קונטרס העבודה פרק א

קונטרס העבודה
מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • הוספה – מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע

מבאר ענין העבודה שבלב זו תפלה, לקרב ולדבק נפשו באלקות ולברר ולזכך את הנה"ב, שעז"נ וידעת היום והשבות אל לבביך, וז"ע ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו':

הנה כל העבודה והיגיעה של עובדי ה' בתפלה הוא לבוא למדת האהבה. כי התפלה כללות ענינה הוא ב' דברים, הא' לקשר ולדבק נפשו באלקות, וזהו מה שתפלה הוא ל' התחברות וכמו התופל כלי חרס דהיינו התקשרות והתחברות נפשו באלקות, ועש"ז נק' התפלה סולם וכמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואי' בזהר סולם דא צלותא שע"י הסולם דתפלה מתעלה נר"ן שבנפשו עד שראשו מגיע השמימה, היינו התקשרות עצמות הנשמה בחי' נשמתא לנשמתא במקור הוצבה בעצמות אוא"ס ב"ה בתפלת שמו"ע, שגם הנר"ן עולים ונכללים בהתקשרות זאת

(ועליית והקשרות הנשמה הוא ע"י העבודה בכל מדרי' שבה בפרט. תחלה העבוד' דבחי' נפש בבחי' הודאה וכמ"ש במ"א ענין הביטול דהודאה. וכן קיום התומ"צ בפו"ם בסו"מ וע"ט, שזהו העבודה דבחי' עשי' כנודע. ועי"ז עולה לבחי' היצי' היינו שיעלה ויגיע להעבודה דבחי' רוח בחי' התפעלות המדות, וגם בחי' נפש מתעלה בזה וכענין התכללות העשי' ביצי', והיינו דההודאה היא במדרי' עליונה יותר ובידיעה ביותר איך שצריך להורות והידיעה בהמדרי' שמודה בזה ובבחי' הרגש פנימי יותר (גם י"ל דיש הודאה כללית וכמו מודה אני לפניך כו' שהודאה זו אינה במדרי' פרטיות באלקות כ"א הודאה כללית לאלקות וכן הביטל ונתינת עצמותו בהודאה זו אין בזה איזה ענין פרטי כ"א מה שבכללות מציאותו הוא נותן א"ע לאלקות בהודאה זו (ויש בזה יתרון מעלה בעצם נתינת עצמותו שהיא אמיתית יותר מהנתינה באיזה ענין פרטי, והוא לפי שהעניין הפרטי הוא למעלה ממדריגתו משא"כ הנתינה לאלקות בכלל (שלמעלה ממדרי' פרטיות) זה קרוב מאד לכאו"א מישראל. וגם יש בזה יתרון מה שהנתינה הוא בכל מהותו, ולכן באמת הודאה זו היא יסוד העבודה דכל היום וכמ"ש במ"א) וזהו העבודה דעשי' בבחי' נפש שהיא בחי' הודאה כללית לבד (ובפרטיות בתפלה הוא עד ב"ש). אמנם יש הודאה פרטית היינו במדרי' פרטיות כמו בענין יחו"ע איך שכולא קמי' כל"ח, דאמיתית השגה זאת היא רק בנשמות גבוהות אשר עבודתם היא בבחי' הביטול דיחו"ע, אך בכאו"א מישראל צ"ל ביטל זה וכמ"ש בקונטרס עה"ח פ"ז, רק שבדרך כלל הוא בבחי' הודאה לבד ומ"מ בהודאה זו יש בחי' ידיעה והשגה ובחי' הרגש פנימי כו' וכמש"ש פזו"ח. ועם היות שהידיעה הזאת אינה אמיתית כי אמיתית הידיעה דבחי' יחו"ע היא שבאה בבחי' התאמתות דוקא שז"ע ראית עין השכל כנודע, ועכ"פ בבחי' השגה פנימית דבחי' פנימיות בינה (דעש"ז נקרא בינה כלה עילאה ביום בחי' אישתיצי נושמא כו' וכמ"ש במ"א) אבל מה שיודע ומשיג הענין בבחי' חיצוניות ההשגה אין זה השנה אמיתית בענין הזה, מ"מ ה"ז בא בבחי' ידיעה והרגש פנימי (שכזה יש יתרון בהודאה זו לגבי ההודאה כללית הנ"ל, והיא דרגא בעבודה משא"כ הודאה כללית הנ"ל אינה בחי' דרגא עדיין כ"א הוא יסוד העבודה וראשיתה כו') ובחי' הודאה זו י"ל שזהו עליית מדרי' נפש והתכללותה במדרי' הרוח או גם למעלה מזה).

