבא ונמשך ממילא ומאלי' מלמעלה למטה דוקא והענין הוא כידוע שהתפעלות העונג אלקי הבא בהשגה אלקי' בא' ממילא מלמעלה בלתי הכנה כלל כמו השיר וניגון שנעשה מאליו בעונג המושג לפי אופן ההשגה דוקא כשיר הלויים דכתיב ועבד הלוי כו' (שזהו התגלות התענוג בבינה ובמורגש דוק' כידוע) וזהו בחי' או"י שנקרא נהורא חיוורא שהוא זך ובהיר אור המאיר הנ"ל שבאור הנר שתלוי לפי ערך צלילת השמן דהיינו מבחי' עונג הנעלם שבחכמה כח מ"ה הנ"ל הנקרא עדן שהוא פנימית ועצם התענוג האלקי שלמעלה מן ההשגה לגמרי כנ"ל בבחי' הביטול דחכמה כו' וכמ"ש ונהר יוצא מעדן שהוא התפעלות עונג המורגש שבבינה שנקרא נהר שיוצא מהעלם התענוג שבחכמה שנקרא עדן סתימאה כו' כמו בנשמות בג"ע בעדן עצמו טרם שבא לגילוי אור עונג מורגש בהשגות הנשמות וכן ענין העוה"ב שנברא בי' דחכמה ובא מן ההעלם העונג דחכמה לגילוי השגה כמ"ש להנחיל אוהבי יש ממש כו' אבל בחי' אהב' הב' היא הבאה בבחי' או"ח מלמטה למעלה ונקרא נהורא אוכמא כו' והוא התפעלות האהבה שנולדה מן ההשגה דחיצוניות בינה שבאה בהסבר ולא מעומק המושג דפנימית בינה ונפרדת מן השכל וכאשר באה ללב בהשתנות מהות התפעלות האהבה בלב נתקצר אור השכל והשגה לגמרי כידוע זהו התפעלות אהבה ותשוקה מורגשת במוח ולב בצמאון הנפש שביסוד האש שבלב והוא בחי' אהבה דאו"ח שבואהבת בכל לבבך מלמטה למעלה לצאת וליכלל למעלה באלקות ברשפי אש התשוקה או כאהבה הנמשכת כמים כו' והוא ענין שלהבת י"ה דהיינו הנמשך מבינה ללב דבינה לבא שיש בכחה להיות עושה התפעלות רשפי אש דלב הטבעי להיות גם הוא בהתלהבות שלהבת התשוקה אלקי' כמו צמאה לך נפשי כמה לך בשרי ממש כו' עד שנהפך אש זרה דחום התאוה לתשוקה האלקית וכנ"ל שזהו אש השחור השורף ומכלה שמשתנה גוונו לפי אופן דבר הנכלה בו והוא הפתילה שהיא חום הטבעי דנה"ט להיות שגם היא דולקת בשלהבת י"ה בצמאון גשמי שבה ונכללת בצמאון רוחני דנשמה והיו לאחדים ממש כו' וע"כ נקרא אהבה זוטא זו בחי' או"ח וד"ל ומדרגה הד' הוא דחילו תתאה יראה תתאה שקודמת לאהבה דאו"ח הנ"ל והוא ה"א אחרונה דשם הוי"ה שאחר הוי"ו דאהבה זוטא הנ"ל (שנקרא בן יה שנולד מחו"ב כו') והיינו ענין קבלת עמ"ש ביראה ופחד בביטול רצון במעשה ומו"ד ומקבל מרושם אהבה שבלב להיות מקבל העמ"ש ברצון ולא בע"כ כמו ומלכותו ברצון קבלו כו' כענין שום תשים עליך מלך כו' שנקרא קבלת עמ"ש באוי"ר כו' והיא סוף כל המדריגות מלמעלה למטה כמ"ש סוף דבר כו' האלקים ירא כו' והיא הראשית מלמטה למעלה כמ"ש אם אין יראה שהיא יראה תתאה אין חכמה וכתיב ראשית חכמה כו' והן ד' אותיות דשם הוי"ה שכלולים באור הנר יו"ד בחכמה דחילו עילאה וה"א ראשונה רחימו עילאה דפנימית בינה הנ"ל והן נק' דו"ר עילאי' שכליים בכלל מטעם הנ"ל ודו"ר תתאין טבעיים הן יראה תתאה ואהבה זוטא רחימו תתאה הנ"ל שנקרא נהורא אוכמא והן ו"ה דשם הוי"ה ונמצא שסדרן באור הנר הב' גוונין שבאור נה"ח ונה"א הן ב' רחימות הנ"ל דאו"י ואו"ח והפתילה הוא בחי' יראה תתאה והשמן הוא בחי' יראה עילאה דחכמה שבא ממנו גילוי אור העליון נה"ח ואור התחתון שנאחז בפתילה הוא רחימו הב' שמדליק הפתילה להיות בו כליון שהוא קבלת עמ"ש בביטול