סידור תורה אור/ברכת כהנים
ברכת כהנים
נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא ביו"ט שאז שרוים בשמחת יו"ט ונושאים כפים במוסף אפילו חל בשבת וכן יוה"כ. לכתחלה יעקור כל כהן ממקומו כשמתחיל הש"ץ רצה. אם אינו עוקר רגליו קודם שיסיים הש"ץ ברכת עבודה שוב אינו עולה. אחר שענו מודים עם הש"ץ יאמרו תפלה זו:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה שֶׁלֹא יִהְיֶה בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
ויאריכו בה שיגמור הש"ץ הברכה כדי שיענו הצבור אמן על שתיהם:
יאמר המקרא או"א ברכנו וכו' עד שמגיע לתיבת כהנים וכשמגיע לכהנים קורא בקול רם כֹּהֲנִים והוא קריאה לכהנים ואח"כ מסיים ואומר עַם קְדוֹשֶֽׁךָ כָּאָמוּר והכהנים מחזירים פניהם כלפי העם ומברכין:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה: אמן
ומקרא להם כל מלה ומלה:
אין רשאין להתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי כל הצבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בתיבה עד שתכלה מפי המקרא. ואין הצבור עונים אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים:
עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה. אבל מלפניהם ומצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים רק שיחזירו פניהם נגד פני הכהנים ולא יחזירו פניהם אנה ואנה שנ"כ אינה אלא פנים כנגד פנים. וצריך לשמוע ולכוין לברכתם: ואין לומר הפסוקים רק הרשב"ע בשעה שמנגנים:
יְבָרֶכְךָ יְהֺוָה וְיִשְׁמְרֶֽךָ: אמן יָאֵר יְהֺוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ: אמן יִשָּׂא יְהֺוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵֹם לְךָ שָׁלוֹם: אמן
בשעה הכהנים מנגנים תיבות וישם לך שלום יאמר זה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי שֶׁלָּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁיִּהְיוּ כָּל חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה בֵּין חֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְתִּי עַל אֲחֵרִים וּבֵין שֶׁחָלַמְתִּי עַל עַצְמִי וּבֵין שֶׁחָלְמוּ אֲחֵרִים עָלָי אִם טוֹבִים הֵם חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם וְיִתְקַיְּמוּ בִי וּבָהֶם כַּחֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק. וְאִם צְרִיכִים רְפוּאָה רְפָאֵם כְּחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיוֹ וּכְמִרְיָם הַנְּבִיאָה מִצָּרַעְתָּהּ. וּכְנַעֲמָן מִצָּרַעְתּוֹ וּכְמֵי מָרָה עַל־יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ וּכְמֵי יְרִיחוֹ עַל־יְדֵי אֱלִישָׁע. וּכְשֵׁם שֶׁהָפַכְתָּ אֶת־קִלְלַת בִּלְעָם הָרָשָׁע מִקְּלָלָה לִבְרָכָה כֵּן תַּהֲפֹךְ כָּל־חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵנִי:
אחר הדוכן אומרים הקהל זה:
אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם:
אחר הדוכן אומרים הכהנים זה:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל־עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה־שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה אַתָּה עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ־אֶת יִשרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: