לקוטי שיחות חלק ל הוספות/ויצא

לקוטי שיחות
חלק ל
בראשית א • בראשית ב • נח א • נח ב • נח ג • לך לך א • לך לך ב • לך לך ג • וירא א • וירא ב • וירא ג • חיי שרה א • חיי שרה ב • חיי שרה ג • תולדות א • תולדות ב • תולדות א • ויצא א • ויצא ב • ויצא ג • וישלח א • וישלח ב • וישלח ג • י"ט כסלו • וישב א • וישב ב • מקץ א • מקץ ב • חנוכה א • חנוכה ב • ויגש א • ויגש ב • ויגש ג • ויחי א • ויחי ב • ויחי ג • הוספות: בראשית • נח • לך לך • וירא • ויצא • וישלח • י"ט כסלו • וישב • י"ט כסלו־חנוכה • חנוכה • מקץ • ויגש • חורף • ויחי

ויצא

. . . במה ששאלוהו בלשון הכתוב, מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, שהקדים עולים לפני יורדים, לפלא שאלתו בזה, כיון שבפירוש רש"י תירץ קושיא זו, והוא ממד"ר על אתר, וראה ג"כ בפירוש רשב"ם שם, ואפשר כוונתו בעיקר לנקודה השני' והוא על פירוש המדרש שעולים מדבר במלאכים שנדחו ממחיצתו של כו' ושאלוהו איך אפשר שיעשו נגד רצון הבורא, ושאלתו בזה היא כי הרי המלאכים אינם בעלי בחירה, עיין ריש פרק ל"ט בתניא, ובנקודה הראשונה איך אפשר שיעשו היפך הרצון, פשיטא שלא רצו לעשות היפך הרצון, אלא שלא ידעו שזה היפך הרצון של הבורא וכל נברא אפילו מלאך ושלמעלה הימנו אי אפשר שיהי' שלם בתכלית, וכפירוש רש"י הידוע עה"פ אשר ברא אלקים לעשות – לתקן, ולכן אפשר שיטעה, ודוגמא לזה אשר אדם הראשון אף שהי' יציר כפיו של הקב"ה והזמן קודם חטא עה"ד, בכ"ז נכשל בזה מפני הוראת היתר וכיו"ב, ויעויין ג"כ בזה במ"ש בהקדמת השל"ה חלק בית ישראל (ברוב הדפוסים דף י"ח סוף ע"א).

(ממכתב ד' כסלו, תשי"ז)

במענה על מכתבו מיום ב', בו כותב שעד עתה לא נזדמן שידוך בשביל בתו הבכירה . . . תחי', ועתה מציעים שידוך בעד בתו הצעירה מרת . . . תחי'.

הנה, א) עליו להשתדל במרץ המתאים בחיפוש שידוך בשביל בתו הבכירה, וידוע בכ"מ ברז"ל, עד כמה גדלה חובת האב למצוא זיווג מתאים בשביל בנותיו, ב) וכיון שנשיאנו הק' דקדקו בהכתוב לא יעשה כן כו' לתת הצעירה לפני הבכירה, הנה רק אח"כ ישדך את בתו השני' מרת . . . תחי'.

(ממכתב ט"ו סיון, תשי"ג)

... דבלילה לאה עצמה היתה רחל. ראה טעמי המצות להרח"ו פ' תצא אזהרת אתנן: הסימנים שמסרה רחל ללאה דהיינו חלק נשמתה שנתנה לה והרי היא רחל בעצמה. – דרך אגב א) ענין הסימנים אחרת – ראה חסד לאברהם מעין שני נהר ס"א. פי' הריב"א עה"ת במקומו. ב) מש"כ משביבי נוגה הוא מס' הפרדס כמסומן בההגהות. עיי"ש שי"ג בארוכה . . .

ד' אבנים. ביל"ש איוב רמז תתצ"ט (הובא ביל"ר על אתר) שזהו כנגד ד' נשים שלקח. ומתאים הדרש למ"ד י"ב אבנים – כנגד י"ב שבטים, שלדעת שניהם הי' בזה סימן שתהא מטתו שלמה . . .

(ממכתב ב' כסלו, תשי"ז)

. . . ולסיים בד"ת שמא מילתא היא וכתב ביונת אלם פ"ה ויהי אור בגימ' רחל, ויש לבאר עפמ"ש בתורה אור רד"ה ותוסף אסתר כנס"י נקראת בשם בחינת רחל כשהיא בבחי' התגלות וכך הוא בכל או"א מישראל שיהא רצונו להבטל ולהכלל באורו ית' והוא בהתגלות ובהתלהבות.

והנה בבנ"י כל דבר צ"ל ע"י עבודה ויתרון האור מן החושך דוקא כידוע. ובזה יובן מרז"ל ב"ר פ"ג, ה ויהי אור כנגד ספר ואלה שמות שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה ואכמ"ל . . .

(ממכתב י"ב אדר שני, תש"ח)

. . . פי' הכתובים: ותקרא שמו ראובן (מכמה סיבות ומהם) כי אמרה כי ראה גו'. אבל בשמעון: ותאמר כי שמע (ולכן) ותקרא שמו שמעון. ובזה מובנת שאלת חז"ל (ברכות ז, ב) לטעם שם ראובן, ולא שאלו זה בשאר השבטים. כן מובן מה שרש"י מביא דרשה זו בפי' עה"ת – כי היא מוכרחת בפשט הכתובים. וראה ס' צרור המור.

(ממכתב ז' אדר, תשי"ח)

. . . בקושיתו בפירש"י בגד בגדת בי – והרי היא עצמה נתנה אותה ליעקב – יל"פ בפשטות מפני שלא סירב. עוד י"ל ע"פ מ"ד דאפילו בנותנת רשות בלי פיוס מצטערת בלבה (עיין נ"כ שו"ע אה"ע סע"ו ס"ה).

בקושיתו במרז"ל (ב"ר פע"א) דלא נאמר ותהר בזלפה מפני שבחורה היתה, והרי גם בהולדת פנחס ל"נ ותהר. ואינו מובן מנ"ל דאם פנחס לא היתה בחורה. וראה חזקוני לשמות ב, כב. ולכאורה קשה משמות (ו, כ) דל"ק ותהר והיא הייתה בת קכה בלידת מרים. אבל קושיא מעיקרא ליכא דבב"ר דייק מהשינוי וכאומרו: בכולן נאמר הריון חוץ. ודרשת החזקוני עכצ"ל דאסמכתא בעלמא היא . . .

(ממכתב כ' ניסן, תשי"ז)

לההערה מאז אודות "ישכר־­יששכר" –

מה שאמרתי הי' לא בעצם הענין, שהרי שקו"ט ומבואר הוא בכ"מ ובפרט בס' שמות גטין (כולל – ע"ד חילוקי המדינות בזה),

וכן בנוגע לקרה"ת (נקבצו השיטות בתורה שלימה לויצא עה"פ),

אלא – אודות הסתירה מיני' ובי' – שהספרים דראשי הגזע נקראו בפי כל בני ושער – יששכר וחתימת וקריאת האנשים בשי"ן אחת.

(ממכתב בדר"ח תמוז, תשמ"א)