הרצון במעשה כו' והן ד' דברים הכוללים לאור הנר שמן ופתילה וב' גווני אור כנ"ל וכללותם הוא בשמן דחכמה שהוא חכמה דתורה שהיא ביראה עילאה כמו מה להלן באימה ביטול במציאות ממש כמו כן עתה יש יראה כזו בכל אומר דבר ה' זו הלכה כו' וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו' (וכמו שא' המגיד להרב"י אני המשנה המדברת בפיך כו') וכמו רבא דיתיב באימתא ופתח בשמעתא כו' אבל אין זה רק ע"י כליון הפתילה שהוא יראה תתאה דקבלת עמ"ש ע"י האור השחור שמכלה כו' שהוא התפעלות אהבה אלקית בבחי' רצוא בתפלה להפוך גם להרע דנה"ט כנ"ל משום דנעוץ תחב"ס דוקא וז"ש ועתה ישראל מה כו' כ"א ליראה דאע"פ שהיא סוף הכל נעוץ בה תחלת הכל שהיא דחילו עילאה שע"ז אמר הן יראת ה' היא חכמה שגם דלגבי משה שהוא בחכמה בראש נקרא יראה מלתא זוטרתא זהו מלמעלה למטה אבל מלמטה למעלה היראה תתאה הנ"ל נק' פתח ושער כו' וכמ"ש זה השער כו' וכמאמר ז"ל בת"ח שאין בו י"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ולא מסרו לו מפתחות החצוניות בהי עייל כו' וכך הוא בסדר התפילה בתחילה קבלת עומ"ש בכובד ראש והכנעת הלב ואח"כ בהתפעלות אהבה זוטא להפוך הרע וחשך לאור האלקי שזהו כליון הפתילה בשלהבת י"ה כענין רוממות אל כו' כידוע וזהו בחי' נהורא אוכמא בבחי' או"ח בפסוד"ז ויוצר כו' עד ואהבת ב"פ אור בבחי' או"י ג"כ דנהורא חוורא דרחימו עילאה הנ"ל ואח"כ בש"ע הוא בחי' ביטול עצמי דיראה עילאה הנ"ל שבהעדר הרגשת עצמו לגמרי והוא צלותא בלחש כמ"ש אד' שפתי תפתח כו' כי אין מלה בלשוני כו' וע"כ התפילה בעמידה דוקא שהוא הביטול במציאות כדומם וזהו כמו בעמדם תרפינ' כנפיהם שהן או"י מפני שמתבטלים לגמרי ואין מי שמתפעל כו' כמ"ש במ"א וד"ל:
(טז) וזהו כי אתה נרי הוי"ה וה' יגיה חשכי פי' כי אתה אתה ממש והוא בחי' מוה"ע א"ס ב"ה ממש שלמעלה מעלה משם הוי"ה בד' אותיות דיו"ד ה"א כו' דשם הוי"ה הוא באור הנמשך ובא בבחי' השתלשלות בקו"ח כו' להיות בבחי' סובב וממלא בכלל ובפרט כו' שאז צריך להיות נקודה די' שהוא בחי' הצמצום והה"א הוא בחי' ההתפשטות וכמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים כו' ואח"כ וא"ו ה"א המשכה והתפשטות כו' אבל אתה ממש הוא עצמות א"ס ב"ה כמו שהוא קודם הצמצום הראשון שהי' הוא ושמו בלבד כידוע ע"כ אתה דוקא נרי הוי"ה כמו כי אתה תאיר נרי שתאיר ותמשיך מעצמך להיות מקור לנרי להיות בחי' נר הוי"ה בד' אותיות די' כו' והיינו ע"י אתעדל"ת בכנ"י כשנקרא נר הוי"ה בד' דברים הנ"ל שמן ופתילה וב' גווני אור הנ"ל שיש בכאו"א מישראל בנשמה וגוף שהוא האור והפתילה כנ"ל והשמן דתורה ומצות שממשיך מן ההעלם לגלוי ב' גווני אור הנ"ל דנה"ח ונה"א בחי' צ"ע וצ"ת כמ"ש ועמך כולם צדיקים כו' עי"ז נעשה אתעדל"ע ממהו"ע ית' להאיר אור העצמות בד' אותיות דהוי"ה למעלה שהן יו"ד דח"ע שנקרא שמן משחת קדש דתורה למעלה להאיר בב' גווני אור דסובב וממלא כנ"ל להאיר משם בפתילה הדולקת בנהורא אוכמא שהוא ו"ה בכלל וכל זה אתה ממש תאיר למעלה ומשם יאיר בנר הוי"ה שבכל אחד וזהו כי אתה נרי הוי"ה וכמו בהלו נרו עלי ראשי כו' וכמו ששרש נש"י למעלה דבוקים בשם הוי"ה ממש