שיחת תזריע מצורע תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

– כיון שבימינו אלה ממש (עם סיומו של חודש ניסן דהי' תהא שנת אראנו נפלאות) "'''כלו כל הקיצין'''" ("קץ הימים" ו"קץ הימין"{{הערה|ראה אוה"ת ר"פ מקץ. וש"נ.}}) '''כפשוטו ממש'''{{הערה|נוסף לכך שבזמן הגמרא כבר "כלו כל הקיצין" (סנהדרין צז, ב).}}, ובודאי שתיכף ומיד בא משיח צדקנו, וכאו"א מראה באצבעו ואומר "'''הנה זה''' (מלך המשיח) '''בא'''"{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ (פ"ב, ח (ב)).}}, שכבר בא (בלשון עבר) ברגע שלפני רגע זה –

"תזריע" – "אשה כי תזריע וילדה זכר" – כידוע{{הערה|אוה"ת פרשתנו (כרך א) ע' ע. וראה גם תו"א ר"פ וארא. תו"ח שם צו, ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות ק"פ פ"ב (דרמ"צ עז, סע"ב ואילך). ועוד.}} שלידה ("וילדה") רומזת על '''גאולה''' (כמ"ש{{הערה|ישעי' סו, ח.}} "ילדה ציון את בני'"), ולידת זכר רומזת על '''החוזק והתוקף''' (זכר) דגאולה האמיתית והשלימה, גאולה '''נצחית''' שאין אחרי' גלות ("שיר חדש" לשון זכר{{הערה|[[תהלים פרק צו|תהלים צו, א]]. ישעי' מב, יו"ד. וראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב.}}) על ידי משיח צדקנו, היינו, ש"וילדה זכר" רומז על "'''לידת''' (התגלות) '''נשמת משיח''' שהיא ממדריגה היותר עליונה . . מעלמא דדכורא"{{הערה|אוה"ת ריש פרשתנו (כרך ב) ע' תצא – בשם האוה"ח ר"פ תזריע (וראה גם הגהות הצ"צ לפי' האוה"ח – באוה"ת ריש פרשתנו (כרך ג') ע' תתט ואילך). ובאוה"ת שבהערה 7: "וילדה זכר קאי על משיח . . מבחינה ומדריגה עליונה מבחי' עתיק".}}.

ובפרטיות יותר: "אשה כי תזריע" – קאי על כללות העבודה דכנסת ישראל ("אשה") בזמן הגלות שנמשלה ל"זריעה"{{הערה|ראה תו"א שמות נג, ג ואילך. שם ר"פ בשלח. ובכ"מ.}} ("תזריע"), כמ"ש "וזרעתי' לי בארץ"{{הערה|הושע ב, כה.}}, "הבאים ישרש יעקב גו'"{{הערה|שם=:0|ישעי' כז, ו.}}; וע"י '''הזריעה''' ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}} נעשית (תיכף ומיד, ללא הפסק כלל) '''הצמיחה''' ("יציץ ופרח ישראל"<ref name=":0" />) דהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו שאין אחרי' גלות – "וילדה זכר".

ו"מצורע" – כדאיתא בגמרא{{הערה|שם=:1|סנהדרין צח, ב.}} "מה שמו (של משיח) . . חיוורא דבי רבי שמו (מצורע של בית רבי{{הערה|פרש"י שם. וראה לקמן ס"ח.}}), שנאמר{{הערה|ישעי' נג, ד.}} אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלקים ומעונה", "מאי סימני' יתיב ביני עניי סובלי חלאים"{{הערה|סנהדרין שם, א.}}, "מנוגעים, והוא נמי מנוגע, דכתיב{{הערה|ישעי' שם, ה.}} והוא מחולל מפשעינו וכתיב חלינו הוא נשא"{{הערה|פרש"י סנהדרין שם.}}.

