לקוטי שיחות חלק ל הוספות/י"ט כסלו

לקוטי שיחות
חלק ל
בראשית א • בראשית ב • נח א • נח ב • נח ג • לך לך א • לך לך ב • לך לך ג • וירא א • וירא ב • וירא ג • חיי שרה א • חיי שרה ב • חיי שרה ג • תולדות א • תולדות ב • תולדות א • ויצא א • ויצא ב • ויצא ג • וישלח א • וישלח ב • וישלח ג • י"ט כסלו • וישב א • וישב ב • מקץ א • מקץ ב • חנוכה א • חנוכה ב • ויגש א • ויגש ב • ויגש ג • ויחי א • ויחי ב • ויחי ג • הוספות: בראשית • נח • לך לך • וירא • ויצא • וישלח • י"ט כסלו • וישב • י"ט כסלו־חנוכה • חנוכה • מקץ • ויגש • חורף • ויחי

יט כסלו

מיט פאַרגעניגען האָב איך באַקומען אייער בריף אין וועלכען איר שרייבט אַ דערפרייענדע בשורה, אַז אנ"ש זיינען זיך צוזאַמענגעקומען מוצש"ק פ' וישלח און האָבען געפייערט דעם חג הגאולה י"ט כסלו, מען האָט געזונגען דעם ניגון פון כ"ק אדמו"ר הזקן און מען האָט אויך געלייענט די ערצעהלונג וועגען דעם מאסר והחופש וכו'. און השי"ת זאל העלפען לויט דעם מאמר רז"ל אַז שמחה איז פורץ גדר, אַז די שמחה זאָל אַראָפנעמען אין דעם אָרט וואו איר זייט יעצט, די גדרים והעלמות, אַז אויך די מענשן וועלכע עס דאַכט זיך זיי אַז זיי זיינען מתנגדים, זאָלען צוקומען צו דעם אמת'ן אמת, אַז יעדער איד איז אַ חסיד, און ווי מיין שווער כ"ק אדמו"ר פלעגט זאָגן, אַז אידען ווערען אָנגערופן מעין גנים באר מים חיים, און אויך ארץ חפץ, און דאָס זעהט מען בחוש, אַז אין יעדער אָרט וואו מען זאָל ניט גראָבען איז סוף סוף דערגראָבט מען זיך צו דעם מעין ובאר מים חיים, דער חילוק איז נאָר, אַז אין איין אָרט איז גענוג צו אַראָפנעמען נאָר אַ דינע שיכט (שכבה) פון זאַמד און בלאָטע, אָדער שטיינער, און אין אַ צווייטען אָרט איז די שיכט אַ גרעבערע און אַ דיקערע. אָבער צד השוה אין דעם איז, אַז יעדער אָרט האָט דאָס. און די זעלבע זאַך איז מיט דער נקודת היהדות, וואָס דאָס איז אהבת ישראל אהבת התורה ואהבת השם, וועלכעס איז כולא חד, אַז יעדער איד האָט דאָס, דער חילוק איז נאָר ווי געזאָגט אויבען, אַז באַ איינעם איז דאָס אויבען אויף, און באַ אַ צווייטען דאַרפמען האָבען מער יגיעה צו אויפדעקען דאָס באַ עם.

איר שרייבט אין אייער בריף, אַז דער רב פון שול, האָט באַ אייך געפרעגט, פאַרוואָס מען האָט ניט געזאָגט תחנון י"ט כסלו, וויילע א) אין שו"ע פון רבינו הזקן, שטייט ניט אַז מען זאָל דאַן ניט זאָגען קיין תחנון. ב) און פאַרוואָס זאָל מען ניט לאָזען זאָגן תחנון, די וועלכע ווילען יע זאָגען תחנון.

