קונטרס העבודה פרק ה
| קונטרס העבודה |
|---|
| מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • הוספה – מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) נ"ע |
והמדריגה הב' היא בחי' מקיף דחי', דעם היותה ג"כ בכלל בחי' עצמות הנשמה מ"מ אינה בחי' עצמות ממש להיות בבחי' התקשרות עצמיות כמו בבחי' יחידה כ"א שצריכים לעורר הרצון וההתקשרות, והוא ע"י ההתבוננות בבחי' עצמות אוא"ס בבחי' הפלאתו ורוממותו כו' כמ"ש במ"א. ומ"מ גם הרצון הזה הוא בחי' רצון עצמי וטבעי, הגם שצריכים לעורר הרצון, מ"מ כשמתעורר הוא בבחי' רצון עצמי שלמעלה מטו"ד ולכן הוא בבחינת בלי גבול כו', וכמ"ש במ"א[2] שיש אהבה התלוי' בדבר דהיינו שכל סיבתה הוא הדבר הגורם את האהבה וממילא היא מוגבלת לפי אופן הדבר הגורם וכשמתבטל הדבר מתבטל ג"כ האהבה ויש אהבה שאינה תלוי' בדבר כ"א אהבה עצמית וכמו שני אוהבים נאמנים שאין אהבתם תלוי' בשום דבר דאהבה זו אינה מוגבלת מאחר שאינה תלויה בדבר שימדוד אותה וגם אינה מתבטלת לעולם ומ"מ יכולה להתעלם במשך זמן כשמתרחקים זמ"ז ומתעורר ע"י איזה דבר כמו דבר שמחה וכה"ג. אמנם כשמתעורר האהבה אינה מוגבלת לפי אופן הדבר המעורר מפני שלא הוא סיבתה באמת כי האהבה היא עצמית בלי שום סיבה רק שנתעלמה וכשמתעוררת ה"ה בעצמותה כמו שהיא מצד עצמה וה"ה בלתי מוגבלת. ולמעלה מזה באין ערוך אהבה עצמית ממש כמו אהבת אב ובן שאינה מתעלמת לעולם וא"צ לשום דבר המעורר והיא בתמידות ממש.
וכך הוא בנפש דאהבה התלוי' בדבר בנפש היא האהבה שע"פ טו"ד שכל סיבתה היא ההשגה וההתבוננות באלקות, לפי שאינו מאיר בזה בחי' האהבה העצמית שבנפש רק בחי' הכחות הגלוים לבד, והיא בחי' האהבה דמדות שבלב שסיבתה היא ההתבוננות והיא מוגבלת לפי אופן ההתבוננות ומתעלמת לאחר הסתלקות ההשגה וההתבוננות (היינו לאחר התפלה שהוא זמן העבודה במוח ולב. ודבר זה הוא ג"כ בהמדות שבאים בדרך ממילא מהמוחין, עמשנת"ל בפ"א בפי' רעו"ד (רק שבאמיתית בחי' פנימיות המוחין שנת"ל אינו שייך בזה התעלמות כ"כ כו') דעם היות שזהו בחי' פנימיות מ"מ ה"ה מדות שע"פ טו"ד וכמ"ש במ"א שגם בעבודה שע"פ טו"ד יש בחי' פנימיות הלב וחיצוניות הלב) (והנה נודע שיכול להיות הגדלת האהבה יותר מהמוחין המולידה, וזהו מבחי' שרש המדות שלמעלה מהמוחין שז"ע דז"א בעתיקא[3] אחיד ותלי' כמ"ש במ"א, והגדלה זו באמת אינה מתעלמת גם לאחר התפלה כו') ואהבה שאינה תלוי' בדבר היא האהבה שלמעלה מטו"ד דהיינו שהיא בחי' אהבה עצמית ובזה יש ב' מדריגות, הא' בחי' אהבה דהיינו הרצון דמדרי' מקיף דחי' שצריכה מ"מ התעוררות (לפי שאינו בהי' עצמות הנשמה ממש שהיא בבחי' קירוב ממש בעצמות א"ס ב"ה ולזאת צריכה התעוררות) ע"י התבוננות ההפלאה דאוא"ם (שזהו ג"כ למעלה מבחי' טעם ודעת המושג ממש) אמנם כאשר מתעורר הוא בבחי' רצון עצמי, כי באמת לא ההתבוננות היא סיבת האהבה כ"א מה שבעצם יש בנשמה בחי' אהבה ורצוא לאוא"ס ב"ה. ובחי' יחידה שבנפש א"צ לשום התעוררות כלל לפי שהוא בבחי' קירוב עם העצמות ואינו שייך בזה שום התעלמות כלל, וכמו אהבת אב ובן דעם היות שאינה בהתגלות אינה מתעלמת לעולם והיא בבחי' התקשרות עצמית ותמידית כו' וכמ"ש במ"א.
