לקוטי שיחות חלק ל הוספות/וירא

מתוך חב"דטקסט, מאגר טקסטים חב"דים חופשיים
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לקוטי שיחות
חלק ל
בראשית אבראשית בנח אנח בנח גלך לך אלך לך בלך לך גוירא אוירא בוירא גחיי שרה אחיי שרה בחיי שרה גתולדות אתולדות בתולדות אויצא אויצא בויצא גוישלח אוישלח בוישלח גי"ט כסלווישב אוישב במקץ אמקץ בחנוכה אחנוכה בויגש אויגש בויגש גויחי אויחי בויחי ג • הוספות: בראשיתנחלך לךויראויצאוישלחי"ט כסלווישבי"ט כסלו־חנוכהחנוכהמקץויגשחורףויחי

וירא

. . . להערתו בפי' הבעש"ט (הובא בכש"ט ח"ב לד, ע"ד[1]) בהיא אמרה סולת, דלרש"י היא אמרה קמח (ב"מ פז, א) – כבר ציין בס' בעש"ט שמדובר בזה בס' מאיר נתיבים ח"ב ובחי' בכו"ש שבספר תבו"ש.

(ממכתב ד' אלול, תשט"ו)


. . . מ"ש לנדו"ד במעלת האדם על המלאכים שאין עושים ב' שליחות, לכאורה אין ענינו לכאן, כי במלאכים הדיוק הוא דוקא אם השליחות הן משתנות, משא"כ אם הם בענין אחד (וכמו בנדו"ד התקשרות באילנא דחייא וכו'), וכמו"ש בתוד"ה ההוא (ב"מ פו, ב. ומוכח שם דכל דברי התוס' הם תירוץ אחד) וכ"מ גם מטעם הדבר המבואר בדא"ח. ובזה י"ל מה שהוקשה לי זמן רב, שבכ"מ בדא"ח מובא לראי' להנ"ל דברי הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ. והנה הרמב"ם כותב פועל א' בלבד או שני פעלים. ולכאורה אינו מובן איך אפ"ל שני פעלים. ואף שי"ל שהוא מפני שבע"ח דעתה הם תוהו שבתיקון, אבל א"כ גם במלאכים שייך האי טעמא, ולמה לא יעשו ב' שליחות. וע"פ הנ"ל, שאין עושים ב' ענינים משתנים דוקא, ניחא. ויעויין ריש הביאור דוהניף (לקו"ת פ' אמור) שמדגיש הדוגמא שאין רחמנות בעורב האכזרי ואין אכזריות בנשר הרחמני . . .

(ממכתב י"ח מנ"א, תש"ז)


. . . בהערתו א) מ"ש לחילוק דרז"ל י"א מיכאל הציל את לוט וי"א רפאל (ב"מ פו, ב. ב"ר פ"נ, ב). – אפ"ל דמתאים לשני דרז"ל י"א דלוט צדיק הי'. וא"כ שייך למיכאל המקריב נשמתן של צדיקים (עי' חגיגה יב, ב. ועוד. זח"א קז, ב. מדרש הובא ברש"י יט, יז) ולמ"ד רשע הי' שייך לרפאל תשובה שמביאה רפואה (עיג"כ זח"ב קמז סע"א). ולכן בפירש"י דלוט רשע הי' ורפאל המצילו.

ב) מש"כ[2] דויוציאוהו וגו' קאי אמלאך שנתהווה ממצות דלוט – אאפ"ל כן כי אמר קרא שני המלאכים בה"א הידיעה.

(ממכתב א' אייר, תשט"ז)


. . . באר שבע – ע"פ פשט חלוקים השמות דבראשית כא, לא וכו, לג. – וכמבואר בספורנו. . .

(ממכתב כ"ה תמוז, תשט"ו)


. . . ולסיים בד"ת, בסיום הסדרא דשבת העבר ופילגשו וגו' ואת מעכה – רגילים לפרש בלימוד התלמידים מעכה שם בתה של פילגשו, וראיתי אשר בפלוגתא שנוי פי' זה, דהנה כוונת הכתוב במה שמספר ופילגשו וגו' מצאתי ג' פירושים: א) יספר הכתוב כל הבשורה שבישרו את אברהם (רמב"ן), ב) הגיד המגיד שגם פילגשו ילדה את מעכה שהיתה כמו כן ראוי' לבנו אם לא יבחר ברבקה (ספורנו), ג) השוותה משפחותי' למשפחות אברהם . . . ח' בני גבירות וד' בני פלגש (רש"י והוא בב"ר, ולשון רז"ל השוותה ל' יחיד והכוונה על מלכה לבד, אולי י"ל מפני שבני הפלגש שייכים אל האשה, וע"ד מ"ש בהגר בלהה זלפה, אף שאינו דומה לגמרי כי אלו היו שפחות, ועדיין צ"ע).

והנה לפ"ד הספורנו מעכה הוא שם אשה, אבל לרש"י ראש המפרשים וע"פ המדרש, עכצ"ל שגם הוא בן, דאם לא כן צ"ל עוד ילד בבית נחור כנגד[3] דינה, כמובן, שוב מצאתי בסה"ד מפורש שמעכה הוא בן נחור.

וכנראה נשתרבב המנהג לפרש מעכה – בת ולנטות מהמוכרח ע"פ פרש"י מפני שאין הדבר מפורש ברש"י ובלימוד הנ"ך הורגלו שמעכה הוא שם אשה (שם אשת דוד ושם אשת רחבעם או אבי' בנו – רש"י דה"ב יג, ב).

אבל מצינו ג"כ מעכה שם איש (דה"א יא, מג. כג, טז, כי דוחק לפרש שנקראו ע"ש אמם) – כי יש לנו שמות רבים לזכר ולנקבה שוים (ראב"ע ס"פ וישלח, וראה שם בפי' הרמב"ן).

(ממכתב יום ג' כ"ג לחדש מ"ח, ה'תש"ו)

הערות שוליים

  1. בהוצאת קה"ת – סא, ב. המו"ל.
  2. יט, טז. המו"ל.
  3. אוצ"ל: כיון שמעכה כנגד דינה. המו"ל.