פסקי הסידור: הבדלים בין גרסאות בדף

פסקי הסידור (עריכה)

גרסה מ־20:53, 30 באוקטובר 2025

נוספו 23,345 בתים , 30 באוקטובר 2025

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

פ. ז.

293

עריכות

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 ישנם פסקים הנוגדים את השולחן ערוך ועל כן הינם הלכה למעשה מפני שנכתבו לאחר השו"ע.
+ההלכות נאגדו על ידי רבי דוד לאווט זקנו של [[הרבי שליט"א מה"מ]] בקונטרס "פסקי הסידור".
 ברוב סידורי חב"ד נכנסו הפסקים בתוך הסידור לפני הקטעים עליהם הם מלמדים, אמנם בסידור המהדורה המוערת ועוד כמה נכנסו הפסקים בסוף הסידור.
+סדר פסקי הסידור אינם מובנים דיים אמנם ניכר כי הרוב מסודר על פי [[סידור תורה אור]].
 === השכמת הבוקר ===
@@ שורה 74: / שורה 78: @@
 === סיום תפלת שחרית ===
 '''אחר''' שמונה עשרה בשחרית ובמנחה יאמר וידוי: אין אומרים אל ארך אפים לא בראש חודש ולא בחנוכה ופורים קטן וגדול ב' ימים ולא בערב פסח וט' באב: וכשמגביהין הספר תורה להראות הכתב לעם כל אדם ישתדל לקרב עצמו לתיבה כדי שיוכל לקרא מה שכתוב בספר תורה בעת הגבהת הספר תורה ויאמר (וזאת התורה גו'): מ"ס [מנהג ספרד] שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד. דהיינו אפילו כל חדש ניסן ופסח שני שהוא י"ד באייר ול"ג בעומר ומראש חדש סיון עד י"ב בו ועד בכלל דהיינו חמשה ימים אחר חג השבועות כי החג יש לו תשלומין כל שבעה וט"ו באב וערב ראש השנה ומערב יום כיפורים עד סוף תשרי וט"ו בשבט ובכל יום שיש בבית הכנסת מילה או חתן כל שבעת ימי המשתה ואין צריך לומר ט' באב ופורים קטן שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון ופורים גדול וחנוכה וראש חדש. גם במנחה ערב ראש חדש וערב חנוכה וערב פורים גדול וקטן וערב ל"ג בעומר וערב ט"ו באב וערב ט"ו בשבט אין אומרים תחנון ונפילת אפים. אבל במנחה שלפני ערב ראש השנה וערב יום כפורים וערב פסח שני נופלין: מנהג להניח תפילין דרבינו תם אחר התפלה בלא ברכה ולקרות קריאת שמע בהם ויש נוהגין לומר גם כן פרשת קדש והיה כי יביאך:
+=== תפלת הדרך ===
+תפלת הדרך צריך לאומרה משהחזיק בדרך חוץ לעיר ביום ראשון כשנוסע מביתו וטוב לומר מעומד אם אפשר בקל. ובשאר הימים שמתעכב בדרך עד שובו לביתו יאמר אותה בכל בוקר אפילו במלון ויחתום ברוך אתה שומע תפלה בלי הזכרת השם:
+=== סדר ברכת המזון ===
+'''בחנוכה''' ופורים אומרים כאן [לפני ועל הכל] ועל הנסים ואם שכח אזי כשיגיע אצל הרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי וכו': שכח ולא אמר רצה בשבת אפילו בסעודה שלישית אם הוא קודם שקיעת החמה ונזכר קודם ברכת הטוב והמטיב אומר ברוך כו' שנתן שבתות כו'. ואם טעה ולא אמר יעלה ויבא ביום טוב אומר ברוך כו' אשר נתן כו'. בראש השנה אומר ברוך כו' אשר נתן כו'. בחולו של מועד אומר ברוך כו' אשר נתן כו' (ואינו חותם) וכן בראש חדש אומר ברוך כו' שנתן כו' ואינו חותם: ואם חל יום טוב (או ראש השנה או ראש חדש) בשבת ולא הזכיר לא של שבת ולא של