קונטרס העבודה פרק ד

קונטרס העבודה
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • הוספה – מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע

ד) והנה באהבה יש ב' מדריגות כלליות הא' בחי' אהבה כמים וכמ"ש זכור אב נמשך אחריך כמים והב' אהבה ברשפי אש וצמאון (והן בחי' חו"ג שבחסד) דהאהבה כמים היא בבחי' קירוב ודביקות באלקות, והוא ע"י ההתבוננות בהאור וחיות האלקי המתלבש בעולמות וכמ"ש ואתה מחי' את כולם שבכאו"א היינו בכל נברא ונברא בפרט יש אור וחיות אלקי המחי' אותו ומבשרי אחזה אלקה שכל אדם מרגיש בעצמו שיש בו חיות המחי' אותו וכמו"כ הוא בעולם שנק' גוף גדול כנודע. שע"י טיב ההשגה וההתבוננות בזה בהעמקת הדעת נרגש ונראה אצלו איך שהעולם חי מאור האלקי. וכשמקשר ומעמיק דעתו בהאור האלקי שמחי' את העולם נרגש אצלו היוקר והעילוי דאלקות (היינו מה שאלקות בעצם הוא ענין יקר ונעלה מאד) ועי"ז ימתקשר נפשו ונדבק בהאלקות אשר כל חפצו ורצונו הוא אלקות ואינו חפץ בשום דבר אחר. ותגדל האהבה יותר כאשר מתבונן איך שהאלקות הוא חיי העולם בכלל וחיי נפשו בפרט (ונראה שהכל הוא במדריגה אחת באלקות היינו בהארת האלקי המתלבש בעולם, רק דבהתבוננות הנ"ל הוא שמתבונן ומרגיש את האלקות שבעולם והתבוננות זו היא שההתבוננות והרגש הוא איך שהאלקות הוא חיות העולם בכלל וחיותו בפרט) וכמ"ש נפשי אויתיך כלומר מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים לכך אויתיך פי' שאני מתאוה ותאב לך כאדם המתאוה לחיי נפשו כו' וכן כשהוא הולך כו' כך אני מתאווה ותאב לאור א"ס ב"ה חיי החיים האמיתים להמשיכו בקרבי ע"י עסק התורה כו' וכמ"ש בסש"ב פמ"ד.

(והיתרון באהבה זו שהיא בבחי' פנימיות יותר, והיא המביאה אותו לעסק התורה להמשיך אוא"ס ב"ה בפנימיות נפשו כו' (ונראה דההמשכה היא במדרי' גבוה יותר הרבה מן האהבה שנת"ל דהאהבה דנפשי אויתיך היא ג"כ בההארה האלקית שבעולמות, וההמשכה שע"י התורה ה"ה בבחי' אוא"ס שלמעלה מהעולמות וכמ"ש בסש"ב פכ"ג. ואפשר דהאהבה דנפשי אויתיך היא ג"כ למעלה מההארה הנ"ל וכמ"ש במ"א בענין לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך דהיינו חיי הנשמות שזהו מבחי' הוי' שבאלקים בחי' סובב שבממלא והוא בחינת הרוממות שבמל' כו' וכמ"ש מזה בדרוש תקעו עת"ר בד"ה אחת שאלתי. והאהבה כברא דאשתדל כו' המבוארה שם בפמ"ד הוא מההתבוננות שאתה אבינו ממש שזהו למעלה מעלה ממה שאתה ה' נפשי כו' וההרגש בזה הוא באופן אחר לגמרי והוא בחינת אהבה פנימית ועצמית כו'. וי"ל שזהו בעצם הוי' שלמעלה מש' אלקים שהוא מקור חיינו (וכמ"ש במ"א בענין הוי' אלקינו) ואבינו האמיתי ב"ה). ויש יתרון ג"כ בההתבוננות הנ"ל בהאלקות שבעולם שעי"ז גם בהדברים הגשמיים תכלית רצונו הוא בהאלקות שבהם לא בהגשמי מצ"ע, רק דבהתבוננות זו ה"ה מרוה נפשו בהקירוב לאלקות ואינו מביא כ"כ לעסק התורה. ובזה יתרון אהבה דנפשי אויתיך המביאה יותר לעסק התורה כנ"ל. ולהיות דתכלית האהבה היא העבודה מאהבה כמ"ש בסש"ב ספ"מ והיינו לדבקה בו ע"י תו"מ, לזאת באמת צ"ל האהבה הנ"ל דנפשי אויתיך גם האהבה דכמים הפנים אל הפנים שבפמ"ו בסש"ב. וכן להרגיל עצמו בהאהבה דכברא דאשתדל כו', שכולן הן המביאים לעסק התורה ומצות מאהבה. רק שהתבוננות וקירוב הנ"ל בהאלקות שבעולמות הוא בקירוב יותר אל הנפש ובנקל יותר לבוא לזה, וגם זה פועל יותר על הנה"ב להחלישו ושיהי' לו ג"כ אהבה לאלקות שית' לקמן בסמוך, וע"כ תחלת העבודה היא באהבה וקירוב זה והיא מביאה אותו ג"כ לעסק התורה וקיום המצות, מפני שבד"כ הוא חפץ בעניני אלקות ובפרט בעסק התורה וקיום המצות מפני היוקר והחיות שיש לו בהן שהן אלקות, ובמד"ת אי' כבדו את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו כו'. ואח"כ צ"ל אהבות הנ"ל, אשר באמת ע"י קירוב נפשו לאלקות וע"י החלישות דנה"ב הנעשה ע"י האהבה והקירוב הנ"ל ה"ה מוכשר לבוא למדריגות אהבות הנ"ל).

ובפרט כשמתבונן במדרי' באלקות שלמעלה מההארה המתלבשת בעולם התחתון והיינו בהאור האלקי המתלבש ומאיר בעולמות העליונים. וכנודע דבהאור דממכ"ע יש בזה חילוקי מדרי' מעלה ומטה דבעולמות עליונים מאיר אור עליון יותר והיינו שהאור הוא שם בבחי' גילוי יותר בלי צמצום כ"כ וכמ"ש בסש"ב פ"מ (כמו בשכל יש כמה מיני שכליים דבשכל גבוה ונעלה יותר הרי יש בו גילוי אור שכל יותר, ובשכל עמוק הבא בבחינת הפשטה האור והגילוי בו ביותר כו', ועד"ז בכל עולם שהוא עליון במדרי' מתלבש בו אור נגלה יותר שאינו מצומצם כ"כ שזהו בחי' המעלה שבהאור וכ"ש בהע"ס שבעולם ההוא שמאיר בהם האור והגילוי יותר כו') וגם יש בזה חילוקים במדריגות פרטיות וכמו אימא עילאה מקננא בכורסי' ושית ספירן ביצירה כו', וכמו בנר"ן שבנפש שהאדם יודע בעצמו מעלת הרוח על הנפש ומעלת הנשמה על הרוח כמעלת השכל על המדות כו' וכן הוא בנר"ן דבי"ע כו' (ובאמת ההפרש בזה הוא ג"כ באופן האור והגילוי אם שמאיר בחי' פנימיות האור או חיצוניות האור, דמוחין הן בחי' פנימיות ומדות הן חצוניות ונפש בחי' חיצוניות דחיצוניות כו' וכמ"ש במ"א) וכשמתבונן בכ"ז בבחי' האלקות המאיר בכל מדריגה ומדריגה ובהעמקת הדעת שיוקלט הענין היטיב במוחו ויאיר בנפשו ונרגש בו העילוי דאלקות (ובכל אור עליון יותר נרגש העילוי ביותר) הרי מתקרב נפשו מאד בבחי' דביקות באלקות כו' וזהו בחי' אהבה שהוא הקירוב והדביקות באלקות וכטבע הממים לדבק כו' (וכן הוא בכל מדריגות אהבה כמו באהבה דנפשי אויתיך וכברא דאשתדל כו' שזהו מה שחפץ מאד שיאיר אוא"ס בנפשו ולדבקה בו ע"י התו"מ כו'. וכן באהבה דכמים הפנים וכמ"ש בסש"ב פמ"ט לדבקה בו יתברך בדביקה חשיקה כו'. וגם באהבה כרשפי אש הוא שחפץ לדבקה בו יתברך וכמ"ש בספל"ח בענין האהבה הבאה מהתבוננות בגדולתו יתברך (ועמ"ש בפמ"ג וספמ"ד) לדבקה בו ע"י קיום התורה והמצוה כו' רק שהיא בבחי' צמאון כו').

וע"י הקירוב והדביקות באלקות ה"ה מתרחק מהענינים החומרים הטבעים דאהבה היא העתקה ממקום למקום וכמ"ש הלוך ונסוע וכמו ההולך ממקום למקום כל מה שמתקרב אל המקום שהולך ה"ה מתרחק מהמקום שהלך משם, וכך הוא באהבה דכל מה שמתקרב יותר אל אלקות ה"ה מתרחק מהענינים החומרים והו"ע חלישות הנה"ב שנחלש טבעו החומרי ע"י התגברות האהבה לאלקות (וכמו שנרגש לכל עובד ה' דע"י התפלה בעבודה טובה בהתעוררות אהבה וקירוב לאלקות הנה גם כמה שעות אחר התפלה הוא אדם אחר (ער איז גאָר אַ אַנדערער) או גם יום שלם, ומובן דבכדי שתהי' החלישות באמת ה"ז לא בפעם אחת ושתים כ"א בשקידת העבודה יום יום ובד"כ החלישות היא שאינו מתפשט להתלבש באברי הגוף במעשה דבור ומחשבה וכמ"ש בסש"ב פי"ב וי"ג) וגם ע"י העדר השימוש בהכחות הטבעיים ה"ה מתחלשים וכמ"ש בשע"ת לר"י ז"ל בענין שבירת התאוה שזהו ע"י העדר העשי' בפועל ובמשך זמן בהעדר ההשתמשות בהם ה"ה נחלשים הרבה. ועוד זאת שע"י הקירוב לאלקות נרגש אצלו החומריות והעביות של הענינים הגשמיים (די גראָבקייט פון דעם) דבעת שהוא נמשך אחריהם אינו מרגיש כלל העביות שבהם אבל כאשר מתקרב לאלקות ה"ה מרגיש היטיב את העביות והבהמיות אשר בהם ואינו חפץ בשו"א להיות כבהמה (וזהו הטעם שבכדי לפעול בנפשו הכפי' בענינים פרטים הוא בעת התפלח דוקא מפני שאז מאיר בו הנה"א והכחות דנה"ב הן בהעלם אז דהוא ענין החלישות דנה"ב ע"כ בנקל לו אז לפעול יותר. ועוד מפני שאז הוא רואה ומרגיש היטב את העביות בזה ובנקל יפעול בעצמו לכפות א"ע כו') ובפרט כשמתבונן בענין ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע דהנשמי מצ"ע הוא דבר מות וכמו גוף המת ה"ח מאוס בלי חיות ונפסד ונשקץ ביותר. כמו"כ כל הדברים הגשמיים מצ"ע בלי הכוונה האלקית כ"א התאוה שבהם ה"ז דבר מיאוס ושקץ, דבאריכות ההתבוננות בזה נמאסים בעיניו במקצת עכ"פ העניני' הגשמיים החומרים וכמ"ש מזה בדרוש תקעו הנ"ל במא' הנ"ל.

וגם ע"י החלישות דנה"ב נעשה מוכשר לקבל את האור והוא שגם השכל הטבעי יבין את הענין האלקי ואיך שהעיקר הוא האלקות והגשמי הוא דבר טפל לגמרי ואינו עולה בשם דבר כלל לעצמו ואיך שאלקות הוא תכלית הטוב משא"כ הגשמי והחומרי אינו טוב כלל ואדרבא הוא רע ודבר מאוס בעצם, ולבבו יבין איך שצריך לרצות רק באלקות ומתעורר באמת גם הוא ברצון לאלקות להניח ולעזוב כל הענינים החומריים והגשמיים ושיהי' כל עסקו ברצון וחפץ בעניני אלקות בעסק התורה וקיום המצות, וית' לקמן שזה עיקר גדול בעבודה להביא ההתבוננות לידי הבנת השכל הטבעי שגם הוא יבין הענין האלקי ויתעורר ג"כ כו' (ותחלה הוא בדרך הסכם שאינו מונע להאהבה ולהרצון בפועל דנה"א, והיינו שאינו מבלבלו ואינו מטרידו כ"כ בעניניו החומריים ואין להנה"א כובד בעניניו האלקיים בתו"מ וכה"ג ואינו פוגע התנגדות לזה מצד החומרי, וע"י שקידת העבודה נעשה הרצון גם בנה"ב כנ"ל שגם הוא רוצה באלקות ובעניני אלקות ולא זו בלבד שאין לו כובד והתנגדות כ"א שגם מצד החומרי הוא חי בעניני אלקות ועושה כל דבר ברצון וחשק ובחיות גדול).

אמנם עיקר כליון וביטול הישות דנה"ב הוא באהבה דכרשפי אש דנה"א להיות כי הנה"ב בהד' מדרי' דדצח"ם הוא במדרי' החי שזהו בחי' יסוד האש בחי' חמימות התאוה, והתגברות יסוד האש דנה"א ברשפי אש התשוקה והצמאון לאלקות הוא בחי' אש אוכלה אש לכלות ולשרוף הכח המתאווה והאש דנה"ב בתענוגות בני אדם כו' וכמ"ש בלקו"ת בד"ה כי תצא דרוה"ר ובד"ה לבאר ענין יוהכ"פ ספ"ב. והנה אמיתית האהבה ברשפי אש (בחי' אש שלמטה דנה"א) היא הבאה מהתבונה והדעת בגדולת ה' א"ס ב"ה (ועמ"ש בבה"ז פ' תזריע בביאור מאה"ז דמ"ט ע"א ע"פ הזה עליהם מי חטאת) הממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמי' כלא חשיב כו', אשר על ידי התבוננות זו ממילא תתפשט מדת האהבה שבנפש מלבושי' דהיינו שלא תתלבש בשום דבר הנאה ותענוג גשמי או רוחני לאהבה ולא לחפוץ כלל שום דבר בעולם בלתי ה' לבדו מקור החיים של התענוגים כו' כמ"ש בסש"ב פמ"ג וספמ"ד ובלקו"ת פ' שלח בד"ה בפ' נסכים כתי'. וז"ע שהתפלה במקום קרבן להקריב את הנה"ב ולהעלותו שיתהפך מן ההיפך אל ההיפך להיות כח המתאווה ברשפי אש שלהבת לדבקה באלקים חיים כו' כמ"ש בד"ה כי תצא הנ"ל ובד"ה בפ' נסכים הנ"ל (ומ"ש בד"ה כי תצא הכוונה בהתבוננות דברכות ק"ש בביטול המלאכים שזהו בחינת אש שלמעלה דנה"ב כו' וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו. ומ"ש בד"ה בפ' נסכים זהו בחי' האש דנה"א וכ"ה בד"ה ונקדשתי פ"ה, ובנה"א הוא בחי' אש שלמטה (ובחי' אש שלמעלה דנה"א הוא בחי' אה"ר שלמעלה מטו"ד והיא מבחי' החכמה שבנפש כמ"ש בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ פ"ב, והו"ע אש המנורה שלמעלה מאש המזבח, דאש המזבח הוא גבורות דאימא ואש המנורה בחי' גבורות דאבא וזה הי' עבודת אהרן בהעלאת הנרות וכמ"ש מזה באורך בדרוש הנ"ל) והוא ההתבוננות בגדולתו יתברך בפסוד"ז וק"ש. ונראה דבנה"ב פועל רק בחי' ביטול היש שז"ש בסש"ב שלא תתלבש בשום דבר הנאה כו' ובד"ה בפ' נסכים כ' ג"כ להסיר החמימות שבלבו כו' ובכדי להפכו זהו ע"י בחי' אש שלמעלה הנ"ל (ואפשר כמו"כ הוא ג"כ ע"י הקדמת בחי' אש שלמעלה דנה"ב בברכת ק"ש כנ"ל) ומ"מ ממ"ש בד"ה ונקדשתי נר' שזהו בבחי' אתהפכא, והוא במדרי' השרפים שנשרף כל מהותם וכמ"ש במ"א וגם מבואר שם בהביאור שזה מס"נ דק"ש. ואין הענין נוגע כ"כ לכאן).

אמנם זהו במדרי' גבוהות והיינו כשיש התגלות אור הנה"א להתפעל כ"כ בהתבוננות גדולתו ית' להלהיב נפשו כרשפי אש ושלהבת עזה ולהב העולה השמימה וליפרד מן הפתילה כו'. ובלקו"ת ד"ה לבאר ענין יוהכ"פ מבואר דההתלהבות ברשפי אש תהי' מהדבר חדוש בהתחדשות ההתהוות חדשים לבקרים, דכאשר יראה בעיניו (דבזה שייך ראי' חושיות וכמ"ש וראו מי ברא אלה כו') ולבבו יבין כו' ע"כ ילהיב לבו וישים אליו לבו ונשמתו וכמ"ש צעק לבם כו'. וג"ז הוא בהתגלות אור הנה"א כו'. אך בכל אדם בכדי שתהי' האהבה ברשפי אש הוא ע"י ההתבוננות בריחוק שלו איך שהוא מרוחק מאלקות, והיינו כאשר מתבונן בהתבוננות הנ"ל באלקות שבעולמות הן בעולם התחתון או באופן האור והגילוי שבעולמות העליונים כנ"ל ומרגיש את היוקר ואת העלוי דאלקות, ה"ה מצרף לזה להתבונן במעמדו ומצבו איך שהוא מרוחק בתבלית מאלקות במחדו"ם שלו וגם בכללות נפשו הוא מרוחק לגמרי מענין האלקות, הרי תתמרמר נפשו מאד ע"ז ותתלהב נפשו ברשפי אש שלהבת בצמאון ותשוקה להיות מקורב לאלקות, והיינו לצאת מהענינים המפרידים והמרחיקים אותו ולהיות מקורב לאלקות ואיליו ית' יהי' נתון ומסור בכל הכחות שלו ובמחדו"ם שלו. וכאשר ההתבוננות היא איך שאתה ה' נפשי כו' עוד תגדל ההתלהבות ביותר בהתבוננות הריחוק שלו כו' ורשפי אש זה עושה כליון וביטל היש דנה"ב שנשרף ונכלה ממש (ולא כמו באהבה כמים שזהו בחי' חלישות בלבד להיות ששם ההתעסקות שלו רק בהענין האלקי לבד, להבין את הענין האלקי ולהרגיש את האלקות והטוב והעילוי בזה שעי"ז מתקרב באמת לאלקות וע"י הקירוב לאלקות מתהלש הנה"ב, אבל הוא בבחי' חלישות לבד לא שמתבטל (ומ"מ נתבאר שנעשה מוכשר להבין ג"כ ענין אלקי ומתעורר גם הוא ברצון לאלקות ועמ"ש לקמן בסמוך) אמנם בהאהבה דכרשפי אש נשרף ונכלה ומתבטל הישות דנה"ב, כי מפני שצר לו מריחוקו מאלקות וזהו הגורם לו הרשפי אש וההתלהבות ה"ז גורם הביטל בנה"ב, וכן הוא בבחי' אהבה כרשפי אש בכלל דאמיתית ענינה הוא כשהיא מצד ההתבוננות בגדולתו ית' או עכ"פ מהידוש ההתהוות כו' כנ"ל הנה האש דקדושה שורף ומכלה האש דלעו"ז, דבכל עת שמגביר כה יסוד האש האלקי מתמעט ומתקרר כח יסוד האש הטבעי וכמ"ש בד"ה בפ' נסכים ספ"א). ועוד זאת שגם כח יסוד האש הטבעי עולה ונכלל לאהבה את ה' בהתלהבות ורשפי אש כו' וכמש"ש.

וזהו היתרון בביטול הישות דנה"ב באהבה הנ"ל לגבי ענין התשובה, דבתשובה (היינו בתשובה תתאה) הרי כל התעסקותו הוא בהמרירות על הריהוק שצר לו על עניניו הפרטים ועל מעמדו ומצבו בכלל כו' (וההרגש האלקי שצ"ל בזה הוא בכדי שתהי' המרירות בבחי' חיות אלקי וכמ"ש במ"א) וזהו שגורם שבירת הישות והחומריות דנה"ב (ג"כ לא רק חלישות לבד) אבל לא שיעלה גם הוא ויהי' נכלל בקדושה (לבד בתשובה אמיתית שמהפך מהות הנה"ב ובכדי שיהי' עולה ונכלל כו' הוא דוקא בבחי' תשובה עילאה דהיינו בהתגלות אור הנשמה בבחי' רשפי אש ביותר כנודע בענין תוקף הרצוא דתשובה), ובאהבה הנ"ל עם היות שיש בה ג"כ ענין המרירות כנ"ל, אבל להיות כי העיקר הוא ההתלהבות והרצוא לאלקות ע"כ גם היסוד האש הטבעי עולה ונכלל בקדושה). וז"ע הקרבנות שהוא הקרבת חלב ודם דהיינו בחי' התענוג דנה"ב ורתיהת הדמים שעולה ונכלל בקדושה (ובפרטיות הקרבת החלב הוא באהבה הנמשכת כמים שנת"ל שעי"ז נעשה הנה"ב מוכשר כו', הנה כאשר מבין השכל הטבעי היטב את הענין האלקי ומתעורר ג"כ ברצון לאלקות נוטל ממנו התענוג (דער געשמאק) מהענינים החומריים (ובפרט בהתבוננות דראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו' שנת"ל) ומתענג ג"כ בהטוב דאלקות ובעניני אלקות. והקרבת רתיחת הדמים שהוא האש הטבעי הוא בהאהבה דכרשפי אש בחי' יסוד האש דקדושה. אמנם האהבה כמים הנה מצ"ע פועלת החלישות לבד כנ"ל ורק ע"י ההשתדלות עם הנה"ט שיבין גם הוא ויתעורר ג"כ (אשר כן צ"ל בעובדי ה' שלא להסתפק בהשגת הנה"א לבד ובהתפעלות שלו, כ"א להשתדל שיובן הענין גם בהשכל הטבעי, שבד"כ הוא תלוי בהתקרבות ונתינת הנה"ט לזה (דעם היות שכל השגותיו הן בהתלבשות בהשכל הטבעי מ"ם יש בזה חילוק גדול אם ההכנה בנפש היא רק להבין הענין בשכלו האלקי אין לזה שייכות אל השכל הטבעי ואינו פועל כ"כ על הנה"ט (כ"א החלישות הנ"ל), אבל כאשר ההכנה היא שיהי' מובן ויונח הענין גם בהשכל הטבעי ה"ה מקרב ונותן את הנה"ט ג"כ בההתבוננות ההיא, דאז באמת בא ההנחה גם בשכל הטבעי ומתעורר גם הוא) ולפעמים צריכים לזה ראיות והוכחות יותר בכדי שיונח הענין בהשכל הטבעי), אך מעצמה לא תפעול האהבה כמים על התפעלות הנה"ב כ"א ע"י השתדלות, משא"כ האהבה דכרשפי אש שפועלת בעצמה על הנה"ב, דיסוד האש האלקי שורף ומכלה את האש הטבעי ומעלה אותו להיות נכלל בקדושה.

דהנה כאשר האהבה באה בצירוף ההתבוננות בהריחוק כנ"ל הרי מובן איך שפועל על הנה"ב, אמנם כמו"כ הוא גם בהאהבה דכרשפי האש האמיתית משום דאש אוכלה אש. ובאמת גם באהבה זאת יש קצת תערובות מרירות בהעלם או עכ"פ שחושב אודות הריחוק דנה"ב (ומוכרח הענין להיות כן דמאחר שהוא בבחי' התלהבות רשפי אש שהוא בחי' רצוא והעלאה נרגש אצלו הדבר האוחז אותו (בכל חד וחד לפ"ע) ואינו מניחו להתפשט ולעלות וצר לו מזה), רק ההפרש הוא שבאופן הא' הרי באה האהבה מהרגש הריחוק בצירוף ההתבוננות באלקות ובאמיתית האהבה הזאת בא הרגש הריחוק לאחר שמתפעל באהבה מההתבוננות בגדולתו יתברך וכה"ג (מפני שאור נפשו האלקית היא בהתגלות כנ"ל והחומריות האוחז אותו הוא רק בדקות וביכולתו להתפעל מגדולתו ית') וכמ"ש בד"ה בפ' נסבים ספ"ב לאסוף ולקבץ כל הכחות כו' ע"י עקירת הרצון מהם דהיינו להתחרט כו' והיינו מפני שהוא בחי' ישראל שעלה במח' כו').

וזהו עיקר היגיעה בעבודה שבלב זו תפלה לקרב ולדבק נפשו באלקות ע"י ההתבוננות בהאור האלקי המתלבש בעולמות אם בעולם התחתון מה שיש אור וחיות אלקי בכל נברא ונברא ובכל דבר בפרט, דעצם ההתבוננות הזאת עצמה מספקת ג"כ לקרב נפשו בהרגש האלקות והטוב והיוקר שבאלקות ויוסף אומץ בזה בהתבוננות זאת איך שהעיקר הוא האלקות ובענין ראה כו' את החיים ואת הטוב כו', או בהתבוננות באופן האור והגילוי המתלבש ומאיר בעולמות העליונים כל חד וחד לפום שיעורא דילי' בהשגתו ועבודתו, שכ"ז עושה חלישות גדולה בהנה"ב שאינו נמשך אחרי הענינים החומריים ואינו מתפשט רצונו בהם וייגע לקרב גם את הנה"ב שגם הוא יבין את הענין האלקי ויתעורר גם הוא בבחי' קירוב לאלקות, ובכ"ז יתחזק בעסק התורה וקיום המצות להיותן אלקות כנ"ל, והגדלת האהבה יותר היא בבחי' נפשי אויתיך כשמתבונן שאתה ה' נפשי כו' (וירצה מאוד שיהי' גילוי אלקות בקרבו ע"י התורה) וכן באהבה דכברא דאשתדל כו' (וגם מי שאינו בדרגות אלו להיות בו אהבות הנ"ל בהתגלות ירגיל עצמו בזה להיות כי קרוב הדבר אליו כו'). ובמדרי' גבוהות יותר וגם בפנימיות יותר היא בההתבוננות דכמים הפנים אל הפנים כו' וגם ילהב לבו בבחינות התלהבות באהבה כרשפי אש (דאהבה זו מצד עצמה מוכרחת להיות מפני שבזה דוקא התגלות האור דנה"א יותר, וגם שזהו עיקר בחי' הרצוא לאלקות) ע"י שמתבונן במעמדו ומצבו איך שהוא מרוחק כו' ואמיתית האהבה הזאת תהי' ע"י ההתבוננות בגדולתו יתברך כו' ואש זה האלקי שורף ומכלה את האש זר דנה"ב ומעלהו להיות נכלל ג"כ באלקות בבחי' התלהבות ורשפי אש כו' ועז"ן וידעת היום והשבות אל לבבך להיות האהבה בהתגלות בלב, וענין לבבך ב' לבבות היינו בחי' הקירוב והדביקות דנה"א, והזיכוך דנה"ב שגם הוא יתבטל ויבוא לבחי' אהבה שז"ע ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו':

קיצור. הנה יש ב' בחי' אהבה, הא' אהבה הנמשכת כמים הבאה על ידי ההתבוננות בבחי' האלקות שבעולמות, שעי"ז נעשה קירוב ודביקות נפשו באלקות ובכל דבר ירצה רק האלקות שבו, והיא המביאה אותו ג"כ לעסק התורה וקיום המצות ובנה"ב פועלת בו החלישות והכנעה. והב' האהבה כרשפי אש והוא שלאחר ההתבוננות טובה באלקות יתבונן איך שהוא מרוחק בכללות נפשו ובמחדו"ם שלו, שעי"ז יתלהב לבו ברשפי אש התשוקה והצמאון ואש זה שורף ומכלה את האש הטבעי דנה"ב להיות בבחי' ביטול ממש, ועולה ונכלל גם הוא בבחינת התלהבות ורשפי אש האהבה לאלקות. וזהו תכלית העבודה דתפלה לבוא לב' מדריגות אהבה הנ"ל שהן בחי' הקירוב והדביקות לאלקות. ובירור וזיכוך החומריות והישות דנה"ב להיות גם הוא עולה כו'. ונת' עוד מדריגות גבוהות יותר בב' בחי' אהבה הנ"ל:

הערות שוליים