והנה בחי' רצון הנ"ל הגם שזהו מדרי' גבוה מאד בעבודה מ"מ אין זה פועל כ"כ על החומריות דנה"ב מפני שהוא למעלה מבחי' התלבשות בנה"ב (עם היות דהאהבה שלמעלה מטו"ד בד"כ היא בבחי' אהבה כרשפי אש (לבד בחי' אהבה בתענוגים שהיא בבחי' דביקות וגם בזה יש[4] בחי' או"י ואו"ח וכמ"ש במ"א) ומ"מ לפי שמדריגה זו דנשמה היא למעלה מהתלבשות בנה"ב אינה פועלת כ"כ על הנה"ב. הגם שעל מדריגה זו יש ג"כ העלם והסתר הנה"ב וכמ"ש בסש"ב פי"ט ובאגה"ק סי' ד' ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, הנה באמת כאשר התעוררות המקיף דנשמה היא מצד הנה"ב דהיינו מן המיצר דגלות הנשמה דהיינו מה שהלביש בחי' פנימית נקודת לבבו בזלעו"ז כו' ועוד יותר מזה כאשר צר לו מאד מחומריות הנה"ב וגסותו בריבוי תאוותיו עד שהלביש גם פנימית נקודת לבבו בזה, ומזה נעשה היציאה בבחי' תוקף הרצוא שלמעלה מטו"ד, ה"ז פועל על הנה"ב להסיר ההעלמו' וההסתירים וגם להפכם לאלקות (כי יש בזה כמה מדרי' באופן הרצוא ותלוי בהמיצר הקודם כו'), אבל כאשר ההתעוררות הוא מצד הנשמה (דהיינו מהתבוננות ההפלאה דאוא"ס ב"ה) אין זה פועל כ"כ על החומריות דנה"ב. (ומ"ש בסש"ב פמ"ג בהאהבה הבאה מהתבוננות גדולתו ית' וכמשנת"ל פ"ד, זהו הכל במדרי' הנשמה שמלובשת בנה"ב וכמ"ש באגה"ק סי' הנ"ל שזהו בחי' חיצוניות הלב וכ"ה בסש"ב בהקדמת ח"ב הנקרא חינוך קטן).
אמנם בבחי' יחידה שבנפש א"א לומר שאינו פועל על חומריות הנה"ב, דודאי בהתגלות בחי' יחידה שבנפש ה"ז פועל על הנה"ב להפוך עצם מהותו מההיפך אל ההיפך, וכמו כשבא לידי מס"נ בפו"ט על קדה"ש ומאיזה סיבה מהשי"ת ניצל מזה, הנה בלי שום ספק וספק ספיקא שנשתנה נפשו הטבעית ונתהפך מן הקצה אל הקצה שנעשה אדם אחר ממש, שהרי הי' אצלו התגלות עצם הנשמה ממש וזה בודאי פועל על נפשו הבהמית הטבעית לשנותה ולהפכה לגמרי, וכמו שפועל בו עצם המס"נ שיהרג על קדה"ש שהנה"ט מצ"ע רוצה רק לחיות (וצ"ע אם יש בהנה"ט גם בבחי' כח נעלם למס"נ בפו"ם על קדה"ש, שהרי הכח דמס"נ הוא מצד ההתקשרות עצמית שא"א לו להיות נפרד מאלקות, וזח שייך רק בנה"א לא בנה"ט שהיא מק"נ, והמס"נ דנה"ט וכן בחי' תוקף הרצוא דנה"ט[5] שהוא בתגבורת יתירה מהרצוא דנה"א מצ"ע כנודע, הכל מהנה"א שפועל על הנה"ט, וכן ההעלאה דנה"ב מצ"ע וכנודע בענין ההעלאה מלמטלמ"ע שזהו מה שהתחתונים מצ"ע עולים כו' שז"ע מ"ת בוכין כו' וכמ"ש במ"א. כ"ז הוא מה שהנה"א פועל בנה"ב ויש בזה יתרון מצד שרש ומקור דההעלמות וההסתירים שלמעלה מבחי' הגילוי כנודע, אבל לא שהנה"ב בעצמו בטבעו ירצה באלקות. ואין זה סותר למ"ש בכ"ד שהכח המתאווה בעצם אינו רע וכמ"ש בלקו"ת ד"ה זאת חקת התורה זהו רק שאין בו ציור רע בעצם אבל מ"מ אינו טוב ואדרבא בטבעו הוא נמשך