בשורת הגאולה כא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דטקסט, מאגר ספרים חב"דים חופשי בגרסת טקסט.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוספת תוכן)
מ (ש. א. העביר את הדף בשורת הגאולה · כא לשם בשורת הגאולה כא בלי להשאיר הפניה: כותרת שאינה כתובה נכון)
 
(2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בשורת הגאולה}}דעם כללות'דיקן אויפטו פון דעם היינטיקן יאָר – אויף וועלכן אידן גיבן דעם סימן און נאָמען "'''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''א'''ראנו" – אַ יאָר אויסגעצייכנט דערמיט וואָס ער איז "פעט" און אָנגעפילט מיט נסים ונפלאות פון דעם אויבערשטן וואָס קומען פאר לעיני כולם, (אויך) אַלס הכנה צו די נסים ונפלאות פון דער גאולה האמיתית והשלימה וועלכע קומט תיכף ומיד ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref name=":0">מיכה ז, טו.</ref> – ווי גערעדט און אונטערשטראָכן פיל מאָל במשך דעם יאָר.
{{בשורת הגאולה}}
דעם כללות'דיקן אויפטו פון דעם היינטיקן יאָר – אויף וועלכן אידן גיבן דעם סימן און נאָמען "'''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''א'''ראנו" – אַ יאָר אויסגעצייכנט דערמיט וואָס ער איז "פעט" און אָנגעפילט מיט נסים ונפלאות פון דעם אויבערשטן וואָס קומען פאר לעיני כולם, (אויך) אַלס הכנה צו די נסים ונפלאות פון דער גאולה האמיתית והשלימה וועלכע קומט תיכף ומיד ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref name=":0">מיכה ז, טו.</ref> – ווי גערעדט און אונטערשטראָכן פיל מאָל במשך דעם יאָר.


<nowiki>*</nowiki> * *
<nowiki>*</nowiki> * *
שורה 21: שורה 22:
(משיחות ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר תנש"א)
(משיחות ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר תנש"א)


==== תרגום ====
==== תרגום ללשון הקודש ====
כללות מעלת שנה זו – שבנ"י נתנו לה את הסימן והשם "'''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''א'''ראנו" – שנה שמתיחדת בזה שהיא "שמינה" ומלאה בנסים ונפלאות מהקב"ה שמתרחשים לעיני כולם, (גם) כהכנה לנסים ונפלאות דהגאולה האמיתית והשלימה שבאה תיכף ומיד ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref name=":0" /> – כמדובר ומודגש פעמים רבות במשך השנה.
כללות מעלת שנה זו – שבנ"י נתנו לה את הסימן והשם "'''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''א'''ראנו" – שנה שמתיחדת בזה שהיא "שמינה" ומלאה בנסים ונפלאות מהקב"ה שמתרחשים לעיני כולם, (גם) כהכנה לנסים ונפלאות דהגאולה האמיתית והשלימה שבאה תיכף ומיד ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref name=":0" /> – כמדובר ומודגש פעמים רבות במשך השנה.


שורה 41: שורה 42:


ובמה מתבטאת עבודה זו – הרי זה ג"כ בפשטות: בהוספה בתורה ובמצוות, בלימוד התורה – נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובקיום המצוות בהידור . . וכל זה – מתוך הצפי' והתשוקה וכו' חזקה לגאולה<ref name=":9" /> – "אחכה לו בכל יום שיבוא"<ref name=":10" />, כפי שאומרים בכל יום בתפלה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ו(בימי החול) – "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". וכמדובר כמ"פ.
ובמה מתבטאת עבודה זו – הרי זה ג"כ בפשטות: בהוספה בתורה ובמצוות, בלימוד התורה – נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובקיום המצוות בהידור . . וכל זה – מתוך הצפי' והתשוקה וכו' חזקה לגאולה<ref name=":9" /> – "אחכה לו בכל יום שיבוא"<ref name=":10" />, כפי שאומרים בכל יום בתפלה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ו(בימי החול) – "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". וכמדובר כמ"פ.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:בשורת הגאולה]]
[[קטגוריה:בשורת הגאולה]]

גרסה אחרונה מ־15:22, 12 באוגוסט 2024

בשורת הגאולה
פתח דבראבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטננאנבנגנדנהנונזנחנטססאסבסגסדסהסוסזסחסטעעא

דעם כללות'דיקן אויפטו פון דעם היינטיקן יאָר – אויף וועלכן אידן גיבן דעם סימן און נאָמען "הי' תהא שנת נפלאות אראנו" – אַ יאָר אויסגעצייכנט דערמיט וואָס ער איז "פעט" און אָנגעפילט מיט נסים ונפלאות פון דעם אויבערשטן וואָס קומען פאר לעיני כולם, (אויך) אַלס הכנה צו די נסים ונפלאות פון דער גאולה האמיתית והשלימה וועלכע קומט תיכף ומיד ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"[1] – ווי גערעדט און אונטערשטראָכן פיל מאָל במשך דעם יאָר.