יום טוב (או ראש השנה או ראש חדש) כוללן יחד ואומר ברוך כו' שנתן כו': וכל זה כשנזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אבל אם נזכר אחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו לא אמר אלא תיבת ברוך בלבד צריך לחזור לראש. במה דברים אמורים בשבת ויום טוב של שלש רגלים אבל בחולו של מועד וראש חודש אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר וכן בסעודה שלישית של שבת ויום טוב וכן בראש השנה ביום אבל בליל ראש השנה חוזר: נוסח ברכה אחרונה מעין שלש על תבשיל של ה' מיני דגן ועל היין ועל פירות מז' המינים שהם גפן תאנה ורמון זית ותמרה. ואם אכל פירות מז' המינים ומיני מזונות ושתה יין יכלול הכל בברכה אחת ויאמר כך על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה כו' וחותם ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן והפירות:
+=== ברכת אירוסין ונשואין ===
+'''יברך''' על הכוס ואח"כ יאמר ברוך כו' אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות כו': ישתה החתן והכלה ואח"כ מקדש החתן את החלה בטבעת ואומר הרי את מקדשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל: וקורין הכתובה ויברך שנית על הכוס ואח"כ יאמר [ז' ברכות]: ושותין החתן והכלה שנית ובברכת המזון אומר הברכות תחלה ואח"כ מברך על הכוס:
+=== דיני פדיון הבן ===
+'''מצות''' עשה לפדות כל איש ישראל את בנו שהוא בכור לאמו הישראלית מיום שלשים ולמעלה דהיינו ביום ל"א בחמשה סלעים ואם פדאו קודם אינו פדוי מכאן ואילך עובר בעשה. וחמש סלעים הם משקל שמונה לוט כסף נקי (שקורין פיי"ן זילב"ר) במשקל הקיסר דמדינתנו ואלו חמשה סלעים נותן לכהן בכסף או בשוה כסף מכל דבר שירצה חוץ מקרקעות עבדים ושטרות ואם פדה בהם אינו פדוי: יש שנהגו לעשות סעודה ואם יש שם יין עושה הפדיון בתוך הסעודה אחר המוציא ומברך הכהן על היין מיד אחר הפדיון ואם אין שם יין עושה הפדיון שלא בתוך הסעודה ואז מברך הכהן על שאר משקים וסעודה זו היא סעודת מצוה:
+=== סדר קריאת שמע על המטה ===
+'''יש''' לומר קודם הזווג כדי לפרות מזמור לדוד ה' רועי וכו': צריך ליזהר בנטילת ידים קודם הזווג ולאחר הזווג גם לשפוך מים אצל המטה אחר התשמיש. וכתוב בזוהר לומר זה הלחש: עטיפא בקיטפא וכו':
+=== סדר תיקון חצות ===
+'''ואחר''' הדברים והאמת האלה כל החיל אשר נגע יראת ה' בלבם יסירו מסוה הבושה ויתאספו אגודות אגודות עשרה או פחות או אפילו ביחידות ויעשו כסדר תיקון חצות הנדפס בסידורים. והנה הגם שהזמן המובחר הוא בחצות האמיתי דוקא (דלא כמגן אברהם) אף על פי כן אין זה לעכב אלא תחלת זמנה היא מתחלת האשמורה התיכונה כמ"ש בזוהר פ' ויקהל שהן שתי שעות לפני חצות האמיתי בקיץ ובחורף וסוף זמנה נמשך עד אור היום למי שלא היה יכול להקדים כמ"ש בפרי עץ חיים ולשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת חז"ל שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה לעתיד דכתיב שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש וגו'. כן יהי רצון אמן: ישב על הארץ אצל המזוזה שבפתח ורגליו יחפים ממנעל ויתן אפר מקלה על מצחו במקום הנחת תפילין ובשומו האפר יאמר: לשום גו': (תיקון לאה) אומרים גם בימים שאין אומרים תחנון ואפילו בשבת ויום טוב וראש חדש רק שאין אומרים למנצח יענך ולא למנצח מזמור לדוד בבוא וכו' אבל שאר הסדר אומרים: ואחר התיקון אם קודם חצות ילמוד פרק אחד משניות שכל השונה הלכות מובטח לו כו' ואם אחר חצות ילמוד בזוהר הקדוש במאמרים המדברים מענין תפלות חצות לילה:
+=== סדר הכנסת שבת ===
+'''מאד''' מאד צריך ליזהר בהדלקת נרות להדליק קודם שקיעת החמה שקיעה הנראית דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות בשדה בארץ המישור שאין שום הר במערב או בראשי גגים הגבוהים בעיר ולא לעשות אח"כ שום מלאכה כלל כדי להוסיף מחול על הקדש מעט כי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים בכמו ד' חלקי ששיים משעה (שקורין מינוטין) אזי היא שקיעה האמיתית שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י. '''ואז''' הוא תחלת זמן בית השמשות לר' יהודה בברייתא ופסקו בגמרא הלכה כמותו בכניסת שבת לחומרא לפי שהוא ספק של תורה באיסור כרת וסקילה ח"ו ולא כר' יוסי דאמר שתחלת זמן בין השמשות הוא בסוף בין השמשות דר' יהודה שהוא בכדי חומש שעה וחצי חומש משעות השוות (שהן כ"ד במעת לעת והן י"ח מינוטין) אחר השקיעה האמתית בימים השוים שהם ימי ניסן ותשרי בארץ ישראל ואז הוא ודאי לילה לר' יהודה ומשך זמן שנמשך בין השמשות דר' יוסף הוא מועט מאד דהיינו ערך ב' חלקי ששים משעה לבד כי בשליש שעה משעות השוות אחר שקיעה האמיתית הוא ודאי לילה גם לר' יוסי בארץ ישראל בימים השוים (כמ"ש בסמ"ג בהלכות תרומה) שאז הוא זמן צאת ג' כוכבים בינונים בארץ ישראל בימים אלו וגם בכל החורף כמעט דהיינו שאז כשהרקיע בטהרתו והאויר זך נראים אז ג' כוכבים בינונים לזכי הראות מהאצטגנינין הבקיאים בגודל גוף הכוכבים כולם ברקיע (וכמ"ש בתשו' מהר"ם בן ברוך בשם ר"י) ובגודל אורם ויודעים שאלו ג' הנראים להם הם בינונים בגודל גופם ברקיע וגם באורם (וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה) והם אינם נראים לעולם לפני שקיעה האמיתית משא"כ בגדולים מהם בגופם או באורם שנראים לפעמים לפני שקיעה האמיתית כשהאויר זך והקטנים מהם בגופם או באורם אינן נראים עד לאחר זמן מה יותר משליש שעה אחר שקיעה האמיתית ומה שנראים לפעמים כוכבים קטנים מאד מקודם לשליש שעה אחר השקיעה בארץ ישראל (וכפי ערך זה במדינותינו) הם באמת גדולים ברקיע אלא שלמראית עינינו נראים קטנים (כמ"ש בתשו' ר"י במהר"מ ב"ב שם והובאה ב"י ביו"ד סי' רס"ב ודלא כש"ך שלא ע"ש רק בב"י). '''ובמדינות''' אלו זמן צאת ג' כוכבים בינונים בימים השוים הוא בכמו חצי שעה בקירוב אחר שקיעה האמיתית שהן ל"ד חלקי ששיים בקירוב אחר שקיעה הנראית בליל צח שהאויר זך וכן בכל החורף כמעט (שבמרחשון של חדשי החמה פוחת מעט מתשרי שנראים אז ג' כוכבים בכחצי שעה אחר שקיעה הנראית ובטבת עודף מעט על תשרי