וע"י אמיתית העבודה בבחי' רוח ה"ה עולה אח"כ לעולם הבריאה, והיינו שיעלה ויגיע למדרי' נשמה שהיא העבודה דבחי' המוחין וגם בחי' רוח עולה ונכלל בזה כהתכללות היצי' בעולם הבריאה כו'. והענין הוא דהנה בסש"ב פל"ח ול"ט מבו' והעבודה בבחי' דו"ר טבעיים עולה בעולם חיצי' ודו"ר שכליים הם בברי', ולכאורה נראה דהיינו האהוי"ר שבהתגלות הלב הבאה ע"י התבוננות כו', אך באמת נראה הכוונה שם דדו"ר שכליים המה נעלים הרבה יותר מהאוי"ר הנ"ל, והמה מה שבאים בדרך ממילא מההתבוננות בגדולת אוא"ס ב"ה כו', וממש"ש בפל"ט אך היינו דוקא נשמות ממש שהן בחי' מוחין דגדלות א"ס ב"ה אבל בחי' הרוח של הצדיקים וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' בדו"ר המוסתרת בלב כללות ישראל כו', הנה ממש"א גבי נשמה שהיא בחי' מוחין דגדלות וממה שכותב בב' חלוקות בחי' הרוח של הצדיקים והעבודה דשאר כל נש"י בדו"ר המוסתרת דהיינו דו"ר טבעיים, נראה בפרטיות המדרי' דנפש רוח ונשמה, דהאהבה המוסתרת אשר כך יאתה להן כו' המבו' בסש"ב פט"ז היא בחי' נפש לבד להיות שהאהבה אינה מה שהפיץ באמת כ"א בבחי' הסכם לבד (וגם ההשגה המביאה לזה אינה השגה גמורה) (והסכם זה אינו כמו ההסכם הנשאר אחר האהבה בתפלה שהוא בבחי' רושם לבד השייך להקיום בפועל כל היום, משא"כ ההסכם דכך יאתה לו הוא בבחי' היות והרגש יותר ומ"מ ה"ז רק בבחי' הסכם לא שחפץ באמת כו') וממש"ש וגם נפשו ורוחו אשר בקרבו כו' נראה שזהו התכללות מבחי' נפש ורוח (ולא כענין התכללות הנ"ל דהיינו שהנפש נכלל בבחי' רוח וכאן הוא התכללות מדריגתן, ר"ל דבהתתכללות הנ"ל הנפש הוא בחי' הודאה, רק להיותו עומד בעבודתו במדריגת רוח, או גם למעלה מזה, לכן ההודאה היא במדרי' נעלית כנ"ל, וכאן ההתכללות הוא שהנפש והרוח הן במדרי' אחת, והיינו שזה מדרי' גבוה יותר במדרי' הנפש שהוא כמו בחי' רוח (אבל אין זה אמיתית בחי' הרוח) וזהו התכללות מדריגתן) ומכל מקום הוא בחי' נפש, רק שזהו בחי' נה"י (שנקרא ג"כ נפש כנודע בענין תלת שליטין אינון מוחא לבא וכבדא שהן חב"ד חג"ת נה"י) שלמעלה מבחי' המל' (שזהו בחי' הודאה).