ובפרטיות יותר – כהמשך הכתוב "זאת תהי' תורת המצורע '''ביום טהרתו'''"{{הערה|ראה בארוכה אוה"ח ר"פ מצורע – פרטי הרמזים בהשייכות דטהרת מצורע לביאת המשיח.}}, ועד שנוהגין לקרוא פרשה זו בשם "פרשת '''טהרה'''"{{הערה|ראה לקו"ש ח"ז ע' 100 הערה 5.}} – ש"מצורע" הוא שמו של משיח '''בזמן הגלות''', שאף שמצד עצמו הוא בתכלית השלימות, כמ"ש{{הערה|ישעי' נב, יג. תרגום עה"פ. זח"א קפא, ב.}} "ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", מ"מ, סובל וכואב בעצמו צער ומכאובי הגלות; ו"ביום טהרתו" (ש"'''נרפא''' נגע הצרעת מן הצרוע") קאי על מעמדו ומצבו של משיח '''כשמתגלה וגואל את בנ"י''' בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|ועד"ז בנוגע לביהמ"ק – כדאיתא במדרש (איכ"ר פתיחתא כא. הובא ביל"ש פרשתנו רמז תקנא בסופו) על הפסוק (פרשתנו יג, מה) "והצרוע אשר בו הנגע וגו'", "והצרוע זה בית המקדש כו'" – שנקרא "צרוע" ("מצורע") '''בחורבנו''' (כההמשך שם: "וטמא טמא יקרא חורבן ראשון וחורבן שני"), וטהרתו רומזת על '''בנין''' ביהמ"ק. – ועד"ז בויק"ר פרשתנו ספי"ז (בנגעי בתים): "(ונתתי נגע צרעת) בבית ארץ אחוזתכם, זה ביהמ"ק . . ונתץ את הבית, וביתא דנא סתרי' . . יכול לעולם ת"ל ולקחו אבנים אחרות, שנאמר (ישעי' כח, טז) לכן כה אמר ה' אלקים הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת גו'".}}.

בפרשת "'''תזריע'''" – שם הפרשה מורה על '''הגאולה''' ("אשה כי תזריע וילדה"), והמשך ועיקר הפרשה הוא בדיני '''נגעים'''{{הערה|נגעי אדם – "אדם כי יהי' בעור בשרו שאת וגו'" (יג, ב), ונגעי בגדים – "והבגד כי יהי' בו נגע צרעת וגו'" (שם, מז).}} שמורה על '''הגלות'''{{הערה|ראה ויק"ר פרשתנו ספט"ו: "שאת זו בבל . . ספחת זו מדי . . בהרת זו יון . . נגע צרעת זו אדום".}}; ובפרשת "'''מצורע'''" – שם הפרשה (כפי שנקראת בתורה) מורה על '''הגלות''', והמשך הפרשה הוא בדיני '''טהרת''' המצורע ("זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו") שמורה על '''הגאולה'''.

ועוד ועיקר – כפי שמוסיף בלקו"ת{{הערה|שם. וראה גם סהמ"צ להצ"צ מצות טומאת מצורע בתחלתו.}} – "וגם נגעים '''דברים גבוהים''' הן, שאינו נק' טמא עד שיקראנו הכהן טמא, וכשעדיין לא קרא לו שם טמא אין הנגעים בכלל טומאה{{הערה|משנה נגעים רפ"ג. רמב"ם הל' טומאת צרעת פ"ט ה"ב. וראה תו"כ ופרש"י פרשתנו יג, ב. תו"כ ר"פ מצורע.}}, אלא אדרבה, הם '''אורות עליונים'''{{הערה|להעיר, ש"'''נגע'''" אותיות "'''ענג'''" (זהר ח"א כו, ריש ע"ב. ח"ב רסה, ב. ח"ג רעג, א. ועוד), ועפ"ז י"ל שה"אורות עליונים" ד"נגעים" קאי על בחי' עונג העליון (וראה לקמן הערה 65).}}, רק שהם דינא קשיא דקדושה".

ולכן, גם התיקון על זה (טהרת המצורע) הוא (לא על ידי ענין חדש לגמרי, אלא) על ידי '''גילוי ענינם האמיתי של הנגעים''' שהם "'''אורות עליונים'''" – כמרומז בלשון הכתוב "זאת תהי' תורת המצורע '''ביום טהרתו'''", ש"טהרתו" היא על ידי "'''יום'''", שענינו '''אור וגילוי''', כמ"ש{{הערה|בראשית א, ה.}} "ויקרא אלקים לאור יום", היינו, גילוי האורות עליונים (ענינם האמיתי) של הנגעים (ועי"ז מתבטלת יניקת החיצונים עד להיפך הטהרה אפילו בחיצוניות בלבד{{הערה|וכדי לבטל היפך הטהרה בחיצוניות עכ"פ שנעשית כבר (לפני התגלות האורות עליונים) – צ"ל כל פרטי הענינים דטהרת המצורע שבהמשך הפרשה.}}).