ובאדר חוזר ופוחת מעט כמברחשון ובניסן חוזר להיות בשוה עם תשרי ע' בס' אילים במעין חתום). ופסקו בגמרא הלכה כר' יוסי לחומרא כמו ביציאת שבת וקריאת שמע של ערבית וכיוצא בהן שאינו ודאי לילה עד צאת הכוכבים הבינונים בגודל גופם ברקיע ובאורם. ולפי שאין אנו בקיאים בהם לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע של ערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה ובמוצאי שבת להוסיף אח"כ מעט מחול על הקדש. '''ובחורף''' שהימים קצרים ורבתה המכשלה מאד בנשים להדליק נר שבת אחר השקיעה וגם באנשים עמי הארץ וקלי הדעת במלאכות אחרות צריך להודיעם שהוא איסור גמור של תורה ולהוכיחם בדברים רכים וקשים אולי ישמעו לו אבל אם יודע שלא ישמעו לו לא יוכיחם ולא יודיעם כלל וכלל וכי מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים כדאיתא בגמרא גבי תוספת יום הכיפורים. '''והיינו''' דווקא תיכף אחר השקיעה עד סמוך לחצי שעה אחר כך כי אז בקרוב לחצי שעה אחר השקיעה בחורף חובה של תורה למחות בידם ביד חזקה בעונשים ונידויים אם לא ישמעו שבודאי איסור של תורה אין אומרים מוטב שיהיו שוגגים וכו' ובקיץ השיעור משתנה לפי החדשים מנטיית המדינה לצפון העולם וחסרון ידיעה בזה אינו נקרא ספק בזה ולכן צריך להחמיר ולמחות בכל תוקף במדינות אלו גם בקיץ בכחצי שעה אחר שקיעה האמיתית עכ"פ. '''ויש''' אומרים שספק של תורה דינו כודאי איסור של תורה לענין זה ולכן צריך למחות בכל תוקף בין בקיץ בין בחורף תיכף אחר שקיעה האמיתית שהוא תחלת בין השמשות דר' יהודה ולא אמרו בגמרא מוטב שיהיו שוגגים אלא לענין תוספת מחול על הקדש ולא לענין עצומו של יום אפילו לספיקו וכן עיקר להחמיר בשל תורה. '''אבל''' לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילין בין בחול בין בשבת ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מדברי סופרים בבין השמשות בשעת הדחק ולצורך מצוה עוברת. ('''אבל''' אין לסמוך כלל להקל על פי מ"ש הרב"י בש"ע הלכות שבת בשם יש אומרים והיא דעת רבינו תם וסיעתו שעד כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית אחר השקיעה הוא יום גמור ואח"כ מתחיל בין השמשות דר' יהודה והוא כדי הילוך ג' רבעי מיל שאז הוא זמן צאת הכוכבים ולילה ודאי כמארז"ל שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ד' מילין כי כבר חזר בו הב"י בשלחן ערוך יורה דעה הלכות מילה ופסק בפשיטות דאחר השקיעה מיד הוא בין השמשות וכן פסק הש"ך שם וכן פסק הפרי חדש לאורח חיים סימן תרע"ב וטעמם ונמוקם עמהם כי רבינו תם וסיעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים רב שרירא ורב האי בנו (הובא לשונם בתשובות ר"מ אלשקר סימן צ"ו) ואחריהם רבינו חננאל (בש"ל) והרי"ף והרמב"ם והראב"ן וסיעתם ונגד ר"י בעל התוספות ובעל העיטור וסיעתם ואינהו בתראי וחלקו על רבינו תם וכ"כ הרא"ש בשם הרר"י. ומה גם כי דעת זו הוא נגד החוש ופליאה נשגבה שהרי שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צאת הכוכבים שבדברי