איז אויף דער ערשטער פראַגע, שרייבט איר אַליין אַ ענטפער אין אייער בריף, וויילע דעם שו"ע האָט רבינו הזקן געשריבען פאַר דער פאַסירונג פון י"ט כסלו נאָך במעזריטש (זע הקדמת בנו לשו"ע). און אויף דער צווייטער פראַגע, פאַרוואָס זאָל מען ניט לאָזען זאָגען תחנון די אידן וועלכע ווילען יע זאָגען, איז פראַן צוויי טעמים אין דעם. א) די וועלכע זאָגען ניט קיין תחנון י"ט כסלו, באַווייזען דערמיט אַז זיי זיינען מסכים צו דעם אַז רבינו הזקן איז גאָר ניט שולדיג געווען, און אַז תורת החסידות – צי ער לערענט אַליין חסידות אָדער אַפילו ניט – איז תורת ה', במילא אַז אַ איד איז געווען אַרעסטירט פאַר דעם פאַרשפרייטען די תורה, איז זיין באַפרייאונג אַ תורה שמחה, אָבער די מנגדים און [וואָס] ווילען דוקא זאָגען תחנון אין דעם טאָג י"ט כסלו, איז וואָס פאַר אַ טעם זיי זאָלען ניט טראַכטען אין דעם, אָבער מה יאמרו הבריות, אַז די האַלטען ניט פון רבינו הזקן'ס באַפרייאונג און פון דער תורת החסידות שהיא חלק מתורת ה' וואָס ער האָט מגלה געווען, און אַז זיי זיינען מסכים מיט פערשידענע באַשולדיגונגען געגען עם, והראי' אַז זיי לייגען קיין אַכט אויף זיין באַפרייאונג און האַלטען דאָס גאָר ניט פאַר קיין יום טוב.

ב) אין דער צייט ווען הונדערטער טויזענטער אידען יראי שמים האָבען אין משך פון זיבען דורות אָנגענומען און האַלטען אָן דעם טאָג י"ט כסלו פאַר אַ יום טוב, און יעדער ענין איז דאָך בהשגחה פרטית, איז זיכער אַז דאָס איז געקומען מיט דער הסכמה פון למעלה, דאָס הייסט, אַז למעלה איז אין דעם טאָג אַ הארת פנים נוספת, וואָס באור פני מלך חיים, און דענסטמאָל זיינען די דינים און קטרוגים שוואַכערע, עס איז אַפילו ניט ווי שבת וואָס דענסטמאָל איז דאָך געזאָגט געוואָרען, וכל דינין מתעברין מינה, אָבער אַ גרויסע חלישות פועל'ט אויך דער טאָג י"ט כסלו אין דער מדת הדין (און דערפאַר איז דער טאָג י"ט כסלו, אַ יום סגולה אויף אָננעמען גוטע החלטות בנוגע צו תורה ומצות ומדות טובות), אָבער זאָגען תחנון, איז אַ ענין פון מעורר זיין דינים, וכמ"ש בלבוש אורח חיים סימן קל"א, און אויך אין עטרת זקנים דארטען ס"ק ג', און דאָס ווערט אויך אַראָפגעבראַכט אין משנה ברורה שם ס"ק כ', איז במילא אַז איינער וויל מעורר זיין דינים אין אַ טאָג וואָס הונדערטער טויזענטער אידען טוען דאָס ניט, טוט ער דערמיט שאָדען ניט נאָר זיך, נאָר אויך דעם גאַנצן מנין אידען וואו ער דאַווענט דאָרטען, והאריכות בזה אך למותר . . .

(ממכתב כ"ו טבת, תשי"ג)

. . . ת"ח על הערותיו למכתבי די"ט כסלו העבר ובמ"ש להפסקא "ידועים", שיש לציין דברי הזהר פ' בלק, וכנראה כוונתו לדף קצ"ו ע"ב, אבל שם אין הכרח דמדבר בהנשמה קודם ירידתה למטה ואדרבה, ובמילא אין זה שייך להענין המדובר במכתבי שהוא בדוקא קודם הירידה בגוף, וכמובן.

להפסקא "אע"פ" שציין "מקור נאמן לזה בתד"א על הפסוק ברוך הגבר",

אולי כוונתו לתדב"א רבה ריש פרק י"ח (ולפלא שאין מציין במכתבו הפרק והדף וחלק הספר, ואחרי מאמר רבי אשי אודות השכחה דדורותיהם הם (עירובין נג, א) הנה אנן מה נעני אבתרי') ולכאורה אין שייך לנדון דידן במכתבי, כיוון ששם מדובר ע"ד צרכי האדם כאכילה ושתי' וכו' או גם צרכים בעוה"ב היינו שכר המצות . . .