* * *

דער שבת איז אויך די ספירה פון "מלכות שבגבורה", גילוי מלכא משיחא מתוך גבורת הגלות, און שבת פ' שמיני . . וואָס איז פאַרבונדן במיוחד מיט משיח צדקנו דער "כנור של ימות המשיח" איז פון "שמונה נימין"[2] . . ביז אַז דאָס ברענגט גלייך דעם ענין פון תשיעי און פון עשירי יהי' קדש – די שלימות פון עשרה בגאולה האמיתית והשלימה ("עלי עשור"[3]), "כנור של עשרה נימין"[2] (שלמעלה מכנור של שמונה נימין).

ובהדגשה יתירה – מצד דעם װאָס גלייך בתחלת חודש אייר, בב' אייר, איז דער יום הולדת פון דעם רבי'ן מהר"ש, וידוע הוראתו ונתינת כח שלו בענין "מלכתחילה אַריבער"[4] – װאָס ער איז דער דור הששי (פון דעם בעש"ט), חזקה בכפליים, און דערפון קומט מען דערנאָך צום דור השביעי, דור השמיני, ביז דורנו זה – דור התשיעי (ג' פעמים ג' חזקה), וואָס ווערט די הכנה קרובה – בלי הפסק כלל – צו עשירי יהי' קדש בגאולה האמיתית והשלימה.

ובכל זה באַקומט יעדערער נאָכמער כח פון אתפשטותא דמשה[5] שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובפרט אז מ'האט היינט געלייענט אין בית הכנסת שלו . . און פון דעם בית תפלה ווערט נמשך דער כח אויך מחוץ לבית זה, בין בכל העולם כולו, אויך אין אַ פינה נדחת (בגשמיות וברוחניות) בעולם, ביז אַז עס ווערט "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"[6], צוזאַמען מיט "מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו"[7],

– ווי עס ווערט נתקיים מעין זה בזמנים אלו (שנת נסים ושנת אראנו נפלאות) – דער "מקבץ נדחי ישראל" פון מדינה ההיא בלי הגבלות (ניט ווי ס'איז געווען פריער אז בכדי אַרויסגיין פון דאָרטן האָט מען געדארפט אנקומען צו אַ יחוס מיוחד און אַ דרישה מיוחדת), און זיי קומען אן אין ארץ ישראל, אויך אן הגבלות (ניט ווי ס'איז געווען בזמן לפני זה, כידוע ומפורסם) – וואָס דאָס איז צווישן די גילויים שלמעלה ממדידה והגבלה וואָס קומען פאָר נאָך בסוף זמן הגלות.

ובפשטות:

יעדער איד, אנשים נשים און אפילו טף, האָט די אחריות צו מוסיף זיין אין זיין עבודה צו ברענגען משיח צדקנו בפועל ממש!

דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז עס האָט קיין אָרט ניט אַז אנשטאָט אַליין טאָן זאָל מען זיך פֿאַרלאָזן אויף אַנדערע אָדער אַרויפלייגן די אַרבעט אויף אַנדערע – נאָר דאָס איז די עבודה פון כל אחד ואחת, יעדערער דאַרף אַליין טאָן זיין עבודה "לשמש את קוני"[8] (צוליב וועלכע "אני נבראתי"[8]), און ס'איז זיכער אַז ער האָט אויף דעם כחות (ווארום "איני מבקש כו' אלא לפי כחן"[9] כנ"ל).

און אין וואָס באַשטייט די עבודה – איז דאָס אויך בפשטות: אין מוסיף זיין בתורה ובמצוות, אין לימוד התורה – נגלה דתורה און פנימיות התורה, און אין קיום המצוות בהידור . . וכל זה – מתוך הצפי והתשוקה וכו' חזקה צו דער גאולה[10] – "אחכה לו בכל יום שיבוא"[11], ווי מ'זאגט עס בכל יום בתפלה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", און (בימי החול) – "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". וכמדובר כמ"פ.

(משיחות ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר תנש"א)

תרגום ללשון הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]

כללות מעלת שנה זו – שבנ"י נתנו לה את הסימן והשם "הי' תהא שנת נפלאות אראנו" – שנה שמתיחדת בזה שהיא "שמינה" ומלאה בנסים ונפלאות מהקב"ה שמתרחשים לעיני כולם, (גם) כהכנה לנסים ונפלאות דהגאולה האמיתית והשלימה שבאה תיכף ומיד ממש, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"[1] – כמדובר ומודגש פעמים רבות במשך השנה.