והעצה לזה – כמארז"ל{{הערה|ספר יצירה פ"א מ"ח. תקו"ז בהקדמה (ז, א). וראה סה"מ תרנ"ט ע' ריא בהערה.}} "אם רץ לבך שוב לאחד", שלאחרי ה"רצוא" צ"ל "'''שוב'''", שהו"ע הביטול, עד ל"ביטול במציאות . . (ש)אין לו כח כלל להתפעל ברשפי אש בבחי' יש ודבר, אלא הוא כאבן דומם . . כמו שאנו רואים בבוא העבד לפני המלך . . כשבא מקרוב מאד לעמוד לפני המלך אז לא נשאר בו כח ועוז . . מפני שנתבטל ממציאותו לגמרי . . ומצד הביטול . . יבוא ההשבה להתפשט בכלים מכלים שונים למטה דוקא", ועי"ז נשלמת הכוונה העליונה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים דוקא{{הערה|לקו"ת וסהמ"צ להצ"צ שם. וראה גם [[לקוטי אמרים פרק נ'|תניא ספ"נ]].}}.

ובפרשת מצורע (גלות) מדובר אודות טהרת הנגעים (גאולה) – כיון שטהרת הנגעים היא על ידי התגלות ענינם האמיתי של הנגעים (ענינו האמיתי של הגלות), היינו, שתוכנה של הגאולה הו"ע ד"מצורע" '''למעליותא'''{{הערה|להעיר, שבשניהם (במצורע ובגלות) נאמר "בדד" [במצורע – "בדד ישב" (פרשתנו יג, מו), ובגלות – "איכה ישבה בדד" (איכה א, א)] – "בדד" '''למעליותא''', שמורה על דרגא נעלית ביותר שמובדלת לגמרי ("בדד") משאר הדרגות. – ולהעיר, שגם המשיח (שנקרא "מצורע") הוא מובדל לגמרי מכל העם, כמ"ש "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", למעלה מהאבות, ולמעלה ממשה כו' (ראה תנחומא תולדות יד).}}, ובאופן שנשללת האפשרות לענין הפכי (כיון שהאורות העליונים נמשכים ומתגלים למטה), גאולה נצחית שאין אחרי' גלות ("וילדה זכר").

ובהקדם הדיוקים במשנה זו – ומהם{{הערה|בהבא לקמן – ראה גם סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 420 ואלך. '''ועוד.'''}}: (א) "איזו היא דרך ישרה" – הרי מקרא מלא דיבר הכתוב{{הערה|הושע יד, יו"ד.}} "ישרים דרכי ה'", (ב) "(שיבור לו) '''האדם'''" – "אדם" דייקא, ש"אדם הוא במדרגה גדולה . . שלימו דכולא" (כנ"ל ס"ד), (ג) הקשר לבעל המאמר "'''רבי''' אומר" – רבינו הקדוש, ולא בשמו ("רבי יהודה הנשיא", כפי שנזכר תיכף במשנה שלאח"ז), אלא בתואר "רבי".

ויש להוסיף, ש"'''רחל'''" מורה על העילוי ד"מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" להביא את הגאולה – כמ"ש{{הערה|ירמי' לא, יד.}} "רחל מבכה על בני' גו' כי איננו", "איננו" דייקא (ולא "אינם"), כיון ש"'''קוב"ה''' בגלותא '''סליק''' ("איננו") לעילא ולעילא"{{הערה|זהר שבהערה 49.}}, ועל ידי פעולתה של רחל (מעשינו ועבודתינו דכנסת ישראל) בזמן הגלות ("מבכה גו' כי איננו") באה הגאולה (כהמשך הכתוב{{הערה|שם, טו־טז.}} "יש שכר לפעולתך גו' '''ושבו''' בנים '''לגבולם'''"), והאורות העליונים שהיו בבחי' הסתלקות לעילא ולעילא (ענינו האמיתי של הגלות) נמשכים ומתגלים למטה, ועי"ז מתבטלת האפשרות ליניקת החיצונים ("כרחל לפני גוזזי' נאלמה"{{הערה|ישעי' נג, ז. וראה סה"מ תרנ"ט ע' קנב. תש"ד ע' 84. ועוד.}}) ועד להיפך הטהרה דזמן הגלות (ענין הנגעים{{הערה|להעיר, ש"ספחת" ו"בהרת" הם כנגד רחל (ו"שאת" כנגד לאה), ותיקונם על ידי עשיית ה"כלים" (על ידי הדיבור והמעשה בתורה ומצוות) שבהם יומשכו האורות עליונים, בחי' שוב שלאחרי הרצוא (לקו"ת וסהמ"צ להצ"צ שבהערה 37).}}) – כ"א אדרבא, שבאה גאולה שאין אחרי' גלות.