(ממכתב ו' שבט, תשי"ד)

מובא בתורת החסידות בביאור מה שנאמר אמצאך בחוץ אשקך וגו' אשר באנשים בעלי עסקים הכתוב מדבר, ועל פי המובן שם צריכים בעלי עסקים להתעסק בדא"ח – תורת החסידות – בקביעות ביותר.

– בהמשך ההתועדות אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שכונתו גם על מי שתורתם אומנתם במובן הפשוט, היינו שפרנסתם בגשמיות היא מהתורה, שגם הם בכלל הנ"ל, כיון שתורתם – באופן של עניני חוץ משתמשין הם בה.

היות והמאמרים של "תורה אור" ו"לקוטי תורה" מסודרים הם על פרשיות השבוע, זאת אומרת שיש להם קישור לפרשת השבוע, ופרשת השבוע יש לה שייכות לאותו שבוע כמבואר בשל"ה, התורה של זמן זה יש לה שייכות לזמן זה, לכן ילמדו מאמרי פרשת השבוע בתורה אור ולקוטי תורה, כל אחד יקח על עצמו, בלי נדר, לגמור שני ספרים אלה (לבד החלק של שיר השירים) עד השבוע של שבת בראשית הבא, שאז מתחילים לקרות בתורה עוד הפעם מבראשית. ילמדו בכל שבוע מאמרי השבוע ועד השבוע דפ' בראשית – ימלאו לימוד המאמרים דהפרשיות דראשית השנה, ועד עתה.

והיות וקוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, וכמו כן אמרו בזוהר אשר בר נש דאסתכיל באורייתא מקיים עלמא – יהי' זה כלי לפרנסה בהרחבה ויוכלו ללמוד במנוחת והרחבת הדעת.

מובן שלאו דוקא לאלה הנמצאים פה הדברים מכוונים, כי אם לכל אחד מישראל בכל קצוי תבל שילמד "תורה אור" ו"לקוטי תורה" מדי שבוע בשבוע – הרי הוא בכלל. וישנה ההבטחה: אם בחוקותי – חקוק וחרות – תלכו – שתהיו עמלים בתורה, ונתתי גשמיכם בעתם גו' – שתהי' גשמיות ערבה ובזמן הנכון. ובעיקר – שתשרה בזה הברכה והגשמיות תנוצל לענינים בריאים ושמחים.

בהמשך השיחה דבר כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות הכתבים ומאמרים של רבנו הזקן נ"ע שההשגחה סיבבה, ע"י כמה סיבות בלתי צפויות כלל מראש, שמכינים כעת לדפוס, כי – קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא ואת הכל עשה יפה בעתו דוקא, ואם כן כל זמן יש לו חלקו בתורה. ומהזדמנות הנפלאה של כל הסיבות הנ"ל נראה, אשר דוקא בזמן זה צריכים לכתבים ומאמרים אלו.

(משיחת שבת (לפני חנוכה) ומברכים טבת, ה'תשט"ו)

במש"כ שיפוצו מעיינותיך – י"א אשר קאי על כל השיטות בחסידות ולא רק חב"ד – הנה הסברה והבנה רחבה בעניני חסידות זהו דרך דוקא – של חסידות חב"ד ולא דפולין, ואלו שדרכם ללמוד תורה בהסברה דוקא ולא רק למיגרס – מובן שגם בחסידות צ"ל כן. ועייג"כ היטב התמים ח"ב ע' נו ואילך.

במש"כ אשר מי שהוא רוצה לחוו"ד אם חסידות היא קבלה ואם הדור יכול לקבל זה – פשוט שבזה (כמו בשאר ענינים) יכול לפס"ד רק זה שמומחה הוא בענין זה (בחסידות) עסק בה כמה שנים בהתמדה וכו'. ובאם לאו אין כלל מענינו לחוו"ד בזה. ובמכש"כ וק"ו ממש"כ הרא"ש בב"ק פ"ד ס"ד (ששם הוא רק חילוק דרגיל יותר ומדקדק יותר וכו' – משא"כ אלו שאין זה לימודם כלל. וק"ל ופשוט). וראה קונטרס לימוד החסידות.

(ממכתב ערב חג השבועות, תשי"ז)

. . . ופשיטא שצריך לדבר עם הזולת ע"ד הכרח לימוד דא"ח, כי מהעדר הדיבור בודאי לא תהיינה כל תוצאות. אבל פשיטא ג"כ, שהדיבור צ"ל בדברי נועם ומתאים למצבו הפרטי בתומ"צ של כאו"א מהשומעים.

מה שדוקא עתה מוכרח יותר לימוד דא"ח – מבואר בכ"מ. ונקודה השייכת ומובנת לכל בנקל: כשמתחדשת מחלה, ר"ל, בעולם או מתחזקת מחלה הישנה – מוכרח להוסיף ברפואות. ואפילו הבריאים – אם מחלה מתדבקת היא ועל כאו"א אמרז"ל אל תאמין בעצמך.

מה שבתקופתנו אין מספיק כלל לימוד חסידות פולין – מובן עפהנ"ל, כי הרפואה צ"ל מתאימה להמחלה. וכיון שהאחרונה עיקרה עתה תלוי בשקו"ט שכליות גם הרפואה צ"ל ע"י ענין וואָס זאָל פאַרנעמען און פאַרחאַפן דעם שכל וחב"ד שבנפש. וק"ל.

(ממכתב כ"ד אדר, תשט"ז)

במענה למכתבו ממ"ד לעומר, בו כותב אודות הסברא לעשות לקוט מספר הזהר הק', כעין הלקוט דעין יעקב בהנוגע להש"ס, ושואל דעתי בזה.

הנה קשה לי לחוות דיעה בענין כהאמור, כיון ששיטת חסידות חב"ד היא, שהזהר וספרי פנימיות התורה בכלל, צריך ללומדם וכמו הלימוד דנגלה דתורה, וביחוד בתקופתנו זו, אשר כלשון האר"י החי – מצוה לגלות זאת החכמה, ואף מי שאין אפשר לו מפני סיבות שונות שאינן תלויות בו כלל לעסוק בהנ"ל באופן של לימוד, הרי סגולה ישנה גם באמירת האותיות,

– אשר גם בזה שוה לנגלה דתורה, וכידוע דברי השל"ה – בהקד' חלק בית אחרון – שאפילו אמירת שמות חמשה חומשי תורה, נ"כ וכו' גם זה סגולה היא, –

אבל פשוט שצריך להשתדל ככל האפשרי להפיץ לימוד האמור. ויעוין דברים מבהילים שנאמרו בגודל העונש על מניעת לימוד זה, שמזה מובן גם גודל השכר, בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (מיוסד על דברי הזהר ומדרשי רז"ל), שמשם מובן שדוקא לימוד באופן דהבנה והשגה מביאים גאולה, וכלשון הבעש"ט באגה"ק שלו הידועה, שבהיותו בהיכל משיח, המענה הי', לכשיפוצו מעינותיך חוצה.

בכל זה כיון שכל ענין של הפצת התורה ענין גדול הוא, איני רוצה ח"ו לחוות דעת גם בכיוון אחר, ולכן יפנה לגדולי ישראל סבא אשר באה"ק ת"ו, ועמם יתייעץ בהאמור.

והנה כל הנ"ל הוא בהנוגע לאחרים, אבל פשוט שבהנוגע לכ' – הנה כיון שנתעורר בענין האמור, עליו להוסיף בקביעות עתים בלמוד פנימיות התורה וכנ"ל באופן דהבנה והשגה, וכמובא ג"כ בשו"ע או"ח סוף סי' נו"ן במגן אברהם – בהנוגע ללמוד תורה שבע"פ. וידוע ג"כ פתגם רבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה) שצ"ל קביעות לא רק בזמן אלא גם בנפש. והוא העיקר, וק"ל.

(ממכתב י"א סיון תשי"ח)

. . . בהזדמנות זו, ובהמשך לנוסח חתימתו "בברכת התורה ועבודתה" ובפרט על פי ביאור חכמינו ז"ל בענין עבודה שבתורה, שזהו ענין התפלה, עבודה שבלב, אהבת ה' ויראת ה' וענפיהן, הנני לעוררו, ועל ידו את אלו שהשפעתו עליהם, על גודל ההכרח ובפרט בתקופתנו תקופת בלבול המוחין מאין כמוהו, לקבוע עתים ללימוד פנימיות התורה, לימוד המביא באופן ישר לאהבת ה' ויראתו. וכמרומז גם בדברי המורה הגדול, הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה, ריש פ' ב' – והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם כו' ויראה מהן חכמתו (של הקב"ה) כו' ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול וכו'.

