לקוטי שיחות חלק לב הוספות/תזריע
| לקוטי שיחות |
|---|
| חלק לב |
| ויקרא א • ויקרא ב • ויקרא ג • ניסן • צו • ערב פסח • חג הפסח • שמיני א • שמיני ב • שמיני ג • אייר • תזריע א • תזריע ב • מצורע • אחרי א • אחרי ב • קדושים א • קדושים ב • אמור א • אמור ב • אמור ג • ל"ג בעומר • בהר א • בהר ב • בחוקותי א • בחוקותי ב • הוספות: ויקרא • ניסן • י"א ניסן • חג הפסח • ספירת העומר • שמיני • תזריע • מצורע • אחרי • קדושים • אמור • ל"ג בעומר • בהר • בחוקותי • פרקי אבות • שיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, תשמ"ו • משיחות אחש"פ (והתוועדות שלאח"ז) תשד"מ |
תזריע
בו כותב בשאלה אודות אשה, ששני פעמים כבר עשו לה נתוח קסרי (לידה באופן דיוצא דופן) וכיון שהיא עומדת עתה ללדת, מציע הרופא באם שגם בפעם הזאת, תהי' הלידה באופן האמור, אז לדעתו יש חשש באם תתעבר עוד הפעם, ולכן רוצה לעשות לאחרי הלידה, מעין נתוח באופן שלא תוכל להתעבר עוד.
והנה בכלל אין עניני לפסוק דינים, אבל מה שלכאורה פלא בהאמור, שהרי ידוע דעת הרופאים (דוקא בשנים האחרונות), שגם לאחרי שהיתה לידה באופן יוצא דופן, אפשרית לידה באופן נורמלי, כן לדעתם אין הגבלה מצד הבריאות, במספר לידות באופן יוצא דופן, כי אם תלוי במצב בריאות הכללי של האשה בעת הלידה, ז.א. שאין להחליט בהנוגע לחשש עבור ולידה כ"א בהתאם למצב בריאות אז, ובזה הרי כמה תרופות להחזקת הבריאות בכלל, וגם לחיזוק האם וכיו"ב.
עוד זאת, ידוע פסק דין אדמו"ר הצמח צדק, שבמקום חשש בעיבור כנ"ל מתיר לשמש במוך, וע"פ הטעמים נראה שזה קל יותר מאשר ע"י נתוח ששוללים לגמרי אפשרית עבור.
ועוד להוסיף (ובטח גם זה יסבירו הרופא), כי על פי הרוב, הנתוח למניעת עבור, נעשה באופן שהם קושרים (וסותמים) את הצנורות אשר באשה, ולפעמים קרובות, קורה, אשר קשירה זו מתפרדת, ואפשרית העבור חוזרת לקדמותה אלא שאין יודעים עד"ז, במלות אחרות, מצד המטרה להזהר מעבור, צריך עיון מה טוב יותר, האם באופן דפסק הצמח צדק הנ"ל או באופן דקישור הצנורות הנ"ל.
ועוד נקודה להוסיף וגם היא עיקר, שבכלל על פי החקירה ודרישה בשטח חכמת הרפואה בשנים האחרונות, עלול כל יום ויום לחידושים ותגליות שלכן על האדם להמנע לעשות ענינים כאלה, שאי אפשר לשנותם לאחרי כן, אפילו באם יתחדש טפול השולל הכרח הענין שעשו.
כיון שכותב אשר הרופא הנ"ל הוא שומר תורה ומצות, נוסף על היותו מומחה בהענין, מהנכון אשר לאחרי שיברר נקודות האמורות אצל רופא מומחה אחר באופן פרינציפיוני, ידבר עוד הפעם עם הרופא השומר תומ"צ ויברר כל הנ"ל.
והשי"ת המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית, יראם הדרך הנכונה איך להתנהג בהאמור.
ואכפול ברכתי אשר השי"ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל.
בברכה לבשו"ט.