כמ"ש כי חלק הוי"ה עמו כו' ע"ז א' כי אתה נרי הוי"ה ממש גם בלא בחי' העלאת מ"ן כו' וכאשר מאיר מאצילות לבי"ע עד נשמות שבגופים למטה כי אתה תאיר נרי כו' ע"י אתדל"ת דוקא וכמו בהעלותך את הנרות כו' וד"ל ובכל זה יובן ענין הנס דחנוכה בדרך כלל דהנה מבואר למעלה במ"ש כי אתה תאיר נרי כו' שתלוי באתדל"ת בבחי' העלאה דנר ה' נשמת אדם בד' דברים הנ"ל וזה הי' ענין הדלקות הנרות במקדש דכתיב בהעלותך את הנרות שהן כללות נש"י שנקרא נרות ה' והן ז' נרות נגד ז' מדות דקדושה והן ע' נפש דיעקב שכל מדה כלולה מי' כו' כידוע וזהו שארז"ל על נרות המנורה במקדש וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל שהוא שם הוי"ה העליון דאצילות כנ"ל אך זה תלוי לפ"ע ההעלאה באתדל"ת בקרבנות הציבור ובקטרת דאז כתיב שמן וקטרת ישמח לב האדם העליון שמן המנורה וקטרת דהיינו נרות וקטרת שאחר הקרבת דם התמיד כו' ועכשיו התפילה במקום קרבן כידוע וכנ"ל דאחר בכל לבבך בשני יצריך דוקא א' והיו הדברים כו' שהוא השמן לחבר האור בפתילה כו' אבל ענין נר חנוכה בכלל הוא למעלה ממדרגות הדלקות הנרות במקדש (שהרי הי' עיקר הנס במה שהדליקו נרות בחצרות קדשיך בחוץ) והוא מה שהי' אתדל"ע מצד עצמו להאיר אור דשם הוי"ה בנש"י שלא ע"י אתדל"ת בהכנת ד' דברים הנ"ל הכוללים באור הנר שהוא שמן ופתיל' כו' שהרי טמאו העכו"ם כל השמנים שבהיכל כו' (כמשי"ת) וע"ז א' כי אתה נרי הוי"ה מצד עצמותך וע"כ וה' יגיה חשכי כו' (וראיה לזה מהפטרה דמנורת זכריה בחנוכה שלא הי' שם הדלקת אור כלל רק שמן מוצק מעצמו בגולה שעל ראשה ומן הגולה בז' וז' מוצקות כו' וזה מדבר בזמן הגלות שנק' חשך שהכל בהעלם ומקור האור דחכמה והוא השמן כמ"ש במ"א באריכות ע"פ כי עמך מקור חיים כו' וע"כ מתחיל מרני ושמחי כו' הנני בא ושכנתי מעצמי בתוכך כו' שממילא יבא הרינה ושמחה רננה בלילה ושמחה בצפרא והוא נה"ח ונה"א הנ"ל וד"ל) ומעתה יש להבין בפרטות ענין הנס דחנוכה והוא כמה שאמרו שטמאו העכו"ם כל השמנים שבהיכל ולא נשאר רק פך א' שמן טהור חתום בחותמו של כה"ג כו' ונעשה נס והדליקו ממנו ח' ימים אף שלא הי' בפך זה רק כדי הדלקת יום א' וידוע הקושיא דא"כ יום הא' אינו נחשב מן הנס והנס הי' עיקרו ביום א' שהדליקו כו' דהנה ידוע ענין מה שטמאו העכו"ם השמנים היינו בחי' חכמה דקליפת עכו"ם שהוא חכמה הפלסופיא שמנגדת ומסתרת לאור החכמה האלקי' דקדושה שנק' שמן קדש כו' והיינו בחי' ראיה דחכמה הנ"ל באמתת עצמות האלקות שלמעלה מן ההשגת שכל כו' וחכמת הפלסופיא היא לבא על החקירה בשכל אנושי הכוזב ומכחיש ומסתיר אור האמת שזהו בחי' פירוד היש וגסות השכל אנושי לעשות משכלו יש וגסות גמור היפך בחי' הביטול מעצמותו לגמרי כשהוא בבחי' ראי' דחכמה דקדושה הנ"ל וזהו שטמאו כל השמנים דח"ע דקדושה שבהיכל דבינה שהוא בחי' ההשגה והבנת שכל האלקי' שנק' היכל ובית להקיף ולכסות על נקודה די' דחכמ' כידוע בענין נקודא בהיכלי' וכענין ס"ת בהיכל כו' כמ"ש במ"א וד"ל (וזהו פי' היכל ה"י כ"ל נש"ב דנק' כ"ל שנמשכו מי' דחכמ' ונעשה בחי' בית והיכל להקיף ליו"ד וע"כ ה"א קודם לי' שהי' בהעלם בה"א ונגלה אח"כ כמו היכל ה' המה כו' והוא בחי' נה"ח דרחימו עילאה הנ"ל שנמשך מי' דחכמה כנ"ל) והשמן הי' גנוז ונעלם בהיכל ועכ"ז טמאו העכו"ם בחכמ' דקליפה אעפ"י שבחכמה לא הי' שבירה כלל וכמ"ש ימותו ולא בחכמה זהו בפנימיות חכמה אבל מה שמאיר מחכמ' לבינה יכולים להחשיך האור וזהו שהי' עיקר מגמתם רק להכחישם תורתם כו' שלא יאיר אור דתורה בגילוי):