והאהוי"ר שבהתגלות הלב שבאה מההתבוננות בגדולת ה' שאוהב את ה' וחפץ באמת לדבקה בו בתשוקה מורגשת בלב זהו בחי' רוח, וההתבוננות בזה הוא במדרי' באלקות ששייך השנה והוא בהאור וחיות אלקי הבא בבחי' התלבשות בעולם להוות ולהחיות את העולמות ובד"כ בבחי' ממכ"ע שבכ"ז שייך בחי' השגה גמורה כמ"ש בלקו"ת ד"ה וידעת דרוה"ר, והעבודה בזה הוא לייגע א"ע ביגיעת נפש ויגיעת בשר בהשגה והתבוננות זו לידע ולהשיג הענינים היטב לא בידיעה כללית לבד כ"א בידיעה פרטית ועמוקה בעומק ואמיתת הענינים האלו ויתקע ויקשר דעתו בחוזק בזה להיות הענין נרגש היטב במוחו ולבו ועי"ז יתעורר באהבה אמיתית לה' ית' ובתשוקה מורגשת בהתגלות לבו לדבקה בו ית'. והנה עם היות דעבודה זו היא בבחי' המוחין בבחי' השגה והתבוננות טובה כנ"ל מ"מ ה"ז בחי' רוח להיות שהעיקר כאן הוא התעוררות המדות שבלב, וההתבוננות היא לעורר את המדות. והגם שהוא בהשגה גמורה ובהעמקת הדעת מ"מ כ"ז הוא בחי' חיצוניות המוחין כמו שהן בלבושי השגה שזהו בחי' המוחין השייכים אל המדות, ועמ"ש בסי' בשבת ברכות בפסוק השמים מספרים ועמ"ש בדרוש תקעו עת"ר ד"ה וזאת התרומה. והביטול בזה הוא הביטול שמבחי' המדות דהיינו ביטול היש לא הביטול דמוחין שלמעלה מבחי' ביטול היש לבד כו' (וזו היא עבודה שבלב שעז"ג וידעת היום והשבות אל לבביך דוקא, דאהוי"ר שבהתגלות הלב הן מצות אהוי"ר שנצטוינו עליהם, והן השייכים לקיום התו"מ רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כמ"ש בסש"ב פ"ד ופ"ט ובכ"ד, ובהם וע"י דוקא הוא בירור וזיכוך הנה"ב, והוא מדת כל אדם אשר כאו"א מחויב לידע את ה' לייגע את עצמו בהשגה והתבוננות כדבעי למהוי ולהעמיק דעתו בחוזק ולהתעורר באהבה וחפיצה ותשוקה מורגשת בלב להיות לבו חפץ באמת באלקות (ועי"ז הוא בירור וזיכוך הנה"ב כו') ולדבקה בו ע"י קיום התורה והמצות כו').

אמנם בחי' נשמה היא בחי' המוחין וכמ"ש נשמת שדי תבינם, והוא ההשגה וההתבוננות בבחי' פנימיות המוחין דהיינו בבחי' הפשטה מלבושי ההשגה כ"א בעצם הענין האלקי כמו שהוא שמאיר הענין האלקי בגילוי במוחו בבחי' גילוי אור רב ומתקשר ונדבק מאד במוחו בהאור האלקי (והאות ע"ז הוא שמתבטלים אצלו כל חושי ההרגש הטבעי' מחמת הדביקות בהאור האלקי המאיר בגילוי במוחו כו') והשגה זו היא למעלה מבחי' המדות (והיא העבודה בבחי' המוחין בבחי' התאחדות ובבחי' דביקות בהאור האלקי, והביטל בזה יש בו חילוקי מדרי' כמו שית' בסמוך. מ"מ ח"ז למעלה מבחי' ביטול היש להיותו בחי' פנימי' המוחין כו'), רק שהאור מתפשט ומאיר גם בלב (דכאשר האור האלקי מאיר בגילוי אינו בבחי' הגבלה להיות דוקא במוח ולא בלב ואינו מתעלם במיצר הגרון לכן מאיר גם בלב כו' כמ"ש במ"א) וגם הלב מתפעל בזה בדרך ממילא שא"צ לעשות ההתפעלות והאה' בלב כ"א בא ממילא מהגילוי אור, והיא ג"ב בבחי' דביקות לא בבחי' התפעלות כ"כ. והוא בבחי' גדלות המוחין וגדלות המדות כו' (ובכללות זהו ציור קומה דבחי' מוחין להיות שגם המדות הן כמו המוחין דהיינו לא בבחי' מורגש ובבחי' התפעלות כ"א בבחי' אחדות ודביקות כו') (ובסש"ב פל"ט כ' שאהבה זו נק' רעותא דלבא. וע"פ פשוט הוא מה שלבו חפץ באמת כו' והיא האהבה בהתגלות הלב כו' ועמ"ש בלקו"ת שה"ש בד"ה הנך יפה בענין רעייתי. אמנם י"ל דפי' רעותא דליבא הוא מה שהלב חפץ ממילא ולא האהבה העשוי' בלב ע"י ההתבוננות בבחי' חיצוניות המוחין שזהו האהבה שע"פ טו"ד כו' וכמ"ש בד"ה זכור בתו"א פ' תצוה).