(ממכתב י"ג טבת, תש"כ)
. . . במ"ש בסיום מכתבו על הקס"ד להשתמש עם עלעקטרי[1] – הרי אינו מפרט כוונתו בזה, כי השם עלעקטרי כולל כמה אופני טפול, ואם הכוונה להקרנה (באשטראלונג) יש להשתמט מזה, ואם הכוונה רק להמם ע"י שמוליכין זרם עלעקטרי (מען לאָזט דורך עלעקטרישען שאָק) מובן שדרושה בזה זהירות, אבל באם רק איזה פעמים יש מקום לסברא זו כשנעשית ע"י מומחה, ובכללות הדבר ובכדי להיות בטוח בכללות ההוראות יש לשאול עכ"פ פעם אחת דעת רופא מומחה שיקבע הדיאַגנאָזע וכללות הטפול, ואם לא נמצא כזה ב. . . בודאי ישנו בעיר גדולה, והשי"ת יצליחו לבשר טוב בעניניהם הכללים ובעניניהם הפרטים.
(ממכתב כ"א טבת, תשי"ז)
. . . ולכתבו אודות ציווי הרופאים על זוגתו תחי' להמנע מהריון, ושאל דעת רב בזה, והתיר לו אמצעים שונים בזה, שמונה אותם במכתבו.
ולפלא שאין מזכיר ענין פשוט וביחד עם זה יעיל, ובפרט בצירוף עם האמצעים שכותבם, והוא אשר בנדון (דידי') שהרב מפורש התיר וכו' לדחות הטבילה לימים אחדים כפי שיורה אותו הרופא המכיר זוגתו תחי' ויודע ג"כ היום שעלולה ביותר להכנס להריון וע"פ רוב מספיק איחור של ב' ג' ימים וכו' וידבר בכל האמור עם הרב והרופא, ויורוהו.
ע"פ סגנון מכתבו, תקותי שלמותר להדגיש על הכרח הנהגה בחיי היום יומים שתהא מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהם נאמר וחי בהם, שנוסף על העיקר שכן הוא ציווי השם הרי זה גם הדרך לקבלת ברכת השם בכל המצטרך, ובפרט כשזקוקים לברכה מיוחדת. – במקרה שלהם ההדגשה בפרט על הזהירות כדבעי בכל דיני טהרת המשפחה.
ומהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו, וכן את המזוזות בדירתם שתהיינה כולן כשרות כדין, וזוגתו תחי' תשמור על מנהגן הטוב של בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב.
תפירת השיחלות – נוסף על החששות שישנם בכל ניתוח ובפרט ניתוח הפנימי ובמיוחד – במצב בריאות רופף (ובכמה פרטים גם לא ברור כנראה ממכתבו) – יש בזה כמה צדדים שליליים: א) זוהי פעולה לשלול ההריון לתמיד, אפילו לכשתבריא וכו'. ב) חששות מצד הדין, כפי שיבארו הרב שלו. ג) היו מקרים שלמרות התפירה נכנסה לאח"ז להריון (ביאור הרגיל ע"ז, כי כנראה שהתפירה התפרקה מאלי', ולהיותה בפנים א"א לדעת עד"ז) . . .
(ממכתב כ"ג שבט תשכ"ה)
. . . כותבת אודות משאלות לבבם לטובה שיברכם השם יתברך בעוד ילדים חיים וקיימים נוסף על הבת שלהם שתליט"א ומוסיפה אשר בעלה לא רצה לשאול דעת רופא, מפני מה זה איזה שנים שלא נפקדו בבנים.
והנה ידוע הנהגת התורה אשר אף שהשם יתברך הוא בורא העולם ומנהיגו והרופא כל בשר ומפליא לעשות, בכל זה צריך האדם לעשות מה גם בדרך הטבע, ובלשון חכמנו זכרונם לברכה, התורה נתנה רשות לרופא לרפאות, ולכן צריך לדבר עוד הפעם עם בעלה שי' אשר הוא וגם היא יתבקרו ע"י רופא מומחה במקצוע ויעשו כהוראתו.