(יז) והנה זה היה עיקר הנס שמצאו פך א' שמן טהור חתום כו' ויש להבין למה כל השמנים שבהיכל טמאו העכו"ם ופך א' זה שהי' חתום בחותם של כה"ג לא טמאו כו' הענין הוא כידוע בשרש ענין כה"ג וכהן סתם דכהן סתם הוא בבחי' החסד שלמטה מן החכמ' ושרש כה"ג הוא בחסד שלמעלה מן החכמה שנק' רב חסד כמ"ש בזהר וזהו ענין כה"ג נוטל חלק בראש דחכמ' כו' ובחי' רב חסד זה הוא בי"ג מדה"ר שנמשך מעצמות א"ס ב"ה ע"י כה"ג דוקא כמ"ש כשמן הטוב על הראש דכה"ג יורד על הזקן דיקנא דכה"ר כו' שהן שרש י"ג מדה"ר העליונים שיורדים ונמשכים למטה מטה כמ"ש שיורד ע"פ מדותיו והענין הוא לפי שיש בחי' חסד שבעצמות א"ס ב"ה שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל ונק' חפץ חסד והוא בחי' אה"ר העצמית ממש כמו שאנו אומרים אה"ר אהבתנו כו' אהבת עולם נצחיות דא"ס ממש שהוא מעולם דא"ס וכמ"ש זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה מעולם דא"ס וכמ"ש מעון אתה היית לנו כו' ומעולם ועד עולם כו' ובחי' רב חסד זה שבעצמות ממש הנה היא באה מאלי' וממילא מצד עצמה דוקא שלא ע"י אתדל"ת כלל רק שהיא כלולה בהעלם בבחי' שמן הטוב על הראש דכ"ג שנק' שמן משחת קדש והוא בחי' התענוג הנעלם שבתעלומות חכמה שלמעלה מן אור החכמה ובאה לידי גלוי בי"ג מדה"ר בדיקנא דכה"ר כו' וזהו יורד על הזקן כו' לסליחת העונו' ולעמוד נגד המקטריגים כו' שנק' ישועות כו' וזהו שמצאו פך א' שמן טהור חתום בחותמו של כה"ג דוקא שבזה אין החצוני' יכולים ליגע שם כלל כי חותם זה דכה"ג הוא חתום בבחי' העלם אחר העלם שבעצמות המאציל שלמעלה מכל ההשתלשלו' לגמרי והוא בחי' שמן הטוב שחתום הי' בחותמו של כה"ג כו' מטעם הנ"ל וד"ל וזהו עיקר ענין הנס דחנוכה שהדליקו מפך זה ח' ימים והענין הוא כידוע דז' ימים הן ז' מדו' דבינה דאצילו' שכלולים בחכמה שמהם שרש כללות נ"י שכלולים בז' נרות דמנורה ובהיות שבימי חשמונאי היו כנ"י בגלות עכו"ם בחשך גמור עד שרצו להשכיחם תורתך כנ"ל לא הי' אתדל"ת מועיל להאיר שרש נשמתם בז' ימים העליונים דחו"ב שנק' או"א כמו כי אתה אבינו כו' כ"א ע"י אתדל"ע שמצד עצמות המאציל בבחי' רב חסד הנ"ל שהוא בבחי' שמן הטוב כו' שהוא בהעלם ומקור דאור החכמה להיות משם גלוי האור העליון בז' נרות דנש"י מעצמו כו' והוא הנק' אור ז' הימים אור כללי שכולל ז' ימים כא' והוא אור הגנוז לצדיקים מזימ"ב והוא בבחי' העלם עצמות התענוג טרם שבא לגלוי בחכמה שנק' שמן הטוב שכל התפעלות המדות שברצון ותענוג (שנק' ז"ת דע"י וא"א) כלולים כא' (עד"מ התענוג עצמי והיולי שבעת שמחת לב אדם בעשותו משתה או ע"י בשורה טובה מאד שיבא לכלל התפעלות מדות דחסד ורחמים בלי גבול ובלי התחלקות בפרט עדיין רק אח"כ מתחלק לבא בגלוי בדרך פרט והוא בחי' ז' מדות דחכמה בבינה) וכך הי' בנס דחנוכה שהאיר בחי' רב חסד העליון