* * *

שבת זו היא גם הספירה ד"מלכות שבגבורה", גילוי מלכא משיחא מתוך גבורת הגלות, ושבת פ' שמיני . . הקשורה במיוחד עם משיח צדקנו – "כנור של ימות המשיח" הוא מ"שמונה נימין"[2] . . עד שזה מביא מיד את הענין דתשיעי ודעשירי יהי' קדש – השלימות דעשרה בגאולה האמיתית והשלימה ("עלי עשור"[3]), "כנור של עשרה נימין"[2] (שלמעלה מכנור של שמונה נימין).

ובהדגשה יתירה – מצד זה שמיד בתחלת חודש אייר, בב' אייר, חל יום הולדתו של אדמו"ר מהר"ש, וידוע הוראתו ונתינת כח שלו בענין "מלכתחילה אריבער"[4] – שהוא דור הששי (מהבעש"ט), חזקה בכפליים, ומזה מגיעים לדור השביעי, דור השמיני, עד לדורנו זה – דור התשיעי (ג' פעמים ג' חזקה), שנעשה הכנה קרובה – בלי הפסק כלל – לעשירי יהי' קדש בגאולה האמיתית והשלימה.

ובכל זה מקבל כאו"א תוספת כח מאתפשטותא דמשה[5] שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובפרט שקראנו היום בבית הכנסת שלו . . ומבית תפלה זה נמשך הכח גם מחוץ לבית זה, עד בכל העולם כולו, גם בפינה נדחת (בגשמיות וברוחניות) בעולם, עד שנעשה "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"[6], ביחד עם "מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו"[7],

– וכפי שמתקיים מעין זה בזמנים אלו (שנת נסים ושנת אראנו נפלאות) – ה"מקבץ נדחי ישראל" ממדינה ההיא בלי הגבלות (לא כפי שהי' קודם שבכדי לצאת משם היו צריכים ליחוס מיוחד ודרישה מיוחדת), והם באים לארץ ישראל, ג"כ בלי הגבלות (לא כפי שהי' בזמן שלפני זה, כידוע ומפורסם) – וזהו מהגילויים שלמעלה ממדידה והגבלה הבאים עוד בסוף זמן הגלות.

ובפשטות:

כאו"א מישראל, אנשים נשים ואפילו טף, יש לו אחריות להוסיף בעבודתו להביא את משיח צדקנו בפועל ממש!

ומזה מובן, שאין מקום כלל שבמקום לפעול בעצמם יסמכו על אחרים או יטילו את העבודה על אחרים – אלא זוהי העבודה דכל אחד ואחת, כאו"א צריך לעשות בעצמו את העבודה ד"לשמש את קוני"[8] (שלשמה "אני נבראתי"[8]), ובודאי שיש לו כחות ע"ז (כיון ש"איני מבקש כו' אלא לפי כחן"[9] כנ"ל).

ובמה מתבטאת עבודה זו – הרי זה ג"כ בפשטות: בהוספה בתורה ובמצוות, בלימוד התורה – נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובקיום המצוות בהידור . . וכל זה – מתוך הצפי' והתשוקה וכו' חזקה לגאולה[10] – "אחכה לו בכל יום שיבוא"[11], כפי שאומרים בכל יום בתפלה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ו(בימי החול) – "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". וכמדובר כמ"פ.

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 מיכה ז, טו.
  2. 2.0 2.1 2.2 2.3 ערכין יג, ב. וש"נ.
  3. 3.0 3.1 תהלים צב, ד.
  4. 4.0 4.1 אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' תריז.
  5. 5.0 5.1 זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה תניא פמ"ד (סג, א).
  6. 6.0 6.1 ישעי' נו, ז.
  7. 7.0 7.1 שם, ח.
  8. 8.0 8.1 8.2 8.3 משנה וברייתא סוף קידושין.
  9. 9.0 9.1 במדב"ר פי"ב, ג.
  10. 10.0 10.1 בל' חז"ל – "צפית לישועה" (שבת לא, סע"א). וראה רמב"ם הל' מלכים רפי"א: "כל מי שאינו מאמין בו (במלך המשיח), או מי שאינו מחכה לביאתו כו'". וראה לקו"ש חלק ל' ע' 182־3. וש"נ.
  11. 11.0 11.1 נוסח "אני מאמין". וראה לקו"ש חכ"ג ע' 394.