לענינים חומריים, וא"כ ענין המס"נ על קדה"ש הוא היפך טבעו לגמרי) והנה"א פועל עליו שאין שום מניעה מצדו למס"נ ואדרבא גם הוא רוצה למסו"נ בפו"מ, ממילא מובן שגם עצם החומריות שלו מתהפך לגמרי מן הקצה אל הקצה, וכמו בתשובה אמיתית ביציאת והתגלות עצם הנשמה הרי מתהפך מהות עצם הנה"ב. ובפרט כאשר הצעקה היא גם מן הנה"ב, והיינו כאשר המיצר הוא בעומק ביותר שאין לו שום מקום בעצמו (אז די ניט גוטסקייט איז זייער טיף און זייער שטארק אז ער האט ניט קיין שום צופרידענקייט און קיין שום נחת בעצמו און האט ביי זיך קיין שום ארט בפו"ם) שזהו הוראה שהצער והמיצר הוא מהנה"ב שהנה"ב לא טוב לו ומצטער על ריחוקו (והיינו מה שהנה"א פועל עליו כנ"ל) שהצער שלו הוא גדול ביותר (וזהו מב' סיבות: א' מפני שהריחוק הוא מאתו ובסיבתו וזה אצלו ענין טבעי, והב' מפני שאינו כח אלקי בעצם) (ומובן דבהצער יש בו הרגש האלקי ממה שנתרחק כמ"ש במ"א בענין המרירות דעי"ז הצער גדול ביותר כו') הנה בהצעקה שצועק במר נפשו בבבחי' תוקף היציאה והרצוא (כבורח מן המות אל החיים כו') הרי משתנה מהותו לגמרי מכל וכל כו'. ומובן מכל הנ"ל דבחי' התגלות יחידה שבנפש פועל גם על החומריות ומהפך מהותו לגמרי (והיינו מפני שבחי' יחידה שבנפש מופשט לגמרי ואין לה שום אחיזה כלל בהכחות פנימיים, ה"ה פועלת בכל מקום מצד ההגדרה שעצם הנפש מוגדרת[6] עכ"פ בגוף כמ"ש במ"א, והראי' שהרי בחי' יחידה נמצא באמת בכל הכחות עד גם בסוף מעשה וכמ"ש במ"א).
אך בחי' האהבה מוסתרת שבכאו"א מישראל שכאו"א רוצה בטבעו באלקות, הרי הרצון הזה אינו פועל בהחומריות, וכמו שאנו רואין בחוש דעם היות דכאו"א מישראל רוצה באמת באלקות שזהו בטבע בנפשו, ומ"מ בהכחות הגלוים ה"ה נמשך אחרי עניני העולם. וזהו מפני שהאחבה היא בבחי' מקיף ובהעלם, הנה כמו"כ הוא גם בהתגלות בחי' הרצון דבחי' מקיף דחי' הבא ע"י התעוררות ההתבוננות הנ"ל, הגם שהיא מדרי' גבוה מאד והיא אמיתית בנפש מ"ט אין זה פועל על החומרי' דנה"ב מפני שהרצוא הוא בבחי' מקיף דנפש שאינו מלובש בהכחות פנימיים ובכחות הטבעיים. וה"ז כמו ענין האמונה שהיא ג"כ בבחי' מקיף (רק שזהו כמו שבא בבחי' מל' והוא בחי' כתר מל' כו') שארז"ל ע"ז גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' שהוא מאמין בה' ובהשגחתו ויכולתו ית' ומ"מ אין זה פועל עליו שלא לעבור על רצונו ית', דעם היות שמצד הנפש הוא מאמין באמת מ"מ מצד החומריות ה"ה עושה היפך רצונו ית' וחיינו מפני שזהו בבחי' מקיף לבד שאינו נרגש בפנימיות, וכמו"כ הוא בחי' האחבה שבבחי' מקיף שבנפש שאינו פועל כ"כ על החומריות, דעם היות שמצד המקיף הוא בבחי' קירוב ורוצה באמת באלקות הנח כשבא בבחי' כחות פנימיים וכחות טבעיים הוא באו"א לגמרי.