ומעלה יתירה בקביעות שנה זו – שראש הפסח חל בשבת, והתחלת הספירה היא "ממחרת השבת"{{הערה|אמור כג, טו.}} גם כפשוטו (נוסף על דרשת חז"ל{{הערה|מנחות סה, ב ואילך. תו"כ ופרש"י עה"פ.}} שפירושו "ממחרת היו"ט"), שאז השבתות הן תמימות כימי בראשית, שמתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת{{הערה|פסדר"כ פ"ח. פס"ר פי"ח. ראב"ן ספ"ו. ראבי"ה פסחים סתקכ"ו. ועוד.}} – שכיון שהסיום דכל שבוע ב"'''מלכות'''" (מלכות שבחסד, מלכות שבגבורה, מלכות שבתפארת כו') הוא '''ביום השבת''' שקשור עם הגאולה, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|כנ"ל הערה 5.}}, מודגש ביותר ענין '''הגאולה''' ב"'''מלכות'''" – מלכות בית דוד בתקפה ובשלימותה על ידי '''מלך''' המשיח, שעל ידו תתגלה מלכותו של הקב"ה בכל העולם, כמ"ש "והיתה לה' המלוכה"{{הערה|עובדי' בסופו.}}, "והי' ה' למלך על כל הארץ"{{הערה|זכרי' יד, ט.}}.

ועוד ועיקר – שאין צורך להמתין להמשך השבתות דספה"ע, כיון שעל ידי מלכות שבתפארת ("דרך ישרה", בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, מרום המעלות ומדרגות עד סוף כל דרגין{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא פי"ג]]. [[אגרת הקודש סימן ו'|אגה"ק ס"ו]]. ובכ"מ.}}), נמשכים ומתגלים גם פרטי עניני המלכות שלאח"ז{{הערה|'''ע"ד''' גמר ושלימות העבודה דספה"ע (הכנה למ"ת) בר"ח סיון, "בשבוע הז' ביום ג' בו" (תו"א יתרו סז, ג) – '''תפארת''' שבמלכות.}}: מלכות '''שבנצח''' – נצחון המלך (על עניני העולם שמעלימים בחיצוניותם), מלכות '''שבהוד''' – יופי המלך, "מלך ביפיו תחזינה עיניך"{{הערה|ישעי' לג, יז.}}, מלכות '''שביסוד''' – חיזוק המלכות באופן יסודי ונצחי, ומלכות '''שבמלכות''' – הגילוי ד"מלכותך{{הערה|[[תהלים פרק קמה|תהלים קמה, יג]].}} מלכות כל עולמים"{{הערה|ובלשון הרמב"ם בנוגע למלך המשיח – יש לומר: "יעמוד '''מלך''' מבית דוד הוגה '''בתורה'''" – הו"ע מלכות שבתפארת, כי "תפארת" הו"ע התורה (ראה גם לקמן סי"ב), "ילחם מלחמות ה' '''וינצח'''" – מלכות '''שבנצח''', "ובנה '''מקדש''' במקומו" – מלכות '''שבהוד''', כמארז"ל (ברכות שבהערה 47) "ההוד זו בית המקדש", "'''וקבץ''' נדחי ישראל" – מלכות '''שביסוד''', שנקרא "כל", ע"ש שאוסף ומקבץ האורות דכל הספירות, ו"אהפוך אל עמים גו' לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" – מלכות '''שבמלכות'''.}} ("מלכות'''ך'''" דייקא – מלכות דא"ס שלפני הצמצום{{הערה|ראה לקו"ת שה"ש יד, ד. ובכ"מ.}} (הקשורה עם כתר ופנימיות הכתר, "כתר עליון איהו כתר מלכות"{{הערה|תקו"ז בהקדמה (יז, א).}}), שנמשכת ומתגלה ונעשית "מלכות כל עולמים", "'''מלכות'''" דייקא, שאין צורך ב"ממשלה" בעל כרחם, כיון ש"מלכותו '''ברצון'''{{הערה|להעיר, שרצון הוא כתר, וכתר קשור עם מלכות, כנ"ל בפנים.}} קיבלו עליהם"{{הערה|ראה לקו"ת דרושי ר"ה נו, סע"ב ואילך. סידור (עם דא"ח) נג, ג. יהל אור עה"פ (ע' תרפה). ועוד.}}).

