שיחת ויקרא תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ובכמה שנים שקביעותם באופן מיוחד מוציאין שלשה ספרים '''פעם נוספת''' – כבקביעות שנה זו שר"ח ניסן חל בשבת{{הערה|ויש לומר, שיש מעלה בהקריאה בג' ס"ת בשבת '''ר"ח ניסן''' לגבי שבת ר"ח טבת ואדר – כי, הטעם שבמימרא דר"י נפחא נתפרש ר"ח טבת ואדר (ולא ניסן), הוא, משום ש"צריכא, דאי איתמר בהא וכו'" (מגילה שם. וראה תוד"ה חדא), משא"כ ר"ח ניסן '''שאין צורך לפרשו''', כי "כש"כ הוא מהנך, דתמן (בר"ח טבת ואדר) המפטיר קורא ההפטרה מענינו של המפטיר (חנוכה ושקלים) אף שאינו שייך לשבת ר"ח . . אבל כאן (בר"ח ניסן) . . גם בהפטרה של פרשת החודש כתיב ובשבתות '''ובחדשים''' יבוא כו' להשתחוות לפני ה'", כבהפטרה דשבת ר"ח שאין שם רק פסוק "והי' מידי חודש בחדשו ושבת בשבתו כו' להשתחוות לפני" (אור שמח לרמב"ם).

'''*משא"כ בשו"ע – שהובא בו המנהג דהקפות (רמ"א או"ח שם).'''}} (ועד"ז בשנים שחל ר"ח טבת{{הערה|ובשנת העיבור – כשר"ח טבת חל בשבת חל גם ר"ח ניסן בשבת (כבהקביעות דשנה הבעל"ט).}} או ר"ח אדר בשבת{{הערה|"ראש חודש אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים, הראשון קורא בו סדר היום, והשני קורא בו ענין ראש חודש, והשלישי קורא בו כי תשא". וכן "ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרים, הראשון קורא בו סדר היום, והשני קורא בו ענין ראש חודש, והשלישי קורא בו ענין חנוכה" (רמב"ם שם הכ"ג־ד).}}).

הוצאת ספר תורה היא כמו נסיעת הארון, שאז "ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך".

ומזה מובן גודל העילוי שבהוצאת '''שלשה''' ספרי תורה – שהנתינת־כח לכללות העבודה שבהוצאת ספר תורה ("ויהי בנסוע הארון") היא באופן של '''חזקה''' ("בתלת זימני הוי חזקה"{{הערה|ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ.}}), תוספת כח וחיזוק בכללות העבודה{{הערה|ויש לקשר זה עם הטעם הפשוט דהוצאת שלשה ספרי תורה "מפני '''טורח הציבור''', שלא יטריח עליהם להיות עומדים עד שיגלול ספר תורה" (רמב"ם שבהערה 3) – שהתוספת כח וחיזוק ("חזקה") בכללות העבודה '''שוללת טירחא''' בעבודה בענין פשוט ("להיות עומדים עד שיגלול ס"ת"), כדי שתהי' הטירחא והיגיעה בענינים נעלים יותר.}}.

והקריאה בספר הא' – "סדר היום" בפרשת ויקרא:

וכמודגש בהמשך הפרשיות, בפרשת שמיני, שמיני למילואים הוא '''ר"ח ניסן''' (שבו הי' הענין ד"ויקרא אל משה גו'", כנ"ל ס"א) – "ותצא אש מלפני ה' גו' וירא כל העם וירונו גו'"{{הערה|[[ויקרא פרק ט|שמיני ט, כד]].}}, השראת וגילוי השכינה{{הערה|לאחרי ש"ויברכו את העם", "אמרו ויהי נועם ה' אלקינו עלינו*, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" ([[ויקרא פרק ט|שם, כג]] ובפרש"י).{{ש}}'''*) סיום וחותם מזמור צ' בתהלים, שהתחלת אמירתו (ע"פ המנהג לומר המזמור המתאים למספר השנים) בי"א ניסן שנה זו, התחלת שנת התשעים. – ולהעיר, שקביעותו בשנה זו (שר"ח ניסן חל בשבת) ביום השלישי דפ' שמיני, שבשיעור חומש היומי מדובר אודות השראת השכינה בפועל ("ותצא אש גו' וירא כל העם גו'") ע"י התפלה ד"ויהי נועם גו'".'''}}, ובהמשך לזה שלימות העבודה ד"בני אהרן נדב ואביהוא"{{הערה|עליהם נאמר "בקרובי אקדש" ([[ויקרא פרק י|שמיני יו"ד, ג]]), וכדברי משה לאהרן "הייתי סבור או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם (נדב ואביהוא) גדולים ממני וממך" (פרש"י עה"פ).}} באופן דכלות הנפש ("וימותו לפני ה'"){{הערה|[[ויקרא פרק י|שם יו"ד, ב]]. וראה בארוכה אוה"ח ר"פ אחרי.}}, ודוגמתו בעבודת '''כל בנ"י''' – שנקראים "'''בני אהרן'''"{{הערה|ועפ"ז יש לבאר (בפנימיות הענינים) השייכות דברכת כהנים לכאו"א מישראל, כמודגש באמירתה ע"י '''כאו"א''' מישראל '''בהתחלת כל יום''' בסמיכות לברכת התורה – דלכאורה, בשביל קיום מצות תלמוד תורה (לאחרי ברכת התורה) מתאים לכאורה יותר אמירת ענין כללי השייך לכל בנ"י בכל זמן, כמו "שמע ישראל", וכיו"ב, משא"כ ברכת כהנים שנתחייבו בה אהרן ובניו ("דבר אל אהרן ואל בניו") – כי, כל בנ"י הם "בני אהרן", ואמירתם "ברכת כהנים" בכל יום כוללת כל הברכות וההשפעות שבכל היום, החל מהברכה העיקרית ד"ויהי נועם גו'", "שתשרה שכינה במעשה ידיכם" – כביום השמיני למילואים, שלאחרי ש"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם", "ברכת כהנים*, יברכך יאר ישא" (שם, כב ובפרש"י), באה הברכה ד"ויברכו את העם", "אמרו ויהי נועם גו', יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".{{ש}}'''*) להעיר שר"ח ניסן הוא "ראשון לברכת כהנים" (שבת פז, ב. במדב"ר פי"ג, ו).'''}} להיותם "מתלמידיו של אהרן (ואמרו חז"ל{{הערה|סנהדרין יט, ב. פרש"י במדבר ג, א.}} "כל המלמד כו' מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו") אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"{{הערה|אבות פ"א מי"ב.}} – שעבודתם היא בתכלית השלימות דכלות הנפש בהיותם '''נשמות בגופים''' דוקא{{הערה|בהתאם להציווי שנאמר מיד לאחרי הכלות הנפש דנדב ואביהוא – "יין ושכר אל תשת" ("שתויי יין נכנסו למקדש") "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" ("בקרבתם לפני ה'"), שנאמרו בו ביום – שלא תהי' כלות הנפש באופן דפירוד הנשמה מן הגוף ח"ו (ראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 116 ואילך. וש"נ).}}.

בהקריאה דפרשת החודש, "החודש הזה לכם ראש חדשים" ("ראש חודש של גאולה") – שב"שמות החדשים שעלו עמהם מבבל"{{הערה|ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב. ועוד. – ולהעיר שגם בזה מרומז הענין דאתהפכא חשוכא לנהורא, שמבבל (גלות) '''עלו''' עמהם שמות החדשים (החל משמו של ראש חדשים, חודש של גאולה).}} נקרא בשם "ניסן", שיש בו ב' נוני"ן, שרומז על "נסי נסים"{{הערה|ראה לעיל הערה 34.}}, ויש לומר, שרומז גם על '''הפיכת ה'''נ'''פילה''' (ר"ת נו"ן){{הערה|להעיר, שה"ספר (תורה) . . בפני עצמו" ד"ויהי בנסוע* הארון" (כנ"ל ס"ג) נעשה ע"י "סימניות מלמעלה ולמטה" שהם "כמין '''נו"ן הפוכין'''", "כי הנו"ן . . מורה על הנפילה, וע"כ הם הפוכים שיתהפך הנפילה לטוב" (חדא"ג מהרש"א שבת שם). וראה הערה 74.{{ש}}'''*) להעיר שבתיבת "בנסוע" יש אותיות "נס" (ראה שוה"ג להערה 74).'''}} דגלות (כמ"ש{{הערה|עמוס ה, ב.}} "נפלה גו'") ל"נסי נסים"{{הערה|ויומתק יותר ש"ניסן" מתחיל בנו"ן כפופה ומסיים בנו"ן פשוטה – ע"ד המבואר בשל"ה (מס' תענית רו, א־ב) בענין י"א פסוקים שמתחילים בנו"ן כפופה ומסיימים בנו"ן פשוטה, שנו"ן כפופה הו"ע הנפילה, ונו"ן פשוטה הו"ע הקימה (ע"ד מ"ש סומך נופלים)*, ע"י נו"ן שערי בינה (וראה ספר הליקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך אותיות ע' תתנז־נט). ויש לומר, שב' הנוני"ן (כפופה ופשוטה, כב"ניסן") ב'''י"א''' פסוקים, רומז לבחי' "'''אחד עשר'''" שלמעלה מעשר ספירות, "אנת הוא חד ולא בחושבן" (ראה בארוכה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 389. וש"נ), שעל ידו נעשית ההפיכה מנפילה (גלות) לקימה (גאולה).{{ש}}'''*) להעיר ש"נס הוא ב' אותיות נ' ס', נ' מורה על נפילה וס' מורה על סמיכה ועזר מהנפילה" (לקוטי לוי"צ לזח"א ע' קפא. וראה תורת מנחם – תפארת לוי"צ בראשית אות סו).'''}} דגאולה{{הערה|להעיר ממארז"ל (יל"ש ר"פ לך לך – מפדר"א פמ"ח) "חמש אותיות נכפלו (וביניהם נו"ן, כפופה ופשוטה) וכולן לשון '''גאולה'''" (ראה ספר הליקוטים שם ע' תתנה).}}.

בהקריאה דראש חודש – כמארז"ל{{הערה|חולין ס, ב.}} בנוגע לקרבנו של ראש חודש (הקריאה דר"ח) "הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח", שבזה נכללת גם הכפרה על כל הענינים הבלתי־רצויים שנעשו כתוצאה ממיעוט הירח{{הערה|ראה סה"מ קונטרסים ח"א קצב, א ואילך. ועוד.}}, ועד לשלימות הכפרה באופן ש"זדונות נעשו לו כזכיות"{{הערה|יומא פו, ב.}}, ועד לזכיות ממש{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ז|תניא פ"ז]]. ובכ"מ.}} – ע"ד ובדוגמת התיקון דמיעוט הירח לעתיד לבוא, כמ"ש{{הערה|[[ישעיה פרק ל|ישעי' ל, כו]].}} "והי' אור הלבנה כאור החמה".

ולהעיר, שבחיבור דשבת (השלימות דימי השבוע התלויים במהלך החמה) ור"ח (שתלוי במהלך הלבנה) מרומז מ"ש "והי' אור הלבנה כאור החמה".

וכן בהפטורה דפרשת החודש (סיום וחותם הקריאה בכל השלשה ספרים) – שנוסף לכך שבאה לאחרי ההפטורה דפרשת פרה (אף שפרשת החודש, ר"ח ניסן, קודמת לשריפת הפרה (בשני בניסן)) כדי "להזהיר את ישראל '''לטהר''' שיעשו פסחיהן '''בטהרה'''"{{הערה|פרש"י מגילה כט, א (ד"ה פרה אדומה).}}, מדובר בהפטורה עצמה אודות ענין '''הכפרה''', "הוא (הנשיא) יעשה את החטאת גו' לכפר בעד בית ישראל"{{הערה|[[יחזקאל פרק מה|יחזקאל מה, יז]].}}, "וחטאת את המקדש . . וכפרתם את הבית"{{הערה|[[יחזקאל פרק מה|שם, יח־כ]].}}.