(ודבר זה נראה בחוש בכמה בנ"א בר"ה ויוה"כ שמתפעלים מאד בנפשם ואין זה פועל לשנות באמת דרכם והילוכם בכל השנה בבחי' ויעקב הלך לדרכו כו', ובזה יש כמה אופנים שהרי גם הקלים וגם עוברי עבירה ר"ל מתעוררים בי"ן ובפרט בעתים מיוחדים כמו בתקיעת שופר ובנעילה דיו"כ ומ"מ אח"כ ה"ה כמו שהיו מקודם בלי שינוי, ויש מהם אשר בר"ה ויו"כ בוכים מעומק לבם על מצבם החומרי ומתפללים ומבקשים על הפרנסה וכה"ג איש איש כפי הצטרכותו ואינם שמים על לבם לתקן מצבם הרוחני ולהיות סו"מ וע"ט בפו"מ עכ"פ. אמנם גם ביר"א ואשר בכלל עובדים יחשבו שמתעוררים באמת בר"ה ויו"כ בעצם נפשם בתשובה ובקבלת עול מלכות שמים, שבאותה שעה באמת צר לו מאד על ריחוקו מה' ובוכה ע"ז באמת במר נפשו ומקבל עליו באותה שעה עול מלכותו ית' להיות מסור ונתון לאלקות כל השנה בעסק התורה וקיום המצות ולא יתן נפשו לענינים אחרים ובד"כ להיות משועבד לה' לבדו, ובעבור הזמן הנ"ל חוזר לחומריותו וטבעו איש איש כפי מדותיו הטבעים אם בתאוה וחמדת הלב או בהגבהה והתנשאות או בכעס וכה"ג, ונפלא הדבר ממש איך שאינו משתנה הטבע כלל ואיך לאחר התעוררות והסכם כזה יחזור להיות כמקדם. אך סיבת הדבר הוא העדר העבודה כל השנה, דמי שעובד עבודתו כל השנה בהכנעת החומר בכללות, והעיקר בהכנעת הכחות והמדות פרטיות ע"י העבודה פנימית במוח ולב אם באהבה כמים או בהאהבה דכרשפי אש וכמשנת"ל פ"ד. ודאי ההתעוררות דעצם הנשמה דר"ה וי"כ פועל הרבה על החומריות שלו, ועבודתו אח"כ בכל שנה היא במדרי' נעלית יותר הן מצד הנשמה והן בחזיכוך דנה"ב שהכל הוא בענינים גבוהים ונעלים יותר כי בכללותו הוא נעשה בדרגא עליונה יותר (שהרי גם בהנה"ב יש כמה חילוקי מדריגות, וכנודע מכללות[7] הג' מדרי' דשור כשב ועז, ומי שהנה"ב שלו אינו גס כ"כ יש כמה דברים שא"צ ע"ז יגיעה כלל מה שזולתו צריך ע"ז יגיעה רבה, וע"י התעוררות הנ"ל אחרי העבודה דכל השנה, הנה גם הנה"ב יוצא מגסותו והוא בדרגא עליונה יותר וממילא העבודה שלו בזיכוך החומריות הוא באו"א) (ואם כי ודאי אינו דומה מעמד ומצב הנה"ב בכל השנה לכמו שהוא בר"ה ויו"כ וגם יש ריחוקים לעתים (ע"ד שבע יפול כו') מ"מ הוא בדרגא עליונה כו').