רז"ל בגמרא מבואר שם בפירוש בגמרא שהוא שיעור אחד ממש כשיעור ד' מילין שמן עמוד השחר עד נץ החמה ובעת עליית עמוד השחר נראה בעליל שהרקיע הוא מלא כוכבים ולא ג' כוכבים בלבד וככה הוא ממש ודאי בסוף הילום ד' מילין אחר השקיעה אבל זמן תחלת הלילה לענין מצות של תורה שהוא בצאת וראיית ג' כוכבים לבד ודאי שהוא מוקדם הרבה לזמן צאת וראיית כל הכוכבים כמו שנראים בעת עליית עמוד השחר ועוד יש פליאות עצומות מהחוש על דעת זו וגם ראיות רבות ועצומות מסוגיות התלמוד לדעת הגאונים הגם שאין דבריהם צריכים חיזוק כנודע שדבריהם דברי קבלה):
+=== הלכתא רבתא לשבתא ===
+'''והן''' קצת אזהרות והערות להרים מכשולות ושגגות השכיחות ומצויות ולפי דעת הרבה מגדולי הראשונים יש בהן איסור כרת וסקילה במזיד וחיוב חטאת בשוגג ה' יכפר: '''שלא''' לסמוך על היתר הנהוג באם נפל זבוב או שאר פסולת לכוס או לקערה להוציאו ע"י כף ולשאוב קצת משקה עמו כו' כי יש בזה חשש חיוב חטאת ואיסור סקילה ח"ו. ואין תקנה רק לשפוך מהכוס עד שיצא הפסולת מתוכו. ולא ינפח עליו ברוח פיו עד שיצא. אבל מותר לנפח עליו להקריבו לדופן הכוס ואז יטהו וישפוך ממנו עד שיפול הפסולת מתוכו שכיון שנפילת הפסולת לחוץ הוא על ידי שאוחז בידו הכוס עם המשקה שבתוכו ומטהו בידו הרי זה נקרא בורר אוכל מתוך פסולת ומותר כדי לשתות מיד וכן אם נפל לקערה שיש בה רוטב ואפילו שומן הצף על פני הרוטב לא יזרקנו על ידי כף עם רוטב שהרי זה כבורר פסולת מאוכל וחייב: '''ליזהר''' מאד שלא לאכול בשבת פולין (שקורין באב) בין חיין בין מבושלים בעודם בשרביטין שלהם כי מאחר שאין השרביט ראוי לאכילה יש בהם משום מפרק לדברי הכל שהוא תולדת הדש וחייב חטאת וסקילה ח"ו ואעפ"י שכבר ניתקו הפולין מהשרביט על ידי הבישול ואינן מחוברים בו. וכן בשומשמין. ובעל נפש יחמיר לעצמו גם במין קטניות (שקורין ארבעס) בעודן בשרביטן אף שהשרביטין ראויים לאכילה כי אין זה היתר ברור: '''טוב''' למנוע מלאכול אגוזים ולוזים בשבת אלא אם כן הוציאם מקליפתם מערב שבת כי הנה אף בעוד שהפרי מונח בקליפתו כולו או מקצתו מותר להסיר קליפתו בידו ואין בו משום בורר פסולת מאוכל מכל מקום לאחר שהוסרה הקליפה אם מונחת איזה חתיכת קליפה בין חתיכות פרי או בין שלמים אם מסירה משם חייב חטאת וסקילה משום בורר פסולת מתוך אוכל אלא יברור הפרי מהקליפות ולא יגע בקליפות כלל. ואפילו אם הקליפות מונחות לבדן בלי שום פרי ביניהן יש איסור גדול בטלטולן משום מוקצה כנודע. וקשה להזהר בכל זה: '''אף''' על פי שאין בישול אחר בישול בדבר יבש מכל מקום אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש בו משום בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי עם היד סולדת בו. ולכן צריך ליזהר במאד שלא להחם בשר או עופות צלוים או מבושלים אם יתחמם המוהל הנמחה מהם עד שהיד סולדת בו משום איסור סקילה וכרת ח"ו וכן שלא לשפוך בכלי ראשון שהיד סולדת בו על צוקער כי מאחר שהצוקער נמחה יש בו משום בישול. ולכן אין להקל במלח שלנו אף שנתבשל תחלה שמאחר שחוזר ונמחה אין להקל בו יותר מבמלח שבימיהם לפי חילוק הדעות שבשלחן ערוך שיש אוסרים אפילו ליתן בכלי שני שהיד סולדת בו. והמחמיר תבוא עליו ברכה:
+=== עירובי חצרות ===
+'''נהגו''' לקבץ קמח מכל בית ובית בערב פסח ועושין מצה אחת שלימה ומערבין בה לכל שבתות השנה ונוהגין שהשמש נותן המצה ביד אחד שיזכה בשביל כל הקהל וכשהוא מזכה צריך לזכות לכל בני החצר או המבוי ולכל מי שיתוסף עליהם. ולא יעשו עירוב חצרות בערב פסח אלא אם כן יש ב' בתים בחצר בית הכנסת שיותרו על ידי עירוב זה לטלטל ולהביא העירוב מזה לזה:
+=== עירובי תחומין ===
+'''יניח''' מזון שתי סעודות מערב יום טוב או מערב שבת או לפתן כדי לאכול בו שתי סעודות וקונה שביתה כאילו שם ביתו ויכול להלך משם אלפים אמה לכל רוח שירצה והעירוב יהיה בתוך אלפים מביתו ויברך: ברוך כו' על מצות עירוב בדין יהא שרא כו': ואם מערב לרבים יאמר ולפלוני או לבני מקום פלוני ואין מערבין עירובי תחומין אלא לדעת על כן צריך להודיעם קודם חשיכה שהניח עירובו בשבילם: סדר מנחה ערב שבת אומרים הודו בכל ערב שבת קודם מנחה לבד כשחל יום טוב או חול המועד בערב שבת אין אומרים הודו:
+=== קבלת שבת ===
+'''יום''' טוב וחול המועד שחל בשבת אין אומרים לכו נרננה רק מתחילין מזמור לדוד: תפלת ערבית מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן ובשבת ושמרו (וביום טוב וראש השנה ויום הכיפורים פסוקים אחרים מעין קדושת היום) ויש להם על מה שיסמוכו אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק גם בשבת (ויום טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים ואין להפסיק להכריז יעלה ויבא בליל ראש חדש:
+=== שחרית לשבת ===
+'''יחיד''' המתפלל אינו צריך לומר יקום פורקן זה [בתרא] ולא מי שברך: נכון לידע המולד קודם שמברכין החדש: אב הרחמים אומרים בכל שבת לבד כשמברכין החודש וכשאין אומרים תחנון אין אומרים אותו. כשמברכין ראש חדש סיון אומרים אותו:
+=== מוסף לשבת ===
+'''מוספין''' קודמין לבזיכין לזאת נכון לומר פרשת בזיכין ולחם הפנים אחר תפלת מוסף שבת:
+=== מנחה לשבת ===
+'''כשקורין''' בתורה אומרים חצי קדיש ואח"כ אומרים: ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך: ואחר קריאת התורה מתפללין שמונה עשרה ואומרים חצי קדיש קודם שמונה עשרה ובמקום שאין ספר תורה אומרים החצי קדיש אחר ואני תפלתי:
+אין אומרים צדקתך ביום שאין אומרים תחנון:
+=== סדר סעודה שלישית ===
+'''יאמר''' מזמור לדוד ה' רועי וגו' ואין קידוש בסעודה זו. וטוב לאכול דג בסעודה זו יותר מבשאר סעודות:
+=== מסכת אבות ===
+'''נוהגין''' לומר פרקי אבות פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה ואומרים לפני משנת כל ישראל ואחריו משנת רבי חנניא בן עקשיא ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ:
 == הערות שוליים ==
 [[קטגוריה:ספרי אדמו"ר הזקן]]
 [[קטגוריה:ספרי הלכה]]

פסקי הסידור: הבדלים בין גרסאות בדף

פסקי הסידור (עריכה)

גרסה מ־20:53, 30 באוקטובר 2025

תפריט ניווט