ומובן שביחד עם זה צריכים להוסיף שניהם בעניני תורה ומצות וביחוד בשמירת חוקי ודיני טהרת המשפחה צניעות וכיוצא בזה וכן בנתינתם לצדקה, ולהתפלל לנותן התורה והמצוה שימלא משאלות לבבם האמורות לטובה.
ומהנכון שיבדקו התפילין של בעלה ואת המזוזות בדירתם שיהיו כולן כשרות כדין, והיא תשמור על מנהגן הטוב של בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב למילוי משאלות לבבם האמורות.
כנראה ממכתבה הנה היא בת כהן, ואם הבעל שלה אינו כהן, אזי נוסף על כל האמור לעיל, נכון שיהי' בעלה בקי בתוכן איזה מסכת ממסכתות הש"ס ויכול להיות גם במסכתות קטנות וכמו מסכת כלה וכיו"ב.
בברכה לבשורות טובות.
(ממכתב כ"ג שבט, תשי"ז)
מאשר הנני קבלת מכ' ובו בקשת ברכה פ"נ מיום 3/18.
ובעת רצון יקרא על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.
ועליהם לדייק בחוקי ודיני טהרת המשפחה (נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה וכו'), וכיון שלפעמים במשך הזמן נשכחים פרטי דינים, ובנדו"ז דיני טהרת המשפחה – כדאי שיחזרו על כל ההלכות הצריכות בזה.
תספר לרב מורה הוראה בעירה אודות מצבה ודברי הרופאים – ובאם יאמר שע"פ שו"ע מותר לה להכנס להריון, תשתדל בזה, והשם יצליחה.
(ממכתב כ"ו ניסן, תשמ"ו)
. . . במ"ש אודות מחשבת זוגתו תחי' ודאגותי' במילוי משאלות לבבם לטובה, כבר יודע אז וואס ווייניגער מען טראכט אין דעם איז אלץ מער מעלה, והשי"ת יצליחו לבש"ט בכל האמור.
(ממכתב ו' תשרי, תשי"ז)
. . . במש"כ ע"ד מגע בעת ההריון ובגמרו – לא בירר ספקו, אם בנדו"ד שיש איזה חשש מצד הדין (ואז יפרשו לפני רב והוא יורהו), או מצד הטבע והבריאות, שאז אף שידוע מרז"ל בזה (נדה לא, א) – כבר פסקו שנשתנו הטבעים (ראה רמ"א בשו"ע אה"ע סקנ"ו ס"ד, שו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סרמ"ד. שד"ח כללים מע' ט' ס"ה וש"נ). [ולהעיר מרמב"ם (הל' גירושין פי"א הכ"א). ובטעמי מצות – לרח"ו – פ' בראשית ד"ה ובענין העונה], – ולכן צריך לשאול דעת רופא מומחה בזה. ובפרט בנדו"ד שראתה כתמים וכו'. ואכמ"ל.
(ממכתב י"ד מנ"א, תשי"ז)
. . . בהנוגע צו דעם אונטערזוכונג פון דעם דאָקטאָר, בכלל איז דער גאַנצער ענין פון דעם אונטערזוכען מער ניט ליתר שאת, און דעריבער דאַרף'ן אויסמיידען אַ אינוועניגסטע אונטערזוכונג אויף וויפיל עס איז מעגליך, און כמדומה ברור, אַז אַ חוץ אַ צוגאָב אין דער ידיעה פון דאָקטאָר, איז ניט פראַן קיין אַנדער נוצען אין דעם, און דעריבער איז אויף אַ איידעלען אופן ניט צו אָנרירען די געפילען פון דעם דאָקטאָר, דאַרפמען זיך אויסמיידען פון דעם, און האָפענטליך וועט דער ד"ר ניט דוקא באַשטיין אויף דעם, זעהענדיק אַז מען איז ניט צופרידען פון דעם, און וויסענדיק פאַר זיך אַליין, אויף וויפיל דאָס איז ניט מוכרח צו פּראַקטישקייט.