אבל' בהעדר העבודה כל השנה והחומריות היא בתקפה וגבורתה הנה ההתעוררות דר"ה ויו"כ הגם שמתעורר באמת כנ"ל (מפני שאינו בבחי' ריחוק ממש להיות את פושעים נמנה ח"ו, ואדרבא בחיצוניות ה"ה בעסק התורה ועבודה) אין זה פועל על החומריות לשנותה באמת, וגם עצם ההתעוררות הגם שהיא אמיתית בנפש ה"ה בבחי' מקיף לבד שאינה נרגשת בהכחות פנימיים להיות שייך לפועל ממש, והיינו שגם הצער ומרירות נפשו אינו בבחי' הרגש הצער ומרירות עמוקה מפרטי הענינים הלא טובים שלו כ"א מכללות הלא טוב שלו, וכן הקבלת עול שמקבל עליו עול מלכותו ית' בר"ה להיות מסור ונתון אליו ית' וכן בהתעוררות תשובה דיו"כ שמקבל עליו להיות באו"א מכמו שהי' אין זה בא בו בבחי' פנימיות להיות באמת בהנהגה אחרת לפועל ומכ"ש שאינו בא בענינים פרטיים הן בסו"ס והן בוע"ט (דהיינו גם מה שמקבל עליו לעסוק בתו"ם ושלא יתן נפשו לעניני העולם אין זה בדברים פרטים שהן הן אותם הדברים שבהם הוא הגרעון והחסרון שלו, כי מתחלה אינו נותן נפשו להרגיש פרטי החסרונות שלו ולהצטער עליהם באמת וכן הקבלה והתיקון המדומה אינו בפרטי הדברים האלו. וזאת לדעת שגם אם הרגש הצער והמרירות היא על הענינים הפרטים, מ"מ אינו מוכרח שהקבלה תהי' ג"כ בתיקון הפרטים דיכול להיות שהקבלה תהי' רק על הכלל, וממילא לא יבוא לידי פועל כשבא לידו הענינים הפרטים וגם עצם הקבלה יכול להיות באופן כזה שאינה שייכה לפועל ממש, ונמצא דגם אם תהי' המרירות כדבעי אינו מוכרח עדיין שתהי' הקבלה כדבעי. וצ"ל כוונת המכוון ויגיעתו על השני הדברים שיהיו רצוים, אמנם זאת ודאי שבלי הרגש פנימי ועמוק מפרטי החסרונות שלו א"א שתהי' הקבלה כדבעי למהוי) רק בכללות שלא יהי' רע ויהי' טוב וממילא זה רק לפי שעה ויחלוף ויעבור אח"כ.
וסיבת הדבר הוא ג"כ בהעדר העבודה דכל השנה, דכאשר כל השנה הוא עובד ומיינע א"ע בתיקון וזיכוך מדותיו שיודע הוא את עניניו מה שהוא צריך לתקן, איש איש כפי מה שניתן לו לתקן ולזכך מהמדות הטבעיים ומייגע ביניעת נפש ויגיעת בשר כל השנה לברר ולזכך המדות האלו, הנה בר"ה ויו"כ שהוא עת רצון למעלה והשף ה' את זרוע קדשו בבחי' קירוב המאור אל הניצוץ המעורר בנפש האדם התגלות עצם נפשו, וכללות העבודה[8] בזמן ההוא הוא בחי' פנימיות ועצמות הנפש כנודע, הנה כ"ז בא בענינים אלו שעוסק בהם כל השנה, רק שהוא בבחי' מיצר ומרירות עמוקה הנוגע לו בעצמות ופנימיות נפשו וכן הקבעומ"ש וקבלת התשובה היא בעצמיות נפשו אבל הוא באופן שיהי' נוגע לפועל ממש, ובאלו הענינים שעוסק בהם. והיינו מפני שבעצם הוא פנימי בעבודתו בכל השנה וכמו"כ הוא בעבודה דר"ה ויו"כ שהיא בבחי' עצם הנפש ה"ז בבחי' הרגש פנימי, וגם מסייע לו הגילוי מלמעלה והתגלות עצמות נפשו (הנרגש בפנימיות) להסיר מאתו חומריות המדות הטבעיים שהוא עוסק בבירור וזיכוך שלהם (וכמשנת"ל שנעשה בדרגא עליונה יותר). אבל בהעדר העבודה כל השנה, הנה בר"ה ויו"כ הגם שמתעורר בנפשו ה"ז רק כמו דבר בעתו, שהעת הוא להתפעל ולהתעורר (מצד הגילוי מלמעלה כנ"ל שמאיר על כאו"א מישראל (יותר מהכרוזים שבכל יום שגם הם נרגשים[9] בכאו"א כנודע), ובפרט באותן שבכלל עובדים יחשבו דהיינו הקרובים לענין העבודה שבזה מדברים כאן), אבל הוא בבחי' מקיף לבד בלי הרגש בפנימיות ואמיתות הנ"ל, ולכן אין זה שייך לפועל וע"כ הגם שההתעוררות היא אמיתית בבחי' המקיף דנפש אין זה נוגע אל החומריות לשנותה באמת).