שכולל התחלקות ז' המדות כא' ונתחלק לז' נרות הן כללות נש"י להאירם בחשך כו' שלא ע"י אתדל"ת כלל ונמצא שעיקר הנס הי' ביום הא' דוקא שנק' אור ז' הימים שכלולים ביום זה (שנק' יום שכולו טוב) והז' ימים הן כפרט היוצא מן הכלל לבד וד"ל. וזהו כי אתה נרי הוי"ה וקאי על נס דחנוכה שהדליקו משמן טהור שהי' חתום כו' ח' ימים שהוא אור ז' הימים שהי' גנוז ונעלם ויצא לגלוי מעצמות א"ס ב"ה וז"ש כי אתה ממש נרי ה' כו' וכן גם מ"ש כי אתה תאיר נרי ה' אלקי יגיה חשכי קאי על העלאת נש"י מכח עצמותו ית' שתאיר נרם כמו בהעלותך את הנרות שהוא ע"י אהרן כה"ר שנק' שושבינא דמט' כו' אך זהו ע"י גלוי אה"ר העליונה שמעורר לכנ"י ומושך לבם לאביהם שבשמים כמו משכני כו' השיבנו כו' ואמנם בחנוכה הי' זה מבחי' העלם עצמות אור האה"ר קודם שיצא לאור דחכמ' והוא מבחי' שמן הטוב שגנוז וסתום לע"ל והוא עצמות פנימית חסד דע"י שנק' אה"ר בתענוג הפשוט כנ"ל שגנוז בגלגלתא דא"א וזהו כשמן הטוב על הראש דא"א כו') והוא שבימי חשמונאי נתגלה זה האור הגנוז והדליקו ממנו ח' ימים והיינו לפי שמסרו נפשם ממש על התו"מ כמ"ש להשכיחם תורתך כו' ואתה עמדת להם בעת צרתם רבת כו' עד וזדים ביד עוסקי תורתך כו' ע"כ זכו שיתגלה להם ממקור האור דתורה ומצות מעצמו שאין אתדל"ת מגיע לשם כלל רק כי אתה כו' וזהו ולך עשית שם גדול כמ"ש טוב שם משמן הטוב שעל הראש וכמ"ש במשיח ישכיל עבדי כו' שהוא כתר שם טוב שלמעלה מכתר כהונה וכתר מל' שע"י שמן הטוב על הראש הנ"ל כו' וד"ל:
(יח) וזהו וה' יגיה חשכי פי' וה' בתוספ' וי"ו מפני שהוא כפל הדבר להזכיר שם הוי"ה בפ"ע על מה שיגיה חשכי וכל וי"ו הוא מחבר כידוע והיינו לחבר ב' הויו' הללו כא' בלי הפסק ביניהן כלל והענין הוא משום דבי"ג מדה"ר נז' ב"פ הוי"ה בפסיק טעמא בגוייהו כמ"ש ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ופסיק טעמא בין ב' הויות הללו כידוע וע"כ אמר כאן וה' בוי"ו המחבר לחבר ב' ההויות יחד היפך פסיק טעמא שבין ב' הויות די"ג מדה"ר כו' וביאור זה הנה יש להקדים ענין מה שלפעמים מקדים חנון ורחום לה' כמ"ש דוד חנון ורחום ה' ולפעמים מקדים ה' לרחום וחנון כמו בי"ג מדה"ר שא' ה' אל רחום וחנון כו' כי הנה ידוע דעצמות אא"ס ממש למעלה מכל מדה וספי' וכמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל גם למעלה מרצון ותענוג וכמו שאו' יהי רצון כו' וא"כ כדי שיבא לכלל מדות דרחום וחנון גם במדות עליונות שברצון ותענוג הוצרך להיות ע"י שם הוי"ה תחילה שהן ד' אותיות י' צמצום וה' התפשטות ויו המשכה וה"א התפשטות שע"י ד' אותיות אלה בא דילוג האור להיות בבחי' מקור למדות שברצון כמו להיות רחום וחנון וארך אפים וכה"ג והוא שם הוי"ה הב' שבי"ג מדה"ר שלפני אל רחום כו' ומה שא' חנון ורחום ה' היינו כדי שיבא לכלל צמצום והתפשטות כו' שהוא שם הוי"ה הנה לזה עצמו צריך שיתעורר תחלה בעצמות רק מצד עצמו כי חפץ חסד הוא בעצמותו ונק' רחום וחנון בעצם שמחמת זה יבא לכלל שם הוי"ה בצמצום והתפשטות כו' להיות מקור למדות דרחום וחנון שברצון ותענוג (כמו שאנו או' יהי רצון מלפניך כו' הרי צריך לבקש שיומשך א"ס ברצון וזהו ויהי רצון לפניו והיינו