וכל זה – גם בימים שלפנ"ז ר"ח ניסן; ועאכו"כ מר"ח ניסן{{הערה|ובהדגשה יתירה בר"ח ניסן שחל בשבת, החיבור דשבת ור"ח, חמה ולבנה (כנ"ל ס"ז) – שנוסף לכך שעבודת כאו"א מישראל היא בבחינת מקבל, "לבנה", מודגשת גם עבודתו בבחינת משפיע, "חמה", ובנדו"ד, ע"י השתדלותו בנתינת צרכי החג.}}, שאז נעשה החידוש בעבודה באופן של הנהגה '''נסית''' – צריך להוסיף בנתינת צרכי החג '''יותר מטבעו ורגילותו'''{{הערה|והוספה זו היא בב' הקוין שבכללות העבודה: קיום מצות הצדקה – עשה טוב, והאתכפיא לשנות טבעו ורגילותו – (ע"ד) סור מרע (וראה הערה הבאה).}} (כולל גם טבע ורגילות דקדושה){{הערה|ועד שגם יד '''שמאל''' (גבורה וצמצום), יד כהה (כמ"ש בתפילין "ידכה" בכ"ף '''כפופה'''), נותנת צדקה באופן של '''הרחבה''', כמו יד '''ימין''' ("ידך" בכ"ף '''פשוטה''', שמורה על גודל ההמשכה והשפעה למטה, שמהפכת הכ"ף כפופה*).{{ש}}'''*) ע"ד הפיכת הנו"ן כפופה ע"י הנו"ן פשוטה שב"ניסן", כנ"ל הערה 74.'''}} כלומר, ליתן יותר ממעשר ויותר מחומש, ועד – בלי גבול{{הערה|ראה תניא [[אגרת התשובה פרק ג|אגה"ת פ"ג]] (צג, א). [[אגרת הקודש סימן י|אגה"ק סוס"י]] (קטו, סע"ב ואילך). נת' בארוכה בלקו"ש חכ"ז ע' 217 ואילך.}}.

י. ויש לומר, שההוספה בכללות העבודה באופן של הנהגה נסית בר"ח ניסן קשורה גם עם '''הנשיא''' שהקריב בו ביום – "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה"{{הערה|נשא ז, יב.}}:

[ולהעיר גם משלימות העבודה בר"ח ניסן (הנהגה נסית) אצל "'''נדב'''{{הערה|להעיר ש"נפשו (של נדב) היתה משרש זקנו, עמינדב אבי אלישבע אמו, ולקח ממנו שלשה אותיותיו האחרונות, והם נדב" (שער הגלגולים הקדמה לג).}} ואביהוא" (כנ"ל ס"ו). ויש לומר (בהפירוש ד"נדב ואביהוא" בעבודת כאו"א מישראל), ש"הוא" ד"אבי־הוא" קאי על "נדב" שלפניו, היינו, ש"'''נדב'''" (ענין הנדיבות) הוא ה"'''אב'''" ("אבי") שממנו באים כל עניני העבודה באופן של הנהגה נסית].

יא. ויה"ר שההחלטה טובה שקיבל ויקבל כאו"א בשבת ר"ח ניסן '''להוסיף''' בכל עניני העבודה, כולל ובמיוחד בעניני חג הפסח (שתי שבתות לפני הפסח), בלימוד הלכות הפסח ונתינת צרכי הפסח לכל הזקוקים, באופן של הנהגה '''נסית''' – תמהר ותזרז ותביא תיכף ומיד את השכר '''דהנהגה הנסית ע"י הקב"ה''', החל מהנס העיקרי דגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקיימו כל בנ"י הלכות הפסח בשלימותן{{הערה|ועפ"ז י"ל שהגאולה אינה בתורת "'''שכר'''" על עבודת בנ"י בהכנות לחג הפסח (לימוד ההלכות ונתינת צרכי החג), אלא '''דבר המוכרח לקיום ציווי הקב"ה בתורה''' להקריב הפסח.}}, החל מהקרבת קרבן פסח בי"ד בניסן, ואכילתו בליל ט"ו ניסן, באופן ד"כולנו מסובין", שכל בנ"י מסובין (דרך חירות{{הערה|רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ז. שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב ס"ז.}}) על שולחנו של אביהם המלך{{הערה|ראה ברכות ג, סע"א.}}, מלך מלכי המלכים הקב"ה, בעיר הבירה, ירושלים עיר הקודש, ובהיכל המלך, ביהמ"ק השלישי.

{{הערות שוליים}}}}

[[קטגוריה:ספר השיחות תנש"א]]