ומ"ש במ"א[10] דדוקא בחי' אה"ר שלמעלה מטו"ד מהפך מהות הנה"ב, זהו דוקא לאחר העבודה תחלה בבחי' טו"ד במוח ולב, ונודע דהעבודה שע"פ טו"ד היא רק בבחי' ביטל היש לבד, ובכדי שיהי' הביטל במציאות הוא באה"ר שלמעלה מטו"ד שעי"ז מתבטל מהות הנה"ב ומתהפך לטוב, ובזה יש ג"כ מדרי' ואכמ"ל אבל כ"ז דוקא בהקדמת העבודה פנימית במוח ולב לברר ולזכך את המדות טבעיים, ומי שטרח בע"ש בעבודה שע"פ טו"ד בבחי' אתכפי' יאכל בשבת בבחי' הרצון ואה"ר שלמעלה מטו"ד להיות בבחי' אתהפכא כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה ויקהל וד"ה קחו מאתכם תרומה, וכמ"ש בלקו"ת ד"ה לבאר ענין יוהכ"פ בענין אש של מעלה ואש של מטה כו'.
קיצור. הנה אהבה ל' אבה רצון. ומבואר במ"א שהוא בחי' הרצון שלמעלה מטו"ד. ועם היות שזהו מדרי' גבוה בעבודה, אין זה פועל על החומריות דנה"ב מפני שזהו בבחי' מקיף דנפש שלמעלה מהתלבשות וע"כ גם שמתעורר באמת בבחי' הרצון הנ"ל (וכמו בכאו"א בר"ה ויוכ"פ) אין זה נרגש בפנימיות ואינו משתנה הטבע עי"ז (ונת' דהתגלות אמתית בחי' המקיף דיחידה פועל לשנות ולהפוך הטבעיות לגמרי) כ"א בהקדם תחלה העבודה פנימית שע"פ טו"ד במוח ולב כו':
הערות שוליים
- ↑ נשמות לתורה: ד"ה וידבר כו' במדבר סיני (בהמשך יו"ט שר"ה רס"ו). ד"ה העושה סוכתו, תרצ"ט.
- ↑ וכמ"ש במ"א: ראה ד"ה וזאת התרומה (בהמשך תקעו, עת"ר).
- ↑ שז"ע דז"א בעתיקא: ראה תו"ח ד"ה בראשית (השני) פט"ו ואילך. לקו"ת ביאור לד"ה לויתן זה.
- ↑ וגם בזה יש: ראה תו"ח ד"ה ויתן לך פ"ב. ד"ה סמכוני באשישות, תר"ס.
- ↑ תוקף הרצוא דנה"ט: ראה ד"ה וכל העם רואים, רס"ב. וכן דשנת רע"ח.
- ↑ שעצם הנפש מוגדרת: ראה ד"ה אז ישיר, ש"ת.
- ↑ וכנודע מכללות כו': ראה שיחת שמח"ת, תרס"א (בס' תו"ש ס' השיחות). ד"ה משכני (השני), ש"ת.
- ↑ וככללות העבודה כו': ראה ד"ה שה"מ ממעמקים, תש"ג.
- ↑ שגם הם נרגשים: ראה לקו"ת ביאור לד"ה כי תצא (השני). ד"ה אז ישיר, ש"ת.
- ↑ ומ"ש במ"א: ראה ד"ה וכי תאמרו מה נאכל, תרע"ח.