ממדות דרחום וחנון שבעצמות א"ס ממש שעי"ז יבא להיות גם בחי' אל רחום וחנון ברצון וה"ז דילוג האור ביותר כידוע וד"ל) וזהו שמקדים לפעמים רחום וחנון לה' להיות שם הוי"ה גם ברצון העליון שהוא בחי' א"א דאצילות מקור לע"ס דאצילות (וכידוע שבחי' הכתר נק' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים וכל ממוצע כלול מבחי' האחרונה שבמאציל וכתר וראש לנאצלים וכפי הכלל הידוע בכל השפעה מעליון לתחתון הרי מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון ואמצעי זה כולל בעצמו מבחי' מל' שבעליון וכתר לתחתון והיינו ענין ב"פ הוי"ה שבי"ג מדה"ר הא' בחי' אחרונה שבעצמות והב' כתר וראש לנאצלים והוא בחי' א"א וע"י שפנימי' ע"י וא"א מאיר שם ממל' דא"ס בכלל והוא ג"ר דע"י בכלל ובחי' ז"ת דע"י שמלוב' בג"ר דא"א כמו חו"ג דע"י שבגלגלתא דא"א וח"ס כו' הוא שרש וראש לנאצלים כו') וזהו דפסיק טעמא בין ב' הויות די"ג מדה"ר לפי שאין ערוך כלל בין כתר דאצילות למל' דא"ס שבפנימית ע"י וא"א בכללות ששם אין אתדל"ת מגיע כלל לפי שהוא ית' עצמו נק' מלך מרומם לבד בחי' יחיד שמתנשא מימות עולם דהיינו נשגב ומתנשא מז"ת דע"י כו' הנק' ימ"ע דאצילות כו' אעפ"י שאינו רק בחי' האחרונה שבעצמות א"ס ב"ה שנק' מלך אבל זהו מל' דא"ס עצמו קודם הצמצום דקו"ח כו' וזהו מלך יחיד חי העולמים שכדי שיהי' חי העולמים דאבי"ע בבחי' קו"ח כו' הוא מלך יחיד תחילה ולפעמים אומר יחיד חי העולמים מלך שכדי שיאיר מל' דא"ס בנאצלים הוצרך להיות באתדל"ע מצד עצמו להיות משפיל א"ע להיות מלך כמו ה' מלך גאות לבש כו' שאינו רק לבוש חיצוני לפי שאין ערוך כלל להתנשאות דמלך על כל העולמות דאבי"ע לגבי בחי' התנשאות שמצד עצמו ממש ועכ"ז א' מלכותך ממש מל' כ"ע וכמו לע"ל שאנו אומרים גלה כבוד מלכותך עלינו כו' וזהו ויקרא ה' ה' כו' שקרא והמשיך מהוי' הא' שבהעלם עצמות המאציל שיבא לכלל גילוי שם הוי"ה הב' להיות מקור לנאצלים והיינו להיות אל רחום וחנון ברצון וחכמה כנ"ל וקריאה והמשכה זו היה מצד אתדל"ע שמצד עצמו בלבד כי אין אתדל"ת גם יח"ע דע"ס דאצילות מגיע לשם כלל מטעם הנ"ל שהוא מלך מרומם לבדו מתנשא מימ"ע דאצילות כו' ולכך פסיק טעמא בגווייהו כנ"ל אך כאן א' וה' יגיה חשכי וי"ו זה הוא המחבר ב' הויות הללו בלי הפסק ביניהן כלל כנ"ל והענין הוא דמ"ש כי אתה נרי הוי"ה היינו בחי' הוי"ה הב' די"ג מדה"ר שהוא מקור הי"ג מדות הרחמים שהרי מה שא' אתה נרי הוי"ה היינו להיות מקור האור העליון להאיר בז' נרות דכנ"י עד שיוכל לבא האור למטה בנש"י בגופים ממש וכמ"ש כי אתה תאיר נרי ה' כו' כנ"ל שבהכרח שיבא האור ע"י בחי' ההשתלשלות באבי"ע עד עוה"ז השפל להאיר גם בחשך דק"נ כו' שנק' נה"א שהוא חיבור האור בפתיל' ממש כנ"ל:
(יט) והנה גוון האור הנאחז בפתילה שחור הוא ואינו נק' אור המאיר כלל אדרבה הוא נק' אשא אוכמא נהורא אוכמא לפי שמשתנה גוונו לפי מהות דבר המכלה ושורף כנ"ל אך הנה מבואר למעלה בשרש כליון הפתילה שהוא נה"ט למעלה מאור האלקי' דנשמה כו' א"כ גם באש שחור זה שרשו הוא למעלה מאור העליון עד שבכחו להמשיך את האור העליון הלבן הנקרא אור המאיר ממילא ומאליו וכמו שאנו רואים שאש התחתון הכבוי בפתילה כאשר יעמידוהו תחת אור הדולק ימשכהו אליו כו' לפי שיש שרש לאש זה השחור למעלה מן האור המאיר והוא בבחי' אויר דק שנק' אויר חשוך שמשם מקור מוצא מציאת האור המאיר והוא בחי' החשך שהוא ההעלם שקודם לאור כמ"ש והארץ היתה תהו וחשך כו' ואח"כ א' יהי אור ויבדל בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה כו' אבל קודם שהבדיל היה החשך קודם לאור וכמ"ש יוצר אור ובורא חשך הרי חשך בבריאה שקודם ליצירה והוא מ"ש ישת חשך סתרו וגם למטה כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' שהוא בחי' העלם העצמות שקודם לגילוי האור בקו"ח כו' וע"כ בהכרח שאש זה השחור שרשו בחשך והעלם מקור האור דלזה בכחו להמשיכו וזהו מטעם הנ"ל בכליון הפתילה ששרשו בז' מלכים דתהו שנק' חשך העליון שקדם לאור החכמה דתיקון שמשם אור הוי"ה דנשמ' וכתיב כיתרון האור מן החשך דהיינו כאשר עצם החשך עצמו יאיר יש בו יתרון אור רב הרבה בכפלי כפליים לאין שיעור מעצם בחי' אור המאיר שיצא אחר ההעלם דחשך העליון וגם אחר שהבדיל בין האור וחשך וקרא לאור יום ולחשך קרא לילה שהוא החשך גמור אבל שרש זה החשך דלילה הוא בחשך העליון (שנק' אויר דק וחשוך כנ"ל) וההפרש הוא בין אור דחכמה שנק' אור המאיר הנ"ל שהוא אינו מאיר בלילה שלא יוכל להאיר את החשך רק כמו שגם אור הנר שמדליק בלילה אינו מאיר רק במקומו אבל החשך במקומו עומד וכך הוא ענין נה"ח שמאיר באור הנר דנשמה משא"כ כאשר החשך עצמו יאיר הוא בא בוודאי ממקור האור שלמעלה מן האור דחכמה אשר ע"כ גם בחשך דלילה יאיר כמו ביום וכמ"ש ולילה כיום יאיר וכמו ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה כו' שהוא מבחי' העלם העצמות שנק' מאור ששם נא' וגם חשך לא יחשיך ממך כחשכה כאורה כו' וזהו שרש אש השחור שבפתילה שהוא למעלה מנה"ח ע"כ בכחו להמשיכו אליו כו' וכך יובן למעלה בכללות ההשתלשלות דקו"ח שנק' אור המאיר בכללות שנמשך בשם הוי"ה באבי"ע עד נשמות בגופי' בעוה"ז להאיר את החשך שהוא חיבור האור בפתילה כנ"ל שע"ז אמר כי אתה נרי הוי"ה כו' והוא הוי"ה הב' שבי"ג מדה"ר שנמשך לאבי"ע בגילוי מבחי' ההעלם דהוי"ה הא' שע"ז א' ויקרא ה' ה' דפסיק טעמא בגווייהו כו' מטעם שאין ערך לגילוי אור המאיר לגבי בחי' ההעלם שבעצמות אעפ"י שהוא בחי' ה' אחרונ' שנקרא מל' דא"ס כנ"ל אך זהו דוקא כאשר האור דקו"ח בא אחר הצמצום דחשך סתרו וכמו מאצי' לבריאה דברישא חשוכא כו' אבל כאשר בחי' העלם העצמות ממש מאיר שזהו גבוה הרבה יותר מאור המאיר דקו"ח כנ"ל וע"כ מאיר גם בחשך דלילה כמו ביום ממש משום דהחשך עצמו יש בו יתרון אור רב כו' כנ"ל אז אין הפסק כלל בין ב' הויות הנ"ל דהעלם וגלוי מאחר שההעלם עצמו בא לגילוי משום דקמי' כחשכה כאורה כו' ואז א' ולילה כיום יאיר כו' (וזהו גילוי האור דעצמות א"ס ב"ה ממש שלפני החשך העליון שגם החשך העליון מאיר כאור כו' לעת ערב יהי' אור כו' שזה האור שמאיר בלילה ודאי גדול מאור היום כמ"ש שיש יתרון האור מן החשך עצמו כשמאיר מטעם הנ"ל עד שנכלל בו אור המאיר כי יש בכלל מאתים מנה וד"ל וזהו וה' יגיה חשכי וה' בתוס' וי"ו לחבר ב' הויות הללו יחד ולא עוד אלא להוסיף