והנה נת' דהעבודה בבחי' פנימיות המוחין דהיינו ההתבוננות בעצם הענין האלקי היא בחי' נשמה. אמנם יש בזה חלוקי מדרי', דכאשר ההשגה בעצם הענין האלקי בא לאחר ההשגה תחלה בלבושי השגה, דהיינו שאין ביכלתו לתפוס ולהשיג איזה ענין אלקי כמו שהוא בעצם, כ"א כאשר מתלבש תחלה בלבושי השנה דהיינו שבא הענין אלקי בענינים המציירים אותו בדברים המושגים (כמו בחי' ז"א בענין המדות המושגות ובחי' חו"ב בענין ידיעה והשנה ובחי' ממכ"ע כמו הנשמה שממלאה את הגוף וסוכ"ע בבחי' רצון וידיעה כללית כו' וכה"ג) ובענינים המבארים את הדבר המושג (כמו מציאות ענין המדות וענין הידיעה וכו') שבהם מבין ומשיג את הענין האלקי איך ומה הוא, ובפרטי הענינים שבו, דא"א להיות השגת דבר מבלי שיפרט אותו לפרטים שהמה מבארים את הענין, וכ"ז בא בהסבירים וגם במשלים שבהם וע"י מבין ומשיג את הענין היטב, ואח"כ שולל ומפשיט ומניח את הענינים שבהם הוא משיג את הענין ובא אל עצם הדבר המושג איך שהוא מבין אותו מכל הענינים הנ"ל, והיינו שבא אל עצם הענין המושג איך ומה הוא ומפשיט אותו מנשמיותו (היינו מהציור המושג) שהרי זהו ענין אלקי שאינו כלל באופן וציור כזה בעצם המהות, ואחרי הידיעה איך שבכלל האלקות מושלל מענינים המושגים לנו, יצייר הענין המושג איך שהוא באלקות (וגם בהעבודה בבחי' חיצוני' המוחין צ"ל הרגש זה שההתעסקות שלו הוא בענין אלקי היינו שמבין ומשיג ענין אלקי, ולא כמו בלמוד שהוא טרוד בהשכלי רק להבין את הענין ולהשיגו. ובהתבוננות הנה עם השתדלותו להבין את הענין היטב שיונח במוחו בהנחה טובה יהי' אצלו הרגשה זו תמיד (הרגשה קרובה במוחו) שהתעסקותו הוא בענין אלקי, ומ"מ אין לו מושג עדיין כלל בעצם ענין האלקי איך שהוא רק כמו שהוא בלבושי השנה שזאת היא השגתו ועבודתו וכמשנת"ל שזו היא עבודה שבלב ושהיא מדת כל אדם כו', ומה שנת' כאן הוא שמתוך ההשגה הנה ע"י ההפשטה והשלילה בא אל המושג בעצם הענין האלקי איך ומה הוא. וזה מובן שאין הכוונה כאן על ענין ידיעת השלילה המכו' במ"א).

