קונטרס העבודה פרק ז

קונטרס העבודה
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • הוספה – מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע

ז) והנה יש עוד ציור בזה (שהוא ג"כ תולדות העבודה בבחי' כללות) והוא שנראה בו דקות וענינים נעלים, ובאמת אינו מזוכך בשום פרט והיינו שרוצה ותובע מעצמו כל דבר טוב ונעלה וכמו שרוצה להיות דוקא במדריגות גבוהות בעבודה, ולדקדק בכמה זהירות וחומרות ולהדר בכמה הידורי מצוה (ובפרט זה יעשה כן באמת ויהדר בכמה ענינים, כי ההידור בוע"ט בנקל באין ערוך מהזהירות בסו"מ) ולהיפך לא יוכל לעמוד על נפשו כלל באיזה ענין לפועל, ובפרט בעיקרי המדות טבעיים שלו, וזהו מפני שהנה"ב אינו מעלים ומסתיר אצלו כ"כ על הנה"א ועומד הנה"א בקצת התגלות (אם שזהו אצלו כך מתולדתו או שהביא את הנה"א לידי התגלות ע"י כמה פעמים בעבודה בהתגלות נפשו בהתפעלות ורעש, דעם היות שהיא התפעלות חיצונית (והסימן ע"ז שבאה בצעקות וגם ברנועות חיצוניות כו') מ"מ ה"ז פועל קצת התגלות הגה"א (ר"ל במ"ש קצת התגלות שהיא התגלות הארה חיצונית לבד מהנה"א לא התגלות הכחות פנימיים שלו שהן שכל ומדות) וגם ביטל כללי בהנה"ב שאינו מעלים ומכסה כ"כ (שזהו ע"י התגלות ההארה חיצונית דנה"א וגם ע"י הביטל חיצוני בחומריות הגוף ונה"ב בהצעקות ותנועות חיצוניות שמבטל עצמו וכל מה שסביביו, שכ"ז פועל על הביטל כללי דנה"ב שזהו ג"כ רק ביטל חיצוני. ואין זה כמו ביטל החומריות בכלל הנעשה ע"י המרירות שהו"ע שבירת החומריות שהחומר מתבטל בזה, אבל בענין הנ"ל אין זה שנשבר ומתבטל בעצמו, וה"ז בדוגמא מ"ש בסש"ב פי"ג במדרי' הבינונים שהנה"ב הוא כישן שיכול לחזור וליעור משנתו כן הוא בענין הנ"ל בכללות החומריות דנה"ב) ולהיות דהנה"א הוא בהתגלות קצת) לכן מצד הנה"א הוא רוצה הכל ותובע מעצמו כל דבר טוב ונעלה ומצד הנה"ב אינו שייך עדיין לשום דבר, וכשבא לאיזה דבר מהמדות רעות דנה"ב אינו יכול לעמוד על נפשו כו'.

והנה בהאופן הזה יש ב' מיני גירעון, הא' שאין התחברות דנה"א עם הנה"ב דההתפעלות דנה"א אינו פועל מאומה על הנה"ב, והב' מה שרוצה הכל והולך לעילא מדרגי' שאין זה אמת, ואין שום סדר בעבודתו וכמשי"ת בסמוך, וסיבת שניהם הוא העבודה בבחי' מקיף לבד הבאה מצד הידיעה כללית דאלקות (גם לא בבחי' התבוננות כללית שנת"ל פ"ו דעכ"פ הוא חושב ומתבונן באיזה ענין בכללותו, וכאן אינו בדרך התבוננות כלל כ"א רק בדרך ידיעה בבחי' מקיף בכללות ענין האלקות) וע"כ אין לההתפעלות שייכות כלל להנה"ב לפעול בו הביטל (וכמשנת"ל פ"ו וכאן הוא ביותר לפי שהוא יותר בבחי' מקיף דנפש. ועם היות שאין זה בבחי' מקיפים ממש שבנפש, מ"ט ה"ז בבחי' המקיף דנפש יותר מההתבוננות בבחי' כללות) ובפרט שבאופן עבודה הזאת הוא מוציא את הנה"א מן הנה"ב (ער רייסט אויס דעם נה"א וכמו בורח כו') ומתפעל ברעש גדול (ואין זה הרעש דביטל הנה"ב, וכמו והאופנים כו' ברעש גדול דבדוגמא בנפש האדם הוא הרעש דנה"ב כמ"ש בלקו"ת ד"ה האזינו דרוה"ג ובד"ה אני ה' אלקיכם דרוה"ר, ולא הרעש במורגש שבהעבודה שע"פ טו"ד שהו"ע ואחרי הרוח רעש כו' כמ"ש במ"א, רק הוא היציאה דנה"א הנ"ל שיוצא ברעש והתפעלות חיצוני כו') וה"ה מסתפק לגמרי ביציאה והתפעלות זאת, והרי הן מאופן ההתפעלות מצד עצמה והן מאופן העבודה, אין לזה שום שייכות אל הנה"ב, והביטל הכללי שנעשה עכ"פ בהנה"ב כנ"ל, הוא מפני שמ"ט התגלות ההארה דנה"א פועל על הביטל כללי דנה"ב. וגם הביטל חיצוני פועל עליו כנ"ל, אבל הוא ביטל כללי לבד (וג"ז לא בבחי' שבירה רק בדרך והי' לבד וכנ"ל) וההתפעלות בבחי' מקיף דנפש היא נ"ב הסיבה מה שרוצה ותובע מעצמו כל דבר והולך לעילא מדרגי' ובד"כ שאין שום סדר בעבודתו.

דהנה לפי האמת צריך האדם לידע בעצמו לפי מדריגתו בעבודה במה ירצה ומה יתבע מעצמו (ומובן שאין הכוונה בענינים עקריים דסו"ס וע"ט וכמ"ש במ"א דבקיום המצות שוים כל ישראל בלי שום חילוק והפרש כלל, רק הכוונה היא, דהנה כל מי שמתחיל בעבודה (שזהו ג"כ באמת הובה על כאו"א וכמשנת"ל פ"ו שתכלית ירידתו בעולם הוא לעבור את ה' כו') צריך להחמיר על עצמו ולקדש עצמו הן בעניני סו"מ והן בעניני וע"ט (ונכלל בזה כמה ענינים מדקדוקי סופרים בגדרים וסייגים (ור"ל בכמה עניינים כו' כי יש בזה הרבה דברים השוים ג"כ לכל נפש מישראל, ויש בהם דברים השייכים לעובדי אלקים, ובזה היינו בהדברים השייכים לעובדי אלקי', יש חילוקי' ע"ד וסביביו נשערה כו') ודרכי מוסר שבאגדות ופרקי אבות והידורי מצות כו') להיות כי בזה הוא עיקר הזכוך והתיקון שזהו תכלית העבודה, וגם מהטעם המבואר בלקו"ת ד"ה ושמע אבי' את נדרה. ובענינים אלו צריך האדם לידע מה יתבע מעצמו) ולא שיתבע מעצמו הכל, ניט אלץ דאַרף אַרין, כשם שגרוע מאד כאשר שום דבר לא איכפת לו (בוע"ט הוא שאין לו שום יוקר וחביבות באיזה דבר אַז עס זאָל אַרין און טאָנען די זאך ועושה רק כמצות אנשים מלומדה בקרירות בלי שום חיות בהדבר ומכ"ש שאינו מהדר בה, ובסו"מ הוא שלא איכפת לו לעיין ולדייק באיזה דבר אם הוא באמת בתכלית הכשרות עד"ס רק סומך על הסתם עס רירט איהם ניט אָן די זאַך און עס ארט איהם ניט ער זאָל נאָכזוכען דעם אמיתית הדבר ומכ"ש שאינו מחמיר על עצמו באיזה ענינים כנ"ל שהעובד צריך להחמיר ע"ע כו'), כמו"כ לא טוב כאשר כל דבר איכפת לו (אַז אַלץ אַרט) וכמו שית'.