אור גדול בהויה דאור המאיר שא' תחלה כי אתה נרי הוי"ה כו' ע"י וי"ו זה המחבר כו' היפך הפסק הטעמים שבין ב' הויות די"ג מדה"ר הנ"ל והענין הוא כנ"ל דהעכו"ם טמאו כל השמנים שבהיכל שהוא אור חכמה שבתורה הנגלית כמ"ש להשכיחם תורתיך כו' ומצאו שמן טהור שמן הטוב שהוא פנימית ומקור האור דח"ע כמו שהוא בעצמות א"ס ב"ה שנק' אור ז' הימים שנגנז לצדיקים לע"ל וע"כ הדליקו ממנו ח' ימים כנ"ל והעיקר הוא מה שהדליקו נרות בחצרות קדשך כו' שזהו מה שהחשך עצמו מאיר שהוא יתרון אור גדול מאור דחכמ' ע"כ מזה המשיכו במקור האור דתורה להיות תור' אור בגילוי רב יותר מעצם אור המאיר כו' וזהו עיקר ענין מצות נ"ח להיות החשך דלילה מאיר מצד עצמו ששרשו בחשך העליון שלמעל' מן האור המאיר דחכמ' וכנ"ל בשרש אש השחור כו' וד"ל וביאור הענין לפי שבימי חשמונאי' נפלו כנ"י בתחתית המדריגה שא"א הי' שיאיר להם מבחי' אור המאיר דחכמ' ע"כ גברו העכו"ם להשכיחם תורתך כו' וכמו שאנו רואים בעקבות משיחא בדור האחרון שתערוב' טו"ר יותר הרבה מדורות הראשונים דגם שהיו בהם רשעים גדולים אבל צדיקים שבהן היו צדיקים באמת קרובים לנבואה ורה"ק כו' כי הטוב נבדל לגמרי מן הרע ע"כ היו אז צד"ג ורשעים גדולים משא"כ בדורות האחרונים אין צד"ג ולא רשעים גמורים כ"כ כו' מצד שבחי' הטו"ר מעורבים לפי שבכל דור מתברר עה"ד טו"ר ודורות הראשונים הי' בערך הראש לגבי הגוף וע"כ נק' נשמות שבדור האחרון בשם עקבות משיחא כמו אשר חרפו עקבות משיחך והענין הוא דנשמות הגבוהות כחם חזק מאד לגבור על הגוף שתומ"י שיתבונן בגדולת ה' יגבור כח הדביקות אלקי' להפוך חומריות הגוף גם הוא לה' לבדו כו' כביטול היש לאין וזהו אור המאיר שנק' נה"ח שמדליק בפתילה כנ"ל אבל נשמות השפלות מאד שבעקבות משיחא אעפ"י שמתפעלים בדביקות אלקית אין בהן כח להפוך חומריות הגוף כלל וכלל גם אחר כל השגות אלקות בהתפעלות רב לא יזיזו טבעיות הגוף כלל ונשאר הגסות והחומריות במקומה בשלימות ולא יכלה באור האלקי כלל ודוד הי' מרכבה לבחי' מל' ראה בבחי' נשמות שבעקביים שהן בבחי' חשך גמור דק"נ מובלע ברע דנה"ט שלא יועיל להן אור האלקי דנה"ח להאירם רק הרי יש כאן כליון פתילה באש השחור והוא התשובה שמהפך חשוכא עצמו לנהורא שזהו החשך מצד עצמו מאיר שהוא בהיפוך הרע עצמו לטוב ע"י תשובה אמתית כו' ע"כ א' וה' יגיה חשכי חשך גמור דקליפה הגסה יגיה אור שתאיר הרבה יותר מאור דנה"ח שבצ"ג שא' כי אתה נרי ה' כו' מטעם הנ"ל באש השחור כו' וז"ש וה' בתוס' וי"ו המחבר להמשיך מחשך העליון תוס' אור גדול הרבה מאשר נר הוי"ה מאיר אחר ההעלם דחשך וע"כ אין הפסק בכאן אדרבה מחבר מאור הגדול דחשך סתרו להוסיף אור בשם הוי"ה הראשון והוא מ"ש יגיה חשכי עד"מ מקשת הנראה בו ג' גוונין דשמש בהבהקה יתירה הרבה יותר מגוף הג' גווני אור הללו בשמש עצמו כו' וכמ"ש במ"א בענין מראה הקשת הוא מראה הנוגה כו' והוא מ"ש בר"מ ואני שלשת החצים צדה אורה שהם ג' גווני קשת נהירין ביומוהי דמלכא משיחא דוקא ע"י תשובה דוקא והיינו בחי' כתר ש"ט שלמעלה גם מאור העליון דשמן הטוב כו' וז"ש וגבה מאד וזהו כתנות אור בא אחר היפוך החשך דק"נ לאור דוקא ע"י התשובה מטעם הנ"ל וד"ל: