קונטרס עץ החיים פרק טז
| קונטרס עץ החיים |
|---|
| מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) זצוקללה"ה נבג"מ נ"ע • מבוא • מפתח |
| גוף הקונטרס |
| פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג |
| הוספות |
| הוספה א • הוספה ב • הוספה ג |
וענין האהבה הוא שאוהב את ה' ונמשכת נפשו אליו וחפץ לדבקה בו מפני השגתו בגדולת ורוממות ה', וכמו שיש בטבע בנפש להמשך אל הדבר הטוב ונאה, כמו"כ כאשר מתבונן עוצם העילוי דאוא"ס ב"ה איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע ויתבונן בפרטי' המדרי' בזה בבחי' הדקות והרוחניות וכשיבין וישיג הענינים האלו ויתבונן בהם בהעמקת והתקשרות דעתו בהם יומשך נפשו אל האור האלקי ויחפוץ לדבקה בו, וכשישיג ויתבונן איך שכ"ז הוא הארה לבד שאין ערוך לגבי העצמות שמופלא ומרומם מזה וכולא קמי' כלא חשיב כו', הנה הרגש ההפלאה והרוממות דאוא"ס מעורר האהבה בנפשו שנמשכת לדבקה בעצמות אוא"ס ובזה יחפוץ ולא יחפוץ בשום דבר בשמי ורוחני בלתי לה' לבדו (והו"ע ועמך לא חפצתי כו' כידוע). ובסש"ב פרק הנ"ל מבואר האהבה השוה לכל נפש מישראל וירושה לנו מאבותינו והיא האהבה דנפשי אויתך כלו' מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים לכך אויתיך פי' שאני מתאווה ותאב לך כאדם המתאווה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאווה ותאב שתשוב נפשו אליו וכן כשהולך לישן מתאוה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו. כך אני מתאוה ותאב לאור א"ס ב"ה חיי החיים האמיתיים להמשיכו בקרבי ע"י עסק התורה בהקיצי משנתי בלילה דאורייתא וקוב"ה כולא חד, ואהבה רבה גדולה מזו והיא מוסתרת ג"ב בכל נפש מישראל בירושה מאבותינו היא מ"ש בר"מ כברא דאשתדל בתר אבוי ואימי' דרחים לון כו'. והיא האהבה המבוארת בספ"י, וי"ל דבכלל זה הוא ג"כ האהבה הב' המבוארת באגה"ק סי' י"ח ד"ה כתיב מה יפית והיא האהבה והתאוה שהנפש מתאוה ואוהבת והפיצה לדבקה בה' לצרור בצרור החיים וקרבת אלקים טוב לה מאד ובו תחפוץ ורע לה מאד להתרחק ממנו ית' ח"ו כו' שזהו ג"כ מצד כי אתה אבינו וכמובן שם לקמן. וגם י"ל דאהבה זו שבאגה"ק הנ"ל שייכה למ"ש בסש"ב פ"ך אלא ששם הוא בבחי' רצון וכאן הוא בבחי' אהבה:
קיצור. יכריח אשר ביכולת כאו"א לבוא לאהוי"ר והן מתרי"ג מצות שכאו"א מחוייב לקיימן, ויבאר כמה מדרי' באהבה וישנם בטבע הנפשות, אלא שנצטוו לגלותן ע"י הדעת וההתבוננות.