דהנה בתחלה דאַרף אַרין דבר שהוא חמור יותר (הכל בחומרות ודקדוקים כנ"ל) וכאשר פועל בעצמו הדבר הזה היה כא אח"כ לעוד ענין שהוא דבר דקדוק וחומרא יותר, וכן הוא בעבודה אמיתית כאשר עובד עבודתו בהעבודה הרצוי' ומכוונת במוח ולב, שהוא עומד באיזה דרגא (ער האַלט עפעס ביי אַ ענין). אז איכפת לו באמת ענייני החומרות והדקדוקים ורוצה לדקדק בעצמו ולקדש עצמו, ואז הוא מדקדק בעצמו מה שראוי לו לפי מדריגתו שהדבר הזה איכפת לו באמת (ד"י זא"ך אַרט עם טאַקע מיט אַ אמת), וכאשר הענין הוא אצלו באמיתית לא איכפת לו דבר דקדוק וחומר' או הידור שלעילא ממדריגתו עדיין, אבל מה שהוא במדריגתו איכפת לו באמת, ואמיתת הדבר הזה מכשירתו לבוא לענין נעלה יותר, כי מתעלה גם בעצם עבודתו ומתעלה בהעניני דקדוקים על עצמו ובהידורים יותר, והכל הוא באמת בנפשו ובקיום שאינו נפסק ואינו מתבטל בזמן מהזמנים והמה אצלו בעניינים עיקרים שלא יעבור עליהם ח"ו באיזה מעמד ומצב שיהי' ובכ"ז מתתקן ומזדכך נפשו באמת, ומתעלה עי"ז במדרי' גבוה ונעלית כו'. אבל כאשר כל דבר איכפת לו גם מה שלמעלה ממדריגתו הרי זה אינו אמת (הגם שלפי שעה הוא רוצה בזה מצד ההתעוררת שלו בבחי' המקיף שלו, אבל אין זה באמת בבחי' הרגש פנימי (אז דאָס אַרט איהם טאַקע באמת) וע"כ הוא רק לפי שעה בלבד, דכשנפסק ההתעוררות נפסק גם הרצון הנ"ל, דלא כן הוא בעבודה אמיתית שהגם שההתעוררות פנימי הרי לא יש כל היום, מ"מ הפעולה מזה אינו נפסק לעולם מפני שאיכפת לו באמת (ווייל איהם אַרט טאַקע באמת). ויסוד הדבר הוא מפני שהוא אמת בעת העבודה (היינו שההתעוררות היא אמיתית) ע"כ גם הפעולה היא אמיתית (וע"כ ג"כ רושם מההתעוררות נשאר על כל היום, והכל ענין אחד), אבל כאשר ההתעוררת אינה אמיתית (דע"כ לא נשאר ממנה שום רושם וכמשנת"ל פ"ו) גם הפעולה היא רק לפי שעה ונפסקת מיד, וזאת היא הנסיבה מה שאנו רואין בבנ"א שלפעמים מדקדקים ומחמירים ולפעמים לא (היינו דענין אחד גופא לפעמים כך ולפעמים כך) ומתחלפים ומשתנים בעניניהם מיום ליום ומשעה לשעה, ומכ"ש כאשר באים באיזה מיצר ודוחק (אז עס ווערט איינג פאַר דעם אַנדערען) ה"ה מתדמים לכל אדם ובד"כ משתדלים להצניע ולהעלים הדברים, וכ"ז הוא מפני שאינו אמת, דמי שהוא אצלו באמיתית לא ישתנה ולא יצר לו מהזולת (ולהיפך אינו עושה הדבר בדרך בליטה). וסיבת הדבר הוא העדר העבודה האמיתית דמשו"ז לא איכפת לו באמת שום דבר, ויכול לרצות הכל גם מה שלמעלה ממדריגתו והוא רק לפי שעה היינו בעת ההתעוררות, ולהיות שהתעור' המקיף יכול להיות בכל שעה, ומיד חולף ועובר (שהיא עבודה קלה ובלתי אמיתית) ע"כ מתעורר גם הרצון הנ"ל לעתים קרובות ונפסק מיד, ובפרט בהאופן שמתבאר כאן דהיינו שבעבודתו הוציא התגלות הארה דנה"א, ה"ה רוצה ואיכפת לו הכל, אבל אין זה אמת, כי האמת בא בהדרגה דוקא, וכל דרגא היא אמיתית בעצמה, דלפ"ע מדריגתו בעבודה הוא מחמיר ומדקדק בעצמו כנ"ל, אבל כאשר רוצה ותובע מעצמו למעלה ממדריגתו אין זה אמת) הנה גם מה שהוא לפי מדריגתו, ר"ל מה שכאו"א מעובדי אלקי' צריך להחמיר על עצמו ג"ז אינו באמת אצלו, דזה שיהי' דבר נוגע לו באמת (אַ אמת'ער ארין) לא יש עדיין, וה"ז בדוגמא כמו בלימוד הרי מתחלה צריכים ללמוד עניינים פשוטים ואח"כ יוכל ללמוד ענינים גבוהים ונעלים, ומן הקל יבוא אל הכבד, אבל כאשר יתחיל מן הכבד הרי לא ידע אותו לאמיתתו מאחר שלא למד את הקל תחלה, וגם את הקל אינו יודע, ונשאר קרח מכאן וקרח מכאן, וכמו"כ במי שהולך לעילא מדרגי' הרי מה שלמעלה ממדריגתו אינו אמת, וגם מה שבמדריגתו ג"כ אינו אמת.