שזהו תוכן תורת חסידות חב"ד ומטרתה.

מובן שאין הכתיבה במכתב אופן מתאים להסברת הכרח זה, אבל גם אין צורך בזה, שהרי מבוארים הענינים בכמה מקומות, אף שמסיבות שונות שאין כאן המקום לבארם, ישנם חוגים שלעת עתה אין הכרח זה מתקבל אצלם, למרות גם מה שנפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן צ"ח סעיף א', אשר לפחות שלש פעמים ביום צריך האדם לחשוב ברוממות הא­ל יתעלה וכו'.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור.

(ממכתב י"א אדר א', תשי"ט)

איך בין געווען צופרידען צו באַקומען אַ גרוס פון אייך דורך האברכים הנוסעים לאה"ק ת"ו. . . אויך איז אָנגעקומען אייער בריף פון כ"ה תמוז. ויהי רצון שתמיד כל הימים יבשר טוב בטוב הנראה והנגלה, און ס?עציעל, לויטן מאמר רז"ל אין טוב אלא תורה, זאָלט איר אָנזאָגען גוטעס ועגען לימוד התורה בכלל און תורת החסידות ביחוד. ועד מתי אתם מחשים. און ווי עס ווערט ערקלערט בארוכה בשער ההקדמות להרח"ו, אַז דורך מיעוט בלימוד פנימיות התורה איז מען מעכב די גאולה (דרך אַגב – שרייבט אויך אַזוי הגר"א בפירושו למשלי). און דורך הפצת לימוד זה אין אייגענעם חוצה, און אין דעם חוצה בפשטות – איז – קאתי מר, ויהי רצון אַז איר זאָלט גלייך אָנהויבען אין דעם, און זעהען אַז אויך די סביבה זאָל אַזוי טאָן, והשי"ת יצליחו.

בייגעלייגט איז דאָ אַ קונטרס וואָס איז איצטער ערשינען, און געוויס וועט איר אויך מזכה זיין את הרבים מיט דעם. וזכות הרבים תלוי בו.

(ממכתב ה' מנ"א, תשט"ז)

. . . מקרר מלימוד פנימיות התורה! ולא היתי מאמין זה לולי ראיתי זאת בפירוש. והיאומן כי יסופר, אשר איש מקושר לגזע הריזינאי, מביא כמה פעמים בספרו ד"ת ומופתים מהבעש"ט ותלמידיו, וא"כ בטח יודע מאגה"ק של הבעש"ט שהמשיח א"ל שיבוא כשיפוצו מעינות הבעש"ט חוצה – ואחכ"ז כותב ומדפיס לרבים, אשר כל מי שלא הגיע לזה אשר "יערה עליו רוח ממרום להתנהג בקדושה וטהרה ופרישות יתרה" לא ילמוד אלא בנגלות התורה.

והגע בעצמך: האריז"ל אמר (כמו שהביא רבנו הזקן בשמו באגרת הקודש סכ"ו) דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה. רעיא מהימנא הוא משה רבנו אמר (זח"ג קכד, ב) ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ס' הזהר יפקון בי' מן גלותא ברחמי (ועייג"כ ת"ז סוף ת"ו). הקב"ה מגלה מסתורין שלו ע"י הבעש"ט תלמידיו ותלמידי תלמידיו וגם בדורותנו אלו, ובלבד שתבוא הגאולה, חרות מיצה"ר ושעבוד מלכיות, ושכ"ז יהי', כנ"ל ברע"מ, ברחמי, וכל אשר ההשפעה בידו צריך הי' לצעוק בקול פנימי: אחב"י חוסו על עצמכם ועל כלל ישראל והפיצו תורת ודברי אלק' חיים. ולהודיע ממש"כ ר"ח ויטל בהקדמתו לשער ההקדמות שעי"ז הוא עכוב קץ הגאולה, היינו שמעכבין עי"ז את עצמו את כלל ישראל וכביכול את השכינה בגלות.