בהנוגע צו זייגען אַליין דעם קינד, איז דאָס זייער און זייער אַ גלייכע זאַך, און בפרט אין די לעצטע יאָרען האָבען אַפילו אַמעריקאַנער דאָקטוירים אָנגעהויבען צו ריידין און דרוקען אויף וויפיל דאָס איז גוט סיי פאַר דער מוטער און סיי פאַר דעם קינד. און דאָס וואָס איר שרייבט אַז איר זייט סענסיטיוו, איז אין דעם גאָר ניטאָ וואָס צו איבערטראַכטען, דאָס איז אַ נאָרמאַלע זאַך און אַזוי דאַרף דאָס זיין, וכמה שכתוב עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו וגו' און השם יתברך זאָל העלפען שהלידה תהי' באופן קל ובשעה טובה ומוצלחת ולד שלם ובריא ולגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.
(ממכתב כ"ה אייר, תשי"ז)
. . . ובמה שכותב שלפעמים מפחדת, יש לבדוק המזוזות בדירתם, והתפילין שלו. וכן, שנוסף על מה שבודאי נוהגת במנהג הטוב של בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב, הנה תעשה כן בכל יום חול בבקר להפריש לצדקה איזה פרוטות – עד לאחר הלידה בשעה טובה ומוצלחת. ויה"ר שגם בזה יבשרו טוב הוא וזוגתו שיחיו. ומובן שמתענין הנני בהצלחתה בעבודתה ובהשפעה על הזולת בכלל ועל חניכי המוסד ביחוד. והשי"ת יצליחה.
(ממכתב י"ד סיון, תשט"ז)
... ת"ח על הערתו אודות מקור לדברי אדה"ז בשולחנו הזהב בנוגע לזמן כניסת נפש הקדושה באדם[2], ומציין לספר החינוך בשרשי מצות מילה.
ואף שאין משיבין על הדרוש, הרי הענין דכניסת נפש הקדושה נוגע להלכה ככתוב בשו"ע לאדה"ז שם, הרי בספר החינוך משמע דאדרבה, דאין זמן המילה מכוון לענין כניסת הנפש בשני השרשים שכתב:
א) דהמילה להבדיל בצורת גופם (שזהו בעת המילה) כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם (לשון עבר בערך זמן המילה)
ב) לרמוז כי כאשר תשלים צורת הגוף ע"י (בעת המילה) כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו (זמן רב לאחרי זה כשיהי' מחויב בפעולות במצות, וק"ל).
ולהעיר ג"כ מטעמי מצות מילה לדעת הרמב"ם במו"נ חלק ג' סוף פרק מ"ט.
נעם לי לקרות בסיום מכתבו אשר מתקדמת הדפסת ספרו, ויהי רצון שיברך בקרוב על המוגמר דחלקים אלו וגם אחרי כן ילך מחיל אל חיל כצווי תורה"ק, והרי ציווי התורה הוא גם נתינת כח.
בכבוד ובברכה.
(ממכתב כ' מ"ח, תשכ"ה)
. . . במענה לשאלותיו מאז: ג'[3] הענינים שבמילה (פעולה, מהול, אינו ערל) – אין עושים אותה לג' מצות. והקביעות אם זהו הזמן גרמא א"ל – צ"ל בהמצוה (שאחת היא) ולא בפרטי'. ואין לך זמן (מיום הח' והלאה) שאין מחוייב במצוה זו . . .
(ממכתב מ"ח, תשכ"ה)
. . . להערתו דלפי' התוס' ונת' ביש"ש (ב"ק פ סע"א) בטעם שלום זכר צ"ל כן גם בלידת נקיבה, י"ל דשאני נקבה דאז אין השמחה שלימה ע"פ ב"ר (טז, ב).