וכן הוא בעבודה בהעובד בהתבוננות בבחי' כללות שנת"ל פ"ו שהרי גם הוא אינו מחזיק באיזה עניין באמת ומכ"ש שאין סדר בעבודתו דהיינו שנאמר שעומד בדרגא זו והולך מדרגא לדרגא, דזה שייך רק בעבודה אמיתי' דמה שהוא משיג הוא משיג באמת ובהרגש פנימי ובמה שמתעורר ה"ה מתעורר באמת ורוצה באמת בהענין ההוא אם בבחי' קירוב ודביקות או בבחי' רצוא וצמאון כו' וה"ה עומד באיזה דרגא באמת, ולפ"ע זה הוא תובע מעצמו בהנהגתו בפועל, או שבאמת מתנהג כן בפועל, וכ"ז הוא באמת שאיכפת לו הדבר באמת והוא אצלו בתוקף וחוזק ואינה משתנה, וכן הוא הולך מדרגא לדרגא כו', אבל זה שאינו מחזיק באיזה ענין (ער האַלט ניט ביי עפּעס אַ זאַך) כי אינו משיג הענין כלל, ומכ"ש שאין בו הרגש פנימי ולא התעוררות אמיתי וכמשנת"ל פ"ו, הרי אינו עומד באיזה דרנא, וממילא אינו רוצה באיזה דבר באמת שיחזיק בה, ומ"מ להיותו מתעסק בעבודה עכ"פ, הרי נפשו תובעת להיות במעמד ומצב טוב לקדש עצמו כו', אך מצד העדר הסדר וההדרגה ומצד שהתביעה בעצם אינה באמת לאמיתה שנוגע לו הדבר באמת, תופסים (חאַפּט מען זיך אָן) בדברים גבוהים ונעלים דוקא, כי בנקל יותר לרצות (וגם לקיים לעתים) דברים גבוהים שלא באמת מלהחזיק בדבר נמוך במדרינה אבל באמת, וע"כ מתחילים כמה ענינים שהן טובים ונעלים ונפסק מיד ועומדים תמיד בשינוים כו').

וכ"ז הוא מצד הנה"א, דלהיות שהנה"א אצלו בהתגלות קצת כנ"ל (וכמו"כ בהתפעלות הדמיוני שנת"ל פ"ו הרי יש בו איזה התעוררות) ע"כ הוא רוצה בכל הענינים הטובים רק שאינו רצון אמיתי בנ"ל ע"כ הוא מתחיל ומפסיק כו' (שכן גם ההתעוררות נפסקת ומתעוררת וחוזר ונפסק וגם ההארה נופא מתגלית ומתעלמת ומתגלה וחוזר כו'), אבל מצד הנה"ב אינו רוצה בשום דבר עדיין כי לא פעל עדיין על הנה"ב מאומה, רק הביטל חיצוני הכללי הנ"ל, וגם אם פועל איזה דבר על הנה"ב הוא רק בכח וחיל (בל"א אָפּגעריסען עפעס פון איהם) לא בדרך בירור, ולכן כאשר בא לאיזה דבר הנוגע לנה"ב, איננו עומד על נפשו כי הנה"ב עודנו בתוקפו (ביותר בהמדה הטבעית המגיע עתה לחלקו כמשנת"ל פ"ו) ולא נזדכך כלל באופן העבודה הנ"ל, וכמשנת"ל פ"ד שהזיכוך דנה"ב הוא דוקא בהעבודה האמיתית, שנחלש הטבעית שלו ע"י קירוב נפשו לאלקות, וביותר שבאופן העבודה יוכל גם הנה"ב להבין את הענין האלקי (ונת' שכן צריכים להשתדל באופן ההתבוננות) ועי"ז הוא בא ג"כ לידי אהבה לאלקות, ובאהבה ברשפי אש נעשה כליון וביטל היש דנה"ב כו' כמשנת"ל באורך:

ועל כן על כל הדברים הנ"ל כל מי שחש לנפשו יתגבר על עצמו לעבוד את ה' בעבודה הרצוי' בעבודה שבלב זו תפלה בהתבוננות בדרך פרט דוקא, ולא ילך בגדולות להתבונן אל מדריגות גבוהות באלקות רק במדריגות הקרובים אליו (כ"א מי שכבר מורגל בעבודה שביכולתו לבוא למדרי' גבוהות בעבודה כחו"ח לפום שיעורא דילי' כו') ובד"כ בבחי' ממכ"ע דהיינו בההארה האלקית שבאה בבחי' התלבשות בעולמות, שע"י התבוננות אמיתי ובהעמקת הדעת יהי' קירוב ודביקות נפשו לאלקות באמת (ר"ל באמת שלו לפי מדריגתו) ומקיים בזה מצות אהבת ה' והיא המביאה אותו לעסק התורה וקיום המצות, ובה וע"י מברר ומזכך את הנה"ב, וישתדל להביא הדברים לידי הבנת השכל הטבעי. שעי"ז עיקר וזיכוך הנה"ב שישוב ג"כ לאהבת ה' כו' וע"ז נצטוינו במ"ש ואהבת את ה' אלקיך כו' שהיא האהבה הבאה ע"י השנה והתבוננות שז"ע שמע ישראל שהו"ע שמיעה והשגה כו' ובכל לבבך בשני יצריך שהוא בחי' קירוב ודביקות הנה"א באלקות, ושגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' כו', וזהו העבודה שבלב להתעורר בלבו באהבה לה' ולהיות לבי ובשרי ירננו כו' שכ"ז הוא ע"י השגה והתבוננות שעז"נ וידעת היום והשבת אל לבבך ב' לבבות כו'. וזהו שלא נא' ציווי על אהבה כ"א במשנה תורה, דהנה דור המדבר הי' להם גילוי אלקות מלמעלה בבחי' ראי' ממש מצד החיבה העליונה וכמ"ש כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם כו' והי' בהם האהבה ממילא ובבחי' דביקות ממש בחי' אהבה בתענוגים כו' וכמ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו כו' ות"א והוו חדאן כו' (וי"ל דהעיקר הי' בהם בחי' היראה וביטל שע"י ראיית המהות בחי' יר"ע וכמ"ש וייראו מגשת כו'). אבל הדור שאח"כ נצטוו על האהבה דהיינו שע"י עבודתם יבואו לבחי' אהבה והיינו ע"י התבוננות כו'. וזהו תכלית העבודה והיגיעה בעבודה שבלב זו תפלה לייגע א"ע בהתבוננות האמיתי בהעמקת הדעת להתעורר באהבה לה' שעי"ז הוא קיום התומ"צ ועי"ז הוא בירור וזיכוך הנה"ב כו'. וכבר נתבאר דבהכרח שיהי' קבלת עול מלכות שמים ויר"ת שא"א להיות בלעדה והוא ענין תמידי, אמנם העבודה ויגיעה דתפלה היא לבוא לבחי' אהבה זאת כנ"ל דבכ"ז משלימים אמיתת הכוונה העליונה כו':

קיצור. יש עוד אופן והוא ענין התפעלות חיצוני ברעש ע"י הידיעה כללית דאלקות, שעי"ז מוציא הארת הנה"א לידי התגלות ומשו"ז הוא רוצה ותובע מעצמו כמה ענינים טובים ונעלים שהן למעלה ממדריגתו, אבל אין זה אמת, כי האמת בא בהדרגה דוקא וכל דרגא היא אמיתית לפי מדריגתו, ועי"ז הולך מדרגא לדרגא, אבל באופן הנ"ל אין זה באמת. וע"כ משתנה ומתחלף בכ"ע, ומצד הנה"ב הגם שפועל בו ביטל כללי חיצוני אבל בעצם אין בו ביטל כלל עדיין ואינו רוצה בשום דבר טוב ולכן כשבא לידו איזה נסיון לא יוכל לעמוד. וע"כ כל מי שחש לנפשו יתגבר על נפשו לעבוד את ה' בעבודה הרצוי' בהתבוננות פרטיות כאו"א לפי מדרגתו ולהתעורר באהבה שעי"ז הוא קיום התו"מ ועי"ז הוא בירור הנה"ב וזהו תכלית העבודה והיגיעה דתפלה (ובהכרה שתהי' ג"כ היראה בתמידות במשנת"ל פ"ב וג') ובזה משלים הכוונה העליונה כו':

הערות שוליים