– בתורה שבכתב (ובפרט "בדברי הנביאים . . שכל הספרים '''מלאים''' בדבר זה"{{הערה|רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ב.}}) ובתורה שבעל פה, בגמרא (ובפרט במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה{{הערה|וע"פ האמור לעיל (ס"ז) שהגאולה באה על ידי התגלות ענינו האמיתי של הגלות – יומתק שסימני הגאולה הם בסוף (סיום וגמר) מסכת '''סוטה''' הקשורה על הגלות.}}) ובמדרשים, וגם – ובמיוחד – בפנימיות התורה, החל מספר הזהר (ש"בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר כו' יפקון בי' מן גלותא ברחמים"{{הערה|זח"ג קכד, ב – ברע"מ. הובא ונת' ב[[אגרת הקודש סימן כ"ו|אגה"ק רסכ"ו]].}}), ובפרט בתורת החסידות (שעל ידי הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא{{הערה|אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו.}}), בתורת רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו (מאמרים ולקוטי שיחות) של נשיא דורנו – מעין ודוגמא והכנה ללימוד תורתו של משיח, "תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}}, שילמד לכל העם פנימיות התורה (טעמי תורה), ידיעת אלקות ("דע את אלקי אביך"{{הערה|דה"א כח, ט.}}), כפס"ד הרמב"ם{{הערה|בסיום וחותם ספרו "משנה תורה".}} ש"באותו הזמן . . יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו'" –

ומה טוב – שהלימוד יהי' (ברבים) בעשרה, כי, נוסף על המעלה ד"עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי' ביניהם"{{הערה|אבות פ"ג, ו. וראה [[אגרת הקודש סימן כ"ג|אגה"ק סכ"ג]].}}, יש מעלה מיוחדת כשלומדים עניני משיח והגאולה ברבים בנוגע להתפעלות והשמחה ברגש הלב, שעי"ז הולכת וגדלה ההשתוקקות והצפי' לביאת המשיח{{הערה|ולכן, גם אלה שרוצים ללמוד בעיון ושקו"ט (ועד לחדש חידושי תורה בעניני משיח וגאולה), מתוך מנוחה וישוב הדעת, על ידי הלימוד לעצמו או בחברותא – ישתדלו (מזמן לזמן) להשתתף גם בהלימוד בעשרה, כדי שיהי' אצלם גם המעלה שעל ידי הלימוד בעשרה (כבפנים).}}.

ועוד ועיקר כפשוט – להוסיף בקיום המצוות בהידור, ובמיוחד בההידור במצות הצדקה (כללות כל המצוות{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]].}}) ש"מקרבת את הגאולה"{{הערה|ב"ב יו"ד, א.}}.

ובפשטות – שביום הש"ק פרשת "אשה כי תזריע וילדה זכר", "זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו" (לפני הקריאה בתורה ועאכו"כ לפני לימוד פרקי אבות במנחה), תהי' '''לידת והתגלות משיח צדקנו''' ("חיוורא דבי רבי" כפי שהוא "ביום טהרתו") – שזוכים לשמוע ההכרזה (בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות) ש"'''הנה זה''' (מראה באצבעו ואומר זה) '''מלך המשיח בא'''", והנה זה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בא (כיון ש"הקיצו ורננו שוכני עפר"{{הערה|ישעי' כו, יט.}}, וצדיקים קמים לתחי' מיד{{הערה|ראה זח"א קמ, א.}}), וכל רבותינו נשיאינו, וכל צדיקי ונשיאי ישראל, ומשה ואהרן עמהם.

וביחד עם כל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא יו"ד, ט.}}, "עוד אקבץ עליו לנקבציו"{{הערה|ישעי' נו, ח.}}, "מאשור וממצרים כו' ומאיי הים"{{הערה|שם יא, יא.}} – באים "עם ענני שמיא"{{הערה|דניאל ז, יג. וראה סנהדרין שבהערה 18.}}, לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, לבית המקדש (ש"בית תפלה יקרא לכל העמים"{{הערה|ישעי' נו, ז.}}), ולקדש הקדשים – כמ"ש בהפרשה שקורין תיכף במנחה: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש"{{הערה|אחרי טז, ג.}}, כניסת כהן גדול ביוהכ"פ לקדש הקדשים{{הערה|להעיר ששיעור היומי ברמב"ם הוא בהלכות עבודת יום הכיפורים (פרקים א־ג).}}, ולעתיד לבוא – לא רק אהרן, אלא גם כאו"א מישראל שיהי' בדרגת כה"ג ("ממלכת כהנים", כהנים גדולים{{הערה|יתרו יט, ו ובבעה"ט עה"פ.}}), ולא רק ביוהכ"פ, אלא גם "בכל שעה שהוא רוצה ליכנס"{{הערה|ויק"ר פכ"א, ו. וראה רד"ל שם. שמו"ר פל"ח, יו"ד ובמפרשים שם.}}.