ואחכ"ז מאחר שע"י ההשגה בבחי' התלבשות בא אל עצם ענין האלקי הנה עם היות שזהו בדרגות דמדרי' נשמה, מ"מ אינו מאיר בזה עצם האור בגילוי ממש, דלפי שבא לזה ע"י לבושי ההשנה הנה גם כשמפשיט אותו אינו מופשט לגמרי והוא מלובש עדיין בלבוש דק מלבושי השגה. והיינו שגם לאחר ההפשטה והשלילה מהציור המושג הוא מ"מ משיג ומרגיש את הענין באחיזה קצת בהציור המושג (כי באמת אין ביכולתו לתפוס ולהשיג ענין אלקי בלי שום לבוש) וע"כ גם השנה זו הגם שהיא במדרי' פנימיות המוחין יש לה שייכות אל המדות (היינו אל חוש המדות בבחי' התפעלות ומורגש קצת, ולא כ"כ כמו בבחי' חיצוניות המוחין אבל מ"מ אינו יוצא עדיין מבחי' התפעלות ומורגש) וכן בענין המדות עם היות דהתפעלות המדות באים בבחי' ממילא מ"מ אין זה שהאור מאיר בלב כמו במוח כ"א מה שהלב מרגיש את האור והגילוי שבמוח ונמשך אחר המוח כו', וממילא המדות אינם בבחי' גדלות ממש להיות בבחי' דביקות ממש אחר שאינו מאיר בהם האור ממש רק מה שנרגש כו' ה"ה בבחי' התפעלות קצת ורק שמשתוים קצת אל בחי' המוחין כו' (ר"ל אל אמיתית בהי' המוחין שיתבאר בסמוך). וי"ל שזהו מדרי' רוח העולה ונכלל במדרי' נשמה היינו שמדרי' הרוח משתווה קצת אל מדרי' הנשמה כו'.

אמנם מי שהוא במדרי' נשמה הוא שיש לו בעצם חוש באלקות ותופס ומשיג ענין אלקי כמו שהוא בעצם לא ע"י לבושי השגה (ובחי' זו היא ג"כ כמו שהאור האלקי ירד להאיר בבחי' צמצום כדי שיוכלו שכלים נבראים לקבל מהם חב"ד לידע את ה' ולהבין ולהשיג כו' כמ"ש בסש"ב פל"ט, ומ"מ היא הידיעה וההשונה בעצם הענין כו') ומאיר אצלו האור האלקי בגילוי ממש במוחו באופן שהוא למעלה מבחי' המדות מצד האור והגילוי שבזה כו', והאור מאיר בלב ג"כ ומתעורר גם בלבו באהבה ותשוקה נפלאה אבל אין זה בבחי' התפעלות ובמורגש כ"א מה שנמשך ונדבק מאד באלקות כו' והוא בחי' גדלות המדות שמשתנים אל המוחין. והביטל בזה עם היות דכללות הביטל דבי"ע הוא בחי' ביטול היש לבד מ"מ הביטל דבחי' נשמה הוא בבחי' דביקות ובבחי' יחוד יותר לא בבחי' התפעלות ומורגש, משא"כ בחי' רוח גם במדרי' העליונה הנ"ל הוא בבחי' מורגש קצת, וגם זה לא כמו בהעבודה בבחי' חיצוניות המוחין שהוא בבחי' רעש ומורגש ממש כו', וי"ל דכמו שעולם הבריאה אינו בבחי' יש עדיין כ"א בחי' אפשרי המציאות דהיינו רק מה שנותן מקום ליש אבל יצי' הוא בחי' יש כו', וכמ"ש במ"א, כמו"כ הוא ההפרש בהביטול שלהם דהביטל דנשמה הוא לא בבחי' יש ומורגש רק שנותן מקום ליש בזה שאינו בבחי' ביטול במציאות ממש כמו בבחי' יחו"ע, והביטול דבחי' רוח הוא בבחי' יש ומורגש (וז"ע ביטל היש דיש המתבטל הוא ברעש והתפעלות וכמו עצים הנשרפין שהן ברעש. וגם בהכיטל שלו הוא בבחי' יש שז"ע המורגש כו', והכל ענין א') (במ"א מבו' דפסוד"ז הוא ההילולים ותשבחות מעניינים שהן למעלה מהשגה וכמו המהלל ומשבח את המלך בעוצם גדולתו שאין לו שום השנה בגדולת ורוממות המלך כו' והוא העושה בחי' החקיקה מבחוץ שמתרומם נפשו במורי' גבוה ועליונה יותר כו', ואין זה סותר למשנת"ל דרוח הוא בחי' האהבה שע"פ טו"ד שבהתגלות הלב, כי יש במה מדרי' בבחי' רוח, וגם בענין הנ"ל אין הכוונה שזהו בלי השגה והתבוננות כלל, כ"א שהענינים המבוארים בפסוד"ז דכללות ענינם הו"ע בריאה יש מאין דעצם וגוף הענין הזה הוא למעלה מהשגת הנבראים גם לא בבחי' ידיעת המציאות כו', אבל מ"מ הרי יש בזה כמה השגות ובפרט בהאור וחיות אלקי שבא בבחי' התלבשות להחיות העולמות דבזה הוא העבודה דלאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך כו').