ותמורת זה נדפס, אשר לע"ע יש לחכות ולהסתפק בלימוד הנגלה, וכשיפנה ויערה עליו רוח ממרום ויתנהג בקדושה ובטהרה ופרישות יתרה אז יתחיל בלימוד פנימיות התורה!

האומנם לא די בצרות ישראל ע"ע ח"ו? ואין מספיק ח"ו הגלות? או שח"ו לא יאמנו דברי הגואל אחרון הוא משיח צדקנו, דכשיפוצו מעינות הבעש"ט חוצה אז יבוא. והם הם דברי הגואל ראשון הוא רע"מ, דבגין דיטעמו מס' הזהר יפקון מן גלותא?

הארכתי בזה לגודל צער הענין. ואם יהיו תוצאות מכתבי זה, אשר בהקדם היותר אפשרי יתקן את הנ"ל – (כמובן אינו נוגע כלל שידעו שהי' מי שעורר ע"ז) – דיינו.

ודוקא רבא וגברא רבא, יש בו די גבורה לדרוש דברים שאמרתי לפניכם כו' (עירובין קד, א) . . .

(ממכתב כ"ה תמוז, תש"ט)

. . . במה שכותב אודות בנו . . . שי', הנה נבהלתי לראות במכתבו אשר לאחר שאחז הנ"ל בלימוד התורה הן בנגלה והן בחסידות הנה ממשיך הוא עתה בישיבה כזו שאין שם לימוד החסידות. והנה אף שהי' זמן מכמה דורות מקודם שלא היתה נחיצות גמורה לכאו"א בלימוד פנימיות התורה, ידוע אשר בדורותינו אלה, הרי בלשון האריז"ל המובא באגה"ק לרבינו הזקן סימן כ"ו, שמותר ומצוה לגלות זאת החכמה, ובפרט בדורנו זה של החשך כפול ומכופל, והמצב גרוע עוד יותר ויותר עי"ז ששמים חשך לאור ואור לחשך (ואם נראה זה בחו"ל הרי עאכו"כ שנראה זה באה"ק ת"ו ע"י משיח צדקנו בב"א), הרי זה חוב גמור לעשות ככל האפשרי בהענינים דיראת שמים, אשר לימוד פנימיות התורה הוא אחד העמודים בזה. והתורה נקנית – בדבוק חברים.

והנה כל זה הוא בכלליות, אבל בפרט בנדון דידן, כיון שכבר הי' בנו שי' בד' אמות של לימוד זה, הרי אם פורשים מזה ח"ו, הרי זה נכנס בגדר בזיון חלק מהתורה, אם גם הטעם שאין הלימוד נאה בשביל פרט זה, הרי ידוע חומר האיסור בזה כדרז"ל בעירובין ס"ד ע"א. וכנ"ל שאיני נכנס בגדר השאלה עד כמה קרוביו של בנו או הדורות שלפנים במשפחתו החזיקו בלימוד זה, שבודאי יש ע"ז איזה לימוד זכות, אבל שונה הוא לגמרי בנוגע לבנו שי' כיון שזהו כבר בגדר דשנה כו'. מובן ג"כ ופשוט שרואים כמה אברכים שלא זכו להמאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, ובכ"ז הם יראים ושלמים ובהדי כבשי דרחמנא למה לנו, וכיון שבהשגחה פרטית הגיע לפלוני בן פלוני הידיעה שיש פנימיות התורה ועוד זאת שמכמה סיבות הרי כבר הי' נמצא במוסד חינוך ברוחה של פנימיות התורה, הרי דינו דין אחר לגמרי. ואיני רוצה להאריך בכ"ז, כדי שלא להכאיב ולצער את כת"ר שי', אבל לכה"פ שורות הנ"ל מוכרח הנני לכתוב, כיון שכל ישראל ערבים זב"ז ומי שיש בידו למחות וכו' וידוע מרז"ל (שבת נ"ה ע"א) אם לפניך גלוי כו'. והעיקר מבלי להכנס בחשבונות, כיון שלדעתי זה יכול להיות נוגע ליסודות סידור חייו של בנו שי' באתי בשורות הנ"ל. וכנ"ל – בדאפשר, הצלחת הלימוד תלוי' כשהוא בסביבה המתאמת דוקא . . .

(ממכתב י"ד סיון, תשי"ג)