והנה בחי' נשמה הוא ממוצע לבוא לעבודת עצם הנשמה שלמע' מטו"ד שזהו בחי' האלקות דנשמה וכמש"א ותן בלבנו בינה להבין דהיינו להבין דבר מתוך דבר, ותוך דבר הוא בחי' ממכ"ע ודבר הוא בחי' סוכ"ע. וע"י ההשנה וההתבוננות דבחי' נשמה בבחי' ממכ"ע עי"ז בא לבחי' סוכ"ע דהיינו הידיעה וההשגה בבחי' הפלאת ורוממות א"ס ב"ה, איך שהוא מופלא ומרומם מהעולמות, ובידיעת עצם האוא"ס המופלא, והו"ע ידיעת השלילה והכרת ההפלא' ובחי' ההתאמתו' דראיית עין השכל (ידיעה זאת היא למעלה מבחי' שכל המושג, ואמיתת הידיעה הזאת היא רק בנשמות דאצי' והן בחי' חב"ד דאצי' שלמעלה משכל הנבראים וכמ"ש בסש"ב שם, ובכל נשמה הוא בעצם הנשמה שהוא בחי' האלקות שבנשמה שלמעלה מבחי' שכל מושג כו') ובכ"ז נעשה בחי' יחוד ודביקות נפשו בעצמות אוא"ס ב"ה בבחי' ביטול במציאות ממש, והו"ע וראשו מגיע השמימה בהשתחוואות דשמו"ע בבחי' ביטול במציאות ממש כו' ואז גם כללות נר"ן שלו מתעלה שהן במדרי' נעלות ומופלאות ביותר, כמו ההשגה שלו היא בענינים מופלאים יותר ועצם ההשגה היא עמוקה יותר ובאו"א לגמרי (ער נעמט נאָר אַנדערש אַ ענין אלקי) (וכמו במדרי' הנשמה הנ"ל כשתופס ומשיג את עצם הענין האלקי שלא ע"י לבושי השגה מתחילה הרי מובן שע"י זה גם השגתו בבחי' חיצוני' הענין הוא באופן אחר מזה שמתחיל לתפוס הענין בחיצוניותו, דמאחר שיודע את עצם הענין ממילא השגתו בהענין היא גדולה ועמוקה ביותר, כן ויותר מכן לאין קץ בידיעת אוא"ס ב"ה המופלא ומרומם כו', שגם ההשגה היא נעלית ונפלאה ביותר כו') וכן המדות הכל הוא במדרי' גבוה ונעלית לאין קץ כו'. וכ"ז היא העבודה דתפלה בבחי' התקשרות ודביקות נפשו באלקות בבחי' נר"ן שבנפשו ובבחי' נשמה לנשמה כו').

וזהו ג"כ מה שהתפלה נק' שפיכת הנפש וכמ"ש ואשפך את נפשי לפני ה' שהוא בחי' העלי' והרצוא לאוא"ס ב"ה וכמו אליך ה' נפשי אשא (ולמעלה הוא מה שהמל' נק' תפלה וכמ"ש ואני תפלה והוא בחי' הרצוא דמל' דלמען יזמרך כבוד כו' נהורא תתאה קארי תדיר לנהו"ע כו') והוא בחי' רשפי אש התשוקה והצמאון להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה. והענין הב' בתפלה הוא בירור וזיכוך הנה"ב, שזהו מה שהתפלה היא במקום קרבן וכמ"ש אדם כי יקריב מכם קרבן כו' דהיינו הקרבת הנה"ב כנודע. וי"ל שז"ע כוונת התפלה והדבור דתפלה, דלפעמים מבואר דעיקר התפלה הוא כוונת הלב והקול (והוא הדבור דתפלה) הוא לעורר את הכוונה וממשארז"ל סנד"ל קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל ומבואר במ"א שזהו מהאותיות דתפלה, משמע מזה והעיקר הוא הדבור דתפלה. וי"ל ע"פ הנ"ל שהן ב' הענינים הנ"ל דכוונת התפלה היינו העבודה שמצד הנה"א בחי' עליית והתקשרות נפשו כו' והדבור דתפלה זהו מהבירור דנה"ב שבתפלה.

דהנה ידוע ההפרש בין אותיות התורה ואותיות התפלה דאותיות התורה הן אותיות דמ"ה ואותיות התפלה הן אותיות דב"ן והו"ע בחי' אבן ולבינה, דאכן הוא בריאה בידי שמים והן אותיות הבאות מלמעלה שהתורה נתנה באותיות אלו דוקא שהן כלים לגילוי בחי' ח"ע ובהם וע"י קוראים וממשיכים גילוי אוא"ס ב"ה דלכן צ"ל עסק התורה בדבור דוקא וכמ"ש בתו"א ד"ה ויראו את אלקי ישראל, ולבנים הם הנעשים בידי אדם והן אותיות התפלה שזהו דבור האדם, והיינו שאין זה אותיות הבאים מלמעלה כ"א אותיות הבאים מלמטה למעלה מהאדם המתפלל (דגם בשמו"ע שנא' ע"ז אין מילין בלשוני רק אדני שפתי תפתח, הן מ"מ דבור האדם רק שהוא דבור הבא ממילא לא בכוונה ובסדר ע"פ השכל לפי שהביטל דתפלה הוא למעלה מטו"ד המושג כו' וכמ"ש במ"א) והן אותיות הבאים מקרב ולב עמוק מהקירוב שאחר הריחוק, והיינו בעסקו כל היום בהכחות הטבעים שלו ומתקרב אח"כ בתפלה גם בהכחות הטבעים שלו דלבי ובשרי ירגנו כו', הנה אותיות אלו נעשים כתר לקונו וכמו העטרה שנעשי' מאבנים טובות ומאירות (וכמ"ש במ"א שבאבנים טובות יש שמאירות בעצם ויש שמאירות ע"י שמזדככות בפעולת הכוכבים וכנודע מענין שוהם וישפה) כך מאותיות התפלה שהן אותיות שנתבררו ונזדככו (ובפרטיות הן הדיבורים דכל היום ובכללות הן הכחו' הטבעים שמשתמש בהם כל היום בעניניו הגופנים) ונעשים טובים ומאירים ונעשים בהיי כתר לקונו כו' (והו"ע יהי רצון כו' וכמ"ש במ"א). וב' הענינים הנ"ל שבתפלה הם ע"י התעוררות מדת האהבה וכמשי"ת אי"ה ולכן כל העבוד' דתפלה הוא לבוא לבחי' אהבה:

קיצור. כל היגיעה דתפלה היא לבוא למדת האהבה כי בתפלה יש ב' ענינים הא' התקשרות ודביקות נפשו באלקות ולהעלותה בבחי' רצוא כו' והב' לברר ולזכך את הנה"ב, ושניהם נעשים ע"י מדת האהבה (ונת' ענין העבודה בבחי' נר"ן ונשמה לנשמה והתכללות כל אחת מהם במדריגה שלמעלה הימנה):

הערות שוליים